מז אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ (ירושלמי נדרים ו, ח).
כַּת קְטַנָּה – קבוצה של אנשים מועטים.
סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה – מספר גדול של אנשים, אפילו הם חכמים ומלומדים.
*
מח אֲפִלּוּ צַדִּיקִים וַחֲכָמִים בְּחוּץ לָאָרֶץ וְרוֹעֵי צֹאן וּבָקָר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל יְדֵי רוֹעֵי צֹאן וּבָקָר שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַאֲפִלּוּ נְבִיאִים בְּחוּץ לָאָרֶץ וְהֶדְיוֹטִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל יְדֵי הֶדְיוֹטִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (פדר"א ז).
רוֹעֵי צאן וּבָקָר – שאינם נחשבים כתלמידי חכמים.
מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה וגו’ – מחליטים להוסיף לשנה חודש נוסף (אדר שני) על סמך עדותם של רועי צאן ובקר באשר למצב התבואה.
הֶדְיוֹטִים – אנשים פשוטים (וראו גם בקטע הבא).
*
מט אָמַר רַב סָפְרָא: רַ' אַבָּהוּ הָיָה מְסַפֵּר: כְּשֶׁיָּרַד חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שִׁגְּרוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, רַ' יוֹסֵי בֶּן כִּפֵּר וּבֶן בְּנוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטַל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה בָּאנוּ. הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם שִׁמְּשׁוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטַל אוֹמֵר: “הַרְבֵּה פְעָמִים קָרִיתִי לְפָנָיו בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל” (יומא א, ו). הִתְחִיל הוּא מְטַמֵּא וְהֵם מְטַהֲרִים, הוּא אוֹסֵר וְהֵם מַתִּירִים, הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ שֶׁל שָׁוְא הֵם, שֶׁל תֹּהוּ הֵם. אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר בָּנִיתָ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִסְתֹּר, כְּבָר גָּדַרְתָּ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִפְרֹץ. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֲנִי מְטַמֵּא וְאַתֶּם מְטַהֲרִים, אֲנִי אוֹסֵר וְאַתֶּם מַתִּירִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ? אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ? אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח רַ' עֲקִיבָא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא הִנַּחְתִּי כְּמוֹתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: גְּדָיִים שֶׁהִנַּחְתָּ נַעֲשׂוּ תְּיָשִׁים בַּעֲלֵי קַרְנַיִם, וְהֵם שִׁגְּרוּנוּ אֶצְלְךָ, וְכָךְ אָמְרוּ לָנוּ: “לְכוּ וְאִמְרוּ לוֹ בִּשְׁמֵנוּ: אִם שׁוֹמֵעַ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יְהֵא בְּנִדּוּי. וְאִמְרוּ לְאַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה: אִם שׁוֹמְעִים – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַעֲלוּ לָהָר: אֲחִיָּה יִבְנֶה מִזְבֵּחַ, חֲנַנְיָה יְנַגֵּן בְּכִנּוֹר, וְיִכְפְּרוּ כֻּלָּם וְיֹאמְרוּ: אֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד גָּעוּ כָּל הָעָם בִּבְכִיָּה וְאָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לָנוּ חֵלֶק בֵּאלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל!
וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם” (ישעיה ב, ג) (ברכות סג ע“א–ע”ב).
גּוֹלָה – בבל.
מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים – מוסיף לשנה את חודש אדר שני וקובע מתי יחול ראש חודש (ושני עניינים אלו היו מסורים אך ורק לבית הדין שבארץ ישראל).
שִׁגְרוּ – שלחוּ. כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ וגו’ – כעדות המשנה על זכריה בן קבוטל שהיה קורא את ספר דניאל לפני הכוהן הגדול ביום הכיפורים.
שֶׁל שָׁוְא, שֶׁל תֹּהוּ – חסרי ערך, בוּרִים.
כְּבָר בָּנִיתָ וגו’ – כבר הכרזת על שני החכמים כגדולים בתורה וכעת אינך יכול לחזור בך.
לִפְרֹץ – להרוס את הגדר.
הַנַּח רַ' עֲקִיבָא – אל תלמד דבר מהמסופר על ר' עקיבא.
הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ – הותיר אחריו גדולים כמוהו.
גְּדָיים וגו’ – פתגם שפירושו: מי שהיו קטנים ממך נעשו בינתיים בעלי עוצמה וגדולה.
נִדּוּי – חרם.
יַעֲלוּ לָהָר וגו’ – יבחרו להם הר, יבנו עליו מזבח, והגדולים שביניהם (כגון אחיה וחנניה [שהיה לוי]) ישמשו בקודש.
יִכְפְּרוּ – יכחישו את זיקתם לקב"ה.
גָּעוּ – פרצו.
*
נ שָׁנִינוּ, רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: עֲתִידִים בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא” (ירמיה מו, יח) – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לְפִי שָׁעָה לִלְמֹד תּוֹרָה, נִקְבְּעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁקּוֹרִין וּמַרְבִּיצִין בָּהֶם תּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (מגילה כט ע"א).
עֲתִידִים וגו’ – יזכו בעתיד למקום של קבע בארץ ישראל.
תָּבוֹר וְכַרְמֶל וגו’ – על יסוד מסורת אגדית (מד"ת סח, ט), שלפיה הציעו התבור והכרמל, שהיו תחילה מחוץ לארץ, שעליהם תינתן תורה לישראל (וזכו בשל כך להגיע לארץ).
קוֹרִין וּמַרְבִּיצִין – קוראים בתורה ומלמדים אותה.
*
נא אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה לִרְאוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה בָּעוֹלָם הַזֶּה – עֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מד"ת קה, א).
*
נב אֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים (בבא בתרא קנח ע"ב).
*
נג “בַּגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה” (איכה ב, ט) – מִכָּאן שֶׁהַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. “אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב” (בראשית ב, יא) – אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵם נֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רַב. “וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב” (שם שם, יב) – מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
“שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם” (שם) – מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה (ספרי דברים, לז; בר"ר טז, ד).
“אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב” – ודורש את האמור על ארץ החווילה (בראשית ב) כעוסק בתורת ארץ ישראל.
תּוֹסֶפְתָּא – מסורות מימי התנאים שלא נכללו במשנה ונאספו בחיבור בשם זה.
*
נד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָכָם הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיוֹצֵא חוּצָה לָאָרֶץ פָּגַם אֶת עַצְמוֹ; דָּר בָּהּ – מְשֻׁבָּח הֵימֶנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּגַם מְשֻׁבָּח הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁבַּמְּדִינָה. מְשָׁלוֹ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבַרְזֶל הִנְדּוּאִי שֶׁבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְחַת מִמָּה שֶּׁהָיָה, מְשֻׁבָּח יוֹתֵר מִכָּל הַמְּשֻׁבָּחִים שֶׁבַּמְּדִינוֹת (אדר“נ, נו”א, כח).
פָּגַם אֶת עַצְמוֹ – פגע במעמדו ובערכו.
דָּר בָּהּ וגו’ – מי שמתגורר בארץ גדול במעמדו ממי שירד ממנה.
וְאַף עַל פִּי וגו’ – וגם אם ירד החכם בערכו, עדיין גדול הוא מכל החכמים שבחוץ לארץ.
בַּרְזֶל הִנְדּוּאִי וגו’ – ברזל משובח תוצרת הודו הבא מעיר שמעבר לים.
נִפְחַת מִמָּה שֶׁהָיָה – איבד (עם הזמן) מטיבו הראשוני.
*
נה “בְּאֵר מַיִם חַיִּים” (שיר השירים ד, טו) – זוֹ תוֹרָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ילק"ש לשיר השירים, תתקפח).
*
נו אָמַר רַ' זְעֵירָא: אֲפִלּוּ שִׂיחָתָם שֶׁל בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה (ויק"ר לד, ז).
שִׂיחָתָם – בענייני חולין. תּוֹרָה – דבר שניתן ללמוד ממנו ודורש עיון.
*
נז עֲשָׂרָה קַבִּים חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם – תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (קידושין מט ע"ב).
קַבִּים – חלקים, מידות.
נָטְלָה – לקחה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.