א שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי שֶׁלֹּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאַרְתָּהּ לֹא רָאָה כְּרַךְ נֶחְמָד מֵעוֹלָם; וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ לֹא רָאָה בִּנְיָן מְפֹאָר מֵעוֹלָם (סוכה נא ע"א).
כְּרַךְ – עיר.
ב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָלַיִם, וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה לִפְנֵי הַהֵיכָל, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם (תנחומא בובר קדושים, י).
טַבּוּרוֹ – נמצאת במרכזו.
הַהֵיכָל – קודש הקודשים.
הָאָרוֹן – ובו לוחות הברית.
אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה – הנקודה שממנה החל העולם להיברא.
הֻשְׁתַּת – נוסד, נברא.
ג בֵּית הַבְּחִירָה הָיָה בָּנוּי בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וּכְרֹאשׁ תּוֹר יוֹצֵא מֵחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין לְחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו… וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” (דברים לג, יב). וּמִפְּנֵי מָה זָכָה בִּנְיָמִין שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁבָּא אֵצֶל בָּנָיו לִפְרָקִים; כָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר: אֶצְלִי הוּא שׁוֹרֶה. קָטָן שֶׁבְּכֻלָּם אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁמַּנִּיחַ אַבָּא אַחַי הַגְּדוֹלִים וְשׁוֹרֶה אֶצְלִי? עָמַד וְהָלַךְ וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ: רְאִיתֶם בְּנִי הַקָּטָן, שֶׁעָמַד וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו? עַכְשָׁו מַאֲכַל וּמִשְׁתֶּה יְהֵא מִשֶּׁלָּכֶם, וְלִינָתִי אֶצְלוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בֵּית הַבְּחִירָה יִהְיֶה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְקָרְבָּנוֹת – מִכָּל הַשְּׁבָטִים. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי מָה זָכָה בִּנְיָמִין שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ? שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הָיוּ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וּבִנְיָמִין לֹא הָיָה בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אוֹמֵר לְאֵלּוּ שֶׁיִּבְנוּ בֵּית הַבְּחִירָה, לֹא שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִים לְפָנַי וַאֲנִי מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים? אֵינִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בְּחֶלְקָם, שֶׁלֹּא הָיוּ רַחֲמָנִים עַל אֲחִיהֶם.
*
דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי מָה זָכָה בִּנְיָמִין שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, מִשֶּׁהִגְדִּילוּ הָלַךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְתָפַס אֶת מְקוֹמוֹ. קָטָן שֶׁבְּכֻלָּם הָיָה אָבִיו אוֹהֲבוֹ, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמּוֹ, נִכְנָס – נִשְׁעָן עָלָיו, יוֹצֵא – נִשְׁעָן עָלָיו. כָּךְ בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק קָטָן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה, וְהָיָה יַעֲקֹב אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמּוֹ, נִשְׁעָן עָלָיו וְיוֹצֵא, נִשְׁעָן עָלָיו וְנִכְנָס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָקוֹם שֶׁסָּמַךְ צַדִּיק זֶה יָדָיו – שָׁם אֲנִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי. וְכָךְ נֶאֱמַר “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” (ילק"ש לדברים, תתקנז).
בֵּית הַבְּחִירָה – הבית הנבחר, בית המקדש.
וּכְרֹאשׁ תּוֹר – שטח בצורת משולש, שדומה לראש של שור.
לִפְרָקִים – מפעם לפעם.
שׁוֹרֶה – מתגורר.
מַנִּיחַ – עוזב.
פָּנָיו כְּבוּשׁוֹת – מביט כלפי מטה.
אֲנִי אוֹמֵר לְאֵלּוּ וגו' – האם לא נועד בית המקדש כדי שהקב"ה ירחם על המתפללים בתוכו?
תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ – התיישב בנחלתו.
“וּבֵין כְּתֵפָיו” – של יעקב.
ד הַהֵיכָל צַר מֵאֲחוֹרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו – וְדוֹמֶה לַאֲרִי (מדות ג).
צַר וגו' – צדו המזרחי (הקדמי) של ההיכל היה גדול מצדו המערבי.
אֲרִי – שראשו ורעמתו רחבים מאחוריו.
ה כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ
נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶם נִסִּים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁנְּחֻשְׁתָּם מֻצְהֶבֶת הָיְתָה. רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נְחשֶׁת קְלִנְתְּיָא הָיְתָה, וְהָיְתָה מְאִירָה כְּשֶׁל זָהָב.
וּמָה נִּסִּים נַעֲשׂוּ לְדַלְתוֹתָיו שׁל נִיקָנוֹר? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָלַךְ נִיקָנוֹר לְהָבִיא דְּלָתוֹת מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם – בַּחֲזִירָתוֹ עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ. נָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וֶהֱטִילוּהָ לַיָּם – וַעֲדַיִן לֹא נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. בִּקְּשׁוּ לְהָטִיל אֶת חֲבֶרְתָּהּ – עָמַד הוּא וּכְרָכָהּ, אָמַר לָהֶם: הֲטִילוּנִי עִמָּהּ. מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל חֲבֶרְתָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִנְמֵלָהּ שֶׁל עַכּוֹ, הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצֵאת מִתַּחַת דָּפְנֵי הַסְּפִינָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּרִיָּה שֶׁבַּיָּם בְּלָעַתָּה וֶהֱקִיאַתָּה לַיַּבָּשָׁה (יומא לח ע"א).
נִשְׁתַּנּוּ וגו' – הוחלפו בדלתות של זהב.
שַׁעֲרֵי נִיקָנוֹר – שערי הכניסה ממזרח הר הבית.
מֻצְהֶבֶת – צהובה, ודומה לזהב.
קְלִנְתְּיָא – תוצרת קורינתוס (שביוון).
נָטְלוּ – לקחו.
נָח הַיִָּם מִזַּעְפּוֹ – נרגע.
כְּרָכָהּ – חיבק אותה.
חֲבֶרְתָּהּ – הדלת שהושלכה לים.
דְָּפְנֵי – דפנות.
בְּרִיָּה – יצור.
ו גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְּלוֹנְסוֹת; וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב עָלֶה אוֹ גַּרְגֵּר אוֹ אֶשְׁכּוֹל – מֵבִיא וְתוֹלֶה בָּהּ. אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כּוֹהֲנִים לְפַנּוֹתָהּ.
רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן הַסָּגָן: פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת וְעַל כָּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִים; אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה; וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם רִבּוֹא נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כּוֹהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.
*
אָמַר רַ' יִצְחָק בַּר נַחֲמָנִי אָמַר שְׁמוּאֵל: דִּבְּרוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הֲבַאי (חולין צ ע“ב; תמיד כט ע”א–ע"ב).
מֻדְלָה וגו' – נתמכת על ידי מוטות עץ.
מִתְנַדֵּב – תורם (לבית המקדש).
עָלֶה וגו' – של זהב.
מַעֲשֶׂה הָיָה וגו' – נזקקו לשלוש מאות כוהנים כדי להעביר אותה ממקום למקום, בשל כובדה הרב.
מִשּׁוּם – בשם.
פֶָּרֹכֶת – שהבדילה בין הקודש לקודש הקודשים.
טֶפַח – כרוחב ארבע אצבעות של אדם, 8 עד 10 ס"מ.
נִימִין – חוטים עבים.
אַמָּה ־ כחצי מטר.
מִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם רִבּוֹא – 820,000 חוטים.
שְׁתַּיִם – שתי פרוכות.
מַטְבִּילִין אוֹתָהּ – כדי לטהר אותה לפני תלייתה.
דִּבְּרוּ חֲכָמִים וגו' – האמור כאן בגפן ובפרוכת נאמר בלשון הגזמה.
ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַבּוּב הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, חָלָק הָיָה, דַּק הָיָה, שֶׁל קָנֶה הָיָה, וּמִיְּמוֹת משֶׁה הָיָה; צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְצִפּוּהוּ זָהָב וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה, נָטְלוּ אֶת צִפּוּיוֹ וְחָזַר קוֹלוֹ לִהְיוֹת עָרֵב כְּמוֹת שֶהָיָה.
צִלְצֵל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁל נְחשֶׁת הָיָה, מִיְּמוֹת משֶׁה הָיָה, וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב – וְנִפְגַּם. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִקְּנוּהוּ – וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה. נָטְלוּ אֶת תִּקּוּנוֹ – וְחָזַר קוֹלוֹ לִהְיוֹת עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
מַכְתֶּשֶׁת הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁל נְחשֶׁת הָיְתָה, וּמִיְּמוֹת משֶׁה הָיָתָה, וְהָיְתָה מְפַטֶּמֶת הַבְּשָׂמִים – נִפְגְּמָה. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִקְּנוּהָ – וְלֹא הָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. נָטְלוּ אֶת תִּקּוּנָהּ וְחָזְרָה לִתְחִלָּתָהּ.
אֵלּוּ כֵּלִים נִשְׁתַּיְּרוּ מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְנִפְגְּמוּ וְלֹא עָלְתָה לָהֶם אֲרוּכָה (ערכין י ע"ב; תוספתא ערכין ב, ג–ה).
אַבּוּב – כלי נשיפה.
קָנֶה – עשוי מצמח הקנה.
נָטְלוּ – הורידו, סילקו.
צִלְצֵל – מעין מצלתיים.
נִפְגַּם – התקלקל קצת.
תִּקּוּנוֹ – החלק הפגום שתוקן.
מְפַטֶּמֶת – כתישת הבשמים ועירובם זה בזה קרויים פיטום.
אֵלּוּ כֵּלִים – הצלצל והמכתשת.
לֹא עָלְתָה לָהֶם אֲרוּכָה – לא היה אפשר לתקנם, לרפאותם, לאחר ששבו והתקלקלו.
ח אָמַר שְׁמוּאֵל: מַגְרֵפָה הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ, עֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מוֹצִיא עֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר; נִמְצֵאת כֻּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זֶמֶר.
שָׁנוּ: הִיא אַמָּה, וּגְבוֹהָה אַמָּה, וְקַתָּא יוֹצֵא הֵימֶנָּה, וַעֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ, כָּל אֶחָד מוֹצִיא מֵאָה מִינֵי זֶמֶר; נִמְצֵאת כֻּלָּהּ מוֹצִיאָה אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר.
אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: וְסִימָנְךָ – גֻּזְמָא שָׁנוּ (ערכין י ע“ב–יא ע”א).
*
מַגְרֵפָה – מין כלי מוסיקלי.
מִינֵי זֶמֶר – קולות שונים.
שָׁנוּ – במסורת תנאית (ברייתא, שלא הגיעה למשנה).
הִיא אַמָּה – אורכה אמה (כחצי מטר).
קְַתָּא – ידית (קת) לאחיזה.
וְסִימָנְךָ וגו' – כדי לזכור מי משתי הדעות באה בברייתא, זכוֹר כי ההגזמה באה בלשון “שנו” וגו'.
ט שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, אַחַת “לִשְׁכַּת חֲשָׁאִין” וְאַחַת “לִשְׁכַּת הַכֵּלִים”. לִשְכַּת חֲשָׁאִין – יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי, וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתּוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי; לִשְׁכַּת הַכֵּלִים – כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כְּלִי זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם הַגִּזְבָּרים פּוֹתְחִים אוֹתָהּ, וְכָל כְּלִי שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת – מַנִּיחִין אוֹתוֹ, וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִים, וּדְמֵיהֶם נוֹפְלִים לְבֶדֶק הַבַּיִת (שקלים ה, ו).
לְשָׁכוֹת – חדרים.
חֲשָׁאִין – סתר.
יִרְאֵי חֵטְא וגו' – שמים כסף בלשכה באין רואה, ועניים הראויים לכך לוקחים אותו אף הם בסתר.
מִתְנַדֵּב – תורם.
בֶּדֶק הַבַּיִת – אחזקת בית המקדש.
מַנִּיחִין – מותירים אותו בידם.
דְּמֵיהֶם וגו' – הכסף שהתקבל תמורתם משמש לאחזקת הבית.
י אָמַר רַ' פִּינְחָס מִשּׁוּם רַב הוּנָא צִפּוֹרָאָה: מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, בַּתְּחִלָּה דּוֹמֶה לְקַרְנֵי חֲגָבִים; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הַהֵיכָל – נַעֲשָׂה כְּחוּט שֶׁל שְׁתִי; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הָאוּלָם – נַעֲשָׂה כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הָעֲזָרָה – נַעֲשָׂה כְּפִי פַּךְ קָטָן; מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד – נַעֲשָׂה כְּנַחַל שׁוֹטֵף, שֶׁבּוֹ רוֹחֲצִין זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת (יומא עז ע“ב–עח ע”א).
מִשּׁוּם – בשם.
דּוֹמֶה לְקַרְנֵי חֲגָבִים – דימוי לזרם דקיק עד מאוד.
שְׁתִי, עֵרֶב – החוטים המרכיבים את האריג, וחוט השתי דק יותר.
כְּפִי פַּךְ קָטָן – כזרם היוצא מזרבוביתו של כד קטן.
מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה – מתעצם בגודלו.
פֶּתַח בִֵּית דָּוִד – הר ציון שמחוץ לירושלים.
זָבִין וגו' – אנשים שצריכים להיטהר מטומאות שונות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.