הרצאה בוועידת ‘הפועל הצעיר’, 1926
ימי השפל העוברים עלינו מחייבים אותנו לבדוק מחדש את השיטות שראינו אותן מתאימות עד כה, ולבקר כמה מושגים שנתקבלו עלינו. קודם כל נבדוק את המושג ‘חלוּציוּת’, שלבש צורה אחרת בהמשך הזמן. אין ה’חלוּציוּת' מתמַצה בעליה לארץ. על ה’חלוּציות' ללווֹת את מעשה ההגשמה יום־יום. עבודתנו היא חידוש מעשי בראשית בכל יום, וקפיצות נחשון אולי תידרשנה לנו תמיד. א. יפה אמר פעם: ‘לא איכפת לי אם יבואוּ לארץ־ישראל מיליון יהודים וחלק מהם יאבד – אבל הנותר ייאָחז בארץ בצפרניו’. את האמת הזו שכחנוּ. האפשר להשוות את התקוּפה הנוכחית לתקוּפת כיבוּש העבודה בפתח־תקוה, שאז לא היה כל טיפוּל בפועלים ולא היו מוסדות שידאגו להם? היום כבר נקבעה רמת־חיים מסוימת שקשה לנו לוותר עליה, ואולי הפרזנוּ בה קצת.
בשוּבי עכשיו מחוץ־לארץ נזדמן לי לבקר במפעלי התישבוּת הפליטים ביוון. מובן, שאין אנו יכולים להעתיק כל מה שיש שם. אבל ‘מוסר השכל’ אפשר ללמוד גם מנסיונו זה של עם אחר. בשלוש שנים הושיבו על הקרקע 600 אלף נפש, שמצבם ביחס אינו גרוע משלנו, וההתישבוּת עלתה ב־125 לירות למשפחה. אצלנו אין להסתפק בסכוּם כזה, אבל בסכוּם הגדול פי שלושה־ארבעה ממנו צריך להסתפק. הלא גם אנו במצבם של מיליוני פליטים! נכון הדבר, שביוון נתנו למתישבים את האדמה בחינם, אבל גם על האדמה שישנה בידינו אין עושים את כל הניתן לעשות. אצלנו חושבים על ‘ביסוסים’, אשר ייתכנו רק במצב נורמאלי. במצב נורמאלי לא הייתי מדבר עכשיו על התישבות חדשה, אבל במצב הנוכחי חייבים אנו לשנות את כיווּן מעשינו.
אנו עומדים בראשית השנה התקציבית תרפ"ז, ועלינוּ לבדוק היטב כל סעיף וסעיף שבתקציב לאור המציאות ההולכת וקשה מיום ליום. יש דרכים ושיטות שהתאימו לפני שנה, ושוב אינם מתאימים לצרכינו עכשיו. כשהים זועף – חובה על הקברניט לכלכל מחדש את מעשיו עם כל נחשול. אם נברר לאור מצוקתנו זאת את התקציב החקלאי לא נימנע מההכרה הקשה, שאין תקציב זה כמות שהוא מתאים למציאותנו כיום.
כמעט כל משקי עמק יזרעאל עמדו לקבוע השנה את מקום מושבם הסופי1, לבנות את רוב בניניהם ולרכוש את בהמות־החלב. על פי התקציב הנוכחי לא נוכל למלא את הדרישות הללו. אין התקציב מניח איפוא לבסס את המשקים הקיימים. ואף־על־פי־כן הנני מעלה תביעה להפריש חלק גדול מהתקציב החקלאי לשם התישבות חדשה.
המצוּקה בארץ ומצב התקציב החקלאי מחייבים אותנו לוותר השנה על השקעת כספים בבנינים ובקניית פרות. חברי המשקים יצטרכו לגוּר בבנינים הזמניים הקיימים עוד שנה אחת, עד יעבור זעם. בעקב מחלות־הבקר המידבקות שפרצו בארץ היינוּ חייבים השנה לנהוג ממילא זהירות יתירה בקניית פרות. כרגע אין גם הפרה מצוּיה בשוק. הנני מרשה לעצמי להטיל ספק בדבר, אם רכישת הפרות הרגילות שתנובתן בינונית, בתנאי יבולי הפלחה שלנו ויכולת המשקים להכין הזנה זולה, היא צורך השעה, ואם יש בה משום הצעדת המשק קדימה.
נראה לי, כי החשוב בסעיפים שבתקציב השנה הוא סעיף ההשקייה. לסידורה צריך לגשת בקצב מהיר. ההשקייה המסודרת והזולה, יחד עם העלאת תנובת הפלחה, רק הן אולי יצדיקו את קיום המחלבה. עם סידוּרה של ההשקייה יוכל להתפתח גם ענף גידול־הירקות, שברוב משקינו הוא כובש לעצמו לאט לאט את מקומו ואת עובדיו. על כן יש לתת השנה למשקים הקיימים את האמצעים הדרושים לסידור השקייה למטעים, לאינוונטר הדרוש ולהספקה.
את שאר הכסף נקדיש להתישבות חדשה. עלינו לדרוש התישבוּת חדשה של אלף עובדים.
לא יתואר, כי אלפי חברים וחברות, צמאי פעוּלת־יצירה בארץ, יהלכו בינינו מחוסרי־עבודה, נטוּלי־תקווה, אכוּלי־יאוּש ורעבים ללחם, בו בזמן שיש לנו שטחי־בוּר המחכים לעובדים ומסוגלים בחלקם להיענות להם עוד השנה.
יודע אני את כל הקשיים שבהגשמת ההצעה הזאת, אולם יודע אני גם זאת, כי בכוחנוּ להתגבר עליהם.
ננסה־נא לבחון את ההצעה לפרטיה:
הקרקע הדרוש לכך – 50,000 דונם – נמצא ברשות הקק“ל; אבל כמעט את מחצית אדמתה הבטיחה קק”ל ל’לאנדסמאנשאפטים' אחדים, אשר אנשיהם טרם באו, וספק גדול אם יבואו בקרוב. אפילו נניח כי היהוּדים האלה עומדים לבוא, הן לא תתואר בארץ התישבות חקלאית מעורבת, עשויה על־ידי אנשים הבאים ישר מהאניה אל המשק. וכבר הורנוּ הנסיון כי גם אנשי ה’לאנדסמאנשאפטים' זקוּקים לכספי קרן־היסוד, שלא יהיוּ בידה בקרוב, ויהיו מוכרחים לחכות לתורם. ברור איפוא, כי השנה לא תצא התישבוּתם לפועל, והאדמה תשם על קוציה. וזה לא ייתכן! כל הנמצא בארץ, הסובל את סבלה ורעב בה ללחם, בלי הבדל חוג ומעמד, – הוא אשר יזכה ראשונה להתישבות על אדמת הלאום ובכספי הלאום. אם מי מחברי ה’לאנדסמאנשאפטים' נמצא בארץ ומסוגל לעלות על הקרקע בתנאי עבודתנוּ יחד עם שאר העולים – חבר יהיה לאלף העובדים העולים להתישבות. אולם במצבנו הנוכחי אין להשאיר בשום אופן את האדמה בוּר ולשמור אותה בשביל אנשים שעודם יושבים בארצות הגולה השונות ורואים את ארץ־ישראל רק בחלומם. נחטא בכך חטא לאוּמי שאין לו כפרה. אל נאמר, כי קיוּם הבטחת הקק“ל ל’לאנדסמאנשאפטים' השונים תרבה את הכנסותיה. יותר משתכניס הקק”ל בהבטחותיה, תפסיד בהפסקת עבודתנו וביציאה מן הארץ שתתגבר. רק התישבות חדשה ופעולה חדשה עשויות עכשיו להציל את המצב, ולהבקיע דרך באפלה אשר אפפה את מפעלנו בגולה. כל האדמה הנמצאת כיום ברשות הקק"ל – צריכה להימסר לעובדים לעבדה וליישבה! זו היא תביעת־ההצלה שלנו כיום.
בטוחני, שהקק“ל תבין לרוח השעה ותיענה לדרישה זו. חמישים אלף דונם יכולים לתת השנה לחם במידה מינימאלית לאלף איש. אל יהיה הדבר קל בעיני הדירקטוריון של הקרן הקיימת. בשעת רעב ללחם בארץ – אל תשאיר הקק”ל את אדמתה בוּר!
את אלף העובדים (500 יחידות־משק) עלינו לארגן בעיקר מתוך פועלי המושבות, הנמנים עם הקבוּצות והארגוּנים. על המתישבים להסכים – ומובטחני כי ברצון יקבלו את הדבר על עצמם – לעבוד שתים־שלוש שנים עבודה קשה ולחיות חיי צמצוּם, חיי פועל רווק במושבה. אולם תהא להם הרגשה של יצירה עצמית, של השתרשוּת בקרקע ויניקה ממנה. המתישבים מקבלים את הקרקע הדרוש, דירה בנויה (לפי שעה חדר לשלושה אנשים), בהמת־עבודה, את האינונטר ההכרחי ביותר, וזרעים לתבואות־חורף ותבואות־קיץ. כל המתישבים מתארגנים בקואופרציה ההתישבוּתית וחיים בה עד גמר הבנינים. בתוך אלף החברים יימצאו גם בעלי־מקצוע לכל עבודות הבנין, וכל העבודות הכרוכות בכך תיעשינה בידי המתישבים עצמם. עלינוּ להקים טיפוס של בנין חזק, אבל עשוי בפשטוּת מרובה, אשר יוזיל בהרבה את ההתישבוּת. את שכר־העבודה יש לחשב, לדעתי, לפי 20 ג"מ2 ליום עבודה, וכן הכרח הוּא להקטין את אחוּז הוצאות הבנין וההשגחה הטכנית. הבנינים נבנים בשביל הבונים עצמם, ואסור לייקרם. אל נוציא את שכרו של המתישב כבנאי בהפסדו של הבנאי כמתישב.
הוזלת הבניה והאינוונטר והוזלת ההתישבות בכללה – זוהי סיסמתנו. מוטב לנו להעלות את אחוז השקעת הכספים בענפי הכנסה, מאשר להשקיע את הכסף בבנינים, שאין אדם אוכל את פירותיהם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
בלי לשכוח אף לרגע את קשי הניתוּח בבשרם החי של המשקים הקיימים, על המרכז החקלאי לדרוש להפריש מהתקציב הכללי 40 אלף לי“מ, בתנאי שמחלקת־העבודה או מקור אחר של ההנהלה הציונית ימציאו את 30 אלף הלי”מ החסרות. אם יימצא מספר מסויים של מתישבים מן המעמד הבינוני, שיש להם אמצעים לפחות לשנה הראשונה, אפשר יהיה לנכות מהתקציב החקלאי את הסכוּם הנדרש. תעשה־נא מחלקת־העבודה את חשבונה האמיתי, תזכור־נא, כי במקום אלף הפועלים שיצאוּ מתוך המושבות יבואו אלף מחוסרי־העבודה. עליה להביא בחשבון את אלפי הלירות אשר תהא מוכרחה להוציא על אלף איש בעיר, הוצאה לטמיון, ללא יצירת כל יסוד כלכלי ולתת דעתה גם על ההד אשר יהיה לפעוּלה זו בקרב כל ציבור העובדים; מובטחני, כי תיווכח בצדקת תביעתנו.
בשעת חירום יש לשנות את החזית. בגיוס ימי־עבודה ובעבודות סיוּע, עם כל ההכרח שבהם, לא ניוושע. ישמשוּ־נא מאמצנו זה וצמצוּם השקעת הכספים במשקים הקיימים מס קולקטיבי אשר תטיל התנועה החקלאית שלנו על עצמה להקלת המצב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.