אֶל מַחֲנֵה הָעִבְרִים סִפְרִי זֶה שָׁלוּחַ,

כַּשּׁוֹאֵל בַּפֶּתַח יִדְפוֹק עַל כָּל דֶּלֶת;

כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן אֶשְׁאַל, בְּעַד עֵדָה קְשַׁת רוּחַ,

בְּעַד עֵדַת עִיר מוֹלַדְתִּי, בְּצָרָתָהּ נִבְהֶלֶת. –

הֵיכַל אֵל בָּעִיר מִיקְלאָשׂ שָׂרוּף כָּסוּחַ,

וְגַם בֵּית הַמִּדְרָשׁ; – כְּעֶדֶר צֹאן מְשַׁכֶּלֶת,

נָבוֹכוּ יוֹשְׁבֶיהָ; – יְהִי לִבְּכֶם פָּתוּחַ,

מִכִּיס תַּעֲלֶה גֵרָה כָּל נֶפֶשׁ חוֹמֶלֶת. –

נָא, בְּכֶסֶף נִדְבַתְכֶם חַזְּקוּ אֶת יָדֶיהָ!

יָשׁוּבוּ בָנִים לִלְמוֹד בְּבָתֵּי מִדְרְשֶׁיהָ,

תּוֹרַת אֱלֹהֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר מִתְנַכֵּרָה;

בְּבֵית תְּפִלָּה יִתְפַּלְּלוּ, בְּעַד שְׁלוֹמְכֶם וְחַיֵּיכֶם,

וְאַל יִשְׁלַח מִמָּרוֹם בְּרָכָה אֶל בָּתֵּיכֶם,

כִּי – “שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה.” –

לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם,

היושבים בבתי המועצות. כשלוחי הארצות. פיהם יפתחו בחכמה, לדבר משפט צדק בעד בני עמנו. היושבים בארצותינו. וגם בעד פזורי יעקב בארצות המזרח. עטרת תפארת הם לבית ישראל. ועמודי התוך כיכין ובעז. המכונים בשם כבודם:

האדון ד"ר

איגנאטץ קוראנדא נ"י    🔗

ראש העדה לעדת ישרון ק“ק ווינא יע”א. רייכסראטה-אבגעאָרדנעטער אונד דעלעגאציאָנס-מיטגליעד.

והאדון

מאָריטץ וואהרמאן נ"י    🔗

יועץ וחכם חרשים הנכבד, בין מנהלי עדתנו פה ק“ק יצ”ו, בן בנו של הרב הגאון מו“ה ישראל וואהרמאן זצ”ל שהיה אב“ד דקהלתנו, ובן משפחתו של הרב הגאון בעל חתם סופר זצ”ל; דעפוטירטער דעס אונג. רייכסטאגעס אונד דעלעגאציאָנס-מיטגליעד.

שמם וזכרם לברכה עד בלתי שמים;

נרם יאיר לנצח כאור שבעתים. –

לַמְּלִיצִים אֵלֶּה הַמְּדַבְּרִים בְּעַד מִשְׁפַּט אֻמָּתָם,

בְּבָתֵּי הַמְּחוֹקְקִים, בְּהִקָּבֵץ שָׂרֵי הַמַּמְלָכוֹת:

יִנְעַם סֵפֶר הַמֵּלִיץ, כְּטֶנֶא הַמֵּבִיא בְּרָכוֹת,

וּבְשֵׁם אֶחִיו שִׁיר תּוֹדָה לְמִנְחָה יַקְרִיב לְעֻמָּתָם. –

*

עַל רֹאשׁ מַחְבַּרְתִּי אֶעֱנֹד שִׁמְכֶם כַּעֲטָרָה,

כִּי יְכַבְּדוּכֶם הָעָם עֲלֵיכֶם נִשְׁעָנִים;

וּבְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַתֶּם הַנֶּאֱמָנִים –

אֶבְטַח, עִם שִׁמְכֶם גַּם מַחְבַּרְתִּי נִשְׁמָרָה. –

עֵת קוֹלְכֶם תָּרִימוּ דִּבְרֵיכֶם כַּסְּעָרָה,

בְּעַד מִשְׁפַּט עַמֵּנוּ, בֵּין יוֹעֲצֵי הָאֲרָצוֹת;

מוּל עֲלִילוֹת הָרֶשַׁע תַּעַמְדוּ בַּפְּרָצוֹת,

וּבְבָשְׁתּוֹ תַּפִּילוּהוּ אֶל הַבּוֹר אֲשֶׁר כָּרָה. –

עוֹד חַי גּוֹאֵל יַעֲקֹב, חַי שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל,

מֵאוֹיְבָיו בְּבוֹא עִתּוֹ, בְּלֹא כֶסֶף יִגָּאֵל,

וּמְזָרוֹ יְקַבְּצֶנּוּ לְהַר קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָתוֹ;

שֵׁם “בְּרוּ נֵר וְאִישׁ תּוֹצִיא” לַחֲרָפוֹת, לִקְלָלָה,

כַּגָּלָל יֹאבֵדוּ, כְּטִיט אוֹפַן הָעֲגָלָה,

וְשֵׁם כְּבוֹדְכֶם לְעוֹלָמִים, כְּשֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. –

דבר אל הקורא    🔗

בעת אשר נשפט ד' אתי בעיר מולדתי מיקלאש באש (בליל כ“ג ניסן ת”רל"ח) העברתי קול במחנה העברים, כי גמרתי בלבבי להוציא לאור, בשם “מצל מאש” אסיפת שירים שונים; למען תת תודה לגואל חיי אשר הציל אותי ובני משפחת ומולדתי מסכנה האיומה; לדבר אל לב נדיבי עמנו לתמוך בני עדתי בבנין בתי מועדיה הנשרפים והחרבים; ולמען הפיק ג“כ רצון רעי אשר שאלוני, לאסוף במחברת; שירי ומכתבי הנדפסים בכתבי עתים וספרים שונים, בעז”הי זה יותר מחמש ושלשים שנה, ולהוסיף עליהם אלה אשר כתבתי, בעתים מזמנים לאנשים שונים, ואשר עודם בכתובים אתי. –

הן אמנם מן השמים עכבוני ימים רבים להוציא מחשבתי זאת אל הפעל. כי כמעט שהתחלתי להעתיק הדברים ממקומות פזוריהם, ולסדרם בערך הנכון והראוי, נשפט ד' אתי באש שנית פה בבית מושבי (בליל כ“ג תמוז ת”רל"ח) עד שהוכרחתי לצרור בשמלה כתבי ידי והעתקותי, להצילם ממהפכה (בלעגי מעוג יקרא פה המבקר: "מי צרר מים בשמלה! – – ) כמעט רפתה רוחי והתחלתי להנפש מפחד וחרדה אשר הבהילוני, אלה אחרי אלה, היתה בי יד ד' במכת בלתי סרה, קשה מכלן. – פרצה בארצנו המלחמה הנוראה, עם שכנינו יושבי ארץ באסניה, וגם בני האהוב מו“ה בנימין זאב נ”י, מורה בבית מדרש הרבנים פה, הוכרח ללכת על פי דבר המלך וחקי הארץ, עם חלוצי הצבא במדרגת פֿעלדראבבינער, להטיף ללוחמים היהודים דברי תעצמות ועז על שדות המערכה, באותו השבוע אשר יצא לאור ספרו המפואר על “אגדת האמוראים הבבליים.” – כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי, כי נטל ממני מחמד עיני וכבוד חיי, ורוחי התמרמר בקרבי, עד שנדמיתי לדוב שכול. נמשכו הימים האלה עד תחלת חדש תשרי; – – אז שקט זעם המלחמה והתקוה הכה שרש בלבבי, כי בשוב חלוצי הצבא ביתה, יבוא בשלום גם בני. המית רוחי שבה לדממה, ורצתי לבית הדפוס לשלם נדרי אשר נדרתי. – – בתוחלת ממשכה הקיפו ימים ושבועות, וכעץ חיים אשר פריו יתן בעתו באה גם תאותי, והיום הזה בעז“הי. ביום שוב בני אל ביתי בשלום, ברכתי ג”כ על המוגמר להדפסת ספרי זה, אשר אציע עתה לפניך קורא הנכבד! –

ועלי ג“כ להעירך קורא המשכיל! כי ספור קורותי בליל התבערה שמתי בפי יצחקי המקבץ נדבות לבנין בית הכנסת. (צד 26)¹ אולם אל תחשבני כמתעתע, יען הקדמתי לספר הדברים שנתים טרם בואם (כי השיר אלדד ומידד נכתב בשנת תרל"ו) “מיטב השיר כזבו ואין מוקדם ומאוחר במליצה.” – כל מה שקרה ליצחקי קרה גם אותי, לא נפל דבר. – ולמען תת לך אות אמת על זה, אוריד לך בעד חלון מליצתי תקות חוט השני להאחז בה. כאשר מצא לו יצחקי מקלט בבית הרחים (צד 27 במקור) כן גם אנוכי. – (לבית רחים של גיסי כה“רר משה נ”י בעל אחותי התמימה מ' אסתר תי״). – ואז נזרק ג”כ בפי פתרון שיר התמוה הנדפס בבכה“ע ת”קפ“ג (צד 162) בצדק התפלא שם החכם י”הל ייטלס איה מצאנו מכונה איש בשם מקלט? אם היה יהודי, מן הנמנע שהיה בשנת רצ"ו ליהודי בארץ בעהמין הזכות והמשפט להיות בעל רחים? ואם היה אינו יהודי, מה ענין ציורי יהודי ואשתו על הלוח? – אולם בראותי מעשה הצלתי נזכרתי הליכות עולם מני קדם, ומעשה שהיה כך היה. יהודי אחד ואשתו היו בסכנה ומצאו מחבוא ומנוס בבית רחים, ואחרי המלטם כתבו על לוח שיר תודה (Votivtafel) כזה: “מִקְלָט בַּעַל הָרֵחַיִם! נִשָּׂא לְאֵל מָרוֹם עֵינַיִם. וּנְבַקֵּשׁ מֵאֵל הַשָּׁמַיִם. שֶׁאַל יְכַלֵּהוּ אֵשׁ וְאַל יֶחְסַר לוֹ מַיִם. וְאַל יִמַּךָ הַמְּקֵרָה בַּעֲצַלְתַּיִם. וְיִזְכֶּה לְעוֹלָמוֹת שְׁתַּיִם.” ומשגגת המעתיק אשר היה קורא תחת נִשָּׂא נָשָׂא ותחת נְבַקֵּשׁ וּבִקֵּשׁ נמשך הטעות כי שם בעל הרחים מקלט, והוא בעצמו כתב זאת על לוח. –

על שער ספרי רשמתי מחברת ראשונה כי קובץ זה יכלול רק חלק הקטן משירי. ואם יאזרני אל חיל, ואהבי שפתנו יתמכו את ידי, אוציא לאור במחברות הבאות גם הנשארים. ואם המצא ימצא אחד מהמדפיסים אשר ירצה להדפיסם אתנם לו חנם בלי האָנאָראר. – כי כנפי יונתי ואברות מליצתי לא נחפו בכסף וירקרק חרוץ; אך בלבי הכסף ובכל יכלתי רק רק אחרץ לרומם כבוד לשוננו ולהגדיל תפארתה. כן יש תחת ידי העתקת שיר המפואר Tragische Könige מהמליץ המרומם Dr. Ludwig Aug. Frankl וגם העתקת שיר המחקרי “das Ich” מהרב הנודע בשערים Rabb. Dr. L. Philippson. שירים יקרים מחמת ענינם, ואין לי שולחני להרצותם. – ימינו אלה ימי החברות, לרפא נגעי בני אדם ולהספיק צרכיהם, יש חברות בכל עיר ועיר גם בקטנה שבקטנות, לפסחים ולעורים, לעניים ולחלים, ליתומים ולאלמנות. – אחלי תתיסדנה ג"כ בינינו בכל קהלה וקהלה חברות “תמכי שפת עבר ומחזיקי ליטעראטור שלה.” –

אחלי יבואו הימים אשר לא יהיה המליץ העברי עוד מוכרח לרדוף אחרי אחד הקוראים, בהרים ידיו תרומה לד'. תרבה המדע ותפרוץ הבנת שפת אבותינו אבות עולם. בלשוננו נגביר, ולכל בני ישראל אור במושבותם. פעסט, ביום שנכפל בו כי טוב כ“ה מרחשון תרל”ט לפ"ק. –

וְכָל קוֹרֵא. בְּסִפְרִי זֶה. יְהִי מָתוּן. וְלֹא נִמְהָר;

וְכָל טָעוּת. כְּרָשׁוּם פֹּה. יְתַקֵּן לוֹ. בְּעַיִן טוֹבָה:

לְכַף הַזְּכוּת. יְדִינֵנִי. וְאַל יִרְדוֹף. עֲדֵי חוֹבָה,

וְלִמְבַקֵּר. בְּלֶב-דָּעַת. יְהִי שָׁלוֹם. כְּמֵי נָהָר. – –