כט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אַפְרִיקֵי לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן, אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ” (במדבר לד, ב), וּכְנַעַן אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ הָיָה. אָמַר לָהֶם גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן; אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת משֶׁה נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו” (בראשית ט, כה) – עֶבֶד שֶׁקָּנָה נְכָסִים, עֶבֶד לְמִי וּנְכָסִים לְמִי? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עֲבַדְתּוּנוּ. אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס הַמֶּלֶךְ: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמְרוּ לוֹ: תְּנוּ לָנוּ זְמַן שְׁלוֹשָׁה יָמִים. נָתַן לָהֶם זְמַן. בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה. מִיָּד בָּרְחוּ וְהִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת וְכַרְמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם נְטוּעִים – וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁבִיעִית הָיְתָה (סנהדרין צא ע"א).
בְּנֵי אַפְרִיקֵי – אולי צאצאי הגרגשים, מעמי כנען, שיצאו לאפריקי (ירושלמי שביעית ו, א).
לָדוּן – למשפט.
שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ – אנחנו (ודיברו על עצמם בגוף שלישי).
גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא – שהיה שוער בית המדרש.
הֶדְיוֹט – אדם פשוט.
עֶבֶד לְמִי וגו' – שאלה רטורית: למי שייכים נכסיו של העבד? וְלֹא עוֹד וגו' – כמו כן חייבים אתם לנו תשלום על שנים רבות שלא עבדתם אותנו.
בָּדְקוּ – חיפשו. שְׁבִיעִית – שנת שמיטה (ונהנו בני ישראל מיבולם של בני אפריקי).
ל שׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסְנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן, אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם” (שמות יב, לו), תְּנוּ לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁנְּטַלְתֶּם מִמֶּנּוּ. אָמַר גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס; אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת משֶׁה רַבֵּנוּ נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשוּת וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה” (שם שם, מ), תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר עֲבוֹדָה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם בְּמִצְרַיִם שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמְרוּ לוֹ: תְּנוּ לָנוּ זְמַן שְׁלוֹשָׁה יָמִים. נָתַן לָהֶם זְמַן, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְשׁוּבָה. מִיָּד הִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת וְכַרְמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם נְטוּעִים וּבָרְחו – וְאוֹתָה שָׁנָה שְׁבִיעִית הָיְתָה (סנהדרין צא ע"א; הסכוליון למגילת תענית).
שׁוּב פַּעַם אַחַת – לפירוש קטע זה ראו גם בקטע הקודם.
“וַיַּשְׁאִלוּם”– קודם ליציאת בני ישראל ממצרים.
נְטַלְתֶּם – לקחתם.
שִׁשִּׁים רִבּוֹא – שש מאות אלף, מספר יוצאי מצרים.
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – תקופת שעבוד מצרים (שמות יב, מ).
לא וְשׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן, אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁלָּנוּ וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם” (בראשית כה, יב), וְנֶאֱמַר: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם” (שם שם, יט); וְנֶאֱמַר: “כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם” (דברים כא, יז) – וְיִשְׁמָעֵאל בְּדִין שֶׁיִּטֹּל פִּי שְׁנַיִם. אָמַר לָהֶם גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס; אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם – אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת משֶׁה רַבֵּנוּ נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ” (בראשית כה, ה–ו) – אָב שֶׁנָּתַן אֲגָטִין לְבָנָיו בְּחַיָּיו וְשִׁגֵּר זֶה מֵעַל זֶה – כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם? וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבשֶׁת פָּנִים (סנהדרין צא ע“א; בר”ר סא, ז).
שׁוּב פַּעַם אַחַת – לפירוש קטע זה ראו גם קטעים כט–ל.
קְטוּרָה – אשת אברהם (בראשית כה, א) שילדה לו בנים (שם שם, ב–ד).
בְּדִין שֶׁיִּטֹּל וגו' – על פי דין תורה ראוי שיקבל פי שניים מירושת אביו, בהיותו הבכור.
אֲגָטִין – שטרות (שלפיהם חולקה הירושה).
שִׁגֵּר – שילח.
כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה וגו' – האם יכולים הם לבוא בטענה זה על זה?
לב אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן בִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם. הָלְכוּ הַכּוּתִים וְאָמְרוּ לוֹ: הִזָּהֵר, שֶׁאֵינָם מַנִּיחִים אוֹתְךָ לִכָּנֵס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ גְּבִיעָה בֶּן קֵיסָם, הָלַךְ וְעָשָׂה לוֹ שְׁתֵּי אֶנְפִּילָאוֹת וְנָתַן בָּהֶן שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת שָׁווֹת שְׁנֵי רִבּוֹאוֹת שֶׁל כֶּסֶף. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת, אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: שְׁלֹף מִנְעָלֶיךָ וּנְעַל לְךָ אֵלּוּ שְׁתֵּי אֶנְפִּילָאוֹת, שֶׁהָרִצְפָּה חֲלָקָה, שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק רַגְלֶיךָ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָמַר לוֹ: עַד כָּאן יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס, מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס. אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַשְׁוֶה לְךָ אֶת גְּבִיעָתְךָ. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, רוֹפֵא אָמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל (בר“ר סא, ז; ילק”ש לבראשית, קי).
הַכּוּתִים – השומרונים, אויבי ישראל.
הִרְגִּישׁ – גילה את הדבר.
גְּבִיעָה בֶּן קֵיסָם – הוא גביהא בן פסיסא שנזכר בקטעים כט–לא.
אֶנְפִּילָאוֹת – מעין גרביים (משום שאין להיכנס להר הבית בנעליים, ולא רצה לומר זאת לאלכסנדר פן יתנגד).
שְׁנֵי רִבּוֹאוֹת – עשרים אלף.
מַשְׁוֶה לְךָ אֶת גְּבִיעָתְךָ – איישר את הגיבנת שעל גבך (ושבגללה נקרא “גביעה”), ודברי לעג הם.
אָמָּן – מומחה.
תִּטֹּל – תקבל.
לג עֲשָׂרָה דְבָרִים שָׁאַל אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן אֶת זִקְנֵי הַנֶּגֶב, אָמַר לָהֶם: מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ רָחוֹק אוֹ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב? אָמְרוּ לוֹ: מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי חַמָּה בַּמִּזְרָח הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ. חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ.
אָמַר לָהֶם: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה אוֹ הָאָרֶץ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” (בראשית א, א). אָמַר לָהֶם: אוֹר נִבְרָא תְּחִלָּה אוֹ חֹשֶׁךְ? אָמְרוּ לוֹ: דָּבָר זֶה אֵין לוֹ פּוֹתְרִין.
(וְיֹאמְרוּ לוֹ: חֹשֶׁךְ נִבְרָא תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ” (שם שם, ב) – וְאַחַר כָּךְ: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר” (שם שם, ג)? כִּסְבוּרִים הָיוּ, שֶׁמָּא יָבוֹא לִשְׁאֹל מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר.)
אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ חָכָם? אָמְרוּ לוֹ: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? אָמְרוּ לוֹ: הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.
אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? אָמְרוּ לוֹ: הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.
אָמַר לָהֶם: וּמָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה? אָמְרוּ לוֹ: יָמִית עַצְמוֹ.
– מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיָמוּת? – יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ.
אָמַר לָהֶם: מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְקַבֵּל עַל הַבְּרִיּוֹת? אָמְרוּ לוֹ: יִשְׂנָא מַלְכוּת וְשָׁלְטָן. אָמַר לָהֶם: שֶׁלִּי טוֹב מִשֶּׁלָּכֶם – יֹאהַב מַלְכוּת וְשָׁלְטָן וְיַעֲשֶׂה טוֹבָה עִם בְּנֵי אָדָם.
אָמַר לָהֶם: בַּיָּם יָפֶה לָדוּר אוֹ בַּיַּבָּשָׁה? אָמְרוּ לוֹ: בַּיַּבָּשָׁה יָפֶה לָדוּר, שֶׁהֲרֵי כָּל יוֹרְדֵי הַיָּם אֵין דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עַד שֶׁעוֹלִים לַיַּבָּשָׁה.
אָמַר לָהֶם: מִי מִכֶּם חָכָם יוֹתֵר? אָמְרוּ לוֹ: כֻּלָּנוּ שָׁוִים כְּאֶחָד, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ פָּתַרְנוּ לְךָ כְּאֶחָד. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מַתְרִיסִים כְּנֶגְדִּי? אָמְרוּ לוֹ: הַשָּׂטָן נָצַח. אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוֹרֶגְכֶם בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הַשָּׁלְטָן בְּיַד הַמֶּלֶךְ וְלֹא נָאֶה שֶׁקֶר לְמֶלֶךְ. מִיָּד הִלְבִּישָׁם בִּגְדֵי אַרְגָּמָן וְנָתַן רְבִיד זָהָב עַל צַוָּארָם (תמיד לא ע“ב–לב ע”א).
הַנֶּגֶב – הדרום.
מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ וגו' – מה מרחק גדול יותר: מן השמים לארץ או ממזרח למערב?
הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ – ובגלל ריחוקה אין מסתנוורים ממנה.
אֵין לוֹ פּוֹתְרִין – אין לו תשובה.
וְיֹאמְרוּ לוֹ וגו' – ומדוע לא אמרו לו בעזרת פסוקי תורה כי החושך נברא קודם לאור?
כִּסְבוּרִים הָיוּ וגו' – חששו שיבוא לשאול שאלות על אירועים שהיו קודם לבריאה או מחוץ לעולמנו, והוא דבר אסור.
אֶת הַנּוֹלָד – את סוף המעשה מראש.
יָמִית עַצְמוֹ – ולא ייהנה הרבה ממנעמי העולם הזה.
יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ – ויתענג הרבה בעולם הזה.
וְיִתְקַבֵּל – יהא רצוי.
שָׁלְטָן – שלטון (ויתרחק מן השררה).
שֶׁלִּי – תשובתי שלי.
מִתְיַשֶּׁבֶת – נרגעת.
מַתְרִיסִים כְּנֶגְדִּי – עומדים למולי בביטחון ובעזות ולא מקבלים עליכם את שלטוני ואת אלוהי.
הַשָּׂטָן נָצַח – אין השלטון ראיה לעליונות, ולעתים השטן מעלה את הנחותים ומוריד ממעמדם את העליונים.
וְלֹא נָאֶה שֶׁקֶר לְמֶלֶךְ – שהבטיח לעשות טובה עם בני אדם.
רְבִיד זָהָב – שרשרת זהב.
לד פַּעַם אַחַת אָמַר אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן לַחֲכָמָיו: רוֹצֶה אֲנִי לֵילֵךְ לִמְדִינַת אַפְרִיקֵי. אָמְרוּ לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל לֵילֵךְ לְשָׁם, שֶׁמַּפְסִיקִים הָרֵי חֹשֶׁךְ, אָמַר לָהֶם: שֶׁלֹּא אֵלֵךְ אִי אֶפְשָׁר, וְאֵינִי שׁוֹאֵל מִכֶּם אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ: טֹל חֲמוֹרִים לוּבִים שֶׁמְּהַלְּכִים בַּאֲפֵלָה וְהָבֵא פְּקָעוֹת שֶׁל חֲבָלִים וּקְשֹׁר מִצַּד זֶה, וּבַחֲזִירָתְךָ תְּהֵא מַחֲזִיק בָּהֶם וְתָבוֹא לִמְקוֹמְךָ. עָשָׂה כָּךְ וְהָלַךְ. הִגִּיעַ לְקַרְטָגָנֵי, מְדִינָה שֶׁכֻּלָּהּ נָשִׁים. בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן מִלְחָמָה. אָמְרוּ לוּ: אִם תַּהֲרֹג אוֹתָנוּ – יֹאמְרוּ: נָשִׁים הָרַג; וְאִם נַהֲרֹג אוֹתְךָ – יֹאמְרוּ: מֶלֶךְ שֶׁהֲרָגוּהוּ נָשִׁים. אָמַר לָהֶן: הָבִיאוּ לִי לֶחֶם. הוֹצִיאוּ לוֹ לֶחֶם שֶׁל זָהָב וְתַפּוּחִים וְרִמּוֹנִים שֶׁל זָהָב עַל שֻׁלְחָן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהֶן: וְכִי אוֹכְלִין זָהָב בִּמְדִינַתְכֶן? אָמְרוּ לוֹ: אִם לֶחֶם הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ, לֹא הָיָה לְךָ לֶחֶם בִּמְקוֹמְךָ, שֶׁעָמַדְתָּ וּבָאתָ לְכָאן?
כְּשֶׁיָּצָא מִשָּׁם כָּתַב עַל שַׁעַר הַמְּדִינָה: אֲנִי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן שׁוֹטֶה הָיִיתִי, עַד שֶׁבָּאתִי לִמְדִינַת קַרְטָגָנֵי וְלָמַדְתִּי עֵצָה מִנָּשִׁים (תמיד לב ע“א–ע”ב; ויק"ר כז, א; תנחומא בובר אמור, ט).
מַפְסִיקִים – חוצצים.
טֹל – קח. פ
פְּקָעוֹת – חבילות.
מִצַּד זֶה – לאורך הדרך.
וּבַחֲזִירָתְךָ וגו' – ובשובך תאחז בחבלים וכך תמצא את הדרך.
קַרְטָגָנֵי – אולי: קרתא (עיר) + גִינֵי (נשים [ביוונית]).
מְדִינָה – עיר.
עָמַדְתָּ – קמת.
לה הָלַךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן מִשָּׁם אֵצֶל מֶלֶךְ קַצְיָא. הֶרְאָהוּ הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר: לֹא לִרְאוֹת כַּסְפְּכֶם וּזְהַבְכֶם בָּאתִי, אֶלָּא לִרְאוֹת דִּינֵיכֶם. עַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בָּאוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר אֶחָד: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, חֻרְבָּה לָקַחְתִּי מֵאָדָם זֶה וּגְרַפְתִּיהָ וְנִמְצָא מַטְמוֹן בְּתוֹכָהּ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: טֹל מַטְמוֹן שֶׁלְּךָ; חֻרְבָּה לָקַחְתִּי, מַטְמוֹן לֹא לָקַחְתִּי. וְאֶחָד אָמַר: מָה אַתָּה מִתְיָרֵא מֵעֹנֶשׁ גֵּזֶל – אַף אֲנִי כָּךְ; הַחֻרְבָּה וְכָל מָה שֶׁבְּתוֹכָהּ מָכַרְתִּי לְךָ – מִתְּהוֹם אֶרֶץ עַד רוּם רָקִיעַ. קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בֵּן זָכָר? אָמַר לוֹ: הֵן. קָרָא לַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בַּת? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִנָּשְׂאוּ זֶה לָזֶה וִיהֵא הַמַּטְמוֹן לִשְׁנֵיהֶם. הִתְחִיל אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס תָּמֵהַּ. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה תָּמֵהַּ, וְכִי לֹא יָפֶה דַּנְתִּי? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִלּוּ בָּא לְפָנֶיךָ דִּין זֶה בִּמְדִינַתְכֶם, מָה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בּוֹ? אָמַר לוֹ: הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְהַמַּטְמוֹן יֵרֵד לְבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: וְחַמָּה מֵאִירָה לָכֶם? אָמַר לוֹ: הֵן. – וּגְשָׁמִים יוֹרְדִים עֲלֵיכֶם? – הֵן. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא יֵשׁ בִּמְדִינַתְכֶם בְּהֵמָה דַּקָּה? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ! בִּזְכוּת בְּהֵמָה דַּקָּה הַחַמָּה מְאִירָה לָכֶם וְהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים עֲלֵיכֶם.
בַּחֲזִירָתוֹ יָשַׁב אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס עַל מַעְיָן אֶחָד וְאָכַל לֶחֶם. הָיוּ בְּיָדוֹ גִּלְדָּנִים מְלוּחִים. שְׁטָפָם בְּמַיִם וְנָפַל בָּהֶם רֵיחַ טוֹב. אָמַר: מַשְׁמָע, מַעְיָן זֶה מִגַּן עֵדֶן בָּא. נָטַל מֵאוֹתָם הַמַּיִם וְרָחַץ פָּנָיו. עָלָה עִם הַמַּעְיָן עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן. הִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ: פִּתְחוּ לִי הַשַּׁעַר! אָמְרוּ לוֹ: “זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ” (תהלים קיח, כ). אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי מֶלֶךְ אֲנִי, חָשׁוּב אֲנִי, תְּנוּ לִי דָּבָר. נָתְנוּ לוֹ גֻּלְגֹּלֶת אַחַת.
כְּשֶׁחָזַר שָׁקַל כְּנֶגְדָּהּ כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבְּיָדוֹ וְלֹא הִכְרִיעוּ. אָמַר לָהֶם לַחֲכָמִים: מָה זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם הוּא, שֶׁאֵינוֹ שָׂבֵעַ. אָמַר לָהֶם: וּמִנַּיִן שֶׁכָּךְ הוּא? אָמַר לוֹ: טֹל קֹמֶץ עָפָר וְכַסֵּהוּ. עָשָׂה כָּךְ – וּמִיָּד הִכְרִיעַ (תמיד לב ע“ב; ויק”ר כז, א; תנחומא בובר אמור, ט).
מִשָׁם – מקרטגני (הנזכרת בקטע הקודם).
קַצְיָא – ארץ אגדית (בקצה העולם?).
לָקַחְתִּי – קניתי.
גְּרַפְתִּיהָ – פיניתי את אבניה.
טֹל – קח.
מָה אַתָּה מִתְיָרֵא – כשם שאתה פוחד.
תָּמֵהַּ – משתומם.
בְּהֵמָה דַּקָּה – בני צאן.
תִּפַּח רוּחוֹ וגו' – ימות אותו האיש (והוא לשון קללה כלפי אלכסנדר). ב ִּזְכוּת בְּהֵמָה דַּקָּה – שאתם אינכם ראויים לכך, אלא הבהמות.
בַּחֲזִירָתוֹ – בחזרתו. גִּלְדָּנִים – דגים קטנים.
שָׁקַל כְּנֶגְדָּהּ – על המאזניים.
וְלֹא הִכְרִיעוֹ – האוצרות לא היו כבדים מן הגולגולת.
מָה זוֹ? – מה פשר הדבר?
גַּלְגַּל עֵינוֹ – עינו.
שֶׁאֵינוֹ שָׂבֵעַ – אין קץ לתאוות הממון האנושית.
וְכַסֵּהוּ – את גלגל העין בקומץ עפר (סמל לקבר).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.