לג “וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה” (ירמיה ג, יט) – אֶרֶץ שֶׁנִּתְחַמְּדוּ לָהּ כָּל גְּדוֹלֵי עוֹלָם (תנחומא משפטים, יז).
נִתְחַמְּדוּ לָהּ – חמדו אותה.
גְּדוֹלֵי עוֹלָם – אבות האומה.
*
לד “בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי” (תהלים פד, יא) – מַהוּ “הִסְתּוֹפֵף”? רַ' תַּנְחוּם בְּרַ' חֲנִילַאי וְרַב, אֶחָד אָמַר: אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ יֵשׁ לִי פְּרוֹטְרַקְלִין וּטְרַקְלִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לִי אֶלָּא הַסַּף בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל – “בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף”; וְאֶחָד אָמַר: אֲפִלּוּ לֹא יְהֵא לִי לֶאֱכֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סִפּוּף שֶׁל חֲרוּבִים – “בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף” (תנחומא ראה, ח).
“הִסְתּוֹפֵף” – לעמוד על הסף.
פְּרוֹטְרַקְלִין וּטְרַקְלִין – חדר מפואר לקבלת אורחים (טרקלין) והמבוא המוליך אליו.
סִפּוּף שֶׁל חֲרוּבִים – שיריים, פסולת של פרי שהוא מאכל בהמות ועניים.
*
לה רַ' זֵירָא כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא מָצָא מַעְבָּרָה לַעֲבֹר, אָחַז בְּמֶצֶר וְעָבַר. אָמַר לוֹ מִין אֶחָד: עַם פּוֹחֵז, שֶׁהִקְדַּמְתֶּם פִּיכֶם לְאָזְנֵיכֶם, עֲדַיִן בְּפַחֲזוּתְכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים! אָמַר לוֹ: מָקוֹם שֶׁמּשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא זָכוּ לוֹ, אֲנִי, מִי יֹאמַר שֶׁאֶזְכֶּה לוֹ? (כתובות קיב ע"א).
כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – והגיע לנהר (הירדן).
מַעְבָּרָה – סירה המעבירה אנשים מצדו האחד של הנהר לצדו השני.
מֶצֶר – חבל המתוח לרוחב הנהר (שסירת המעבורת קשורה אליו).
מִין – כופר.
פּוֹחֵז – פזיז, הפועל ללא שיקול דעת.
הִקְדַּמְתֶּם וגו’ – ואמרתם בסיני “נעשה” לפני “נשמע” (שמות כד, ז).
משֶׁה וְאַהֲרֹן – שמתו במדבר סיני ובעבר הירדן. מִי יֹאמַר וגו’ – אם אתעכב, מניין שאזכה לעבור?
*
לו רַ' אַבָּא הָיָה מְנַשֵּׁק הַסְּלָעִים שֶׁל עַכּוֹ. רַ' חֲנִינָא הָיָה מְתַקֵּן תַּקָּלוֹת הַדְּרָכִים. רַ' חִיָּא בַּר גַּמְדָּא הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בַּעֲפָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ” (תהלים קב, טו) (כתובות קיב ע“א–ע”ב).
תַּקָּלוֹת הַדְּרָכִים – מכשולים בדרכי הארץ.
*
לז עֻלָּא יָרַד מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל וּמֵת שָׁם. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ הִתְחִיל בּוֹכֶה, אָמְרוּ לוֹ: מָה לְךָ בּוֹכֶה? אָנוּ מַעֲלִים אוֹתְךָ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: וּמָה אֲנִי מוֹעִיל, מְאַבֵּד אֲנִי מַרְגָּלִית שֶׁלִּי בְּאֶרֶץ טְמֵאָה. לֹא דּוֹמֶה הַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק אִמּוֹ לְפוֹלְטָהּ בְּחֵיק נָכְרִיָּה.
כְּשֶׁמֵּת בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר. אָמַר: אַתָּה, עֻלָּא, “עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת” (עמוס ז, יז). אָמְרוּ לוֹ: אֲרוֹנוֹ בָּא. אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ דוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים לְקוֹלַטְתּוֹ לְאַחַר מִיתָה (ירושלמי כלאיים ט, ד; כתובות קיא ע"א).
מַעֲלִים אוֹתְךָ – לקבורה (בארון).
וּמָה אֲנִי מוֹעִיל? – איזו תועלת יש לי מכך?
מַרְגָּלִית שֶׁלִי – נשמתי.
הַפּוֹלְטָהּ – המוציא אותה (את נשמתו).
אִמּוֹ – ארץ ישראל.
נָכְרִיָּה – בבל. אֵינוֹ דּוֹמֶה וגו’ – אין דרגתו של מי שנקלט בארץ בחייו דומה למי שרק מובא לקבורה בה אחר מותו.
*
לח מַעֲשֶׂה בְּרַ' בְּרוֹקְיָא וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת שֶׁהָיוּ מְטַיְּלִים דֶּרֶךְ שַׁעַר מִחוּץ לִטְבֶרְיָא, רָאוּ אֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִין מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רַ' בְּרוֹקְיָא לְרַ' אֱלְעָזָר: מָה הוֹעִילוּ אֵלּוּ – בְּחַיֵּיהֶם הִנִּיחוּ אוֹתָהּ וּבְמִיתָתָם בָּאוּ לָהּ? אֲנִי קוֹרֵא עֲלֵיהֶם “וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה” (ירמיה ב, ז) – בְּחַיֵּיכֶם, “וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי” (שם) – בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: לֹא הִיא, כֵּיוָן שֶׁהֵם נִקְבָּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִתַּן לָהֶם גּוּשׁ עָפָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מְכַפֶּרֶת לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ” (דברים לב, מג) (פס“ר א, ו; ירושלמי כלאיים ט, ג; בר”ר צו, ה).
אֲרוֹנוֹת – קבורה.
מָה הוֹעִילוּ אֵלּוּ – מה תועלת יצאה להם (מקבורה בארץ).
הִנִּיחוּ אוֹתָהּ – את ארץ ישראל.
קוֹרֵא עֲלֵיהֶם – מצטט פסוק בקשר אליהם.
לֹא הִיא – אין הצדק עמך.
גּוּשׁ עָפָר – בכיסוי הנפטרים באדמה.
מְכַפֶּרֶת לָהֶם – על שלא גרו בארץ.
*
לט אָמַר רַ' לֵוִי: אָמַר מֹשֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף נִכְנְסוּ לָאָרֶץ וַאֲנִי אֵינִי נִכְנָס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי שֶׁהוֹדָה בְּאַרְצוֹ נִקְבַּר בְּאַרְצוֹ, וּמִי שֶׁלֹּא הוֹדָה בְּאַרְצוֹ אֵינוֹ נִקְבָּר בְּאַרְצוֹ (דב"ר ב, ח).
מִי שֶׁהוֹדָה בְּאַרְצוֹ – יוסף, שהודיע מפורשות על מוצאו מארץ ישראל (כשאמר “כי גונוב גונבתי מארץ העברים” [בראשית מ, טו]).
מִי שֶׁלֹא הוֹדָה בְּאַרְצוֹ – משה, שאמרו עליו בנות יתרו “איש מצרי הצילנו” (שמות ב, יט) והוא לא תיקן את דבריהן.
*
מ אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מֵתִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ אֵינָם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים” (יחזקאל כו, כ) – אֶרֶץ שֶׁצִּבְיוֹנִי בָּהּ מֵתֶיהָ חַיִּים, שֶׁאֵין צִבְיוֹנִי בָּהּ אֵין מֵתֶיהָ חַיִּים (כתובות קיא ע"א).
אֵינָם חַיִּים – בתחיית המתים.
צִבְיוֹנִי בָּהּ – חפצי בה, בה אני חושק.
*
מא “אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם” (בראשית מז, כט) – לָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: דְּבָרִים בְּגוֹ. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ? – “אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים” (תהלים קטז, ט). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּשֵׁם רַ' חֻלְדָּה: לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאוֹכְלִין שְׁנוֹת הַמָּשִיחַ. רַ' חֲנַנְיָא אָמַר: מִי שֶׁמֵּת בְּחוּץ לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם, שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ.
אָמַר רַ' סִימוֹן: אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ?! אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה לָהֶם מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ, וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵם עוֹמְדִים. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כָּתוּב: “הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל” (יחזקאל לז, יב), וְאַחַר כָּךְ “וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם” (שם שם, יד) (בר"ר צו, ה).
“אַל נָא” וגו’ – בקשתו של יעקב מיוסף.
תּוֹבְעִין – מבקשים בתוקף.
דְּבָרִים בְּגוֹ – יש בדבר טעם נסתר (והוא יבואר בידי ר' יהושע).
“בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים” – היא ארץ ישראל, שהקבורים בה שבים ראשונים לחיים בימות המשיח.
תְּחִלָּה – ראשונים.
אוֹכְלִין – נהנים (ראשונים).
שְׁתֵּי מִיתוֹת – שקבורתו בחוץ לארץ נחשבת כמיתה נוספת.
מְחִלּוֹת – מנהרות תת קרקעיות.
עוֹמְדִים – קמים לתחייה.
*
מב “וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ” (תהלים פז, ה) – אָמַר רַ' מֵישָׁא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ (כתובות עה, ע"א).
“וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר” וגו’ – הפסוק נדרש כאומר כי גם ילידי ארץ ישראל וגם המצפים לראותה נקראים בניה של הארץ (ויובאו אליה לקבורה).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.