עה שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כּוֹהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין וּמַתְקִינִין לוֹ כּוֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֵאָרַע בּוֹ פְּסוּל.
מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כּוֹהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ.
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה.
כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה.
מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵּית דִּין לְזִקְנֵי כְּהֻנָּה, וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינַס, הִשְׁבִּיעוּהוּ – וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כּוֹהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין וְאַּתָּה שְׁלִיחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מַשְׁבִּיעִים אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מָה שֶׁאָמַרְנוּ לְךָ. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה וְהֵם פּוֹרְשִׁים וּבוֹכִים.
אִם הָיָה חָכָם – דּוֹרֵשׁ, וְאִם לָאו – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו. אִם רָגִיל לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְאִם לָאו – קוֹרִין לְפָנָיו. וּבְמָה קוֹרִין לְפָנָיו? בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטַל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.
בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם – פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: אִישִׁי כּוֹהֵן גָּדוֹל! עֲמֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.
(מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים כָּל הַלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע כּוֹהֵן גָּדוֹל קוֹל הֲבָרָה וְלֹא תְּהֵא שֵׁנָה חוֹטַפְתּוֹ).
מַפְרִישִׁין – מרחיקים.
לִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין – חדרו של הכוהן הגדול שבמקדש.
מַתְקִינִין וגו' – מכינים לו ממלא מקום.
פְּסוּל – טומאה שתמנע ממנו לבצע את עבודתו ביום הכיפורים.
קוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם – מקריאים לו במשך כל השבוע את פרשת יום הכיפורים (ויקרא, פרק טז), המתארת את סדר העבודה במקדש ביום זה.
אִישִׁי – אדוני.
מַכִּיר וְרָגִיל – מתבונן בבהמות וחוזר במחשבתו על סדר היום.
מַנִּיחִין – מתירים.
מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה – ובשעה שיישן, אפשר שייטמא וייפסל מעבודה.
בֵּית אַבְטִינַס – משפחת כוהנים שהכינה את תערובת הקטורת.
הִשְׁבִּיעוּהוּ – שינהג בסדר העבודה כדרכם של הפרושים ולא של הצדוקים, אשר חלקו על הפרושים בפרטים שונים (וראו קטע עט).
הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה – על שחשדו בו שהוא צדוקי.
הֵם פּוֹרְשִׁים וּבוֹכִים – על שאולי חשדו בו חשד שווא.
דּוֹרֵשׁ – בדברי תורה בליל יום הכיפורים, שלא יישן.
אִיּוֹב וגו' – ספרים שלא הרבו ללמוד, ועל כן הם מושכים את הלב.
פִּרְחֵי כְּהֻנָּה – צעירי הכוהנים.
מַכִּין לְפָנָיו בְּאְצְבַּע צְרֵדָה – משמיעים קול נקישה באמצעות האמה והאגודל.
הָפֵג אַחַת וגו' – הרחק את שנתך על ידי קידה או הליכה על רצפת השיש הקרירה.
זְמַן הַשְּׁחִיטָה – של קורבן התמיד של שחרית (עם עלות השחר).
קוֹל הֲבָרָה – רעש שיחתם של האנשים.
*
אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ – הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַּרְקַאי! מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח שֶׁבְּחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: הֵן. (וְלָמָּה הֻצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרָח וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד – וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.)
הוֹרִידוּ כּוֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה, חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁים טוֹבֵל כּוֹהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם.
פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד, קְרָצוֹ וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ, קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת.
אִם הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִסְטְנִיס − מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמְטִילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנְנִים כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָם.
הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה − וּבַקֹּדֶשׁ הָיְתָה – פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְהֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פְּלוּסִין שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה וּבֵין הָעַרְבַּיִם – הִנְדְּוִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה. אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר; וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף − מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ.
בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ. וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לְדָרוֹם וּפָנָיו לְמַעֲרָב. וְהַכּוֹהֵן עוֹמֵד בְּמִזְרָח וּפָנָיו לְמַעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָא הַשֵּׁם, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֵּר נָא לָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ” (ויקרא טז, ל). וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.
הַמְּמֻנֶּה – הוא סגן הכוהן הגדול.
בַּרְקַאי – הבריק השחר.
לָמָּה הֻצְרְכוּ וגו' – למה היה צריך לדייק יותר בשאלה לגבי עליית השחר?
דִּמּוּ – חשבו.
וְהוֹצִיאוּהוּ וגו' – כיוון שנשחט טרם זמנו, נפסל ונשרף מחוץ למקדש.
חָמֵשׁ טְבִילוֹת וגו' – ביום הכיפורים טובל הכוהן הגדול את כל גופו חמש פעמים ומטהר את ידיו ורגליו במים עשר פעמים.
בּוּץ – בד יקר.
פָּשַׁט – את בגדיו.
נִסְתַּפֵּג – ייבש את גופו.
קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו – ברחצה בכיור.
הַתָּמִיד – קורבן התמיד שהוקרב בוקר בוקר.
קְרָצוֹ וגו' – הכוהן הגדול החל בחיתוך גרונו של הקורבן (“קרצו”), וכוהן אחר השלים את מעשה השחיטה (“מירק”) כדי שיוכל הכוהן לקבל את דם הקורבן בכלי.
זְרָקוֹ – על המזבח.
לְהֵיטִיב – להכין להדלקה את נרות המנורה.
אִסְטְנִיס – מפונק וחלש.
מְחַמִּין לוֹ וגו' – יוצקים מים חמים לתוך מימיו הקרים של המקווה כדי שתסור קרירותם.
בֵּית הַפַּרְוָה – אחת מלשכות המקדש שהיתה באזור המקודש.
פְּלוּסִין וגו' – בד משובח שמוצאו ממצרים ומחירו גבוה (המנה הוא מאה זוזים).
הִנְדְּוִין – בד מעודן שמקורו בהודו.
מִשֶּׁל צִבּוּר – נקנו על חשבון הציבור.
לְהוֹסִיף – ולרכוש בגדים יקרים יותר.
פָּרוֹ – פר שנקנה בכספו של הכוהן הגדול.
סוֹמֵךְ – מניח את שתי ידיו בין קרני הפר.
אָנָּא הַשֵּׁם – והיה מבטא את השם המפורש בהגייתו המלאה.
וְהֵם עוֹנִים – השומעים (את הזכרת השם המפורש) משיבים בברכה “ברוך שם” וגו'.
*
בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ. הַסָּגָן מִיְּמִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים. וְקַלְפֵּי הָיְתָה שָׁם – וּבָהּ שְׁנֵי גּוֹרָלוֹת (שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ וַעֲשָׂאָם בֶּן גַּמְלָא שֶל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח).
טָרַף בְּקַלְפֵּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גּוֹרָלוֹת. אֶחָד כָּתוּב עָלָיו “לַה'” וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו “לַעֲזָאזֵל”. הַסָּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב בִּשְׂמֹאלוֹ. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ – הַסָּגָן אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כּוֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינְךָ! וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ – רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כּוֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ! נְתָנָם עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר: לַה'! וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.
קָשַׁר לָשׁוֹן שֶל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשְׁךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֵּר נָא לָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשְׁךָ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדְּךָ: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם” וגו', וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.
שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ, נְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבְּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַשׁ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּפִנָּה גֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחָתָה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְיָרַד וְהִנִּיחָה עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶבָּעֲזָרָה.
(בְּכָל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרֹק וְהַיּוֹם אָדֹם.)
רֹאשׁ בֵּית אָב – של משמר הכוהנים העובד במקדש באותה תקופה (ראו קטע סב).
שְׂעִירִים – תיישים.
קַלְפֵּי – קופסה מיוחדת להטלת גורלות.
אֶשְׁכְּרוֹעַ – סוג של עץ.
בֶּן גַּמְלָא – אחד מן הכוהנים הגדולים.
טָרַף – עירבב (את הגורלות).
אִם שֶׁל שֵׁם וגו' – אם הגורל שעליו נכתב “לה'” נמצא ביד ימינו של הכוהן הגדול.
לָשׁוֹן שֶל זְהוֹרִית – חוטי צמר אדומים.
שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ – לעזאזל.
בֵּית שִׁלּוּחוֹ – השער שממנו יוצא מן המקדש.
וְלַנִּשְׁחָט וגו' – וכן קשר זהורית בצווארו (“בית שחיטתו”) של השעיר שיוקרב במקדש.
שְׁנִיָּה – פעם שנייה.
שְׁחָטוֹ – את הפר.
מִזְרָק – כלי לקבל בו את הדם לצורך זריקתו על המזבח.
מְמָרֵס – בוחש ומערבב (שלא ייקרש).
הָרֹבֶד הָרְבִיעִי – השורה הרביעית באבני הרצפה.
אֵילָךְ ואֵילָךְ – לשני הצדדים.
חָתָה מִן הַמְעֻכָּלוֹת – לקח מן הגחלים השרופות היטב.
חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף – במחתה של כסף.
מְעָרֶה – שופך.
מַכְנִיס – לקודש הקודשים.
זְהָבָהּ יָרֹק – זהב המחתה היה צהבהב.
*
הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה וְחָפַן מְלוֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף. הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. הָיָה מְהַלֵּךְ בְּהֵיכָל עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הָקֳּדָשִׁים וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְצָפוֹן. הִגִּיעַ לְצָפוֹן – הוֹפֵךְ פָּנָיו לְדָרוֹם. מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. הִגִּיעַ לָאָרוֹן – נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים וְנִמְלָא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בְּבַיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.
(מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן – אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִיְּמוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּ“שְׁתִיָּה” הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן.)
נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.
הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ וִקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ. נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלוֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וְשֵׁשׁ, אַחַת וְשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַּהֵיכָל.
בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, עָווּ, פָּשְׁעוּ, חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל; אָנָּא בַשֵּׁם, כַּפֵּר נָא לָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדְּךָ: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר” וגו'. וְהַכּוֹהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיו שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כּוֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.
מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ. וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ, מִפְּנֵי הַבָּבְלִים, שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: טֹל וְצֵא, טֹל וְצֵא!
מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד סֻכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק תִּשְׁעִים רֵיס. עַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִין לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לְצוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו. מָה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בְּסֶלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין קַרְנָיו וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵיבָרִים אֵיבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ.
חָפַן מְלוֹא חָפְנָיו – מן הקטורת.
הַגָּדוֹל וגו' – כוהן גדול ממדים חפן יותר מכוהן קטן ממדים.
וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ – גודל הכף היה מותאם לכמות הקטורת העולה בחופניו של הכוהן.
בֵּינֵיהֶן – בין שתי הפרוכות נוצר מסדרון של כחצי מטר ובו התהלך הכוהן.
הַחִיצוֹנָה הְיְתָה פְּרוּפָה – מקופלת בקצה (הדרומי שלה) וקשורה בקרס של זהב.
הָאָרוֹן – שבקודש הקודשים.
הַבַּדִּים – המוטות שבהם נושאים את הארון.
צָבַר – הערים ערימה.
בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ – בדרך שבה נכנס.
בְּבַיִת הַחִיצוֹן – לפני הפרוכת החיצונית.
שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל – אשר עשויים להיבהל ולחשוש שמא מת.
מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן – משנלקח הארון, שכבר לא היה בבית המקדש השני.
נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים – שמואל, דויד ושלמה.
“שְׁתִיָּה” – משום שממנה החל העולם להיברא והיא תשתיתו.
נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס – אל קודש הקודשים, ליד בדי הארון.
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ – התיז מן הדם אל מול פני הארון.
אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה – כשכף ידו מכוונת פעם אחת כלפי מעלה ושבע פעמים כלפי מטה.
כְּמַצְלִיף – כמי שמכה אדם אחר בשוט, ובכל פעם מתכוון להכות את גופו נמוך יותר.
אַחַת וְאַחַת – הזיה ראשונה כלפי מטה שהיא שנייה מכלל ההזיות.
הִנִּיחוֹ – את הכלי ובו שארית הדם.
הַשָּׂעִיר – שעלה עליו הגורל לה'.
מְסָרוֹ וגו' – מסר את השעיר לשליח שהובילו לעזאזל.
כֶּבֶשׁ – גשר שהוביל מן המקדש אל מחוץ העיר.
בָּבְלִים – עולים או עולי רגל שהגיעו מבבל.
טֹל וְצֵא – קח (את עוונותינו) ולך.
יַקִּירֵי – נכבדי.
צוּק – ראשו של ההר שממנו הושלך השעיר לעזאזל.
תִּשְעִים רֵיס – כשמונה עשר ק"מ.
חוֹלֵק – מחלק לשני חלקים.
*
בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים וְהִקְטִירָם. אָמְרוּ לוֹ לְכוֹהֵן גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִים וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
בָּא לוֹ כּוֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בּוּץ קוֹרֵא; וְאִם לָאו קוֹרֵא בִּאִצְטָלִית לָבָן מִשֶּׁלוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לְסָגָן וְהַסָּגָן נוֹתְנוֹ לְכוֹהֵן גָּדוֹל וְכוֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא “אַחֲרֵי מוֹת” וְ“אַךְ בֶּעָשׂוֹר”. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמָּה שֶׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן.
הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם. קִדֵּשׁ וְטָבַל.
הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִדֵּשׁ וְטָבַל, הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט.
הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבַשׁ. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ (יומא, פרקים א־ז).
בָּא לוֹ – הכוהן הגדול.
הִקְטִירָם – שרף אותם.
דַּרְכִּיּוֹת – תחנות משמר על הדרך.
מְנִיפִין בְּסוּדָרִים – מאותתים במטפחות מתחנה לתחנה.
לִקְרוֹת – בתורה.
אִצְטָלִית – מעיל.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת – השמש, מי שאחראי על ניהול סדרי התפילה בבית הכנסת שהיה במקדש.
רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת – ראש בית הכנסת שבמקדש.
“אַחֲרֵי מוֹת” וְ“אַךְ בֶּעָשׂוֹר” – פרשות התורה שבהן נדון עניין יום הכיפורים (ויקרא פרק טז ופסוקים כז־לב בפרק כג).
אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם – הוא קורבן עולה (ויקרא טז, כד).
לְהוֹצִיא – מקודש הקודשים.
וּפָשַׁט – את בגדי הכהונה.
מְלַוִּין אוֹתוֹ – ברוב המון והדר.
*
עו רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מִפְּנֵי מָה אֵין כּוֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס בְּבִגְדֵי זָהָב? אֶלָּא אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְשָׂטָן לְקַטְרֵג וְלוֹמַר: אֶתְמוֹל עָשׂוּ לָהֶם אֱלוֹהֵי זָהָב וְהַיּוֹם הֵם מְבַקְּשִׁים לְשַמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב.
רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵם רַ' לֵוִי אָמַר: בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (ויק"ר כא, י).
נִכְנָס – לקודש הקודשים (ראו בקטע הקודם) בְּבִגְדֵי זָהָב – ולא בבגד לבן.
אֵין קָטֵגוֹר וגו' – התובע במשפט אינו יכול להיות גם הפרקליט המגן על הנאשם.
פִּתְחוֹן פֶּה – תואנה.
אֶתְמוֹל – בחטא העגל בהר סיני.
לָחוּס עַל מָמוֹנָם – למנוע בזבוז כסף רב (וזאת כיוון שלאחר יום הכיפורים נגנזו הבגדים ויותר לא השתמשו בהם).
*
עז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבַּחוּץ; הִלְבִּין – הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין – הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּשִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים; וַעֲדַיִן הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין: הִלְבִּין – הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין – הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּשִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בְּסֶלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אָמַר רַ' נַחוּם בַּר פַּפָּא מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, הָיָה מַלְבִּין וְיָדְעוּ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה מִצְוָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ” (ישעיה א, יח) (יומא סז ע"א).
לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית – ראו קטע עה.
פֶּתַח אוּלָם מִבַּחוּץ – מצדה החיצוני של הכניסה לאולם שבמקדש, לעיני הכול.
הִלְבִּין – אות למחילת הקב"ה.
הִתְקִינוּ – שינו את הנוהג והתקינו מנהג חדש.
חֶצְיוֹ בְּסֶלַע וגו' – ראו קטע עה.
מִשּׁוּם – בשם.
נֶעֶשְׂתָה מִצְוָתוֹ – קוימה מצוות שילוח השעיר לעזאזל.
“כַּשָּׁנִים” – כצבע אדום כהה.
*
עח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׁה בְּכוֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ. וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים לִכָּנֵס אַחֲרָיו. הִתְחִילוּ הֵם נִכְנָסִים וְהוּא יוֹצֵא. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה הֶאֱרַכְתָּ בִּתְפִלָּתְךָ? אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם, שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יֶחֱרַב?! אָמְרוּ לוֹ: אַל תְּהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: “לֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל” (יומא נג ע"ב).
הֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ – בקודש הקודשים (ראו קטע עה).
נִמְנוּ וגו' – החליטו (ברוב קולות) להיכנס כדי לראות מה אירע לו.
שָׁנִינוּ – במשנה (ראו קטע עה).
*
עט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִּצְדוֹקִי אֶחָד שֶׁתִּקֵּן מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס לִפְנִים. בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. פָּגַע בּוֹ אָבִיו, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁצְּדוֹקִים אָנוּ – מִתְיָרְאִים אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים. אָמַר לוֹ: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: “כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת” (ויקרא טז, ב), אָמַרְתִּי: מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ; עַכְשָׁו שֶׁבָּא לְיָדִי – לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ? אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁמֵּת וְהוּטַל בְּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מֵחָטְמוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּיצִיאָתוֹ נִגָּף. שֶׁשָּׁנָה רַ' חִיָּא: כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בָּעֲזָרָה, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל” (יחזקאל א, ז) (יומא יט ע"ב).
צְדוֹקִי – כוהן גדול שנמנה עם כת הצדוקים, אשר חלקו על הפרושים בכמה מפרטי עבודת יום הכיפורים.
תִּקֵּן מִבַּחוּץ – שם את הקטורת על הגחלים (ראו קטע עה) לפני שנכנס לקודש הקודשים, שלא כדעת הפרושים, שקבעו כי על הכוהן לעשות זאת רק לאחר כניסתו לשם.
פָּגַע – פגש.
מִתְיָרְאִים אָנוּ – חוששים אנו, ועל כן נוהגים כפרושים.
מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא – משתדל להבין את האמור בפסוק ולפרשו.
“כִּי בְּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת” – לפי הצדוקים
הפסוק מלמד כי על הכוהן להיכנס לקודש הקודשים כשהעשן (הוא “הענן”) כבר על הגחלים.
נִגָּף – הוכה.
נִכְנְסוּ – להוציא את הכוהן הגדול.
כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל – מכה הנראית כבעיטת עגל.
שֶׁנֶאֱמַר – בתיאור מראה המלאכים.
*
פ אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית: פַּעַם אַחַת יָצָא וְסִפֵּר עִם מֶלֶךְ הָעַרְבִים וְנִתְּזָה צִנּוֹרָה מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְטִמְּאַתּוּ. נִכְנַס יְשֵׁבָב אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו – וְרָאֲתָה אִמָּם שְׁנֵי בָּנֶיהָ כּוֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּם שִׁמְּשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים: מָה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קִלְעֵי שְׂעָרִי וְאִמְרֵי חֲלוּקִי. אָמְרוּ לָהּ: הַרִבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כָּךְ וְלֹא הוֹעִילוּ; כָּל הַקְּמָחִים – קֶמַח וְקֶמַח שֶׁל קִמְחִית – סֹלֶת (יומא מז ע“א; פדר”כ כו, י; ויק"ר כ, יא).
רַ' יִשְׁמָעֵאל – שהיה כוהן גדול.
פַּעַם אַחַת – במהלך יום הכיפורים.
סִפֵּר – שוחח.
נִתְּזָה צִנּוֹרָה וגו' – טיפת רוק מפי המלך פגעה בבגדי הכוהן וטימאה אותו (ועל כן המשיך אחיו את העבודה במקדש).
מִיָּמַי לֹא רָאוּ וגו' – בשל צניעותה הרבה מעולם לא נראו, אפילו בתוך ביתה, שערותיה הקלועות (כיוון שתמיד כיסתה את ראשה) או שוליו הפנימיים של חלוקה (כיוון שלא הסירה בגד אחד לפני שלבשה תחתיו בגד אחר).
וְלֹא הוֹעִילוּ – ולא זכו להצלחה כהצלחתה של קמחית.
כָּל הַקְּמָחִים – בני כל הנשים הם בבחינת קמח פשוט, אבל בניה של קמחית הם הקמח המעולה מכול, הסולת.
*
פא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּכוֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ כָּל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו. כְּשֶׁרָאוּ שֶׁשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן בָּאִים הִנִּיחוּ אוֹתוֹ וְהָלְכוּ אַחַר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. לְבַסּוֹף בָּאוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לִפָּטֵר מִלִּפְנֵי הַכּוֹהֵן הַגָּדוֹל. אָמַר לָהֶם: יָבוֹאוּ בְּנֵי עֲמָמִים לְשָׁלוֹם. אָמְרוּ לוֹ: יָבוֹאוּ לְשָׁלוֹם בְּנֵי עֲמָמִים, שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן, וְאַל יָבוֹאוּ לְשָׁלוֹם בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁאֵינָם עוֹשִים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן (יומא עא ע"ב).
יָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָשׁ – בסיום עבודת יום הכיפורים (וראו קטע עה).
שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן – חכמים גדולי הדור, שהיו על פי המסורת צאצאי גרים (“בני עממים”).
הִנִּיחוּ – עזבו.
לִפָּטֵר – להיפרד.
שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן – שהיה אוהב שלום ורודף שלום (אבות א, יב).
בְּנֵי אַהֲרֹן – הוא הכוהן הגדול.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.