סט מַעֲשֶׁה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְקָרָא לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע? אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לְבַטֵּל הֵימֶנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת.
רָחַץ לַיְלָה רִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ? אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִשְאָר בְּנֵי אָדָם – אִסְטְנִיס אֲנִי (ברכות טז ע“א־ע”ב).
קָרָא וגו' – קרא קריאת שמע בלילה הראשון לאחר חופתו.
חָתָן פָּטוּר וגו' – משום שהוא טרוד בקיום מצוות פרו ורבו (כאמור במשנה ברכות ב, ה).
אֵינִי שׁוֹמֵעַ וגו' – איני מסכים להסיר מעלי, אף לא לזמן קצר, את עול קיום המצוות.
לַיְלָה רִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה – לאחר קבורת אשתו. אִסְטְנִיס – חלוש, מפונק.
*
ע רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְהַלְּכִים בִּסְפִינָה. לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה פַּת וּלְרַ' יְהוֹשֻׁעַ פַּת וְסֹלֶת. כָּלְתָה פִּתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, סָמַךְ עַל סָלְתּוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ: וְכִי הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁתִּתְעַכֵּב כָּל כָּךְ שֶׁהֵבֵאתָ סֹלֶת? אָמַר לוֹ: כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁעוֹלֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה וּמַתְעֶה אֶת הַסַּפָּנִים, אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיַתְעֶה אוֹתָנוּ. אָמַר לוֹ: כָּל כָּךְ בְּיָדְךָ וְאַתָּה יוֹרֵד בִּסְפִינָה? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה תָּמֵהַּ עָלָי – תְּמַהּ עַל שְׁנֵי תַלְמִידִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּיַּבָּשָׁה: רַ' יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא וְרַ' אֶלְעָזָר חִסְמָא, שֶׁיּוֹדְעִים לְשַׁעֵר כַּמָּה טִפּוֹת יֵשׁ בַּיָּם – וְאֵין לָהֶם פַּת לֶאֱכֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ.
נָתַן רַבָּן גַּמְלִיאֵל דַּעְתּוֹ לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ. כְּשֶעָלָה לַיַּבָּשָׁה שָׁלַח לָהֶם וְלֹא בָּאוּ, חָזַר וְשָׁלַח וּבָאוּ. אָמַר לָהֶם: כִּמְדֻמִּים אַתֶּם שֶׁשְּׂרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם? עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: “הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה” (מלכים א יב, ז) (הוריות י ע"א).
פַּת – כיכר לחם (שהיתה אמורה להספיק לכל תקופת הנסיעה).
סֹלֶת – קמח לאפיית לחם נוסף.
עוֹלֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה – מתגלה אחת לשבעים שנה.
הַסַּפָּנִים – שמנווטים על פי הכוכבים.
כָּל כָּךְ וגו' – חוכמה כה רבה ברשותך, ואתה נאלץ לצאת בספינה לשם חיפוש פרנסה?
תְּמַהּ – תתפלא.
לְשַׁעֵר – להעריך.
נָתַן וגו' – החליט למנות אותם לתפקידי הנהגה.
לֹא בָּאוּ – מרוב ענווה.
כִּמְדֻמִּים – סבורים.
שְׂרָרָה – תפקיד של הנהגה.
“עֶבֶד לָעָם הַזֶּה” – כך נאמר למלך רחבעם.
*
עא דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה? (ראש השנה כד ע"א).
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה – דגמים (או שרטוטים) של הצורות השונות שבהן מתגלה הירח.
בְּטַבְלָא וגו' – טבלה התלויה על הכותל.
הֶדְיוֹטוֹת – אנשים פשוטים (שבאו להעיד כי ראו את הירח בתחילת החודש. בעקבות העדות נקבע מועד ראש החודש, וכך גם נודע אם היה החודש שחלף בן 29 יום או בן 30 יום).
*
עב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר רֹאשׁ חֹדֶש, וּבִקְּשׁוּ בֵּית דִּין לְקַדְּשׁוֹ. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: אֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וּמֶחֱצָה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲלָקִים.
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתָה אִמּוֹ שֶׁל בֶּן זָזָא וְהִסְפִּידָהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶסְפֵּד גָּדוֹל, לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ (ראש השנה כה ע"א).
נִתְקַשְּׁרוּ בֶּעָבִים – נתכסו עננים (והיה קשה לראות דרכם).
בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ – ראו בקטע הקודם.
כִּסְבוּרִים הָעָם – האנשים סברו כי היום ה־29 הוא כבר ראש החודש הבא.
כָּךְ מְקֻבָּלְנִי וגו' – מסורת היא במשפחתי, משפחת הנשיאים.
אֵין חִדּוּשָׁהּ וגו' – הירח החדש אינו יכול להיראות לפני שחלפו 29 יום וחצי ועוד שני שליש של שעה ו־73 חלקי השעה, שהם קצת יותר מארבע דקות (בתקופת חז"ל חולקה השעה ל־1080 חלקים). ועל כן לא יכול יום ה־29 בחודש כלשהו להיות ראש החודש הבא.
בֶּן זָזָא – דמות שאינה מוכרת ממקור אחר.
הִסְפִּידָהּ – כדי להראות ברבים שאין היום ראש חודש (כיוון שאין מספידין ביום זה).
*
עג מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בְּמִזְרָח וְעַרְבִית בְּמַעֲרָב. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם, וּכְשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַ' דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם – הֵיאַךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנֶךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַ' עֲקִיבָא מֵצֵר. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מֵצֵר? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפֹּל לְמִטָּה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַל יִגְזֹר עָלָיו גְּזֵרָה זוֹ. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי לִלְמֹד, שֶׁכָּל מָה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם” (ויקרא כג, ד) – בֵּין בִּזְמַנָּם וּבֵין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּם אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַ' דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס. אָמַר לוֹ: אִם בָּאִים אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית־דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִים אָנוּ לָדוּן אַחֲרֵי כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מִימוֹת משֶׁה עַד עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות כד, ט) – לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם שֶׁל זְקֵנִים? לְלַמֵּד שֶׁכָּל שְׁלוֹשָׁה וּשְׁלוֹשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵיהוּ כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל רַ' יְהוֹשֻׁעַ מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָמַד מִכִּסְאוֹ וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי; רַבִּי – בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי – שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַגְּדוֹלִים נִשְׁמָעִים לַקְּטַנִּים! (ראש השנה כד ע“ב־כה ע”א).
שְׁנַיִם – שני עדים.
רְאִינוּהוּ וגו' – הירח הישן נראה בבוקר במזרח, והחדש – עוד באותו יום בערב, במערב.
עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם – שכן לדעתו דבר זה הוא בלתי אפשרי מבחינה אסטרונומית.
קִבְּלָם – קיבל את עדותם וקידש את החודש.
בִּזְמַנּוֹ – בליל השלושים לחודש.
לֵיל עִבּוּרוֹ – ליל השלושים ואחד.
כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ – וברור לכול שטרם ילדה.
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ – מסכים עמך (ויש לדחות את ראש החודש ביום).
בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ – והוא ביטוי פומבי לכך שהיום הוא יום חול (והכרה בקידוש החודש על פי שיטת רבן גמליאל).
מֵצֵר – מצטער.
רָאוּי לוֹ וגו' – ר' יהושע מעדיף לחלות למשך שנה ובלבד שלא תיגזר עליו גזירה זו (ודיבר על עצמו בגוף שלישי).
יֵשׁ לִי לִלְמֹד – יכול אני להוכיח.
עָשׂוּי – תקף וראוי.
“אֵלֶּה מוֹעֲדֵי” וגו' – ומן הפסוק הוא לומד כי הקריאה, ההכרזה על המועדים, היא הקובעת אותם, אף אם היא שגויה.
לָדוּן – להעמיד בספק ולבדוק שמא טעו.
שִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל – שהם, לפי המסורת, בית הדין בימיו של משה.
שְׁלוֹשָׁה – המספר המינימלי של שופטים בבית דין.
נָטַל – לקח.
הַגְּדוֹלִים נִשְׁמָעִים לַקְּטַנִּים – הגדולים בחוכמה מצייתים לנחותים מהם.
*
עד רַ' צָדוֹק הָיָה לוֹ בְכוֹר. הֵטִיל לוֹ שְׂעוֹרִים בְּסַל נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה. בְּתוֹךְ אֲכִילָתוֹ נִסְדְּקוּ שְׂפָתָיו. בָּא לִפְנֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: כְּלוּם חִלַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: הֵן. בָּא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: חִלַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ: לֹא. – וַהֲלֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי הֵן? אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲלוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל: “כְּלוּם חִלַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ”? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי: הֵן! יְהוֹשֻׁעַ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ. עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה? אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת, יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי – הֵיאַךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי? הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִנְּנוּ כָּל הָעָם וְאָמְרוּ לְחֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן: עֲמֹד! – וְעָמָד (בכורות לו ע"א).
רַ' צָדוֹק – שהיה כוהן.
בְּכוֹר – בכור בהמה (שעל פי התורה ניתן לכוהן, אך זה רשאי לאכול את בשרו רק לאחר שנתגלה בו מום).
הֵטִיל וגו' – הגיש לו מאכל בסל עשוי ענפים שקצותיהם חדים (ונפגע הבכור).
כְּלוּם חִלַּקְנוּ וגו' – האם יש להבחין, במקרה שנופל מום בבכור, בין כוהן השייך למעמד תלמידי החכמים והמקפידים במצוות (כמו ר' צדוק), ובין כוהנים אחרים, עמי ארצות, שאינם מקפידים במצוות שונות (ושיש חשד שמא גרמו את המום בכוונה)? ב
עֲלֵי תְּרִיסִין – כינוי כבוד לתלמידי החכמים, הנאבקים זה בזה בענייני הלכה, כאילו בידיהם מָגִנים (הם התריסים).
הַשּׁוֹאֵל – ר' צדוק.
וְיָעִידוּ בְּךָ – שפסקת אחרת.
אִלְמָלֵא וגו' – איני יכול להכחיש את העדות כיוון שהעד עומד מולי בבית הדין.
עוֹמֵד עַל רַגְלָיו – והוא עלבון לעומד בשעה שהכול יושבים.
רִנְּנוּ – התלחשו והתרעמו.
חֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן – שמו של אדם שהיה מוסר בקול רם את דבריו של החכם הדורש שנאמרו בשקט ואף מבהיר אותם.
עֲמֹד – הפסק.
*
עה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: רַבִּי, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: רְשׁוּת. בָּא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: חוֹבָה. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת! אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל: “תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה?” אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: חוֹבָה. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁחוֹלֵק עָלַי בַּדָּבָר הַזֶּה? אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי רְשׁוּת?! אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ! עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמָר: אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת, יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת; עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי – הֵיאַךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי? הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִנְּנוּ כָּל הָעָם וְאָמְרוּ לְחֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן: עֲמֹד! – וְעָמַד.
אָמְרוּ לְרַ' זִינוֹן הַחַזָּן: אֱמֹר! הִתְחִיל וְאָמַר. הִתְחִילוּ כָּל הָעָם וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ: “כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד” (נחום ג, יט).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ וגו' – השוו לקטע הקודם הזהה בפרטים רבים.
הַחַזָּן – שמש בית הכנסת, שבין שאר תפקידיו נהג לקרוא פסוקים שונים בפני העם.
הִתְחִיל וְאָמַר – פסוקי מקרא כלשהם.
אָמְרוּ לוֹ – הורו לחזן מה לומר (ובה בעת כיוונו את דברי התוכחה שבפסוק לרבן גמליאל).
*
אָמְרוּ: עַד כַּמָּה יְהֵא זֶה הוֹלֵךְ וּמְצַעֲרוֹ? אֶשְׁתָּקַד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צִעֲרוֹ, בִּבְכוֹרוֹת בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל רַ' צָדוֹק – צִעֲרוֹ, וְאַף עַכְשָׁו צִעֲרוֹ, − בּוֹאוּ וְנַעֲבִירֶנּוּ! אֶת מִי נוֹשִׁיב בִּמְקוֹמוֹ? נוֹשִׁיב אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ? בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה הוּא; נוֹשִׁיב אֶת רַבִּי עֲקִיבָא? – שֶׁמָּא יַעַנְשֶׁנּוּ, שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת; אֶלָּא נוֹשִׁיב רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁהוּא חָכָם וְהוּא עָשִׁיר וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא.
בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: נוֹחַ לוֹ לְרַבֵּנוּ שֶׁיְהֵא רֹאשׁ יְשִׁיבָה? אָמַר לָהֶם: אֵלֵךְ וְאֶמָּלֵךְ בִּבְנֵי בֵּיתִי. הָלַךְ וְנִמְלַךְ בְּאִשְׁתּוֹ. אָמְרָה לוֹ: שֶׁמָּא יַעֲבִירוּךָ? אָמַר לָהּ: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: יִשְׁתַּמֵּשׁ אָדָם בְּכוֹס שֶׁל זְכוּכִית יְקָרָה יוֹם אֶחָד – וּלְמָחָר תִּשָּׁבֵר. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי אֵין לְךָ שֵׂיבָה. אוֹתוֹ הַיּוֹם בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה – נַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְעִטְּרוּהוּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת שֶׁל שֵׂיבָה (וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: “הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה” וְלֹא “בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה”). וְהָיָה רַ' עֲקִיבָא יוֹשֵׁב וּמִצְטַעֵר וְאָמַר: לֹא שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁהוּא בֶּן גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו! אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָתֵד לְהִתָּלוֹת בָּהּ.
שָנוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם סִלְּקוּהוּ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְנִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִכָּנֵס, שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כָּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ לֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתּוֹסְפוּ כַּמָּה סַפְסָלִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.
חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. הֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹמוֹ: חֲצָבִים לְבָנִים מְלֵאִים אֵפֶר.
שָׁנִינוּ: “עֵדֻיּוֹת” בּוֹ בַיּוֹם נִשְׁנֵית. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “בּוֹ בַּיּוֹם” – אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה. וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּהָ, וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא מָנַע עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. שֶׁשָּׁנִינוּ: בּוֹ בַּיּוֹם בָּא יְהוּדָה, גֵּר עַמּוֹנִי, לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבוֹא בַּקָּהָל? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה לָבוֹא בַּקָהָל! אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מֻתָּר אַתָּה לָבוֹא בַקָּהָל! אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' " (דברים כג, ד). אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּמְקוֹמָם הֵם יוֹשְׁבִים? וַהֲלֹא כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים” (ישעיה י, יג). אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן” (ירמיה מט, ו) – וּכְבָר שָׁבוּ. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל” (עמוס ט, יד) − וַעֲדַיִן לֹא שָׁבוּ, אֶלָּא שֶׁעֲתִידִין לָשׁוּב, אַף כָּאן עֲתִידִין לָשׁוּב. מִיָּד הִתִּירוּהוּ לָבוֹא בַּקָּהָל.
עַד כַּמָּה וגו' – כמה עוד ימשיך רבן גמליאל לפגוע בר' יהושע?
רֹאשׁ הַשָּׁנָה – ראו קטע עג.
בְּכוֹרוֹת – ראו בקטע הקודם.
נַעֲבִירֶנּוּ – נסלק אותו מתפקידו כנשיא.
בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה – נוגע בדבר.
שֶׁמָּא יַעַנְשֶׁנּוּ וגו' – אולי יקלל אותו, ור' עקיבא לא יוכל להתגונן מפניו, כיוון שאין לו זכות אבות המגנה על האדם.
עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא – דור עשירי מעזרא, וזכות זו תגן עליו מפני הנשיא.
אֶמָּלֵךְ – אתייעץ.
הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין – והוא פתגם בפי העם (וכוונתו שאין למנוע הנאה בהווה בשל חשש מן העתיד).
עִטְּרוּהוּ – הקיפו (את פניו).
כְּבֶן שִׁבְעִים – במראה ולא בגיל.
יָתֵד לְהִתָּלוֹת בָּהּ – קולב הנעוץ בקיר לתליית חפצים (והוא סמל למשהו מוצק בעברו של אדם, שעליו הוא יכול להיסמך).
אוֹתוֹ הַיּוֹם – שבו העבירו את רבן גמליאל מתפקידו.
שׁוֹמֵר הַפֶּתַח – מי שמנע את הכניסה לבית המדרש (בימי רבן גמליאל) ממי שלא נראה כי פנימיותו כחיצוניותו, כלומר מי שאין ידיעותיו והתנהגותו עולים בקנה אחד.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ – דאג (שמא השאיר אנשים ראויים מחוץ לבית המדרש).
חֲצָבִים לְבָנִים מְלֵאִים אֵפֶר – כדים לבנים שתוכם אפר (סמל לאנשים שאין תוכם כברם), וכדי להרגיע את רבן גמליאל הראוהו אותם.
עֵדֻיּוֹת – מסכת עדויות שבמשנה ונושאים קרובים לאמור בה.
כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר – בספרות חז"ל.
תְּלוּיָה – וטרם הוכרעה.
מָנַע עַצְמוֹ – נמנע מלבוא.
מָה אֲנִי לָבוֹא בַּקָּהָל – האם רשאי אני לשאת בת ישראל?
וְכִי עַמּוֹן וגו' – האם אפשר לזהות את תושבי אזור עמון ומואב של היום עם אלו שהתורה דיברה בהם?
בִּלְבֵּל – עירבב (וכך איבדו את ייחודם וזהותם).
וּכְבָר שָׁבוּ – ועל כן העמונים של היום הם העמונים של ימי התורה.
*
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְכָךְ, אֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ רָאָה כָּתְלֵי הַבַּיִת שֶׁהֵם מְפֻחָמִים. אָמַר לוֹ: מִכָּתְלֵי בֵּיתְךָ אַתָּה נִכָּר שֶׁפֶּחָמִי אַתָּה. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַּרְנָסוֹ וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאַתָּה קְבַרְנִיטָהּ! שֶאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ בְּצַעֲרָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בַּמֶּה הֵם מִתְפַּרְנְסִים וּבַמֶּה הֵם נִזּוֹנִים!
אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחַל לַי!
לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ.
− עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא!
נִתְפַּיֵּס.
אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לַחֲכָמִים? אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ כּוֹבֵס: אֲנִי אֵלֵךְ! שָׁלַח לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: מִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים – יִלְבַּשׁ מַדִּים; וּמִי שֶׁלֹּא לָבַשׁ מַדִּים – יֹאמַר לְמִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים: “פְּשֹׁט מַדֶּיךָ וַאֲנִי אֶלְבָּשֵׁם”? אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא לַחֲכָמִים: הָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲבָדָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וִיצַעֲרוּ אֶת הַחֲכָמִים. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מוּטָב שֶׁאֶעֱמֹד וְאֵלֵךְ אֲנִי אֶצְלָם. בָּא רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְטָפַח עַל הַדֶּלֶת וְאָמַר לָהֶם: מַזֶּה בֶּן מַזֶּה – יַזֶּה; שֶׁאֵינוֹ לֹא מַזֶּה וְלֹא בֶּן מַזֶּה – יֹאמַר לְמַזֶּה בֶּן מַזֶּה: “מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה וְאֶפְרְךָ אֵפֶר מִקְלָה”? אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַ' יְהוֹשֻׁעַ! נִתְפַּיַּסְתָּ? כְּלוּם עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ – לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ.
וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הֶעֱבִירוּ אֶת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל דּוֹרֵשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שַׁבָּת אַחַת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מָר: “שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיָתָה? – שַׁבָּת שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה” (ברכות כז ע“ב־כח ע”א; ירושלמי ברכות ד, א).
הוֹאִיל וְכָךְ – הואיל ורוב החכמים תמכו בעמדתו של ר' יהושע.
פֶּחָמִי – נפח או מי שעושה פחמים.
פַּרְנָסוֹ – מנהיגו.
קְבַרְנֵיטָהּ – רב החובל.
יוֹדֵעַ בְּצַעֲרָם – מוּדע לסבלותיהם.
נַעֲנֵיתִי לְךָ – סלח לי.
כְּבוֹד אַבָּא – כבוד בית הנשיא.
וְיוֹדִיעַ לַחֲכָמִים – שר' יהושע ורבן גמליאל התפייסו.
שָׁלַח לָהֶם – ידיעה (באמצעות הכובס).
מִי שֶׁלָּבַשׁ וגו' – מי שראוי ללבוש את בגדי הנשיאות יחזור לעשות זאת, ולא ייתכן שמי שאינו מבית הנשיא יאמר לנשיא לוותר על כך.
הָגִיפוּ – סגרו.
טָפַח – הקיש.
מַזֶּה וגו' – רק כוהן בן כוהן (כלומר מי שיש לו ייחוס שושלתי) רשאי להזות מים ואפר פרה אדומה על הטמאים, ולא ייתכן שמי שאינו כוהן יאמר לכוהן שהמים שהוא משתמש בהם הם מי מערה (ולא מים זורמים, כנדרש) וכי האפר שמעורב בהם הוא אפר שנותר משריפה סתם (ולא אפר פרה אדומה, כנדרש).
כְּלוּם – האם לא.
נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ – של רבן גמליאל (סימן לכבוד המגיע לו).
לֹא הֶעֱבִירוּ – לא הורידוהו לגמרי ממעמדו.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מָר – בסיפור אחר (חגיגה ג ע"א), כשנשאלו אנשי יבנה מי היה הדורש באותה שבת.
*
עו כָּךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ שֶׁל רַבֶּן גַּמְלִיאֵל: כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס וְאוֹמֵר: “שַׁאֲלוּ” – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם קִנְתּוּר; נִכְנַס וְלֹא הָיָה אוֹמֵר: “שַׁאֲלוּ” – בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ
שָׁם קִנְתּוּר (ספרי דברים, טז).
מִדָּתוֹ – דרך התנהגותו.
נִכְנָס – לבית המדרש.
שַׁאֲלוּ – שאלות בהלכה.
בְּיָדוּעַ וגו' – ברור היה לו שלא תהיה באותו יום מחלוקת או התנגדות.
*
עז מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב. וְהָיָה רַ' אֶלְעַאי מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו. מָצָא גְלֻסְקִין בַּדָּרֶךְ, אָמַר לוֹ: אֶלְעַאי, טֹל גְלֻסְקִין מִן הַדָּרֶךְ. מָצָא נָכְרִי אֶחָד. אָמַר לוֹ: מַבְגַּאי, טֹל גְלֻסְקִין הַלָּלוּ מֵאֶלְעַאי. נִטְפַּל לוֹ רַ' אֶלְעַאי. אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה? אָמַר לוֹ: מֵעֲיָרוֹת שֶׁל בֻּרְגָּנִין אֲנִי. – וּמָה שִׁמְךָ? – מַבְגַּאי שְׁמִי. – כְּלוּם הִכִּירְךָ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מֵעוֹלָם? אָמַר לוֹ: לָאו.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְנוּ שֶׁכִּוֵּן רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וּשְׁלוֹשָׁה דְבָרִים לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאֳכָלִין; וְלָמַדְנוּ, שֶׁהוֹלְכִים אַחֲרֵי רֹב עוֹבְרֵי דְּרָכִים; וְלָמַדְנוּ, שֶׁחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי אַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְזִיב בָּא אֶחָד לִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לָזֶה שֶׁעִמּוֹ: כְּלוּם שָׁתִינוּ רְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, יְטַיֵּל אַחֲרֵינוּ עַד שֶׁיָּפוּג יֵינֵנוּ, וְטִיֵּל אַחֲרֵיהֶם שְׁלוֹשָׁה מִילִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צֹר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צֹר, יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִן הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב וְהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ.
וְהַרְבֵּה דְבָרִים לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: לָמַדְנוּ, שֶׁרְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי מְשַׁכֵּר; וְלָמַדְנוּ, שִׁכּוֹר אַל יוֹרֶה; וְלָמַדְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן; וְלָמַדְנוּ, שֶׁאֵין מְפִירִין נְדָרִים לֹא רָכוּב וְלֹא מְהַלֵּךְ וְלֹא עוֹמֵד אֶלָּא יוֹשֵׁב (עירובין סד ע"ב).
כְּזִיב – אכזיב.
טֹל גְּלֻסְקִין – קח את כיכרות הלחם (העשויים סולת).
מַבְגַּאי – זה שמו.
נִטְפַּל – נתחבר אליו (כדי לשוחח עמו).
עֲיָרוֹת שֶׁל בֻּרְגָּנִין – יישובים קטנים שליד תחנות המשמר שעל הדרכים.
כִּוֵּן – קלע לאמת (בזיהוי שמו של הנכרי).
אֵין מַעֲבִירִין וגו' – אין לעבור ליד אוכל המושלך בדרך מבלי להרימו.
הוֹלְכִים אַחֲרֵי רֹב וגו' – ההחלטה אם הלחם שייך ליהודי או לנוכרי (ועל כן אסור ליהודי לאכול ממנו) נקבעת על פי רוב המשתמשים בדרך, שהם הנוכרים.
חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי וגו' – חמץ (של יהודי) שעבר עליו הפסח חייב להישרף, אבל בחמץ של נוכרי אפשר לעשות שימוש שיגרום ליהודי תועלת כלשהי (כגון שהנוכרי יגמול לו על המעשה).
לִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ – לחפש דרך להתיר נדר שנדר.
זֶה שֶׁעִמּוֹ – ר' אלעאי.
כְּלוּם – האם.
רְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי – כמאה גרם של יין (משובח).
יְטַיֵּל – ילך (הנודר).
יָפוּג יֵינֵנוּ – תיעלם השפעתו של היין.
סֻלָּמָהּ שֶׁל צֹר – רכס הרים דרומית לצור (צפונית לראש הנקרה של היום).
נִתְעַטֵּף – במעילו, סימן לחשיבות המעמד.
אַל יוֹרֶה – אל יפסוק הלכה.
*
עח שָׁנִינוּ: שְׁפוֹפֶרֶת הָיְתָה לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיָה מַבִּיט וְצוֹפֶה בָּהּ אַלְפַּיִם אַמָּה בַּיַּבָּשָׁה וּכְנֶגְדָּהּ אַלְפַּיִם אַמָּה בַּיָּם (עירובין מג ע"ב).
שְׁפוֹפֶרֶת – קנה חלול, כמעין משקפת, לצפייה למרחקים, ביבשה ובים.
אַלְפַּיִם אַמָּה – כק"מ. וּכְנֶגְדָּהּ – וכמו כן.
*
עט מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים בְּבֵית מִשְׁתֵּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. נָתַן הַכּוֹס לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ; נְתָנוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְקִבְּלוֹ. אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר: מָה זֶה, יְהוֹשֻׁעַ, אָנוּ יוֹשְׁבִים וְגַמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אָמַר לוֹ: מָצִינוּ גָדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ. אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: “וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם” (בראשית יח, ח), וְשֶׁמָּא תֹאמַר – כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ? לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים; וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם רַ' צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיוֹת? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת ומַעֲלֶה נְשִׂיאִים וּמוֹרִיד מָטָר וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? (קידושין לב ע"ב).
בֵּית מִשְׁתֵּה וגו' – במסיבה שנערכה לכבוד בנו של רבן גמליאל (כנראה לרגל נישואיו).
מַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם – מגיש להם משקאות.
נְטָלוֹ – לקח אותו.
בְּרַבִּי – הגדול (תואר של כבוד).
מָצִינוּ – מצאנו (בתורה).
שִׁמֵּשׁ – שירת אחרים.
עֲלֵיהֶם – על המלאכים שבאו לבקרו.
וְשֶׁמָּא וגו' – ואם תרצה לומר שנתגלו בפניו כמלאכים (ועל כן שירת אותם).
עַד מָתַי וגו' – מדוע אתם עוסקים בכבודו של בשר ודם (אברהם ולא בכבוד הקב"ה (הוא המקום)?
נְשִׂיאִים – עננים.
*
פ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ. אָמְרָה לוֹ: אַבָּא, הִתְפַּלֵּל עָלַי. אָמַר לָהּ: שֶׁלֹּא תַחְזְרִי לְכָאן. יָלְדָה בֵּן זָכָר. אָמְרָה לוֹ: אַבָּא, הִתְפַּלֵּל עָלַי. אָמַר לָהּ: שֶׁלֹּא יִכְלֶה “אוֹי” מִפִּיךְ. אָמְרָה לוֹ: שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת בָּאוּ לִי וְאַתָּה מְקַלְלֵנִי? אָמַר לָהּ: שְׁתֵּיהֶן תְּפִלּוֹת הֵן: מִתּוֹךְ שֶׁיְהֵא שָׁלוֹם לָךְ בְּבֵיתֵךְ לֹא תַחְזְרִי לְכָאן; וּמִתּוֹךְ שֶׁיְהֵא בְּנֵךְ קַיָּם לֹא יִכְלֶה “אוֹי” מִפִּיךְ: “אוֹי שֶלֹּא אָכַל בְּנִי, אוֹי שֶׁלֹּא שָׁתָה בְּנִי, אוֹי שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּנִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת” (בר"ר כו, ד).
לְכָאן – לבית אביך.
יִכְלֶה “אוֹי” – תחדלי לומר “אוי”.
שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת – נישואין ולידת בן.
*
פא מַעֲשֶׁה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין טָבִי עַבְדּוֹ וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. מְצָאוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁטָּבִי עַבְדִּי יוֹצֵא לְחֵרוּת? אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁסִּמֵּיתִי אֶת עֵינוֹ. אָמַר לוֹ: אֵין בִּדְבָרֶיךָ כְּלוּם, שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ עֵדִים (בבא קמא עד ע"ב).
סִמֵּא – עיוור (בשוגג), ועבד שכך קורה לו יוצא לחופשי (שמות כא, כו).
שָׂמֵחַ – משום שאהב את העבד ושמח על יציאתו לחופשי (וראו בקטע הבא).
אֵין לוֹ עֵדִים – ובלא שני עדים אין העבד יוצא לחופשי.
*
פב עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֵין קוֹרִין אוֹתָם “אַבָּא פְּלוֹנִי” וְ“אִמָּא פְּלוֹנִית”; וְשֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ קוֹרִין אוֹתָם “אַבָּא פְּלוֹנִי” וְ“אִמָּא פְּלוֹנִית”.
וּכְשֶמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים? אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִי כִּשְׁאַר כָּל הָעֲבָדִים – כָּשֵׁר הָיָה (ברכות טז ע"ב).
“אַבָּא פְּלוֹנִי” – כינוי של כבוד.
שֶׁל רַבָּן – עבדיו של בית רבן.
טָבִי – ראו בקטע הקודם.
קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין – נאמרו לו דברי ניחומים בטקס שנערך לאחר לוויית המת.
*
פג שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פִילוֹסוֹפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי, אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם” (דברים יג, יח) – מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי? אָמַר לוֹ: אֵין מְשִׁיבִין בְּמֶרְחָץ. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ; הִיא בָּאָה בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִין: נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי, אֶלָּא אוֹמְרִין נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לְמֶרְחָץ (עבודה זרה מד ע"ב).
פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פִילוֹסוֹפוֹס – חכם רומי.
מֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי – מרחץ שבו עמד פסלה של האלה אפרודיטי, אלת האהבה והיופי.
“וְלֹא יִדְבַּק” וגו' – ופסלי עבודה זרה נחשבו כחלק מאיסור זה (שבת ט, ו).
מְשִׁיבִין – עונים (בענייני הלכה וחוכמה).
בִּגְבוּלָהּ – אל תחומה (כי המרחץ היה קיים קודם שהכניסו לתוכו את הפסל כקישוט).
אֵין אוֹמְרִין וגו' – לא המרחץ מקשט את הפסל אלא להפך.
*
פד כְּשֶׁחָרַשׁ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַהֲרִיגָה. בָּא אוֹתוֹ הֶגְמוֹן וְעָמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: בַּעַל הַחֹטֶם מִתְבַּקֵּשׁ! בַּעַל הַחֹטֶם מִתְבַּקֵּשׁ! שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הָלַךְ וְנִתְחַבֵּא. בָּא אֶצְלוֹ בְּצִנְעָה, אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מַצִּילְךָ אַתָּה מְבִיאֵנִי לְעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי. נִשְׁבַּע לוֹ. עָלָה לַגַּג, נָפַל וּמֵת. וּמְקֻבָּלִים אָנוּ שֶׁאִם נִגְזְרָה גְּזֵרָה וְאֶחָד מֵהֶם מֵת – מְבַטְּלִין אֶת הַגְּזֵרָה. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אוֹתוֹ הֶגְמוֹן מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (תענית כט ע"א).
כְּשֶׁחָרַשׁ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס וגו' – כאשר נציב רומא ביהודה (הוא טיניאוס רופוס, שחי בראשית המאה השנייה לספירה) הרס את המקום שבו עמד המקדש.
הֶגְמוֹן – השר (שנצטווה להרוג את רבן גמליאל).
בַּעַל הַחֹטֶם – הוא רבן גמליאל (ונראה שהרומאי הבין את המילה העברית “נשיא” כקשורה למילה הלטינית, nasus, שפירושה חוטם, ו“בעל החוטם” הוא vir nasi).
בָּא אֶצְלוֹ – ההגמון.
מְקֻבָּלִים אָנוּ וגו' – נהגו בעולם הרומי כי מיתת אדם חשוב מבטלת את הגזירות שטרם בוצעו.
יָצְאָה בַּת קוֹל – קול נשמע מן השמים.
מְזֻמָּן – מיועד.
*
פה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִימוֹת משֶׁה וְעַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֶלָּא מְעֻמָּד. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל יָרַד חֹלִי לָעוֹלָם וְהָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה מְיֻשָּׁב. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ: מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּטֵל כְּבוֹד תּוֹרָה (מגילה כא ע"א).
מְעֻמָּד – בעמידה (כביטוי של כבוד).
חֹלִי – חולשה.
*
פו לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְהָפִיר אֶת דְּבָרָיו. עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַגּוּף הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָרֹאשׁ. כָּל יָמָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל קָבַעְנוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, עַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו? יְהוֹשֻׁעַ, אֵין שׁוֹמְעִין לָךְ, שֶׁכְּבָר נִקְבְּעָה הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁעִרְעֵר בַּדָּבָר כְּלוּם (עירובין מא ע"א).
לְהָפִיר – לסתור (הלכה בעניין הקשור לדיני שבת).
רוֹאֶה אֲנִי וגו' – ביטוי שפירושו כי יש ללכת בעקבות הראשונים ולא לסתור את דבריהם.
כְּלוּם – כלל.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.