בקצה הרחוב התיכון בקיטוֹב העיר, לא רחוק מהשער, בו מתחלת דרך-המלך, התנוסס בית-חומה לתפארה, ושם משכן בית-קוֹרש או אבי משפחת קורש. הונו של ראש המשפחה עלה עד חצי רבבה, והרי זה עושר מופלג. בית-קורש היה כגבעה נישׂאָה בארץ-מישור, וכל עובר ושב סובב את הגבעה, אבל לא יעלה עליה.
שמעון קורש היה נצר מבני אמידים ואנשים ידועים בעמם. הוא לא עסק במסחר וקנין, גם לא הרבה לעשות צדקה וחסד ולא התערב בעניני הקהילה; אבל הוא היה פלא העיר או מאור העיר. יש עושר רב שמור בין חומות קיטוב והוד נסתר בוקע אל הלבבות מן הגבעה. הנך שוכב במיטה צרה ובחזון נישׂא אתה על כנפים. הלא נתקיים בו בשמעון “תורה וגדוּלה במקום אחר”. הגביר דמתא היה גם מִלַמדני העיר וּמן היראים והשלמים. בשחרית היה שמעון מתפלל לבדו ועושה את החשבון הארוך של תהילות, זמירות ושיחות-הבוקר עם ריבונו ביחידוּת. אך בערוֹב היום היה קם ובא לבית-המדרש. וקהל רב מבני-ישראל, שאינם נגידים ואף לא בני נגידים, נעשים שוּתפים בתפילה לשמים עם גביר עצום. רק מתי-מספר מיושבי העיר באים לפרקים לביתו. מי זה ירהיב עוז בנפשו לעלות במעלות המובילות לבית החומה הלבנה? ופה, בבית-אלהים, אך שעל אחד הנך רחוק מבעל-הרבבה. גם עיני רש מביטות נכחו במי שנפלג ממנו. – דומיה בבית-התפילה עת שמעון יתלונן בו; איש איש סידוּרוֹ לפניו, או הוא מתפלל מתוך זכרונו…אלוהים בנה את עולמו משׂכּיוֹת משׂכּיוֹת, אֶראֶלים למעלה וגבירים למטה. כל כותונת אשר כּוּבּסה היטב במים ושוּפשפה בבוֹרית מלבינה תהפוך את לב איש ישראל, בעת ישימָה עליו בערב שבת, ומעבד-עבדים יהיה לבן-חורין. מדרגת עשיר היא עוד יותר גבוהה. אשרי מי שזוכה לאכול תמיד על שולחן המלך!
ולשמעון שני בנים, אברהם ויצחק, וחתן אחד. אברהם, הוא הבכור, דר באגף הימני של בית-החומה, ויצחק דר באגף השמאלי. שניהם נתמכו על תורה ולא על מסחר. אולם אברהם כבר מַלוה חלק מכספו לסוחרים בטוחים ולוקח חלק במהלך הרוָחים בקיטוב. תחת זה היה יצחק “עוֹלה תמימה”. הנדה הרב שלו מושלש בבית-אוצר-כספים אשר בעיר-הפלך. והוא ישב ולמד עם מלמד אחד “בתורת חבר” ימים רבים גם אחרי אשר נשא אשה. העולם אינו משתנה, אין אף גובה ועומק נראה; אולם דברי חכמים נמשכים מדור לדור והם הם מנת חלק האדם.
חתן הגביר משה-נתן דר בעלית בית חָמיו. גם הוא היה בן-תורה, אך התמכר ברב אל עסקיו מחוץ לכתלי העיר. פעם בחודש נסע לעיר-המחוז וישב שם ימים אחדים, ובבואו הודיע לאנשי קיטוב את דברי הגזירות המתחדשות לבוא על ישראל, או גם את הישועות והנחמות.
חורף קשה היה, נפתחו אוצרות השלג וסער הניע את כל אגלי הקרח. כּוסוּ כל הדרכים ואין עוד לבוא מעיר לעיר וגם לצאת החוּצה. גם המשכימים ומעריבים בבתי-התפילה פיגרו מלכת. זועם אלהים ממעל, כי רבה עליו העבודה ורבים הם גם המעשים.
ביום-חורף כזה עזב משה-נתן את עיר-המחוז לשוב לעיר-מגוריו בעגלת-חורף. בעל –המלון הזהירוֹ שלא יצא. גם העגלון מיאן בדבר. ויאמר חתן הגביר: “אנכי בעצמי אנהל את הסוסים”. גאוַת אדם תפילהו למַשוּאוֹת. הנוסע לא השיג מטרתו ויתע מני דרך, וימצא בערימות השלג את קברו. שלושה ימים ושלושה לילות חיפשו אחריו, כי קמה הסערה לדממה והסוסים הגיעו לשערי קיטוב ואדונם אין אתם. בערב-שבת בבוקר מצאו את הגוף הנקרש, ויביאו אותו אל העיר לחצוב לו קבר באדמה.
רעית משה-נתן היתה הרה ללדת. היא היתה אשה בעלת-לב ומכובדה בבית אביה ביום ההוא נהפכו עליה ציריה ותלד זכר. ויהי בלדתה קפצה מעל המיטה, אחזה בנולד וקראה “יתום יצאת לאויר העולם וגם אני לא אראה עוד את פני השמש!” ותחרד המילדת, כי גם היא לא ידעה עוד את דבר האסון.
בימי החורף הזה נסתבך אברהם בן שמעון בעסק ביש. הוא – המתון, מתון מאד, נפתה להלוות לאציל אחד קל-הדעת שלושים אלפים רו“כ, בלי יסוד קיים. אחרי המעשה התחרט מיד; אבל לא יכול לתקן עוד את אשר עיות. אם יאבד עשיר מאות אחדות אצבעותיו נוטפות נטפי דם; ואבידה בת איזה אלפים היא כפצע וחבורה בגוף. והנה גז סכום נורא של שלושים אלף רו”כ בבת-אחת! עוד תמול היה כל הכסף מונח בארגז ואתה אדון לכל שטר ושטר – והיום הארגז ריק ואשר עמלת בו, טיפחת וריבּית, נשקע אצל אחר, והוא אף אחיך אינו ואינו גם בן-ברית. נפצע לבו של אברהם ורוחו סר מאתו. ביום-סגריר אחד, בשעה שההוָיה הליטה את פּניה ואין שמש ואין מאור, נטל את אבנטו המושזר משי שחור, בא חדר בחדר וקשר את האבנט על צוארו והידקוֹ היטב, ויחָנק וגם לא ציוה לביתו.
מונים לימי-הקיץ וּלחידוּש העולם מניסן, אבל אז גם מתחילים ימי ספירת העומר, ימי אֵבל קל ליהודים, שאין נושאים בהם נשים ואין שמחים בהם. יצחק, הבן הנותר לשמעון, חדל לשחות אז בים התלמוד והפוסקים ויפנה לבו לספרי יראים. אין אלה מחדדים את המוח ואינם מיגעים את הנפש, אבל חוטטים בנפש… לא די לאדם לדעת את פרטי ההלכות וחידודי דשמעתא, הוא צריך גם לשמור כל מנהג ולהיות זהיר בכל נדנוד של עבירה. עבר על אחד הלָאוים שבתורה מיסרים אתו קשה; התרשל באיזו מצוה – וגם על זה הוא נענה ונדכא. יש שבעה מדוֹרי-גיהינוֹם ויש חיבּוט-הקבר. כל עין מסתכלת ונהנית בעולם הזה תנוּקר; כל לשון מדברת דברי-הבאי תיעקר; כל אוזן שומעת לשון-הרע תיסתם. מכים בשבטים את הגוף ואת הנשמה יחד, מנקרים בלפידים להוּבים באש בכל אבר ואבר. שותת דמו של מת כדם החי המתהלך בארץ. ולא די לך ביסוּרים קשים אלה, כי גם משליכים אותך, בהיותך מוּכּה ופצוע, אל יוּרה רותחת ומבשלים אותך, עדי ימק הבשר עם העצמות יחד. אכזרים המה מלאכי-חבלה ונשיכתם עוד קשה מנשיכת נחשים ועקרבים. גבוה מעל גבוה יושב על כסאו – ושליחיו מכים וחוזרים ומכים עד בלי חָשׂך.
נפשו של יצחק נשקעה בתהום-המוסר ובלבו פּחד נקשה. הוא פרש מאשתו, התענה פעמַים בשבוע, האריך בתפילה והתמוגג בדמעות. וכשבאו ימי אלול ובני עדת ישראל החלו להכין עצמם לימי-הדין, ירד ממקומו במזרחו של בית-הכנסת, עלה על הבימה בשעת קריאת התורה - יום חמישי בשבוּע היה אז - ויקרא: “שובו, שובו לאלהים! הסירו מכם כל חטא ופשע וּמַלתם את לבבכם!” הוא קרא בקול משונה, ויחרד כל העם ויבּהל. בנו היחיד של הגביר יצא מדעתו…
כעבור ימי האימה והפּחד וימי המועד שאחריהם הובילו את יצחק לעיר-המחוז ויושיבוּ אותו בבית-מקלט לחולי-הרוח. ורעיתו הצעירה והעדינה שבה לבית אביה, כי לא ילדה לו עד היום, וישאר האגף השמאלי בבית-החומה הלבן שומם מאדם.
שמעון לא קרא מעולם בדברי הנביאים, וידע אך את הפּרשות שבהפטרות ומהכתובים ידע אך מזמורי תהילים וחמש המגילות. אבל זאת הפּעם החל לקרוא בספר איוב; וגם הוא לא חטא ולא נתן תִפְלָה לאלהים, אשר הראהו שבט אַפּו. הוא אך חדל לבוא לבית-המדרש, החזיק מנין במחיצתו ולא יצא מאז מפּתח ביתו. – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.