עד כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים? יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר – קוֹשְׁרוֹ בִּגְמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע.
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת־הַבִּכּוּרִים? כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבְּמַעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים, וּלְמַשְׁכִּים הָיָה הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר: “קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ”.
הַקְּרוֹבִים הָיוּ מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ, וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם; הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם; לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם: “אַחֵינוּ, אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!”
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּים בְּשִׁיר: “אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי” (תהלים ל, ב).
הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת, וּמָה שֶׁבְּיָדָם נוֹתְנִים לַכּוֹהֲנִים. עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ קוֹרֵא מֵ“הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים כו, ג) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד “אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי” (שם שם, ה); הִגִּיעַ לַ“אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי” מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְּשִׂפְתוֹתָיו, וְכוֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ“אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי” עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.
בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרֹא קוֹרֵא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא; הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.
הָעֲשִׁירִים הָיוּ מְבִיאִים אֶת בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶל כֶּסֶף וְשֶל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִים אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה. הַסַּלִים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִים לַכּוֹהֲנִים (ביכורים, פרק ג).
שֶׁבִּכְּרָה – הראשונה שהחלה להבשיל.
אֶשְׁכּוֹל – ענבים.
גְּמִי – עלה של גומא.
מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ – לאחר שהוא קוטף את הפירות.
מַעֲמָד – ראו קטע סב.
עִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד – מקום מגוריו של ראש המעמד.
וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין וגו' – כדי שלא להיטמא בתוך אחד הבתים.
לְמַשְׁכִּים – בשעת ההשכמה.
הַמְּמֻנֶּה – ראש השיירה.
קוּמוּ וְנַעֲלֶה – מעין האמור בירמיה לא, ה.
הַקְּרוֹבִים – לירושלים.
גְּרוֹגָרוֹת – תאנים מיובשות.
וְהַשּׁוֹר – שיקריבו במקדש.
מַכֶּה – מנגן.
שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם – שליח להודיע על בואם.
עִטְּרוּ – קישטו.
הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים – ראשי הכוהנים והלוויים.
לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים וגו' – מספר היוצאים לקראת הבאים ומעמדם תלוי היה בכבודם של הבאים ומספרם.
עוֹמְדִים – קמים לכבודם (ורשאים להפסיק ממלאכתם לשם כך).
אַגְרִפַּס – מאחרוני מלכי בית חשמונאי.
עֲזָרָה – חצר המקדש.
הַגּוֹזָלוֹת… הָיוּ עוֹלוֹת – יונים שנקשרו בצדי הסלים הובאו כקורבן.
וּמָה שֶׁבְּיָדָם – הסל ומה שבתוכו.
הָיָה קוֹרֵא וגו' – את הקטע בספר דברים כו, ג־י (הקרוי “מקרא ביכורים”), מראשיתו ב“הגדתי היום” ועד סופו.
בְּשִׂפְתוֹתָיו – בשולי הסל.
בָּרִאשׁוֹנָה – בתחילה.
מַקְרִין אוֹתוֹ – קוראים לפניו והוא חוזר על הדברים.
נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא – אלו שלא ידעו לקרוא, בשל הבושה.
קְלָתוֹת – סלים.
סַלֵּי נְצָרִים וגו' – העשויים ענפים קלועים של ענפים מעץ הערבה שקליפתם הוסרה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.