א. יום כינון הכנסת    🔗

1. במלאת כ"ד שנים לכינון הכנסת.

2. במלאת כ"ו שנים לכינון הכנסת.

3. במלאת כ"ז שנים לכינון הכנסת.

4. במלאת כ"ח שנים לכינון הכנסת.

ב. פתיחת חג העצמאות (הר הרצל)    🔗

אור ליום העצמאות: תשל“ג, תשל”ד, תשל“ה, תשל”ו, תשל"ז.

במלאת כ"ד שנים לכינון הכנסת    🔗

כ“ג בשבט תשל”ג, 23.1.73

רבותי חברי הכנסת,

ביום חמישי שעבר חל ט“ו בשבט, שהוא יום כינונה של הכנסת, “ראש השנה לאילן הנאה הזה, שנטענו בפקודת הדורות שחלפו ולמען הדורות שיבואו” – כהגדרתו של היושב־ראש הראשון של הכנסת, המנוח יוסף שפרינצק ז”ל. וכבר קבעוהו יושבי ראש הכנסת הקודמים כיום חג הכנסת. השנה משתלב חג הכנסת בחג הכ"ה של מדינת ישראל, שהרי קוממות המדינה וכינון הכנסת הם שני צדדים של מטבע אחת: עצמאות המדינה מכאן וריבונות העם מכאן.

אין לבנו נתון עתה לחגיגות. מלאכה מרובה ודאגות מרובות מוטלות עלינו בבית ובחוץ. דיינו אפוא בשעת חג קצרה, ולעת חג נתרומם ונתעלה כדי להביט ולראות “מה פעל קטון גויים” וכדי ליתן תודה לצור ישראל “על הגאולה ועל התמורה” שהתחוללה בדורנו. אין ספק, שגם בלי למנות ולשקול כל הישג מהישגינו – יתגלה לנו חזיון מרהיב ומרַגש של הצלחה, שאין דוגמתה. הלא כל היש והממשות זרועים לפנינו על פני כל הארץ לארכה ולרחבה; ומה שעלה בידינו הוא התגשמות חלומותיהם של החוזים, שאיפותיהם של המעוררים ומשאת נפשם של בני היכלא דכסיפין, בכל הדורות.

אנחנו בקורתיים מאד כלפי עצמנו וכלפי מעשינו, וטוב שכך. בקורת עצמית כנה, ככל שהיא פוצעת ונוקבת ועוכרת שלווה – היא מטהרת ומתריעה על הסכנה של תקלות או משגים, הכרוכה בכל עשייה. אך כלום אין בידינו אלא מה שיש עליו בקורת? והמעשים הגדולים, וההישגים המפוארים, וההצלחות היפות – היכן הם? מי כופה עלינו להתעלם מהם ומדוע יהיה לבנו גס בהם? דומה, שדוקא לעת חג זכאים אנו לשמוח במעשינו ובהצלחותינו, להרימם על נס, לשאוב מהם עידוד ואמונה ויחד עם זאת לא להסתפק בהם ולחתור בתדירות לתקנתם ולשיכלולם.

אחד מן ההישגים, שעליהם תפארתנו, הוא ישותה של הכנסת, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל.

אין זו השעה המתאימה לברר בה את ענייני הכנסת עצמה, את המעשים והתכניות, או את דברי הבקורת שיש לכל אחד מאתנו, איש איש ובקורתו, על הליכותיה ומעשיה. כאשר יובא תקציב הכנסת לקריאה שניה ושלישית, תקיים הכנסת דיון מלא על עצמה.

אולם, ברור מעל לכל ספק, שהכנסת היא לא רק עמוד השידרה של הריבונות הישראלית אלא גם מקיימת תפקידיה בכבוד ובנאמנות. היא מחוקקת חוקים, סומכת ממשלה, קובעת עיקרים וכללים ופוסקת הלכות בכל תחומי החיים של המדינה והעם. אזרחי ישראל ויהודי העולם עוקבים בענין רב, ובגאווה לא מסותרת, אחרי הדיונים בכנסת שלנו, ורבים נוהרים אליה כדי לראותה במילוי שליחותה. הכנסת מקיימת גם בקורת – לעתים נוחה ולעתים קפדנית – על המעשים, השיטות והמגמות. גם הציבור והעתונות מבקרים. אך בעוד שבקורתם היא רשות הרי בכנסת היא חובה. ומעלה יתירה לבקורת בכנסת שהיא נערכת פנים אל פנים, כשהמבקר והמבוקר עומדים זה מול זה, זה טוען וזה משיב ומסביר. הדברים מתבררים ומתלבנים ומתוך האספקלריה המאירה של הבירור והליבון – נראים יחד, כחצובים מסלע אחד, שלשת הלוחות: לוח החזון והציפיות, לוח המעשים ולוח הבקורת.

ממקום מושבו של יו"ר הכנסת נשקפת הכנסת בדיוניה ובוויכוחיה, השלווים והסוערים, כמהות שלמה. מן המִצפה הזה ניתן לראות את מיגוון הדעות, את ההבדלים והניגודים בין סיעות הבית, מהם מדומים ומהם אמיתיים. יחד עם זאת ניתן להבחין ולראות בבהירות יתירה, את הבסיס המשותף, את המאחד, את היקר לכולנו, את כל הנוגע להוקרת זכויות אדם, לשמירה על חרותו וכבודו. לכיבוד החוק; את הדאגה לענייניו ולצרכיו של הפרט, למניעת קיפוחים, לסתימת פערים והכל תוך דאגה לעניני הכלל; את החרדה לחיי אדם, לשלום הציבור ולבטחון המדינה; את הנכונות לגונן על המדינה ועל אזרחיה בפני כל תוקף ומתנכל ואת השאיפה העזה לשלום אמת.

* * *

דורנו זכה במה שזכה לא בזכות עצמו בלבד. קדמו לו דורות רבים של שוחרי גאולה ודוחקי הקץ, ובייחוד שלשת הדורות האחרונים; על המסד, שיסדו הראשונים, נבנו הנדבכים של מדינת היהודים בדור הזה, והחלה להתגשם תקוות הדורות.

מדינת ישראל קמה אמנם בכוח המאבקים המדיניים ואש המלחמות שכפו עלינו בשנים שקדמו לשנת תש"ח ומאז ועד היום; אך ראוי לנו לזכור ולהזכיר כי ראשית צמיחתה ועומק שרשיה נעוצים במאמצים העקשניים והמעשים החלוציים, שנעשו בסבל ובסבלנות ובעמל אין קץ, במשך יותר ממאה שנה.

אפשר לומר שמדינת ישראל היא בת למעלה ממאה שנים, אלא שעשרים וחמש השנים האחרונות הן שלב גבוה ומכריע בצמיחתה, ובעצמת גידולה. אותם מאמצים ומעשים נמשכים עד היום הזה, והמלאכה עוד לא תמה. הם זרמו וזורמים בשבעה אפיקים:

א) בעליית יהודים לארץ – שלא פסקה מעולם – עד שנעשתה לקיבוץ־גלויות כחזון הנביאים. קהילות גולים שלמות עלו לארץ ממזרח וממערב, ויחד עם קודמיהם, ועם צאצאיהם, מתקרב מספרינו כיום לשלשה מיליון נפש; כעת נשואות עינינו לקבל פניהם של המוני עולים שיעלו ויבואו מברית המועצות, מארצות המערב ומארצות ערב.

ב) בהתיישבות על אדמת הארץ, שפשטה במישור ובהר, בערבה ובישימון, בעמקים ובגלילות, ומילאה אותם מושבות, קיבוצים ומושבים – ממרום הגולן בצפון ועד ירכתי דרום. היא גם כבשה חולות ובנתה ערים פורחות ועיירות משגשגות; ועדיין יש שטחים נרחבים של שממה המצפים להפרייתם.

ג) בארגון החיים המדיניים והקהילתיים על בסיס דימוקרטי, שהחל עם הקונגרס הציוני הראשון, שיסד ד"ר הרצל, כשהוא רואה בעיני רוחו לא רק את “היכל בורבון” אלא גם את הפרלמנט הישראלי – הכנסת שלנו – וכן עם ייסודה של כנסת ישראל בארץ ישראל בטרם מדינה – ולאחר מכן במדינת ישראל.

ד) בהגנה על הנפש והרכוש ועל זכותנו לעלות לארץ, לחיות בה ולהקים את עצמאותנו המדינית. זו היתה תמורה גדולה בחייהם של היהודים, שבמשך דורות רבים לא הורשו ללמד ידיהם קשת. התמורה הזאת החלה במסתרים ובמתי מעט ועכשיו יש לנו צבא הגנה לישראל – חיל לתפארת! מעולה, מאומן, מצוייד וערוך לגונן על קיומנו ועצמאותנו.

ה) בעבודת כפיים ורוח, כשמחדש סיגלו עצמם היהודים לעשות בזיעת אפם ובתבונת כפיהם כל עבודה, ככל הנדרש לבנין הארץ ולביסוס מישקה וכלכלתה; אנו עומדים עכשיו בעיצומה של תנופת התיעוש והמידוע של הארץ, ולפנינו אתגרים רבי משמעות של ייצור ושיווק ושל הדבקת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית בארצות המפותחות.

ו) בהחיאת הלשון והתרבות העברית; זהו מבצע מופלא, שאין מָשלו בשום אומה ולשון, אשר איחד וליכד את העולים, מקרב כל הלשונות והתרבויות, לעם אחד, המדבר בשפה אחת, ושואב מקרן השפע של תרבות ישראל בכל הדורות, יחד עם מיטב הרוח הנאורה והכלל אנושית.

ז) בחינוך, בהשכלה ובמחקר. בחינוך הניתן לילדי ישראל, לזרמיו ולדרגותיו, מגן הילדים ובתי האולפנא ועד מרומי האוניברסיטאות, בישיבות התורניות ובמוסדות המדע והמחקר.

* * * *

אמנם מרובות בעיותינו ודאגותינו בבית ובחוץ: בחוץ – עדיין אנו רחוקים מהשכנת שלום בינינו לבין שכנינו. גם השנאה ליהודים פשטה צורתה הישנה ולבשה צורה חדשה של טינה עלינו, שאנו בעצמנו מנצחים את אויבינו הקמים עלינו וחדלנו להיות זקוקים לחסות ולרחמים. עיקשותם של הערבים כלפינו נובעת לא במעט מאי־השלמתם עם העובדה, שהיהודים, שהיו בני חסות, נעשו מלכות לעצמם.

ובבית – חיי החברה שלנו נתעוותו במקצת בשנים האחרונות עקב התעשרותם הקלה של מעטים, ובגלל התופעה של רמת־חיים ראוותנית, בזבזנית ותבענית, אצל חלק מן הציבור, וכן משום שעדיין לא עלה בידינו לסגור את הפער הרובץ בין רבדי חברתנו. גם בתחומי הרוח והתרבות ישנן תופעות מדאיגות של נסיגה מערכי מורשת והתפרקות מנכסי ייחוד יהודיים וישראליים.

אף על פי כן, סך הכל של ההישגים שהגענו אליהם הוא מופלא ומפליא, וכל העולם, ידידים ואויבים, משתאים למראה עיניהם. וגם אנחנו.

ומעל פסגת הישגינו מתנוססים שני הישגים שהם תפארת שבתפארת:

האחד – נזקפה קומתו של העם היהודי ורמה קרנו. הדברים אמורים לא רק בישראל וביהודי התפוצות החפשיות, אלא גם ביהודים השרויים עדיין בסד הענות והמצוקה, בגלל זדון לבם של שליטי הארצות שהם נחתים שם. גם יהודים אלה מדברים עם מעניהם בגאון ונושאים סבלם בראש מורם, הודות לתקומתה והישגיה של מדינת־ישראל על מפת העולם.

וההישג השני – שיחרורה המלא של ירושלים, בירת ישראל, התפתחותה ובניינה בקצב ובהיקף שכמוהו לא ראתה אולי מימי המלך עוזיהו.

מורי ורבותי, הדרך אשר עברנו, כל צעד וצעד בה נתקדש בדמם ובחייהם של אלפי מגינים, לוחמים ומשחררים, בארץ, ומיליוני מעונים ונרדפים בתפוצות הגולה.

בעת התקדש חג נעלה זכרם על ראש כל שמחה, כי בזכות גבורתם וקרבנם בא לנו כל היש וכל הממשות שעליהם גאוותנו ותפארתנו.

ובעברנו את המפתן אל שנת הכ"ה נוסיף לכוין לבנו אל השלום עם שכנינו, נמשיך לאותת אל בני עמנו בתפוצות ולקרוא להם לעלות. נמשיך לעשות בכל עוז כל הנדרש למילוי משימות דורנו. ויהי רצון שיעמדו לנו היכולת והרצון, והאמונה והנאמנות, להמשיך בקיבוץ הגלויות, בקליטתן ובמיזוגן לעם־אחד; בהפרחת השממה והמדבר; בביסוס עצמאותנו הכלכלית; בגיבוש חברתנו כחברה משכילה ותרבותית המושתתת על צדק ושוויון אפשרויות לכל אדם.

הבה נשלח ברכת חזק ואמץ לנשיא המדינה, לראש הממשלה, שזה עתה חזרה בשלום ממסע שליחות רב־חשיבות; לכל השרים; למפקדי צה"ל וחייליו, באשר הם שם, ולכל המופקדים על עניני הבטחון הפנימי והחיצוני; לשבויינו הנתונים בידי האויב במצרים ובסוריה; למתנחלים בהר ובבקעה ובפיתחה; לכל המתיישבים, העובדים והיוצרים, לכל תושבי ישראל ובכללם העולים החדשים; ולעובדי הכנסת על מסירותם ונאמנותם.

ואחרון אחרון, זאת ברכתי לכם, וכה נברך איש את רעהו: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

במלאת כ"ו שנים לכינון הכנסת    🔗

ט“ו בשבט תשל”ה 27.1.75

חברי הכנסת, היום חמשה עשר בשבט, שלפי מסורת ישראל הוא ראש השנה לאילן – הינו גם ראש השנה העשרים וששה לכינון הכנסת, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל הריבונית והדימוקרטית.

בכל אחת מן השנים שעברו – נהגה הכנסת לציין יום זה כיום התקדש חג, פרט לשנה שעברה, שהיתה שנת אבל על קרבנותינו היקרים במלחמת יום הכיפורים.

והנה, השנה, סברנו וקיבלנו, שעלינו להחזיר את ציון היום הזה של כינון הכנסת אל המסלול של קביעות ורציפות, שכן מן הראוי לשמור ולקיים – אפילו בנסיבות שאינן נוחות כל כך – את רציפותם של המועדים וימי הזכרון שקבענו, או הנהגנו, מאז קום המדינה.

אך כיוון שגם עכשיו אין לבנו נתון לחגיגות, ולא עוד אלא שאנחנו מצווים, על פי נסיבות הזמן, לנהוג צנע בכל הליכות חיינו; וכיון שעדיין לא נתגבשו אצלנו דפוסים של קבע לציון המועדים וימי הזכרון – מצאנו לנכון לציין הפעם את קיומו ואת ייחודו של יום כינון הכנסת בשני דברים:

אחד – הזמנו את תלמידי בתי הספר מצפת, קרית שמונה, מעלות, בית שאן וקיבוץ שמיר, לטכס נטיעת עצים בחורשת הכנסת, בעיבורה של ירושלים, זכר לנפשות הטהורות שנגדעו בידי מרצחים וסמל חי להמשכיות של השתרשותנו באדמת המולדת על אף כל ההתנכלויות.

שנים – אירחנו כמה עשרות חיילים מן הקווים הקידמיים בצפון, בדרום ובמרכז, אנשי משמר הגבול, נציגי המשפחות השכולות וחבורה של עולים חדשים מארצות שונות. וכולם יושבים עכשיו ביציע האורחים של הכנסת; בשמכם ובשמי הנני נושא להם את ברכתנו הנאמנה לחיים ולשלום. חזקו ואמצו.

חברי הכנסת, המבחנים הקשים, שעברו עלינו בעת האחרונה, פקחו את עינינו לראות, מה רבים עדיין הכוחות הצוררים אותנו, שאינם משלימים עם קיומה ונחלתה של מדינת־ישראל, מהם השואפים להכחידה, מהם המבקשים לקצץ בה ומהם המנבאים לה רעות.

אולם, עמידתנו במבחנים הללו, – כמו בכל המבחנים שעברו עלינו מאז מלחמת השיחרור, והרבה עשרות שנים לפני כן, הוכיחו לידידנו ולצוררינו כאחד, שמדינת ישראל היא עובדה איתנה ובת־קיימא, שכוחה עמה להדוף כל התנכלות לקיומה ולהפר כל מזימה נגדה, ויכולה היא לומר לצורריה ולכל מבקשי רעתה: עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.

מיליוני היהודים, במדינת ישראל ובתפוצות הגולה, הם וכל אשר להם, באנשים, בממון, בקשרים ובחכמת חכמים – עומדים ויעמדו באיתן על קיומה ועל שלומה ובטחונה של מדינת ישראל כי בשלומה ובטחונה יהיו שלום ובטחון לכל אחד ואחד מהם.

אנו שואבים את כוחנו ועוצמתינו מן האמונה העמוקה בצידקת זכותנו להתקיים כאומה בת־חורין, כמדינה עצמאית, מושרשת ויושבת לבטח – לאחר הפורעניות הנוראות שעברו עלינו, בכל הדורות ובכל ארצות הגולה, ובמיוחד באירופה ובארצות ערב.

מי שטוען, שעל ידי כך אנו עושים עוול לזולתנו – הוא עושה לנו עוול שאין לו כפרה ומעיד על עצמו שאינו מבין את הטראומה ההיסטורית של העם היהודי ואת רצונו הנחרץ להיגאל, ואינו מעריך את ברכת מעשינו בארץ הזאת בשביל כל תושביה.

אחד הדברים הנפלאים שעשינו בארץ הוא הקמתו וקיומו של משטר דימוקרטי, כמתכונת המשטרים הדימוקרטיים המתוקנים בעולם, ועדיין הוא המשטר הדימוקרטי היחיד והאמיתי בחבל עולם זה.

אכן, יסוד הַמַעֲלָה של משטר דימוקרטי־פרלמנטרי בישראל, בעיצומה של מלחמת השיחרור, וקיומו הרצוף והאיתן – על אף המלחמות שלא פסקו ועל אף הזעזועים והמשברים שפקדו ופוקדים אותנו – זוהי תעודת כבוד לעם ישראל ולמדינת ישראל.

הדימוקרטיה הישראלית אינה רק בחירות כלליות, המתקיימות אחת למספר שנים, אלא היא קיימת יום יום, ופועלת בכל המעגלים של חיי הציבור והחברה, והכל נאמנים לה, ללא הבדל זרם והשקפת עולם.

ואולם, הכנסת היא מרכזה ונשמת אפה של הדימוקרטיה הישראלית; עיני כל נשואות אליה באהבה וביראת הרוממות, צופים הליכותיה ולומדים ממנה הלכות והליכות, נוהלים והתנהגות. וכשם שהכנסת היא בבואה נאמנה של העם כך גם הנעשה בעם הוא בבואה של הנעשה בכנסת. משום כך גדולה האחריות המוטלת על הכנסת ועל חבריה, לא בלבד לגבי הנושאים שהיא דנה בהם, והחוקים שהיא מחוקקת, אלא גם לגבי הנוהלים שלה ולגבי הנוהגים של חבריה בכנסת ומחוצה לה.

באחרונה נשמעים שוב דברי בקורת חריפים על חברי הכנסת בגלל מיעוט הנוכחות באולם המליאה בשעת הדיונים. מעיד אני על חברי הכנסת, רובם ככולם, שהם עושים שליחותם בשקידה ובמסירות, כל אחד בתחומו ועל פי דרכו; והימצאותם באולם המליאה אינה כל עבודתם אלא רק חלק ממנה.

אולם עבודתם של חברי הכנסת צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות. העם רוצה לראות את נבחריו על משמרתם. תביעה זו גברה במיוחד משעה שהופיעה הטלוויזיה, המביאה לכל בית את הנעשה ואת החסר בבית הזה יותר מכל פרוטוקול סטנוגרפי.

שאלת הנוכחות במליאת הכנסת חייבת, אפוא, למצוא את תיקונה, וכל תרופה – תירצה.

לכן, אם ברצוננו לשמור על כבודה ועל מעמדה של הכנסת – ואין ספק שאמנם זהו רצוננו, הרי שעלינו להעביר תחת שבט הבקורת את הנוהלים, סדרי הדיונים במליאת הכנסת וזמני הישיבות, ולתקן את הטעון תיקון – ויפה שעה אחת קודם.

מסתבר, שגם ההתנהגות והנימוסים בתוך אולם המליאה הנראים לעיני הצופים מן היציע ומעל מסך הטלוויזיה – משמשים דוגמה להתנהגות ולנימוסים בחיי החברה והציבור וכן גם לתלמידי בתי הספר. גם על התחום הזה ראוי שניתן את דעתנו.

מאליו מובן, שכל האמור בחברי הכנסת – אמור גם בחברי הממשלה; כולנו יודעים שעל כתפי השרים מוטל עומס רב של עבודה ואחריות; אף על פי כן מן הראוי שכל אחד מהם יקדיש לכנסת מזמנו, כמה שאפשר יותר; נוכחותם של השרים בישיבות הכנסת, והשתתפותם הפעילה והיוזמנית בדיוניה, הם מכבשונו של פרלמנטריזם כתיקנו.

הייתי ממליץ, שלא לומר תובע, שהשרים יעדיפו למסור הודעותיהם לציבור באמצעות הכנסת תחילה, ובכך יעשירו את דיוניה ויגדילו את כבודה ואת כבודם.

לתדמיתה של הכנסת בעיני הציבור, לנוכחות חברי הכנסת והשרים בדיוניה, לצורתם ולטעמם של הדיונים והנוהלים – יש חשיבות שלא תסולא בפז, בייחוד בעתות מצוקה ומבוכה.

הבית הזה, מיועד ומסוגל להקרין על אזרחי ישראל אמונה ובטחון, שיקול דעת ויישוב דעת, קבלת אחריות ונכונות להתמודד עם קשיים כלכליים וחברתיים – כמו עם בעיות מדיניות ובטחוניות.

זוהי חובתנו ונעשנה.

ולסיום הרשו נא לי לברך אתכם, כולכם, חברי הכנסת והשרים, בברכת נעשה ונצליח. ובשמכם אברך את כל בית ישראל בברכת שלום על ישראל ויתקיים בנו דבר הנביא עמוס: ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם.

במלאת כ"ז שנים לכינון הכנסת    🔗

י“ז בשבט תשל”ו, 19.1.76

חברי הכנסת, חמשה עשר בשבט, שלפי מסורת ישראל הוא ראש השנה לאילן, ובמסורת החדשה שלנו הוא גם ראש השנה לפרלמנטריזם הישראלי – חל השתא בשבת שעברה, שבת שירה.

בשנים הקודמות נהגנו לציין את ט“ו בשבט, יום הולדת הכנסת, בחגיגיות גדולה. אך בשנים האחרונות אנו מקיימים ארועים צנועים יותר; לכבוד ראש השנה הכ”ח של הכנסת קיימנו היום מצוות נטיעות על ידי תלמידי בתי האולפנא בירושלים, ואירחנו לסעודת צהריים מצטיינים מקרב חיילי צה"ל על כל זרועותיו, ומקרב משטרת ישראל על כל שלוחותיה, ומצטיינים מבין פועלי הייצור בעיקר מאיזורי הפיתוח, וכן נציגי משפחותיהם של אסירי ציון ברוסיה ובסוריה.

הם יושבים עכשיו ביציע האורחים; והריני נושא להם ברכה מכל הלב בשמכם ובשמי.

אורחינו היקרים, הבית הזה, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל, מתברך בכם ובמעשיכם, אתם וכל ההולכים בדרכיכם, ומאחל לבית ישראל שירבו כמותכם.

במאבק הרצוף שלנו על בטחוננו מפני אויב ומתנכל מבחוץ, על בטחון חיינו בבית מפני פושעי ישראל, על קיום משקנו וחיזוק כלכלתנו וטוהר המידות שלנו – זקוקים אנו לכך שיותר ויותר אזרחים ישאלו מה עלינו לעשות למען המדינה ופחות ופחות אזרחים יוסיפו לשאול מה עושה המדינה למעננו.

חברי הכנסת, הצנע שהטלנו על עצמנו אינו צריך להפחית כמלוא הנימה מערכו ומטעמו של החג. כינון הכנסת וקיומה הינם ברכה לישראל, חג לישראל. המשטר הדימוקרטי־הפרלמנטרי, הקיים בישראל, מעמיד אותה בשורה הראשונה של המדינות המתוקנות בעולם. מבין 144 מדינות, החברות בארגון האומות המאוחדות, רק בכ־40 מהן ישנם פרלמנטים; ומבין ה־40 רק כ־26 הם פרלמנטים חפשיים וראויים לשמם; מבין 96 מדינות שהגיעו לעצמאות, אחרי מלחמת העולם השניה, רק ב־21 מהן קמו פרלמנטים, ומהם שנשארו קיימים ומחזיקים מעמד רק 9 במספר.

זהו אפוא חג לדימוקרטיה הישראלית, וכבוד ויקר למדינת ישראל ולעמה, שאנחנו מקיימים חיים דימוקרטיים־פרלמנטריים מלאים, בתנאים מורכבים ומסובכים, ששום אומה ולשון לא נתנסו בשכמותם; והם נעשו לנו כעיקר ויסוד, בתרבותנו ובאופיינו, כאילו כך היו הדברים מעולם.

אורחים ממדינות רבות, הבאים לבקר אצלנו, אינם מפסיקים מלהתפעל מן העובדה, שעל אף היותנו מדינה השרויה במצור ובמצבי מלחמה, ועל אף היותנו מדינה של נקבצי גלויות, שרבים מהם באים מארצות שאין בהן מסורות דימוקרטית – אנו מקיימים חיים דימוקרטיים מלאים וחפשיים מכל הגבלה.

ואמנם אנחנו יוצאים נשכרים מן הקיום הדימוקרטי הפרלמנטרי, שכן פתיחות הדיונים וקבלת דין ההכרעות הדימוקרטיות הם סגולה, בדוקה ומנוסה, לפירוק מטעני מתיחות, בין שהיא פנימית ובין שהיא חיצונית, בין שהיא אישית ובין שהיא ציבורית.

נזדמן לי להשתתף במשלחות של הכנסת אל פרלמנטרים בעולם הדימוקרטי, והרגשתי היטב מה גדולה ההערכה לקיומו של מיגוון הדעות במשלחותינו, עם שהמארחים יודעים מהו המכנה הלאומי המשותף שלנו. זוהי עוצמה מוסרית, תרבותית ומדינית – שאין ערוך לה.

היושב־ראש הראשון של הכנסת, יוסף שפרינצק ז"ל, אמר על הכנסת, ביום כינונה לפני 27 שנה: עץ נטענו.

הבא אפוא נשמור על האילן היקר הזה, כדי שאנו ובנינו אחרינו נאכל מפירותיו ונברך ברכת הנהנין.

במלאת כ"ח שנים לכינון הכנסת    🔗

י“ד בשבט תשל”ז, 2.2.77

הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. מחר, ט“ו בשבט תשל”ז, יימלאו כ"ח שנים לכינון הכנסת. לכבוד היום נטענו עצים ברחבת הכנסת כמנהגנו מדי שנה בשנה.

המועד הזה, יום הולדת הפרלמנטריזם הישראלי במדינת ישראל, סמוך לתקומתה, הינו אחד מציוני הדרך הבולטים במהלך תחייתנו. מראשית דרכה של מדינתנו נקבעו מהותה וצביונה בהסכמה כללית כמדינה דימוקרטית פרלמנטרית מובהקת. שוחרי הדימוקרטיה והפרלמנטריזם בעולם רואים בהתפעלות ובהערצה את ישראל כאי יציב של דימוקרטיה פרלמנטרית בתוך מרחב גדול, שהדימוקרטיה והפרלמנטריזם עדיין אינם יציבים או שאינם קיימים בו, וזאת כשישראל עצמה שרוייה במלחמות ממושכות עם שכנותיה ובקשיים רבים אחרים. ואילו לנו עצמנו יראה משטרנו הדימוקרטי הפרלמנטרי, לאחר 28 שנות קיומו, כדבר המובן מאליו, כדבר של שיגרה ואף כסתם יום של חול. אף על פי כן לא למותר להזכיר לעצמנו ולהסביר לצעירינו, בבחינת “את פתח לו”, שהדימוקרטיה והפרלמנטריזם הם מסוג הדברים הטעונים טיפוח מתמיד, פיקוח עירני ושמירה מעולה. מובן מאליו, שאין לחסוך מהם ביקורת, שכן הביקורת היא ממרכיבי המערכת של הדימוקרטיה והפרלמנטריזם.

הנה אנחנו עומדים בשלהי תקופת כהונתה של הכנסת השמינית ועושים הכנות לבחירת הכנסת התשיעית. זוהי תקופה שמטבע הדברים מתעוררת בה תשומת לב הציבור במלוא שיעורה. ולא זו בלבד שהציבור רוצה להבין אל נכון מהותם ומשמעותם של הדברים שהוא נדרש להם, אלא שזו גם הזדמנות בשבילו להשמיע הערותיו ובקורתו, הן כלפי הכנסת והן כלפי חבריה, נוסף לבירור עמדותיו בעניינים השנויים במחלוקת בין המפלגות. יהיו שיבקרו את הכנסת על חוקים שחוקקה, החלטות שהחליטה וכן על מה שלא הספיקה לחוקק, או להחליט; ויהיו שיבקרו דוקא את חברי הכנסת על דבריהם או על מחדליהם. צריך לקבל את האתגר ולתת תשובות אמיצות והוגנות. לא טיח ולא הצטרפות לקיטרוגים בלתי־מוצדקים; כל שכן שלא יהיה זה מן היושר, שסיעה או חבר כנסת ינערו עצמם מן הביקורת ויַפנו אותה כלפי זולתם. כולנו יחד, חברי הכנסת היום ומחר, הקהיליה הפוליטית ואמצעי התקשורת, חייבים בכבודה של הכנסת, בחיזוק האימון בה כנציגות העם הפועלת בשמו ובביצור סמכותה כבית המחוקקים הבלעדי שאין עליו מרות של שום רשות אחרת זולת מרותו של העם הבוחר בה ושכבודה וסמכותה הם המקור שממנו שואבות סמכותן ויכולת פעולתן הרשות המבצעת והרשות השופטת והיא המשענת האיתנה לקיום כוחם, משמעותם ותכנם של כל חיינו הדימוקרטיים.

יום הולדת הכנסת הוא יום טוב לישראל בין שאנו מקיימים מסכת חגיגות ואירועים ובין שאנו ממעטים בהן בנסיבות הכלכליות והחברתיות שהמדינה שרויה בהן. אשתקד קיימנו במועד הזה מספר אירועים חשובים ובכללם פגישה בין הכנסת, העתונות ואמצעי התקשורת, וכן דיון במליאת הכנסת על הליכות הכנסת. היינו עושים כן גם השנה, אבל הדבר נראה לנו כבלתי אפשרי, בגלל קוצר הזמן שנותר לרשותנו ולרגל המלאכה המרובה שעלינו להספיק לגמור חקיקתם של חוקים ולסיים את הדיון בנושאים רבים שעל שולחן הכנסת.

במקשור זה הנני מביע שאלתי ובקשתי מן השרים, יושבי ראש הוועדות וחבריהן וכן מן המליאה עצמה שבזמן המועט שנותר לכהונתה של הכנסת השמינית נזדרז ונזרז כדי לסיים מלאכת החקיקה והדיונים שהוחל בהם; לרבות הצעות לסדר היום ותשובות לשאילתות.

הכנסת היא אבן־חן בכתרה של מדינת ישראל ואבן־בוחן לכל מעשיה וארחות חייה. הבה נברך את הכנסת ונתברך בה. הבה נברך את עובדי הכנסת לסוגיהם ולדרגותיהם על מסירותם במתן שירותים לכנסת, לחבריה ולסיעותיה כדי שיוכלו למלא תפקידם במירב הנוחיות. וברוכים תהיו כולכם.