

לְכָל קַצְוֵי הָאֲרָצוֹת, לְרוּם שְׁחָקִים יַגִּיעַ
הַשִׁיר מֵאִישׁ הַחַיִל תְּהִלָּתוֹ אוֹדִיעַ. –
כִּי אִישׁ אַמִּיץ לֵבָב לֹא יִקַּח לְמַשְׂכֹּרֶת,
לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב, בְּעֵינָיו הֵם כַּנְּעֹרֶת: –
יִקַּח שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ שִׁירַת הַתִּפְאָרָה,
עַל רֹאשׁוֹ אֶעֶנְדֶנָּהּ תְּהִי עֶדְיוֹ כַּעֲטָרָה. –
הַסְּתָיו חָלַף הָלַךְ, וְרוּחַ צַח וְנָעִים
גֵּרַשׁ עֲנָנִים לְפָנָיו, כַּזְּאֵב יִרְדוֹף טְלָאִים;
מַעֲטֵה הַקֶּרַח, אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ סָבִיב
בִּזְרֹעוֹת עֹז יְשַׁבֵּר חֹם שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב: –
נָמֵס הַשֶּׁלֶד בַּשָּׂדוֹת וּבַיְעָרוֹת,
הַמַּעֲיָן יְהִי לְנַחַל וְהַנְּחָלִים לִנְהָרוֹת. –
מֵרָאֵשֵׁי הָהָרִים בַּמּוֹרָד יִגָּרוּ,
פַלְגֵי נַחֲלֵי מַיִם, לָעֶמֶק יִנְהָרוּ;
הַתְּעָלוֹת בַּבִּקְעָה לָאֲגַמִּים נֶהְפָכוּ,
נָהָר שׁוֹטֵף יְכַסֶּה מְלֹא רֹחַב הָאָחוּ:
כַּיָּם יִשָּׂא דָכְיוֹ, סוֹעֵר עַל כָּל גְּדוֹתָיו,
וְיִשְׁטוֹף סַלְעֵי קֶרַח עַל סְבִיבוֹת תּוֹצְאוֹתָיו. –
עַל גְּדוֹת הַנָּהָר בָּנוּי גֶּשֶׁר תִּפְאָרָה,
עַל גָּבְהֵי עַמּוּדִים כַּמְּסִלָּה לְמַעֲבָּרָה;
הוֹלְכֵי דֶרֶךְ, וְנוֹסְעִים מִפֶּלֶךְ אֶל פֶּלֶךְ,
דֵּי מִסְחָרָם שָׁם יְשַׁלְּמוּ מֶכֶס הַמֶּלֶךְ:
וְשָׁם יוֹשֵׁב הַמּוֹכָס, עִם בָּנִים אַרְבָּעָה,
“צֵא וְנוּס אִישׁ הַתָּמִים, כִּי תָּבוֹא הָרָעָה.” –
כְּקוֹל רַעַם בַּגַּלְגַל הַגַּלִּים יִרְעָשׁוּ,
בְּעַד הַדֶּלֶת וְהַחַלּוֹן יִדְפְקוּ וְיִגְעָשׁוּ,
הוֹי קֶרַח מֵאַחֲרָיו, הוֹי קֶרַח גַּם לְפָנָיו,
עַל רֹאשׁ הַגָּג יַעֲלֶה הַמּוֹכָס עִם בָּנָיו,
יִצְעֲקוּ, יִשְׁטְחוּ כַּפֵּיהֶם לִמְרוֹם שָׁמָיִם;
"הַצִּילֵנוּ אָיוֹם! מִמְּצוּלַת הַמָּיִם. – "
כְּקוֹל רַעַם בְּהַרְרֵי עַד יִתְפּוֹצְצוּ הָרְגָבִים,
סַלְעֵי קֶרַח מִסָּבִיב, רָצִים וְגַם שָׁבִים;
עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַגֶּשֶׁר הָאֲשִׁיוֹת נָפָלוּ,
וְעִם תִּקְרוֹת הַגָּזִית, תַּחְתָּן הִתְגַּלְגָלוּ. –
הַמּוּכָס עִם בָּנָיו בִּבְכִי יִשְׂאוּ קוֹלָם,
כִּי הוֹמִים הַמַּיִם מִימִינָם, מִשְׂמֹאלָם. –
בְּחָזְקָה וּבְתֹקֶף אַבְנֵי קֶרַח יִדְפָּקוּ,
מִפֹּה וּמִפֹּה הָעַמוּדִים יָעֲתָּקוּ,
וְהוֹי! גַם הַתִּיכוֹנִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נוֹסָדוּ,
קִירוֹת בֵּית הַמֶּכֶס, כַּקָּנֶה יִנָּדוּ;
הַמַּיִם סוֹעֲרִים הֹמִים – וְחָזָק מֵאֵלֶּה,
נִשְׁמַע הַקּוֹל: “הַצִּילֵנוּ עֹשֶׂה פֶּלֶא!”
עַל גְּדוֹת הַנָּהָר אֲשֶׁר מִשֶּׁטֶף נִסְחָפוּ,
מְלֵאֵי פַחַד וְאֵימָה הֲמוֹן עַם רַב נֶאסָפוּ;
עַל צָרַת הָאֲנָשִׁים יִתְרָאוּ בַחֲרָדָה,
אַךְ אֵין נוֹדֵד רַגְלוֹ, אֵין אִישׁ יָדוֹ הָדָה;
“שַׁדַּי הוֹשִׁיעֵנוּ!” קוֹל צְעָקָה וּבְכִיָּה,
יִגְעַשׁ הַנָּהָר, הָרוּחַ סוֹעֵר בַּשְּׁאִיָּה. –
עוּרָה! עוּרָה! כִּנּוֹרִי, צַלְצֵל בְּקוֹל שֶׁמַע,
שֵׁם אִישׁ הַחַיִל, פּוּגָה נִתְּנָה לַדֶּמַע,
אִישׁ הַחַיִל חוּשָׁה! בְּמֵיטַב שִׁיר נְכַבְּדוּךָ,
אִם תְּמַלְּטֵם מִמָּוֶת, הוֹי בִּטְנוֹ כְּבַר פְּתוּחָה,
הוֹי נָפְלוּ הַתִּקְרוֹת, לַפְּרָצוֹת הֻכָּתוּ,
עוֹד רֶגַע וְהַקִּירוֹת עַד יְסוֹדָם נֶהֱרָסוּ. –
עַל סוּס דֹּהֵר יָבוֹא שַׂר נָדִיב נְשׂוּא פָנִים,
בֵּין הֲמוֹן עַם הַנֶּאֱסָף יִרְכַּב כְּבֶן חַשְׁמָנִים;
צְרוֹר כֶּסֶף בְּיָדוֹ, וּבִנְדִיבוּת קוֹל יָרִים,
"אֵלֶּה הַמָּאתַיִם לְאִישׁ יַצִּיל הַיְּשָׁרִים,
“מַלְּטוּ נָא מַלְּטוּ, עוֹד אוֹסִיף אִם תַּחְפָּצוּן,”
מֵהֶמְיַת הַנָּהָר הָעָם יִתְפַּלָּצוּן. –
מִי זֶה אִישׁ הַחַיִל? הֲאִם הַשַּׂר וְכַסְפֵּהוּ?
הַגִּיד נָא שִׁירִי, שֵׁם הָאִישׁ וְנֵדָעֵהוּ!
אִישׁ חַיִל הַשַּׂר, הִזִּיל כֶּסֶף אַמְתַּחְתּוֹ,
נְדִיב לֵב נִקְרָאֵהוּ, אֵל יְבָרֵךְ מִשְׁלַחְתּוֹ!
אַךְ אֵדַע עוֹד נָדִיב מֶנּוּ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים,
הַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים, מִמִּגְדָל בְּפַעֲמוֹנִים. –
יִגְדַל שְׁאוֹן הַנָּהָר, גַּלָּיו יִתְרוֹמָמוּ,
הַסַּעַר וְהַסּוּפָה בְּרֹב עֹז יִתְקוֹמָמוּ,
וְהַמוֹכָס עִם בָּנָיו יָפוּנוּ בְּתוּשִׁיָּה,
כִּי תְהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, הַמְּצוּלָה הֹמִיָּה,
עַמּוּדֵי הַבַּיִת יִתְפוֹצְצוּ מִתַּחַת,
עוֹד מְעַט, וְגַם גַּגּוֹ לַשְּׁאִיָּה כָּאַחַת. –
“קוּמוּ אֲנָשִׁים, קוּמוּ! הִתְַאְּזרּו כְּגִבּוֹרִים”,
קוֹל שַׂר הַנָּדִיב – וּצְרוֹר הַכֶּסֶף הֵרִים;
שָׁם יִשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים קוֹל שִׁקְלֵי אַמְתַּחְתּוֹ,
אַךְ לִבָּם נָמֵס, וְאֵין אֶחָד קָם מִתַּחְתּוֹ,
בְּאָזְנָם קוֹל הַמְּצוּלָה, נִרְתְּחָה כְּסִיר נָפוּח,
שָׁוְא יֵילִיל הַמּוּכָס עִם נָהָר וָרוּחַ. –
מִתּוֹךְ הַנֶּאֱסָפִים פִּתְאוֹם יִגַּשׁ הֵנָּה,
אִכָּר לָבוּשׁ אֵזוֹר, וּבְיָדוֹ מַשְׁעֵנָה,
פַּת נְקֻדִים בְּצִקְלוֹנוֹ, וְאֹמֶץ רוּחוֹ כְּחוֹמָה,
מִפָּנָיו עֹז יָהֵל, גְּבַה שֶׁכֶם, גְּבַה קוֹמָה,
שָׁמַע דִּבְרֵי הַשַּׂר, אֵין אִישׁ הֶאֱזִין לָהֶם,
לְמַרְאֵה צָרָה הַקְּרוֹבָה לִבּוֹ הִתְפָּעֵם. –
אֹמֶץ יִתְאַזֵּר, וּלְסִירַת דּוּגָה אַחַת,
יֵרֵד וְיַרְתִּיחַ הַמִּשְׁבָּרִים כְּקַלַּחַת,
“בְּשֵׁם אֱלֹהִים” יִקְרָא, יָרִים עֵינָיו לְשָׁמַיִם,
וְיָכִין הַמָּשׁוֹט מוּל שִׁבֹּלֶת הַמַּיִם,
לֹא יִירָא הַהֶמְיָה אֲשֶׁר סְבִיבוֹ נִסְעָרָה,
תִּתְקְפֵהוּ תַּאֲוָתוֹ הֱיוֹת עֶזֶר בַּצָּרָה. –
דַּרְכּוֹ יִצְלַח וְיַצִּיל הַמוּכָס לָאֲנִיָּה,
אַךְ קְטַנָּה מֵהָכִיל גַּם בָּנָיו, נְהִי נִהְיָה,
עוֹד שָׁלשׁ פְּעָמִים שָׁב לְמַיִם הַזֵּדוֹנִים,
וּמִגַּג הַבַּיִת הוֹרִיד גַּם הַבָּנִים; – –
מָה אוֹת! כִּמְעַט עַל שְׂפַת הַנָּהָר עָמָדוּ,
נִשְׁטְפוּ קִירוֹת הַבַּיִת לַמְּצוּלָה יָרָדוּ. –
מִי זֶה אִישׁ הַחַיִל? שִׁירָתִי הַגִּידִי!
הָאִכָּר בְּאֵזוֹרוֹ? עֲטָרוֹת לוֹ הַעֲנִידִי!
רַק בְּעַד הַשְּׁקָלִים אֲשֶׁר בִּצְרוֹר הַשַּׂר עֲרוּכִים,
חֵרֵף נַפְשׁוֹ לְהַצִּיל אֲשֶׁר לַמָּוֶת לְקוּחִים,
וְלוּלֵא הִתְנַדֵּב הַשַּׂר לָתֵת לוֹ שַׁלְמוֹנִים,
טָבְעוּ כֻּלָּם יַחַד בְּמַיִם הַזֵּדוֹנִים. –
“קְרַב הֵנָּה אִישׁ הַחַיִל”! קוֹל הַשַּׂר בִּגְאוֹנוֹ,
“קַח צְרוֹר הַכֶּסֶף, וְגַם בִּרְכַת אֵל מִמְּעוֹנוֹ,”
אָמְנָם כְּבֶן חַשְׁמָנִים הַשַּׂר מִלֵּא דְבָרוֹ,
נְדִיב לֵב הוּא, בֶּן חַיִל אָשְׁרוֹ יִתֵּן זָהֳרוֹ,
אַךְ הָאִכָּר בְּאֵזוֹרוֹ עוֹד נָדִיב מִמֶּנוּ,
לְכִסֵּא הַמְּלָכִים מַעֲשֵׂהוּ יַגְבִּיהֶנּוּ. –
“נַפְשִׁי לֹא אֶמְכּוֹר בְּעַד כֶּסֶף וְזָהָב”,
עָנָה הָאִכָּר, "לְהוֹן וְעשֶׁר לֹא אֶתְאַו;
"בְּבֵיתִי לֶחֶם וְשִׂמְלָה, אָשְׁרִי יְגִיעַ זְרֹעִי,
"תֵּן הַכֶּסֶף לְמוּכָס, דַּל וְרָשׁ הוּא, אִישׁ תֹּעִי,
“כִּי בֵּיתוֹ וְקִנְיָנוֹ בִּמְצֻלַּת הַמַּיִם”, –
וּכְדַבְּרוֹ חָלַף הָלְאָה אִישׁ הַבֵּינַיִם.
לָכֵן לְקַצְוֵי אֶרֶץ, לְרוּם שְׁחָקִים יַגִּיעַ,
הַשִּׁיר מֵאִישׁ הַחַיִל תְּהִלָּתוֹ אוֹדִיעַ,
כְּאַמִּיץ לֵב בַּגִּבּוֹרִים לֹא לָקַח לְמַשְׂכֹּרֶת,
לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב, בְּעֵינָיו הָיוּ נְעֹרֶת,
לָכֵן הַלְלוּהוּ בְּשִׁירַת הַתִּפְאָרֶת,
לְדוֹר דּוֹרִים תִּהְיֶה פְּעֻלָּתוֹ נִזְכָּרֶת. –
-
השיר הזה העתקתי זה עשרים שנה משירי המליץ האשכנזי Bürger: עת שטפו מים זדונים כל סביבות עיר מושבי Szucsán על נהר Waag בגליל טהוראץ; והוצאתיו עתה מאמתחת מכתבי לזכרון האסון הנורא אשר בא כשוט משדי על בני עמנו היושבים בקהלות מישקאלץ ערלויא, מאד, ובסביבותיהן. בליל סופה וסערה בתחלת חדש אלול ש“ז נשפכה חשרת מים כמי מבול על הערים האלה פתאם. פרץ נחל, נהיה כנהר, הרס כרגע משכנות אלפי משפחות, בעת שכבו על מטותיהם ותנומה על עפעפם. רכושם וקנינם אבד, ויותר מחמש מאות נפשות מצאו בבתיהם קבריהם. וַאֲשֶׁר פִּלֵּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה – וּמֵי יַם סוּף וְיַרְדֵן מְיֵַּבֵּשׁ – יִשְׁלַח גַּם לְנִדְכָּאִים הָאֵלֶּה תְּעָלָה – שֶׁבֶר לִבָּם יְרַפֵּא וְעַצְבוֹתֵיהֶם יְחַבֵּשׁ. – הַמְּרַחֵם עֲלֵיהֶם יְרַחֲמוּ עָלָיו מִשָּׁמַיִם – וְיוֹדוּ לַ”ד חַסְדוֹ הַמֻּצָּלִים מֵאֵשׁ מִמַּיִם. – ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות