בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה חַי לְפָנִים אָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא שְׁמוֹ לִתְּהִילָה בִגְלָל אֲדִיקוּתוֹ הָרַבָּה; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא גָּר בֵּין הֶהָרִים כִּי שָׁם מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ; וְהָיָה מַקְדִּישׁ לֵילוֹתָיו לִתְּפִילָה, וְהָאֱלֹהִים הָיָה מְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְּׁאַלוֹת לְבָבוֹ לְטוֹבָה. וְכֵן הֶעֱמִיד הָאֱלֹהִים לְשֵׁרוּתוֹ עָנָן מְיוּחָד, שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְדַרְכּוֹ, וְהָיָה מְסַפֵּק לוֹ אֶת הַמַּיִם הַדְּרוּשִׁים לוֹ לִשְׁתִּיָה וְלִרְחִיצַת גוּפוֹ.
יוֹם אֶחָד עָבַר עֲבֵרָה כָּל שֶׁהִיא כְלַפֵּי הָאֱלֹהִים, וְהָאֱלֹהִים לָקַח מִמֶּנּוּ אֶת הֶעָנָן וְאַף לֹא שָׁמַע עוֹד אֶת תְּפִילוֹתָיו.
וְהָיָה אוֹתוֹ אָדָם נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ, וּמִתְחָרֵט עַל מַעֲשֵׂהוּ וּמְצַפֶּה בְּכִלְיוֹן נֶפֶשׁ לְאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ יַעֲנִיק לוֹ הָאֱלֹהִים שׁוּב הַפַּעַם אֶת חַסְדּוֹ.
לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְהַרְהֵר בְּרַעְיוֹנוֹ זֶה, הוּא נִרְדָּם וּבַחֲלוֹמוֹ נֶאֱמַר לוֹ: “הֲרוֹצֶה אַתָּה כִּי יַחְזִיר לְךָ הָאֱלֹהִים אֶת הֶעָנָן שֶׁלְךָ? וּבְכֵן, לֵךְ אֶל מֶלֶךְ פְּלוֹנִי וּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִתְפַּלֵל עֲבוּרְךָ אֶל הָאֱלֹהִים, כִּי אַךְ וְרַק בְּאֶמְצָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁבִּתְפִילָתוֹ יִנָּתֵן לְךָ מֵחָדָשׁ מְבֻקָּשְׁךָ”.
לְמָחָרָת הַבֹּקֶר יָצָא הָאִישׁ לְמַסְעוֹתָיו, לְאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁצוּיְנָה לוֹ בַחֲלוֹמוֹ, וּכְשֶׁהִגִיעַ לְשָׁם, שָׁאַל עַל מְקוֹם אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. לְאַחַר שֶׁהוֹלִיכוּהוּ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, רָאָה נַעַר יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא גָבֹהַ לְיַד הַשַּׁעַר, אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ.
הָאָדָם הֵשִׁיב: “נַעֲשֶׂה לִי עָוֶל, וּבִרְצוֹנִי לְהִתְלוֹנֵן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ”.
וְעַל זֹאת הֵשִׁיב הַשּׁוֹעֵר: “לֹא תּוּכַל הַיּוֹם לִרְאוֹת פָּנָיו, כִּי לְמַטָּרָה זוֹ קָבַע הַמֶּלֶךְ יוֹם מְיֻחָד בַּשָׁבוּעַ שֶׁבּוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת. הַמְתֵּן אֵיפוֹא עַד בּוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם”.
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הָאִישׁ כַּמָּה סָגוּר וּמְסוּגָר הוּא הַמֶּלֶךְ מִבְּנֵי עַמּוֹ, חָשַׁב אֶל לִבּוֹ: "כַּמָּה קָדוֹשׁ עָלוּל הוּא לִהְיוֹת? אַף עַל פִּי כֵן הוּא הִמְתִּין, עַד בּוֹאוֹ שֶׁל יוֹם הַבִּקּוּרִים וְהָרַאְיוֹנוֹת, כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹעֵר וְאָז הָלַךְ שֵׁנִית אֶל הָאַרְמוֹן, וּמָצָא לְיַד הַשַּׁעַר אֲנָשִׁים רַבִּים הַמַּמְתִּינִים עַד שֶׁיִתְּנוּ לָהֶם לְהִכָּנֵס.
לְבַסּוֹף בָּא וָזִיר וְכַמָּה מְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים, אֲשֶׁר הִנִיחוּ לַמְבַקְּשִׁים לְהִכָּנֵס לָאַרְמוֹן.
בַּחֲדַר־הָרַאְיוֹנוֹת יָשַׁב הַמֶּלֶךְ מוּקָף בְּכָל גְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ, וּבְפָנָיו עָמַד וָזִיר אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת כָּל אַחַד הַנּוֹכָחִים. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאִישׁ לְסוֹף הַשּׁוּרָה, הִבִּיט אֵלָיו הַמֶּלֶךְ רֶגַע קָט וְאָמַר: “בָּרוּךְ הַבָּא, אִישׁ־הֶעָנָן שֵׁב נָא, בְּבַקָּשָׁה, עַד שֶׁאֶגְמֹר דְבָרַי עִם הָאֲחֵרִים”.
תָּמַה הָאִישׁ עַד מְאֹד עַל נוּסַח הַפְּנִיָּה אֵלָיו, וְכֵן עַל הַכִּשָׁרוֹן שֶׁבּוֹ מְנַהֵל הַמֶּלֶךְ אֶת תַּפְקִידוֹ. לְאַחַר שֶׁפָּתַר בְּחָכְמָה גְדוֹלָה אֶת כָּל הַסִּכְסוּכִים שֶׁהוּבְאוּ בְּפָנָיו, קָם מִמְּקוֹמוֹ, וְנָטַל אֶת הָאִישׁ בְּיָדוֹ, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִפְנִים הָאַרְמוֹן, דֶרֶךְ שַׁעַר שֶׁלְיָדוֹ עָמַד עַל הַמִּשְׁמָר עֶבֶד כּוּשִׁי בְּצִיּוּד צְבָאִי, מְזוּיָן בְּקֶשֶׁת חֶרֶב וּמָגֵן. כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ, הוּא קָם וּפָתַח אֶת הַשַּׁעַר.
“הַמֶּלֶךְ הוֹלִיכַנִּי”, – כַּךְ סִפֵּר הָאִישׁ – "עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְשַׁעַר שֵׁנִי. אֶת הַשַּׁעַר הַזֶּה פָּתַח הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ: עַתָּה עָמַדְנוּ בְּבַיִּת הָרוּס וְנוֹשָׁן, וְנִכְנַסְנוּ לְחֶדֶר שֶׁהֵכִיל רַק כַּמָּה עַנְפֵי־דְּקָלִים, קְעָרַת־רַחֲצָה וְשָׁטִיחַ.
“מִיַּד לִכְשֶׁנִכְנַס הַמֶּלֶךְ לַחֶדֶר הַזֶּה, הוּא זָרַק מֵעָלָיו אֶת הַלְּבוּשׁ הַמַּלְכוּתִי וְלָבַשׁ חָלוּק גַס שֶׁל צֶמֶר לָבָן, וְכִסָּה אֶת רֹאשׁוֹ בְמִצְנֶפֶת שֶׁל לֶבֶד, וַאֲזַי יָשַׁב וּבִקֵּשׁ אַף אוֹתִי לָשֶׁבֶת, וּלְאַחַר מִכֵּן קָרָא לְאִשְׁתּוֹ”.
כְּשֶׁאַךְ נִכְנְסָה הָאִשָּׁה וְשָׁאֲלָה לִרְצוֹנוֹ, הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ: "הֲיוֹדַעַת אַתְּ מִי הָאוֹרֵחַ שֶׁלָנוּ הַיּוֹם? “כֵּן”, הִיא הֵשִׁיבָה! “אִישׁ הֶעָנָן”.
“וַאֲזַי” אָמַר “יְכוֹלָה אַתְּ לָלֶכֶת עַתָּה! אֵין לָךְ עוֹד מַה לַעֲשׂוֹת כַּאן”.
“וְאַף הָאִשָּׁה הָיְתָה לְבוּשָׁה חֲלוּק צֶמֶר עָבֶה! אֲבָל פָּנֶיהָ הָיוּ כֹה יָפוֹת! וְהֵן הִזְהִירוּ כִפְנֵי הַלְּבָנָה”.
"כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, שָׁאַל אוֹתִי הַמֶּלֶךְ אִם עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל מִיַּד, וַאֲזַי עָלַי לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ וּלְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ, אוֹ אִם עָלָיו לְסַפֵּר לִי תְּחִילָה מְעַט עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ. בִּקַּשְׁתִּיו לְסַפֵּר לִי מְעַט עַל מַצַּב־עִנְיָנָיו. וְהוּא אָמַר אֵלַי:
“דַּע לְךָ כִּי אָבִי וְכֵן אָבִי זְקֵנִי, וַאֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים עַד לִימֵי קֶדֶם. לְפָנֵינוּ, כֻּלָּם הָיוּ מַלְכֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת. כַּאֲשֶׁר, לְאַחַר מוֹת אָבִי, עָבְרָה עַטֶּרֶת הַמַּלְכוּת אֵלַי, לֹא שָׂמַחְתִּי בָּהּ מְאֹד, כִּי הֶעֱדַפְתִּי לִחְיוֹת חַיֵּי אִכָּר פְּשׁוּטִים; אֲבָל, מֵאַחַר שֶׁהִתְיָרֵאתִי כִּי אִם אֶסְתַּלֵּק מִתַּפְקִידִי עֲלוּלִים לָחוּל הִתְקוֹמְמוּיוֹת וּמַחֲלוֹקֶת בָּאָרֶץ, וְלֹא יְכַבְּדוּ עוֹד אֶת הַחוּקִים הַקְּדוֹשִׁים וְהָאֱמוּנָה תֵּרֵד מַטָּה מַטָּה, הִשְׁאַרְתִּי הַכֹּל בְּמַצָּבוֹ הַקַּיָּם, וְהֶעֱמַדְתִּי שׁוֹמְרִים וַעֲבָדִים לְיַד שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן כְּדֵי לְהַטִּיל מוֹרָא וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הָרְשָׁעִים, וְלָבַשְׁתִּי כְּכָל קוֹדְמַי אֶת לְבוּשׁ הַמַּלְכוּת; אֲבָל מִיַּד לְאַחַר שֶׁעִנְיְנֵי הַמִּמְשָׁל מִסְתַּיְּמִים, אֲנִי מִתְיַחֵד לִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּמִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת, וְחַי לִי כַּאן בְּיִרְאַת אֱלֹהִים בְּיַחַד עִם בַּת דוֹדִי. בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אָנוּ מְכִינִים כָּל סוּגֵי עֲבוֹדוֹת מִן הֶעָלִים שֶׁל עַנְפֵי הַדְּקָלִים, וְאָנוּ מוֹכְרִים אוֹתָם, וּבַכֶּסֶף אָנוּ קוֹנִים אֶת מִצְרְכֵי הַמָּזוֹן לְפַת עַרְבִית, כִּי אָנוּ צָמִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם; וְכַךְ אָנוּ חַיִּים מִזֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. לוּנָה אִתָּנוּ הַלַּיְלָה, וּסְעַד אִתָּנוּ פַת עַרְבִית”.
"לְעֵת עֶרֶב בָּא מְשָׁרֵת וְנָטַל אֶת הָעֲבוֹדָה הַמּוּכָנָה לִמְכֹּר אוֹתָהּ, וְקָנָה פּוֹלִים בִּמְחִירָהּ, שֶׁהָיוּ לָנוּ לְמַאֲכָל. בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה שָׁמַעְתִּי כִּי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה קָמוּ וְהִתְפַּלְלוּ לֶאֱלֹהִים. עִם בֹּקֶר רָאֲתָה הַמַּלְכָּה אֵיזוֹ עֲנָנָה מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַרָקִיעַ, וְאָמְרָה אֵלַי: “לֵךְ בְּשִׂמְחָה לְשָׁלוֹם, כִּי תְּפִילָתֵנוּ נִתְקַבְּלָה”.
נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי כְּשֶׁהֶעָנָן שֶׁלִי מְהַלֵּךְ לְפָנַי, וְכָל מַה שֶׁהִתְפַּלַלְתִּי לוֹ בִּשְׁמָם אֶל הָאֱלֹהִים, נִתְמַלֵּא".
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.