אֶל מַחֲנֵה הָעִבְרִים סִפְרִי זֶה שָׁלוּחַ,

כַּשּׁוֹאֵל בַּפֶּתַח יִדְפוֹק עַל כָּל דֶּלֶת;

כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן אֶשְׁאַל, בְּעַד עֵדָה קְשַׁת רוּחַ,

בְּעַד עֵדַת עִיר מוֹלַדְתִּי, בְּצָרָתָהּ נִבְהֶלֶת. –

הֵיכַל אֵל בָּעִיר מִיקְלאָשׂ שָׂרוּף כָּסוּחַ,

וְגַם בֵּית הַמִּדְרָשׁ; – כְּעֶדֶר צֹאן מְשַׁכֶּלֶת,

נָבוֹכוּ יוֹשְׁבֶיהָ; – יְהִי לִבְּכֶם פָּתוּחַ,

מִכִּיס תַּעֲלֶה גֵרָה כָּל נֶפֶשׁ חוֹמֶלֶת. –

נָא, בְּכֶסֶף נִדְבַתְכֶם חַזְּקוּ אֶת יָדֶיהָ!

יָשׁוּבוּ בָנִים לִלְמוֹד בְּבָתֵּי מִדְרְשֶׁיהָ,

תּוֹרַת אֱלֹהֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר מִתְנַכֵּרָה;

בְּבֵית תְּפִלָּה יִתְפַּלְּלוּ, בְּעַד שְׁלוֹמְכֶם וְחַיֵּיכֶם,

וְאַל יִשְׁלַח מִמָּרוֹם בְּרָכָה אֶל בָּתֵּיכֶם,

כִּי – “שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה.” –

לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם,

היושבים בבתי המועצות. כשלוחי הארצות. פיהם יפתחו בחכמה, לדבר משפט צדק בעד בני עמנו. היושבים בארצותינו. וגם בעד פזורי יעקב בארצות המזרח. עטרת תפארת הם לבית ישראל. ועמודי התוך כיכין ובעז. המכונים בשם כבודם:

האדון ד"ר

איגנאטץ קוראנדא נ"י

ראש העדה לעדת ישרון ק“ק ווינא יע”א. רייכסראטה-אבגעאָרדנעטער אונד דעלעגאציאָנס-מיטגליעד.

והאדון

מאָריטץ וואהרמאן נ"י

יועץ וחכם חרשים הנכבד, בין מנהלי עדתנו פה ק“ק יצ”ו, בן בנו של הרב הגאון מו“ה ישראל וואהרמאן זצ”ל שהיה אב“ד דקהלתנו, ובן משפחתו של הרב הגאון בעל חתם סופר זצ”ל; דעפוטירטער דעס אונג. רייכסטאגעס אונד דעלעגאציאָנס-מיטגליעד.

שמם וזכרם לברכה עד בלתי שמים;

נרם יאיר לנצח כאור שבעתים. –

לַמְּלִיצִים אֵלֶּה הַמְּדַבְּרִים בְּעַד מִשְׁפַּט אֻמָּתָם,

בְּבָתֵּי הַמְּחוֹקְקִים, בְּהִקָּבֵץ שָׂרֵי הַמַּמְלָכוֹת:

יִנְעַם סֵפֶר הַמֵּלִיץ, כְּטֶנֶא הַמֵּבִיא בְּרָכוֹת,

וּבְשֵׁם אֶחִיו שִׁיר תּוֹדָה לְמִנְחָה יַקְרִיב לְעֻמָּתָם. –

*

עַל רֹאשׁ מַחְבַּרְתִּי אֶעֱנֹד שִׁמְכֶם כַּעֲטָרָה,

כִּי יְכַבְּדוּכֶם הָעָם עֲלֵיכֶם נִשְׁעָנִים;

וּבְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַתֶּם הַנֶּאֱמָנִים –

אֶבְטַח, עִם שִׁמְכֶם גַּם מַחְבַּרְתִּי נִשְׁמָרָה. –

עֵת קוֹלְכֶם תָּרִימוּ דִּבְרֵיכֶם כַּסְּעָרָה,

בְּעַד מִשְׁפַּט עַמֵּנוּ, בֵּין יוֹעֲצֵי הָאֲרָצוֹת;

מוּל עֲלִילוֹת הָרֶשַׁע תַּעַמְדוּ בַּפְּרָצוֹת,

וּבְבָשְׁתּוֹ תַּפִּילוּהוּ אֶל הַבּוֹר אֲשֶׁר כָּרָה. –

עוֹד חַי גּוֹאֵל יַעֲקֹב, חַי שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל,

מֵאוֹיְבָיו בְּבוֹא עִתּוֹ, בְּלֹא כֶסֶף יִגָּאֵל,

וּמְזָרוֹ יְקַבְּצֶנּוּ לְהַר קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָתוֹ;

שֵׁם “בְּרוּ נֵר וְאִישׁ תּוֹצִיא” לַחֲרָפוֹת, לִקְלָלָה,

כַּגָּלָל יֹאבֵדוּ, כְּטִיט אוֹפַן הָעֲגָלָה,

וְשֵׁם כְּבוֹדְכֶם לְעוֹלָמִים, כְּשֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. –

דבר אל הקורא

בעת אשר נשפט ד' אתי בעיר מולדתי מיקלאש באש (בליל כ“ג ניסן ת”רל"ח) העברתי קול במחנה העברים, כי גמרתי בלבבי להוציא לאור, בשם “מצל מאש” אסיפת שירים שונים; למען תת תודה לגואל חיי אשר הציל אותי ובני משפחת ומולדתי מסכנה האיומה; לדבר אל לב נדיבי עמנו לתמוך בני עדתי בבנין בתי מועדיה הנשרפים והחרבים; ולמען הפיק ג“כ רצון רעי אשר שאלוני, לאסוף במחברת; שירי ומכתבי הנדפסים בכתבי עתים וספרים שונים, בעז”הי זה יותר מחמש ושלשים שנה, ולהוסיף עליהם אלה אשר כתבתי, בעתים מזמנים לאנשים שונים, ואשר עודם בכתובים אתי. –

הן אמנם מן השמים עכבוני ימים רבים להוציא מחשבתי זאת אל הפעל. כי כמעט שהתחלתי להעתיק הדברים ממקומות פזוריהם, ולסדרם בערך הנכון והראוי, נשפט ד' אתי באש שנית פה בבית מושבי (בליל כ“ג תמוז ת”רל"ח) עד שהוכרחתי לצרור בשמלה כתבי ידי והעתקותי, להצילם ממהפכה (בלעגי מעוג יקרא פה המבקר: "מי צרר מים בשמלה! – – ) כמעט רפתה רוחי והתחלתי להנפש מפחד וחרדה אשר הבהילוני, אלה אחרי אלה, היתה בי יד ד' במכת בלתי סרה, קשה מכלן. – פרצה בארצנו המלחמה הנוראה, עם שכנינו יושבי ארץ באסניה, וגם בני האהוב מו“ה בנימין זאב נ”י, מורה בבית מדרש הרבנים פה, הוכרח ללכת על פי דבר המלך וחקי הארץ, עם חלוצי הצבא במדרגת פֿעלדראבבינער, להטיף ללוחמים היהודים דברי תעצמות ועז על שדות המערכה, באותו השבוע אשר יצא לאור ספרו המפואר על “אגדת האמוראים הבבליים.” – כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי, כי נטל ממני מחמד עיני וכבוד חיי, ורוחי התמרמר בקרבי, עד שנדמיתי לדוב שכול. נמשכו הימים האלה עד תחלת חדש תשרי; – – אז שקט זעם המלחמה והתקוה הכה שרש בלבבי, כי בשוב חלוצי הצבא ביתה, יבוא בשלום גם בני. המית רוחי שבה לדממה, ורצתי לבית הדפוס לשלם נדרי אשר נדרתי. – – בתוחלת ממשכה הקיפו ימים ושבועות, וכעץ חיים אשר פריו יתן בעתו באה גם תאותי, והיום הזה בעז“הי. ביום שוב בני אל ביתי בשלום, ברכתי ג”כ על המוגמר להדפסת ספרי זה, אשר אציע עתה לפניך קורא הנכבד! –

ועלי ג“כ להעירך קורא המשכיל! כי ספור קורותי בליל התבערה שמתי בפי יצחקי המקבץ נדבות לבנין בית הכנסת. (צד 26)¹ אולם אל תחשבני כמתעתע, יען הקדמתי לספר הדברים שנתים טרם בואם (כי השיר אלדד ומידד נכתב בשנת תרל"ו) “מיטב השיר כזבו ואין מוקדם ומאוחר במליצה.” – כל מה שקרה ליצחקי קרה גם אותי, לא נפל דבר. – ולמען תת לך אות אמת על זה, אוריד לך בעד חלון מליצתי תקות חוט השני להאחז בה. כאשר מצא לו יצחקי מקלט בבית הרחים (צד 27 במקור) כן גם אנוכי. – (לבית רחים של גיסי כה“רר משה נ”י בעל אחותי התמימה מ' אסתר תי״). – ואז נזרק ג”כ בפי פתרון שיר התמוה הנדפס בבכה“ע ת”קפ“ג (צד 162) בצדק התפלא שם החכם י”הל ייטלס איה מצאנו מכונה איש בשם מקלט? אם היה יהודי, מן הנמנע שהיה בשנת רצ"ו ליהודי בארץ בעהמין הזכות והמשפט להיות בעל רחים? ואם היה אינו יהודי, מה ענין ציורי יהודי ואשתו על הלוח? – אולם בראותי מעשה הצלתי נזכרתי הליכות עולם מני קדם, ומעשה שהיה כך היה. יהודי אחד ואשתו היו בסכנה ומצאו מחבוא ומנוס בבית רחים, ואחרי המלטם כתבו על לוח שיר תודה (Votivtafel) כזה: “מִקְלָט בַּעַל הָרֵחַיִם! נִשָּׂא לְאֵל מָרוֹם עֵינַיִם. וּנְבַקֵּשׁ מֵאֵל הַשָּׁמַיִם. שֶׁאַל יְכַלֵּהוּ אֵשׁ וְאַל יֶחְסַר לוֹ מַיִם. וְאַל יִמַּךָ הַמְּקֵרָה בַּעֲצַלְתַּיִם. וְיִזְכֶּה לְעוֹלָמוֹת שְׁתַּיִם.” ומשגגת המעתיק אשר היה קורא תחת נִשָּׂא נָשָׂא ותחת נְבַקֵּשׁ וּבִקֵּשׁ נמשך הטעות כי שם בעל הרחים מקלט, והוא בעצמו כתב זאת על לוח. –

על שער ספרי רשמתי מחברת ראשונה כי קובץ זה יכלול רק חלק הקטן משירי. ואם יאזרני אל חיל, ואהבי שפתנו יתמכו את ידי, אוציא לאור במחברות הבאות גם הנשארים. ואם המצא ימצא אחד מהמדפיסים אשר ירצה להדפיסם אתנם לו חנם בלי האָנאָראר. – כי כנפי יונתי ואברות מליצתי לא נחפו בכסף וירקרק חרוץ; אך בלבי הכסף ובכל יכלתי רק רק אחרץ לרומם כבוד לשוננו ולהגדיל תפארתה. כן יש תחת ידי העתקת שיר המפואר Tragische Könige מהמליץ המרומם Dr. Ludwig Aug. Frankl וגם העתקת שיר המחקרי “das Ich” מהרב הנודע בשערים Rabb. Dr. L. Philippson. שירים יקרים מחמת ענינם, ואין לי שולחני להרצותם. – ימינו אלה ימי החברות, לרפא נגעי בני אדם ולהספיק צרכיהם, יש חברות בכל עיר ועיר גם בקטנה שבקטנות, לפסחים ולעורים, לעניים ולחלים, ליתומים ולאלמנות. – אחלי תתיסדנה ג"כ בינינו בכל קהלה וקהלה חברות “תמכי שפת עבר ומחזיקי ליטעראטור שלה.” –

אחלי יבואו הימים אשר לא יהיה המליץ העברי עוד מוכרח לרדוף אחרי אחד הקוראים, בהרים ידיו תרומה לד'. תרבה המדע ותפרוץ הבנת שפת אבותינו אבות עולם. בלשוננו נגביר, ולכל בני ישראל אור במושבותם. פעסט, ביום שנכפל בו כי טוב כ“ה מרחשון תרל”ט לפ"ק. –

וְכָל קוֹרֵא. בְּסִפְרִי זֶה. יְהִי מָתוּן. וְלֹא נִמְהָר;

וְכָל טָעוּת. כְּרָשׁוּם פֹּה. יְתַקֵּן לוֹ. בְּעַיִן טוֹבָה:

לְכַף הַזְּכוּת. יְדִינֵנִי. וְאַל יִרְדוֹף. עֲדֵי חוֹבָה,

וְלִמְבַקֵּר. בְּלֶב-דָּעַת. יְהִי שָׁלוֹם. כְּמֵי נָהָר. – –

ע“פ א”ב, ושמי רשום כפלים בסוף כל חרוז, נדפס בחבצלת

ז' תשרי תרל"ז.

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרֻשָׁלַיִם,

בְּכָל עֵת בְּאַפִּי נִשְׁמַת חַיִּים,

גַּם חַקּוֹתִיךְ עַל כַּפַּיִם,

  שׁוֹמְמוֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָמִיד,

  שְׁמֵךְ עַל שְׂפָתַי בְּאַהֲבָה אֶשָּׂא. –

דּוֹר לֹא אֵמוּן, דּוֹר בָּנֵינוּ,

הֶבֶל יֹאמְרוּ תִקְוָתֵנוּ,

וּבִמְנוֹד רֹאשׁ יִלְעֲגוּ עָלֵינוּ:

  "מַה לָנוּ עוֹד וְלִירֻשָׁלַיִם,

  “מַה לְדוֹר דֵּעָה חָרְבוֹת צִיּוֹן.” –

זֶה דּוֹר דּוֹר שָׁוְא, פְּתַיּוּת כֻּלּוֹ,

חָפְשִׂי נִהְיָה, נִשְׁבַּר עֻלּוֹ,

טָמוּן בְּחוֹל הַזְּמָן קְשִׁי סֻבֳּלוֹ, –

  עַל כֵּן יֹאמַר בִּגְבַהּ רוּחוֹ: –

  “עַתָּה נִשְׁוֶה לְעַמֵּי תֵבֵל.” –

יִשְׁכַּח יְהוּדָה, כִּי מִמִּזְרָח,

כְּבוֹד אֵל עוֹלָם עָלָיו זָרָח,

לְעַמֵּי תֵבֵל הַגֵּר נֶעֱרָךְ,

  וְנִתַּן בְּיָדוֹ עַל הַר סִינַי,

  וְהוּא יִשָּׂאֶנּוּ אַלְפֵי דוֹרוֹת. –

מָטוּ הָרִים, רָעֲשׁוּ אֲרָצוֹת,

נִהְיוּ מַמְלָכוֹת לַפְּרָצוֹת,

סִפְרֵי תּוֹרָה, הֵם לְמַחֲלָצוֹת,

  נִשְׁאֲרוּ עַד הַיּוֹם בְּיִפְעָתָם,

  נִשְׂאֲרוּ עִמָּם גַּם נוֹשְׂאֵיהֶם. –

עַמִּי הוֹי! עוֹד לֹא בֻּשָּׁלוּ,

פִּרְיֵי עֵצֵךְ – לֹא נִקְהָלוּ,

צִבְאוֹתֶיךָ; וְלֹא נִגְאָלוּ. – –

  בְּשִׂנְאָה לְעֵין כֹּל לֹא יִרְדְפוּךָ,

  בְּהַסְתֵּר יַד כֹּל בָּךְ תִּתְקַלֵּס. –

קוֹל בַּת עַמִּי, תִּתְיַפֵּחַ,

רַחֲמִים תִּדְרוֹשׁ מִמְּנַצֵחַ,

שָׁוְא יִשְׂרָאֵל כַּף שׁוֹטֵחַ!

  כְּבוֹדוֹ בְּעַמִּים הוֹי! יִתְבּוֹלָל,

  כִּי לֹא בָא לוֹ עוֹד עֵת מְנוּחָה: –

תְּנוּ יַד יַחַד נְפוּצוֹת יְהוּדָה,

נָא! הִתְאַחְדוּ בְּנֶפֶשׁ צְמוּדָה,

וְלֹא תְהִי צִיּוֹן עוֹד גַּלְמוּדָה,

  רַק הַשָּׁלוֹם הוּא הָאֶקְדָח,

  כַּדְכֹּד שֶׁמֶשׁ לִגְאֻלַּתְכֶם. –

חָלְפָה שָׁנָה, בָּאָה אַחֶרֶת,

זִכְרוּ – צָרַעַת מַמְאֶרֶת,

קִנְאָה – שִׁנְאָה אֵשׁ בֹּעֶרֶת –

  הִיא הִצִּיתָה חוֹמוֹת צִיּוֹן,

  תִּבְנֶה אוֹתָן אֵשׁ אַהֲבַתְכֶם. –

וּתְפִלָּתִי מִקְצֵה אֶרֶץ:

"אֵל מִשַּׁחַק יִשְׁמַע יֵרֶץ.

"יַרְחִיק נֶגַע, צְוָחָה, פֶּרֶץ,

  "יִתֵּן חַיִּים לְאֹהֲבֵי צִיּוֹן,

  "פָּרוֹחַ יִפְרְחוּ כַּחֲבַצֶּלֶת. – "

ליושבי ציון ואדמת קודש, ליום הופיע ביניהם השר המהולל והמרומם בכל קצוי תבל, סיר משה מונטיפיארי נ"י, עם החכמים הנלוים עמו והמסתופפים בצלו, לקנות קרקע לאחזת עוֹלם, לחרישה ולזריעה ולמטעי כרם, וגם לכונן שם בתי מושב לעשי מלאכה ולאנשי מסחר וקנין. – יהי ד' אלקים עמם ויברך מעשה ידיהם, ובכל אשר יפנו יצליחו. (נדפס בחבצלת שנה חמישית צד 333 י“ב מנחם אב ת”רל"ה)

שׁוֹכְנֵי תֵבֵל! קִרְאוּ יָחַד,

מִי כְּמֹשֶׁה מוֹנְטֶפִיוֹרִי!

עֶזְרַת עַמּוֹ מִבְּלִי פַּחַד,

וּמוֹשִׁיעָם, – לִבּוֹ לֵב אֲרִי,

נֵרוֹ יָאִיר “שִׁבְעָתַיִם”,

  בְּשָׁלוֹם יָבוֹא לִירֻשָׁלַיִם!

בְּפַעַם “שְׁבִיעִית”, לְאֶרֶץ כְּנַעַן,

כְּאִישׁ הַמּוֹפֵת בָּא בַּהֲדָרוֹ,

רוּחַ קָדוֹשׁ בְּקִרְבּוֹ, יַעַן,

כָּכָה יַעֲשֶׂה מִימֵי נְעוּרוֹ,

  רוּחַ אֵל חַי הִיא תְּפַעֲמֵהוּ,

  זִקְנָה, שֵׂיבָה בַּל תִּמְנְעֵהוּ. –

יָצָא לְרַפֵּא שִׁבְרֵי עַמּוֹ,

כִּכְרוּב מִמְשָׁח, כְּנָפָיו פּוֹרֵשׂ,

רַחֲמָיו נִכְמְרוּ, וְלִבּוֹ בְּתֻמּוֹ,

עַל בַּת צִיּוֹן, לֶכֶת דּוֹרֵשׁ,

  לְהָקִים שׁוֹמְמוֹת חָרְבוֹתֶיהָ,

  לְהַחְיוֹת, לְכַלְכֵּל בָּהּ יוֹשְׁבֶיהָ. –

בָּתֵּי מַחֲסֶה, בָּתֵּי חֹלִים,

  בָּתֵּי סֵפֶר, בְּקִרְבָּהּ בָּנָה,

  מִבְּאֵר עָשְׁרוֹ רְבָבוֹת דֹּלִים,

  יִשְׁאֲבוּ מֵי יִשְׁעוֹ בִּרְנָנָה. –

רוּחוֹ נְדִיבָה, יְפַזֵּר הוֹנוֹ,

כְּבוֹדוֹ, עָשְׁרוֹ – כְּבוֹד אֵל קוֹנוֹ. –

לָכֵן הָלַךְ כְּפַעַם בְּפָעַם,

מִבְּרִטַּנְּיָה לְחַצְרוֹת מְלָכִים,

שָׁנַן לְשׁוֹנוֹ כְּחֶרֶב, בְּזָעַם!

הַנִּרְדָּפִים בּוֹ נִסְמָכִים:

  הִצִּיל, הִמְלִיט, בְּקֶסֶם שְׂפָתָיו

  לְקוּחֵי לְמָוֶת בַּהֲלִיכוֹתָיו. –

מַר גַּם רוּחוֹ וְלִבּוֹ כָּאָב,

אוֹר הַשָּׁלוֹם סָר מִיהוּדָה,

נַפְשָׁם צְמֵאָה, וְאֵין אִישׁ שָׁאָב,

  מֵי הַתּוֹרָה, מֵי הַתְּעוּדָה,

טָפַשׁ לִבָּם, שִׂנְאַת חִנָּם,

  תְּעַוֵּר עֵינָם, כְּצִרְעָה וְכִנָּם. –

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן אֶת יָדֶיהָ:

“יוֹשְׁבַי! אָנָּא הִתְאַחָדוּ!” – –

אָז תָּקִימוּ חָרְבוֹתֶיהָ,

רַק אִם בְּמִישׁוֹר בָּהּ תִּצְעָדוּ,

יוֹשְׁבֵי שָׁלֵם! גָּרְשׁוּ הָלְאָה,

  רִפְאֵי מְרִיבָה, הִיא הַחֶלְאָה.

יוֹשְׁבֵי צִיּוֹן! עָשׂוּ נָא כְּמוֹעֲצוֹת,

  אִישׁ הַמּוֹפֵת, צָץ בְּקִרְיַתְכֶם,

חַנְפֵי לֵב, דּוֹבְרֵי נֶאָצוֹת,

יֶאֱלְמוּ, וְיִשְׁלַח אֵל יְשׁוּעַתְכֶם. –

הֲלֹא אָז יְאָמְנוּ דִּבְרֵי נָבִיא,

  "לְשָׁבֵי פֶשַׁע גּוֹאֵל אָבִיא. – "

מִגְּבָעוֹת יָבֹא קוֹל רִנָּה,

  רִנְנַת נוֹשְׂאֵי אֲלֻמּוֹתֵיהֶם,

אֹסְרֵי גֶפֶן יִשְׁכְּחוּ קִינָה,

  וְרַק שִׁיר חוֹרְשִׁים עַל שְׂדוֹתֵיהֶם,

הוֹדְכֶם יְהִי, בְּנֵי יְרֻשָׁלָיִם!

  לֶאֱכוֹל מִיְגִיעַ כַּפַּיִם. –

עֲנִיִּים אַתֶּם בִּמְעוֹנֵיכֶם,

שֶׁבֶר בֵּיתוֹ אֵין אִישׁ יָבִיא,

רַחֲמֵי אֲחֵיכֶם, יְכַלְכְּלוּ בְּנֵיכֶם,

יוֹשְׁבִים מוּל כּוֹתֵל מַעֲרָבִי: –

מִכָּל אֲרָצוֹת יִשְׁלְחוּ מָזוֹן,

  אוּלָם בְּכָל זֹאת בְּנַפְשְׁכֶם רָזוֹן.

שׁוֹכְנֵי צִיּוֹן וְאַדְמַת קֹדֶשׁ,

  צְאוּ הַשָּׂדֶה, צְאוּ הַכֶּרֶם,

  זִרְעוּ, חִרְשׁוּ, בְּבוֹא הַחֹדֶשׁ,

  וְלֹא יַכֶּה הָאָרֶץ חֶרֶם:

נָא עֲשׂוּ יַחַד כַּעֲצַת מֹשֶׁה,

הוּא מִמְּצֻּלָה אֶתְכֶם מֹשֶׁה. –

אַחֲלַי! תִּשְׁמְעוּ גַּם לַעֲצָתִי,

  יוֹשֵׁב בְּגוֹלָה, בִּקְצֵה אָרֶץ,

מִשָּׁם יִשְׁמַע אֵל תְּפִלָּתִי,

נֶאֱמָן לְבָבִי, שַׁוְעִי יֵרֶץ. –

  “קוּמִי צִיּוֹן קוּמִי אוֹרִי!”

  בָּא אֶל קִרְבֵּךְ מוֹנְטֶפִיוֹרִי. –

סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ,

  פְּזוּרֵי יְהוּדָה בְּכָל הָאֲרָצוֹת!

  נָא הִתְאַחְדוּ, וְאָז תִּבְנוּהָ; – –

  לְהַדְרַת קֹדֶשׁ עִיר הַפְּרָצוֹת –

  כַּחֲזוֹן־יָהּ חָזוּ הַנְּבִיאִים,

“לְצִיּוֹן יַעֲלוּ הַמּוֹשִׁיעִים!” –

מזמוֹר לתודה, לראשי חברה הקדישא דפה ק“ק יצ”ו, ביום בחרוני להיות חבר לחברתם המפוארה. – נכתב בשנת תר“כח ונרשם ג”כ בפנקס חברא הקדישא למשמרת. –

מַה יָקָר חַסְדְכֶם אֲדוֹנָי עַד מְאֹד,

גָּדוֹל הַהֶדֶר וְגַם רַב הַהוֹד,

    אֲשֶׁר עַל רֹאשִׁי שִׁוִּיתֶם;

בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים כִּבַּדְתּוּנִי,

וּלְחֶבְרַתְכֶם לְחָבֵר שַׂמְתּוּנִי.

    שָׁם לִי מוֹשָׁב אִוִּיתֶם. –

תִּסְעַר בִּי נַפְשִׁי בְּעֵת אִכָּבֵדָה,

וְאוֹדֶה לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

חֶבְרָה קַדִּישָׁא שֵׁם חֶבְרַתְכֶם,

אֵזוֹר קָדוֹשׁ יְאַחֵד אֲגֻדַּתְכֶם,

    מִפְּתִילֵי חֶסֶד שְׁזוּרָה;

שִׁפְעַת רָצוֹן לַחַיִּים תַּשְׂבִּיעוּ,

תְּמַלְּטוּ, תְּפַלְּטוּ, תַּעַזְרוּ, תּוֹשִׁיעוּ,

    וְלַמֵּתִים תִּתְּנוּ קְבוּרָה: –

כַּפְּכֶם לָעֲנִיִּים צְדָקָה מוֹדֵדָה,

וְיוֹדוּ לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

לְכָל אִישׁ נִדְכָּא בְּחָלְיוֹ גֹּוֵעַ,

כִּמְעַט בְּמַכְאוֹבָיו יִשְׁתַּגֵּעַ,

    בֵּית הַחֹלִים הִצַּבְתֶּם;

שָׁם יִמְצָא מַחְסֶה, סַמֵּי רְפוּאָה,

שַׂלְמַת הַמְּנוּחָה שָׁם לוֹ יְצוּעָה,

    עַל הַמִּטּוֹת אֲשֶׁר נְדַבְתֶּם: –

יִקַּח גַּם בְּלֶכְתּוֹ הַנִּרְפָּא צֵידָה,

וְיוֹדֶה לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

וְלֹא רַק זָהָב בְּכַפְּכֶם תָּרִיקוּ,

חֹסֶן יְשׁוּעוֹת לַכֹּל תָּפִיקוּ,

    לְאֶבְיוֹנִים כְּמוֹ לַחוֹרִים; –

בְּכָל מָקוֹם יִפְרוֹשׂ רִשְׁתּוֹ הַמָּוֶת,

שָׁם גַּם חֶבְרָה הַקַּדִּישָׁא נִצָּבֶת.

    בְּמִשְׁמַרְתָּהּ – כַּגִּבּוֹרִים: –

בְּעֵת נִשְׁמַת הָאָדָם מֶנּוּ נוֹדֵדָה,

יוֹדֶה לְחֶבְרַתְכֶם, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

נִקְלֶה וְנִכְבָּד, זָקֵן כַּנָּעַר,

עָשִׁיר וָדָל, חָכָם כַּבָּעַר,

    יִשְׁווּ לְחֶבְרָה קַדִּישָׁא!

לְקָטֹן וְגָדוֹל תִּתְּנוּ מְקוֹם קָבֶר; –

בְּעֵת אֲנִיַּת חַיָּתָם תִּשָּׁבֵר,

    מְנַת כֻּלָּם אֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה: –

שָׁוִים בְּנֵי אָדָם בְּמִיתָה וּבְלֵידָה,

וְיוֹדוּ לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

יְמֵי הַגֶּבֶר סְפוּרִים וּמְנוּיִים,

חַיָּיו מִנֶּגֶד תָּמִיד תְּלוּיִים,

    לֹא יֵדַע אִישׁ קְבוּרָתוֹ,

נַחַל יַבֹּק לְכָל חַי נוֹבֵעַ,

עַל מַעֲבָרוֹ כָּל אִישׁ צוֹלֵעַ,

    שָׁם תִּהְיוּ לוֹ לְעֶזְרָתוֹ: –

לְאֶרֶץ צַלְמָוֶת אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יֵדָע,

תְּלַוּוּהוּ יַחַד, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

בְּעֵת הָאֲבֵלִים יָשׁוּבוּ לְבֵיתָם,

וּבְמַר רוּחָם יִסְפְּדוּ עַל מֵתָם,

    כּוֹס תַּנְחוּמִים תָּבִיאוּ,

לְכוֹשְׁלֵי בִרְכַּיִם תִּתְּנוּ מִשְׁעָנוֹת,

תַּרְנִינוּ לֵב יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. –

    עֶצֶב רוּחָם תַּרְגִּיעוּ: –

לְנִכְאֶה וְנִכְאָב יַד אֵל עָלָיו כְּבֵדָה,

תַּעַזְרוּ וְאָז יוֹדֶה, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

אוֹרְבִים לָאָדָם עַל כָּל צְעָדָיו,

עַל כָּל מַעְגְּלוֹתָיו אַחֲרָיו רָדָף,

    הַחֵטְא, אִם לֹא יִשָּׁמֵר:

פֹּה יֹֹֹפִי וְתִירוֹשׁ יִקְחוּ לִבּוֹ,

שָׁם חֶמְדַת גִּיל תִּצְפּוֹן בִּמְסִבּוֹ,

    לִסְחִי יְהִי נִקְיוֹן צָמֶר: –

אַךְ אִישׁ אֲשֶׁר יַקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ כַּעֲקֵדָה,

יוֹדֶה לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

אַשְׁרֵי מִתְהַלֵּךְ בְּחֶבְרַת יְשָׁרִים,

בְּנִקְיוֹן לֵב, עַד בּוֹאוֹ לַקְּבָרִים,

    בְּצֵל צֶדֶק יִבְחַר שָׁבֶת;

אַשְׁרֵי לָאִישׁ, יִקְבּוֹץ תְּמוּר הוֹנוֹ,

פְעֻלּוֹת צְדָקָה – – בְּשׁוּבוֹ לִמְעוֹנוֹ,

    סָר מֶנּוּ מַר הַמָּוֶת: –

גַּם בִּקְהַל רְפָאִים, בְּעֵת נַפְשׁוֹ בּוֹדֵדָה,

יוֹדֶה לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

נִשְׁמַת כָּל חַי עֲרוּכָה וּשְׁמוּרָה,

בְּחֶבְיוֹן צֵל שַׁדֵּי, בְּעֵדֶן צְרוּרָה,

    אִם נִשְׁאָר חַף מִפֶּשַׁע;

לָכֵן רַק אֵלֶּה בְּעֵינֵיכֶם טוֹבוּ,

אֲשֶׁר בְּחַיֵּיהֶם רַע יַעֲזוֹבוּ,

    וְיֵלְכוּ בְּדַרְכֵי הַיֶּשַׁע: –

בֶּן חֶבְרָה קַדִּישָׁא אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ חֲרֵדָה,

וְטוֹב יַעֲשֶׂה בְּעַמָּיו, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

אַשְׁרֵי גַּם חֶלְקִי כִּי נִבְחַרְתִּי,

בְּאָשְׁרִי, כִּי בְּעֵינֵיכֶם יָקַרְתִּי,

    לָבוֹא בַּחֲבֵרַת הַיְּרֵאִים!

לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפְרִים, זֶה כָּל כְּבוֹדִי,

לַהֲגוֹת בְּתוֹרַת אֵל, אִיגַע מֵעוֹדִי,

    אֶבְרַח מִמִּפְתְּנֵי גֵאִים. –

וְעַד עֵת אָשִׁיב נַפְשִׁי לָאֵל כַּאֲבֵדָה,

אוֹדֶה לַאֲדוֹנָי, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. –

אל כבוד הישיש הנעלה והמרומם, כהר“ר יששכר בער גאנז נ”י,

גבאי דח“ק פה ק”ק יצ"ו; ביום מלאת לו שמנים שנה. –

(שבת נחמו תר“לח לפ”ק).

שָׁלוֹם יַעֲטֶה כַּשַּׂלְמָה אִישׁ נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה,

מַעֲטֵה שְׁמֹנִים שָׁנָה – בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ אֲבָרְכֵהוּ;

עוֹד יָנוּב בְּשֵׂיבָתוֹ, חָכְמָה וְדַעַת בּוֹ אֲצוּרָה,

כְמוֹפֵת יְהִי לְרַבִּים, יְשׁוּעַת אֵל תְּשַׂגְּבֵהוּ. –

נִסְתָּר מֵעֵין כֹּל, יִגְמוֹל חֶסֶד בַּשְּׁעָרִים,

בִּרְכַּת עֲנִיִּים תְּחוֹפְפֵהוּ כְּטַל רָאשֵׁי הַדְּשָׂאִים

כְּבוֹד בֵּיתוֹ יִפְרַח, בּוֹ יִתְהַלְּלוּ הַיְּשָׁרִים,

רַכּוּ דְבָרָיו מִשָּׁמֶן, נְדִיבוּת יִיעַץ לְנִדְכָּאִים. –

לוֹ שֵׁם בִּשְׁלשָׁה, מְנַהֲלִי חֶבְרָה קַדִּישָׁא,

יָדוֹ יִסְּדָה בֶּאֱמוּנָה אֲשִׁיּוֹת עַמּוּדֶיהָ:

שְׁמוֹ כְּשֶׁמֶן הַטּוֹב, נוֹצֵץ כְּאֶבֶן הָרֹאשָׁה,

שְׁלשִׁים שָׁנָה וְעוֹד – יִיגַע וְיַעֲסוֹק בְּצָרְכֶיהָ. –

כָּל מַכִּירָיו יֹאמְרוּ: “אַשְׁרֵי שֶׁלּוֹ כָּכָה!”

רַבִּים יְחַלּוּ פָּנָיו, מְזוּזוֹת פְּתָחָיו יִשְׁמוֹרוּ,

בֵּיתוֹ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, יָדוֹ מַעֲיַן בְּרָכָה,

עֶרֶב וּבֹקֶר רַגְלָיו, דַּרְכֵי הַצְּדָקָה יִנְצוֹרוּ. –

גַּם אָנוֹכִי לָכֵן בָּרוּךְ אֶקְרָא לְעֻמָּתוֹ,

אֶשְׂמַח בְּטוּב הַיְּשָׁרִים וְהַתְּמִימִים מֵעוֹדִי:

נַפְשִׁי מֵאָז צֹֹפִיהָ בְּעֵין אַהֲבָה פְּעֻלָּתוֹ,

זַכֵּי רַעֲיוֹן וָלֵב הֵם תָּמִיד מְתֵי סוֹדִי. –

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה תַּרְנִין, לִבּוֹ תָּמִיד בְקַוֶּיהָ,

לִידִידָיו חֵן וְכָבוֹד אֱלֹהִים יִתֵּן לְמָנָה:

וְלוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ הַבְּרוּכָה – מַלְאָךְ יִשְׁמוֹר צְעָדֶיהָ –

מֵאוֹצַר הַחַיִּים – מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! –

כתבתיו בשנת תר“ל”ב במרחץ קאיזערבאד.

        "לֵךְ לְאֶרֶץ הַמֵּלִיץ, לִמְקוֹם מְגוּרוֹתָיו,

        “אִם תִּרְצֶה לָדַעַת צָפְנַת מְלִיצוֹתָיו.” –

בְּעֵמֶק נָעִים בֵּין הֶהָרִים. הַרְרֵי צָפוֹן מְקוֹם מוֹלַדְתִּי,

הַרְרֵי דֶּשֶׁא וַעֲצֵי יְעָרִים. בְּצִלָּם לָשֶׁבֶת חָמַדְתִּי;

הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. בִּימֵי נְּעוּרַי מִשָּׁם נַדְתִּי,

שְׂפָתַי צָלְלוּ בַּהֲלִיכָתִי. כְּעַנְנֵי גֶשֶׁם בִּנְסִיעָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

בְּסוֹד חֶבְרַת רֵעִים מַקְשִׁיבִים. לְאָהֳלֵי הַתּוֹרָה נוֹעַדְתִּי,

לַחְמִי עַל שֻׁלְחָן הַנְּדִיבִים. בְּבֵיתָם כַּצִּפּוֹר שָׁקַדְתִּי,

כְּצִפּוֹר עַל גָּג – כָּתְנוֹת אוֹרִי. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא פָּשַׁטְתִּי;

גַּם טֻלְטַלְתִּי גַּם נָעִיתִי. אַחֲרֵי מוֹרַי לִישִׁיבָתָם,

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

בַּעֲפַר רַגְלֵי חַכְמֵי תוֹרָה. בְּבָתֵּי מִדְרָשׁ הִתְאַבַּקְתִּי,

לְרַגְלַי רֶשֶׁת עָמָל מְזֹרָה. אוּלָם בְּעֵדוּת אֵל דָּבַקְתִּי,

דּוֹמְמָה נַפְשִׁי בִּי כַּגָּמוּל. עֵת מִשְּׁדֵי חָכְמָה יָנַקְתִּי,

לִקְנוֹת דַּעַת אַצְתִּי רַצְתִּי. כְּכֹכְבֵי בֹּקֶר עַל נְתִיבָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

נִבְדְּלוּ נִפְלְגוּ אָז הָאֲנָשִׁים. לִשְׁתֵּי מַחְלָקוֹת בְּכָל הָאֲרָצוֹת

כַּת הַיְּשָׁנִים, כַּת הַחֲדָשִׁים. זֹאת עַל זֹאת דִּבְּרָה נֶאָצוֹת,

מִנְהֲגֵי רָאשֵׁיהֶם רָאִיתִי. כַּשּׁוּעָלִים בְּחוֹמַת פְּרָצוֹת;

הִתְרַחַקְתִּי גַּם מִשְּׁנֵיהֶם. דַּת אֵל אֶשְׁמוֹר – אוּלָם דָּתָם –

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

עָבְרוּ חָלְפוּ שְׁנוֹת הַנְּעוּרִים. יְמֵי הָרְדִיפָה יְמֵי הַכֹּחַ,

בְּלֶכְתִּי אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים. לֹא מָצָאתִי לִי מָנוֹחַ;

חַשְׁתִּי, גַּם לֹא הִתְמַהְמַהְתִּי. לְחוֹף הַמְּנוּחָה חִישׁ לִבְרוֹחַ;

קֵן בָּנִיתִי לִי כַּצִּפּוֹר. בְּחֻפַּת חֲתַנִּים וּמְסִבָּתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

עוֹל נָשָׂאתִי עַל צַוָּארִי. פַּרְנֵס אִשְׁתִּי, כַּלְכֵּל בָּנַי,

כָּבְדָה אַמְתַּחַת מִסְחָרִי. כָּבְדָה מְאֹד עַל רֹאשׁ מַעֲיָנַי;

הַיּוֹם שׁוֹקֵל, מָחָר סוֹפֵר. מֵעֲמַל נַפְשִׁי נָפְלוּ פָנַי,

מֵעִיר אֶל עִיר הִתְהַלַּכְתִּי. כַּשּׁוֹר בְּדִישׁוֹ, פִּיהוּ חָסָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

חַשְׁתִּי מִפְלָט לִי בְּאַחֲרוֹנָה. הֱיוֹת כַּיּוֹגֵב עוֹבֵד אֲדָמָה,

מֵרִיחַ שָׂדֶה רוּחִי נְכוֹנָה. סַעַר לְבָבִי שָׁב לִדְמָמָה;

צִנַּת שֶׁלֶג טֶרֶם קָצִיר. עָשְׂתָה תְּבוּאָתִי לִשְׁמָמָה,

נַסְתִּי מִמְּקוֹם הַמַּהְפֵּכָה. אַחֲרַי נוֹכְלִים בְּתִגְרַת חֲמָסָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

בִּתְשׁוּאַת קִרְיָה הֹמִיָּה. עַתָּה אֵשֵׁב עִם בְּנֵי בֵיתִי,

סְבִיבִי תַּרְמִית, רְמִיָּה צְדִיָּה. וַאֲנִי בַּעַר, נֶחְשָׁב פֶּתִי,

תֻּמַּת נַפְשִׁי מִכְשׁוֹל רַגְלַי. מִבּוֹא בַּדָּמִים יָרֵאתִי,

תּוֹרָה, חָכְמָה, יִדְעַךְ נֵרָן. בְּלִי דֵי זָהָב בִּמְנוֹרָתָן:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

רוֹבֵץ תַּחַת עוֹל הַחַיִּים. לִימֵי עֵצָה עַתָּה בָּאתִי,

סָר הַכֹּחַ מֵרַגְלָיִם. לֶכֶת הָלְאָה לִמְנוּסָתִי,

חַלָּשׁ רָפֶה נִכְאֵה לֵבָב. כָּל הַיּוֹם נֶגְדִי כְּלִמָּתִי,

נִשְׁאֲרָה לִי רַק תַּאֲוָה אַחַת. לִרְאוֹת בָּנַי בְּהַצְלָחָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

שָׁבָץ בְּקִרְבִּי, רֹאשִׁי כָּבֵד. מָוֶת בְּסִיר חַיָּי רָאִיתִי,

בְּהִתְהַלְּכִי נִשְׁעָן עַל שָׁבֶט. רֹפְאִי יֹאמַר לֹא חָלִיתִי;

רוֹפֵא עֶלְיוֹן הוּא יוֹדֵעַ. מִדַּת יָמַי, קֵץ אַחֲרִיתִי;

לְעֵת נָכוֹן יִשְׁלַח מַלְאָכָיו. לִסְגוֹר שְׂפָתַי בִּנְשִׁיקָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

רוּחַ צַח מִשְּׁפָיִים אֶשְׁאָף. – אֶשְׁאַב מִמַּעְיְנֵי הַיְּשׁוּעָה,

יִבְטַח לִבִּי בְּקִרְבִּי יֵשׁ אָב. – לְמַחֲלַת גּוּפִי יִשְׁלַח רְפוּאָה,

אָב בִּמְרוֹמִים, אִם גָּמַרְתָּ. וְאַחֲרֵי מַחֲלָה תִּרְצֶה נוּעָה;

טוֹב לִי בַּשָּׁמַיִם עִמָּךָ. בְּחֶבְרַת קְדוֹשִׁים וְסוֹד נִשְׁמָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

(נדפס בחבצלת לשנת תרל"ב צד 34)

בִּקְעַת יְרִיחוֹ עִיר הַתְּמָרִים. כַּחֲבַצֶלֶת פָּרְחָה לְפָנִים,

טֶרֶם מוֹתוֹ בְּהַר הַעֲבָרִים. הָרְאֲתָה לְמֹשֶׁה כְּגַן הָעֲדָנִים,

עַל שְׂדֵי תְרוּמוֹת כִּלְיוֹת חִטָּה.

יַעֲרַת דְּבַשׁ גַּם עַל הַסְּלָעִים,

בֹּשֶׁם תְּמָרִים הֲדַּסִּים שִׁטָּה. סָבִיב, וְרֵיחַ נְאוֹת הַדְּשָׂאִים.

שְׁאִיָּה שְׁמָמָה, מְעִי מַפָּלָה. חִישׁ בִּימֵי בִּן נוּן נִהְיָתָה,

עַל צְמָחֶיהָ קְלָלָה, אָלָה. וְאֵין בּוֹנֶה עִיר הַנֶּהֱרָסָה. –

בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ חִנָּם יָגַע. חִיאֵל לִבְנוֹת חוֹמוֹתֶיהָ,

לְאֶבֶל שִׂמְחָתוֹ כָּרָגַע. בִּצְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ. –

הִיא כַּמּוֹפֵת לִבְנִי מֶרִי. כִּי דְּבַר אֵל בִּדְבַר הַנָּבִיא,

בַּל תּוֹצִיא הָאָרֶץ פֶּרִי. גַּם לֹא יַאֲהֵל שָׁם עֲרָבִי. –

בִּימֵי אֱלִישָׁע וְאֵלִיָּהוּ. אֲרוּרִים, מָרִים מַעְיְנוֹתֶיהָ,

מִצְּלֹחִית מֶלַח נִרְפָּאוּ. אַךְ לֹא אָרְכוּ יְמֵי שְׁלוֹמֶיהָ. –

עוֹד כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי שָׁנָה. קִלְלַת בִּן נוּן עַל תְּלָמֶיהָ,

כִּפַּת עֵצָה לֹא רַעֲנָנָה. וְטַל לֹא יָלִין בִּקְצִירֶיהָ. –

גָּלְתָה יְהוּדָה לְאַפְסֵי תֵבֵל. אֶרֶץ אֲבוֹתָיו יֹאכְלוּ זָרִים,

אֵין לוֹ בָּהּ נַחֲלָה וָחֶבֶל. גַּם לֹא יַחֲרוֹשׁ שָׁם בַּבְּקָרִים.

לֹא תִזָּמֵר לֹא תֵעָדֵר. כְּשַׁבְּלוּל תֶּמֶס כָּל יוֹשְׁבֶיהָ,

בַּית לֹא יִבְנוּ רַק גָּדֶר. וְצִיּוּן אֲבָנִים עַל קְבָרֶיהָ. –

רְוָחָה לְיַעֲקֹב בְּכָל מַמְלָכוֹת. הוּסְרוּ הַזִּיקִים מִיָּדָיו,

בַּעֲמַל יָדָיו יִרְאֶה בְּרָכוֹת. יִבְצוֹר כְּרָמָיו, יִקְצוֹר שָׂדָיו. –

יִקְנֶה יִמְכּוֹר, יֶאֱסוֹף חַיִל. טִירוֹת מְלָכִים פְּתוּחוֹת לְפָנָיו,

רַק עַל כְּנַעַן חֶשְׁכַּת לַיִל. אֶרֶץ אֲבוֹתָיו סְגוּרָה לְבָנָיו. –

שָׁם לֹא יֹאכַל פְּרִי מַעֲלָלוֹ. בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה לֹא יַצְלִיחַ,

חֹסֶר רָעָב מְנַת גּוֹרָלוֹ. “מָתַי יָבוֹא לוֹ מָשִׁיחַ?” –

"הֵא קְנוּ לָכֶם עִיר הַתְּמָרִים. בִּקְעַת יְרִיחוֹ רַבַּת בְּרָכוֹת,

“זִרְעוּ חִרְשׁוּ שָׁם בַּבְּקָרִים.” קוֹל קוֹרֵא בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת.

“לֹא בַּכֶּסֶף תִּגָּאֵלוּ.” – חָזָה בֶּן אָמוֹץ יְשַׁעְיָהוּ,

כֹּכְבֵי יַעֲקֹב עוֹד יָהֵלּוּ. מְסִלּוֹתֵיהֶם לֹא נוֹדָעוּ. –

חִנָּם תִּקְנוּ עִיר הַתְּמָרִים. קִלְלַת בִּן נוּן עַל תְּלָמֶיהָ,

בַּיְתָה לֹא תִּשְׂאוּ הָעֳמָרִים. הִפְלָא אֲדוֹנָי מַכּוֹתֶיהָ. –

“לֹא בַּכֶּסֶף תִּגָּאֵלוּ!” – עֲשׂוּ כֶּאֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם,

בְּכָל הָאֲרָצוֹת הִקָּהֵלוּ. וּמֶלַח תְּנוּ לְמוֹצְאֵי הַמַּיִם.

צְלֹחִית חֲדָשָׁה, רוּחַ טְהוֹרָה. קְחוּ וָמֶלַח לְתוֹכָה שִׂימוּ,

מֶלַח עוֹלָם, בְּרִית הַתּוֹרָה. עַל מִזְבְּחוֹת לִבְּכֶם הָרִימוּ.

לְמוֹצְאֵי מַיִם, מֵי דַת קֹדֶשׁ. בְּרוּחַ חֲדָשָׁה הִתְקַבָּצוּ,

וְשֵׁנִית נִיסָן יְהִי הַחֹדֶשׁ. בּוֹ תִּגָּאֲלוּ – שְׂפָתַי פָּצוּ. –

וְעֵת לְהַר צִיּוֹן מִכָּל אֲרָצוֹת. גְּאוּלִים יַעֲלוּ בְּשִׁיר וּרְנָנִים,

עֵת יִבָּנוּ כָּל הַפְּרָצוֹת. תְּהִי גַּם יְרִיחוֹ עִיר הָעֲדָנִים. –

לאשה המהללה מרת Elliot בעיר לאנדאן, הנודעה ע“י ספרה Daniel Deronda, עת שאלה ממני לשלוח לה ע”י אחד מרעיה ספרי נתן החכם. והיו טורים אלה זכרון מלאת מאה שנה מעת כתב המליץ Lessing ספרו “Nathan der Weise.”

סִפְרֵךָ Deronda לֹא שִׂיחַת סִפּוּרִים,

דְּבָרַיִךְ בְּלֵב קוֹרֵא כְּחִזָּיוֹן שְׁמוּרִים;

בְּיַד אִשָּׁה אֵל נָתַן סִתְרֵי עֲתִידוֹתָיו,

וְגַם “נוֹצְרִית” תְּגַלֶּה לְעַם יְהוּדָה “נְצוּרוֹתָיו.” –

גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל! נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵי נְבִיאֶיךָ:

"בָּאִיִּים רְחוֹקִים יַגִּידוּ תְּהִלַּת שְׁמֶךָ,

"יֵשׁ יוֹם יִקְרְאוּ נוֹצְרִים: “לְכוּ וְנַעֲלֶה לְצִיּוֹן”,

"וְגַם עַל בָּנוֹת אֶשְׁפֹּךְ רוּחַ חִזָּיוֹן. –

"וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם,

“תַּחַת שִׁנְאַת אֲבוֹתָם יַעַמְלוּ בְּעַד שְׁלוֹמָם”: –

בְּעֵת יַעֲלוּ הַגְּאוּלִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת,

שֵׁם Lessing וְגַם Elliot יַזְכִּירוּ בַּפְּרָצוֹת. –

תִּצְעַק בַּת שִׁירָתִי, כְּנַעֲרָהּ מְאֹרָסָה,

בַּשָּׂדֶה – בָּעִיר – וְגַם תִּפְרוֹשׂ כַּפַּיִם;

אַךְ אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ, וְהִיא לֹא נִדְפָסָה,

נֶחְשְׁבָה כַּזּוֹנָה בְּפֶתַח עֵינַיִם. –

אַחֲרֵי מִי יִרְדוֹף מֵלִיץ הָעִבְרִי? –

אַחֲרֵי אֶחָד “הַקּוֹרְאִים” בֶּהָרִים; –

אַל תִּדְמִי שִׁירָתִי! אִם גַּם אָבַד שִׂבְרִי,

וְאֵין מַדְפִיס, וְאֵין קֹנֶה, וְרַק אֹמֶר וּדְבָרִים. –

שיר דבורי

לכבוד חגיגת יובל בית הכנסת

בעיר המלוכה ווינא יע"א.

בראשון לחדש ניסן תרל“ו ל”פ"ק.

שמות המדברים

אֶלְדָד סוחר יהודי מתושבי ווינא

מֵידָד ראש הקהל בעיר קטנה בארץ מעהרין אחיו

גֵישָׁן סוחר מארץ גליציה

יַחְדוֹן סוחר מארץ בעהמין

אֶפְלָל סוחר מק"ק פרעשבורג בארץ אונגרן

שַלּוּם סוחר מעיר בודאפעסט

יְרַחֶמְאֵל יהודי עור ופסח מארץ ליטא

צְלָפְחָד תופר בגדים מארץ אשכנז

תִּרְצָה בתו

עֲזַרְיָה לוטש נחשת ממדינת שלזיה

אֶלְיָדָע תלמיד בית המדרש מארץ פולין

תַּנְחוּם מקבץ נדבות לעניי ארץ הקדושה

יִצְחָקִי מקבץ נדבות לבנין בית הכנסת

פְּתַחְיָה רב מדפיס ספר מאיטליא

חֲנַנְאֵל מלמד נערים מארץ אונגרן

עֲשָׂיָה וְעַזְרִיקָם שני יהודים מארץ רומניה

מקום המחזה בעיר ווינא בשבוע שחל בו יובל בית הכנסת. –

מחזה א'

מקום המחזה החצר למבוא מסלת הברזל בעיר ווינא; אנשים שונים ירדו מהעגלות, וביניכם ג"כ סוחרים יהודים מארצות ומדינות שונות, אשר יתאספו על יד השער לקרוא ההודעות סביב, ואחד מהם יקרא בקול רם הודעה אחת בלשון עברית הכתובה על קרן השוּר והכותל, וסוחרים היהודים יתאספו לשמוע דבריו.

קול הקורא.

"עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, מֵעָרִים לָעָרִים,

"וְהַגִּידוּ לַיְהוּדִים, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם;

"כִּי יוֹבֵל וַעֲצָרָה, לַעֲדָתֵנוּ הַיְּקָרָה,

"הַגִּידוּ עֲדַת וִוינָא לְיוֹם חַג תִּקְרָא אוֹתָם. – –

"קִרְאוּ בִּרְנָנָה, מָלְאוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה

"מִיּוֹם אֲשֶׁר הוּכַן בַּעֲדָתֵנוּ בֵּית תְּפִלָּה,

"תָּגִיל תָּרִיעַ, אֶרֶץ אוֹסְטְרִיאַה,

"כִּי חַג לַעֲדָתֵנוּ הַנּוֹדְעָה לַתְּהִלָּה. – –

"חַג הַיּוֹבֵל יִהְיֶה, בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ,

"הַבָּא – וּבְמָחֲרָתוֹ, בָּרִאשׁוֹן לַחֹדֶשׁ. – "

גֵּישָׁן (סוחר מארץ גליציה.)

מַה יוֹם מִיּוֹמַיִם? אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם!

מַה לָּנוּ וּלְוִוינָא וּלְבֵית תְּפִלָּתָם? – –

בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה, בְּעִירֵנוּ ק’ק קְרָאקָא

שֵׁשׁ בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת לֹא נוֹדְעָה יְסוּדָתָם. –

יַחְדוֹן (סוחר מארץ בעהמין)

מַהּ גְּדָל הָרְנָנָה, עַל חֲמִשִּׁים שָׁנָה!

בִּפְרַאג יֵשׁ בֵּית תְּפִלָּה מִזְּמַן יְהוֹשֻׁעַ;

וְאֶלֶף שָׁנָה חוֹלֵם, עַל גַּגּוֹ הַגּוֹלֵם,

וְעַד מָתַי יַחֲלוֹם, גַּם זֹאת לֹא יָדוּעַ. –

אֶפְלָל (סוחר מק"ק פרעשבורג)

קִרְעוּ לָכֶם קְרִיעָה, כָּל שׁוֹמְעֵי הַקְּרִיאָה,

אֶבֶל וְלֹא יוֹבֵל, צָרָה וְלֹא עֲצָרָה;

בֵּית תְּפִלַּת וִוינָא, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה,

שָׁם דַּת אֲבוֹתֵנוּ נֶהֶפְכָה כַּקְּעָרָה. –

שָׁם שִׁירֵי קָאר פּוֹרְטִים, תַּחַת פִּיּוּטִים,

מִחוּץ וּמִבַּיִת כֻּלּוֹ בָּנוּי בַּכֹּפֶר;

פְּרֵעדִיג וְשִׁיר זוּלְצֵר! אוֹי! מִן הַמֵּצַר,

נִשְׁמוֹר צַוָּאַת רַבֵּינוּ הַגָּאוֹן סוֹפֵר. –

שַׁלּוּם (סוחר מעיר בודאפעסט.)

בֵּית תְּפִלַּת וִוינָא, רַבַּת הָעֲדִינָה,

לֹא יוּכַל לְהִדַּמּוֹת לְהֵיכַל עִירֵנוּ,

בְּלִי מִגְדָלִים וְעוּגָב, בְּעֵינֵינוּ כַּחָגָב,

אִם לָחֹג חַג יוֹבֵל, נָחֹג בַּעֲדָתֵנוּ, –

שְׁנֵי רָאשִׁים לַנֶּשֶׁר, שְׁנֵי קְצָווֹת לַגֵּשֶׁר,

וִויען אַל תִּתְהַדַּר, גַּם פֶּעסט קִרְיַת מֶלֶךְ!

חֲצִי הַמַּלְכוּת לָנוּ, עֹז וְגָאוֹן בָּנוּ –

מָדְיאָר אָנוֹכִי! וּלְחַג זֶה לֹא אֵלֵךְ. –

(ילכו משם להביא אמתחותיהם מאוצר בית הנתיבה.)

מחזה ב'

אֶלְדָד (סוחר יהודי מתושבי ווינא)

מֵידָד ראש הקהל מעיר קטנה במדינת מעהרין

אֶלְדָד (ירוץ לקראתו וישקהו.)

אֶלְדָד

לְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ אָחִי, אֶשָּׁקְךָ עַל פִּיךָ,

יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ, וְהִנֵּה מְצָאתִיךָ. –

מֵידָד

שֻׁלַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת יְהוּדֵי עִיר מוֹלַדְתִּי,

לְהָבִיא לַעֲדַת וִויען תּוֹדָה וּבְרָכָה,

כִּי מִמֶּנָּהּ לָנוּ פְּדוּת, יְשׁוּעָה וְהַרְוָחָה,

בְּעֵת הָיְתָה עִירֵנוּ שְׂרוּפַת אֵשׁ, כְּסוּחָה,

וְגַם בְּעֵת מִמַּיִם הַזֵּדוֹנִים נֶהְפָּכָה, – –

אַךְ מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי נִרְעַדְתִּי,

חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וּמַשְׁמִים עָמַדְתִּי. –

אִם תָּחֹג עֲדַת וִוינָא יוֹבֵל וַעֲצָרָה

לָמָּה בְּנֵי הַמְּדִינוֹת יִשְׁפְּטוּ עָלֶיהָ כָּכָה?

בְּעֵת צָרָתָם הָעֵדָה עֲלֵיהֶם נִכְמָרָה,

וְהֵם כִּבְנֵי עַם נָבָל יְדַבְּרוּ עָלֶיהָ סָרָה,

תַּחַת מִזְמוֹר תּוֹדָה יִקְרְאוּ אַחֲרֶיהָ מָרָה!

אֶלְדָד

לֹא עַם בְּנֵי נָבָל, גּוֹי קָדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל,

רַק בִּשְׂפָתָיו יֶחְטָא, לִבּוֹ לֹא יִתְגָאֵל,

בְּקִרְבָּם תּוּקַד תּוֹדָה, כִּי נַפְשָׁם יְקָרָה.

אַךְ לְשׁוֹנָם תִּתְגַּלְגֵּל, לְדַבֵּר אִמְרֵי זָרָא. –

יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד, אַךְ שִׂכְלוֹ מְאֹד הוּחָד,

עֶשְׁתְּנוֹתָיו כַּחֶרֶב, לָהּ פִּיפִּיּוֹת רַבּוֹת,

הִיא תְגָרְשׁוֹ מֵעֵדֶן, יִתְהַפֵּךְ בִּמְסִבּוֹת,

תְּלַהֵט עַל שְׂפָתָיו, וְלָכֵן יוֹצִיא דִּבּוֹת. –

בִּינַת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְרוּטָה וַחֲדוּדָה,

וְלָכֵן כְּמִסְפַּר אֲנָשָׁיו גַּם דֵּעוֹת עַם יְהוּדָה. –

שֵׁב עִמִּי פֹּה אָחִי, בַּחֲצַר בֵּית הַמְּסִלָּה

וְאָז יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מֵעֲדַת וִויען שִׁיר תְּהִלָּה. –

מחזה ג'

יְרַחְמְאֵל יהודי עור ונכה רגלים יובא מעל המרכבה אל החצר. בגדיו בלויי סחבות, ולקול בכיתו יושיבוהו אלדד ומידד על אחד הכסאות על יד השער.

ירחמאל

עִוֵר אֲנִי – בְּלִי עֵינַיִם – רַק לַבֶּכִי,

גַּם פִּסֵּחַ – נְכֵה רַגְלַיִם – רַק לַדֶּחִי,

עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לֹא רָאִיתִי,

עוֹד מִמְּקוֹמִי לֹא נָעִיתִי,

זֹאת שָׁמַעְתִּי בְּעִיר מוֹשָׁבִי,

כִּי בְּעִיר וִוינָא נִרְפָּא אָבִי;

שָׁם יַד עֶזְרָה לוֹ נִמְתָּחָה,

מָצָא יְשׁוּעָה וְגַם הַרְוָחָה. – –

אַנְשֵׁי חֶסֶד יְהוּדֵי וִוינָא; –

שֵׁם הָעֲנִיִּים יִמְצְאוּ חֲנִינָה,

בָּתֵּי מָזוֹן בָּתֵּי לִינָה,

לְעִוְּרִים, אִלְּמִים, פִּסְּחִים, חוֹלִים,

גּוֹמְלֵי חֶסֶד יְשׁוּעָה דּוֹלִים,

זֹרְעֵי דִמְעָה יִקְצְרוּ רִנָּה; –

בְּלִבִּי חַיָּה תִּקְוָה אַחַת,

תַּעֲלֶה נִצָּה כַּפֹּרָחַת,

כִּי גַּם לִי פֹּה יְשׁוּעָה צֹמָחַת, –

אֶבְטַח יִהְיוּ פֹּה בְּעֶזְרָתִי,

כִּי שְׁתֵּי מֵאוֹת פַּרְסָה בָּאתִי,

עַל מֶרְכָּבָה הוֹשִׁיבוּנִי,

וּבְלִי סוּסִים הֲלוֹם הֲבִיאוּנִי.

עוֹבְרֵי דֶרֶךְ נָא חָנּוּנִי!

וְאֶל בֵּית הָעֵדָה הוֹלִיכוּנִי,

אֶמְצָא עֶזֶר גַּם אָנוֹכִי,

אֶמְצָא עֵינַי – רַגְלַי – כֹּחִי. –

(שני יהודים תושבי ווינא יחזיקו בידי העור להוליכו, ובראותם כי הוא נכה רגלים יקראו אחד מהרכבים העומדים סביב, ישאוהו על כתפיהם אל המרכבה וישלמו לרכב שכרו להוליכו אל בית העורים אשר ליהודים.)

יְרַחְמְאֵל (בעת ישאוהו)

יְהוּדֵי וִוינָא אַנְשֵׁי חֲנִינָה,

אֶלֹהִים יַעֲזֹר עִיר הָעֲדִינָה!

מחזה ד'

צלפחד ובתו תרצה עם כלי מסעיה ואמתחות בגדים ושמלות.

צלפחד

לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָּנוֹת, זֶה מָשָׁל קַדְמוֹנִי,

וְהַב! הַב! תָּמִיד תִּקְרָא מִמַּחְסוֹר מֵעֹֹנִי,

עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה הַבָּנוֹת לָאֲנָשִׁים, –

מַאֲכָלִי פַּת חֲרֵבָה וּנְזִיד עֲדָשִׁים,

וּבִתִּי בְּכָל יוֹם תִּרְצֶה בְּגָדִים חֲדָשִׁים, – –

ד' בֵּרֵךְ אֶת אַבְרָם בְּבַת אַחַת, אַשְׁרֵנִי!

כִּי לִי בָּנוֹת שְׁמֹנֶה בָּהֵן תִּשְׁמַח עֵינִי, –

קַצְתִּי כְּבָר בְּחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אֵלֶּה,

אוּלָם חַסְדֵי אֵל גָּבְרוּ, וְיָדָיו עֹשׂוֹת פֶּלֶא. –

שֶׁבַע מֵהֶן כְּבָר נְשׂוּאוֹת, בְּעֶזְרַת הַנְּדִיבִים,

הָרְעִיפָה עֲדַת וִויען טַל חַסְדָהּ כִּרְבִיבִים. –

לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית עַתָּה אָשִׁירָה,

כִּי מָצְאָה חָתָן גַּם בִּתִּי הַצְּעִירָה,

לְהַכְנָסַת כַּלָּה בָּאתִי עַתָּה הָעִירָה. –

וִויען תִּפְתַּח אוֹצָרָהּ, וְכָל הַחֶבְרוֹת יָחַד,

עַל דַּלְתוֹת בֵּית הָעֵדָה אֶדְפּוֹק בְּלִי פָּחַד,

יְשַׁלֵּם אֵל שְׂכָרָם, אֲבָרַכֵם כָּל יְמוֹתַי,

בִּלְעָדָם עוֹד הַיּוֹם פְּנוּיוֹת שְׁמֹנֶה בְּנוֹתַי. –

מחזה ה'

עֲזַרְיָה בחור לבוש כאחד האומנים, והראשונים.

עזריה

יָתוֹם נִשְׁאַרְתִּי, בִּהְיוֹתִי בֶּן תֶּשַׁע,

בְּלִי אָח, בְּלִי קָרוֹב! בְּאֶרֶץ מַרְחַקִּים;

בְּמוֹת אָבִי וְאִמִּי אֵין אִישׁ לִי לְיֶשַׁע,

נַדְתִּי וְנָעִיתִי בַּתֵּבֵל, לְבוּשַׁי שַׂקִּים;

בְּעֵת כֻּלָּם עֲזָבוּנִי, אֲבִי יְתוֹמִים אֲסָפַנִּי,

שֶׁבֶט אַהֲבָתוֹ לְקִרְיָה זֹאת הִנְחַנִּי,

פֹּה תָמְכוּ יָדַי חֶבְרַת עֹשֵׂי מְלָאכָה,

גִּדְּלוּנִי לִמְּדוּנִי: “בִּיגִיעַ כַּף בְּרָכָה”. –

נַעֲשֵׂיתִי לָאִישׁ, לוֹטֵשׁ נְחֹשֶׁת, אוּמָן,

בָּאֲרָצוֹת הִתְהַלַּכְתִּי, מִצָּפוֹן עַד תֵּימָן,

אַךְ עֵדָה נְדִיבָה כַּעֲדַת וִויען לֹא מָצָאתִי;

הִיא אַחַת וְאֵין שֵׁנִית, תְּהִלָּתָהּ עַל שְׂפָתִי. –

מחזה ו'

אלידע (בחור לבוש כתלמידי בית המדרש והראשונים)

אלידע

בְּחַדְרֵי אֵימָה בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי

בִּהֱיוֹתִי נַעַר לִלְמוֹד שָׁקַדְתִּי,

חוּלִין וִיבָמוֹת, גִטִּין וְקִדּוּשִׁין,

בְּעַל פֶּה יָדַעְתִּי, וְגַם לְחַדֵּשׁ חִדוּשִׁין; –

מַקַּל הַמְּלַמֵּד וְתַלְתַּלַּי זְקָנוֹ,

הִבְהִילוּ לְבָאֵר לִי הַכֹּל כְּעִנְיָנוֹ. –

פִּתְאוֹם הֲקִיצוֹתִי, וְנַפְשִׁי רֵקָה,

מִמַּכּוֹת וְעִנוּיִים גְּוִיָּתִי בְּצֵקָה,

שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי, פַּת לֶחֶם לָקַחְתִּי,

וְכַעֲצַת דּוֹדִי לְעִיר זֹאת בָּרַחְתִּי;

פֹּה נִפְקְחוּ עֵינַי, אוֹר רָאִיתִי,

עָמַלְתִּי, וּלְבָמֳתֵי הַחָכְמָה עָלִיתִי,

כֵּן חָלְפוּ לִי עֶשֶׂר שָׁנָה כָּרְגָעִים,

וְכַמַּיִם עָבְרוּ יָמִים הָרָעִים; –

פֹּה תָּמְכָה יָדִי עֵדָה הַיְּקָרָה,

כָּל מַחְסוֹרַי עֲלֵיהֶם, בְּעִתּוֹת הַצָּרָה. –

פֹּה בְּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁ כְּצִפּוֹר שָׁקַדְתִּי,

מִסְּפָרִים יְשָׁנִים וַחֲדָשִׁים לָמַדְתִּי,

וְלוּלֵא עֶזְרָתָם, גָּוַעְתִּי אָבָדְתִּי. –

לָכֵן כָּל יְמוֹתַי אֶזְכּוֹר בִּרְנָנָה,

עֹז יָהּ וְחַסְדֵי עֵדָה הַנֶּאֱמָנָה. –

לֹא רַב וְלֹא רוֹפֵא – אָדָם נַעֲשֵׂיתִי,

פֹּה עִיר מוֹלַדְתִּי, פֹּה אֵשֵׁב, פֹּה בֵּיתִי. –

מחזה ז'

יִצְחָקִי מקבץ נדבות לבנין בית הכנסת.

עֵדָה נֶאֱמָנָה בְּיַרְכְּתֵי צְפוֹן הָאָרֶץ

הִיא מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, אַךְ לֹא אֵשֵׁב שָׁמָה;

כִּי יַד הַהַצְלָחָה פָּרְצָה בִּי פָּרֶץ,

עֲזַבְתִּיהָ, וְאָגוּר כְּאִישׁ נִדְהָם עֲלֵי אֲדָמָה.

    "כִּי הַכֹּל יוּכַל הָאָדָם לִשְׁכוֹחַ,

    "רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנָיו וְכָל בָּתֵּי נִכְאוֹתָיו,

    "אַךְ גֹּלֶה מֵאִמּוֹ לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ

    “וְלֹא נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, מִמּוֹשְׁבֵי אֲבוֹתָיו.” –

לָחֹג חַג פֶּסַח לְעִיר מוֹלַדְתִּי שַׁבְתִּי,

לְהִתְפַּלֵּל עַל קֶבֶר אָבִי הַתָּמִים;

לִרְאוֹת אַחַי וְרֵעַי, מִנְּעוּרַי אָהַבְתִּי,

וּלְנַשֵּׁק יְדֵי אִמִּי, הַבָּאָה בַּיָּמִים. –

    שָׁם עֹנֶג מָלֵאתִי, בְּזָכְרִי יְמֵי נְעוּרִים,

    בְּעֵת רַגְלַי לְבֵית תְּפִלָה כְּעוּל אֶל דָּד רָצוּ;

    שָׁם נִפְתְּחוּ כָּל מַעְיְנֵי לִבִּי הַסְּגוּרִים,

    וְהֶגְיוֹנֵי רִגְשׁוֹתַי גַּם שְׂפָתַי פָּצוּ. –

יְמֵי הַחַג עָבְרוּ, וּבַחֲדַר הוֹרָתִי

לְבוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ נָתַתִּי בְּרָכָה;

וְהִנֵּה קוֹל שָׁאוֹן, לֶהָבָה לְעֻמָּתִי,

תֵּהוֹם כָּל הָעִיר, תַּבְעֵרָה וּצְוָחָה. –

    עָשָׁן וְזַלְעָפוּת מִסָבִיב וּסְעָרָה,

    אִמִּי הַזְּקֵנָה עַל זְרֹעַי נָשָׂאתִי;

    וָאֵצֵא, וָאֶבְרַח, מֵאֵשׁ וּמְדוֹרָה,

    אִמֵּץ אֵל זְרוֹעַי, הָיָה לִישׁוּעָתִי. –

מִקְלָט לִי מָצָאתִי בְּבֵית הָרֵחַיִם,

אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, וּמִשָּׁם רָאִיתִי,

עִיר מוֹלַדְתִּי בֹּעֲרָה, כְּתַנּוּר וְכִירַיִם,

וְעַל חַרְבוֹתֶיהָ כְּיִרְמִיָה נָעִיתִי. –

    כַּפַּי סָפַקְתִּי, לְתֵל דֶּשֶׁן נֶהְפָכוּ,

    הַבָּתִּים הָרַבִּים, וְגַם בֵּית הַתְּפִלָּה;

    מְפוֹאָר כְּבֵית מִקְדָשׁ, בְּנֵי עִירִי בָּכוּ,

    עֵינֵיהֶם שָׁמַיְמָה – בְּפִיהֶם אֵין מִלָּה. –

גַּם בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ, גַּם בֵּית הַחֹלִים,

לְחָרְבוֹת וּשְׁמָמוֹת, רַק סִפְרֵי הַתּוֹרָה, –

מִמַּלְאֲכֵי שָׁמַיִם, יוֹרְדִים וְגַם עֹלִים,

וְשֻׁלְחָן וְנֵר תָּמִיד, הֻצְּלוּ מִמְּדוֹרָה. –

    בְּעַד הַחַלּוֹנִים נִשְׁקְפוּ הָעָבִים,

    אֵין גַּג וְאֵין תִּקְרָה, רַק קִירוֹת הַשְּׁחוֹרִים,

    וְשָׁם עַל צַד מַעֲרָבִי, בְּכֹתֶל נֶחְצָבִים,

    בֵּין הָעַמּוּדִים, מוּל עֵינַי הַדְּבָרִים: –

"מַה טוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב –

"מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל – " הַדְּבָרִים קָרָאתִי,

וְתִקְוָה וּבִטָּחוֹן לְעֶשְׂתְּנוֹתַי שָׁבוּ;

וָאֲדַבֵּר לָאֲנָשִׁים הַבֹּכִים לְעֻמָּתִי: –

"חַי גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, תְּנוּ פּוּגָה לַדְּמָעוֹת,

"יַעְזְרוּכֶם אַחֵיכֶם, נְדִיבֵי לֵב רַחְמָנִים;

"כִּי עֲזַרְתֶּם גַּם אַתֶּם לָהֶם בְּעֵת רָעוֹת,

"תָּשׁוּבוּ לִבְנוֹת לְאֵל יַעֲקֹב מִשְׁכָּנִים. –

    "אֶהְיֶה גַּם אָנוֹכִי אֶחָד מֵהַשְּׁלוּחִים,

    "לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, וְלֵב אֲנָשִׁים אָעִירָה;

    "אֶדְפּוֹק עַל כָּל בָּתֵּי יַעֲקֹב הַבְּרוּכִים,

    “כִּפְלַיִם יְשַׁלֵּם, אֵל מַבְעִיר הַבְּעֵרָה”. –

וְכַאֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַאֲדוֹנָי בְּיוֹם צָרָה,

כֵּן גַּם עָשִׂיתִי, וְאָבוֹא לְעִיר וִוינָא;

וְאוּלַי פֹּה יִמָּצְאוּן נְדִיבֵי לֵב עֲשָׂרָה,

אֲשֶׁר יִתְּנוּ לְמֻצָּלִים מֵאֵשׁ כַּף חֲנִינָה. –

    רָאשֵׁי עִיר בּוּדַאפּעסט, כְּרָאשֵׁי עִיר מְלוּכָה,

    בְּיַד גְּדוּשָׁה וּרְחָבָה כַּסְפָּם הִזִּילוּ,

    גַּם נְדִיבֵי עִיר וִוינָא, תִּקְוָתִי מְמֻשָּׁכָה,

    כִּבְנֵי קִרְיַת מֶלֶךְ עִיר מוֹלַדְתִּי יַצִּילוּ. –

מחזה ח'.

תַּנְחוּם מקבץ נדבות לעניי ארץ הקדושה.

תַּנְחוּם

קִרְיָה הָעֲלִיזָה לֹא תְשַׂמַּח לְבָבִי,

נַפְשִׁי תִּתְלוֹנֵן מוּל כֹּתֶל מַעֲרָבִי,

עַל חָרְבוֹת צִיּוֹן אֵצֶל אַחַי הָרְעֵבִים,

אֲשֶׁר מִתִּגְרַת הָעֹנִי נְכֵאִים וְנִדְכָּאִים,

שָׁם יָשְׁבוּ מִלְּפָנִים אֲבוֹתֵינוּ שְׁלֵוִים,

וְעַתָּה יֵאָנְחוּ בְּנֵיהֶם תַּחַת עֹל עַמִּים פְּרָאִים;

עַל נְאוֹת הַיַּרְדֵּן יַאֲהִיל הָעֲרָבִי,

הָאָרֶץ נֶעֱזָבָה, וּשְׁמָמָה נָוִי; –

מְאֵרַת אֵל סָבִיב כַּחֲזוֹן הַנָּבִיא. – –

בָּאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת מֵעוֹדִי נָעִיתִי,

אַךְ נְדִיבֵי לֵב כַּעֲדַת וִויען עוֹד לֹא רָאִיתִי. –

לָעֲטוּפִים בְּרָעָב, יוֹשִׁיטוּ זָהָב,

בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, בְּשִׂמְחַת לֵב וְדִיצָה,

פֹּה אֶקְבֹּץ כִּפְלָיִם, בְּלִי עֲמַל פֶּה וְרַגְלָיִם,

פֹּה נוֹבְעָה הַצְּדָקָה, כִּבְאֵר מַיִם חַיִּים,

בְּאָמְנָה קֵיסַר עֵסְטְרייךְ גַּם מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם. –

בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי אֶל עֵמֶק הַשָּׁרוֹן,

שְׁמָם אֲסַפֵּר לְאֶחָי וּלְשׁוֹנָם תָּרוֹן, –

לְבָנֵינוּ הָרְעֵבִים, מַתְּנוֹת חַסְדָם אָבִיא,

וּבְעַד שְׁלוֹמָם נִתְפַּלֵּל מוּל כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. –

מחזה ט'

אלדד ומידד (לבדם)

אלדד

הַשָׁמַעְתָּ אָחִי שִׁיר תְּהִלַּת וִוינָא?

אֵין כַּעֲדָתֵנוּ בְּכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה!

כְּעִיר מִקְלָט עֹמְדָה לַעֲנִיֵּי הָאֲרָצוֹת,

כָּל נְגוּעֵי עָמָל רַגְלֵיהֶם לָהּ רָצוֹת,

וִויען עִיר תַּלְפִּיּוֹת לְכָל אֻמּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת,

נַפְשׁוֹת כָּל הַנְּכֵאִים לְעֶזְרָה לָהּ פֹּנוֹת. –

מידד

שָׁם יָבוֹאוּ שֵׁנִית אֲנָשִׁים מֵהַמְּסִלָּה,

אֶשְׁמַע מַה יְדַבְּרוּ – “לַיְשָׁרִים נָאוָה תְּהִלָּה.”

מחזה י'

פְּתַחְיָה זקן נכבד לבוש במעטפות כבוד כאחד הרבנים יבוא ותכריך מכתבים בידו

עָיֵף וְיָגֵעַ – עַל יֶרֶךְ צוֹלֵעַ –

חָזַרְתִּי סָבִיב, בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכֵּנוּ;

מֵי תוֹרָה קַרְתִּי, וּסְפָרִים חִבַּרְתִּי,

אֶרְצֶה לְהַדְפִיסָם, וְאֵין אִישׁ יוֹשִׁיעֵנִי: – –

“פֵּיהְם דִּבֵּר שָׁוְא,” כָּל מַרְעִין בִּישִׁין,

בִּמְדִינוֹת פּוֹלִין, אוֹכְלֵי שׁוּם וּפוֹלִין,

לֹא אָרִיחַ בְּעַצְרוֹתָם, נִחוֹחִים וְאִשִּׁים,

שָׁם רַק מָצָאתִי, תַּחַת עֲנָבִים בְּאוּשִׁים;

מְדִינַת גַלִּיצִיָה, מֵאָז הִיא גַּל צִיָּה,

חֲסִידִים רָשִׁים, הִשְׁקוּנִי – – דְּרוּשִׁים. –

זְמִירוֹתֵיהֶם יְחוֹלְלוּ רְפָאִים מִתַּחַת,

פְּתוּחוֹת יְדֵיהֶם, אַךְ רַק לָקַחַת,

מִשָּׁם לֹא הֵבֵאתִי אַף פְּרוּטָה אַחַת. –

יַד יְהוּדֵי אוּנְגַרן גַּם לָתֵת פְּתוּחָה,

כִּיס לָהֶם וְלֵב, תֵּת לָאֹרַח אֲרוּחָה, –

מְלֵאִים פְּאֵר וְהָדָר בָּתֵּי הַקְּצִינִים,

אַךְ לְאַרְגָז סְפָרִים מָקוֹם לֹא מְכִינִים; –

רֹאשׁ שׁוֹמְרֵי הַדָּת לֹא יֵדַע קְרוֹא סֵפֶר,

נִכְלָם שַׁבְתִּי מִבֵּיתוֹ, תַּחַת פְּאֵר אֵפֶר. –

לֹא תָּרוּם שָׁם אֵבֶר – שְׂפַת שֵׁם וָעֵבֶר

וְרַב אַשִּׁי וּרְבִינָא – לִצְחוֹק וְלַשְׁנִינָה. – –

רַק רִיבוֹת בַּשְּׁעָרִים – אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים,

וּמִבְּלִי גְּבָרִים – אֵין קֹנֶה שָׁם סְפָרִים,

רַק זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם מִסְפַּר הַנְּבוֹנִים,

וְהַמַּשְׂכִּילִים, אֲשֶׁר לָהֶם סֵפֶר עִבְרִי קוֹנִים; –

אַךְ שְׂרִידִים הָאֵלֶּה, מִי יִמְצָא עִקְבֵיהֶם?

אַדֶּרֶת וּלְשׁוֹן זָהָב טְמוּנִים בְּאָהֳלֵיהֶם,

וְטַפְסְרֵי הַתּוֹרָה בְּזָוִית גְּדֵרוֹת חוֹנִים. –

הַמְּלַמְּדִים רֻבָּם עֲנִיִּים נוֹשְׂאֵי שָׁכָר,

בְּכָל הַמָּקוֹם לִי אָמְרוּ: לֵךְ וְשׁוּב מָחָר;

שְׂפַת אַרְצָם גְּאוֹנָם בִּלְעָדָהּ אֵין שָׂפָה,

שָׁם כְּאִלֵּם נֶחְשַׁבְתִּי, כְּשִׁפְחָה נֶחֱרָפָה.

לָכֵן יְעָצוּנִי שְׂעִפַּי לָבוֹא הֵנָּה לְעִיר וִוינָא,

פֹּה מְכַבְּדֵי תוֹרָה, מַחְזִיקֵי מַדָּע וּבִינָה;

חָכְמָה תִּמְצָא קֵן פֹּה, וְלַסְּפָרִים קוֹנִים,

מַשְׂכֻּרְתִּי פֹּה אֶמְצָא שִׁבְעָתַיִם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים; –

סִפְרִי יֵצֵא לָאוֹר, בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַדְּפוּסִים,

וּשְׁמוֹת מַחְזִיקָיו בְּרֹאשׁוֹ לְכָבוֹד יִהְיוּ חֲרוּתִים. –

כֵּן עָשׂוּ כְּבַר הַרְבֶּה מְחַבְּרֵי סֵפֶר כָּמוֹנִי,

וְגַם אֶמְצָא בֵּית נָדִיב, אֲשֶׁר יִתֵּן לִי מְזוֹנִי,

וְלֹא יִהְיֶה עֵת דְּפוּס עֵת סְפוֹד בִּמְעוֹנִי. –

שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעַי, לָאוֹר יֵצֵא הַסֵּפֶר,

אֵין עֵדָה כַעֲדַת וִויען, תִּתֵּן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר. –

אלדד

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעֲתָּ אָחִי, פֹּה נִדְפְסוּ לִרְבָבוֹת,

סִפְרֵי תוֹרָה וְחָכְמָה, רַק מִכֶּסֶף הַנְּדָבוֹת. –

מידד

שִׁיר תְּהִלָּה כָּזֶה, בְּאָמְנָה מֵשִׁיב לְבָבוֹת,

צִדְקַת יְהוּדֵי וִוינָא נוֹצְצָה כְּבֹקֶר לֹא עָבוֹת,

יְסַפְּרוּהָ בְּרִינָה לִבְנֵי בְנֵיהֶם הָאָבוֹת,

וְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם הַשּׁוֹכֵן בָּעֲרָבוֹת. –

אלדד

נִשְׁמַע עוֹד, מַה יְדַבְּרוּ הַבָּאִים מֵהַמֶּרְכָּבוֹת. –

מחזה י’א

חֲנַנְאֵל מלמד נערים, והראשונים

מוֹרֵה שְׂפַת עֵבֶר לְיַלְדֵי יְשֻׁרוּן אָנוֹכִי,

לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶסֶת הִקְדַּשְׁתִּי כֹחִי,

לוּ נְדִיבֵי עֲדַת וִויען לֹא נָתְנוּ הַרְוָחָה,

פֹּה לִשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ, מֵאָז כְּבָר נִשְׁכָּחָה;

קְצִינֶיהָ מֵעוֹלָם פֹּה הָיוּ בְתוֹמְכֶיהָ,

פֹּה חָיוּ, פֹּה כָּתְבוּ גְּדוֹלֵי מְלִיצֶיהָ,

פֹּה זְהַב סְפַרְוָיִם תָּמִיד מָצְאוּ סוֹפְרֶיהָ. –

פֹּה נֻפַּח רוּחַ חַיִּים לִשְׂפַת סִפְרֵי קֹדֶשׁ,

נִרְאֶה אוֹר בַּעֲרִיפֶיהָ בְּכָל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ,

פֹּה בִּכּוּרֵי הָעִתִּים וְכַרְמֵי חֶמֶד הִבְשִׁילוּ,

מִפֹּה כֹּכְבֵי יִצְחָק קַצְוֵי תֵבֵל הִצְהִילוּ,

מִזְרָחָה, מַעֲרָבָה, נֶגְבָּה צָפוֹנָה,

תוֹרָה וְחָכְמָה נָתְנוּ רֵיחָן כִּלְבוֹנָה;

בְּכָל מֶרְחֲבֵי תֵבֵל, בְּכָל בֵּית אִישׁ יְהוּדִי,

סִפְרֵי דְפוּס וִוינָא, יְהִי קְרָאִי אוֹ תַּלְמוּדִי.

וּמִי פָּעַל כָּל זֹאת? רַק רוּחַ הַנְּדִיבָה,

אֲשֶׁר תָּמִיד לֵב יְהוּדֵי וִוינָא הִלְהִיבָה,

כַּסְּנֶה בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם כְּבוֹד הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה,

רוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵם, לְהוֹבִיל שַׁי לַמּוֹרָא. –

וּמִי פָּעַל כָּל זֹאת? בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת,

מִשָּׁם תְּהִלַּת וִויען לְמֶרְחַקִּים מִתְנוֹסֶסֶת,

אִמְרַת הַדַּרְשָׁנִים נֵר הַצְּדָקָה הִדְלִיקָה,

וּלְלֵב הַשּׁוֹמְעִים שַׁמְנֵי חֶסֶד הֵרִיקָה,

מֵעֵת יֻסַּד פֹּה הַהֵיכָל לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה,

רַבּוּ מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה כְּחוֹל יָם לֹא נִמְנֶה. –

אלדד

שִׂמְחָה תְּחַדֶּה פָּנַי לְשֶׁמַע דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.

מידד

וְלוּ אֶעֱמֹד פֹּה יוֹמַיִם רַגְלִי לֹא תֵלֶא. –

מחזה י’ב

עֲשָׂיָה וְעַזְרִיקָם שני יהודים לבושים כתושבי ארץ רומניה,

והראשונים

עזריקם

הֲלֹא זֹאת עִיר וִוינָא, עִיר הַמְּאֻשָּׁרָה,

פֹּה עַל נְהַר דּוּנָא תּוֹפַע נְהָרָה,

אוּלָם בְּאַרְצֵנוּ מֵימֵיהָ מֵי צָרָה. –

שָׁם נִרְדָף הַיְּהוּדִי, שָׁם עוֹל עַל צַוָארָיו,

כַּקָּטוֹן כַּגָּדוֹל אוֹיְבֵי נַפְשׁוֹ, צָרָיו,

שָׁם נֶאסְרוּ רַגְלָיו בְּכָל דַּרְכֵי מִסְחָרָיו,

לֹא יִקְנֶה לוֹ בַּיִת, לֹא שָׂדוֹת וְלֹא כְּרָמִים,

וְאִם מְלֶאכֶת יַד יַעֲשֶׂה, יַעֲמְדוּ נֶגְדוֹ קָמִים,

שָׂרֵי הַמְּלוּכָה יִתְנַכְּלוּ בְּתַחְבּוּלוֹת,

לִשְׁפּוֹךְ לְמֵי דּוּנָא דַּם אַנְשֵׁי הַמּוּלוֹת –

פַּרְעֹה הִשְׁלִיךְ לַיְּאוֹר, רַק נְעָרִים יִלּוֹדִים,

וְרוּמֶנִּיָה תְּאַבֵּד כֻּלָּם, אֲשֶׁר לְאֵל אֶחָד מוֹדִים;

לֹא תָחוֹס עַל זְקֵנִים, וְגַם לֹא תֵדַע בֹּשֶׁת,

בְּפִיהָ רְמִיָּה כִּשְׁמָהּ, וְכָזָב לָהּ תַּלְבּשֶׁת;

תִּתְחַפֵּשׂ לְעֵינֵי שְׁכֵינֵיהָ עַמִּים הַנְּדִיבִים,

עֵסְטְרייךְ וְאוּנגַרן, אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים מְטִיבִים,

פֹּה יֵשְׁבוּ כְּאֶזְרָחִים, גַּם בֵּין שָׂרֵי הַמְּדִינָה,

וּמֵהָלְאָה לִגְבוּל, לְטִיט מִרְמָס לִשְׁנִינָה. –

לָכֵן בָּאנוּ הֵנָּה, כִּשְׁלוּחֵי קְהִלּוֹתֵינוּ,

לָשׂוּם לִפְנֵי עֲדַת וִויען סִפּוּר צָרוֹתֵינוּ;

הֵם תָּמִיד הִתְאַמְּצוּ בְּכָל תֹּקֶף יְדֵיהֶם,

לְהַמְצִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ יְשׁוּעָה לַאֲחִיהֶם,

וְכַאֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָמִים,

הָיוּ מָגֵן וְצִנָּה כְּתַקִּיפִים מוּל הַקָּמִים;

בְּאַרְמוֹן קֵיסַר הַנָּדִיב יַמְלִיצוּ בַּעֲדֵנוּ,

וְיַטּוּ לֵב יוֹעֲצָיו לִהְיוֹת לְעֶזְרָתֵנוּ. –

אלדד יפנה פניו אל האנשים אשר התאספו לחצר המסלה ושמעו דברי יהודי רומניה

הֲעוֹד תְּמָאֲנוּ אַחַי לָחֹג חַג הַיּוֹבֵל?

קְחוּ לָכֶם תֹּף וְכִנּוֹר, צִלְצְלֵי שֶׁמַע וְנֵבֶל! –

מִי שִׁלַּח אֶתְכֶם חָפְשִׁי, בְּכָל עָרֵי הָאֲרָצוֹת? –

מִי לִמֵּד לְשׁוֹנְכֶם, דַּבֵּר צַחוֹת וְנִמְלָצוֹת,

מִי נָתַן לָכֶם חֵן, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים,

מִי פָּתַח לָכֶם הַשְּׁעָרִים, הַסְּגוּרִים בָּעָרִים?

מִי הוֹרָה לָכֶם דֶּרֶךְ, לְלַמֵּד אֶת בְּנֵיכֶם,

בְּבָתֵּי חָכְמָה וּמַדָּע, וּלְהַנְעִים כָּל חַיֵּיכֶם,

הֲלֹא תֵדְעוּ אַחַי? – הֲאֵין בְּפִיכֶם מַעֲנֶה?

כָּל זֹאת עָשָׂה הַהֵיכָל הַקָּטוֹן אֲשֶׁר נִבְנָה,

פֹּה בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה. –

פֹּה לָמְדוּ סְדָרִים – כַּזְּקֵנִים כַּנְּעָרִים,

פֹּה שָׁמְעוּ לֶקַח – טוֹב, כְּיֵין הָרֶקַח,

גַּם שָׂרִים וְחוֹרִים, מִשִּׂפְתוֹת הַמּוֹרִים. – –

עֵת פִּי מַנְהַיימֶר, נָטַף מֹר עוֹבֵר,

עַד מְסִבֵּי הַמֶּלֶךְ נִרְדוֹ נָתַן רֵיחַ. – –

וְכַמַּעֲיָן אֲשֶׁר מֵימָיו לְהַשְׁקוֹת מְשַׁלֵּחַ,

פֹּה רַק קוֹל שָׁלוֹם, אַהֲבָה וְאַחְוָה דּוֹבֵר,

עַל אוֹיְבֵי יְהוּדָה יֶעלִּינֶעק גּוֹבֵר;

וְגִידֶעמַן בְּרִיחֵי הַשִּׂנְאָה שׁוֹבֵר. –

פֹּה רָאוּ הַגּוֹיִים, כִּי נֶפֶשׁ הַיְּהוּדִי תַּמָּה,

אֱמוּנָתוֹ צַחָה, בָּרָה כַּחַמָּה;

פֹּה לָמְדוּ לִשְׁקוֹל מִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים בַּפֶּלֶס,

וְחָדְלוּ לַעֲשׂוֹת הָעִבְרִי לְלַעַג וְלַקֶּלֶס;

בְּהָרִים זוּּלְצֶר קוֹלוֹ בְּשִׁיר הַמַּקְהֵלָה,

מִנְּעִים שִׁירֵי צִיוֹן כָּל עַיִן צָהֵלָּה. –

נֵלְכָה נָא אַחַי, נוֹדֶה יָהּ עַל הַטּוֹבוֹת,

וּלְבֵית תְּפִלַּת וִוינָא נִקְרָא “רְחוֹבוֹת”: –

מִשָּׁם הִרְחִיב אֵל לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: –

אֵל יִנְצוֹר עֲדַת וִוינָא וְיִשְׁמְרֶנָּהּ מִפָּרֶץ!

כל המקהלה

“אֵל יִנְצוֹר עֲדַת וִוינָא וְיִשְׁמְרֶנָּהּ מִפָּרֶץ”! –

כל הנאספים ילכו העירה וישירו בלכתם

"אַנְשֵׁי חֶסֶד, אַנְשֵׁי חֲנִינָה,

"אַנְשֵׁי נְדִיבוּת, יְהוּדֵי וִוינָא,

"אֵין כָּמוֹהָ בְּכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה,

"אֶלֹהִים יַעֲזָר עִיר הָעֲדִינָה. – "

יצחקי בלכתו אחריהם

גַּם לֹא רִמַּתְנִי תִּקְוָתִי,

חִנָּם לְקִרְיָה זֹאת לֹא בָּאתִי,

לִבְנֵי עִירִי תְּשׁוּעָה אָבִיא. –

אֱמֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָאתִי,

חֲצוּבִים עַל כּוֹתֶל מַעֲרָבִי,

בְּעִיר מוֹלַדְתִּי, בֵּין הָעַמּוּדִים:

“מִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מַה טוֹבוּ;”

אֵין גּוֹי קָדוֹשׁ כְּעַם הַיְּהוּדִים!

מנחת מרחשת רחשי לב ביום מלאת שבעים שנה לאיש דגול מרבבה, רוממות אל בגרונו, וזמרת יה על לשונו, מו“ה שלמה זולצער נ”י, המנצח בנגינות בעיר המלוכה ווינא יע“א ביום יו”ד לחדש ניסן תר“לד, ויקה֗לו א֗ל ש֗למה כל֗ א֗יש יש֗רא֗ל לפ”ק.

שָׁפְרָה נַחֲלָתְךָ, מַה מְאֹד נַעֲלֵיתָ,

  עַל כָּל אַחֶיךָ, הַמְּנַצְּחִים בַּנְּגִינוֹת;

לָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ לָהֶם הוֹרֵיתָ,

  וְעִמְּךָ יָשִׁירוּ – בָּאֲרָצוֹת, בַּמְּדִינוֹת. –

מִנֹּעַם זְמִירָתְךָ יִשְׂבְּעוּ עֲדָנִים,

  רִבְבוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם;

הִלְבַּשְׁתָּ שִׁירֵי צִיּוֹן הַיְּשָׁנִים,

  בְּמַחְלָצוֹת חֲדָשׁוֹת, לֹא נוֹדְעוּ לַאֲבוֹתָם. –

זְמִירוֹת עֲרֵבוֹת, הַמְּשַׂמְחוֹת הַלְּבָבוֹת,

  יָשִׁירוּ בְּמַקְהֵלוֹת, נְגִינוֹת שְׂפָתֶיךָ;

וּכְרוֹמְמוֹת גְּרוֹנְךָ לְרוֹכֵב בַּעֲרָבוֹת,

  בְּכָל תְּפוּצוֹת עַם יְהוּדָה יְרַנְּנוּ אַחֲרֶיךָ. –

לִמַּדְתָּ חַזָּנִים – זְמִירָם צְעָקָה,

  וְקוֹלֵי קוֹלוֹת כְּמוֹ מִבֶּטֶן מַפּוּחַ;

צַוָארָם נָטוּי וְעַל לֶחְיָם יַד חֲזָקָה:

  “כִּי לֹא בְּזָמִיר זֶה רוּחַ אֵל תָּנוּחַ.” –

עֹז הַזִּמְרָה, לֹא בְּחַיִל וּבְכֹחַ,

  רַק בְּרֶגֶשׁ וּסְדָרִים, לֹא בְּהֶמְיַת הֲמֻלָּה,

רַק בְּשֶׁקֶט דְּמָמָה תִּמְצָא מָנוֹחַ,

  נֶפֶשׁ הַבָּאָה לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית תְּפִלָּה.

יָשִׁירוּ שִׁיר צִיוֹן כְּעֵרֶךְ נְגִינָתְךָ,

  קְהִלּוֹת יְשֻׂרוּן, הַהוֹלְכוֹת בְּאוֹר דָּעַת;

חוֹצְבִים לַהֲבוֹת אֵשׁ קוֹלוֹת זְמִירָתְךָ,

  וּבְרֶגֶשׁ קֹדֶשׁ כָּל בֶּרֶךְ כֹּרָעַת. –

יְסַפְּרוּ מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֲבוֹתֵינוּ,

  כִּי תִקֵּן עֵרוּּבִין וּנְטִילַת יָדַיִם;

כֵּן נְטִילַת יָדַיִם מִלְחִי חַזָּנֵינוּ,

  תִּקַּנְתָּ, וַעֲרֵבוּת הַשִּׁיר כִּפְלַיִם.

מְנוּחָתְךָ כְבוֹד בְּקִרְיַת הַמְּלוּכָה,

  עִיר וִוינָא מִכָּל הָעֲיָרוֹת נִבְחָרָה;

אֲחֵי – נָדִיב, אֲחֵי עֶזֶר – אָהֹב יֶאֱהָבוּךָ,

  תִּפְאַרְתָּם אַתָּה, וְעַל רֹאשָׁם כָּעֲטָרָה.

הַיּוֹם, יוֹם מְלֹאת לָךְ שִׁבְעִים יָחֹגּוּ,

  בְּכָל מָקוֹם – בְּנֵי יַעֲקֹב בְּתוֹדָה יְבָרְכוּךָ;

שִׁמְךָ יַזְכִּירוּ, אָרוֹג יַאֲרוֹגוּ,

  לְךָ רִקְמַת כָּבוֹד, בְּשֶׁמֶן אַהֲבָה מְשׁוּחָה.

נִדְכָּא וְכָפוּף מִתִּגְרַת הָעֹנִי,

  אֲבָרֶכְךָ גַּם אָנִי, שִׁמְעֲךָ שָׁמַעְתִּי;

הֵיכַל שִׁיר לְבָבִי, מִזְבְּחוֹ לְשׁוֹנִי,

  קַח נָא מִנְחָתִי, לִכְבוֹדְךָ הִבַּעְתִּי.

שלום יהיה לשלמה! ומזולצר זיל צער!

¹

אֶרְאֶה בְּנֵי אָדָם, בְּאַחַת מִשְּׁתַּיִם,

יִשְׁפְּכוּ אֶת שִׂיחָם לְשׁוֹכֵן שָׁמַיִם. –

אֵלֶּה בְּפֶה מָלֵא, בְּכָל עַצְמוֹתֵיהֶם,

וְאֵלֶּה רַק דּוֹמְמִים יְשַׁוְּעוּ דִבְרֵיהֶם. –

אֵלֶּה בְּלֵב אָבֵל, וְעַל פְּנֵיהֶם בֶּכִי,

וְאֵלֶּה בְּגִיל וְרַנֵּן, בִּשְׂחוֹק עֲלֵי לֶחִי: – –

כְּמוֹ כֵן רָאִיתִי יוֹנְקֵי שָׁדַיִם,

בְּעַד אָכְלָם יְשַׁוְּעוּ בְּאַחַת מִשְּׁתַּיִם,

יֵשׁ יֶלֶד צוֹעֵק: “אִמִּי! שָׂאִינִי!”

וְיֵשׁ גָּמוּל רַק יִשְׂחַק בִּשְׂפָתָיו: עֲנִינִי!

מִזֶּה וּמִזֶּה חַסְדָהּ בַּל עֹזָבֶת,

אֵם תְּמִימָה רַכָּה, בְּלֵב שָׁלֵם אֹהָבֶת. –

אָבִינוּ בַּשָּׁמַיִם, חַסְדוֹ עִמָּנוּ,

נִצְעַק אוֹ נִדּוֹם יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. –

שיר תהלה ותפארת, לכבוד איש הנעלה והמרומם מו“ה משה יוסף פריעדמאן נ”י, אבערקאנטאר דער פעסטער איזר. רעליגיאנסגעמיינדע, ביום מלאת חמש ועשרים שנה לעבודתו בקדש, לשרת כשליח צבור במקהלות ישרון, בש“ק ל”פ נח תר“לו לפ”ק.

שָׁרֵי הֵקֹּדֶשׁ בָּאֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת,

מַנְעִימֵי זֶמֶר בְּבָתֵּי הַתְּפִלָּה,

עָנוֹד יַעַנְדוּךָ כָּבוֹד וּתְהִלָּה,

וִירַנְּנוּ לְשִׁמְךָ, הַמְּנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת! –

    נָתַן אֵל עוֹלָם לְךָ חֶמְדָה יְקָרָה,

    אֶבֶן חֵן בִּגְרוֹנְךָ, נוֹצְצָה כַּעֲטָרָה. –

בְּקוֹלְךָ הַנָּעִים וְהַחָזָק תַּגְבִּיהַּ,

כָּל שׁוֹמְעֶיךָ יַחַד, לְעַרְבוֹת שְׁחָקִים;

רוֹמְמוֹת אֵל בְּפִיךָ, דְּבָרֶיךָ בְּרָקִים,

כְּנָהָר בָּא מֵעֵדֶן, זְמִירוֹת תַּבִּיעַ; –

    וְכֵן תְּשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ בְּנֶפֶשׁ נֶאֱמָנָה,

    לִכְבוֹד אֵל יְשֻׁרוּן, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. –

יְדִיד־יָהּ אֶקְרָאֲךָ, אִישׁ דָּגוּל מֵרְבָבוֹת!

חֵן בְּעֵינֵי ד' מָצָאתָ כְּנֹחַ,

כָּל שׁוֹמְעֵי זְמִירֶיךָ יַחְלִיפוּ כֹחַ;

כְּקוֹל רַעַם בְּגַּלְגַל תַּחְצוֹב לֶהָבוֹת;

    לִידִידוֹ חֵן יִתֵּן ד' וּבְרָכָה,

    יֹאמְרוּ כָּל רֹאֶיךָ: “אַשְׁרֵי שֶׁלּוֹ כָּכָה!” –

מִמְּךָ לָמְדוּ לָשִׁיר בְּנֹעַם וּסְדָרִים,

הָעוֹמְדִים לְשָׁרֵת בְּבָתֵּי תְפִלָּתֵנוּ;

שִׁירֵי קֹדֶשׁ שַׁרְתָּ, בִּשְׂפַת אַרְצֵנוּ,

אֶרֶץ הוּנְגָרִיָּה, כְּבוֹד עַמֵּנוּ לְהָרִים. –

    הִשְׁמַעֲתָּ קוֹלְךָ בְּיוֹם טוֹבָה, בְּיוֹם רָעָה,

    לְשִׂמְחָה וּלְצָרָה, אֲשֶׁר עָלֵינוּ בָּאָה. –

יָצָאתָ לְיֶשַׁע אַחֶיךָ הַנִּדְכָּאִים,

עָשִׂיתָ חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדְךָ;

וַתִּזְּרַע זֶרַע הַצְּדָקָה עַל שָׂדְךָ,

לֹא יָשׁוּבוּ רֵיקָם, אֲשֶׁר לְבֵיתְךָ בָּאִים. –

    סוֹרְרִים לִמַּדְתָּ דַּרְכֵי צֶדֶק וְחַיִים,

    פִּיךָ יַנְחֶה אוֹתָם, לְשַׁעֲרֵי שָׁמַיִם. –

פְּאֵר וְעֵזֶר נָתַתָּ, כְּאֶחָד הַנְּדִיבִים,

גַּם לְחֶבְרַת הַמּוֹרִים בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר,

רָאִיתָ גְּדָל עָנְיָם, וַתְּרוֹמְמֵם מֵאֵפֶר,

יָדְךָ קִבְּצָה לָהֶם רְבָבוֹת כִּרְבִיבִים: –

    מַטֵּה משֶׁה הוֹצִיא נוֹזְלִים מִסָּלַע,

    נְעִים קוֹלְךָ הוֹן רָב, גַּם מִכַּף הַקָּלַע. –

בְּלִבְּךָ מָצְאוּ מָקוֹם, שְׁלשֶׁת הָעַמּוּדִים,

אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם מוֹסְדוֹת הַתֵּבֵל נוֹסָדוּ,

יֵדְעוּ אַחֶיךָ, אֵיךְ בְּלִבְּךָ נֶאֱחָדוּ,

הַתּוֹרָה, הָעֲבוֹדָה, וּגְמִילַת חֲסָדִים;

    וְעַד קְצוֹת הָאָרֶץ, בְּצָפוֹן וּבְדָרוֹם,

    מְהֻלָּל שֵׁם כְּבוֹדְךָ, כְּאִישׁ הַמּוֹפֵת תָּרוֹם. –

מַעֲשֶׂיךָ כְּמוֹר עוֹבֵר, עַד חַצְרוֹת מְלָכִים,

לְהוֹדְךָ וְתִפְאַרְתְּךָ רֵיחַ יָפִיקוּ;

אֲצִילֵי הָאָרֶץ בְּיָדְךָ יַחֲזִיקוּ,

בְּעֵת תַּעֲלֶה אֲרוּכָה לְשִׁבְרֵי נֶאֱנָחִים; –

    תָּם לִבְּךָ יְקַבֵּץ בְּעַד דַּלִּים הַנְּדָבוֹת,

    פִּיךָ דְּלִי שׁוֹאֵב מֵעֲשִׁירִים הָרְבָבוֹת.

חֲנָנְךָ אֱלֹהִים בִּינָה, הַשְׂכֵּל וְדֵעָה,

תֵּדַע עֲרוֹךְ מִלִּים, בְּעֵת תָּשִׁיר בְּמַקְהֵלוֹת;

מֵעֵינֵי הָעוֹמְדִים בְּבֵית ד' בַּלֵּילוֹת,

יִזְּלוּ דְמָעוֹת, וְנַפְשָׁם חֶרְדַת אֵל מְלֵאָה; –

    שְׂבֵעֵי עֹנֶג יִכְרְעוּ בֶּרֶךְ אֶל קוֹנָם,

    הֶמְיַת לִבָּם עוֹלָה – וְיִתְוַדּוּ עֲוֹנָם. – –

וְלָכֵן יָחֹגּוּ כְּיוֹם חַג, הֲמוֹן מְכַבְּדֵיךָ,

עֵת מְלֹאת שְׁנַת יוֹבֵל לְמִשְׁמֶרֶת פְּקֻדָּתְךָ,

שְׂוֹעִים וְגַם דַּלִים יִתְקַבְּצוּ לְעֻמָּתְךָ,

רַנֵּן יְרַנְּנוּ אֹהֲבֶיךָ וִידִידֶךָ; –

    יַעַנְדוּ כְּתָרִים לְרֹאשְׁךָ, וְזָהָב וּמִגְדָנוֹת,

    מֵאַנְשֵׁי עֲדָתְךָ לְךָ יְשֻלְּחוּ לְמָנוֹת. –

שׁוֹמְעֵי קוֹלְךָ יְבָרְכוּ רַק בְּרָכָה אַחַת,

בָּרוּךְ “שֶׁהַקּוֹל” נִהְיָה בִּדְבָרוֹ;

בְּרָכָה זֹאת בֵּרֵךְ גַּם הַמֶּלֶךְ בַּהֲדָרוֹ,

בְּבוֹא לְמַעֲלוֹת כִּסְאוֹ הֵד קוֹלְךָ מְלֵא נָחַת,

    נָתַן לָךְ אוֹת כָּבוֹד עֲלֵי חָזֶה לַעֲדָיִים,

    וְיַהֲלֹם יָקָר בִּגְרוֹנְךָ מִמֶּלֶךְ שָׁמַיִם. –

עֵת מִבִּקְעַת שִׁנְעָר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ,

בְּנֵי אָדָם נָפוֹצוּ, וּשְׂפָתָם נִבְלָלָה;

שָׁם כְּחֵרְשִׁים וְאִלְּמִים, בְּנֶפֶשׁ אֻמְלָלָה,

נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם – פָּרַץ ד' בָּם פָּרֶץ; –

    רִחֵם אֵל, וְשָׂפָה אַחַת הִשְׁאִיר לְנֶחָמָה,

    הַשִּׁיר וְהַזֶּמֶר, שְׂפַת כָּל בְּנֵי הָאֲדָמָה. –

שָׂפָה זֹאת לְכֻלָּם, בְּכָל קַצְוֵי הַתֵּבֵל,

בְּכָל מָקוֹם יָבִינוּ נְגִינוֹת הַמְּשׁוֹרֵר,

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים אֶת לִבָּם יְעוֹרֵר,

לְיָגוֹן אוֹ לְקֶצֶף, לְשִׂמְחָה אוֹ לָאֵבֶל. – –

    וּבְעֵת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת לְאַיִן – לְבָעֵר,

    הָאַחֲרוֹן עַל עָפָר – הַשִּׁיר יִשָּׁאֵר. –

מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת תִּשָּׁמַעֲנָה,

קוֹל רַנֵּן מִקְּבָרִים, בְּבוֹא עֵת הַתְּחִיָּה;

בְּעֵת כַּדּוּר הָאֲדָמָה יֻכַּת לַשְּׁאִיָּה,

הָאֲרָצוֹת הַחֲדָשׁוֹת נְגִינוֹת תַּבַּעֲנָה,

    “יְהִי כְבוֹד אֵל לְעוֹלָם,” שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁירוּ,

    כָּל צִבְאוֹת שַׁחַק, בְּעֵת שַׁדַּי יַאֲדִירוּ. –

לָכֵן, אַשְׁרֶיךָ, יְדִיד דָּגוּל מֵרְבָבָה!

בִּמְרוֹמֵי הַזִּמְרָה שָׁפְרָה נַחֲלָתְךָ,

נָעִים גּוֹרָלְךָ לֹא תְבֻלַּע חֶלְקָתְךָ,

כְּבוֹדְךָ לְעוֹלָמִים, בֵּין כְּרוּבֵי מֶרְכָּבָה: –

    לַעֲבוֹדָתוֹ כָּל אִישׁ, מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.

    וַעֲבוֹדָתְךָ – עֲמָלְךָ – לָשִׁיר שִׁיר עָרֵב. –

קַח נָא בִּרְכָתִי – כֹּהֵן אֵל־עוֹלָמִים,

כֹּה יוֹסִיף אֵל שַׁדַּי, לְךָ עוֹד שְׁנוֹת חַיִּים!

בַּקֹדֶשׁ גַּם דַּרְכִּי, בַּעֲבוֹדַת שָׁמַיִם,

לְפָאֵר לִבְנֵי עַמִּי שְׂפַת נְבִיאָיו בְּלֵב תָּמִים:

    יִרְאַת אֵל אוֹצָרִי – עָשְׁרִי מְלִיצָתִי,

    תִּיקַר לְךָ שִׁירִי – הֵבֵאתִיו לְמִנְחָתִי. –

¹

לְכָל קַצְוֵי הָאֲרָצוֹת, לְרוּם שְׁחָקִים יַגִּיעַ

הַשִׁיר מֵאִישׁ הַחַיִל תְּהִלָּתוֹ אוֹדִיעַ. –

כִּי אִישׁ אַמִּיץ לֵבָב לֹא יִקַּח לְמַשְׂכֹּרֶת,

לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב, בְּעֵינָיו הֵם כַּנְּעֹרֶת: –

יִקַּח שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ שִׁירַת הַתִּפְאָרָה,

עַל רֹאשׁוֹ אֶעֶנְדֶנָּהּ תְּהִי עֶדְיוֹ כַּעֲטָרָה. –

הַסְּתָיו חָלַף הָלַךְ, וְרוּחַ צַח וְנָעִים

גֵּרַשׁ עֲנָנִים לְפָנָיו, כַּזְּאֵב יִרְדוֹף טְלָאִים;

מַעֲטֵה הַקֶּרַח, אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ סָבִיב

בִּזְרֹעוֹת עֹז יְשַׁבֵּר חֹם שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב: –

נָמֵס הַשֶּׁלֶד בַּשָּׂדוֹת וּבַיְעָרוֹת,

הַמַּעֲיָן יְהִי לְנַחַל וְהַנְּחָלִים לִנְהָרוֹת. –

מֵרָאֵשֵׁי הָהָרִים בַּמּוֹרָד יִגָּרוּ,

פַלְגֵי נַחֲלֵי מַיִם, לָעֶמֶק יִנְהָרוּ;

הַתְּעָלוֹת בַּבִּקְעָה לָאֲגַמִּים נֶהְפָכוּ,

נָהָר שׁוֹטֵף יְכַסֶּה מְלֹא רֹחַב הָאָחוּ:

כַּיָּם יִשָּׂא דָכְיוֹ, סוֹעֵר עַל כָּל גְּדוֹתָיו,

וְיִשְׁטוֹף סַלְעֵי קֶרַח עַל סְבִיבוֹת תּוֹצְאוֹתָיו. –

עַל גְּדוֹת הַנָּהָר בָּנוּי גֶּשֶׁר תִּפְאָרָה,

עַל גָּבְהֵי עַמּוּדִים כַּמְּסִלָּה לְמַעֲבָּרָה;

הוֹלְכֵי דֶרֶךְ, וְנוֹסְעִים מִפֶּלֶךְ אֶל פֶּלֶךְ,

דֵּי מִסְחָרָם שָׁם יְשַׁלְּמוּ מֶכֶס הַמֶּלֶךְ:

וְשָׁם יוֹשֵׁב הַמּוֹכָס, עִם בָּנִים אַרְבָּעָה,

“צֵא וְנוּס אִישׁ הַתָּמִים, כִּי תָּבוֹא הָרָעָה.” –

כְּקוֹל רַעַם בַּגַּלְגַל הַגַּלִּים יִרְעָשׁוּ,

בְּעַד הַדֶּלֶת וְהַחַלּוֹן יִדְפְקוּ וְיִגְעָשׁוּ,

הוֹי קֶרַח מֵאַחֲרָיו, הוֹי קֶרַח גַּם לְפָנָיו,

עַל רֹאשׁ הַגָּג יַעֲלֶה הַמּוֹכָס עִם בָּנָיו,

יִצְעֲקוּ, יִשְׁטְחוּ כַּפֵּיהֶם לִמְרוֹם שָׁמָיִם;

"הַצִּילֵנוּ אָיוֹם! מִמְּצוּלַת הַמָּיִם. – "

כְּקוֹל רַעַם בְּהַרְרֵי עַד יִתְפּוֹצְצוּ הָרְגָבִים,

סַלְעֵי קֶרַח מִסָּבִיב, רָצִים וְגַם שָׁבִים;

עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַגֶּשֶׁר הָאֲשִׁיוֹת נָפָלוּ,

וְעִם תִּקְרוֹת הַגָּזִית, תַּחְתָּן הִתְגַּלְגָלוּ. –

הַמּוּכָס עִם בָּנָיו בִּבְכִי יִשְׂאוּ קוֹלָם,

כִּי הוֹמִים הַמַּיִם מִימִינָם, מִשְׂמֹאלָם. –

בְּחָזְקָה וּבְתֹקֶף אַבְנֵי קֶרַח יִדְפָּקוּ,

מִפֹּה וּמִפֹּה הָעַמוּדִים יָעֲתָּקוּ,

וְהוֹי! גַם הַתִּיכוֹנִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נוֹסָדוּ,

קִירוֹת בֵּית הַמֶּכֶס, כַּקָּנֶה יִנָּדוּ;

הַמַּיִם סוֹעֲרִים הֹמִים – וְחָזָק מֵאֵלֶּה,

נִשְׁמַע הַקּוֹל: “הַצִּילֵנוּ עֹשֶׂה פֶּלֶא!”

עַל גְּדוֹת הַנָּהָר אֲשֶׁר מִשֶּׁטֶף נִסְחָפוּ,

מְלֵאֵי פַחַד וְאֵימָה הֲמוֹן עַם רַב נֶאסָפוּ;

עַל צָרַת הָאֲנָשִׁים יִתְרָאוּ בַחֲרָדָה,

אַךְ אֵין נוֹדֵד רַגְלוֹ, אֵין אִישׁ יָדוֹ הָדָה;

“שַׁדַּי הוֹשִׁיעֵנוּ!” קוֹל צְעָקָה וּבְכִיָּה,

יִגְעַשׁ הַנָּהָר, הָרוּחַ סוֹעֵר בַּשְּׁאִיָּה. –

עוּרָה! עוּרָה! כִּנּוֹרִי, צַלְצֵל בְּקוֹל שֶׁמַע,

שֵׁם אִישׁ הַחַיִל, פּוּגָה נִתְּנָה לַדֶּמַע,

אִישׁ הַחַיִל חוּשָׁה! בְּמֵיטַב שִׁיר נְכַבְּדוּךָ,

אִם תְּמַלְּטֵם מִמָּוֶת, הוֹי בִּטְנוֹ כְּבַר פְּתוּחָה,

הוֹי נָפְלוּ הַתִּקְרוֹת, לַפְּרָצוֹת הֻכָּתוּ,

עוֹד רֶגַע וְהַקִּירוֹת עַד יְסוֹדָם נֶהֱרָסוּ. –

עַל סוּס דֹּהֵר יָבוֹא שַׂר נָדִיב נְשׂוּא פָנִים,

בֵּין הֲמוֹן עַם הַנֶּאֱסָף יִרְכַּב כְּבֶן חַשְׁמָנִים;

צְרוֹר כֶּסֶף בְּיָדוֹ, וּבִנְדִיבוּת קוֹל יָרִים,

"אֵלֶּה הַמָּאתַיִם לְאִישׁ יַצִּיל הַיְּשָׁרִים,

“מַלְּטוּ נָא מַלְּטוּ, עוֹד אוֹסִיף אִם תַּחְפָּצוּן,”

מֵהֶמְיַת הַנָּהָר הָעָם יִתְפַּלָּצוּן. –

מִי זֶה אִישׁ הַחַיִל? הֲאִם הַשַּׂר וְכַסְפֵּהוּ?

הַגִּיד נָא שִׁירִי, שֵׁם הָאִישׁ וְנֵדָעֵהוּ!

אִישׁ חַיִל הַשַּׂר, הִזִּיל כֶּסֶף אַמְתַּחְתּוֹ,

נְדִיב לֵב נִקְרָאֵהוּ, אֵל יְבָרֵךְ מִשְׁלַחְתּוֹ!

אַךְ אֵדַע עוֹד נָדִיב מֶנּוּ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים,

הַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים, מִמִּגְדָל בְּפַעֲמוֹנִים. –

יִגְדַל שְׁאוֹן הַנָּהָר, גַּלָּיו יִתְרוֹמָמוּ,

הַסַּעַר וְהַסּוּפָה בְּרֹב עֹז יִתְקוֹמָמוּ,

וְהַמוֹכָס עִם בָּנָיו יָפוּנוּ בְּתוּשִׁיָּה,

כִּי תְהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, הַמְּצוּלָה הֹמִיָּה,

עַמּוּדֵי הַבַּיִת יִתְפוֹצְצוּ מִתַּחַת,

עוֹד מְעַט, וְגַם גַּגּוֹ לַשְּׁאִיָּה כָּאַחַת. –

“קוּמוּ אֲנָשִׁים, קוּמוּ! הִתְַאְּזרּו כְּגִבּוֹרִים”,

קוֹל שַׂר הַנָּדִיב – וּצְרוֹר הַכֶּסֶף הֵרִים;

שָׁם יִשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים קוֹל שִׁקְלֵי אַמְתַּחְתּוֹ,

אַךְ לִבָּם נָמֵס, וְאֵין אֶחָד קָם מִתַּחְתּוֹ,

בְּאָזְנָם קוֹל הַמְּצוּלָה, נִרְתְּחָה כְּסִיר נָפוּח,

שָׁוְא יֵילִיל הַמּוּכָס עִם נָהָר וָרוּחַ. –

מִתּוֹךְ הַנֶּאֱסָפִים פִּתְאוֹם יִגַּשׁ הֵנָּה,

אִכָּר לָבוּשׁ אֵזוֹר, וּבְיָדוֹ מַשְׁעֵנָה,

פַּת נְקֻדִים בְּצִקְלוֹנוֹ, וְאֹמֶץ רוּחוֹ כְּחוֹמָה,

מִפָּנָיו עֹז יָהֵל, גְּבַה שֶׁכֶם, גְּבַה קוֹמָה,

שָׁמַע דִּבְרֵי הַשַּׂר, אֵין אִישׁ הֶאֱזִין לָהֶם,

לְמַרְאֵה צָרָה הַקְּרוֹבָה לִבּוֹ הִתְפָּעֵם. –

אֹמֶץ יִתְאַזֵּר, וּלְסִירַת דּוּגָה אַחַת,

יֵרֵד וְיַרְתִּיחַ הַמִּשְׁבָּרִים כְּקַלַּחַת,

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים” יִקְרָא, יָרִים עֵינָיו לְשָׁמַיִם,

וְיָכִין הַמָּשׁוֹט מוּל שִׁבֹּלֶת הַמַּיִם,

לֹא יִירָא הַהֶמְיָה אֲשֶׁר סְבִיבוֹ נִסְעָרָה,

תִּתְקְפֵהוּ תַּאֲוָתוֹ הֱיוֹת עֶזֶר בַּצָּרָה. –

דַּרְכּוֹ יִצְלַח וְיַצִּיל הַמוּכָס לָאֲנִיָּה,

אַךְ קְטַנָּה מֵהָכִיל גַּם בָּנָיו, נְהִי נִהְיָה,

עוֹד שָׁלשׁ פְּעָמִים שָׁב לְמַיִם הַזֵּדוֹנִים,

וּמִגַּג הַבַּיִת הוֹרִיד גַּם הַבָּנִים; – –

מָה אוֹת! כִּמְעַט עַל שְׂפַת הַנָּהָר עָמָדוּ,

נִשְׁטְפוּ קִירוֹת הַבַּיִת לַמְּצוּלָה יָרָדוּ. –

מִי זֶה אִישׁ הַחַיִל? שִׁירָתִי הַגִּידִי!

הָאִכָּר בְּאֵזוֹרוֹ? עֲטָרוֹת לוֹ הַעֲנִידִי!

רַק בְּעַד הַשְּׁקָלִים אֲשֶׁר בִּצְרוֹר הַשַּׂר עֲרוּכִים,

חֵרֵף נַפְשׁוֹ לְהַצִּיל אֲשֶׁר לַמָּוֶת לְקוּחִים,

וְלוּלֵא הִתְנַדֵּב הַשַּׂר לָתֵת לוֹ שַׁלְמוֹנִים,

טָבְעוּ כֻּלָּם יַחַד בְּמַיִם הַזֵּדוֹנִים. –

“קְרַב הֵנָּה אִישׁ הַחַיִל”! קוֹל הַשַּׂר בִּגְאוֹנוֹ,

“קַח צְרוֹר הַכֶּסֶף, וְגַם בִּרְכַת אֵל מִמְּעוֹנוֹ,”

אָמְנָם כְּבֶן חַשְׁמָנִים הַשַּׂר מִלֵּא דְבָרוֹ,

נְדִיב לֵב הוּא, בֶּן חַיִל אָשְׁרוֹ יִתֵּן זָהֳרוֹ,

אַךְ הָאִכָּר בְּאֵזוֹרוֹ עוֹד נָדִיב מִמֶּנוּ,

לְכִסֵּא הַמְּלָכִים מַעֲשֵׂהוּ יַגְבִּיהֶנּוּ. –

“נַפְשִׁי לֹא אֶמְכּוֹר בְּעַד כֶּסֶף וְזָהָב”,

עָנָה הָאִכָּר, "לְהוֹן וְעשֶׁר לֹא אֶתְאַו;

"בְּבֵיתִי לֶחֶם וְשִׂמְלָה, אָשְׁרִי יְגִיעַ זְרֹעִי,

"תֵּן הַכֶּסֶף לְמוּכָס, דַּל וְרָשׁ הוּא, אִישׁ תֹּעִי,

“כִּי בֵּיתוֹ וְקִנְיָנוֹ בִּמְצֻלַּת הַמַּיִם”, –

וּכְדַבְּרוֹ חָלַף הָלְאָה אִישׁ הַבֵּינַיִם.

לָכֵן לְקַצְוֵי אֶרֶץ, לְרוּם שְׁחָקִים יַגִּיעַ,

הַשִּׁיר מֵאִישׁ הַחַיִל תְּהִלָּתוֹ אוֹדִיעַ,

כְּאַמִּיץ לֵב בַּגִּבּוֹרִים לֹא לָקַח לְמַשְׂכֹּרֶת,

לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב, בְּעֵינָיו הָיוּ נְעֹרֶת,

לָכֵן הַלְלוּהוּ בְּשִׁירַת הַתִּפְאָרֶת,

לְדוֹר דּוֹרִים תִּהְיֶה פְּעֻלָּתוֹ נִזְכָּרֶת. –

חלק אחד משירי הפעמון, אשר העתקתי משירי המליץ האשכנזי Schiller בימי בחרותי, עת דלה לי מבאר התורה אמ“ו הגאון מו”ה משה פערלס ז“צל אב”ד דק“ק באניהרט ונדפס בשנת תר”ו בכ“י ח”ג (צד 76)

עִזּוּז הָאֵשׁ מֶה יָפְיָהּ וְטוּבָהּ,

בָּעֵת הָאָדָם יִשְׁמוֹר סְבִיבָהּ:

וְכָל אֲשֶׁר יַעַשׂ בַּעֲמַל כַּפַּיִם,

יִכּוֹן רַק בְּעֶזְרַת בַּת הַשָּׁמַיִם; –

אַךְ גַּם נוֹרָאָה בַּת הַשָּׁמַיִם,

עֵת תָּסִיר הָרֶסֶן, תְִשְׁבּוֹר הַנְחֻשְׁתַּיִם;

נוֹרָאָה בַּת שַׁחַק, בְּחָפְשִׁית נוֹלָדֶת –

עֵת עַל עִקְבוֹתֶיהָ בְּגֹבַהּ יוֹרָדֶת. –

הוֹי עֵת מְשֻׁלָּחַת, כָּרְפָאִים מִתָּחַת,

בְּקוֹל שׁוֹד וַהֲמֻלָּה, בְּאֵין מַעֲצוֹר לְמוּלָהּ,

בָּרְחֹבוֹת וּשְׁוָקִים, מִיּוֹשְׁבִים מוּעָקִים,

הַלַּפִּיד עוֹרָרֶת, וּמוֹקְדָה מַבְעָרֶת,

כִּי אֵיתָנֵי שַׁחַק שׂוֹנְאִים מַעֲשֵׂי יְדֵי הָאָדָם. –

מִן הֶעָבִים – גְּשָׁמִים רָוִים,

תִּזַּל בְּרָכָה, אוּלָם כָּכָה, בְּצַו אֵל הַמַּעֲרָכָה,

מִנִי שְׁחָקִים, יוֹרוּ בְּרָקִים. –

הֲתִשְׁמְעוּ יַבֵּב, מִמִּגְדָל רוֹמָה? זֶה קוֹל הוֹמָה, –

כַּדָּם אָדְמוּ הַשָּׁמָיִם, לֹא מִשָׁרָב כַּיוֹמָיִם,

מַה קוֹל הֲמֻלָּה – בַּחוּצוֹת עוֹלָה?

מַה קוֹל זְוָעָה? עָשָׁן בָּא! – –

תִמְרַת לֶהָבָה מִתְאַבָּכֶת,

בֵּין שׁוּרוֹת הַבָּתִּים מִתְהַפָּכֶת,

בִּמְרוּצָה וּסְעָרָה הַשַּׁלְּהֶבֶת,

תִּצַּת תֶּעֱתַּם כְּאֵשׁ צָרֶבֶת,

מֵאֵין רֶסֶן, בְּלִי מוֹסֵרָה,

וְכַאֲשֶׁר מִפִּי תַּנּוּר בּוֹעֵרָה,

רוּחֵי זַלְעָפוֹת, סָבִיב עָפוֹת. – – –

סִפּוֹת קוֹרוֹת, בְּקִיר מְקַרְקָרוֹת,

נוֹפְלוֹת אַרְצָה, בַּמַּעֲרָצָה,

וּבִמְעוֹנוֹת, הַחַלּוֹנוֹת, יִתְחַלָּקוּן, יִשְׁתַּקְשָׁקוּן. – –

פֹּה עוֹלָלִים, הוֹי מְיַלָּלִים,

שָׁם אִמָּהוֹת, בּוֹכוֹת נָעוֹת,

גַּם הַבְּהֵמוֹת, אוֹנְקוֹת הוֹמוֹת,

תַּחַת הַחֲרָבוֹת, בְּקוֹל מְיַבֵּבוֹת. – –

עַל הַחוּצוֹת, הוֹי וּפַלָּצוֹת,

כָּל אִישׁ יְמַלֵּט, יַצִּיל יְפַלֵּט,

כַּיוֹם בָּהִיר, הַלַּיִל יָאִיר. –

וּבְשַׁרְשֶׁרֶת – הַיָּדַיִם – הָעֹזֶרֶת – כַּדֵּי מַיִם,

רָצִים שָׁבִים, וְאֶל הֶעָבִים,

הַמִּשְׁבָּרִים, רוּם מֻגָּרִים. – –

סוֹעֲרָה בָּאָה הָרוּחַ מְעוֹפֵפָה,

כְּאִלּוּ תְּבַקֵּשׁ מְקוֹם הַשְּׂרֵפָה,

תַּצִּית בְּזַעַם סִפֵּי הַמִּשְׁכָּנוֹת,

עוֹמְרֵי הַגָּדִישׁ וְהַגּוֹרָנוֹת,

וּכְמוֹ חֲפֵצָה, לְאַבֵּד בִּמְרוּצָה,

לְלַחֵךְ לִשְׁמָמָה, הָאָרֶץ, הָאֲדָמָה,

מִתְנַשֵּׂאת אֶל רוּם שְׁחָקִים,

וּלְגָבְהֵי שָׁמַיִם תִּתְהַפֵּךְ כַּבְּרָקִים. –

מִבְּלִי יַחֵל יָסוּר הַגֶּבֶר,

מִכֹּחֵי אֵל, מֵאֵין סֵבֶר,

עֵינוֹ יִרְאֶה נִרְפֶּה נִלְאֶה,

חֵיל קִנְיָנָיו, וּמִשְׁכָּנָיו,

מַעֲשֵׂי יָדָיו, וְכָל מַעֲבָדָיו,

הוֹלְכִים כְּאַחַת לַאֲבַדּוֹן לְשַׁחַת. – –

כָּל זֹאת יִרְאֶה, רְפֶה יַד נִלְאֶה,

כְּאִלֵּם דּוֹמֵם, נֶעֱזָב שׁוֹמֵם. – –

רֵקָה וַעֲזוּבָה הַמּוֹקְדָה נִשְׁאָרָה,

מֵרוּחַ קָדִים וְצָפוֹן סָבִיב סֹעָרָה,

בְּחוּרֵי הַחַלּוֹנִים, נָשַׁמּוּ יָחַד,

תִּשְׁכּוֹן הַחֲרָדָה, תָּגוּר הַפָּחַד,

וּמִמְּרוֹם שָׁמַיִם, עָבִים לַאֲלָפִים,

בָּם נִשְׁקָפִים. –

יִפְנֶה הַגֶּבֶר, הַפָּעַם עוֹד פָּנָיו,

אָחוֹר לְקֶבֶר, רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנָיו,

וְיִקַח שָׂמֵחַ בְּיָדוֹ מַטּוֹ,

עָלֵז וּבוֹטֵחַ, יַעֲזוֹב עִיר מוֹלַדְתּוֹ,

כִּי אִם גַּם יְגִיעָתוֹ מֵחֲמַת אֵשׁ נִבְעָרָה,

נֶחָמָה אַחַת לְנַפְשׁוֹ נִשְׁאָרָה

יִמְנֶה בִּדְאָגָה רָאשֵׁי אֲהוּבָיו,

וְהִנֵּה לֹא נֶעֱדָר אֶחָד מִסְּבִיבָיו. –

¹

“טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל” (ישעיה כ“ו י”ט)

אֶל שׁוֹשַׁנָּה, שָׁם בַּגַּנָּה, בֵּין גִּבְעוֹת הַקְּבָרִים,

גִּבְעָה אַחַת, פֶּה מִתַּחַת, פָּתְחָה, דִּבְּרָה דְּבָרִים:

"פֶּרַח נָעִים! מַה זֶה בָּאִים, אוֹ מַה לָּךְ יוֹעִילוּ,

"טַלְלֵי עֶרֶב, אֲשֶׁר בְּלִי הֶרֶף, שְׁחָקִים לָךְ יַזִּילוּ? –

“עַל מִפְעָלִי, מַה תִּשְׁאָלִי?” הַשּׁוֹשַׁנָּה עָנְתָה, –

וְאֶל הַגִּבְעָה, רִקְמַת צִבְעָה, בַּחֲרִי גְאוֹנָהּ פָּנְתָה: –

"שׁוּרִי הֲדָרִי, אֹדֶם תֹּאֲרִי, יְשַׂמַּח עֵין הָאֲנָשִׁים,

"סָבִיב רֵיחַ, אִם אֲשַׁלֵּחַ, כֻּלָּם לִּי נִגָּשִׁים, –

"אַתְּ כְּאַכְזָרִי, מַה תֶּאֱצָרִי, מַה תִּקְחִי אֵלַיִךְ,

"בָּךְ מַה נִהְיוֹת, כָּל הַגְּוִיוֹת, יֵרְדוּ אֶל תּוֹכַיִךְ? –

מַה הַגִּבְעָה, לָהּ הֵשִׁיבָה, עוֹד הַיּוֹם הִיא כְּמוּסָה;

קוֹלוֹת בָּאִים, מִמְקוֹם רְפָאִים, לֹא יִשְׁמַע בֶּן תְּמוּתָה, –

זֹאת נָבִינָה, זֹאת נַאֲמִינָה, וּבְתוֹחֶלֶת נְקַוֶּה,

זֹאת בְּלִי הֶרֶף, בֹּקֶר וְעֶרֵב, לָנוּ הַטַּל יְחַוֶּה:

"כַּאֲשֶׁר לֹא לַתֹּהוּ, פֹּה יָבוֹאוּ, הָרְסִיסִים לְחֵיק הָאֲדָמָה,

"אַךְ יַפְרִיחוּ, גַּם יַצְמִיחוּ, יַעֲשׂוּ נִצָּה לְקָמָה,

"כֵּן גַּם אֲנַחְנוּ, בְּזֹאת בָּטַחְנוּ, שָׁם לֹא נֵלְכָה רֵיקָם,

“לְקוֹל הֵד הָרִים, עַל הַקְּבָרִים, נַעֲמוֹד נֵצֵא מֵחֵיקָם.”

¹

“ויסרו למשפט אלהיו יורנו, לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו” (ישעיה כ“ח, כ”ד, כ"ו)

לטובתך משקשקין ליך מן חוביך (בראשית רבא פרשה מ"א)

מֵהֶמְיַת הַקִּרְיָה עֵת אֶבְרַח הַחוּצָה,

וְעִם נִבְכֵי עֶשְׁתְּנוֹתַי, עֲלֵי גֵּאָיוֹת אָרוּצָה,

    עֲלֵי חָצִיר. בְּעֵת בָּצִיר.

    בֵּין אֲלֻמּוֹת. וּשְׂדֵי תְרוּמוֹת. –

אֲזַי נַפְשִׁי עֲדִינָה, דַּאֲגוֹתַי אֶשְׁכָּחָה,

כִּי אֶרְאֶה בְּכָל פִּנָּה, מְלֹא פֶּלֶג הַבְּרָכָה. –

הַיּוֹם עַתָּה פָּנָה, כִּסָּה חשֶׁךְ הָאֲדָמָה

הַקּוֹצְּרִים הָלְכוּ בַּיְתָה, שִׁירָתָם נֶאֱלָמָה;

    אֵין הֵידָד. רַק בָּדָד.

    קוֹל צָב וּצְפַרְדֵעַ. מִתּוֹךְ בִּצָה יִשְׂתָּרֵעַ –

בִּצְעִיף הַדּוּמִיָּה. תִּתְעַטֵּף אָז רוּחִי,

מִמְּצֻלּוֹת הַנְּשִׁיָּה. אֶזְכְּרָה מְרִי שִׂיחִי. –

וְעִם חִקְקֵי לְבָבִי אֶל תַּחַת הַבְּרֵכָה,

בֵּין גָּרְנֵי הַבָּתִּים, אֲשׁוֹטְטָה אֵלֵכָה;

    מוֹץ עוֹבֵר. בְּכָל עֵבֶר.

    בְּזֵעַת מֶצַח. יוּדַשׁ קֶצַח –

שָׁם יוֹמָם וָלָיִל. בְּמַקֵּל וְשָׁבֶט,

מֵאַנְשֵׁי כֹחַ וָחָיִל. דָּגָן יְחָבֵט. –

קוֹל חוֹבְטִים בַּגֹּרֶן אֶל אָזְנִי נָגָעָה,

וְאֶל יְגוֹנִי שָׁם נֹחַם נַפְשִׁי מָצָאָה;

    אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים. הַלְּחִנָּם דָּשִׁים.

    וְיַכּוּ הַתֶּבֶן. בְּכֹבֶד הָאֶבֶן?

בְּמִרְזֶה² וָרַחַת. תֵּת לֶחֶם לְאָדָם,

לֹא לְתֹהוּ וּלְשַׁחַת, יְדִיקוּהוּ בְּיָדָם. –

זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי גַּם נַפְשִׁי אֶתְאַמֵּץ,

עֵת שָׂפָק יְשׁוּפֵנִי וְכָל לְבָבִי יִתְחַמֵּץ. –

    שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן. כַּזַּיִת רַעֲנָן.

    יִשְׁכּוֹן בָּאָרֶץ. כָּל פּוֹרֵץ פָּרֶץ; –

וּבְיָגוֹן יְבַלֶּה יָמָיו, אִישׁ עֹשֵׂה צֶדֶק,

סִלּוֹן פָּרוּשׁ עַל פְּעָמָיו, קוֹץ דַּרְדַר וָחֶדֶק? –

הֲאִם שָׂם רַק הַמִּקְרֶה מִשְׁטָרוֹ בַּתֵּבֵל,

אֲשֶׁר יַפִּיל לָאָדָם גּוֹרָלוֹ בַּחֵבֶל? –

    אוֹ מוֹשֵׁל בָּרֶשַׁע. אֹהֵב הַפֶּשַׁע.

    יַשְׁלִיךְ הַפָּעַם. חִצֵּי הַזָּעַם? –

אִם מַכּוֹת הַפָּגַע, מִלְּמַעַל כָּרְעָמִים,

יִרְעוּ כָּרָגַע. קָדְקֹד אִישׁ תָּמִים? –

אָז שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי, וְאֶל לִבִּי זֹאת אָשִׂים:

הָאָרֶץ כַּגֹּרֶן, הָעֳמָרִים, הָאֲנָשִׁים,

    קָמָה שְׁדוּפָה. הֲכִי תוּנַף בַּהֲנָפָה?

    בַּגֹּרֶן שְׁכוּחָה. תִּשְׁקַט בִּמְנוּחָה.

וּבְזָוִית הַיֶּקֶב, שָׁם אַחַת אַחַת,

תִּהְיֶה לָרֶקֶב, תִּבְלֶה לַשַּׁחַת. –

הֲתִשְׂמַח בִּמְנוּחָתָהּ? בְּשַׁלְוָתָהּ הֲכִי תָגֶל?

כְּגָלָל אַשְׁפַּתּוֹת תְּהִי מִדְרָס לְכָל רָגֶל.

    לָהּ שַׂלְוַת הֶבֶל. נָפְלָה לַחֵבֶל.

    וּמְנוּחַת שַׁחַת. אִוְּתָה לָקַחַת; –

רֵאשִׁיתָהּ נֹפֶת. שָׁקְטָה בְּלִי סֵבֶל,

אַחֲרִיתָהּ תֹּפֶת. דֹּמֶן וָזֵבֶל. –

שַׁלְוֵי הָעוֹלָם, מְנַת גּוֹרָלָם כָּכָה,

בַּחֲלָקוֹת יֵשֵׁבוּ, יִתְהַלְּכוּ עַל שְׂבָכָה;

    עֲתֶרֶת הַשָּׁלוֹם, כְּחִזָּיוֹן בַּחָלוֹם,

    בְּהָקִיץ תְּהִי אַיִן, בַּל תְּשׁוּרָה עַיִן: –

הַשְׁקֵט עַל שְׁמָרִים, לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה,

כִי תְחַבֵּל חֵי בְּשָׂרִים, כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה.

אַנְשֵׁי בְּלִיַעַל אֵין חַרְצֻבּוֹת לִימוֹתָם,

בַּטּוֹב יְבַלּוּ יְמֵיהֶם, וּבִנְעִימוֹת שְׁנוֹתָם; –

    לֹא יֵדְעוּ עָמָל, כִּי עֵצָם קָמָל,

    נַפְשָׁם רֵקָה עֵרָה, כְּאֶרֶץ הַגְּזֵרָה.

תְּבוּאוֹת מֶה לָמוֹ? לָכֵן בֶּטַח יִשְׁכָּבוּ,

בַּזָּוִית כֻּלָמוֹ, עַד לִרְגָבִים יִרְקָבוּ. –

פִּסַּת הַגָּדִישׁ וּמְלֵאַת הַקָּמָה,

תּוּדַק וְגַם תּוּדַשׁ, בַּגֹּרֶן שָׁמָה; –

    מַטֶּה הַמַּכֶּה, הַדָּגָן יְנַקֶּה,

    שֵׁבֶט הַגָּבֶר, מִמּוֹץ אוֹתוֹ יָבֵר.

רַק לְהָסִיר וְלָקַחַת. מִבָּר הַמַּעֲטָפָה,

יְזֹרֶה בָּרַחַת. וְגַם יוּנַף בַּהֲנָפָה. –

לֹא לָנֶצַח יְדוּשׁוּהוּ, לֹא יְדִיקוּהוּ כָּלָה,

לֹא לְמַעַן הַשְׁחִיתֵהוּ, יָסֹבּוּ עָלָיו עֲגָלָה;

    לֶחֶם שָׁמַיִם. מִבֵּין רֵחַיִם.

    לְנֶפֶשׁ רָזוֹן, יִתֵּן מָזוֹן.

כָּעֶבֶד בִּמְסִבּוֹ, כְּמֶלֶךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ,

יְבֹרָכוּ מִטּוּבוֹ, יִשְׂבְּעוּ מֵעֲדָנוֹ. –

כֵּן תְּמִימֵי הָאָרֶץ אֲנָשִׁים הַיְּשָׁרִים,

אֲשֶׁר נַפְשָׁם מְלֵאָה כְּרָאשֵׁי הָעֳמָרִים,

    וּבְקִירוֹת נִשְׁמָתָם, בֵּין מוֹץ חֶלְאָתָם.

    בִּרְכוֹת הַתְּבוּאוֹת. צֹמְחוֹת נֶחְבָּאוֹת.

כָּל שׁוֹטֵי הֶעָמָל, עֲלֵיהֶם יוּנָפוּ,

מִמַּכּוֹת בְּלִי חָמָל, סִיגֵיהֶם יְצֹרָפוּ. –

יוּסַר מוֹץ חֶלְאָתָם פֹּה בְּאֶרֶץ הַחַיִים,

לֵאוֹר בְּאוֹר שַׁדַּי, בֵּין מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם;

    בְּסוֹד חֶבְיוֹן, בְּצֵל עֶלְיוֹן,

    בָּעֵדֶן יִשְׁכּוֹנוּ, וְשָׁם יַחַד יִתְלוֹנְנוּ,

כְּכַמּוֹן וָקֶצַח, נֶחְבְּטוּ עַל הָאֲדָמָה,

אַךְ מִנְּעִימוֹת נֶצַח, בְּטוֹב יִשְׂבְּעוּ שָׁמָּה. –

מִבֵּין מִפְלְשֵׂי עָבִים, עָלָה הַיָּרֵחַ,

וְלִמְלוֹנִי הָלַכְתִּי, עָלֵז וְשָׂמֵחַ,

    שַׁלְוַת שָׁלוֹם, גַּם בֶּחָלוֹם,

    עַל מִטָּתִי, מָצָאתִי.

בַּחֲלוֹמִי קוֹל דָּשִׁים אֶל אָזְנִי הִגִּיעַ,

וּכְכִנּוֹר הַלְּחָשִׁים, רוּחִי הִרְגִיעַ. –

אִם אֶרְאֶה, כְּסִיל בֹּזֶה, כָּל מוּסָר וָדָעַת,

בְּכָל יֹפִי, תֵּת דֹּפִי, בְּכָל שָׁלֵם מִגְרָעַת,

כְּאַל יָשִׂים, חֲכַם חֲרָשִׁים, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נִכְנָעַת,

וְיִמַּד עֵרֶךְ, לְפִי אֹרֶךְ, הַזָּקָן וְהַמִּגְבָּעַת: –

אִישׁ כָּזֶה, אֶמְאַס אֶבְזֶה, כַּחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַרְדָעַת,

בְּנֶפֶשׁ מָרָה, אַחֲרָיו אֶקְרָא: “לְרֵק מִדָּעַת, תֵּמַר דָּעַת!”

אַךְ אִם אַבִּיט, מִשְׂחָק לַפִּיד, וּלְכָל הַוּוֹת מִסְכֵּן עָנִי,

בַּעַל מַדָּעִים, לָבוּשׁ קְרָעִים, מִבְּלִי אֹהֶל תַּחְכְּמוֹנִי,

וּנְבוֹן לַחַשׁ, יִשַּׁךְ נַחַשׁ, דַּאֲגַת רָעָב כַּצִּפְעֹנִי,

אָז אֲנַחֵם: "אִישׁ חֲסַר לֶחֶם! מוֹצֵץ לַעֲנַת צוּף הָעֹנִי,

"קַוֶּה לָאֵל! אַל תִּבָּהֵל! חָגוּר אֵפוֹד הַשִּׁילּוֹנִי,

"מֵחֲצַר רָעָב, אֶל דֵּי זָהָב, יְנַהֵל אוֹתְךָ אֵל קַדְמוֹנִי,

"גַּם כָּל חָגָא, גַּם כָּל דְּאָגָה, סוֹפָהּ אֶל יַם הָאַחְרוֹנִי. –

חוּשַׁי אָרְכוּ, אַךְ יָדַי קָצָרוּ,

כִּי תַּחַת זָהָב חָכְמָה אָצָרוּ,

חָכְמָה מֶה לָמוֹ לְעַם הַכִּנְעָנִים,

אֲשֶׁר בְּתוֹכָם אֵשֵׁב, חֶלְקָם בַּחַיִים,

עֲצַת נַפְשָׁם, לְהִתְעַנֵּג עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים,

וְתַאֲוָתִי לִלְמוֹד עֶרֶב בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם.

ביום הובל לקברות ידיד נפשי הקצין התורני מו“ב אהרן אדלער ז”ל וידם אהרן ביום עש“ק ל”פ בא, דרך הנשר בשמים לפ"ק

הָעוֹלָם יַם זוֹעֵף, הַמָּוֶת כַּגֵּשֶׁר,

אֲשֶׁר יוֹלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל חוֹף הַמְּנוּחָה;

תִּשָׁאֵר הַגְּוִיָה, בָּעָפָר, בַּשּׁוּחָה,

וְלִמְרוֹמִים תִּדְאֶה הַנְּשָׁמָה כַּנֶּשֶׁר. –

מִי זֶה הַחָכָם יוֹדֵעַ הַפֵּשֶׁר,

אֵיךְ אֵלֶּה הָרְגָבִים שֵׁנִית יְדֻבָּקוּ?

לָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת חַיִּים יוּרָקוּ

וְהַגְּוִיָּה וְהַנְּשָׁמָה יְחֻבָּרוּ בַּקֶּשֶׁר?

מִי כְּהַחָכָם רָזֵי עוֹלָם יוֹדֵעַ?

אֵיפוֹא אַלְפֵי רִבְבוֹת הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר הָיוּ?

נֶעֶלְמָה מֵעַיִן שַׁרְשֶׁרֶת הַבְּרִיאָה,

צְפוּנָה מִשֶּׂכֶל, וּמִדַּעַת פְּלִיאָה;

הַלֵּב רַק יַאֲמִין: "יִחְיוּ אֲשֶׁר חָיוּ,

“עֵת מִשְּׂחָקִים אַרְצָה טַל חַיִים נוֹבֵעַ.” – –

בעת נאספו נדיבי עמנו וארצנו, להתאבל על מות שני שרים הגדולים מחורי הארץ, אשר מתו בירח אחד, זה אחר זה, שם האחד Palóczy László ואחזת מרעהו Gróf Széchenyi István (נכתב בחדש סיון תרכ“א ע”מ יתד וש"ת)

שְׂאוּ קִנָּה, בְּכָל פִּנָּה. בְּאֶרֶץ הוּנְגָרִיָה.

שְׁנֵי בְּרוֹשִׁים, מְשֹׁרָשִׁים. וְהַמָּוֶת יָרִיעַ.

בְּתֹקֶף עֹז, בְּשָׁנָה זֹאת. שְׁנֵי אֲרָזִים הִבְקִיעַ.

פַלָּצִי וְשֵׁטְשֵׁנִי. זֶה הָאֶחָד וְזֶה שֵׁנִי.

מְתֵי תֵבֵל, עֲטוּ אֵבֶל. בְּיוֹם נָפְלוּ הַשָּׂרִים,

בְּרוֹב הוֹדָם, בְּכָל מְאֹדָם. לְטוּב אַרְצָם נֶאֱזָרִים.

לְדוֹר דּוֹרִים, שְׁנֵי חוֹרִים. בְּפִי עַמָּם נִזְכָּרִים.

                            פַלָּצִי וגו,

עֳנִי עַמָּם, בְּלֵב חֻמָּם. וְרוּחַ מַר, בְּעֵת רָאוּ

לְהוֹשִׁיעָם, בְּכָל יְגִיעָם. לֹא רָפוּ וְלֹא לָאוּ,

בְּכָל אָמְצָם, לְטוּב אַרְצָם. לְאֶרֶץ טוֹב לֹא בָּאוּ.

                            פַלָּצִי וגו,

וְיִשְׂרָאֵל, יְקַו לָאֵל. הֲגַם נָפוּץ, בְּכָל אֲרָצוֹת,

בְּעֵת הֲמֻלָּה, לְיוֹם גְּאֻלָּה. יְצַפֶּה, וּלְקוּם פְּרָצוֹת,

וְאֹהֲבֵהוּ וְעֹזְרֵהוּ. שְׁמוֹ יַזְכִּיר בְּכָל תְּפוּצוֹת,

                            פַלָּצִי וגו,

נְדוֹד לִבְּכֶם. בְּכָל מְסִבְּכֶם. יְחַזֵּק אֵל, גְּדָל כֹּחַ.

יְמֵי גֵּרוּת, יְשַׁו לְחֵרוּת. מְיַבֵּשׁ אָז מֵי נֹחַ.

בְּכָל פְּלָכִים, הֱיוּ אַחִים. וְאָז תִּמְצְאוּ מָנוֹחַ,

כְּפַּלָּצִי וְשֵׁטְשֵׁנִי. – – לְאֵל עִבְדוּ, וְלֹא לְשֵׁנִי. –

העתקתי בשנת תר"ו משיר הנכתב בלשון הונגרית במכתב העתי Életképek.

בָּחֳלִי דַלֶּקֶת יוֹם כִּי נֶחֱלֵיתִי,

מָזוֹר וּתְעָלָה רֵעַי בִּקֵּשׁוּ;

מֵעִצְבֵי חָלְיִי מַהֵר נִרְפֵּאתִי,

מַהֵר הָחֲלָצוּ עֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ,

כִּי עִשְׁבֵי מָזוֹר הָרִים יַצְמִיחוּ,

וְגַם אֶל מַחֲלָתִי תְּעָלָה הִפְרִיחוּ. – –

אַלְלַי רֵעַי! נֶחֱלֵיתִי גַּם עַתָּה,

אִם גַּם אֶתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתִּי,

פֶּשַׁע רַק בֵּינִי וּבֵין יַרְכְּתֵי שְׂאוֹל מַטָּה,

אִם גַּם עָבִיתִי כָשִׂיתִי שָׁמַנְתִּי,

אֲנִי לְמַרְאֵה עֵינֵיכֶם בָּרִיא וְאוּלָם,

אַךְ שֻׁבְּרוּ תַּחְתִּי שְׁלַבֵּי הַסֻּלָּם. –

חַיִּים בַּחוּץ, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת,

לִבִּי בִּי דַּוָּי רוּחִי חֻבָּלָה;

שְׂמָמִית הַמַּכְאוֹב בְּחֶדְרִי יוֹשָׁבֶת,

לֹא יַבְרִיחוּהָ כָּל רִפְאוֹת תְּעָלָה,

שָׁוא תְבַקְּשׁוּ בָּהָרִים צְרִי לְמַחֲלָתִי,

רַק בְּאֶרֶץ רְפָאִים אֶמְצָא רְפוּאָתִי. –

“מַה זֹאת מַה הָיָה?” בִּי אַל תָּאִיצוּ

שְׁמָמִית הַמַּכְאוֹב בְּחֶדְרִי יוֹשָׁבֶת,

תַּאֲרוֹג קוּרֶיהָ – – דָּמִי יָמִיצוּ,

צִפְעוֹנֵי הַזְּמָן – זְבוּבֵי הַמָּוֶת –

מַכְאוֹבֵי לְבָבִי רַק אָז יִוָּדֵעוּ,

בְּעֵת בְּרִיחֵי הַשְּׁאוֹל יַחַד יִגָּדֵעוּ,

אָז שִׁפְתוֹת דּוּמִיָה גַּם לִי יִקָּרֵעוּ. –

(נכתב בשנת ת“ר”ז ונדפס בכ"י מחברת עשירית צד 83)¹

נֹעַר חֶלְדִי חָלַף הָלַךְ. אֶמְצָאֵהוּ רַק בְּמַשְׂכִּיתִי,

חֶזְיוֹן לַיִל רַק יַרְאֵנִי. שְׁנוֹת תּוּשִׁיָה אֲשֶׁר קִוִּיתִי,

עֵינִי נִגְּרָה עַל קְשֵׁה יוֹמִי. אֵיפֹה תִדְמֶה? שָׁם בַּחֲלוֹמִי.

שְׂרִיגֵי חַיָּי עֵת הֵנֵצוּ. כָּל מְגָדֵי נֹעַם אָרִיתִי,

שָׁלַח יָדוֹ בָּם הֶעָמָל. וִהִנֵּה לַעֲנָה רַק מָצִיתִי.

חִלְּלוּ בְּרִיתָם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי. נֹחַם אַיֵה? שָׁם בַּחֲלוֹמִי.

שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן בְּרִית כָּרָתוּ. כֻּלָּם יַחַד בִּי חָבָרוּ,

אִוּוּ אָרְבוּ לְזֹאת אָהַבְתִּי. לְבָבַת עֵינַי פֶּה פָּעָרוּ,

נַפְשִׁי! נַפְשִׁי! הֲכִי תִקְסוֹמִי? בַּעֲלַת אוֹבֵךְ, שָׁם בַּחֲלוֹמִי.

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אָן תִּשְׁכּוֹנִי? אָנָּה אֲבַקֵּשׁ עֲקֵב פְּעָמַיִךְ?

רִגְבֵי עָפָר יְצוּעֵי כְבוֹדֵךְ. הֲעוֹד לֹא אֶרְאֶה הוֹד פָּנַיִךְ?

דּוֹמִי נַפְשִׁי אַל תֵּהוֹמִי! הִיא תְשִׂיחֵנִי – שָׁם בַּחֲלוֹמִי.

מָדוֹן וְרִיב בָּעִיר כִּי אֶרְאֶה. יַחַד נַפְשִׁי בִּי תִּשְׁתַּפֵּךְ,

מִרְמָה וְכָזָב שָׁם יַאֲרוֹבוּ. גַּם שׁוֹט לָשׁוֹן בָּהּ יִתְהַפֵּךְ,

שַׁלְוָה אַיֵּה, אָנָּה שְׁלוֹמִי? אֶמְצָאֵהוּ – שָׁם בַּחֲלוֹמִי.

עֻפְּלָה נַפְשִׁי מֵעֲמַל יוֹמָם. כִּי כַּצִּפּוֹר צוֹד צָדוּנִי,

יָקֵל עָצְבִי רַק מִשְׁכָּבִי. יְצוּעֵי עַרְשִׂי הֵם יְנַחֲמוּנִי;

מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי? דּוֹמִי! חַיֵּי רוּחֵךְ – שָׁם בַּחֲלוֹמִי.

גּוֹאֵל חַיָּי בַּל אֶלּוֹנָה. כִּי כָתַבְתָּ עָלַי מְרוֹרוֹת,

פִגְעֵי הָאָסוֹן יִרְדְפוּנִי. יִכְרוּ סָבִיב לִי מַהֲמוֹרוֹת,

אִם יָעִיקוּ הַוּוֹת יוֹמִי. אָז אַבְלִיגָה – שָׁם בַּחֲלוֹמִי. –

וְאָז גַּם אָז בְּיוֹם בּוֹא חֲלִיפָתִי. גּוֹאֵל חַיָּי אַל תַּעַזְבֵנִי,

אָסוֹן וְשָׂשׂוֹן יִשְׁאֲלוּ חֶלְקָם. יֶחֱצוּ גַּם הַמֵּת – הִנֵּנִי,

גֵּוִי יָשׁוּב אֶל מְקוֹמִי – וְנַפְשִׁי תִחְיֶה – שָׁם בַּחֲלוֹמִי. –

(נכתב בשנת תר"ל)

                        בימי עניי וחליי. מות חשקה נפשי,

                        ואל צוה ממרומיו. לא תצא חפשי. –

לְנַחֲלָה לֹא בָּאתִי. גַּם לֹא לִמְנוּחָה,

נַחֲלָתִי קֶבֶר. מְנוּחָתִי שׁוּחָה. –

יָמַי כְּצֵל נָטוּי. בְּלִבִּי אֵשׁ קְדוּחָה,

אֵין מְתוֹם בִּבְשָׂרִי. רַק סְחִי וּסְרוּחָה. –

יַד אֵל מִמְּרוֹמִים. בְּאַכְפָּהּ בִּי שְׁלוּחָה,

שִׁבְטוֹ עַל גֵּוִי. מִי יַעֲלֶה אֲרוּכָה?

עַל עַרְשִׂי אֶשְׁכַּב. כַּאֲלֻמָּה שְׁכוּחָה,

גַּם נִחַר גְּרוֹנִי. כְּרֹאשׁ עֶגְלָה טְבוּחָה. –

לֹא אִירָא מָוֶת. מֵרֹאשׁ לִי עֲרוּכָה,

אֵצֵא לִקְרָאתָהּ כְּאֶל כַּלָּה נְסוּכָה. –

הַצְלָחַת בֵּיתִי. שְׂרוּפָה בְּאֵשׁ כְּסוּחָה,

בְּלִבִּי הַדְּאָגָה. כַּנָּחָשׁ כְּרוּכָה. –

אֵיךְ אָרִים רֹאשִׁי. בְּרוּחִי הַנְּמוּכָה,

אִם אֹכְלֵי לַחֲמִי. קַשְׁתָּם בִּי דְרוּכָה. –

הַב כֶּסֶף הָבָה! צוֹעֲקִים בְּיַד פְּתוּחָה,

וְכֶסֶת מִשְׁכָּבִי, מִנּוֹשִׁים הֲפוּכָה. –

מִדַּת עֲמַל חַיָּי. מֵאֶרֶץ אֲרוּכָה

גַּם בְּגָדַי יַחֲבְּלוּ. שׁוֹטְרֵי הַמְּלוּכָה. –

וְאֵין מַפְנֶה יָדוֹ. לְאִישׁ נַפְשׁוֹ נְשׁוּכָה,

מֵעַקְרַב הַזְּמָן. נֶחְשָׁב כַּסּוּחָה. –

גַּם אַנְשֵׁי בְּרִיתִי, בָּם נַפְשִׁי בְּטוּחָה,

כָּל עֶזְרָם בְּעֵת צָר: “טוֹבִים יְבָרְכוּךָ.” –

לִיתוֹמַי יִתְּנוּ. מָזוֹן וַאֲרוּחָה

יִתְּנוּ גַּם רַחֲמִים. לְאִשְׁתִּי הַבְּרוּכָה. –

אוּלָם בְּעוֹד עֵינִי. בְּאוֹר חַיִּים זְרוּחָה,

לָהֶם נֶחְשָׁבְתִּי. כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה. –

כְּצִנְצֶנֶת שְׁבוּרָה. בַּיָּד לֹא לְקוּחָה,

אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. מִשָּׁלוֹם זְנוּחָה. –

שַׁדַי! אֲשֶׁר חֲמָתְךָ. עַל רֹאשִׁי שְׁפוּכָה,

אָנָּא הַעֲלֵנִי! עִמָּךְ אָנוּחָה!

חַנּוּן בִּמְרוֹמִים! כַּפִּי לָךְ שְׁטוּחָה,

גְאָלֵנִי! נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה. –

יִקַּח הַמָּוֶת. רוּחִי הַמְּעוּכָה,

בְּצוּר חַרְבּוֹ אֲשֶׁר לֹא. בַּשֶּׁמֶן מְשׁוּחָה. –

נַחֲלָה מָנַעְתָּ מֶנִּי, תֵּן מְנוּחָה!

“נַחֲלָתִי קֶבֶר, מְנוּחָתִי שׁוּחָה.” –

(נכתב בעיר Neusohl בשנת ת“ר”י ונדפס בככבי יצחק מחברת יז')

לְאֵל חַיָּי נַפְשִׁי צָמְאָה,

  כִּי מְתֵי תֵבֵל בִּי בָּגָדוּ;

קַצְתִּי בְּאַהֲבָתָם כִּי טָמְאָה,

  לָכֵן יַחַד מֶנִּי נָדוּ. –

אֵלִי רֹעִי אַל תַּעַזְבֵנִי,

שָׁפְטָה בֵינֵיהֶם וּבֵינִי. –

מִמִּשְׁכָּבִי עֵת אָקוּמָה,

  מָדוֹן וְרִיב אָזְנִי שֹׁמָעַת;

גַּם בַּלַּיְלָה אֵין לִי תְּנוּמָה,

  מִקוֹל עֲלוּקָה הַמִּרְשָׁעַת: –

עֻפְּלָה נַפְשִׁי, אֵלִי פְּדֵנִי,

מְנוּחַת בֶּטַח הַשְׁכִּיבֵנִי!

רַק לַמִּסְחָר, רַק לַקִּנְיָן,

  אַנְשֵׁי סְבִיבוֹתַי יֶאְרוֹבוּ;

לִצְבּוֹר כֶּסֶף עַל כָּל עִנְיָן,

  כָּל הַיּוֹם תָּמִיד יַחֲשׁוֹבוּ. –

וַאֲנִי בַּעַר – גַּם אֵין שֵׁנִי,

כָּל מִסְחָרִי – אִם תְּחַכְּמֵנִי. –

הָה, גַּם אהֲבַי וְאַנְשֵׁי בֵיתִי,

  כַּצָּר יִלְטְשׁוּ לִי עֵינֵיהֶם;

גַּם יִקְרְאוּנִי כְּסִיל וָפֶתִי,

  כִּי לֹא אֶלְחַם בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם. –

אוֹצַר חָכְמָה הוּא מַטְמוֹנִי,

אוֹתוֹ אֲחַפֵּשׁ בַּחֲדַר מְלוֹנִי. –

כָּל הַיּוֹם תָּמִיד תַּאֲוָתִי

  הִתְלוֹנֵן בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִית;

אַיֵה אֵיפֹה בַּת תִּקְוָתִי!

  רִמַּתְנִי יָצְאָה אַדְמוֹנִית!

חֲגוֹרַת שֵׂעָר מַעֲטַף הוֹדִי,

עֶגְלֵי מַרְבֵּק אַנְשֵׁי סוֹדִי. –

קִרְיָה הוֹמִיָּה מְקוֹם מוֹשָׁבִי,

  מְלֵאַת אָדָם, אַךְ אֵין גֶּבֶר;

אֶל מִי אַגִּיד תַּאֲוַת לְבָבִי,

  רָחֲקוּ מֶנִּי בְּנֵי שֵׁם וְעֵבֶר: –

אֵין מֵבִין שְׂפַת קֹדֶשׁ לְשׁוֹנִי,

וְלוּ אָשִׁיר עַד נִחַר גְּרוֹנִי. –

נוֹתֵן לַכֹּל דֵּי מֶחֱיָתוֹ,

  מוּל מִשְׁפָּטְךָ בַּל אֶתְאוֹנֵן,

מוּל כָּל רָע גַּם טוֹב לְעֻמָּתוֹ,

  עִמְךָ אֶהֱיֶה, בָּךְ אֶתְלוֹנֵן,

יִרְחֲקוּ כֻלָם, אִם תְּקָרְבֵנִי,

נְדֻדִּים שָׂבַעְתִּי – קְרָא הִנֵּנִי!

(נעתק משירי המליץ האשכנזי Rückert ונדפס בכ“י כ”ט צד 60¹)

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,

עַל מִשְׁמַרְתִּי שׁוֹמֵם עָמַדְתִּי,

כְּצִפּוֹר עַל גַּג בּוֹדֵד שָׁקַדְתִּי,

כֹּכָב לֹא יָהֵל לִי נִרְעַדְתִּי. – בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בְּעִמְקֵי עֶשְׁתְּנוֹתַי שָׁם חָשַׁבְתִּי,

בְּאֹפֶל יִשְׁכּוֹן כָּל זֹאת אָהַבְתִּי,

הֲאֶמְצָא נֹחַם אֵצֶל אֹיַבְתִּי? – בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,

קוֹל הוֹלֵם פָּעַם בְּלִבִּי שָׁמַעְתִּי,

נֹאד הַדְּמָעוֹת טֶרֶם קָרַעְתִּי,

בְּנַפְשִׁי עֲצוּרָה אֵשׁ לֹא יָדַעְתִּי. – בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,

עַרְשִׂי שְׂדֵה קְרָבוֹת, שָׁם נִלְחַמְתִּי,

עִם צְבָא הָעָמָל – אַךְ נִפְעַמְתִּי,

לִלְחוֹם נֶגְדוֹ, הָה! לֹא עָצַמְתִּי. – בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,

מַחֲסִי וְעֻזִּי בַּאֲדֹנָי שַׁתִּי,

יִשְׁמוֹר כָּל צְעָדַי, בְּטֶרֶם מַתִּי,

רוּחִי וְנַפְשִׁי בְּיָדוֹ נָתַתִּי. – בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

(בימי חליי בשנת תושיע לְשָׂשׂ ועשה צדק לפ"ק)

שְׁאָלוּנִי רֵעַי, מַה זֶה חָלִיתִי,

בְֹעֵת רָאוּ כִּי מֵי מָזוֹר שָׂתִיתִי,

וּכְשִׁכּוֹר תֹּעֶה בַּחוּץ נָעִיתִי:

"פָּנַי טוֹבִים, שָׁמַנְתִּי עָבִיתִי,

"אַךְ רֶשֶׁת מְזֹרָה לְרַגְלַי רָאִיתִי,

"זְבוּבֵי מָוֶת יֹאכְלוּ מִבְּצֵקִי: –

“כָּלוּ כִּלְיוֹתַי בְּחֵיקִי”!

מְזֹרָה הָרֶשֶׁת, בְּלִבִּי יָדַעְתִּי,

אֵדַע גַּם זֹאת, כִּי הַרְבֶּה פָּשַׁעֲתִּי,

מִימֵי נְעוּרַי עָוִיתִי, רָשַׁעֲתִּי,

סוּפָה אֶקְצוֹר, כִּי רוּחַ זָרַעֲתִּי,

כִּי לַעֲצַת יִצְרִי תָּמִיד שָׁמַעֲתִּי,

כַּאֲשֶׁר עֵינַי וּלְבָבִי שָׁאָלוּ: –

“בְּחֵיקִי כִּלְיוֹתַי כָּלוּ!”

עֲוֹנוֹתַי רַבִּים, לֹא אֵדַע סְפֹרוֹת,

צָדְקוּ מִשְׁפְּטֵי אֵל, בְּכָתְבוֹ לִי מְרֹרוֹת;

הֵמַרְתִּי עֵינֵי כְבוֹדוֹ הַטְּהֹרוֹת, –

אוּלָם גַּם חֲסָדָיו רַבּוּ מִסְּפֹרוֹת,

יָדוֹ תַעֲלֵנִי מֵהַמַּהְמֹרוֹת: –

לוּ בַּעֲבוּר אִשְׁתִּי בָּנַי וּבְנוֹתַי: –

“בְּחֵיקִי כָלוּ כִּלְיוֹתַי!”

בְּרַחֲמָיו יְרַפְּאֵנִי, בְּחַסְדוֹ בָּטַחְתִּי,

מִבֶּטֶן אִמִּי עָלָיו נִסְמַכְתִּי,

עָזַר בַּצָּר לִי, עֵת פִּי פָּתַחְתִּי,

זִמְרַת כִּנּוֹרִי בְּיָדִי לָקַחְתִּי,

וְעַל קִיר יְשׁוּעָתוֹ יִתְדִי תָמַכְתִּי,

עוֹד גּוֹאֲלִי חַי תֹּאמַרְנָה עַצְמוֹתַי: –

“אֶחְיֶה וְתַעֲלוֹזְנָה כִּלְיוֹתִַי!”

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנָיו, רַחֵם יְרַחֲמֵנִי,

הוּא רוֹפֵא נֶאֱמָן, רַחֲמָן וְאֵין שֵׁנִי,

מִמְּצוּקוֹת נַפְשִׁי עָלֹה יַעֲלֵנִי;

יַסֹּר יִסְּרַנִּי, וְלַמְָוֶת לֹא יִתְּנֵנִי,

צְרוּפָה אִמְרָתוֹ, כְּכֶסֶף יִצְרְפֵנִי, –

אֶשְׁמוֹר תּוֹרָתוֹ אֶדְרְשֶׁנָּהּ כָּל יְמוֹתַי,

“יְחַיֵּינִי וְתָגֵלְנָה כִּלְיוֹתַי.” –

כָּעֶבֶד נִרְצָע אָזְנוֹ בַּדֶּלֶת,

לְעוֹלָם אֶעֱבָדֶנּוּ, בְּנֶפֶשׁ סוֹבֶלֶת,

אַגִּיד צִדְקָתוֹ, לְנוֹחֲלֵי אִוֶּלֶת,

אֲשֶׁר רוּחָם דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ גֹּעֶלֶת,

וְרַגְלָם בְּדַרְכֵי הַחַיִּים כֹּשֶׁלֶת. –

רְפָאֵנִי עַד אוּכַל תַּקֵן עַוְתוֹתַי,

וְעַד אֲמַלֵּא שְׁנוֹתַי, תַּעֲלוֹזְנָה כִּלְיוֹתַי,

וּלְשִׁמְךָ רַק אָשִׁיר בִּזְמִירוֹתַי,

    לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתַי!

(בימי חליי בשנת תר"ל)

נֶחֱלֵתִי, סָר מֶנִּי כֹּחִי. לִלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקֹחִי,

דַּם עֹרְקַי יִדְפּוֹק עַל מֹחִי. מַה תֶּהְמִי נַפְשִׁי וְתִשְׁתּוֹחֲחִי,

הוֹחִילִי! אֱלֹהִים יַעֲנֵנִי. לֵאוֹר בְּאוֹר חַיִּים, יְמַלְּטֵנִי.

עֹרְקַי יִסַּבּוּ בְּמַעֲרָצָה. דַּם לְבָבִי עַל קִירָיו נִמְצָה,

וַיְּהִי אַךְ יָצוֹא יָצָא. חַיַּת יָדַי לֹא אֶמְצָא;

וּבְכָל זֹאת קוֹל דּוֹפֵק בִּלְבָבִי. אֱלֹהִים יְשׁוּעָתְךָ יָבִיא.

חַסְדוֹ עַל עַרְשִׂי יִסְעֲדֵנִי. הוּא רוֹפֵא נֶאֱמָן וְאֵין שֵׁנִי,

לוֹ אֲיַחֵל וְלּו גַּם יִקְטְלֵנִי. מִבּוֹר יַעֲלֵנִי וִיחַיֵני;

הוּא אֲדוֹנִי, הוּא יִתֵּן לִי דְרוֹר. יִשְׁלַח לִי יָדוֹ מֵהַחוֹר.

עַל יְמִינִי אִשְׁתִּי הֻצָּגָה. בְּפָנֶיהָ רֶתֶת וּדְאָגָה,

אִשְׁתִּי הָרַכָּה, הָעֲנוּגָה. וּבָנַי בְּבֶהָלָה וְחָגָא;

וְאַחַי וְאַחֲיוֹתַי בְּמֶרְחַקִּים. וַאֲבוֹתַי לִבְשׂוֹרָה מְחַכִּים.

וּבִכְאֵבַי נֶחָמָתִי. כִּי עוֹד חַי בְּקִרְבִּי תִּקְוָתִי.

לִתְשׁוּעַת אֵל צִפִּיָּתִי. אֲשֶׁר הָיָה תָּמִיד בְּעֶזְרָתִי,

בְּרֹאשׁי וּלְבָבִי אֵשׁ קְדוּחָה. תְּלַהֵט, אַךְ נַפְשִׁי בְּטוּחָה.

לּרַגְלַי מוּעָקָה, מִשְׁטוֹחַ. אוּלָם בִּלְבָבִי מָנוֹחַ,

הָאוֹמֵר לַאֲסוּרִים פְּקַח קֹחַ. יַחֲלִיף יְחַדֵּשׁ לִי כֹחַ;

מְעוֹנִי לְיַסְּרֵנִי לוֹ אִוָּה. אַךְ גַם בִּרְכָתוֹ שָׁם צִוָּה.

בְּעַד חַלּוֹן בֵּיתִי יַשְׁקִיפוּ. מַלְאֲכֵי רַחֲמִים וְיַטִּיפוּ,

לִי רְסִיסֵי יֶשַׁע, יַרְעִיפוּ. בְּעֵת חַגִּים וּמוֹעֲדִים יַקִּיפוּ;

מַכֹּלֶת בֵּיתִי – מַחְסוֹרִי. לֹא אִירָא אֶל יִשְׁעִי, אוֹרִי. –

הוּא יִסְלַח לְפִשְׁעִי וַעֲוֹנִי. וְלֹא יָשִׁיב אֵל חֵיקִי אוֹנִי,

בְּעֵת יַאֲרִיכוּ בַּדֵּי יְגוֹנִי. וְיֵרָאוּ בְּזָוִיּוֹת מְעוֹנִי;

עֵת בַּעֲצָמַי רֶתֶת וְחַלְחָלָה. חַסְדוֹ לִי רִפְאוּת וּתְעָלָה.

הוּא כְּאַב נֶאֱמָן הוֹכִיחַנִּי. בְּאַהֲבָתוֹ יַסּוֹר יִסְּרַנִּי,

בְּחֶמְלָתוֹ יָשׁוּב יְרַפְּאֵנִי. וְעוֹד תִּצְהַל מִגִּיל לֵב עֵינִי,

וְאָז אִם אַעֲמוֹד עַל בָּמוֹתַי. בְּרִנָּה תַּבַּעֲנָה שִׂפְתוֹתַי. –

    לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתַי!

(נכתב בעש“ית לאלתר לחיים לפ”ק)

לוּ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח מַעֲרָב. אֶשְׁכָּר לָךְ יָבִיאוּ,

לָךְ רַק מִנְחַת רַחֲשִׁי תֶּעֱרַב. שְׂפָתַי לָךְ יַבִּיעוּ;

אוֹיֵב נַפְשִׁי יֵשֵׁב בְּמַאֲרָב. מִתְחַבֵּא בֵּין צְלָעַי:

יוֹצְרִי! יִצְרִי אוֹיֵב נַפְשִׁי. שַׁדַּי שָׂא עַל פְּשָׁעַי!

לָךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אֶכְרָעָה. מִשֶּׁפֶל מַצָּבִי,

יִלְחֲצוּ נַפְשִׁי עָמָל תְּלָאָה. כְּעֵשֶׂב יָבֵשׁ לְבָבִי;

אֶדְאַג בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה. אֶדְאַג מֵחַטָאתִי,

גּוֹאֵל חַיָּי! כַּפַּי שְׁטוּחוֹת. מַהֲרָה הֱיֵה בְּעֶזְרָתִי!

לּחַבְלֵי שֶׁקֶר הוֹי נִמְשַׁכְתִּי. מַחֲזוֹת שָׁוְא חָזִיתִי,

פִּי בִּזְמִירוֹת זָר פָּתַחְתִּי. וּדְבָרְךָ נָשִׁיתִי;

נֵרוֹת כְּבוֹדִי רַק עָרַכְתִּי. וּמְדוֹרַת תְּהִלָּתִי;

עֵת כַּפִּשְׁתָּה כָּבָה נִדְעָךְ. נֵרְךָ בִּי נִשְׁמָתִי.

עַל חוֹמַת אֲנָךְ נִצַּבְתִּי. אָנוֹכִי זֶה אֵלִי,

כָּל מזִמָּתִי כָּל מַחֲשַׂבְתִּי. טוּבִי, אָשְׁרִי, חֵילִי;

רִיבִי לֹא רִיב שַׁדַּי רַבְתִּי. בְּעֵת קוֹלִי הֲרִימוֹתִי,

חִנָּם אֶצְעַק, נִחַר גְּרוֹנִי. וָאוֹמַר: חַלּוֹתִי! –

חָלְיִי כָּבֵד כִּשְׂדֵה קְרָבוֹת. עַרְשִׂי – יַחֲצוֹב לִבִּי,

כְּפוֹר וָקֶרַח אֵשׁ לֶהָבוֹת. עֲוֹן עֲקֵבַי בִּמְסִבִּי;

אֵל יוֹדֵעַ הַמַּחֲשָׁבוֹת. סְלַח נָא לְכָל חַטָּאתִי,

בּוֹחֵן כְּלָיוֹת! צְרוּפָה טְהוֹרָה. אָשִׁיב לָךְ נִשְׁמָתִי!

בימי חליי בשנת מחלתי תאריך לפ"ק

אַהֲבָתִי לָךְ רַבָּה. אֵל יוֹשֵׁב בַּסֵּתֶר!

בְּלִבִּי זֹאת הַלַּבָּה. כַּחֹמֶץ עַל נֶתֶר,

וְלָמָּה חֵץ מַכָּתִי. כּוֹנַנְתָּ עַל יֶתֶר,

לָמָּה זֶה כַּמְצֻלָּה. נַפְשִׁי תַּרְתִּיחַ?

“כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ד' יוֹכִיחַ!”

בְּכָל לִבִּי דְּרַשְׁתִיךָ. הַנֶּעֱלָם מֵעָיִן,

טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ. מִמַּמְתַּקֵּי יָיִן,

אֵדַע כִּי זֻלָּתְךָ, פֹּדֶה וְגוֹאֵל אָיִּן,

וְלָמָּה זֶה עֲמַל חַיָּי. כַּיַּרְדֵן יָגִיחַ?   כִּי וגו'

גָּזַרְתָּ לִגְזָרִים. מֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת,

וְעַל כַּנְפֵי הַנְּשָׁרִים. בְּשָׁרָב בַּמִּדְבָּרוֹת,

גְּאוּלֶיךָ נָשָׂאתָ. נִהַגְתָּם בְּאוֹר יְקָרוֹת: –

וְלָמָּה רַק לְזַעֲקוֹתַי. אָזְנְךָ תַּקְשִׁיחַ?   כִּי וגו'

דּוֹמַמְתִּי בְּעֵת שָׂרַט. הָרוֹפֵא בְּשַׂר גֵּוִי,

בְּעֵת סַכִּינוֹ יָרַד. אֶל מַעֲמַקֵּי כְאֵבִי,

זְמִיר יָהּ עַל לְשׁוֹנִי. בְּעֵת שִׁכְמִי כַּלֵּוִי,

הִטֵּיתִי לָשֵׂאת מַעֲמָסָה כַּצְּחִיחַ.   כִּי וגו'

הֲגִיגִי אֵשׁ פְּחָמִים. בְּלִבִּי תַבְעֵרָה,

צִנּוֹרֵי הַדָּמִים. כַּעֲלִיּוֹת הַמְּקֵרָה,

וְגַם צִנָּה וְחֹם יָחַד. גְזָרוּנִי בְּמַגֵּרָה,

וּמֵעַי וּקְרָבַי נְעוּלִים בְּבָרִיחַ.   כִּי וגו'

וָאַחֲשׁוֹב בְּכָל רָגַע. הֲלֹא עַתָּה בָּא קִצִּי,

עֵת בְּמַהֲלֻמּוֹת נָגַע. לַחֲדַר לִִבִּי פִּצעִי,

אַךְ שָׁלַף וַיוֹצֵא. חִישׁ מִגֵּו חִצִּי,

בִּטְנִי כְּמַפּוּחַ. בֵּית כּוֹסִי תַּקְדִיחַ.   כִּי וגו'

זוֹקֵף כָּל הַכְּפוּפִים. מָתַי תְּקוֹמְמֵנִי,

לִישׁוּעָתְךָ שְׁקוּפִים. עַפְעַפַּי וְעֵינַי,

הוֹי נָס נֶשֶׁף חִשְׁקִי. וְחשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי,

שֶׁמֶשׁ רְפוּאָתִי. מָתַי לִי תַּזְרִיחַ.   כִּי וגו'

חָשַׁבְתִּי נְתִיבוֹתַי. מֵעוֹדִי בַּחַיִּים,

וָאֵרֶא כִי שְׂדוֹתַי. נִזְרָעִים כִּלְאַיִם,

הַמַּדָּע והַמִּסְחָר. כְּאַבְנֵי רֵחַיִם,

טָחְנוּ כֹּחַ מָתְנַי. דַּק לְעָפָר וּפִיחַ.   כִּי וגו'

טָעַנְתִּי עַל שִׁכְמִי. מַעֲמָסַת כִּפְלָיִם,

בַּקֵּשׁ יוֹמָם לַחְמִי. כְּסוֹחֵר עַל דְּרָכִים,

וְהַלַּיְלָה עָשִׂיתִי. לִי כַּצָּהֳרָיִם,

וְאוֹר תּוֹרָה וְחָכְמָה. בְּעַד חֲרַכַּי הִשְׁגִיחַ.   כִּי וגו'

יָמַי כֵּן בָּרָחוּ. וְטוֹבָה לֹא רָאִיתִי,

בְּעֵת רֵעַי שָׂמָחוּ. הַסְּפָרִים מְתֵי בְרִיתִי,

תֵּת נֹפֶשׁ וְהַרְוָחָה. לְנַפְשִׁי בָּזִיתִי,

זֶרַע הַכִּלְאַיִם. חֲרֻלִּים הִצְמִיחַ.   כִּי וגו'

כָּהוּ בָּבוֹת עֵינַי. עוֹד טֶרֶם זָקַנְתִּי,

אֲנִי מְנוֹד רֹאשׁ לִשְׁכֵנַי. נִשְׁעָן עַל מִשְׁעַנְתִּי,

כְּאִישׁ נוֹפֵל צוֹלֵעַ. דְּרָכַי הִסְכַּנְתִּי,

וְכָל אֲשֶׁר אַנִי עֹשֶׂה. לִי לֹא יַצְלִיחַ.   כּי וגו'

לוּ בְּיָדַי אָחַזְתִי קְנֵה מִדָּה כַסוֹחֵר,

וְעַל מָתְנַי קַסְתִּי. כְּקוֹנֶה וּמוֹכֵר,

אוֹ רַק צֵל הַחָכְמָה. לוַ הָיִיתִי בוֹחֵר.

עַתָּה לֹא הָיִיתִי. כְּאִישׁ צֵל יַברִיחַ.   כּי וגו'

מִשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. לְחֶרְפָּתִי נֶעֱזַבְתִּי,

עִם סוֹחֲרִים לֹא אֵחָד. כִּי דַּרְכָּם תִּעַבְתִּי,

וּבְמוֹשַׁב הַחֲכָמִים. שְׁמִי לֹא כָתַבְתִּי,

כָּל שַׂדְמוֹת חַיָּתִי. הִצְמִיחוּ סָפִיחַ.   כּי וגו'

נָבֵל כַּעֲלֵה בְּכָאִים. גַּם רוּחִי גַּם בְּשָׂרִי,

הֵרִימוּ תּוֹלָעִים. פִּרְיֵי עֵצִי וְעִקָּרַי,

לֹא כַּאֲבָנִים כֹּחִי. וְלֹא אוֹנִי כַּאֲרִי,

כְּאוּד עָשֵׁן בְּנֵי בֵיתִי. תָּמִיד אַטְרִיחַ.   כּי וגו'

סְגֻלָּתִי, יְקַר כְּבוֹדִי. עִם עִזּוּז אַהֲבָתִי,

לִלְשׁוֹן יָהּ מֵעוֹדִי. זֹאת הִיא נֶחָמָתִי,

הִיא עַתָּה תִּסְעֲדֵנִי. בִּימֵי רָעָתִי,

הִיא עוֹד עֵץ חַיָּתִי. שֵׁנִית תַּפְרִיחַ.   כּי וגו'

עִמָהּ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ. אָז בְּלֵילוֹת הָעָמָל,

עֵת לִבִּי גֹּוֵעַ. כְּקִיקָיוֹן אֲשֶׁר קָמָל,

וְאִם אֵין אִישׁ עִמָּדִי. עַל דַּאֲבוֹנִי חָמָל,

אִם אֵין מַבְלִיג כְּאֵבַי. בִּלְשׁוֹן יָהּ אָשִׂיחַ.   כִּי וגו'

פְּרוּשִׂים כְּסֻכַּת שָׁלוֹם. הַיְּרִיעוֹת לְעֻמָתִי,

בְּהָקִיץ וּבְחָלוֹם. אִמְרַת אֵל עַל שְׂפָתִי,

יְשַׁעֲשׁוּנִי תַּנְחוּמָיו. וְלֹא אֶרְאֶה בְּרָעָתִי,

כְּסַּמֵּי מָזוֹר סְפָרָיו. לְכַר רֹאשִׁי אָנִיחַ.   כִּי וגו'

צַעֲקוֹתַי נֶגְדֶךָ. הֲלֹא זֶה שָׁנָה תְמִימָה,

עַל רֹאשִׁי חֲמָתֶךָ. הֲעִירוֹתָ – וְאָהִימָה,

וְתָמִיד תִּשְׁמַע אָזְנִי. רַק מוּסָר וּכְלִימָה,

אַחֲרַי יײקְרְאוּ מָלֵא. רַק שִׂיג לוֹ רַק שִׂיחַ.   כִּי וגו'

קָרָאתִי וְאֵין עֹנֶה. כָּל רֵעַי יִבְגוֹדוּ,

לְקוֹל שַׁוְעִי אֵין פֹּנֶה. מֵרָחוֹק יַעֲמוֹדוּ,

לָי מַן תַּנְחוּמֵיהֶם. בְּאֹמֶר לֹא יָמדּוּ,

אֲנִי כּוֹשְׁלִים אִמַּצְתִּי. אַךְ לִי אֵין מַרְוִיחַ.   כִּי וגו'

רֹאשִׁי עָלַי כָּבֵד. יִסְעַר בִּי סַרְעַפִּי,

כַּמֻּכֶּה בַּשָּׁבֶט. דַּם יִזַּל מֵאַפִּי,

בְּזָהָב שַׂמְתִּי כִּסְלִי. וּמְאוּם אֵין בְּכַפִּי,

כּוֹאֵב וְעָנִי כְּהוֹלֵךְ. יָחֵף עַל צָחִיחַ.   כִּי וגו'

שְׁמַע נָא קוֹל שַׁוְעָתִי. שַׁדַּי! חַי בִּמְרוֹמִים,

רְאֵה מְלֵאַת דִּמְעָתִי. וּקְרָבַי הַהוֹמִים,

יִלְלַת כּוֹס וְיַנְשׁוּף, וְאַנְחַת לִבִּי תֹאמִים;

הַבְלִיגָה כְּאֵב רוּחִי! שׁאוֹן יַמִּים מַשְׁבִּיחַ.   כּי וגו'

תּוֹרָתְךָ לַמְּדֵנִי וְגַם בָּהּ יִגְדְּלוּן בָּנַי,

מֵֵחֲטָאַי טַהֲרֵנִי. וְעַד עֵת אֲמַלֵּא שָׁנַי,

בְּתֻמִּי אֶתְהַלֵּךְ. צִדְקִי יֵלֵךְ לְפָנַי,

בְּמֵי מַעֲיְנֵי חַסְדֶךָ. כִּתְמֵי נַפְשִׁי תַּדִּיחַ:

לֹא אָקוּץ בְּתוֹכַחְתְּךָ. אִם אוֹתִי תּוֹכִיחַ,

“כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב אֲדוֹנָי יוֹכִיחַ.” –

(נעתק משירי המליץ האשכנזי Göthe)

לָמָּה זֶה חִישׁ מֶנִּי תִּפָּרֵד,

מְשׁוֹש הַחַיִים, טֶרֶם בּוֹא עֵת?

תִּשְׁטוֹף מַהֵר, כְּנַּחַל זָרֶד,

עַל מוֹרַד סְלָעִים יִלָּפֵת?

לֹא תִשְׁמַע קוֹלִי הַמְּשַׁוֵּעַ:

“שְׁבָה נָא עוֹד אִתִּי הִתְמַהְמֵהַ!”

אֶל יַם הַגָּדוֹל, רְחַב יָדַיִם,

תִּשְׁתַּפֵּכְנָה תּוֹצאוֹת הַחַיִים. –

¹

מִנִדְבַת אִישׁ מַשְׂכִּיל, בִּדְרָכָיו צָנוּעַ,

שִׁבְעִים כֶּסֶף נָתַתִּי לִשְׂכַר הַבַּנָּאִים,

לְהָסִיר וָיו, עֶשְׂרִים שָׁנָה עַל הַקְִיר קָבוּעַ,

מוּל אֲרוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת, לְמִכְשׁוֹל לֵב הַפְּתָאִים:

“מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ שֵׁם ד' מְהֻלָּל,”

וּבְהֵיכַל עֵדָה נֶאֱמָנָה, לְעֵין הַכֹּל, מְהוֹלָל."

אוּלָם כַּפַּי אֶסְפּוֹק, שָׁוְא עֲמָלִי שִׁחַתִּי,

שָׁוְא כַסְפֵּי הָעֵדּה, לְבַנָּאִים נָתַתִּי;

שַׁבֶּשְׁתָּא עָל עָל, וְאִם גַּם נִמְחַק מִקִּיר,

וָיו זָה כַּמַּסְמֵר יָרַד אֶל לֵב הָאֲנָשִׁים,

מִשָׁם לֹא יְסִירוּהוּ אוּמְנֵי הַחָרָשִׁים,

לוּ גַּם אֶתֵּן לִשְׂכָרָם, כָּל זְהַב אֶרֶץ אוֹפִיר.

מְהוֹלָל שֵׁם אֱלֹהִים, מֵרַב וּמִצָּעִיר,

מְהוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, בְּכָל בָתֵּי עִיר וָעִיר,

עֹשֶׂק יְהוֹלֵל חֲכָמִים, שְׂחוֹק יְהוֹלֵל פְּתָאִים.

הוֹלֵלוּת בְּלֵב כֻּלָּם, יִתְהוֹלְלוּ כִּמְשֻׁגָּעִים

דַּבְּרוּ נָא הַמּוֹרִים! הַלֹא אַתֶּם הַבַּנָּאִים,

עוֹרְרוּ תָּמִיד הָאֲנָשִׁים, לְהָסִיר וָ’יו מִקִּיר,

עִקְרוּ תַּאֲוָה וְגַאֲוָה מִלֵּב הָאָדָם וּמְלֹאוֹ,

“וְשֵׁם ד' מְהֻלָּל מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מִבֹאוֹ.”

בּיוֹם חנכת בית המדרש לנערי עיר מולדתי מיקלאש יע’א, בשנת תר“ו, אשר נהיה לשרפת אש ביום כ”ג ניסן תרל"ח

נוֹרָא בָּעֲלִילָה! תְּהִלָּה לָךְ יָאְתָה,

מִצִּבְאוֹת שַׁחַק. יַחַד בָּרָאתָ –

בְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ – הָרִים יִתְפּוֹצֵצוּ,

אֲרָזִים יִשָּׁבֵרוּ. גְּדָל שִׁמְךָ יְפָאֵרוּ: –

שִׂיחַ פִּינוּ יִכּוֹן. לְפָנֶיךָ אֵל נוֹרָאוֹת,

“כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז.”

נַחְנוּ עַם נַחֲלָתְךָ. כְּמֹץ סָבִיב סֹעַרְנוּ,

לְכָל קַצְוֵי הָאָרֶץ. כְּפִתֵּי כְּפוֹר נִפְזַרְנוּ;

מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי. מִסֶּחִי אֶל סֶחִי,

רֻדַּפְנוּ הָשְׁלַכְנוּּ. וְשִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ: –

שִׁמְךָ לַנֵּס לָנוּ, בְּחֶרְדַּת כָּל בַּלָּהוֹת,

כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז. –

וְגַם בְּעִתּוֹת הַרְוָחָה. מִמְּךָ לֹא תָעִינוּ,

לֹא אֶל שָׁטֵי כָזָב. וְלָרְהָבִים פָּנִינוּ

בָּאֲרָצוֹת הִתְהַלַּכְנוּ. מִגּוֹי אֶל גּוֹי נִדַּחְנוּ,

וּבְצָפוֹן כְּמוֹ בַדָּרוֹם. יָדְךָ עָלֵינוּ תָרוֹם; –

אַב אֶל בָּנָיו יוֹדִיעַ. אֲשֶׁר עָשִׂיתָ נִפְלָאוֹת,

כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז. –

דָּבָר מֵרֹאשׁ דִבַּרְתָּ. בְּיַד נְבִיאֵי קְדוֹשֶׁיךָ,

צֹהַר תֵּבֵל הָיָה. שָׂם לָאוֹרָה חֲשֵׁכָה,

מִדּוֹרוֹת אֶל דּוֹרוֹת. תּוֹרָתְךָ לְהוֹרוֹת,

דִּבַּרְתָּ צִוִּיתָ. אֶל עַם זוּ אִוִּיתָ

לָכֵן רוּחַ חַיֵּינוּ. תּוֹרָתְךָ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת,

"כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז ". –

בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִינוּ. נְלַמֵּד אֶת בָּנֵינוּ,

תּוֹרַת אֵל עַמֵּנוּ, בְּמִקְדָשׁ זֶה יְכַהֵנוּ,

פֹּה יַחַד יִמְצָאוּ, עֵת לִשְׁתּוֹת יִצְמָאוּ,

מַעַיְנֵי מַיִם קָרִים, חַיִּים לֹא נֶעְכָּרִים: –

לְעֶדְרֵי צֹאן הָאָדָם, עָשִׂינוּ הַמִּכְלָאוֹת, –

"כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז ". –

פֹּה יִלְמְדוּ בָּנֵינוּ, אֶת אֱלֹהֵיהֶם לִירָא,

וְגַם תּוֹרַת הָאָדָם, לְתוֹרַת אֵל לְהַחְבִּירָה,

פֹּה תוֹרָה וּתְעוּדָה, נֶאֱחָדוֹת בַּאֲגוּדָה,

בִּידֵיהֶם יֶאֱחֹזוּן, מֵהֶן בַּל יִלּוֹזוּן. –

לָכֵן נָרִיעַ בְּעֵת נַצִּיב, דַּלְתוֹת אֵלֶּה הַתָּאוֹת:

"כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז ". –

אַנְשֵׁי לָצוֹן וּמָדוֹן, בֹּאוּ הֵנָּה וּבוֹשׁוּ!

שׂטְנֵי זֶה הַבַּיִת, הֲלֹא כְּלִמָּה תִּלְבָּשׁוּ:

בְּסַנְוֵרִים הֻכֵּיתֶם, וְיַחַד לֹא נִרְפֵּאתֶם,

לָמָּה תְבַקְּשׁוּ אֵיבָה, וְתֹאמְרוּ כִּי תוֹעֵבָה,

אֶל בַּיִת זֶה נָבִיא? מָתַי תִּרְאוּ נְגֹהוֹת? –

"כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז ".

מְעוֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם! בָּרֵךְ פֹּעַל יָדֵינוּ,

שְׁכוֹן בַּבַּיִת הַזֶּה, עֲמוֹד אַחֲרֵי כָּתְלֵינוּ!

נָא אֵלֶּה הַיְלָדִים, בְּיָדֶיךָ נִפְקָדִים,

פְּקַח נָא אָזְנֵיהֶם, אֶל דִּבְרֵי מוֹרֵיהֶם;

וְעַם נִבְרָא יְהַלְּלוּךָ, וְגַם יְסַפְּרוּ אֶת זֹאת

כִּי מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז. –

מזמור שיר להדלקת נר התמיד ביום התחנך בית הכנסת בעיר מולדתי מיקלאש בשנת התו“ר לפ”ג נדפס בכ"י 9 צד 80

שַׁדַּי אָיוֹם נוֹרָא! הֲדוֹם כִּסְאֲךָ שְׁחָקִים,

חֲשֵׁכָה לָךְ כַּנְּהוֹרָה. חֶבְיוֹן עֻזְּךָ בְּרָקִים;

כְּמוֹ נֵֵר זֶה הֶעֱלִינוּ. בְּבֵיתְךָ אֲשֶׁר בָּנִינוּ,

פָּנֶיךָ הָאִיר לָנוּ! “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

מָרוֹם אוֹר פָּנֶיךָ. נְסָה עָלֵינוּ תָּמִיד,

יִגַּה שְׁבִיב חַסְדֶךָ. כְּמוֹ זֶה נֵר הַתָּמִיד;

יוּקַד יוֹם וָלָיִל. וְרַק אָז נַעֲשֶׂה חַיִל,

הֲלֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ, “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

עִוְּרִים לֹא יָדָעוּ. בְּאֹפֶל יִתְהַלָּכוּ,

אֲשֶׁר מִדַּרְכְּךָ תָעוּ. עֵינֵי רוּחָם טָחוּ. –

נֵר לְרַגְלֵנוּ דְבָרֶיךָ. וְאִם נִתְעֶה בְּאָרְחוֹתֶיךָ,

פָּנֶיךָ הָאִיר לָנוּ! “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

נַפְשִׁי מְאֹד תֹּאֶבֶת. לִהְיוֹת עִמְּךָ צָמִיד,

כְּמוֹ זֹאת הַשַּׁלְהֶבֶת. בִּמְנוֹרַת הַתָּמִיד,

יִשְׁאַף תָּמִיד רָמָה. נֵרְךָ בִּי הַנְּשָׁמָה,

בְּהִלּוֹ נֵרוֹ בָּנוּ – “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

בְּחַצְרוֹת זֶה הַבַּיִת. אוֹר עוֹלָם נִשְׁמוֹרָה,

יוּרַק שֶׁמֶן זַיִת. עַל צַנְתְּרוֹת הַמְּנוֹרָה,

הָיְתָה לָנוּ אוֹרָה. אוֹר עוֹלָם זֹאת הַתּוֹרָה,

לְאוֹר עַמִּים הָיְתָה לָנוּ, “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

מזמור לתודה, בעת יתקומם על תלו בע“ה בית הכנסת הנשרף ביום כ”ג ניסן תרל“ח לפ”ק

בֹּאוּ בְּנֵי עֲדָתֵנוּ! לְחַצְרוֹת בֵּית הַתְּפִלָּה,

נִפְרוֹשׂ לְאֵל כַּפֵּינוּ, חֲסָדָיו לָנוּד גִּלָּה;

אֶת חַיֵּינוּ הִצִּיל, לְמָוֶת לֹא נְתָנָנוּ,

בְּלֵיל שׁוֹאָה וְתַבְעֵרָה, “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנָיו, וְלֹא יַשְׁחִיתֵם כָּלָה,

כֵּן בִּישׁוּעַת פָּנָיו, לֹא שָׂם עִיר לַהֲמֻלָּה;

צִוָּה הַס! לַמַּשְׁחִית, בְּאַהֲבָתוֹ יִסְּרָנוּ:

הֶרְאָה לָנוּ אִשּׁוֹ: “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

רְעָדָה בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, כַּהֲפוֹךְ הַלֶּהָבוֹת,

הֵיכַל תִּפְאַרְתֵּנוּ, לְתֵל דֶּשֶׁן, לַחֲרָבוֹת;

עִם סִפְרֵי הַתּוֹרָה, כְּאֵשׁ דָּת הִנְחִילָנוּ,

בְּעֶזְרָתוֹ הֻצַּלְנוּ, “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

כַּפֵּינוּ נָרִימָה, בְּמִזְמוֹר תּוֹדָה הַיּוֹם,

לְאֵל תּוֹלֶה עַל בְּלִימָה, אֶרֶץ וּתְהוֹם, אָיוֹם;

שֵׁנִית הֵיכָלֵנוּ, יְדֵי עֶזְרָתנֹו בָּנוּ,

לְכֶסֶף נָתַן מוֹצָא, “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

חִזְקוּ בְּנֵי עֲדָתֵנוּ! נִתְחַזְּקָה בְּתוֹרָתוֹ!

עֲזָרָנוּ אַחֵינוּ, אִישׁ כְּמִסַּת נִדְבָתוֹ;

חֲבֵרִים כָּל יִשְׂרָאֵל, לְאֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ;

לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר – “אֵל ד' וַיָּאֵר לָנוּ.” –

שיר מקהלות ביום הֻצב מצבת כבוד לא“מ”ו הרב הג' מו“ה יששכר בער ז”צ“ל בעל מחבר “ספר מנחת עני כתית למנחה ושירי מנחה” אשר הלך לעולמו ביום כ”ז מרחשון תר“כ”ב לפ“ק בעיר מולדתי מיקלאש יצ”ו. –

הֵאָסְפוּ מִסֶָּבִיב יַחַד! בֹּאוּ בְּנֵי עֲדָתֵנוּ!

הִקָּבְצוּ לַחֲצַר הַמָּוֶת. לִמְקוֹם קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ;

הַטִּיפוּ דִּמְְעוֹת עֵינֵיכֶם. שִׁפְכוּ לְבַבְכֶם כַּמַּיִם,

בְּיוֹם מוֹת מוֹרֵינוּ וְרַבֵּנוּ. מִתְהַלֵּךְ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. –

    המקהלה

נַצִּיב הַיּוֹם לוֹ מַצֵּבָה. לְהַגִּיד לְדוֹרוֹת יָבוֹאוּ:

“רְאוּ פֹּה נִקְבָּר צַדִּיק תָּמִים”, תְּהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ!

שַׂר הַתּוֹרָה נָפַל הַיּוֹם. מָגֵן לָנוּ בְּצִדְקָתוֹ,

עֹשֶׁר לֹא הִנְחִיל אַחֲרֵיהוּ. וְכָבוֹד מְקוֹם מְנוּחָתוֹ;

נַפְשׁוֹ תָּלִין בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. שָׁם יִשָּׂא שְׂכַר מִפְעָלוֹ,

בָּא לַנַּחֲלָה, בָּא לַמְּנוּחָה. שָׁפְרָה מְנַת גּוֹרָלוֹ. –

בְּהַבְלֵי תֵבֵל וַחֲמוּדֶיהָ. כַּצַּדִּיק מָאַס מֵעוֹדוֹ,

רַק בְּתוֹרַת אֵל כָּל מַעֲיָנוֹ. כְּבוֹדָהּ, כִּתְרוֹ, הוֹדוֹ;

עַנְוַת נֶפֶשׁ צְבִי אַדַּרְתּוֹ. גַּאֲוָה וְרוּם לֵב תּוֹעַבְתּוֹ,

הֲמוֹן תַּלְמִידָיו בְּכָל הָאֲרָצוֹת. כְּזֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתּוֹ.

בֹּאוּ זְקֵנִים, בֹּאוּ נְעָרִים! לִמְדוּ לֶקַח עַנְוָתוֹ!

עָנִי בְּעֵינָיו מִנְחַת עָנִי. הֵבִיא לְקָרְבַּן נִדְבָתוֹ;

שֶׁמֶן לִקְחוֹ כָּתִית לְמִנְחָה. פִתּוֹ כְּלֶחֶם הַפָּנִים,

וּבִסְפָרָיו שְׁיָרֵי מִנְחָה. וְכָבוֹד הִנְחִיל לְבָנִים.

אַנְשֵׁי עֵדָה! בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה. בֹּאוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא,

רוֹדְפֵי שָׁלוֹם הֱיוּ כָּמוֹהוּ. וְתָבִיאוּ לְבֵיתְכֶם בְּרָכָה,

מְלָשְׁנִים בְּסֵתֶר, מְבִיאֵי דִבָּה. הָסִירוּ מִקִּרְבֵּיכֶם,

גָּרְשׁוּ לָצוֹן, קִנְאָה, מָדוֹן. נֵר לְרַגְלְכֶם יְהִי מוֹרֵיכֶם. –

בְּרוּ לָכֶם אִישׁ לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ. שְׂפָתָיו כְּאֵשׁ צָרֶבֶת,

לְצָרֵף סִיגֵי חֵטְא מִלְּבַבְכֶם. לְקוֹלוֹ אָזְנְכֶם קֹשֶׁבֶת,

תּוֹרַת חֶסֶד תְּהִי עַל לְשׁוֹנוֹ. לֹא זָהָב, צְדָקוֹת יֶאֱהָב,

בְּשָׁלוֹם וּמִישׁוֹר יַנְחֶה אֶתְכֶם. כְּרֹעֶה יְנַהֵל שֵׂיָיו. –

הַצַּדִּיק גַּם בְּמוֹתוֹ לְמַחְסֶה. יֶשַׁע עוֹלָם מַעֲשֵׂהוּ,

אֶבֶן זִכְרוֹ תָּעִיד וְתִקְרָא. “בֹּאוּ רְאוּ כִּי זֶה הוּא”;

לָכֵן בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפֶרֶת. נַחֲצוֹב בְּצוּר זֶה לְעוֹלָמִים,

יֵדְעוּ גַּם בָּנִים יִוָּלְדוּ. “פֹּה טָמוּן צַדִּיק תָּמִים.”

הֲלֹא יַחַד לְקִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ. פֹּה נֵאָסֵף גַּם אָנוּ,

בְּבוֹא עִתֵּנוּ נִשְׁכַּב בָּעָפָר. בָּאָרֶץ מֶנָּהּ יָצָאנוּ;

לָכֵן בְּעוֹד נְשָׁמָה בְּאַפֵּנוּ. נִרְחַק מִדַּרְכֵי רֶשַׁע,

אָרְחוֹת ישֶׁר נְבַקֵּשׁ תָּמִיד. וְאָז יִצְמַח לָנוּ יֶשַׁע. –

עוֹד בַּחַיִּים נַצִּיב לָנוּ. בָּאָרֶץ אַבְנֵי מַצֵּבָה,

עֵדֵי פְּעֻלּוֹת צִדְקוֹתֵינוּ. עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה;

נְעִימוֹת עוֹלָם נִשְׁבַּע נֶצַח. לְדֶמַע נִתְּנָה דֻּמִּיָּה,

לְחַיֵּי נְשָׁמוֹת, לְחַיֵּי עוֹלָמִים. נָקִיץ בְּעֵת הַתְּחִיָּה.

    המקהלה

וְאָז גַּם לָנוּ יַצִּיבוּ מַצֵּבוֹת. לְהַגִּיד לְבָנֵינוּ אַחֲרֵינוּ:

רְאוּ פֹּה נִקְבְּרוּ צַדִּיקִים תְּמִימִים. כְּמוֹהֶם תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ.

שיר תהלה לכבוד הנעלה והמרומם כהר“ר שמואל דייטש נ”י, אחד מראשי קרואי הערה החשובים בקריתנוּ, אשר ידר בכל שנה, בעת עלותו לתורה כחתן בראשית, מכסת כסף לתלמידי ביה“מ”ד, אשר ייטיבו ללמוד שפת קדשנו יותר מכל חבריהם.

(נכתב בשנת תרכ"ט ונדפס בהמגיד 373 .XXI. S)

הֲלֹא נְדָבוֹת שׁוֹנוֹת יִדְּרוּ בְנֵי אָדָם

בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת, בַּעֲלוֹתָם לְתוֹרָה;

כְּפִי מַעֲלַת רוּחָם וּכְמִסַּת יָדָם,

זֶה יַיִן לְקִדּוּשׁ וְשֶׁמֶן לִמְנוֹרָה. –

זֶה יִדּוֹר לָעֲנִיִּים, וְזֶה לְאַלְמָנוֹת,

זֶה לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְזֶה לְבָתֵּי חוֹלִים;

לְכָל נְגוּעֵי עָמָל יִדְּרוּ מַתָּנוֹת,

לְעִוְּרִים וּלְפִסְּחִים, אֲשֶׁר בְּפִיהֶם שׁוֹאֲלִים. –

זֶה יְפַזֵּר כַּסְפּוֹ בַּעֲבוּר רוֹב הוֹנוֹ,

וְזֶה רַק לָאֶבְיוֹן יִתֵּן בְּחֶמְלָתוֹ;

זֶה לְמַעַן יְהַלְּלוּ גֹּדֶל פִּרְזוֹנוֹ,

וּמִזְמוֹר לְתוֹדָה יְרַנְּנוּ לְעֻמָּתוֹ. –

עַל כֻּלָּם אֲדוֹנִי! מַה מְאֹד נַעֲלֵיתָ,

כֶּרֶם צִדְקָתְךָ גֶּפֶן אַדֶּרֶת;

חָכְמַת לִבְּךָ לְעֵינֵי כֹּל הִרְאֵיתָ,

בְּהַזִּילְךָ כֶּסֶף לַעֲמוֹד לְמִשְׁמֶרֶת. –

לְאַלְמָנָה זְקֵנָה, עֲזוּבָה וְגַלְמוּדָה,

לִיְתוֹמָה עֲנִיָּה, מִלֵּב נִשְׁכָּחָה;

לָהּ שַׂמְתָּ לִבְּךָ, לִשְׂפַת עַם יְהוּדָה,

בָּנֶיהָ עֲזָבוּהָ, וְהִיא נֶאֱנָחָה. –

מַעֲטַף אַלְמְנוּתָהּ לִבְלוֹיֵי סְחָבִים,

וְהַבָּנִים יָלְדָה עֹרֶף לָהּ פָּנוּ;

חֵיק הַנָּכְרִיּוֹת יְחַבְּקוּ בָּאֳהָבִים,

וּבְנֹעַם יָפְיָהּ לֹא יִתְעַדָּנוּ.

אֵין קוֹל שְׂפַת יַעֲקֹב בְּבָתֵּי מִדְרָשִׁים,

שְׂפַת אִיִּים רְחוֹקִים וַאֲרָצוֹת זָרוֹת;

יִלְמְדוּ לְצַפְצֵף בָּנִים הֲכֶּחָשִׁים: –

וְאִמְרוֹת שַׁדַּי מִפִּיהֶם נֶעֱדָרוֹת. –

לָכֵן אַשְׁרֶיךָ! אֲדוֹנִי אַשְׁרֶיךָ!

בְּעֵת כַּחֲתַן בְּרֵאשִׁית לְתוֹרָה עָלִיתָ,

יָד עַל כֵּס שַׂמְתָּ, שֵׂם אֵל לְעֵינֶיךָ,

נִדְבָתְךָ לִשְׂפַת קֹדֶשׁ אִוִּיתָ. –

תֵּת לְכָל תַּלְמִיד צְרוֹר כֶּסֶף לְמַשְׂכֹּרֶת,

אֲשֶׁר יֵיטִיב לִלְמוֹד שָׂפָה, עִבְרִיָּה:

בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, בְּיוֹם הַבִּקּוֹרֶת,

בְּפִיךָ נָדַרְתָּ, כְּאִישׁ אֵין בּוֹ רְמִיָּה. –

יֵצֶר הָאָדָם רַע מִימֵי נְעוּרִים,

שֵׁבֶט לְגֵו חֲמוֹר, וּלְלֶב־אָדָם כֶּסֶף;

צְרוֹר כַּסְפְּךָ יַלְהִיב לֶב־הַבַּחוּרִים,

וְלִלְמוֹד שְׂפַת קֹדֶשׁ נַפְשָׁם תִּכָּסֵף. –

לָכֵן גַּם אֲהַלֵּל שִׁמְךָ בַּשְּׁעָרִים,

לוּ יַעֲשׂוּ כָּמוֹךָ קְצִינֵי עַמֵּנוּ,

כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר יִהְיוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים,

וְלִמּוּדֵי אֲדוֹנָי יִהְיוּ בָּנֵינוּ. –

הוֹן וְעשֶׁר בְּבֵיתְךָ. לִבְּךָ לֶב תָּמִים,

אֵל יְבָרֵךְ חֵילְךָ, כִּי לָתֵת בְּיָדְךָ;

גַּם פְּרִי צִדְקָתְךָ תֹּאכַל לְעוֹלָמִים;

תִּשָּׂא בִּרְנָנָה הָאֲלֻמּוֹת מִשָּׂדְךָ. –

אחד מני אלף, נדפס בכ"י 39 .XX. S

אִם אֶרְאֶה אִישׁ אוֹזֵר אֵפוֹד אֱמֶת אַדֶּרֶת אֱמוּנָה,

אַחֲרָיו אָרוּץ אֲבַקֵּשׁ אַהֲבָתוֹ אֶרְדוֹף אֹהֲבִי אַשִּׂיגֵהוּ,

אֶצְלוֹ אָמוֹן אִם אֶהְיֶה אָהֲלוֹ אֶשְׁכּוֹן אִם אָפוּנָה,

אִם אֹהֲבִי אִישׁ אֱמוּנִים אוֹ אַךְ אַכְזָב אֶבְחֲנֵהוּ. –

אָשִׂים אוֹתוֹתַי אוֹתוֹת אַחֲלִיק אֶת אֲמָרַי,

אֲהַלֵּל אַנְשֵׁי אַשְׁמָה אוֹ אֶל אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אֶשְׁלַח אֶצְבַּע,

אַשְׁלִיךְ אֱמֶת אַרְצָה אוֹ אֲרוֹמֵם אָרְחוֹת אָוֶן,

אֵימִינָה אוֹ אַשְׂמְאִילָה אָז אָבִינָה אֶת אַחֲרִיתוֹ. –

אשר חברתי לנחמת נפשי לאומרה קודם למוד המשנה בימי אבלי על מות אבי היקר המנוח כהר“ר יוסף יצחק ז”ל אשר הלך לעולמו בעיר ליפטאָ מיקלאָש ביום י"ט לחדש אדר השני תרל“ה לפ”ד. – וכתבתי חמשה חרוזים הראשונים על מות אבי אמי המנוח מו“ה וואלף יאנאוויטץ זצ”ל אשר הלך לעולמו ביום כ“ד טבת תר”ז לפ“ק ונדפסו בכ”י XII. צד 86 ובחבצלת

שִׁמְךָ בָּאַהֲבָה, / אֶשָּׂא עַל שְׂפָתִי,

  אָבִי הוֹד רֹאשִׁי, / מְקוֹר צוּר חַיָּתִי,

  לַחְמִי אַנְחוֹתַי, / מֵימֵי דִּמְעָתִי,

  עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ, / בְּחֶדֶר לִשְׁכָּתִי,

  בָּּעֵת אִישָׁנָה, / וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי.–

  עִם זֹאת מִנְחָתִי, / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

מִי גֶבֶר יִחְיֶה, / וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת,

  מְתֵי תֵבֵל יַחַד, / כְּעָלֶה נוֹשָׁבֶת,

  לַדָּל וְלַשּׁוֹעַ, / שׁוּחָה נֶחְצָבֶת,

  אַךְ נֶפֶשׁ הַתָּם, / מְרוֹמִים יוֹשָׁבֶת,

  שְׂפָתוֹ דּוֹבָבֶת, / וְאָזנֹו קוֹשָׁבֶת,

  הֲגִיגֵי שַׁוְעָתִי / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

עֶרֶב וְגַם בֹּקֶר, / אֶהְגֶה וְאָשִׂיחָה,

  בְּתוֹרַת אֵל חַיָּי, / עִמּוֹ הַסְּלִיחָה,

  כִּי כֵן צֻוֵּיתִי, / אָבִי מִפִּיךָ,

  אֶל דָּלְיוֹת עֵצָהּ, / בַּדַּי אַאֲרִיכָה,

  וְשָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתִי, / בְּעֵדֶן אַפְרִיחָה,

  עִם טַל עֲתִירָתִי, / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

וְאֶל צוּר נֻקַּרְתִּי, / תָּמִיד אַבִּיטָה,

  מִנְּתִיב הַחַיִּים / לְמַעַן לֹא אָמִיטָה,

  רוּחוֹ הַטּוֹבָה, / עָלַי אַשְׁלִיטָה,

  וְשִׁרְיוֹן צִדְקָתוֹ, / מֶנִּי לֹא אַפְשִׁיטָה,

  לְנִשְׁמָתִי עֶזֶר, / בַּמֶּה אַפְלִיטָה,

  אִם לֹא בְּנִיב שְׂפָתַי, / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

נִנעֲלוּ וְגַם סֻגְּרוּ / שַׁעֲרֵי דִמְעוֹתַי,

  הֱיֵה נָא לִימִינִי,/ עַל כָּל אָרְחוֹתַי,

  כְּמַלְאַךְ הַחַיִּים, / תִּשְׁמוֹר צַעֲדוֹתַי

  אֶתְהַלֵּךְ תָּמִים, / כָּל יְמֵי שְׁנוֹתַי,

  וְאָז אִם אֵאָסֵף, / אֶל קִבְרוֹת אֲבוֹתַי,

  תִּהְיֶה לְעֶזְרָתִי, / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי.–

בְּכִי מִסְפֵּד וְאֵבֶל, / לִלְבוּשׁ אָשִׂימָה,

  שִׁבְעָה וְגַם שְׁלשִׁים, / וְכָל שָׁנָה תְּמִימָה,

  יוֹם יוֹם לְבֵית תְּפִלָּה, / אַעֲרִיב וְאַשְׁכִּימָה,

  וּלְשַׁעֲרֵי שַׁחַק, / כַּפַּי אָרִימָה,

  יְמוּשֵׁנִי אָבִי – – / עֵינַי אַעֲצִימָה: –

  קַדִּישׁ תְּפִלָתִי, / לְרַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

רַכּוּ מִשֶּׁמֶן, / לִי אִמְרֵי אָבִי,

  יְשַׁעֲשׁוּנִי תָּמִיד, / צְפַנְתִּים בִּלְבָבִי,

  לְשָׁמְרֵם אֶתְאַמֵּץ / בְּכָל כֹּחִי כְּלָבִיא! – –

  בְּאַשְׁמוֹרֶת בֹּקֶר, / בְּעָזְבִי מִשְׁכָּבִי,

  תִּכְסוֹף כְּבָר נַפְשִׁי, / צַיִד לוֹ לְהָבִיא:

  לַחְמִי לְנִשְׁמָתִי, / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

בְּזָכְרִי אַהֲבָתְךָ, / אָבִי! מִנְּעוּרַי,

נַפְשִׁי בִּי תֶהְמֶה, / תִּרגַּלְתָּ יְצוּרַי,

  אֶל דַּרְכֵי צֶדֶק, / כּוֹנַנְתָּ אֲשׁוּרַי,

  וּלְאָהֳלֵי תוֹרָה, / מִימֵי בַּחוּרַי: –

  הוֹי נֶאֱסַף אָבִי, / רָחוֹק מִמְּגוּרַי,

יוֹסֵף יִצְחָק לְעֻמָּתִי / לְרַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי.

חַנּוּן בִּמְרוֹמָיו, / הוּא גַּם יִשְׁמְעֵנִי,

  עַל אָרְחוֹת חַיִּים, / יָדוֹ תִּתְמְכֵנִי,

זְמִירוֹת לִי חֻקָּיו, / אֶשְׁמְרֵם וְיִנְצְרֵנִי,

  וְעַל בָּמְתֵי יֶשַׁע, / וְשַׁלְוָה יַעֲלֵנִי! –

  פֹּדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, / פָּדֹה יִפְדֵנִי,

  תְּהִי פִדְיוֹן נִשְׁמָתִי, / רַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

קִרְבִּי כְּמִזְבֵּחַ, / עָלָיו אַקְרִיבָה,

  לְזִכְרוֹנְךָ אָבִי, / לִבִּי כַּלְּבִיבָה,

  בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, / מִנְחָה אֵטִיבָה,

  מִתּוֹרַת אֵל חַי, / נֶפֶשׁ מְשִׁיבָה:

  עִם סָלְתִּהּ וְשַׁמְנָהּ, / בַּסְֵפֶר כְּתוּבָה,

  וְהַלְּבוֹנָה אַהֲבָתִי, / לְרַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

אִם מֵאִישׁ נִצְפְּנוּ, / מִסְתְּרֵי הַחַיִּים,

  יִרְאֶה אוֹר בָּהִיר, / בֵּין הָעַרְבַּיִם,

  עֵת נַפְשׁוֹ תָּשׁוּב, / לְעַרְבוֹת שָׁמַיִם,

  לִמְקוֹם שָׁם שָׂכָר, / לְפֹעַל כַּפַּיִם,

  וְזֹרֵעַ חוֹחִים, / שָׂדוֹ כִּלְאַיִם: –

  לָכֵן בְּכָל כֹּחִי, / אֶעֱבדֹ לְאֵל גֹּחִי,

  בְּמַפַּח נִשְׁמָתִי, / בְּרַחֲשַׁת מִשְׁנָתִי. –

נכתב בשנת תרל“ח ונדפס בחבצלת ש”ז

שׁוֹמֵם נִרְעַדְתִּי הַיּוֹם מִשְּׁנָתִי

וָאַתְחִיל לִלְמוֹד פֶּרֶק מִשְׁנָתִי;

אֶת חִיל כִּשְּׁמָמִית בְּמַחְשְׁבוֹתַי לְמַשֵּׁשׁ,

עַד לֹא יָדַעְתִּי מַה חָמֵשׁ מַה שֵׁשׁ;

הִבְהִיל רַעְיוֹנַי, בְעֵינַי פִּיל פּוּל,

וָאֶקַּח סֵפֶר אַחֵר בְּלִי פִּילְפּוּל. –

מִכִּתְבֵי קֹדֶשׁ הָשְׁקַט סַרְעַפִּי,

מֵחֲזוֹן הַחוֹזִים מַהֵר סָר אַפִּי. –

"לָמָּה בְּנֵי עַמִּי יֵשְׁבוּ בְּמַר גְּלוּתָם,

"וְעֹנִי בְּבָתֵיהֶם יִשְׁכַּב לְמַרְגְּלוֹתָם?

"כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה בְּכָל יוֹם פִּיד יוֹנֵם,

"מָתַי אוֹי! מָתַי, יְהִי עֵת פִּדְיוֹנָם? – "

עַמִּי בְּצָרוֹתָיו חוֹשֵׁב אֵי פוֹדוֹ,

יִתְמַהֲמַהּ נוֹשֵׂא חֵשֶׁב אֵפוֹדוֹ? –

"תָּבוֹא תְּפוּצָתְךָ מִכָּל הָאֲרָצוֹת,

"וּלְהַר הַקֹּדֶשׁ רַגְלֶיהָ רָצוֹת,

"עוֹד יִשְׁכּוֹן כְּבוֹד אֵל, שָׁם עַל הָאָרוֹן,

"עוּרִי יְחִידָתִי! בְּמַקְהֵלוֹת אָרֹן. – "

וְאָז חֶרֶב לוֹחֲמִים תִּהְיֶה לְמזְמֵרוֹת,

עַל שְׂדוֹת הַקָּטֶל קוֹל הֵד מִזְּמִירוֹת;

אֵין אֶנְקַת חֲלָלִים, רַק גִּיל מִגְּבָעוֹת,

מַכִּים בַּחֲלִילִים, נוֹשְׂאֵי מִגְבָּעוֹת;

תַּמּוּ מֵאֲרָצוֹת חֲנִיתוֹת וְשִׁרְיוֹנִים,

אֵין סוּס לְמִלְחָמָה, רַק סִיס וְשִׁיר יוֹנִים. –

נִרְדַמְתִּי שֵׁנִית, בְּחָשְׁבִי חִשְׁבּוֹנוֹת,

וְהִנֵּה יָדַיִם, הֵיכָל חִישׁ בּוֹנוֹת,

לוֹהֲטוֹת חֹמוֹתָיו כְּזוֹהַר מַזָּרוֹת,

עֵינַי בַּחֲלוֹמִי רָאוּ מַה זָרוֹת!

וְהִנֵּה קוֹל דּוֹפֵק, עוּרָה מִשְּׁנָתְךָ,

“לְהִתְפַּלֵּל קַדִּישׁ וְלִלְמוֹד מִשְׁנָתְךָ.” –

בַּחוֹדֶשׁ הִפִּיל בּוֹ פּוּר אֲחַשְׁוֵרשׁ,

כִּפְלַיִם בְּעֵינַי דִּמְעָה וּדְוֵי רוֹש,

להֶרֶג בְּנֵי עַמִּי לְאָבְדָן נִמְכָּרוּ,

וּלְצוּר חַיָּתִי קֶבֶר בּוֹ כָּרוּ;

תְּשַׁע עָשָׂר לַאֲדָר, עֶשְׂרִים בְּלֹא אֶחָד,

יוֹם מִיתַת אָבִי, יוֹם בּוֹ לֹא אֶחָד¹

רִגְשֵׁי נֶחָמָה אֶל לִבִּי בָּאוּ,

מִסִּפְרֵי קֹדֶשׁ, נְבִיאִים נִבָּאוּ,

פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, נִדְמֶה לְתֵל בּשֶׁת,

יַעַן לא יֶאֱפַד שָׁלוֹם לְתַלְבּשֶׁת;

בַּעֲבוּר נִרְגָּנִים, עֹשֵׁי פְרִידָתוֹ,

לֹא יֹאכַל יְהוּדָה בְּשַׁלְוָה פְרִי דָתוֹ. –

כַּמָּוֶת יַפְרִיד הָרִיב בֵּין אַחִים

אוּלָם הַשָׁלוֹם יַפְרִיא בֵּין אַחִים;

יַד יַעֲקֹב בִּידֵי עֵשָׂו אֹחֶזֶת,

וְעַל צַוְארֵי אֶחָיו תִּלְטוֹשׁ מַשְׁחֶזֶת;

עֵת רִיב בִּתְפוּצֵי אַחְשֹׁב: אֵי פוֹדוֹ",

וְהַמַּעֲנֶה: שָׁלוֹם חֵשֶׁב אֵפוֹדוֹ. –

שיר מקהלות אשר הושר בבתי הכנסת, בעת הצל מלכנו יר"ה מידי המרצח ביום 18 Feber 1853 (נדפס בכ"י 18 צד 12)

הוֹדִינוּ לְךָ אֱלֹהִים, הוֹדִינוּ!

כִּי מַלְאַךְ פָנֶיךָ שָׁלַחְתָּ לְהוֹשִׁיעַ,

פָּדִיתָ מִצָּר פְרַאנץ יָאזֶעף אָבִינוּ,

בְּכָל לֵבָב וְלָשׁוֹן לְךָ נָשִׁיר נָרִיעַ: –

  עַל צַוְארֵי מַלְכֵּנוּ הָיְתָה הַחֶרֶב,

  וַתֹּאמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית: הֶרֶף!

בְּּקוּם עַל מַלְכֵּנוּ אַנְשֵׁי רֶצַח,

אוֹרְבִים לְנַפְשׁוֹ כָּאֲרִי בַּמִּסְתָּרִים;

לְמַלְאָכֶיךָ צִוִּיתָ, שִׁמְרוּהוּ נֶצַח,

וּכְעָב קַל דָּאוּ קַלּוּ מִנְּשָׁרִים;

  שָׁמְרוּ חֵי יוֹסֵף, רוּחַ אַפֵּנוּ;ּ

  לֹא נָפַל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁ מַלְכֵּנוּ. –

אֱלֹהֵי הַמָּוֶת אֱלֹהֵי הַחַיִּים,

תּוֹמֵךְ שִׁבְטֵנוּ גָּאַלְתָּ מִשַׁחַת,

נוֹדֶה לְךָ יַחַד נִכְרַע בִּרְכַּיִם,

הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ בְּשׁוּבָה וָנַחַת,

  רַק חֶסֶד וָאֱמֶת אוֹתוֹ נָצָרוּ,

  מִשְׁפָּט וָצֶדֶק אוֹתוֹ שָׁמָרוּ. –

עַמֵּי עֶסְטְרַייךְ בֹּאוּ – יַחַד נָרִיעַ:

“מַלְכֵּנוּ פְרַאנץ יָאזֶעף יִחְיֶה לְפָנֵינוּ!”

לְעוֹלָם יֵשֵׁב עַל כִּסְאוֹ מֵאֵין מַפְגִּיעַ,

עַל יְמִינוֹ רַק שָׁלוֹם וְיֶשַׁע יְקוֹנֵנוּ. –

  עַמֵּי עֶסְטְרייךְ יַחַד הָרִיעוּ הַרְנִינוּ,

  כִּי נִגְאָל מִמָּוֶת פְרַאנץ יָאזֶעף אָבִינוּ. –

וַאֲנַחְנוּ – שֶׂה פְּזוּרָה – יְהוּדִים הַנִּדָּחִים,

מָה רַב טוֹב וָחֶסֶד גָּמַל עָלֵינוּ!

כָּעֲבָדִים מִבָּתֵּי הַסֹּהַר מְשֻׁלָּחִים,

יְנַהֵל אוֹתָנוּ פְרַאנץ יָאזֶעף מַלְכֵּנוּ. –

  מֵחֲרָבוֹת הַמּוֹרְדִים פּוֹרְצֵי פָרֶץ,

  הִצִּיל רֹעֵנוּ בַּשָּׁמַיִם – אֶת רֹעֵנוּ בָּאָרֶץ!

מוֹשִׁיעַ יְשֻׁרוּן שְׁמַע נָא קוֹלֵנוּ:

“לְעוֹלָם יִחְיֶה בְּשָׁלוֹם פְרַאנץ יָאזֶעף מַלְכֵּנוּ.”

¹

עֵת לִמְרוֹמִים יִפָּרֵדוּ. בְּצַוְּךָ שַׁדַּי אֲהוּבֵינוּ,

לְעִמְקֵי קֶבֶר עֵת יֵרֵדוּ. בִּנְעוּרֵיהֶם בָּנֵינוּ; –

בְּלֵב וָנֶפֶשׁ נַעֲטֶה אֵבֶל. כְּגֵיא צַלְמָוֶת לָנוּ תֵּבֵל. –

בִּכְאֵב אָנוּשׁ עֵת יִשְׁתּוֹנֵן. עַל מוּת הַבֵּן לֶב הָאָב,

אוֹ עַל אָבְדַן אָבִיו יְקוֹנֵן. פִּי עוֹלֵל מִפֶּשַׁע חַף;

תֵּילִיל תִּמְרוֹט שַׂעֲרוֹתֶיהָ. אֵם אֹהֶבֶת בְּמוֹת בָּנֶיהָ. –

עֵת תִּרְעַדְנָה כִּלְיוֹתֵינוּ. כְּמֵיתְרֵי כִנּוֹר בַּסְּעָרָה,

כִּמְעַט אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ. וְכָל תּוּשִּׁיָה נֶעֱדָרָה;

יָדְךָ שְׁלוּחָה שָׁם מִמְּרוֹמִים. תַּרְעִיף לָנוּ יֶשַׁע, שְׁלוֹמִים.

מֵעֲפַר קבָרִים תּוֹצִיא לָנוּ. מַעֲיַן חַיִּים לנֶחָמָה,

בְּחֶשְׁכַּת שְׁאוֹל אוֹרְךָ אִתָּנוּ. וְשַׁחַר תְּחִיָּה לַאֲדָמָה,

גַּם הַמֵּתִים גַּם הַחַיִּים. בְּיָדְךָ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם.

(נדפס בכ"י XXIV. S. 90 )

שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט דִּרְשׁוּ צֶדֶק. כַּמַטְמוֹנִים בַּקְּשׁוּ אַךְ בָּר.

חַפְּשׂוּ אוֹתָם חֶפֶשׂ מְחֻפָּשׂ. כַּאֲשֶׁר יַחְתּוֹר קִירוֹת עַכְבָּר;

אֱמֶת וְשָׁלוֹם בְּחֵיקְכֶם תְּשְׂאוּ. גָּמוּל אָהוּב יִהְיוּ אַךְ בָּר,

אֲזַי תִּמְצְאוּ גַּם בִּמְצָרִים. בְּחֹסֶר וְכָפָן תָּמִיד אַךְ בָּר. –

עשֶׁר וְכָבוֹד קִרְאוּ הֶבֶל. לָמָּה תִּיגְעוּ לִמְצוֹא אַךְ שָׁוְא,

כָלוּ כְּעָשָׁן בְּיוֹם עֲבָרוֹת. לָכֵן לְתֹהוּ אוֹתָם אַחֲשָׁב;

אֶקְרָא לְכֶסֶף רַק אֲחִיתָּפֵל. אֶקְרָא לְזָהָב אֲחִירַע וְאַח – שָׁוְא,

אָח! לַכִּילַי אֲשֶׁר כַּכֶּלֶב. אַחֲרֵי קִיאוֹ תָּמִיד אַךְ – שָׁב. –

וְנֵדְעָה וְנִרְדְפָה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד. בַּל נִשְׁאָלָה מַה? אַךְ? לָמָה?

נֵטִיב תָּמִיד אֶל כָּל אָדָם. לוּ גֵּר יִהְיֶה לוּ אַח – לָמָּה?

כִּי מִלְּפָנִים זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. אַהֲבַת חֶסֶד כָּאַחְלָמָה,

עָנָק תִּהְיֶה אֶל כָּל צַוָּאר. שַׁדַּי אֶעֱבוֹד לֹא אֶכְּלָמָה.

וְאִם נָטַשְׁתָּ אֹרַח חַיִּים. וְהַחֵטא יִשַּׁךְ בַּחֲמַת עַכְשׁוּב,

אֵין לָךְ תְּרוּפָה אֶל מַכָּתְךָ. אֵין לָךְ מָזוֹר כִי אִם אַךְ שׁוּב,

אֵל יַצִּילְךָ עֵת כִּי יָבוֹא. בּוֹצֵר חַיִּים מָוֶת אַכְזָר,

לֹא יַצִּילְךָ בִּנְךָ אִמְךָ. רֵעַ עָמִית גַּם כָּל אָח זָר. –

• שלומית אפל
• בת ציון רביב
• רונית שפינדל