בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה חַי לְפָנִים אָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא שְׁמוֹ לִתְּהִילָה בִגְלָל אֲדִיקוּתוֹ הָרַבָּה; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא גָּר בֵּין הֶהָרִים כִּי שָׁם מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ; וְהָיָה מַקְדִּישׁ לֵילוֹתָיו לִתְּפִילָה, וְהָאֱלֹהִים הָיָה מְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְּׁאַלוֹת לְבָבוֹ לְטוֹבָה. וְכֵן הֶעֱמִיד הָאֱלֹהִים לְשֵׁרוּתוֹ עָנָן מְיוּחָד, שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְדַרְכּוֹ, וְהָיָה מְסַפֵּק לוֹ אֶת הַמַּיִם הַדְּרוּשִׁים לוֹ לִשְׁתִּיָה וְלִרְחִיצַת גוּפוֹ.

יוֹם אֶחָד עָבַר עֲבֵרָה כָּל שֶׁהִיא כְלַפֵּי הָאֱלֹהִים, וְהָאֱלֹהִים לָקַח מִמֶּנּוּ אֶת הֶעָנָן וְאַף לֹא שָׁמַע עוֹד אֶת תְּפִילוֹתָיו.

וְהָיָה אוֹתוֹ אָדָם נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ, וּמִתְחָרֵט עַל מַעֲשֵׂהוּ וּמְצַפֶּה בְּכִלְיוֹן נֶפֶשׁ לְאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ יַעֲנִיק לוֹ הָאֱלֹהִים שׁוּב הַפַּעַם אֶת חַסְדּוֹ.

לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְהַרְהֵר בְּרַעְיוֹנוֹ זֶה, הוּא נִרְדָּם וּבַחֲלוֹמוֹ נֶאֱמַר לוֹ: “הֲרוֹצֶה אַתָּה כִּי יַחְזִיר לְךָ הָאֱלֹהִים אֶת הֶעָנָן שֶׁלְךָ? וּבְכֵן, לֵךְ אֶל מֶלֶךְ פְּלוֹנִי וּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִתְפַּלֵל עֲבוּרְךָ אֶל הָאֱלֹהִים, כִּי אַךְ וְרַק בְּאֶמְצָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁבִּתְפִילָתוֹ יִנָּתֵן לְךָ מֵחָדָשׁ מְבֻקָּשְׁךָ”.

לְמָחָרָת הַבֹּקֶר יָצָא הָאִישׁ לְמַסְעוֹתָיו, לְאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁצוּיְנָה לוֹ בַחֲלוֹמוֹ, וּכְשֶׁהִגִיעַ לְשָׁם, שָׁאַל עַל מְקוֹם אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. לְאַחַר שֶׁהוֹלִיכוּהוּ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, רָאָה נַעַר יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא גָבֹהַ לְיַד הַשַּׁעַר, אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ.

הָאָדָם הֵשִׁיב: “נַעֲשֶׂה לִי עָוֶל, וּבִרְצוֹנִי לְהִתְלוֹנֵן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ”.

וְעַל זֹאת הֵשִׁיב הַשּׁוֹעֵר: “לֹא תּוּכַל הַיּוֹם לִרְאוֹת פָּנָיו, כִּי לְמַטָּרָה זוֹ קָבַע הַמֶּלֶךְ יוֹם מְיֻחָד בַּשָׁבוּעַ שֶׁבּוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת. הַמְתֵּן אֵיפוֹא עַד בּוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הָאִישׁ כַּמָּה סָגוּר וּמְסוּגָר הוּא הַמֶּלֶךְ מִבְּנֵי עַמּוֹ, חָשַׁב אֶל לִבּוֹ: "כַּמָּה קָדוֹשׁ עָלוּל הוּא לִהְיוֹת? אַף עַל פִּי כֵן הוּא הִמְתִּין, עַד בּוֹאוֹ שֶׁל יוֹם הַבִּקּוּרִים וְהָרַאְיוֹנוֹת, כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹעֵר וְאָז הָלַךְ שֵׁנִית אֶל הָאַרְמוֹן, וּמָצָא לְיַד הַשַּׁעַר אֲנָשִׁים רַבִּים הַמַּמְתִּינִים עַד שֶׁיִתְּנוּ לָהֶם לְהִכָּנֵס.

לְבַסּוֹף בָּא וָזִיר וְכַמָּה מְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים, אֲשֶׁר הִנִיחוּ לַמְבַקְּשִׁים לְהִכָּנֵס לָאַרְמוֹן.

בַּחֲדַר־הָרַאְיוֹנוֹת יָשַׁב הַמֶּלֶךְ מוּקָף בְּכָל גְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ, וּבְפָנָיו עָמַד וָזִיר אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת כָּל אַחַד הַנּוֹכָחִים. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאִישׁ לְסוֹף הַשּׁוּרָה, הִבִּיט אֵלָיו הַמֶּלֶךְ רֶגַע קָט וְאָמַר: “בָּרוּךְ הַבָּא, אִישׁ־הֶעָנָן שֵׁב נָא, בְּבַקָּשָׁה, עַד שֶׁאֶגְמֹר דְבָרַי עִם הָאֲחֵרִים”.

תָּמַה הָאִישׁ עַד מְאֹד עַל נוּסַח הַפְּנִיָּה אֵלָיו, וְכֵן עַל הַכִּשָׁרוֹן שֶׁבּוֹ מְנַהֵל הַמֶּלֶךְ אֶת תַּפְקִידוֹ. לְאַחַר שֶׁפָּתַר בְּחָכְמָה גְדוֹלָה אֶת כָּל הַסִּכְסוּכִים שֶׁהוּבְאוּ בְּפָנָיו, קָם מִמְּקוֹמוֹ, וְנָטַל אֶת הָאִישׁ בְּיָדוֹ, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִפְנִים הָאַרְמוֹן, דֶרֶךְ שַׁעַר שֶׁלְיָדוֹ עָמַד עַל הַמִּשְׁמָר עֶבֶד כּוּשִׁי בְּצִיּוּד צְבָאִי, מְזוּיָן בְּקֶשֶׁת חֶרֶב וּמָגֵן. כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ, הוּא קָם וּפָתַח אֶת הַשַּׁעַר.

“הַמֶּלֶךְ הוֹלִיכַנִּי”, – כַּךְ סִפֵּר הָאִישׁ – "עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְשַׁעַר שֵׁנִי. אֶת הַשַּׁעַר הַזֶּה פָּתַח הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ: עַתָּה עָמַדְנוּ בְּבַיִּת הָרוּס וְנוֹשָׁן, וְנִכְנַסְנוּ לְחֶדֶר שֶׁהֵכִיל רַק כַּמָּה עַנְפֵי־דְּקָלִים, קְעָרַת־רַחֲצָה וְשָׁטִיחַ.

“מִיַּד לִכְשֶׁנִכְנַס הַמֶּלֶךְ לַחֶדֶר הַזֶּה, הוּא זָרַק מֵעָלָיו אֶת הַלְּבוּשׁ הַמַּלְכוּתִי וְלָבַשׁ חָלוּק גַס שֶׁל צֶמֶר לָבָן, וְכִסָּה אֶת רֹאשׁוֹ בְמִצְנֶפֶת שֶׁל לֶבֶד, וַאֲזַי יָשַׁב וּבִקֵּשׁ אַף אוֹתִי לָשֶׁבֶת, וּלְאַחַר מִכֵּן קָרָא לְאִשְׁתּוֹ”.

כְּשֶׁאַךְ נִכְנְסָה הָאִשָּׁה וְשָׁאֲלָה לִרְצוֹנוֹ, הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ: "הֲיוֹדַעַת אַתְּ מִי הָאוֹרֵחַ שֶׁלָנוּ הַיּוֹם? “כֵּן”, הִיא הֵשִׁיבָה! “אִישׁ הֶעָנָן”.

“וַאֲזַי” אָמַר “יְכוֹלָה אַתְּ לָלֶכֶת עַתָּה! אֵין לָךְ עוֹד מַה לַעֲשׂוֹת כַּאן”.

“וְאַף הָאִשָּׁה הָיְתָה לְבוּשָׁה חֲלוּק צֶמֶר עָבֶה! אֲבָל פָּנֶיהָ הָיוּ כֹה יָפוֹת! וְהֵן הִזְהִירוּ כִפְנֵי הַלְּבָנָה”.

"כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, שָׁאַל אוֹתִי הַמֶּלֶךְ אִם עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל מִיַּד, וַאֲזַי עָלַי לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ וּלְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ, אוֹ אִם עָלָיו לְסַפֵּר לִי תְּחִילָה מְעַט עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ. בִּקַּשְׁתִּיו לְסַפֵּר לִי מְעַט עַל מַצַּב־עִנְיָנָיו. וְהוּא אָמַר אֵלַי:

“דַּע לְךָ כִּי אָבִי וְכֵן אָבִי זְקֵנִי, וַאֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים עַד לִימֵי קֶדֶם. לְפָנֵינוּ, כֻּלָּם הָיוּ מַלְכֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת. כַּאֲשֶׁר, לְאַחַר מוֹת אָבִי, עָבְרָה עַטֶּרֶת הַמַּלְכוּת אֵלַי, לֹא שָׂמַחְתִּי בָּהּ מְאֹד, כִּי הֶעֱדַפְתִּי לִחְיוֹת חַיֵּי אִכָּר פְּשׁוּטִים; אֲבָל, מֵאַחַר שֶׁהִתְיָרֵאתִי כִּי אִם אֶסְתַּלֵּק מִתַּפְקִידִי עֲלוּלִים לָחוּל הִתְקוֹמְמוּיוֹת וּמַחֲלוֹקֶת בָּאָרֶץ, וְלֹא יְכַבְּדוּ עוֹד אֶת הַחוּקִים הַקְּדוֹשִׁים וְהָאֱמוּנָה תֵּרֵד מַטָּה מַטָּה, הִשְׁאַרְתִּי הַכֹּל בְּמַצָּבוֹ הַקַּיָּם, וְהֶעֱמַדְתִּי שׁוֹמְרִים וַעֲבָדִים לְיַד שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן כְּדֵי לְהַטִּיל מוֹרָא וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הָרְשָׁעִים, וְלָבַשְׁתִּי כְּכָל קוֹדְמַי אֶת לְבוּשׁ הַמַּלְכוּת; אֲבָל מִיַּד לְאַחַר שֶׁעִנְיְנֵי הַמִּמְשָׁל מִסְתַּיְּמִים, אֲנִי מִתְיַחֵד לִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּמִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת, וְחַי לִי כַּאן בְּיִרְאַת אֱלֹהִים בְּיַחַד עִם בַּת דוֹדִי. בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אָנוּ מְכִינִים כָּל סוּגֵי עֲבוֹדוֹת מִן הֶעָלִים שֶׁל עַנְפֵי הַדְּקָלִים, וְאָנוּ מוֹכְרִים אוֹתָם, וּבַכֶּסֶף אָנוּ קוֹנִים אֶת מִצְרְכֵי הַמָּזוֹן לְפַת עַרְבִית, כִּי אָנוּ צָמִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם; וְכַךְ אָנוּ חַיִּים מִזֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. לוּנָה אִתָּנוּ הַלַּיְלָה, וּסְעַד אִתָּנוּ פַת עַרְבִית”.

"לְעֵת עֶרֶב בָּא מְשָׁרֵת וְנָטַל אֶת הָעֲבוֹדָה הַמּוּכָנָה לִמְכֹּר אוֹתָהּ, וְקָנָה פּוֹלִים בִּמְחִירָהּ, שֶׁהָיוּ לָנוּ לְמַאֲכָל. בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה שָׁמַעְתִּי כִּי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה קָמוּ וְהִתְפַּלְלוּ לֶאֱלֹהִים. עִם בֹּקֶר רָאֲתָה הַמַּלְכָּה אֵיזוֹ עֲנָנָה מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַרָקִיעַ, וְאָמְרָה אֵלַי: “לֵךְ בְּשִׂמְחָה לְשָׁלוֹם, כִּי תְּפִילָתֵנוּ נִתְקַבְּלָה”.

נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי כְּשֶׁהֶעָנָן שֶׁלִי מְהַלֵּךְ לְפָנַי, וְכָל מַה שֶׁהִתְפַּלַלְתִּי לוֹ בִּשְׁמָם אֶל הָאֱלֹהִים, נִתְמַלֵּא".

נָבִיא אֶחָד הָיָה גָר עַל הַר גָּבֹהַ, אֲשֶׁר לְרַגְלָיו הָיָה זוֹרֵם נַחַל מַיִּם; וּבַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁהָיָה רָחוֹק מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל יִשּׁוּב, הָיָה מַקְדִּישׁ אֶת זְמַנּוֹ לְמַחֲשָׁבָה וּלְהִרְהוּרִים.

יוֹם אֶחָד רָאָה רוֹכֵב שֶׁבָּא אֶל הַמַּעְיָן, יָרַד מִסּוּסוֹ, הִנִּיחַ אַרְנָק שֶׁנָשָׂא עַל צַוָּארוֹ, שָׁכַב לָנוּחַ, הִרְוָה צִמְאוֹנוֹ בְּמֵי הַנַּחַל, וּלְאַחַר מִכֵּן עָלָה הָרוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְרָכַב הַלְאָה מִשָּׁם, וְהִנִּיחַ אֶת הָאַרְנָק בִּמְקוֹם שִׁבְתּוֹ מִתַּחַת לָעֵץ.

זְמַן־מָה לְאַחַר מִכֵּן, בָּא אָדָם אַחֵר, גַם הוּא לִשְׁתּוֹת מַיִּם מִן הַנַּחַל, וְרָאָה אֶת הָאַרְנָק עִם הַכֶּסֶף, וְלָקַח אוֹתוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

אַחֲרָיו בָּא שְׁלִישִׁי; הָיָה זֶה חוֹטֵב עֵצִים אֲשֶׁר נָשָׂא עַל גַבּוֹ מַעֲמָסָה כְּבֵדָה שֶׁל עֵצִים, וְהִנִּיחַ אֶת מַשָּׂאוֹ לְיַד הַנַּחַל, וְיָשָׁב לִשְׁתּוֹת מִמֵּימָיו, וּבְעוֹדוֹ יוֹשֵׁב חָזַר הָרוֹכֵב הָרִאשׁוֹן, וְשָׁאָל אוֹתוֹ: “לְאָן נֶעֱלָם הָאַרְנָק שֶׁהָיָה מוּנָח כַּאן?”

חוֹטֵב הָעֵצִים הֵשִׁיב כִּי אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר עַל אַרְנָק כָּל שֶׁהוּא, וַאֲזַי שָׁלַף הָרוֹכֵב אֶת חַרְבּוֹ וְהֵמִית אֶת חוֹטֵב הָעֵצִים, וְחִפֵּשׂ בְּכָל בְּגָדָיו וַחֲבִילוֹתָיו וּלְאַחַר שֶׁלֹא מָצָא שׁוּם דָבָר, רָכַב הָלְאָה לְדַרְכּוֹ.

הַנָּבִיא אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַכֹּל מֵרֹאשׁ הָהָר, הֵרִים אֶת כַּפָּיו לַשָּׁמַיִם וְקָרָא:

“אֲדוֹנָי אֱלֹהִים! הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? הָאֶחָד לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וְהַשֵּׁנִי הוּמָת עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ?”

וַאֲזַי שָׁמַע אֶת קוֹל הָאֱלֹהִים הַמֵּשִׁיב לוֹ: “עֲסֹק בִּתְפִילָתְךָ וּבְהִרְהוּרֶיךָ, וְאַל תִּתְעַצֵּב אֶל לִבְּךָ עַל סִדְרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. אָבִיו שֶׁל הָרוֹכֵב גָזַל אֵי פַּעַם מֵאָבִיו שֶׁל לוֹקֵחַ הַכֶּסֶף אֶלֶף דִינָרִים, וְעַתָּה הֶחֱזַרְתִּי לִבְנוֹ אֶת הַכֶּסֶף; חוֹטֵב־הָעֵצִים, לְעוּמַת זֹאת, רָצַח אֶת אָבִיו שֶׁל הָרוֹכֵב, וַאֲנִי הִנַּחְתִּי לוֹ לִנְקֹם אֶת דָּם אָבִיו!”

וַאֲזַי קָרָא הַנָּבִיא: “אֵין אֱלֹהִים בִּלְעָדֶיךָ, יְהֵא שִׁמְךָ מְבוֹרָךְ, כִי אַתָּה לְבַדְּךָ יוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת!”

לְפָנִים, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה חַי אִישׁ חָסִיד וּבַעַל נְכָסִים. וּבְנוֹ שֶׁל הֶחָסִיד הַזֶּה אַף הוּא הָיָה צַדִּיק וְיָשָׁר.

וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הָאָב לָמוּת, הוּא קָרָא לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ אֲשֶׁר יָשַׁב לִמְרַאשׁוֹתָיו, כְּדֵי לְהַגִּיד בְּפָנָיו אֶת צַוָּאָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן.

וְהָאָב אָמַר: “הִשָּׁבַע לִי בָאֱלֹהִים, כִּי לֹא תִּשָּׁבַע בְּחַיֶּיךָ, לֹא שְׁבוּעַת אֱמֶת וְלֹא שְׁבוּעַת שָׁוְא!”

מִיַּד לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל הָאָב, בָּא אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַבֵּן וְאָמַר אֵלָיו:

“אָבִיךָ הָיָה חַיָּב לִי סְכוּם פְּלוֹנִי שֶׁל כֶּסֶף, וְאַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת; הַחֲזֵר לִי אֶת הַכֶּסֶף אוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ עַל זֹאת כָּל מְאוּמָה!”

וּבִהְיוֹת וְהַבֵּן רָצָה לְקַיֵּם אֶת צַוָּאַת אָבִיו, הוּא שִׁלֵּם לוֹ אֶת הַסְכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ, אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהִמָּנַע מִן הַשְׁבוּעָה.

לְאַחֲרָיו בָּאוּ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בִתְּבִיעוֹת שָׁוְא, עַד שֶׁחִלֵּק אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת כָּל נְכָסָיו, וְלֹא נוֹתַר לוֹ עוֹד כָּל מְאוּמָה.

וַאֲזַי הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיְתָה יְרֵאַת אֱלֹהִים, וְיָלְדָה לוֹ שְׁנֵי בָּנִים: “עַתָּה, לְאַחַר שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה לִי, אִם יָבֹא מִי שֶׁהוּא וְיִתְּבַע אֵיזֶה חוֹב מִמֶּנִי, אֶהְיֶה נֶאֱלָץ לְהִשָּׁבַע; מוּטָב אֵיפוֹא שֶׁנִנְטֹשׁ אֶת בֵּיתֵנוּ, וְנִסַּע לְאֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁבָּה אֵין מַכִּירִים אוֹתָנוּ!” הוּא עָלָה אֵיפוֹא עִם אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו לְסִפּוּנָהּ שֶׁל הַסְּפִינָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִקְלְעָה לוֹ בְּדַרְכּוֹ. וְהִפְלִיג בְּאֵין מַטָּרָה.

זְמַן־מַה לְאַחַר מִכֵּן הִתְנַפְּצָה הַסְּפִינָה אֶל הַסְּלָעִים; וְהַבַּעַל הִצִיל אֶת נַפְשׁוֹ. בִּשְׂחִיָה עַל קֶרֶשׁ אֶחָד; הָאִשָּׁה אַף הִיא נִצְלָה בְּאֶמְצָעוּת קֶרֶשׁ אַחֵר; וְאַף שְׁנֵי הַבָּנִים נִצְלוּ, כָּל אֶחָד עַל קֶרֶשׁ אַחֵר, אֶלָא שֶׁהַגַּלִּים לֹא נָשְׂאוּ אוֹתָם יַחְדָּיו לְמָקוֹם אֶחָד. הָאִשָּׁה נִדְחֲפָה אֶל הַיַּבֶּשֶׁת לִכְּפָר קָטָן, אֲחַד הַבָּנִים הִגִּיעַ לְאֵיזוֹ עַיָּרָה נִדַּחַת, וְאֶת הַבֵּן הַשֵׁנִי הֶעֱלוּ עַל אֵיזוֹ סְפִינָה אַחֶרֶת שֶׁעָבְרָה בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם; הָאָב נִקְלַע וְהִגִּיעַ עַל גַבֵּי הַגַּלִּים לְאִי מְרוּחָק.

מִיַּד לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, רָחַץ גוּפוֹ בְמֵי הַיָּם וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל וְרָאָה כִּי מִתּוֹךְ הַיָּם הִתְרוֹמְמוּ עוֹד דְּמוּיוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר הִתְפַּלְלוּ אִתּוֹ. לְאַחַר סִיּוּם תְּפִילָתוֹ הָלַךְ אֶל אֲחַד הָעֵצִים וְהִשְּׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ בְּפֵירוֹתָיו. לְאַחַר מִכֵּן מָצָא מַעְיָן שֶׁל מַיִּם; אֲשֶׁר בָּהֶם הִרְוָה אֶת צִמְאוֹנוֹ, וְעַל כָּל אֵלֶה הוֹדָה לָאֱלֹהִים.

כַּךְ עָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים. שָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִילָה, הָיוּ מִתְנַשְׂאוֹת מִתּוֹךְ הַיָּם דְמוּיוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלוֹת אִתּוֹ. בַּיוֹם הָרְבִיעִי שָׁמַע קוֹל הַקּוֹרֵא אֵלָיו: “חָסִיד, חָסִיד! הַמְּכַבֵּד אֶת אֱלֹהָיו וּמַקְפִּיד עַל קִיּוּם צַוָּאַת אָבִיו, אַל תִּירָא! אֱלֹהִים יַחֲזִיר לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר אָבַד לְךָ! עַל הָאִי הַזֶּה טְמוּנִים אוֹצָרוֹת עֲצוּמִים עַד בְּלִי דָי, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים מַעֲנִיק לְךָ אוֹתָם, וְעַל יָדֶיךָ יִבָּנֶה הָאִי הַזֶּה, וְאֲנָשִׁים יָבֹאוּ וְיִתְיַשְׁבוּ בוֹ; אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אֳנִיוֹת רַבּוֹת מְלֵאוֹת אָדָם; הִתְנַהֵג בְּטוּב לֵב כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה, הַמְּצוּיִים עַל סִפּוּנֵי הָאֳנִיוֹת, וְהַזְמֵן אוֹתָם לְהִתְיַשֵּׁב אֶצְלְךָ; אֱלֹהִים יַטֶּה אֶת לִבָּם אֵלֶיךָ!”

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן מָצָא הָאִישׁ אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הָאֱלֹהִים, וּמִיַּד לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעוּ הָאֳנִיוֹת אֶל הָאִי; וְהוֹאִיל וְהוּא הִתְנַהֵג כְּלַפֵּיהֶם בְּטוּב־לֵבָב, וְהִטָּה לָהֶם חֶסֶד, וְשָׁאַל עַל הַנִּצְרָכִים, וְתָּמַךְ בָּהֶם, הִגִּיעוּ אֵלָיו מְהַגְּרִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא עָבְרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְהָאִי הָיָה מְיוּשָׁב כּוּלוֹ, וּמִסְפָּר תּוֹשָׁבָיו הָיָה נִכָּר לְמַדַּי, וְהֵם בָּחֲרוּ בַיְהוּדִי הֶחָסִיד לִהְיוֹת לָהֶם לְמֶלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ נוֹדַע עַד מְהֵרָה עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּשְׁמוֹ הַטּוֹב נִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וְשִׁמְעוֹ הִגִּיעַ עַד לְאָזְנֵי בְּנוֹ הַבְּכוֹר, שֶׁנִתְקַבֵּל בְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אָדָם טוֹב אֲשֶׁר דָאַג לְחִנּוּכוֹ, וַאֲשֶׁר לֹא יָדַע כִּי אוֹתוֹ מֶלֶךְ אָבִיו הוּא. הוּא נָסַע אֶל הָאִי וְנִתְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁמִנָּה אוֹתוֹ מִיַּד לְמַזְכִּירוֹ הַסּוֹדִי.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן שָׁמַע גַּם בְּנוֹ הַצָּעִיר עַל הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ וְעַל הָאִי הַמְּשַׂגְשֵׂג וּפוֹרֵחַ; אַף הוּא חֻנַּךְ יָפֶה עַל יְדֵי הַסּוֹחֵר שֶׁבְּבֵיתוֹ מָצָא מִקְלַט, וְאַף הוּא שָׂם לַדֶּרֶךְ פְעָמָיו, וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ הֶחָסוּד וְהַיָּשָׁר, אֲשֶׁר מִנָּה אוֹתוֹ לִמְנַהֵל הַנְכָסִים שֶׁל מַלְכוּתוֹ.

לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים וְהִנֵּה הִגִּיעַ לָאִי אוֹתוֹ סוֹחֵר שֶׁבְּבֵיתוֹ מָצְאָה לָה מַחְסֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָה לֹא לִנְטֹשׁ אוֹתָה וּלְסַפֵּק לָה אֶת כָּל צְרָכֶיהָ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל גַם לְהַבָּא לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים בְּאֵין מַפְרִיעַ.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַסְּפִינָה, שֶׁבָּה הִפְלִיגוּ הַסּוֹחֵר וְהָאִשָּׁה, אֶל הָאִי, וְהִטִּילָה עוֹגֶן, לָקַח הַסּוֹחֵר כָּל מִינֵי בְּגָדִים יְקָרִים וְחֶפְצֵי־עֶרֶךְ אֲחֵרִים הַנּוֹצָרִים עַל הַיַּבֶּשֶׁת עַל מְנָת לְהַגִּישָׁם שַׁי לַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ שָׂמַח מְאֹד עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁקִּבֵּל, וְאַף הוּא הִגִּישׁ לוֹ מַתָּנוֹת מִצִּדּוֹ.

וּבִהְיוֹת ובֵין הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִגִּישׁ הַסּוֹחֵר לַמֶּלֶךְ הָיוּ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וּתְרוּפוֹת שֶׁשְׁמוֹתֵיהֶם וְהַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם לֹא הָיוּ יְדוּעִים לַמֶּלֶךְ, בִּקֵּשׁ אֶת הַסּוֹחֵר לָלוּן אֶצְלוֹ בַּלַּיְלָה, עַל מְנָת שֶׁיַסְפִּיק לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת כָּל הַקָשׁוּר בְּצִמְחֵי־הַתְּרוּפָה שֶׁהֵבִיא לוֹ. וְעַל זֹאת הֵשִׁיב הַסּוֹחֵר:

“אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! יֵשׁ לִי עַל הָאֳנִיָה אִשָּׁה חֲסוּדָה, אֲשֶׁר תְּפִילוֹתֶיהָ מְבִיאוֹת לִי אֶת הַבְּרָכָה, וַאֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי לָה אֶת חֲסוּתִי, וְאֵין אֲנִי יָכֹל לְהַשְׁאִירָהּ לְבַדָּהּ עַל הַסִּפּוּן!”

וְעַל זֹאת אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֶשְׁלַח אֵלֶיהָ אֲנָשִׁים מְהֵימָנִים, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ עָלֶיהָ וְעַל רְכוּשָׁהּ”. וּבִהְיוֹת וְהַסּוֹחֵר לֹא הִתְנַגֵּד לָזֶה, וְהִסְכִּים לְהִשָּׁאֵר בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, נִשְׁלְחוּ אֶל הָאֳנִיָה הַמַּזְכִּיר הַסּוֹדִי וּמְנַהֵל הַמֶּשֶׁק שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִצְטַוּוּ לִהְיוֹת עֵרָנִים כָּל הַלַּיְלָה.

שְׁנֵיהֶם עָלוּ עַל הַסִפּוּן; הָאֶחָד מֵהֶם עָמַד עַל הַמִשְׁמָר עַל הַסִּפּוּן הַקִּדְמִי, וְהַשֵׁנִי עַל הַסִּפּוּן הָאֲחוֹרִי, וּלְאַחַר שֶׁבִּלּוּ אֶת הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַלַּיְלָה בִּתְּפִילָה, נִפְגְשׁוּ יַחְדָּיו וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה:

“הֱיוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת עֵרָנִים, מוּטָב שֶׁנִמָצֵא יַחְדָּיו, וּנְסַפֵּר זֶה לָזֶה עַל אַרְפַּתְקוֹתֵינוּ וְהַנִּסָיוֹן שֶׁרָכַשְׁנוּ מִמַּה שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בָעוֹלָם הַגָדוֹל הַזֶּה”.

“אֲנִי נִתְנַסֵּיתִי הַרְבֵּה”, אָמַר הָאֶחָד מֵהֶם, “וְהַגּוֹרָל הִפְרִיד בֵּינִי לְבֵין אָבִי וְאִמִּי; וְכֵן הָיָה לִי גַם אָח, שֶׁשְׁמוֹ הָיָה כְשִׁמְךָ; הָיִינוּ כֻּלָּנוּ עַל סְפִינָה אַחַת יַחְדָּיו, וְהַסְּעָרָה נִפְּצָה אוֹתָה אֶל הַסְּלָעִים, וְכָךְ נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַשֵּׁנִי אֶת הַסִפּוּר הַזֶּה, שָׁאַל אוֹתוֹ עַל שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם אִמּוֹ; וְכַאֲשֶׁר הַלָּה אָמַר אוֹתָם, הוּא חִבֵּק אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים הֲרֵי אָחִי אַתָּה!”

וְהֵם סִפְּרוּ זֶה לָזֶה עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִכָּל אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם בִּימֵי יַלְדוּתָם וְאִמָּם שׁוֹמַעַת אֶת הַכֹּל בַּמִסְתָּרִים, אֶלָּא שֶׁהִיא חִזְּקָה אֶת לִבָּה וְלֹא נִתְגַלְתָה בִּפְנֵיהֶם.

כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַבֹּקֶר אָמַר הָאֶחָד אֶל אָחִיו: “הָבָה נַחֲזֹר הַבַּיְתָה וְשָׁם נַמְשִׁיךְ אֶת שִׂיחָתֵנוּ”.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן בָּא הַסּוֹחֵר וּמָצָא אֶת הָאִשָּׁה נִרְגֶשֶׁת מְאֹד. כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתָהּ עַל מַה שֶׁקָרָה לָהּ, הִיא הֵשִׁיבָה: “שָׁלַחְתָּ אֵלַי שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַלַּיְלָה, אֲשֶׁר חָרְשׁוּ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, וּמִשׁוּם כַּךְ נִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד נֶגְדָּם”.

הַסּוֹחֵר, נִזְעַם מְאֹד, הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ עַל הִתְנַהֲגוּת אֲנָשָׁיו כְּלַפֵּי הָאִשָּׁה. הַמֶּלֶךְ שֶׁאָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם מְאֹד וְהָיָה בָּטוּחַ בְּיֹשֶׁר לִבָּם, שָׁלַח לִקְרֹא גַם לָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁתַּסְבִּיר בַּמֶה אָשְׁמוּ הָאֲנָשִׁים.

כַּאֲשֶׁר בָּאָה הָאִשָּׁה שָׁאַל אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ: “הַגִּידִי נָא מַה רָעָה מָצָאת בְּאַנְשֵׁי אֵמוּנִי?”

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֲנִי מַשְׁבִּיעָה אוֹתְךָ בְּאֵל עֶלְיוֹן, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! צַוֵּה עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לַחֲזֹר עַל הַשִׂיחָה שֶׁנִהֲלוּ בֵּינֵיהֶם בִּהְיוֹתָם הַלַּיְלָה יַחְדָּיו!”

לְפִי פְּקוּדַת הַמֶּלֶךְ שׁוּב סִפְּרוּ הַשְּׁנַיִם אֶת הַסִּפּוּר עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מְאוֹרָעוֹת חֲיֵיהֶם, וְעַל פֵּרוּד מִשְׁפַּחְתָּם בְּעֵקֶב הַסְּעָרָה שֶׁנִּפְּצָה אֶת סְפִינָתָם.

וְאָז קָם הַמֶּלֶךְ מִכִּסֵא מַלְכוּתוֹ וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְחִבֵּק אוֹתָם וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים! הֲרֵי הִנְכֶם בָּנַי!”

וְהָאִשָּׁה, אַף הִיא, הֵסִירָה אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ וְאָמְרָה: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הִנְנִי אִמָּם!”

וְכַךְ נִשְׁאֲרוּ יַחְדָּיו, וְנִהֲלוּ חַיֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה רַבָּה עַד יוֹם מוֹתָם. יְבוֹרָךְ שֵׁם הָאֱלֹהִים הַמַּצִּיל אֶת יְרֵאָיו וְעוֹשֵׂי דְבָרוֹ וְאֶת כָּל הַפּוֹנִים אֵלָיו, וְאֵינוֹ מְבַיֵּשׁ אֶת הַנּוֹתְנִים בּוֹ אֶת אֵמוּנָם.

• יעל חייקין
• קרן לביא
• עדנה הדר
• צחה וקנין-כרמל
• מיכל בינהיים
• שרה בילו
• עירית יציב