כ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ בְּקִיאִים בְּמַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לֶאֱפוֹת כְּמוֹתָם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לִרְדּוֹת כְּמוֹתָם; שֶׁהַלָּלוּ מַסִּיקִים מִבַּחוּץ וְאוֹפִים מִבַּחוּץ, וְהַלָּלוּ מַסִּיקִים מִבִּפְנִים וְאוֹפִים מִבִּפְנִים – הַלָּלוּ פִּתָּם מִתְעַפֶּשֶׁת וְהַלָּלוּ אֵין פִּתָּם מִתְעַפָּשֶׁת. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כָּל מָה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ – יַחְזְרוּ בֵּית גַּרְמוּ לִמְקוֹמָם. שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים – וְלֹא בָּאוּ; כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָם – וּבָאוּ. בְּכָל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִים שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? אָמְרוּ לָהֶם: יוֹדְעִים הָיוּ בֵּית אַבָּא, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב, שֶׁמָּא יִלְמַד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהֻגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ.
וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִים אוֹתָם לְשֶׁבַח: שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִמְצֵאת פַּת נְקִיָּה בְּיַד בְּנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים הֵם נִזּוֹנִים; לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: “וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל” (במדבר לב, כב) (יומא לח ע"א).
בֵּית גַּרְמוּ – שמה של משפחת כוהנים.
הָיוּ בְּקִיאִים – היו מומחים באפיית לחם הפנים, כיכרות חלות עשויות סולת שהושמו על השולחן במקדש (ויקרא כד, ה–ט).
לְלַמֵּד – אחרים.
אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא – שיחליפו את בני בית גרמו.
לִרְדּוֹת – להוציא את הפת מן התנור לאחר שנאפתה.
שֶׁהַלָּלוּ מַסִּיקִים וגו' – בית גרמו היו מבעירים את התנור מבחוץ ואופים את החלות על דופנותיו החיצוניות.
מִתְעַפֶּשֶׁת – מתקלקלת ונפגמת.
כָּל מָה שֶׁבָּרָא וגו' – מטרת הבריאה לכבד את הקב"ה, ורק לחם הפנים של בית גרמו מתאים לכך.
שָׁלְחוּ – קראו.
בְּכָל יוֹם – קודם שהוחלפו בידי האמנים המצרים.
נוֹטְלִים וגו' – מקבלים כשכרם.
מָנֶה – מאה זוז.
מָה רְאִיתֶם – מדוע החלטתם.
בְּכָךְ – בלחם הפנים.
פַּת נְקִיָּה – לחם מהודר עשוי סולת.
שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ – בני אדם.
“נְקִיִּם” – מכל חשד.
כא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בֵּית אַבְטִינַס הָיוּ בְּקִיאִים בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לְפַטֵּם כְּמוֹתָם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהַעֲלוֹת עָשָׁן כְּמוֹתָם; שֶׁל הַלָּלוּ מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל, וְשֶׁל הַלָּלוּ מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן. וְּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כָּל מָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ – יַחְזְרוּ בֵּית אַבְטִינַס לִמְקוֹמָם. שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים – וְלֹא בָּאוּ; כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָם – וּבָאוּ. בְּכָל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִים שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? אָמְרוּ לָהֶם: יוֹדְעִים הָיוּ בֵּית אַבָּא, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב, וְשֶׁמָּא יִלְמַד אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ.
וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִים אוֹתָם לְשֶׁבַח – שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצְאָה כַּלָּה מְבֻשֶּׂמֶת מִבָּתֵּיהֶם; כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר – מַתְנִים עִמָּהּ, שֶלֹּא תִתְבַּשֵּׂם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, מִמַּעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת הֵן מִתְבַּשְׂמוֹת; לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: “וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְרָאֵל” (במדבר לב, כב).
*
אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי אֶחָד מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם, אָמַרְתִּי לוֹ: אֲבוֹתֶיךָ בִּקְּשׁוּ לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם וְרָצוּ לְמַעֵט כְּבוֹד הַמָּקוֹם; עַכְשָׁו כְּבוֹד הַמָּקוֹם בִּמְקוֹמוֹ וּמִעֵט כְּבוֹדָם. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: סָח לִי רַ' יִשְמָעֵאל בֶּן לוֹגָה: פַּעַם אַחַת יָצָאתִי אֲנִי וְאֶחָד מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם לַשָּׂדֶה לְלַקֵּט עֲשָׂבִים. רְאִיתִיו שֶׁבָּכָה וְשָׂחַק. אָמַרְתִּי לוֹ: מִפְּנֵי מָה בָּכִיתָ? אָמַר לִי: כְּבוֹד אֲבוֹתַי נִזְכַּרְתִּי. – וּמִפְּנֵי מָה שָׂחַקְתָּ? אָמַר לִי: שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לָנוּ. – וּמָה רָאִיתָ שֶׁנִּזְכַּרְתָּ? אָמַר לִי: “מַעֲלֶה עָשָׁן” כְּנֶגְדִּי. – הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לִי: שְׁבוּעָה הִיא בְּיָדֵנוּ, שֶׁאֵין מַרְאִין אוֹתוֹ לְכָל אָדָם.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: פַּעַם אַחַת מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וּמְגִלַּת סַמְמָנִים בְּיָדוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: מֵאַיִן אַתָּה? אָמַר לִי: מִבֵּית אַבְטִינַס אֲנִי. – וּמָה בְּיָדֶיךָ? אָמַר לִי: מְגִלַּת סַמְמָנִים. – הַרְאֶהָ לִי. אָמַר לִי: כָּל זְמַן שֶׁבַּית אַבָּא הָיוּ קַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָהּ לְכָל אָדָם, עַכְשָׁו הֲרֵי הִיא לְךָ וְהִזָּהֵר בָּהּ. וּכְשֶׁבָּאתִי וְסַחְתִּי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לִי: מֵעַתָּה אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתָם שֶל אֵלּוּ (יומא לח ע"א).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ – על חלקו הראשון של קטע זה ראו בקטע הקודם.
בֵּית אַבְטִינַס – שמה של משפחת כוהנים.
הַקְּטֹרֶת – שהוקרבה במקדש.
לְפַטֵּם – לערבב את מרכיבי הקטורת.
שֶׁל הַלָּלוּ וגו' – הקטורת של בית אבטינס עלתה כלפי מעלה בקו ישר, כגזע הדקל, ואילו זו של האמנים המצרים התפצלה והתפזרה לצדדים.
לֹא יָצְאָה כַּלָּה וגו' – לא השיאו אחת מבנותיהם כשהיא מבושמת.
לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם – כשלא גילו את סוד עשיית הקטורת.
כְּבוֹד הַמָּקוֹם – כבוד בית המקדש והקב"ה.
עַכְשָׁו – לאחר החורבן.
סָח – סיפר.
“מַעֲלֶה עָשָׁן” – עשב שהיו מוסיפים לקטורת, כדי שזו תעלה כעמוד ישר למרום.
מְגִלַּת סַמְמָנִים – מגילה שכתובים בה שמות העשבים ומרכיבי הקטורת האחרים.
הִזָּהֵר בָּהּ – שלא תגיע לידיים אחרות.
מֵעַתָּה – לאחר שמסרו את המגילה.
כב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהָיָה נוֹטֵל אַרְבָּעָה קֻלְמוּסִים בֵּין חֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאִם הָיְתָה תֵּבָה שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, הָיָה כּוֹתְבָהּ בְּבַת אַחַת. אָמְרוּ לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? כֻּלָּם מָצְאוּ תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם, בֶּן קַמְצָר לֹא מָצָא תְּשׁוּבָה לִדְבָרָיו. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר: “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה” (משלי י, ז) וְעַל בֶּן קַמְצָר וַחֲבֵרָיו נֶאֱמַר: “וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב” (שם) (יומא לח ע"ב).
מַעֲשֵׂה הַכְּתָב – אמנות הכתיבה המיוחדת שלו.
קֻלְמוּסִים – קנים מחודדים ששימשו לכתיבה.
תֵּבָה – מילה.
מָה רָאִיתָ – מדוע החלטת.
כֻּלָּם מָצְאוּ תְּשׁוּבָה – ראו קטעים כ ו־כא.
הָרִאשׁוֹנִים – בית גרמו ובית אבטינס.
כג הוּגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בְּשִׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. תַּנְיָא, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן קוֹלוֹ בִּנְעִימָה מַכְנִיס גּוּדָלוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּמַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בֵּין הַנִּימִין וְהָיָה מוֹצִיא כָּל מִינֵי זֶמֶר עַד שֶׁהָיוּ אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים נִזְקָרִים בְּבַת רֹאשׁ לַאֲחוֹרֵיהֶם (יומא לח ע“ב, שהש”ר ג, ו).
פֶּרֶק בְּשִׁיר – מלאכת השירה.
לֹא רָצָה לְלַמֵּד – ראו קטע כ. תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
בִּנְעִימָה – בשיר.
גּוּדָלוֹ – אגודלו.
בֵּין הַנִּימִין – במקום ששפמו נחלק לשניים.
נִזְקָרִים בְּבַת רֹאשׁ – נרתעים ונופלים לאחוריהם בבת אחת (מעוצמת הקול).
כד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבַּע צְוָחוֹת צָוְחָה עֲזָרָה: רִאשׁוֹנָה, צְאוּ מִכָּאן בְּנֵי עֵלִי, שֶׁטִּמְּאוּ הֵיכַל ה'! וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: צֵא מִכָּאן יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי, שֶׁמְּכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ וּמְחַלֵּל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם! שָהָיָה כּוֹרֵךְ יָדוֹ בְּשֵׁירָאִים וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה; וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבֵי, תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְחָס, וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה! וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נַרְבַּאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקַאי, וִימַלֵּא כְּרֵסוֹ מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם!
אָמְרוּ עָלָיו, עַל יוֹחָנָן בֶּן נַרְבַּאי, שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּסְעוּדָתוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת עֲגָלִים וְהָיָה שׁוֹתֶה שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן וְאוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה. אָמְרוּ: כָּל יָמָיו שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן נַרְבַּאי לֹא נִמְצָא “נוֹתָר” בַּמִּקְדָשׁ.
מִשֶׁמֵּת רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבֵי בָּטֵל זִיו הַכְּהֻנָּה.
מָה עָלְתָה לוֹ לְיִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי? אָמְרוּ: מַעֲשֶׂה וְיָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. הַמֶּלֶךְ אָמַר: הַגְּדִי מְשֻׁבָּח; הַמַּלְכָּה אָמְרָה: הַכֶּבֶשׂ מְשֻׁבָּח. אָמְרוּ מִי יוֹכִיחַ? – כּוֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא מַעֲלֶה קָרְבָּנוֹת בְּכָל יוֹם. בָּא יִשָּׂשכָר. הֶרְאָה בְּיָדוֹ: אִם הַגְּדִי מְשֻׁבָּח – יַעֲלֶה לְתָמִיד. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְאֵין עָלָיו אֵימַת הַמֶּלֶךְ, יִקִטְעוּ יְמִינוֹ. נָתַן שֹׁחַד וְקָטְעוּ שְׂמֹאלוֹ. שָׁמַע הַמֶּלֶךְ – וְקָטְעוּ אַף אֶת יְמִינוֹ. אָמַר רַ' יוֹסֵף: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה (פסחים נז ע“א–ע”ב; סוטה מט ע"א).
צָוְחָה עֲזָרָה – נשמע קול בחצר המקדש.
בְּנֵי עֵלִי – החוטאים (שמואל א ב, כב).
כּוֹרֵךְ יָדוֹ בְּשֵׁירָאִים – עוטף את ידו בזמן עבודת המקדש במטפחות של משי, שלא תתלכלך, והוא אות לזלזול בקרבנות.
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם – היפתחו בגאווה (תהלים כד, ו).
יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבֵי – שנתמנה לכהונה גדולה אף שלא היה ממשפחת הכוהן הגדול. אך ראוי היה לכך כמי שהלך בנאמנות בדרכו של פינחס בן אהרן הכוהן.
פִּינְקַאי – לא נתברר מי הוא.
יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ – יאכל לשובע (מחֶלקי הקורבנות הניתנים לכוהנים).
“נוֹתָר” – חלקי קורבן שלא נאכלו ויש לשרוף אותם (ויקרא ז, יז).
גַּרְבֵי יַיִן – חביות יין.
גּוֹזָלוֹת – בני יונה.
אַרְבָּעִים סְאָה – מידת נפח גדולה ביותר (הסאה היא כשישה ליטרים).
מָה עָלְתָה לוֹ – מה היה גורלו.
הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה – מבית חשמונאי.
מְשֻׁבָּח – עדיף (על הכבש).
יוֹכִיחַ – יפסוק (בויכוח).
הֶרְאָה בְּיָדוֹ – פטר את השאלה כחסרת כל חשיבות בתנועת יד מזלזלת, דבר שפגע בכבוד המלך. אִם הַגְּדִי מְשֻׁבָּח וגו' – לוּ היה גדי עדיף, היה הוא – ולא כבש – משמש לקורבן התמיד היומי.
יְמִינוֹ – יד ימינו.
כה שָׁנִינוּ, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹרוֹת שֶׁל שִׁקְמָה הָיוּ בִּירִיחוֹ. וְהָיוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת נוֹטְלִים אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. עָמְדוּ בְּעָלִים וְהִקְדִּישׁוּן לְשָׁמַיִם. עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם אָמַר אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵף בֶּן חָנִין:
אוֹי לִי מִבֵּית בַּיְתוֹס, אוֹי לִי מֵאַלָּתָם!
אוֹי לִי מִבֵּית חָנִין, אוֹי לִי מִלְּחִישָׁתָם!
אוֹי לִי מִבֵּית קַתְרוֹס, אוֹי לִי מִקֻּלְמוּסָם!
אוֹי לִי מִבֵּית יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבֵי, אוֹי לִי מֵאֶגְרוֹפָם!
שֶׁהֵם כּוֹהֲנִים גְּדוֹלִים, וּבְנֵיהֶם גִּזְבָּרִים וְחַתְנֵיהֶם אֲמַרְכָּלִים וְעַבְדֵיהֶם חוֹבְטִים אֶת הָעָם בְּמַקְּלוֹת (פסחים נז ע"א).
קוֹרוֹת שֶׁל שִׁקְמָה – ענפי עץ ששימשו לבניין.
וְהָיוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת וגו' – אנשים אלימים שהיו לוקחים בכוח.
עָמְדוּ בְּעָלִים וגו' – בעלי השקמים העמידו את העצים לרשות המקדש, כדי להצילם מידי בעלי הזרוע.
כַּיּוֹצֵא בָּהֶם – הדומים להם.
מִשּׁוּם – בשם.
בֵּית בַּיְתּוֹס – משפחת כהונה תקיפה (וכן המנויים להלן).
אַלָּתָם – המקל שבו הכו את העם.
לְחִישָׁתָם – תוכניותיהם הסודיות (הנאמרות בלחישה) להרע לעם.
קֻלְמוּסָם – גזירות רעות שהעלו על הכתב.
גִּזְבָּרִים – במקדש.
אֲמַרְכָּלִים – פקידים במִנהל המקדש.
כו אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבֵי, שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתֹנֶת שֶׁל מֵאָה מָנֶה וְלוֹבְשָׁהּ וְעוֹבֵד בָּהּ עֲבוֹדַת יָחִיד וּמְסָרָהּ לַצִּבּוּר.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתֹנֶת מִשְּׁתֵּי רִבּוֹא, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים לְלָבְשָׁהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאָה כְּעָרֹם (יומא לה ע"ב).
מֵאָה מָנֶה – סכום כסף גבוה עד מאוד.
עֲבוֹדַת יָחִיד – הוצאתה של מחתת הקטורת מקודש הקודשים, פעולה שעושה הכוהן הגדול בלא נוכחות אחרים.
מְסָרָהּ לַצִּבּוּר – לאחר שהשתמש בה.
שְׁתֵּי רִבּוֹא – עשרים אלף מנה.
הִנִּיחוּהוּ – הרשו לו.
נִרְאָה כְּעָרֹם – בשל שקיפותו של הבד היקר.
כז מַעֲשֶׂה בְּבָנֶיהָ שֶׁל מָרְתָא בַּת בַּיְתּוֹס, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם נוֹטֵל שְׁתֵּי יַרְכוֹתָיו בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו מִשּׁוֹר לָקוּחַ בְּאֶלֶף דֵּינָרִין, וְהָיָה מְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ (תוספתא יומא א, יד).
בָּנֶיהָ שֶׁל מָרְתָא – שהיו כוהנים.
נוֹטֵל וגו' – לוקח בשתי אצבעות ידיו שתי ירכיים של שור כבד (שנקנה בסכום גדול).
מְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל – מהלך אט אט כשהוא מניח את עקבה של רגל אחת בסמוך לבוהן של האחרת.
כח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה” (משלי י, כז)? – “יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים” – זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כּוֹהֲנִים גְּדוֹלִים; “וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה” – זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת כּוֹהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כּוֹהֵן גָּדוֹל וְעֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבֵי; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּש רַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם – מִכָּאן וְאֵילָךְ צֵא וַחֲשֹׁב, כָּל אֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא: וְכָל כָּךְ לָמָּה? – לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים, שֶׁאָמַר רַ' אָסָא: תַּרְקַב שֶׁל דֵּינָרִים הִכְנִיסָה לוֹ מָרְתָא בַּת בַּיְתּוֹס לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁהֶעֱמִיד לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא כּוֹהֵן גָּדוֹל (יומא ט ע“א; שם יח ע”א).
שִׁמְּשׁוּ – כיהנו.
צֵא מֵהֶם – הורד ממספר שנים זה (את שנותיהם של כמה כוהנים גדולים צדיקים שהאריכו ימים במשרתם).
יִשְׁמָעֵאל, אֶלְעָזָר – ראו קטע כו.
לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ – לא כיהן שנה שלמה.
לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים – קונים את הכהונה הגדולה בכסף.
תַּרְקַב – מידת נפח (שלושה קבים) של כשלושה ליטרים.
הִכְנִיסָה – נתנה.
הֶעֱמִיד – מינה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.