כו רַ' צָדוֹק יָשַׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּתַעֲנִית שֶׁלֹא תֶּחֱרַב יְרוּשָׁלַיִם, וְכָל מָה שֶׁאָכַל הָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ. כְּשֶׁבָּא לְהַבְרוֹת עַצְמוֹ הֵבִיאוּ לוֹ גְּרוֹגָרוֹת וְהָיָה מוֹצֵץ מֵימֵיהֶן וְזוֹרְקָן.
מִשֶּׁנִּכְבְּשָׁה הָעִיר אָמַר אֶסְפַּסְיָנוֹס לְרַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אִם יֵשׁ לְךָ אוֹהֵב אוֹ קָרוֹב בָּעִיר, שְׁלַח וְהוֹצִיאֵהוּ עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אֻכְלוּסִין שֶׁלִּי. שָׁלַח אֶת רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻעַ לְהוֹצִיא אֶת רַ' צָדוֹק. הָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ בְּפֶתַח הַשַׁעַר. כְּשֶׁבָּא עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְפָנָיו. אָמַרֹ לו אֶסְפַּסְיָנוֹס: לִפְנֵי זָקֵן כּוֹשֵׁל זֶה אַתָּה עוֹמֵד? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אִלּוּ הָיָה בָעִיר עוֹד אֶחָד כְּמוֹתוֹ, וְאֻכְלוּסִין שֶׁלְּךָ מְרֻבִּים כִּפְלַיִם – לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לְכָבְשָׁהּ. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה כּוֹחוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁאוֹכֵל גַּמְזוּז אֶחָד וְשׁוֹנֶה עָלָיו מֵאָה פְּרָקִים. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה כָּחַשׁ כָּל כָּךְ? אָמַר לוֹ: מֵחֲמַת צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת. שָׁלַח וְהֵבִיא רוֹפְאִים וְהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ קִמְעָא קִמְעָא וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ קִמְעָא קִמְעָא עַד שֶׁחָזַר עָלָיו גּוּפוֹ (גיטין נו ע“א; איכ”ר א, ה).
כָּל מָה שֶׁאָכַל וגו’ – נעשה רזה, ובגלל רזונו נראה המזון שבגופו כלפי חוץ.
לְהַבְרוֹת – להאכיל.
גְּרוֹגָרוֹת – תאנים יבשות.
אֶסְפַּסְיָנוֹס – המצביא הרומי שצר על ירושלים (ואליו יצא רבן יוחנן בן זכאי כדי לנסות ולהציל את העיר ואת חכמי ישראל).
אֻכְלוּסִין – גדודי חיילים.
גַּמְזוּז – תאנת בר, סמל לדבר מועט.
שׁוֹנֶה – לומד (מכוח אכילה זו).
קִמְעָא – מעט.
*
כז רַ' צָדוֹק גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה. כְּשֶׁנִּשְׁבָּה נְטָלַתּוּ מַטְרוֹנִית אַחַת וְשִׁגְּרָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת יָפָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נָתַן עֵינָיו בַּכֹּתֶל שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה כָּל הַלָּיְלָה. לְשַׁחֲרִית הָלְכָה וְהִקְבִּילָה אֵצֶל גְּבִרְתָּהּ. אָמְרָה לָהּ: שׁוֹוֶה לִי הַמָּוֶת מִשֶּׁתִּתְּנִינִי לָאִישׁ הַזֶּה. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לוֹ וְאָמְרָה לוֹ: מִּפְּנֵי מָה לֹא עָשִׂיתָ עִם אִשָּׁה זֹאת כְּדֶרֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּנֵי אָדָם? אָמַר לָהּ: וּמָה אֶעֱשֶׂה, מִכְּהֻנָּה גְּדוֹלָה אֲנִי, מִמִּשְׁפָּחָה גְדוֹלָה אֲנִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה דְּבָרָיו צִוְּתָה עָלָיו וּפְטָרַתּוּ בְּכָבוֹד גָּדוֹל (אדר“נ נו”א, טז).
נְטָלַתּוּ מַטְרוֹנִית – קנתה אותו גבירה רומית.
שִׁגְּרָה – שלחה.
שׁוֹנֶה – משנן את תורתו על פה.
הִקְבִּילֶה – קבלה, התלוננה.
שָׁוֶה לִי הַמָּוֶת וגו’ – אני מעדיפה למות מאשר לחיות עם גבר זה.
בְּנֵי אָדָם – גברים.
מִכְּהֻנָּה גְּדוֹלָה וגו’ – ולא ראוי לי לשאת שפחה.
צוְּתָה… וּפְטָרַתּוּ – הורתה לשחרר אותו.
*
כח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: כְּשֶׁהָיִיתִי לוֹמֵד תּוֹרָה אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן הַחוֹרָנִי, רָאִיתִי שֶׁהוּא אוֹכֵל פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת. בָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי אֶת אַבָּא. אָמַר לוֹ: הוֹלֵךְ לוֹ זֵיתִים, וְהוֹלַכְתִּי לוֹ. רָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם לַחִים. אָמַר לִי: אֵין אֲנִי אוֹכֵל זֵיתִים. בָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי אֶת אַבָּא. אָמַר לִי: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ: חָבִית נְקוּבָה הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁסְּתָמוּהָ שְׁמָרִים (יבמות טו ע"ב).
חוֹרָנִי – תושב אזור חורן שבדרום סוריה של היום.
פַּת חֲרֵבָה – פת יבשה.
שְׁנֵי – שנות.
הוֹלֵךְ – הָבֵא.
לַחִים – פירות או ירקות לחים שנוגע בהם עם הארץ (מי שאינו מקפיד בענייני טהרה וטומאה) עשויים לקבל טומאה, ור' יוחנן סירב לאכול זיתים כאלה, כי כל מאכליו היו בטהרה.
חָבִית נְקוּבָה הָיְתָה – החבית שבה המליחו את הזיתים היתה נקובה בתחתיתה כדי שנוזלי הזיתים יצאו ממנה, ובכך הודיע בעל הזיתים שאין לו עניין בנוזלים אלה, ורק נוזלים שיש לבעל החבית עניין בהם, יכולים להביא לטומאת הזיתים (אם נגע בהם עם הארץ).
סְתָמוּהָ שְׁמָרִים – למרות רצונו של בעל הזיתים נסתמה החבית, ולכן נתלחלחו הזיתים, אך אין בלחות זו כדי לטמא את הזיתים.
*
כט אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: קָבְרֵנִי תְחִלָּה בַּבִּקְעָה, וּבְסוֹף לַקֵּט עֲצָמַי וּתְנֵן בִּגְלֻסְקְמָא, וְאַל תְּלַקֵּט אַתָּה בְּיָדְךָ, וְכָךְ עָשִׂיתִי לוֹ. נִכְנַס יוֹחָנָן וְלִקֵּט וּפָרַס עֲלֵיהֶן אַפְקַרְסִין, נִכְנַסְתִּי וְקָרַעְתִּי עֲלֵיהֶן, וְנָתַתִּי עֲלֵיהֶן חֲפִירִים יְבֵשִׁים. כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לְאָבִיו כָּךְ עָשִׂיתִי לוֹ (שמחות יב, ט).
בִּקְעָה – מקום שהעפר בו תחוח.
בְּסוֹף – כאשר יירקב הבשר.
תְּנֵן בִּגְלֻסְקְמָא – שים אותם בארון שבו מניחים את עצמות המת.
אַל תְּלַקֵּט וגו’ – מפני כבוד האב ילקטו את עצמותיו אחרים.
אַפְקַרְסִין – פיסת בד.
קָרַעְתִּי עֲלֵיהֶן – את בגדי כסימן אבלות.
חֲפִירִים – גרגרי עפר יבשים.
כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה – ר' צדוק.
*
ל אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק וְעַל אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁהָיוּ חֶנְוָנִים בִּירוּשָׁלַיִם כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְהָיוּ מְמַלְּאִין מִדּוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנִין אוֹתָן לְלָקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. רַ' חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר: אַף בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בְּחֹל עָשׂוּ כֵּן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. אַף הוּא כִּנֵּס שְׁלוֹש מֵאוֹת כַּדֵּי שֶׁמֶן וְחֲבֵרוֹ שְׁלוֹש מֵאוֹת כַּדֵּי יַיִן מִמִּצּוּי הַמִּדּוֹת, וְהֶעֱלוּם לְגִזְבָּרִים. אָמְרוּ לָהֶם: אֵין אַתֶּם זְקוּקִים לְכָךְ. אָמְרוּ לָהֶם: אֵין רְצוֹנֵנוּ בָּהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: הוֹאִיל וְהֶחֱמַרְתֶּם עַל עַצְמְכֶם, מִשֶּׁל צִבּוּר הֵם – יֵעָשׂוּ בָּהֶם צָרְכֵי הָרַבִּים (תוספתא ביצה ג, ח; ירושלמי ביצה ג, ח).
מְמַלְּאִין מִדּוֹתֵיהֶם וגו’ – ממלאים את כלי המידה שבהם מוכרים שמן, כך שיהיו מוכנים בעבור הקונים אשר יגיעו ביום טוב, כיוון שאסור למדוד ביום טוב עצמו.
חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד – ימי חול המועד של סוכות ופסח.
מְפְּנֵי בִּטּוּל וגו’ – הכינו את המידות בלילה כדי להרבות בזמן הפנוי ביום ללימוד תורה ולמענה על שאלות הלכתיות המתעוררות בחג.
מִצּוּי הַמִּדּוֹת – הצורך בריקון מוחלט של כלי המדידה אל תוך כליהם של הלקוחות, כדי לוודא שלא נותר בהם דבר שעשוי להיחשב כגזל הלקוחות.
אַף הוּא כִּנֵּס וגו’ – שני החכמים אספו במהלך השנים מאות כדי שמן ויין ממה שנותר בכלי המדידה לאחר ריקונם.
גִּזְבָּרִים – גבאי צדקה.
זְקוּקִים לְכָךְ – חייבים לעשות זאת (כי הלקוחות לא הקפידו על כך).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.