לְפֶתַע הֵחֵלָּה נוֹשֶׁבֶת רוּחַ חֲמִימָה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. צַמְחִיאֵל יָצָא עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לְהָעִיר וּלְעוֹרֵר אֶת הַצְּמָחִים מִשְּׁנָתָם הָאֲרֻכָּה.

מִנְּשִׁיקָתָן שֶׁל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, הִתְעוֹרְרוּ הַצְּמָחִים וְהֵחֵלּוּ נוֹשְׂאִים רָאשֵׁיהֶם אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל הָעוֹלֶה וְהֵם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנָּה: אָנָּא! שִׁלְחִי עוֹד וְעוֹד מִקַּרְנֵי אוֹרֵךְ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

שקדיה

וּבַלַּיְלָה עָבְרָה הָרוּחַ וַתִּלְחַשׁ לָהֶם, לָעֵצִים הַנִּרְדָּמִים: עוּרוּ נָא! הִתְעוֹרְרוּ נָא! צְאוּ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאָבִיב בְּבִגְדֵי הַחַג אֲשֶׁר לָכֶם, הִתְקַשְּׁטוּ בְּפִרְחֵיכֶם הַנָּאִים! הִזְדָּרְזוּ! הָבָה נִרְאֶה מִי מִכֶּם יֵצֵא הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאָבִיב, הָעוֹלֶה עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ?

וְהָעֵצִים? רֻבָּם הָיוּ שְׁקוּעִים בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. רַבִּים מֵהֶם הָיוּ עֲרֻמִּים לְגַמְרֵי וְהִתְבַּיְּשׁוּ לְהֵרָאוֹת בִּפְנֵי הָאָבִיב הַטּוֹב וְהַמְּחַמֵּם.

אַדְרַבָּה, הָרוּחַ! שִׁלְחִי אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, לְמַעַן תְּחַמֵּם אוֹתָנוּ, יִהְיֶה בָּנוּ כֹּחַ לְהִתְכַּסּוֹת בְּעָלִים וּפְרָחִים, וְאָז נֵצֵא אֵלָיו, אֶל מַלְכֵּנוּ, בְּכָל בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר לָנוּ.

וְצַמְחִיאֵל, בִּרְאוֹתוֹ כִּי הָעֵצִים נִרְדָּמִים וִישֵׁנִים, פָּנָה אֶל כֶּרֶם הַשְּׁקֵדִיּוֹת הַשׁוֹכֵן בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה, וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָעֵצִים:

"עֲצֵי הַשָּׁקֵד הַשַּׁקְדָּנִים וְהַטּוֹבִים, קוּמוּ נָא וְהִתְעוֹרְרוּ, הֱיוּ אַתֶּם הָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָאָבִיב הֶחָבִיב. מַהֲרוּ וְלִבְשׁוּ אֶת אַדֶּרֶת הַפְּרָחִים הַלְּבָנָה אֲשֶׁר לָכֶם וִהְיוּ נְכוֹנִים לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל מֶלֶךְ הַפְּרָחִים.

מָה? הַאִם בֶּאֱמֶת קָרֵב לָבוֹא הָאָבִיב? שָׁאֲלוּ הַפְּקָעִים הַסְּגוּרִים שֶׁדָּבְקוּ אֶל הָעֲנָפִים.

כֵּן! הוּא בָּא! הוּא מְשַׁלֵּחַ כְּבָר אֶת אֲלֻמּוֹת קַרְנֵי הַחֹם שֶׁלּוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, הֵשִׁיב הַמַּלְאָךְ. כָּל הַפְּרָחִים מוּכָנִים כְּבָר לַעֲלוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; הַכֹּל מְחַכִּים לְאוֹת כִּי יִנָּתֵן לָהֶם. הֲתִרְצוּ לִהְיוֹת אַתֶּם הָרִאשׁוֹנִים לְהוֹצִיא אֶת פִּרְחֵיכֶם? שָׁאַל צַמְחִיאֵל הַטּוֹב, וְנָשַׁק לָהֶם לְעַנְפֵי הַשָּׁקֵד הָעֵירֻמִּים.

מוּכָנִים! הֵשִּׁיבוּ הָעֲנָפִים. עוֹד מָחָר בַּבֹּקֶר נַעֲלֶה עַל הָעֲנָפִים אֶת הַפְּרָחִים הַלְּבָנִים שֶׁלָּנוּ. אָנוּ נְכַסֶּה אֶת הַבַּדִּים הָעֲרֻמִּים בִּגְדֵי לָבָן רֵיחָנִיִּים וְאַחַר נִדְאַג לִתְפֹּר לָהֶם אֶת שִׂמְלַת הַיָּרָק – אֶת הֶעָלִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ בִּמְקוֹם הַפְּרָחִים.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, אַךְ יָצְאוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת לִבְקֹעַ לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין הָעֲנָנִים הַשְּׁחוֹרִים, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הַשְּׁקֵדִיָּה מְקַדֶּמֶת אֶת פְּנֵיהֶם בַּהֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל כַּפְתּוֹרִים לְבָנִים, הַמְּחַיְּכִים אֶל עֵבֶר הַקַּרְנַיִם הַחִוְּרוֹת וְהַחַלָּשׁוֹת.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ הַפְּרָחִים נִפְתָּחִים בִּמְהִירוּת רַבָּה זֶה אַחַר זֶה, פֹּה וָשָׁם נִצְנְצוּ כְּבָר פְּסִפַּסִּים שֶׁל יֶרֶק אֲשֶׁר רָדְפוּ אַחַר הַפְּרָחִים, כִּי רָצוּ לְהִתְחָרוֹת עִמָּהֶם: מִי יְמַהֵר לְכַסּוֹת אֶת הָעֲנָפִים?

רְאוּ נָא! מִלְחָמָה פָּרְצָה עַל הַשְּׁקֵדִיָּה בֵּין הַלָּבָן וְהַיָּרֹק! אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים, בִּרְאוֹתָם אֶת מִשְׂחַק הַצְּבָעִים אֲשֶׁר עַל עֲצֵי הַשְּׁקֵדִיָּה.

כַּלָּנִית אֲדֻמָּה וַחֲמוּדָה בָּקְעָה יוֹם אֶחָד אֶת כְּסוּת הָאֲדָמָה וּפָקְחָה אֶת עֵינָהּ אֶל מוּל הַשֶׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת. הַקְּטַנָּה הָיְתָה בְּטוּחָה, כִּי הִיא תִהְיֶה הָרִאשׁוֹנָה בַּפְּרָחִים, אֲשֶׁר תִּזְכֶּה לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַשָּׁמֶשׁ.

השקד והכלניה

מַה זֶה? כְּבָר אַתֶּם פּוֹרְחִים? תָּמְהָה הָאֲדֻמָּה, בִּרְאוֹתָהּ מֵאוֹת כַּפְתּוֹרִים לְבָנִים, הַזּוֹהֲרִים עַל עַנְפֵי הַשְּׁקֵדִיָּה.

וְהֵיכָן הֵם עֲלֵיכֶם? – שָׁבָה הַסַּקְרָנִית לִשְׁאוֹל אֶת עַנְפֵי הַשָּׁקֵד הָעוֹמְדִים בְּשַׁלֶּכֶת.

– עָלַי – הֵשִׁיב הַשָּׁקֵד, הֵם מְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הֵם מְחַמְּמִים אֶת הַצְְּמָחִים הַמִּסְכֵּנִים, אֵלֶּה הַקְּטַנִּים רוֹעֲדִים הֵם מִקֹּר, עַל כֵּן שָׁלַחְתִּי אֶת עָלַי לִהְיוֹת לָהֶם לִשְׂמִיכָה מְחַמֶּמֶת. עָלַי, הֲלֹא הֵם מְסַפְּרִים לָהֶם, לָאֵלֶּה הַחֲבוּיִים בָּאֲדָמָה, כִּי בָא הָאָבִיב וְכִי עֲלֵיהֶם לְמַהֵר לַעֲלוֹת מִן הָאֲדָמָה הַקָּרָה.

וּמַדּוּעַ זֶה מִהַרְתְּ אַתְּ לְהַעֲלוֹת פְּרָחִים? – שָׁבָה הַכַּלָּנִית וַתִּשְׁאָל:

– כִּי הַמַּלְאָךְ צַמְחִיאֵל זֵרֵז אוֹתִי לְמַהֵר לַעֲלוֹת מִן הָאֲדָמָה, וְכָכָה אָמַר לִי: “מַהֲרִי לְהַעֲלוֹת מִן הָאֲדָמָה – אֶת הַשְּׁקֵדִיָּה, אַתְּ תִּהְיִי הַמְּבַשֶּׂרֶת לְכָל הַצְּמָחִים אֲשֶׁר בָּאֲדָמָה וּלְכָל הַצִּפֳּרִים וְהַפַּרְפָּרִים עַל הָאֲדָמָה, כִּי בָא הָאָבִיב”. אָמַרְתִּי אֵיפוֹא אֶל עַצְמִי – הִמְשִׁיכָה הַשְּׁקֵדִיָּה – אֲמַהֵר לְהוֹצִיא אֶת פְּרָחַי לָרִאשׁוֹנָה, וְאִלּוּ לֶעָלִים – אֵין דָּבָר, יְחַכּוּ לָהֶם, הֵם יוֹפִיעוּ כַּעֲבֹר זְמַן מָה.

יָפֶה מְאֹד מִצִּדֵּךְ – הַשְּׁקֵדִיָּה, אָמְרָה הַכַּלָּנִית. וְיַעַן אֲשֶׁר מִהַרְתְּ לַעֲלוֹת וּלְהוֹצִיא אֶת פְּרָחַיִךְ, הִנֵּה אֵרֵד אֶל חֲבֵרוֹתַי בָּאֲדָמָה וַאֲסַפֵּר לָהֶן עַל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשִׂית, כִּי מִהַרְתְּ לַעֲלוֹת בְּטֶרֶם עָשִׂית עָלִים לְחַמֵּם אֶת עֲנָפַיִךְ הַקְּפוּאִים, לְמָחָר בַּבֹּקֶר – סִיְּמָה הַכַּלָּנִית דְּבָרֶיהָ – אָשׁוּב שֵׁנִית אֵלַיִךְ וְיַחַד עִם חֲבֵרוֹתַי הָרַבּוֹת, נִבְקַע אֶת הָאֲדָמָה וְנִהְיֶה יַחְדָּיו, לְמַעַן שַֹמֵּחַ אֶת לִבֵּךְ, הַשְּׁקֵדִיָּה הַגַּלְמוּדָה.

בַּלַּיְלָה סִפְּרָה הַכַּלָּנִית אֶת דְּבַר שִׂיחָתָהּ עִם הַשְׁקֵדִיָּה הַבּוֹדֵדָה, כָּל הַכַּלָּנִיּוֹת הֶחְלִיטוּ אֵיפוֹא לְמַהֵר לָצֵאת מִן הָאֲדָמָה לְמַעַן שַֹמֵּחַ אֶת לֵב הַשָּׁקֵד הַטוֹב.

וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם הֶאְדִּימוּ הַשָּׂדוֹת וְכַרְמֵי הַשְּׁקֵדִים מִשֶּׁפַע הַכַּלָּנִיּוֹת, אֲשֶׁר יָצְאוּ לְעוֹדֵד אֶת הַשְּׁקֵדִיָּה וְלִהְיוֹת לָהּ חֲבֵרִים רִאשׁוֹנִים לִפְרִיחָה.

וְהַיְלָדִים בְּצֵאתָם אֶל הַשָּׂדֶה, שָׂמְחוּ מְאֹד לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁקֵדִיָּה הַפּוֹרַחַת, וַיָּשִׁירוּ לָהּ שִׁיר:

הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת;

וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת!

וְהַמּוֹרָה סִפְּרָה לַחֲנִיכֶיהָ, אֲשֶׁר הִתְיַּשְּׁבוּ סְבִיבָהּ לְרַגְלֵי אַחַד הָעֵצִים, לֵאמוֹר:

הַשְּׁקֵדִיָּה הִיא בַּת לְמִשְׁפַּחַת הַוַּרְדִּיִּים, כָּמוֹהָ, כְּכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, נֶחְשֶׁבֶת הִיא עַל עֲצֵי הַפְּרִי הַגַּלְעִינִיִּים, עֵצִים אֵלֶּה עוֹמְדִים בְּשַׁלֶּכֶת כָּל יְמוֹת הַסְּתָיו וְהַחֹרֶף. רִאשׁוֹנָה הִיא הַשְּׁקֵדִיָּה לְהוֹצִיא פְּרָחִים. כְּבָר בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט מוֹצִיאָה הַשְּׁקֵדִיָּה אֶת פְּרָחֶיהָ בַּעֲלֵי חֲמִשָּׁה עֲלֵי גָבִיעַ, חֲמִשָּׁה עֲלֵי כּוֹתֶרֶת, הַרְבֵּה אַבְקָנִים (לִפְעָמִים עֶשְׂרִים אוֹ יוֹתֵר) וֶעֱלִי אֶחָד.

עֲלֵי הַפֶּרַח שֶׁל הַשָּׁקֵד, מְמַהֲרִים לִנְשֹׁר אַרְצָה, וּמִיָּד לְאַחַר זֶה מַתְחִילָה לְהִתְעַבּוֹת הַשִּׁחְלָה הַהוֹפֶכֶת לִפְרִי בַּעַל צִיפָה יְרֹקָה – הוּא הוּא הַשָּׁקֵד. פֵּרוֹת הַשָּׁקֵד, בִּהְיוֹתָם בֹּסֶר, הֵם חֲמַצְמַצִּים וּטְעִימִים. לְאַט־לְאַט מַבְשִׁילִים אֵלֶּה, הֵם גְּדֵלִים, הַצִּיפָה הַיְרֻקָּה הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת אֲפֹרָה וְאָז טַעְמָהּ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת תָּפֵל. בֵּינָתַיִם מִתְעַבָּה הַקְּלִפָּה הַפְּנִימִית הַחוּמָה וְהַנַּקְבוּבִית.

קְלִפָּה זוֹ קָשָׁה הִיא, וּבְתוֹכָהּ שׁוֹכֵן הַגַּרְעִין הֶעָטוּף אַף הוּא בִּקְרוּם דַּק, אֲשֶׁר צִבְעוֹ חוּם. בְּתוֹךְ קְרוּם רַךְ זֶה שׁוֹכְנִים שְׁנֵי הַפְּסִיגִים הַלְבָנִים, שֶׁטַּעְמָם כְּטַעַם הֶחָלָב הַטּוֹב וְהַמָּתוֹק.

פרות השקד

לְפָנִים – הִמְשִׁיכָה הַמּוֹרָה – הִשְׂתָּרְעוּ כַּרְמֵי שְׁקֵדִים לָרֹב בַּשְּׁפֵלָה, בֶּהָרִים וּבַנֶּגֶב, לְאַט־לְאַט, דָּחֲקוּ עֲצֵי הַהֲדָרִים אֶת עֲצֵי הַשְּׁקֵדִים מִפְּנֵיהֶם, וְכַיּוֹם לֹא נִשְׁאֲרוּ כִּמְעַט כַּרְמֵי שְׁקֵדִים בָּאָרֶץ. רַק בַּנֶּגֶב, בְּקִרְבַת עַזָּה וּבְאֵר־שֶׁבַע, עוֹלִים כֹּה וָשָׁם כַּרְמֵי שְׁקֵדִים.