צא “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, לה) – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה” (תהלים קט, ד). אַתָּה מוֹצֵא בֶּחָג: יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְפִיכָךְ הָיוּ צְרִיכִין לִהְיוֹת אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ; לֹא דַּיָּן שֶׁאֵין אוֹהֲבִים אוֹתָנוּ, אֶלָּא עוֹד שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג הֲיִיתֶם מַקְרִיבִים לְפָנַי קָרְבָּנוֹת עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲבָל עַכְשָׁו הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם – “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”.
“וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה… פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד” (במדבר כט, לו)
*
מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעָה יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: כְּבָר יָצָאנוּ יְדֵי בְּנֵי הַמְּדִינָה, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בַּמֶּה שֶׁתִּמְצָא, לִיטְרָא בָּשָׂר, אוֹ דָּג, אוֹ יָרָק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג – עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֲיִיתֶם מַקְרִיבִים, אֲבָל “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” – גַּלְגְּלוּ בַּמֶּה שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד (תנחומא בובר פינחס, יד־טו).
“תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי” – והם מחזירים לי שנאה במקום התפילה שאני מתפלל עליהם.
אַתָּה מוֹצֵא – למד ויתברר לך.
בֶּחָג – בסוכות.
עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת – למען העולם כולו ורווחתו.
אָמַר לָהֶם – לבני ישראל.
בְּנֵי הַמְּדִינָה – תושבי העיר.
כְּבָר יָצָאנוּ וגו' – כבר מילאנו את חובתנו כלפי בני העיר.
נְגַלְגֵּל – נעסוק בקלילות ובלא מאמץ רב.
לִיטְרָא – כמות זעירה, כ־250 גרם.
*
צב אָמַר רַ' יִצְחָק בַּר אַבְדִּימֵי: מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִים לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה: נוֹטֶה כְּלַפֵּי צָפוֹן – עֲנִיִּים שְׂמֵחִים וּבַעֲלֵי בָּתִּים עֲצֵבִים, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרֻבִּים וּפֵרוֹת מַרְקִיבִים; נוֹטֶה כְּלַפֵּי דָּרוֹם – עֲנִיִּים עֲצֵבִים וּבַעֲלֵי בָּתִּים שְׂמֵחִים, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מוּעָטִים וּפֵרוֹת מִשְׁתַּמְּרִים; נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח – הַכֹּל שְׂמֵחִים; נוֹטֶה כְּלַפֵּי מַעֲרָב – הַכֹּל עֲצֵבִים (בבא בתרא קמז ע“א; יומא כא ע”ב).
חַג – סוכות.
עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה – העולה מן המזבח שבמקדש.
עֲנִיִּים שְׂמֵחִים וגו' – כי סימן הוא לשנה גשומה במיוחד ומרובת פרי, ולא יוכלו הסוחרים העשירים (הם “בעלי בתים”) לאגור אותם פן ירקיבו, ויצטרכו למוכרם בזול.
פֵּרוֹת מִשְׁתַּמְּרִים – ואפשר לאגור אותם ולהעלות את מחירם.
הַכֹּל שְׂמֵחִים – כיוון שתהיה זו שנה גשומה כראוי ומחיריה סבירים.
כְּלַפֵּי מַעֲרָב – סימן שתהיה זו שנה של רוחות מזרחיות המביאות עמהן בצורת ורעב.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.