מג אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת (כלים א, ו).

*

מד מִפְּנֵי מָה שָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין? שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים נוֹלְדוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבִנְיָמִין נוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מכילתא דר"י יתרו, בחודש, ד).

חֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין – שהמקדש עומד בירושלים, שבנחלת שבט בנימין.

*

מה “וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר” (שמות יב, א) – “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” – חוּץ לַכְּרַךְ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא תּוֹךְ הַכְּרַךְ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' " (שם ט, כט) – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה תְּפִלָּה הַקַּלָּה, לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא חוּץ לָעִיר, דִּבּוּר חָמוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ תּוֹךְ הַכְּרַךְ? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים.

עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ כָּל הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת, מִשֶּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ כָּל הָאֲרָצוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית עוֹלָמִים הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה, מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית עוֹלָמִים יָצְאָה יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן” (תהלים קלב, יג), וְאוֹמֵר: “זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב” (שם שם, יד). אִם תֹּאמַר: דָּן אֲנִי מִן הַנְּבִיאִים שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ? – אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִזְכוּת אָבוֹת, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בְּמָקוֹם טָהוֹר שֶׁל מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי” (דניאל ח, ב), “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל” (שם י, ד), וְאוֹמֵר: “הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל… עַל נְהַר כְּבָר” (יחזקאל א, ג). רַ' אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה” (שם ג, כב) – מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה.

תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'” (יונה א, ג), וְכִי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח” (תהלים קלט, ז), אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וְנִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל; מָשָׁל לְעֶבֶד כּוֹהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ, אָמַר: אֵלֵךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מְקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכוֹל לָבוֹא אַחֲרַי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יֵשׁ לִי כַּיּוֹצֵא בְּךָ. כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מְקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל; אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים כַּיּוֹצֵא בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם” (יונה א, ד) (מכילתא דר“י בא; פסחא, א; ילק”ש לשמות, קפז).

חוּץ לַכְּרַךְ וגו’ – האם דיבר הקב"ה עם משה בתוך העיר או מחוץ לה?

וּמָה תְּפִלָּה הַקַלָּה וגו’ – התפילה נחשבת כאירוע דתי פחוּת במעמדו בהשוואה לדיבור הקב"ה אל האדם.

שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים – כינויים לעבודה זרה.

כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת – ראויות להתגלות הדיבור האלוהי.

יָצְאוּ – איבדו את מעמדן (כמקום להתגלות).

בֵּית עוֹלָמִים – בית המקדש.

יְרוּשָׁלַיִם – העיר כולה.

אִם תֹּאמַר וגו’ – אם תבקש לסתור את האמור עד כאן מן העדויות על נביאים שדיבר עמהם הקב"ה בחוץ לארץ.

זְכוּת אָבוֹת – אבות האומה.

מָקוֹם טָהוֹר שֶׁל מַיִם – שאין בו עבודה זרה.

“אוּבַל” – יובל מים.

הַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה – להתגלות הקב"ה.

קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה הֵם – נוחים לעשות תשובה יותר מאשר עם ישראל (ותשובתם תציג את עם ישראל ביתר שלילה).

כַּיּוֹצֵא בְּךָ – עבדים אחרים כמוך. שְׁלוּחִים – שליחים.

*

מו שָׁנִינוּ: עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הֻכְשְׁרוּ כָּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה; מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לֹא הֻכְשְׁרוּ כָּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה (מגילה יד ע"א).

הֻכְשְׁרוּ וגו’ – ראוי היה לומר את מזמורי ההלל על נסים שהתרחשו מחוץ לארץ ישראל (כגון מעבר ים סוף).

לֹא הֻכְשְׁרוּ וגו’ – כגון על נס ההצלה המסופר במגילת אסתר.

*