אָבִיב הוֹפִיעַ, פֶּסַח בָּא!

רוּחוֹת חֲמִימוֹת יָרְדוּ עַל הָאָרֶץ הַקָּרָה, הַנִּרְדֶּמֶת וּתְלַחֵשְׁנָה לְשִׁבֳּלֵי הַשְּׂעוֹרָה הַמַּזְהִיבוֹת, כִּי כְבָר בָּא הָאָבִיב הַטּוֹב.

מִהֲרוּ הַשִּׁבֳּלִים וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה, לְאוֹת תּוֹדָה, לָרוּחַ הַחַמָּה וְהַמֵּיטִיבָה, אֲשֶׁר הֵעִירָה אוֹתָן מִשְּׁנָתָן הָאֲרֻכָּה.

שָׁמְעוּ הסַּיְפָנִים הַשּׁוֹכְנִים בֵּין שִׁבֳּלֵי הַשְּׂעוֹרָה, כִּי הָאָבִיב קָרוֹב הוּא, וַיְמַהֲרוּ גַם הֵם לַעֲלוֹת מִן הָאֲדָמָה וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַפְּרָחִים.

סיפנים השוכנים בין שבלי החטה

וְהַבְּשׂוֹרָה נָפוֹצָה עַל כַּנְפֵי הָרוּחוֹת לֵאמוֹר: הָאָבִיב הִגִּיעַ! מִהֲרוּ הַשָּׂדוֹת הָעֵירֻמִּים וַיִּתְכַּסּוּ בְּשִׂמְלַת חַג, מְשֻׁבֶּצֶת בַּהֲמוֹנֵי פְרָחִים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים.

הַפְּרָגִים הָאֲדֻמִּים הִתְפַּשְּׁטוּ בַּשָּׂדוֹת, אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה וְהִרְחִיקוּ מִפְּנֵיהֶם אֶת יֶתֶר הַפְּרָחִים.

סוּרוּ! סוּרוּ מִכָּאן! אָנוּ אֲדֻמִּים הִנֵּנוּ, צִבְעֵנוּ כַּיַּיִן הַטּוֹב, יַיִן זֶה מְשַׂמֵּחַ לֵב אֲנָשִׁים בְּמַרְאֵהוּ. אַתֶּם הַחִוְּרִים, הָעֲלוּבִים, הִסְתַּלְּקוּ מִכָּאן! קָרְאוּ הַפְּרָגִים הַחֲצוּפִים.

פרחי הפרג

בַּּשָׁרוֹן הִתְנַחֲלוּ פִּרְחֵי הַקַּחְוָנִית הַצְּהֻבִּים־לְבָנִים. הֵם שָׁלְטוּ בְּכָל הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר הָיוּ קֵרְחִים וְרֵקִים מִצְמָחִים. הַיְלָדִים, בְּעָבְרָם עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, הָיוּ קוֹרְאִים בְּחֶדְוָה: הַבִּיטוּ וּרְאוּ! אֵין זֹאת כִּי נָפְלוּ כֹּכָבִים בִּן־לַיְלָה מִשָּׁמַיִם וְקִשְּׁטוּ אֶת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר רַק תְּמוֹל־שִׁלְשׁוֹם הָיָה עֵירוֹם לְלֹא כָל כְּסוּת שֶׁל פְּרָחִים.

בְּצִדֵּי דְרָכִים, בַּאֲפָרִים, בָּאֲדָמוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת, עָלוּ פִּרְחֵי הַחַרְצִיּוֹת הַמַּצְהִיבוֹת וְהִשְׁתַּפְּכוּ עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָבִים בִּדְמוּת יָם רָחָב שֶׁל זָהָב נוֹזֵל. צֶבַע הַזָּהָב הַמְסַנְוֵר אֶת הָעֵינַיִם, גָּרַם לִסְחַרְחֹרֶת־רֹאשׁ לְכָל הָרוֹאֶה אֶת זֶה הַזָּהָב הַטּוֹב הַנִּגָּר בְּרֹאשׁ כָּל גֶּבַע וָגָיְא.

וְשָׁם בְּהָרֵי הַגָּלִיל, עָמְדוּ זְקוּפִים פִּרְחֵי הַתּוּרְמוּס הַכָּחֹל וַעֲלֵיהֶם מִצְטוֹפְפִים הֲמוֹנֵי פְרָחִים הַדּוֹמִים לְפַרְפָּרִים חֲמוּדִים.

וְהַדְּבוֹרִים, בִּרְאוֹתָן כִּי עָלוּ הַפְּרָחִים לָרֹב, וַתְּמַהֵרְנָה לָצֵאת מִן הַכַּוֶּרֶת הַצְּפוּפָה וְהָעֲגוּמָה, גַּם הֵן רָצוּ לִרְאוֹת בְּעוֹלַם-יָהּ הַיָּפֶה וְהַמּוּצָף בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַמָּתוֹק.

בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶן, הַדְּבוֹרִים! קָרְאוּ הַפְּרָחִים לָאוֹרְחוֹת הַמְּעוֹפְפוֹת וְהִזְמִינוּ אוֹתָן לָסוּר אֲלֵיהֶם וּלְהִתְכַּבֵּד מִן הַצּוּף אֲשֶׁר הֵכִינוּ לָהֶן. וְהַדְּבוֹרִים הַמִּסְכֵּנוֹת, הֵן הִתְנַפְּלוּ עַל הַשַּׁי הַמֻּגָּשׁ לִפְנֵיהֶן. הֵן שָׁמְחוּ מְאֹד עַל שֶׁפַע הַפְּרָחִים אֲשֶׁר נִזְדַּמְנוּ בַּשָּׂדֶה.

קחון

בְּשׂוֹרַת הָאָבִיב כְּאִלּוּ יָצְקָה כֹּחַ חָדָשׁ בְּכַנְפֵיהֶן וְהֵן הֵחֵלּוּ רוֹטְטוֹת, מִתְנוֹעֲעוֹת בִּמְהִירוּת, וּצְבָא הַדְּבוֹרִים הֶעָצוּם יָצָא בַּעֲנָנָה לָשׁוּט בַּשָּׂדוֹת, לֶאֱסֹף צוּף מָתוֹק וְאַבְקָה, לָהֶן וּלְיַלְדֵיהֶן, הָעֲתִידִים לָצֵאת בַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים.

הַכַּוֶּרֶת הִתְעוֹרְרָה לְחַיִים חֲדָשִׁים. בַּתָּאִים הֵחֵלָּה הַמַּלְכָּה לְהַטִּיל אֶת בֵּיצֶיהָ וְכַעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר בָּקְעוּ זְחָלִים מִן הַבֵּיצִים, וְאֵלֶּה הָיוּ תוֹבְעִים בְּלִי הֶרֶף: הָבוּ מַיִם! הָבוּ אֹכֶל! רְעֵבִים אָנוּ!

מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב נִשְׁמַעַת הֶמְיָה בִּלְתִּי פוֹסֶקֶת שֶׁל צְבָא הַדְּבוֹרִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ לְבָרֵךְ אֶת הַפְּרָחִים הָעוֹלִים, חִפּוּשִׁיּוֹת, פַּרְפָּרִים וּשְׁאָר שִׁרְצֵי עוֹף, בָּאוּ אַף הֵמָּה לְבָרֵךְ אֶת הַצְּמָחִים לְחַג הָאָבִיב, וְאַגַּב כָּךְ לְהִתְכַּבֵּד מִן הַצּוּף הַמָּתוֹק אֲשֶׁר מַגִּישִׁים הַפְּרָחִים מִתּוֹךְ גְבִיעִי כּוֹתְרוֹתֵיהֶם הַצִּבְעוֹנִיִּים.

וְהַיְלָדִים – הֲלֹא הֵם הִנָּם הָאוֹרְחִים הַבּוֹלְטִים בְּיוֹתֵר בְּתוֹךְ קְהַל הַבָּאִים. שְׂמֵחִים הֵם הַקְּטַנִּים. גַּם הֵם הִתְגַּעְגְעוּ כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף עַל הַשָּׂדוֹת הַמּוֹרִיקִים, עַל הַפְּרָחִים הָעוֹלִים וְהָעֵצִים הַנּוֹתְנִים פְּרִי מָתוֹק וְטוֹב לְאָכְלָה. בִּימוֹת־הַחֹרֶף הָיוּ הַיְלָדִים מִתְהַלְּכִים רוֹעֲדִים מִקֹּר, יְרֵאִים מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם וּמִתְכַּוְּצִים עַל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם בְּבֵית־הַסֵּפֶר, בַּחֶדֶר הַקַּר, וְהֵם זוֹכְרִים בְּגַעְגּוּעִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּפִיצָה קַרְנֶיהָ בִּימוֹת־הָאָבִיב הַטּוֹבִים.

מוֹרָתִי: הָבָה נֵצֵא הַחוּצָה! – קָרְאוּ הַחֶבְרַיָּא לְמוֹרָתָם – יוֹם אֶחָד מִימֵי הָאָבִיב הָרִאשׁוֹנִים. הָבָה נְבָרֵךְ גַּם אָנוּ אֶת הַפְּרָחִים בְּיוֹם הָעֲלִיָּה, יוֹם חַגָּם!

בְּשׁוּרָה מְסֻדֶּרֶת וְשִׁיר בְּפִיהֶם יָצְאוּ הַתַּלְמִידִים אֶת שַׁעֲרֵי בֵּית־הַסֵּפֶר וּפְנֵיהֶם אֶל הַשָּׂדֶה. צוֹעֲדִים הַיְלָדִים, כְּשֶׁפְּנֵיהֶם צוֹהֲלוֹת וּפִיהֶם מָלֵא רִנָּה:

בָּא הָאָבִיב!

שֶׁמֶשׁ חָבִיב!

יָפִיץ אוֹר וָחֹם!

כָּכָה מְשׁוֹרְרִים הֵמָּה הַיְלָדִים וּקְהַל הָעוֹבְרִים בָּרְחוֹב מִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם בְּשִׁירָתוֹ, בִּרְכָתוֹ, אֶת הָאָבִיב הַטּוֹב.

הילדים החלו לקטף זרי פרחים

בַּשָּׂדֶה, נָפוֹצָה הַחֶבְרַיָּא אֶל כָּל עֵבֶר, הַיְלָדִים הֵחֵלּוּ לִקְטֹף לָהֶם זֵרֵי פְרָחִים עַל מְנָת לַהֲבִיאָם הַבָּיְתָה. הַבָּנוֹת, לְאַחַר שֶׁקָּטְפוּ לָהֶן פְּרָחִים לָרֹב, הִתְיַשְּׁבוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְהֵחֵלּוּ לַחֲרֹז לְמַחֲרֹזֶת אֶת פִּרְחֵי הַחַרְצִית הַצְּהֻבִּים, לְמַעַן עֲנֹד אוֹתָם עֲנָקִים לְצַוָּארָן וַעֲטָרָה לְרֹאשָׁן. אוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ הַבָּתִּים מַזְהִירִים בִּשְׁלַל פִּרְחֵי שָׂדֶה, אֲשֶׁר הָיוּ מְבִיאִים הַיְלָדִים מִפַּעַם לְפַעַם הַבָּיְתָה.

נָאֶה הוּא הָאָבִיב וְחָבִיב, רֵיחָנִים הֵם פְּרָחָיו, בָּהֶם הוּא מְקַשֵּׁט אֶת הַשָּׂדוֹת, אָמְרוּ הַהוֹרִים, אֲשֶׁר שָׂמְחוּ לִרְאוֹת אֶת הַשָּׂדֶה עַל רֵיחוֹתָיו הַנְּעִימִים אֲשֶׁר הוּבָא הַבַּיְתָה בִּידֵי הַקְּטַנִּים.

וְהָאִכָּרִים! אַף הֵם הֵנִיעוּ רֹאשָׁם וַיֹּאמְרוּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה: בָּא הָאָבִיב! עֵת הָעֲבוֹדָה הִגִּיעָה. עוֹד מְעַט וְיָבוֹא זְמַן הַקָּצִיר, הָעֵצִים יִתְכַּסּוּ פְרָחִים וְאַחַר־כָּךְ בְּפֵרוֹת. הַבָּצִיר מַמָּשׁ מִתְדַּפֵּק עָלֵינוּ, אַחֲרָיו הַקָּטִיף, קְטִיף הַפֵּרוֹת. יִהְיוּ אֵלֶּה יְמֵי עֲבוֹדָה קָשִׁים, אַךְ גַּם מְלֵאִים עִנְיָן וְשִׂמְחָה.

וְעַתָּה! לַעֲבוֹדָה, אַחִים! קָרְאוּ וְזֵרְזוּ הַזְּקֵנִים וְהַצְּעִירִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.