לו “נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם” (ירמיה ה, ו) − זוֹ יָוָן שֶׁהָיְתָה מְנַמֶּרֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֶּאֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל
(ויק"ר יג, ה).
מַרְשִׁיעֵי בְּרִית – יהודים שבגדו בברית עם הקב"ה.
מְנַמֶּרֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ – גוזרת גזירות שונות ומשונות.
כִּתְבוּ וגו' – הַצהירו בפומבי (כאילו נחקק הדבר על קרן שמתנשאת ברשות הרבים על בעל חיים מרשים בהופעתו ועובר ממקום למקום).
*
לז בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּרִיחַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲקֹק עָלָיו: “אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֶּאֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וְעָקְרוּ בְּרִיחִים שֶׁבְּבָתֵּיהֶם.
עוֹד גָּזְרוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹר יִכְתֹּב עַל קַרְנוֹ: "אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֶּאֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וּמָכְרוּ שׁוֹרֵיהֶם (מדרש לחנוכה, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 192).
בְּרִיחַ – מנעול לדלת.
שׁוֹר – ראו בקטע הקודם (וכאן מובן עניין “קרן השור” כפשוטו).
*
לח “וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ” (בראשית כז, כז) – רֵיחַ בּוֹגְדָיו, כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִׁיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת.
יוֹסֵף מְשִׁיתָא – בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת, אָמְרוּ: יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה. אָמְרוּ לוֹ: הִכָּנֵס! וּמָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא – שֶׁלְּךָ. נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ: אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזוֹ, אֶלָּא הִכָּנֵס פַּעַם שְׁנִיָּה וּמָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא – שֶׁלְּךָ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמַר רַ' פִּינְחָס: נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמַר: לֹא דַּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֶאֱלוֹהַי פַּעַם אַחַת, אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה?!
מָה עָשׂוּ לוֹ? נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: וַי! אוֹי אוֹי! שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.
יָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת – הָיָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, וְנִשְׁתַּמֵּד. יָצְאָה הַגְּזֵרָה עַל יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר לִצָּלֵב. הָיוּ טוֹעֲנִים לְפָנָיו הַקּוֹרָה לְצָלְבוֹ, וְהָיָה יָקוּם רוֹכֵב עַל הַסּוּס בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ: רְאֵה סוּסִי שֶׁהִרְכִּיבַנִי עָלָיו אֲדוֹנִי וּרְאֵה סוּסְךָ שֶׁהִרְכִּיבְךָ עָלָיו אֲדוֹנְךָ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: אִם כֵּן לְמַכְעִיסָיו, קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: וְעוֹשֶׂה אָדָם רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ? אָמַר לוֹ: אִם לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ כָּךְ, קַל וָחֹמֶר לְמַכְעִיסָיו. נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא,
הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק. מָה עָשָׂה? הֵבִיא קוֹרָה וּנְעָצָהּ בָּאָרֶץ וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא, וְעָרַךְ עֵצִים וְהִקִּיף עֲלֵיהֶם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ, וְנָעַץ אֶת הַחֶרֶב בְּאֶמְצַע, וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים וְנִתְלָה בַּקּוֹרָה וְנֶחְנַק, וְנִפְסְקָה הַנִּימָא וְנָפַל לָאֵשׁ, וְקִדְּמַתּוּ הַחֶרֶב, וְנֶהְפַּךְ עָלָיו גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים – וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ וְקִבְּלוּהוּ בִּתְשׁוּבָה. נִתְנַמְנֵם יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר וְרָאָה מִטָּתוֹ פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר, וְאָמַר: רְאוּ לְשָׁעָה קַלָּה קִדְּמַנִי זֶה לְגַן עֵדֶן (בר“ר סה, כב; מד”ת יא, ז; ילק"ש לבראשית, קטו).
רֵיחַ בּוֹגְדָיו – שגם הבוגדים שבעם ישראל (והיא דרשה על מילת “בגדיו”) יש בהם, בסופו של דבר, דבר טוב שראוי לברכה.
שׂוֹנְאִים – היוונים.
מֵהֶם וּבְָהֶם – אחד מישראל.
אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט – אין זה מתאים לאדם פשוט.
וְלֹא קִבֵּל עָלָיו – לא הסכים.
מֶכֶס – פטור מתשלום מכס.
חֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים – שולחן שעליו עושה הנגר את מלאכתו.
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר – חכם מימי הבית השני (אבות א, ד).
לִצָּלֵב – למות על הצלב.
טוֹעֲנִים – נושאים.
סוּסְךָ וגו' – הקורה שנושאים לפניך כדי לתלותך עליה.
אִם כֵּן לְמַכְעִיסָיו וגו' – אם זו הטובה שעושה הקב"ה למכעיסים אותו, מה גדול יהיה שכרם של עושי רצונו!
עוֹשֶׂה אָדָם וגו' – וכי יש מי שעשה רצונו יותר ממך? וראה מה קרה לך! אִם לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ וגו' – אם סבל שכזה מגיע לעושי רצונו, מה גדולה תהיה הרעה שתבוא על מכעיסיו!
נִכְנַס בּוֹ וגו' – דברי ר' יוסי נכנסו אל לבו של יקום כארס של נחש הבוער בגוף.
קִיֵּם בְּעַצְמוֹ – גרם לעצמו.
נְעָצָהּ ־ תקע אותה.
נִימָא – חבל.
לְפָנֶיהָ – לפני הגדר.
נִפְסְקָה – נקרעה.
קִדְּמַתּוּ – פגעה בו.
נִתְנַמְנֵם – גסס (על הצלב).
מִטָּתוֹ – של יקום, שעליה הובא לקבורה.
קִדְּמַנִי – הגיע לפני.
*
לט מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בִּלְגָּה, שֶׁהֵמִירָה דָּתָהּ וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לִסְרַדְיוֹט אֶחָד מִשֶּׁל מַלְכוּת בֵּית יָוָן. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לְהֵיכָל הָיְתָה מְבַעֶטֶת בְּסַנְדָּלָּהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאָמְרָה: לוּקוֹס, לוּקוֹס! עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִי אַתָּה עוֹמֵד לָהֶם בִּשְׁעַת דָּחֳקָם! כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, קָבְעוּ אֶת טַבַּעְתָּהּ וְסָתְמוּ אֶת חַלּוֹנָהּ (סוכה נו ע"ב; ירושלמי שם ה, ח).
מִרְיָם בַּת בִּלְגָּה – בת למשפחת כוהנים.
סְרַדְיוֹט – מפקד בצבא.
כְּשֶׁנִּכְנְסוּ וגו' – בימי החשמונאים.
מְבַעֶטֶת – בועטת.
לוּקוֹס – זאב (ביוונית).
מְכַלֶּה מָמוֹנָם – על ידי קורבנות.
שְׁעַת דָּחֳקָם – שעת צרתם.
טַבַּעְתָּהּ, חַלּוֹנָהּ – לכל אחת ממשפחות הכהונה היתה במקדש טבעת מיוחדת שבה הכניסו את ראש הבהמות ששחטו וכן מקום מיוחד בקיר (“חלון”) שבו הונחו סכיניהם. משפחת בלגה נענשה בשל התנהגותה של מרים: אטמו את חלונה ותקעו את הטבעת במקומה, ועל כן נאלצה המשפחה להשתמש בטבעת ובחלון של אחרים, וגנאי הוא לה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.