האגדה הערבית, המופיעה כיום בכתובים, מהווה סיכום של ספרות שבעל פה בדורות עברו: – אגדות שמקורן בארצות שׁונות שׁבמזרח, הפרי רוחם שׁל עמים שׁונים, מבלי לציין את שמות מחבריהם.

הנסיון החשׁוב ביותר לקיבוץ כל האגדות והספורים יחדיו הוא קובץ “אלף לילה ולילה”, הכולל אגדות וספורים שׁמקורם בהודו, בסין, בפרס ובארצות המזרח התיכון האחרות, וכן גם אגדות מתהלכות בארצות אירופה הדרומית.

מלבד זאת כונסו במאה האחרונה והובאו לדפוס גם אגדות אחרות שׁהיו עדיין מתהלכות כספרות בעל פה, ונודעות מפי מספרים נודדים, ההולכים מעיר לעיר ומארץ לארץ ומתפרנסים על סיפורים, שׁהם מספרים, בפני קהל מצטבר בבתי קפה ובתי בידור למיניהם.

הקו האופייני שׁל האגדה הערבית והמזרחית הוא בתאור היצרים הלוהטים והדמיון העשׁיר שׁל אישׁ המזרח. ברם, קיימות גם אגדות בעלות אופי אחר – הגיוני ומוסרי.

בספר שׁלפנינו הובאו בעיקר אגדות המספרות על אישׁים יהודים (לקוחות מתוך, “אלף לילה ולילה”) – המזכירות לנו אגדות דומות בספרות ישׂראל, וכן גם אגדות שׁהאופייני שׁבהן הוא הצד ההגיוני והמוסרי.

י. ר.

הָיָה מֶלֶךְ בִּימֵי קֶדֶם; וְלַמֶּלֶךְ לֹא הָיוּ כָּל בָּנִים; וּכְבָר הִּגִּיעַ לְגִיל חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְטֶרֶם נוֹלַד לוּ כָל בֵּן או בַת.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, חָשַׁב עַל גּוֹרָלוֹ וְהֵחֵל לִבְכּוֹת. וּמִי רָאָה אֶת זֹאת? – הַוָּזִיר.

וְאָז קָם הַוָּזִיר מִמְּקוֹמוֹ, וְנִגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר אֵלָיו: “יִנְצֹר אוֹתְךָ הָאֱלֹהִים מִכָּל רָע, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מַה לְךָ כִּי תִּבְכֶּה?”

“אֲהָה, אֲדוֹנִי הַוָּזִיר”, אָמַר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, “אַל תְּדַבֵּר עַתָּה אֵלַי”, וְהוֹסִיף לְמָרֵר בַּבֶּכִי.

הַוָּזִיר עָמַד דוּמָם כַּמָּה רְגָעִים, אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן שׁוּב פָּנָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה שֶׁתֹּאמַר לִי מַה קָרָה לְךָ, וְאוּלַי אוּכַל לְהָפִיג אֶת צַעַרְךָ!”

וְהַמֶּלֶךְ הֵשִׁיב: “כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ כִּי תִקְצַר יָדְךָ מֵעֲֹזר לִי; מִכָּל מָקוֹם, אֲסַפֵּר לְךָ. יָשַׁבְתִּי הַיּוֹם וְהִרְהַרְתִּי בָזֶה שֶׁהִנְנִי חֲשׂוּךְ בָּנִים, וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: בִּידֵי מִי תִפֹּל מַלְכוּתִי לְאַחַר מוֹתִי? וּכְשֶׁעָלְתָה הַמַּחֲשָׁבָה הַזּוּ בְמוֹחִי הָיִּיתִי נֶאֱלָץ לִפְרֹץ בַּבֶּכִי”.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הַוָּזִיר אֶת הַמִּלִים הָאֵלֶה מִפִּי הַמֶּלֶךְ, עָלְתָה בַת שְׂחוֹק עַל פָּנָיו, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ: “לָמָה תְּחַיֵּךְ, אֲדוֹנִי הַוָּזִיר?” הֵשִׁיב לוֹ הַוָּזִיר:

“וּמַה מַצָּבִי אָנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַאִם אֵין גּוֹרָלְךָ כְגוֹרָלִי? אַתָּה הִנְךָ חֲשׂוּךְ בָּנִים, וְאַף אֲנִי חֲשׂוּךְ בָּנִים; אֲבָל, מַלְכִּי הַגָּדוֹל, שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים כִּי יֵשׁ מֶלֶךְ בִּיְרוּשָׁלַיִם, וּשְׁמוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וֶאֱלֹהָיו נוֹתֵן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ. בִּרְצוֹנִי לִנְסֹעַ אֵלָיו, וּלְהִתְפַּלֵל לֶאֱלֹהָיו שֶׁיַעֲנִיק לָנוּ שְׁנֵי בָנִים: בֵּן אֶחָד לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ; וּבֵן אֶחָד לִי, עַבְדְךָ הַנֶּאֱמָן”.

וְאָז אָמַר הַמֶּלֶךְ: “עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ!”

וּבְאוֹתָה שָׁעָה הָיְתָה הַמּוֹעֵצָה הַמַּלְכוּתִית סְגוּרָה. וְכָל חֲבֵרֶיהָ מִנִּכְבַּדֵּי הָעָם הָלְכוּ כוּלָם לְבָתֵיהֶם, וְגַם הַוָּזִיר הָלַךְ לְבֵיתוֹ, וְאוֹתוֹ לַיְלָה יָשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים.

לְמָחָרַת בַּבֹּקֶר, נָטַל הַוָּזִיר אִתּוֹ מַתָּנוֹת, עָלָה עַל סוּסוֹ, וְרָכַב בְּדַרְכּוֹ לִיְרוּשָׁלַיִּם. שָׁם נִפְגַשׁ בַּוָּזִיר שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יָצָא לִקְרָאתוֹ, וְדָרַשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ, וְאָמַר אֵלָיו אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

“יְהֵא בּוֹאֲךָ מְבֹרָךְ, אֲדוֹנִי הַוָּזִיר שֶׁל מֶלֶךְ בִּתִּיר! מַה שְׁלוֹמֶךָ?”

וְעַל זֹאת הִתְפַּלֵא הַוָּזִיר, שֶׁאַךְ זֶה עַתָּה נִכְנַס הָעִירָה, וְשָׁאַל אֶת הַוָּזִיר שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: “כֵּיצַד יָדַעְתָּ עַל בּוֹאִי, שֶׁיָצָאתָ לְקַדֵּם פָּנַי?” וְהַלָּהּ הֵשִׁיב:

“הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָמַר לִי”.

וְאָז הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

וְכַאֲשֶׁר נִכְנַס הַוָּזִיר מִן הָאָרֶץ הַנָּכְרִיָה אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, קָם הַמֶּלֶךְ וְאָמַר אֵלָיו: “רְאֵה נָא, הַוָּזִיר, תְּפִילַת הַמֶּלֶךְ וּתְפִילָתְךָ אַתָּה נִתְקַבְּלוּ בִפְנֵי הָאֱלֹהִים; אֲבָל, עָלֶיךָ לְדַבֵּר עִם מַלְכְּךָ וּלְהַגִּיד לוֹ כִי עֲלֵיכֶם לְכַבֵּד אֶת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יַעֲנִיק לָכֶם, לוֹ וּלְךָ, בָּנִים זְכָרִים”.

“בְּרָצוֹן רָב, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” אָמַר הַוָּזִיר.

וַאֲזַי לָקַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שְׁתֵּי חֲבִילוֹת וְנָתַן אוֹתָן בִּיְדֵי הַוָּזִיר וְאָמַר:

“רְאֵה, חֲבִילָה זוּ הִיא בִּשְׁבִיל בִּנְךָ, וְהָאֲחֶרֶת – בִּשְׁבִיל בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ”.

“כִּדְבָרֶיךָ, כֵּן יָקוּם דָבָר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” הֵשִׁיב הַוָּזִיר, וְנִפְרָד מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְחָזַר לְבֵיתוֹ.

כַּאֲשֶׁר בָּא וְעָמַד בִּפְנֵי מַלְכּוֹ, סִפֵּר לוֹ עַל כָּל קוֹרוֹתָיו, וְאָמַר אֵלָיו:

“הוּא מְבַקֵּשׁ לֹאמַר לְךָ שֶׁתְּכַבֵּד אֶת אֱלֹהָיו!”

וְעַל זֹאת הֵשִּׁיב הַמֶּלֶךְ: “נִרְאֶה אִם יֵשׁ אֱמֶת בִּדְבָרָיו”.

וּבְכָל זֹאת, לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים, וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָרוּ לָלֶדֶת, – אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַוָּזִיר; וְהַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה רַבָּה, וְנָתַן צַו לְהַכְרִיז בְּכָל חוּצוֹת הָעִיר כִּי כָּל מִי שֶׁלֹא יְנַתֵּץ אֶת הָאֱלִילִים אֲשֶׁר בִּרְשׁוּתוֹ, יִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ!

וּמִיַּד נָתְצוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֶת הָאֱלִילִים וְהַפְּסִילִים שֶׁהָיוּ בִרְשׁוּתָם וְהֵחֵלוּ מְכַבְּדִים וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֱלֹהֵי שְׁלֹמֹה.

נוֹהֲגִים לִסְפֹּר אֶת הַבֵּיצִים אֲשֶׁר בַּמַּחֲבַת, אַךְ אֵין לִסְפֹּר אֶת חָדְשֵׁי הַהֵרָיוֹן, הֵם חוֹלְפִים עַד מְהֵרָה, וְכַעֲבֹר תִּשְׁעָה יַרְחֵי הַלֵּידָה, יָלְדָה כָל אַחַת הַנָּשִׁים בֵּן שֶׁפָּנָיו הֵאִירוּ כִפְנֵי הַלְּבָנָה. וְאָז הֵחֵלוּ הַחֲגִיגוֹת בַּיָּמִים וְהַשְׂמָחוֹת בַּלֵּילוֹת, וְכָל הָעִיר הָיְתָה חוֹגֶגֶת אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.

וּלְאַחַר מִכֵּן הוּבְאוּ שְׁתֵּי אוֹמְנוֹת לִשְׁנֵי הַיְּלָדִים, וְהֵן הֵחֵלוּ לְהֵינִיק אוֹתָם, וְכַךְ עָשׂוּ בְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּבְסוֹף שְׁתֵּי הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מוֹרֶה לִשְׁנֵיהֶם, וְהוּא חִנֵּךְ אוֹתָם וְלִמֵּד אוֹתָם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. וְאָז לִמְּדוּ אוֹתָם לִרְכַּב עַל סוּסִים וְתִּרְגְּלוּ אוֹתָם בְּכָל תִּמְרוֹנֵי הָאַבִּירוּת, וּשְׁנֵיהֶם נַעֲשׂוּ לְרוֹכְבִים מְצוּיָנִים, שֶׁאֵין כְּמוֹתָם, עַד שֶׁנִמְלְאוּ לָהֶם עֶשְׂרִים שָׁנָה.

יוֹם אֶחָד קָם הַוָּזִיר וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, הֲאִם אֵין בְּדַעַתְּךָ לִמְסֹר לִידֵי הַנְּעָרִים אֶת הַחֲבִילוֹת שֶׁנָתַן עֲבוּרָם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה?”

“כֵּן”, הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ, “רַק שָׁכַחְתִּי אֶת הַדָּבָר. הָבָה, תִּמְסֹר לְכָל אֶחָד אֶת חֲבִילָתוֹ, כְּפִי שֶׁיָעַד לָהֶם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה”.

וְאָז הָלַךְ הַוָּזִיר וְהוֹצִיא אֶת הַחֲבִילוֹת מִבֵּית הַגְּנָזִים, וְקָרָא לִשְׁנֵי הַנְּעָרִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם: “רְאוּ-נָא, הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ מַתָּנָה הֵן מִיְדֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, עוֹד מִטֶּרֶם הוּלַדְתְּכֶם; וְעַתָּה הִנְנִי מוֹסֵר אוֹתָן לִיְדֵיכֶם”.

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, הֶרְאָה לָהֶם אֵיזוֹ חֲבִילָה עֲבוּר בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וְאֵיזוֹ עֲבוּר בֶּן-הַוָּזִיר. שְׁנֵי הַנְּעָרִים לָקְחוּ אֶת שְׁתֵּי הַחֲבִילוֹת וְהָלְכוּ לִמְקוֹם מְגוּרֵיהֶם בָּאַרְמוֹן; וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסוּ לִמְּקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל בֶּן-הַמֶּלֶךְ מַה אָמַר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל בֶּן-הַוָּזִיר?

“הָבָה נִרְאֶה, מַה בְּתוֹךְ הַחֲבִילוֹת הָאֵלֶה?”

“בְּרָצוֹן!” הֵשִׁיב בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר.

וְאָז פָּתַח בֶּן-הַמֶּלֶךְ – שֶׁשְׁמוֹ הָיָה קַאמִיל – אֶת חֲבִילָתוֹ, וּמָצָא בְּתוֹכָה טַבַּעַת-חוֹתֶמֶת, מַלְבּוּשׁ, וְאֶת תְּמוּנָתָה שֶׁל נַעֲרָה, יָפָה כִפְנֵי הַלְּבָנָה.

וְכֵן גַם הַנַּעַר הַשֵּׁנִי, זַארִיף, בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר, מָצָא בְתוֹכָה מַלְבּוּשׁ וָחֶרֶב,

כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכֵּל הַנָּסִיךְ קַאמִיל יָפֶה אֶל הַתְּמוּנָה, הִבְחִין תַחְתָּהּ בַּכְּתוֹבֶת: “זוֹ תְּמוּנַת בִּתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאָדוֹם בִּמְדִינַת יָוָן. הַגּוֹרָל קָבַע אוֹתָהּ לְבַת-זוּגָתְךָ, קַאמִיל!” וְכַאֲשֶׁר קָרָא אֶת הַכְּתוֹבֶת הַזֹּאת, צָנַח לָאָרֶץ.

וְאָז הִזָּה זַארִיף, בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר, מַיִּם קָרִים עַל פָּנָיו, עַד שֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו, וְהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ: “מַה קָרָה לְךָ, אָחִי, הַאִם אֵין זוֹ בּוּשָׁה שֶׁלְמַרְאֶה תְּמוּנָה עַל גַבֵּי הַנְּיָר צָנַחְתָּ לָאָרֶץ? הָבָה, אֱזֹר אֹמֶץ בִּלְבָבְךָ, וְאָנוּ נֵצֵא לַדֶּרֶךְ וּנְחַפֵּשׂ אֶת הַנַּעֲרָה, שֶׁתְּמוּנָתָה מְצֻיֶּרֶת בָּזֶה!”

וְעַתָּה נוֹעֲצוּ יַחְדָּיו שְׁנֵי הַנְּעָרִים, קַאמִיל וְזַארִיף, וְיָצְאוּ לַגַּן לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח; וּבִלּוּ אֶת כָּל הַיּוֹם בָּאֲוִיר הַחָפְשִׁי, וּלְאַחַר מִכֵּן נָחוּ כָל הַלַּיְלָה; וּלְמָחָרָת בַּבֹּקֶר קָמוּ וְהָלְכוּ כָל אֶחָד לְבֵית הוֹרָיו.

קַאמִיל אָמַר אֶל אָבִיו: “אָבִי הַיָּקָר, אֲנִי וְאָחִי, רוֹצִים אָנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבַּתְּמוּנָה!” אֲבָל אָבִיו הֵשִׁיב לוֹ: “קַאמִיל, אֲהוּבִי, יֶשְׁנָן פֹּה נְעָרוֹת לְמַכְבִּיר; אֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁתֶּחְשַׁק בָּהּ נַפְשֶׁךָ, לְךָ אֶתְּנֶנָהּ לְאִשָּׁה”.

“לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר”, הֵשִׁיב קַאמִיל, “לֹא! רוֹצֶה אֲנִי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ עִם אָחִי זַארִיף וּלְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבַּתְּמוּנָה”.

וּמִיַּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אַרְבָּעִים סְפִינוֹת, וּלְצַיֵּד אוֹתָן; וּמִשְׁמָר שֶׁל אַנְשֵׁי מִלְחָמָה הִפְקִיד עֲלֵיהֶן, וְאָמַר אֵלָיו: “סַע, בְּנִי הֶאָהוּב, וְשָׂא חֵן בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים”.

וְכַךְ יָצָא קַאמִיל לַדֶּרֶךְ, עִם אָחִיו זַארִיף וְעִם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְהֵם הִפְלִיגוּ בַסְפִינוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. עֶשְׂרִים יוֹם הִפְלִיגוּ יַחְדָיו, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה שֶׁמֵעֵבֶר לַיָּם אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עָלֶיהָ; אוּלָם, כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים יוֹם, לְאַחַר שֶׁהַיָּם הַגָּדוֹל הָיָה כְבָר מֵאֲחוֹרֵיהֶם, פָּרְצָה סְעָרָה עַזָּה בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ אֶל הַמַּטָּרָה; וְהַסְּעָרָה הֵפִיצָה אֶת כָּל הַסְּפִינוֹת לְכָל הָעֲבָרִים, וְעַד מְהֵרָה הָלְכָה וְגָבְרָה, וְהִטְבִּיעָה אֶת הַסְּפִינוֹת בִּמְצוּלוֹת יָם; וְרַק סְפִינָה אַחַת נוֹתְרָה לִפְלֵטָה, זוּ שֶׁהָיוּ בָּהּ בֶּן-הַמֶּלֶךְ וּבֶן הַוָּזִיר.

וְהֵם הִמְשִׁיכוּ אֶת מַסָּעָם עַל פְּנֵי הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים, אֶלָא שֶׁכַּעֲבֹר אַרְבַּע שָׁעוֹת גָבְרָה הַסְּעָרָה עוֹד יוֹתֵר, וְהִיא הִטְבִּיעָה גַם אֶת סְפִינָתָם. וְאָז עָלָה קַאמִיל עַל קֶרֶשׁ מִשִּׁבְרֵי הַסְּפִינָה, וְהַגַּלִּים נְשָׂאוּהוּ הָלְאָה וָהָלְאָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׂפַת-יָם אֶל הַיַּבֶּשֶׁת. אֶלָא שֶׁעַל חוֹף הַיָּם הַזֶּה לֹא הָיוּ כָל בְּנֵי אָדָם; וְרַק לְאַחַר שֶׁיָשַׁב וְהִמְתִּין שָׁם קִמְעָא, הִגִּיעוּ אֵלָיו שְׁלשָׁה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, אַף הֵם עַל גַבֵּי אֲחַד הַקְּרָשִׁים מִשִּׁבְרֵי סְפִינָתָם. כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם, נִרְגַּע בְּמִקְצָת וְאָמַר: “זוֹ מִקְצָת מִן הַנֶּחָמָה!”

וּלְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, הָלְכוּ כוּלָם יַחְדָּיו לְכִוּן הַיַּבֶּשֶׁת. וְאָז רָאוּ בְנֵי אָדָם מְהַלְכִים לָהֶם כֹּה וָכֹה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם גָבְהוֹ כְגֹבַה הַבְּרוֹשׁ, וְהֵם אָמְרוּ אֶל לִבָּם: "וַדָּאי שֶׁאֵלֶה הֵם בְּנֵי עַמָּלֵק! וּמַה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? וְלֹא עָבַר זְמַן רָב, וְחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאֵלֶה כָּבְלוּ אֶת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְהֵבִיאוּ אוֹתָם בִּפְנֵי מַלְכָּם.

כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם הַמֶּלֶךְ, שָׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד. וְאָז צִוָּה מֶלֶךְ הָאִי לָשִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ כְּלוּבִים, וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם כְּאִילוּ הָיוּ צִפָּרִים; וְהֵם יָשְׁבוּ בַּכְּלוּבִים כְּצִפָּרִים וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, בְּעוֹדָם יוֹשְׁבִים בַּכְּלוּבִים.

לְאַחַר כַּמָה יָמִים נוֹדַע לְבַת-הַמֶּלֶךְ כִּי אָבִיהָ צָד צִפָּרִים; וְאָז בָּאָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “אָבִי הַיָּקָר, צַדְתָּ צִפָּרִים וְאֵין אַתָּה מְסַפֵּר לִי כָל דָבָר אוֹדוֹתָן!”

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ: “הִנֵּה הֵם בְּפָנַיִךְ, יַלְדָּתִי!”

וְלָכֵן לָקְחָה אוֹתָם בַּת-הַמֶּלֶךְ אֵלֶיהָ, וְהָיְתָה מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בָּהֶם. אוּלָם, כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנָה בָּהֶם יָפֶה, רָאֲתָה כִי קַאמִיל הוּא נַעַר חָמוּד וְיָפֶה, וְהִיא אָמְרָה אֶל לִבָּה: “עִם הַבָּחוּר הַזֶּה הָיִיתִי חוֹשֶׁקֶת לְהִתְחַתֵּן!” וְהִיא אָמְרָה אֵלָיו: “בָּחוּר, מַה שְׁמֶךָ?”

“שְׁמִי קַאמִיל”, הוּא הֵשִׁיב.

“הוֹ, קַאמִיל, הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְקַחְתֵּנִי לְאִשָּׁה?” הִיא שָׁאֲלָה.

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ: “כֵּיצַד אוּכַל לְקַחְתֵּךְ לְאִשָּׁה, כְּשֶׁאַתְּ גְּבוֹהָה כְעֵץ הַתָּמָר, וַאֲנִי קָטָן לְעוּמָתֵךְ כְּצִפּוֹר בְּכַף יָדֵךְ?”

“אֵין זֶה מַפְרִיעַ כְּלָל”, הִיא אָמְרָה.

אֶלָא שֶׁהוּא סֵרֵב וְאָמַר: “לֹא, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה”.

וְאָז עָלְתָה חֲמָתָה שֶׁל הַנְּסִיכָה, וּבְרוֹב זַעֲמָהּ הִכְרִיחָה אֶת הַזָּרִים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בַּחֲטִיבַת עֵצִים, כְּדֵי לְצָעֵר אוֹתָם, וְהֵם הָיוּ אֲנוּסִים לַעֲבֹד קָשֶׁה; אֶלָא שֶׁבִּשְׁעוֹת עֲבוֹדָתָם הֵם עָשׂוּ לָהֶם סִירָה קְטַנָּה, שֶׁתַּסְפִּיק לְאַרְבַּעְתָּם. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים טָרְחוּ בַעֲשִׂיָתָהּ, וּלְאַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה, וּבֹקֶר אֶחָד הֵם הִצְטַיְּדּוּ בְמִצְרְכֵי מָזוֹן וּבְמַשְׁקָאוֹת, וּלְמָחָרָתוֹ הִפְלִיגוּ לְמֶרְחַבֵי יַמִּים.

יוֹם אֶחָד עָבַר הַמַּסָע לְלֹא כָל תַּקָּלָה; אַךְ לְמָחָרָתוֹ שׁוּב נִתְחוֹלְלָה סְעָרָה בַיָּם, אֲשֶׁר סָחֲפָה אֶת הָאֶחָד מֵהֶם; לְאַחַר יוֹמַיִּם נִסְחָף עוֹד אֶחָד, וְנוֹתַר רַק אֶחָד בִּלְבַד בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ. יוֹם אֶחָד, בְּהֶמְשֵׁךְ הַמַּסָּע, גָבְרָה סַעֲרַת הַיָּם, אֲשֶׁר סָחֲפָה גַם אֶת חֲבֵרוֹ הָאֶחָד לְמַסָּע שֶׁנוֹתַר לוֹ, וְמֵעַתָּה הָיָה קַאמִיל מַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּסָּע לְבַדוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאִי בוֹדֵד.

מִשֶּׁהִגִּיעַ אֶל הָאִי הַזֶּה, הוּא נָחַת אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, וְרָאָה כִי הִיא כוּלָה מְלֵאָה קוֹפִים. כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ הַקּוֹפִים, הֵם רָמְזוּ אֵלָיו שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרֵיהֶם; וְהוּא, קַאמִיל, הֵבִין אֶת כַּוָּנָתָם, וְהָלַךְ בְּעִקבוֹתֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאַרְמוֹן אֶחָד.

נִכְנַס לָאַרְמוֹן וּמָצָא שָׁם נַעַר יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְאַךְ רָאָה אוֹתוֹ הַנַּעַר, וְהִנֵּה קִדֵּם אֶת פָּנָיו בְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ הַבָּא” וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מִנַּיִּן בָּא, וּכְשֶׁסִפֵּר לוֹ קַאמִיל אֶת כָּל פָּרָשַׁת מַסָּעוֹ, הוּא אָמַר: “יְהֵא שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ עַל בּוֹאֲךָ בְּשָׁלוֹם!”

“יְבָרֵךְ אֱלֹהִים גַּם אוֹתְךָ, נַעֲרִי!” הֵשִׁיב קַאמִיל; “אֱמֹר נָא, מַה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן בָּאִי הַזֶּה, לְבָדָד?” וְהַלָּה הֵשִׁיב: “הָיִיתִי כָמוֹךָ בְמַסָּעִי עַל פְּנֵי יַמִּים, וְהִנֵּה טָבְעָה הַסְּפִינָה שֶׁבָּה הִפְלַגְתִּי, וַאֲנִי הִגַּעְתִּי אֶל הָאִי הַזֶּה, שֶׁאֵין בּוֹ כָל תּוֹשָׁבִים אֲחֵרִים מִלְבַד הַקּוֹפִים הָאֵלֶה; הֵם שָׂמוּנִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְהֵם נִשְׁמָעִים לִי בַּכֹּל, וְהֵם מְסַפְּקִים אֶת כָּל צְרָכַי, וּמַצָּבִי בֵינֵיהֶם הוּא כֹה טוֹב עַד כַּמָה שֶׁרַק אֶפְשָׁר”.

וְק‏אמִיל נִשְׁאָר אֵצֶל הַנַּעַר הַזֶּה כִּשְׁנֵי חֲדָשִׁים. וּלְאַחַר מִכֵּן הֵחֵל מְהַלֵּךְ סָר וְזָעֵף, וְיוֹם אֶחָד הוּא אָמַר אֶל הַנַּעַר: "הֶאָח, אִילוּ הָיְתָה לִי, בְּכָל זֹאת, הָאֶפְשָׁרוּת לִנְסֹעַ מִכַּאן; וְהַנַּעַר הֵשִׁיב עַל זֹאת: “הִשָׁאֵר נָא אִתִי, וְטוֹב יִהְיֶה גַם לִי וְגַם לְךָ, אוּלָם, אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים רוֹצֶה אַתָּה לִנְסֹעַ מִכָּאן, וַדָּאי שֶׁאֶרְאֶה אֶת עַצְמִי נִדְרָשׁ לְלַוֹּת אוֹתְךָ בְּדַרְכְּךָ”.

“וְכֵיצַד עָלֵינוּ לִנְסֹעַ?” שָׁאַל קַאמִיל.

וְהַלָּה הֵשִׁיב: “יֵשׁ לִי סְפִינָה, אֲשֶׁר אוֹתָהּ עָשִׂיתִי לִפְנֵי זְמַן רָב, וּבָה רָצִיתִי לְהַפְלִיג מִכָּאן; אֶלָא שֶׁכַּאֲשֶׁר רָאִיתִי כִי טוֹב לִי כָּאן, נִשְׁאַרְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בִמְקוֹמִי. אֶלָא שֶׁעַתָּה, לְאַחַר שֶּׁיֵשׁ לִי בֶּן-לְוָיָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ יָכֹל אֲנִי לְשׂוֹחֵחַ, הָבָה נַפְלִיג יַחְדָּיו”.

“יָפֶה”, אָמַר קַאמִיל; וְאָז הִצְטַיְּדוּ שְׁנֵיהֶם, וְכַעֲבֹר כַּמָה יָמִים, נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לַסְּפִינָה וְהִפְלִיגוּ מִשָּׁם. וְהַמַּסָּע שֶׁלָהֶם הִתְקַדֵּם אֶל אֶמְצַע הַיָּם, וְהֵם הִפְלִיגוּ יָמִים וְלֵילוֹת, לֵילוֹת וְיָמִים, רַבִּים מְאֹד, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֵיזֶה אִי אֲשֶׁר עָלָיו הָיְתָה בְנוּיָה מְצֻדָּה; וְהֵם נָחֲתוּ אֶל הַיַּבֶּשֶׁת שֶׁל אוֹתוֹ הָאִי, וְצָעֲדוּ יַחְדָיו יָשָׁר אֶל אוֹתוֹ הָאִי. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְשָׁם, נִכְנְסוּ אֶל הַמְצֻדָּה הַהִיא, וּמָצְאוּ שָׁם עַלְמָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה מַמָּשׁ בַּתָּוֶךְ; וְקַאמִיל נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְאָמַר אֵלֶיהָ: “בֹּקֶּר טוֹב, עַלְמָתִי!”

וְהִיא הֵשִׁיבָה: “מֵאָה פְעָמִים בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי הֶאָהוּב”, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵחֵלָה לִבְכֹּת. וְאָז שָׁאַל אוֹתָהּ: “מַדּוּעַ זֶה תִּבְכִּי עַלְמָתִי?” וְהִיא הֵשִׁיבָה: “בּוֹכָה אֲנִי בִגְלָלְךָ!”

וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לִשְׁאֹל אוֹתָהּ: “לָמָה וּמַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה בִגְלָלִי?” הִיא הֵשִׁיבָה: “עוֹד מְעַט יָבֹא הַשֵּׁד אֲשֶׁר שָׁדַד אוֹתִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי, וְהוּא יָמִית אֶת שְׁנֵיכֶם; אוּלָם, אֲנִי אֲמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי”.

וּמַה הִיא חוֹבָתֵךְ?" שָׁאַל קַאמִיל.

“מֵחוֹבָתִי לְהַצְפִּין אֶתְכֶם”, הִיא הֵשִׁיבָה.

“שִׁמְעִי נָא עַלְמָתִי”, אָמַר קַאמִיל אֵלֶיהָ, “הַחְבִּיאִי אוֹתָנוּ; וּלְאַחַר שֶׁהֶחְבֵּאת אוֹתָנוּ, אִם אֲזַי יָבֹא הַשֵּׁד, שַׁאֲלִי אוֹתוֹ אֵיפֹה צְפוּנָה נִשְׁמָתוֹ; כַּאֲשֶׁר נֵדַע אֵיפֹה נִשְׁמָתוֹ נוּכַל לְהָמִית אוֹתוֹ”.

“יְהִי כִדְבָרֶיךָ!” אָמְרָה הָעַלְמָה, וְהִטְמִינָה אֶת שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּאֶמְצַע הָאַרְמוֹן.

בָּעֶרֶב בָּא הַשֵּׁד אֵלֶיהָ, וְאָמַר: “אֲהוּבָתִי, מָתַי סוֹף סוֹף תִּרְצִי לְהִנָּשֵׂא לִי? אֶת מוֹחִי כְבָר בִּלְבַּלְתְּ בִּתְּשׁוּבוֹתַיִּךְ הַנִּצְחִיוֹת “הַיּוֹם” וּ”מָחָר", בְּעוֹד לִבִּי אוֹמֵר לִי כִי הוֹלֵךְ אֲנִי לָמוּת".

וְהִיא הֵשִׁיבָה לוֹ עַל זֹאת: “הֲרֵי מַצָּבְךָ הוּא הַפְלֵא וָפֶלֶא! וְכֵיצַד תִּרְצֶה לָמוּת? הַגִּידָה לִי אֵיפוֹא בְּאֵיזֶה מָקוֹם צְפוּנָה נִשְׁמָתְךָ?”

וְעַל זֹאת הוּא הֵשִׁיב: “עַלְמָתִי הַנִּכְבָּדָה! נִשְׁמָתִי נִמְצֵאת בְּמֶרְחַקִּים, וְאֵין אֲנִי מִתְיָרֵא מֵאִישׁ!”

“וּבְאֵיזֶה מֶרְחָק נִמְצֵאת נִשְׁמָתְךָ?” הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ.

וְהוּא הֵשִׁיב: “עַל קַרְקַע הַיָּם צְפוּנָה נִשְׁמָתִי בְתֵּיבָה, אֲשֶׁר אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהָרִימָהּ, אֶלָא בְאֶמְצָעוּת טַבַּעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ; וְכֵיצַד יַגִּיעַ לְכַאן זֶה שֶׁטַבַּעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה בְיָדוֹ?”

וְעַל זֹאת הִיא אָמְרָה: “וּבְכֵן! הֲרֵי אֵין כָּל סַכָּנָה בִכְלָל; לְפִיכָךְ אֵינְךָ צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא!”

וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נָח לוֹ הַשֵּׁד בָּאַרְמוֹן, וּלְמָחָרָת בַּבֹּקֶר יָצָא לְדַרְכּוֹ, וְהָיָה מְשֹׁטֵט בַּשָׂדוֹת. וּמִיַּד לְאַחַר שֶׁהָלָךְ מִשָּׁם, הִיא הוֹצִיאָה אֶת קַאמִיל וְאֶת חֲבֵרוֹ מִן הַמַּחְבּוֹא, וְסִפְּרָה הַכֹּל לַנָּסִיךְ.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע קַאמִיל אֶת דְבָרֶיהָ, שָׂמַח מְאֹד וְאָמַר לָהּ: “בְּיָדִי נִמְצֵאת טַבַּעְתּוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה!” וְהוּא אָץ מַהֵר אֶל קַרְקַע הַיָּם, וְהֵחֵל לְהָנִיעַ אֶת הַמַּיִּם בְּאֶמְצָעוּת הַטַּבַּעַת; וְהִנֵּה הוּא רָאָה אֶת הַתֵּיבָה, כֵּיצַד הִיא צָפָה לִקְרָאתוֹ מִקַּרְקַע הַיָּם; וּמִיַּד פָּתַח קַאמִיל אֶת הַתֵּיבָה וּמָצָא בְתוֹכָה קוּפְסָה קְטַנָּה. אֶת הַקּוּפְסָה הַזֹּאת לָקַח בְּיָדָיו, וּמָצָא בְתוֹכָה צִפּוֹר. אַךְ אָחַז אֶת הַצִפּוֹר בְּיָדָיו, וְהִנֵה הוֹפִיעַ גַם הַשֵׁד בִּמְרוּצָה, וְקָרָא אֵלָיו: “אֲנִי מִתְחַנֵּן בְּפָנֶיךָ! וְכִי מַה רָע עָשִׂיתִי לְךָ? הֲרֵי אֲפִילוּ לֹא רָאִיתִי פָנֶיךָ בְּכָל יְמֵי חַיַּי!”

אֶלָא שֶׁקַאמִיל הֵשִׁיב לוֹ וְאָמַר: “יָכֹל אַתָּה רַק לִשְׁדוֹד בַּת-מְלָכִים, רָשָׁע שֶׁכָּמוֹךָ!” וּמִיַד מָלַק אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר, וְהַשֵּׁד מֵת.

עוֹד כַּמָּה יָמִים שָׁהָה קַאמִיל בָּאַרְמוֹן, וּלְאַחַר מִכֵּן יָצְאוּ כוּלָם לַדָּרֶךְ. עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנָמֵל אֶחָד; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַנָּמֵל מָצְאוּ בוֹ סְפִינוֹת רַבּוֹת עוֹגְנוֹת; וְאַנְשֵׁי הַסְּפִינוֹת הִבִּיטוּ אֲלֵיהֶם, אֶלָא שֶׁהֵם הִתְעָרְבוּ בֵין אַנְשֵׁי הַסְּפִינוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בֵּינֵיהֶם הִיא שָׁמְעָה אֶת קוֹלוֹ שֶׁל גֶבֶר מְדַבֵּר; וְהִיא אָמְרָה אֶל קַאמִיל: “הוֹ, קַאמִיל! קְרָא וֶאֱמֹר: קַאפִּיטַאן יוֹסֵף, מַה שֵׁם הָעִיר הַזֹּאת?”

וְאָז קָרָא קַאמִיל: “קַאפִּיטַאן יוֹסֵף, מַה שֵׁם הָעִיר הַזֹּאת?”

אֶלָא שֶׁקַפִּיטַאן יוֹסֵף הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְלֹא הֵשִׁיב דָבָר: וּמִיַּד אָמְרָה אֵלָיו הָעַלְמָה:

"קְרָא אֶל הַקַּאפּיטַאן יוֹסֵף שׁוּב הַפַּעַם, וְדַבֵּר אֵלָיו, וֶאֱמֹר לוֹ: “בֹּא וְלֵךְ אַחַר גְבִרְתְּךָ!”

וְעַתָּה קָרָא קַאמִיל וְאָמַר: “קַאפִּיטַאן יוֹסֵף, בֹּא וְלֵךְ אַחַר גְבִרְתְּךָ!”

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הַקַּאפִּיטַאן כִּי מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא אֵלָיו וְאוֹמֵר אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶה “בֹּא וְלֵךְ אֲחַר גְבִרְתְּךָ!” הוּא זָעַם עַד מְאֹד, וְאָץ וְרָצָה לְהַכּוֹת אֶת קַאמִיל; אֶלָא שֶׁכַּאֲשֶׁר עָמַד בְּפָנָיו, קָרְאָה אֵלָיו הָעַלְמָה וְאָמְרָה: “מַדּוּעַ לֹא בָאתָ מִיַּד לִרְאוֹת פָּנַי?”

“הֶאָח, גְּבִרְתִּי!” הוּא אָמַר, “חָשַׁבְתִּי כִי חָמַד לוֹ לָצוֹן עִמָּדִי! כִּי מֵאָז נֶעֱלַמְתְּ מִבֵּית אָבִיךְ חִפַּשְׂנוּ אוֹתֵךְ, וְלֹא הִנַּחְנוּ מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא חִפַּשְׂנוּ וְלֹא חָקַרְנוּ בוֹ. וְעַתָּה, בָּאנוּ אֶל דּוֹדֵךְ, כְּדֵי לְחַפְּשֵׂךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. זוֹ הִיא קִרְיַת דּוֹדֵךְ!”

וּמִיַּד שָׁלַח יוֹסֵף לְהוֹדִיעַ לַדּוֹד שֶׁל הָעַלְמָה; וְאָז שָׁלַח הַדּוֹד מְשָׁרְתִים וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה לְהָבִיאָהּ מִן הַנָּמֵל; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ הַשְּׁלִיחִים, וְהוֹלִיכוּ אֶת הַנְּסִיכָה, וְהִיא לָקְחָה אֶת קַאמִיל אִתָּה, הִיא אָמְרָה אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר אִתָּם: “הָבָה, בֹּא אִתָּנוּ!”

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ: “לֹא, כִּי אֶל בֵּיתִי אָשׁוּב! כִּי לִבִּי עָכוּר בְּקִרְבִּי, וְאֵינִי יָכֹל לְצַפֹּת זְמַן רָב עַד בּוֹאִי אֲלֵיהֶם”. וְאָז נִפְרָד הַנַּעַר מֵהֶם וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

וְהָעַלְמָה לָקְחָה אִתָּה אֶת קַאמִיל, וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אִתָּה אֶל דוֹדוֹ; וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ דוֹדָהּ, שָׂמַח מְאֹד; וְנָשַׁק לָהּ בְּמִצְחָה וְשָׁאַל אוֹתָהּ עַל מְקוֹם הֱיוֹתָהּ עַד כֹּה. וְהִיא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ, וְאָמְרָה לִבְסוֹף כִּי קַאמִיל הִצִּיל אֶת חַיֶיהָ, וְכִי בְּיָדָיו הֵמִית אֶת הַשֵּׁד וְשִׁחְרֵר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וְדוֹדָהּ שָׂמַח מְאֹד עַל קַאמִיל וְכִבֵּד אוֹתוֹ עַד מְאֹד.

וְהֵם יָשְׁבוּ בְּבֵית הַדּוֹד חֹדֶשׁ יָמִים; וְכַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ הִיא אָמְרָה אֶל הַדּוֹד: “עַתָּה בִרְצוֹנִי לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִי”. וְאָז שָׁלַח הַדּוֹד אַנְשֵׁי מִלְחָמָה לְלַוֹּת אוֹתָם אֶל בֵּית הָאָב. וְאָז הִבִּיט אָבִיהָ בְפָנֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר הִכִּיר אוֹתָה שָׂמַח מְאֹד. וְהִיא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּל פָּרָשַׁת קוֹרוֹתֶיהָ וְשִׁחְרוּרָהּ מִיָּדוֹ שֶׁל הַשֵּׁד; וְהוּא שָׂמַח מְאֹד עַל קַאמִיל וְאָהַב אוֹתוֹ בְּכָל לִבּוֹ; וְעַתָּה כָרְתָה הַנְּסִיכָה בְרִית אַחִים עִם קַאמִיל, וּשְנֵיהֶם הָיוּ עַתָּה כְאָח וְאָחוֹת. וְקַאמִיל יָשַׁב בְּבֵית אָבִיהָ.

וְעַתָּה, רַבּוֹתַי, הָבָה נַפְנֶה אֶת הַסִּפּוּר לְעֶבְרוֹ שֶׁל זַארִיף, בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר:

כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ הַסְפִינוֹת לִמְצוּלוֹת הַיָּם, הוּא נֶאֱחַז בְּאֶחָד הַקְּרָשִׁים מִשִּׁבְרֵי סְפִינָתוֹ, וְהוּא צָף עָלָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאִי אֶחָד; אוּלָם, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָאִי רָאָה שֶׁהוּא מְיוּשָׁב בַּעֲנָקִים; וְאַךְ רָאָה אוֹתוֹ אֶחָד מֵהֶם, מִיַּד אָץ אֵלָיו, וְתָּפַשׂ אוֹתוֹ, וְהֵרִיץ אוֹתוֹ לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ, עַד שֶׁנִתְיַגֵּע מְאֹד וְכַאֲשֶׁר בָּא הָעֶרֶב אָמַר אֵלָיו: “זַארִיף, הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת הָעֵצִים הָאֵלֶה? תּוּכַל לֶאֱכֹל מִפִּרְיָם!”

וְאָז הֵחֵל זַארִיף לֶאֱכֹל אֶת פְּרִי הָעֵצִים, וְכַךְ עָשָׁה בְמֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה יָמִים. יוֹם אֶחָד, עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, בָּא הָעֲנָק וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “זַארִיף! הֲאִם שָׂמֵחַ לְבָבֶךְ?”

“כֵּן!” הֵשִׁיב זַארִיף.

“וּמַה גָרַם לְשִׂמְחַת לְבָבֶךָ?” שָׁאַל הָעֲנָק.

“שָׁתִיתִי אֶת מִיץ הָעֲנָבִים, וְשָׂמַח עָלַי לְבָבִי!” הֵשִׁיב זַארִיף. “וְאִם יֵשׁ אֶת רְצוֹנְךָ, הָבָה תַּזְמִין לְכַאן אֵת אֲנָשֶׁיךָ וְאַשַּׂמַּח גַם אֶת לְבָבָם!”

“בְּרָצוֹן”, הֵשִׁיב הָעֲנָק; וְהוּא הָלַךְ וְהִזְמִין אֶת כָּל תּוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם.

וְאָז בָּצַר זַארִיף אֶת כָּל עִנְבֵי הַכָּרֶם; וְדָרַךְ אוֹתָם; וְהִנִּיח לַמִּיץ לִתְּסֹס כַּמָּה שָׁעוֹת, וּמִלֵּא בְמִיץ שֶׁקַע עָמוֹק בְּתוֹךְ הַסֶּלַע, וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ הָאֲנָשִׁים יַחְדָּיו הוּא הִזְמִין אֶת כֻּלָּם לִשְׁתֹּת מִן הַיַּיִּן שֶׁעָשָׂה; וְהֵם הֵחֵלוּ לִשְׁתֹּת, וְרַק רֶגַע קָט עָבַר וּכְבָר הָיוּ כֻלָּם שִׁכּוֹרִים, וְנִרְדְמוּ כֻלָּם בְּשִׁכְּרוֹנָם; וְכַאֲשֶׁר רָאָה זַארִיף כִּי הֵם יְשֵׁנִים אֶל נָכוֹן, נָטַל אֶת חַרְבּוֹ, וְהִכָּה בָּה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל עַד שֶׁהֵמִית אֶת כֻּלָּם; וְאָז הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְרָאָה סְפִינָה גְדוֹלָה לְמַדַּי; וְהוּא מִלֵּא אוֹתָה בַפֵּירוֹת אֲשֶׁר אָסַף בָּאִי.

אוֹתוֹ לַיְלָה עוֹד הָיָה זַארִיף עַל הָאִי; אֲבָל, לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר, בֹּקֶר טוֹב לָכֶם, רַבּוֹתַי! הוּא יָצָא לְדַרְכּוֹ. הִפְלִיג עַל פְּנֵי הַגַּלִּים בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים; וְכַעֲבֹר עֲשָׂרָה יָמִים כָּלוּ כָּל הַפֵּירוֹת אֲשֶׁר לָקַח עִמָּדוֹ אֶל הַסְּפִינָה, וְהִטָּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל דֹּפֶן הַסְּפִינָה וְנִרְדָּם, וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה עֲכוּרָה עָלָיו. כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ בַּבֹּקֶר רָאָה כִּי הַסְּפִינָה קְשׁוּרָה אֶל טַבַּעַת בְּתוֹךְ הַנָּמֵל; וְאָז יָצָא אֶל הָעִיר, כִּי לֹא הָיְתָה מְצוּיָה אַף פְּרֻטָּה בְצַלַּחְתּוֹ! וְהוּא חָשַׁב אֶל לִבּוֹ: “הֲרֵי אוּכַל לִמְכֹּר אֶת טַבַּעְתִּי”, וְהוּא חִפֵּשׂ אֵיזֶה סַרְסוּר אֲשֶׁר יִמְכֹּר אֶת טַבַּעְתּוֹ, וְהוּא אָמַר אֵלָיו: “אֲדוֹנִי, קַח אֶת הַטַּבַּעַת הַזּוּ, וּרְאֵה מַה תּוּכַל לְהַשִּׂיג בִּמְחִירָהּ!”

וְהַסַּרְסוּר נָטַל אֶת הַטַּבַּעַת, וְחִפֵּשׂ לָהּ קוֹנִים; וְאוֹתוֹ יוֹם, רַבּוֹתַי, הָיָה קַאמִיל מְהַלֵּךְ כֹּה וָכֹה בְאוֹתָהּ הָעִיר, כְּדֵי לַחֲזֹת בָּה; וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַסַּרְסוּר הַמַּצִיעַ אֶת הַטַּבַּעַת לִמְכִירָה; וְכַאֲשֶׁר רָאָה קַאמִיל אֶת הַטַּבַּעַת, מִיַּד הִכִּיר אוֹתָהּ כִּי שֶׁל זַארִיף הִיא; וְהוּא אָץ אֶל הַסַּרְסוּר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “שֶׁל מִי הַטַּבַּעַת הֲזֹּאת?” וְהַלָּה הֵשִׁיב: “בֹּא וְאַרְאֶה לְךָ אֶת בְּעָלֶיהָ!”

וְעַתָּה הָלַךְ קַאמִיל עִם הַסַּרְסוּר, וְאָכֵן הוּא הִכִּיר כִּי בַּעַל הַטַּבַּעַת הִנּוֹ זַארִיף עַצְמוֹ, וְהוּא בֵּרֵךְ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל מְקוֹם הִמָּצְאוֹ עַד עַתָּה; וְזַארִיף סִפֵּר לְקַאמִיל אֶת כָּל פָּרָשַׁת עֲלִילוֹתָיו, וְכֵן גַּם סִפֵּר קַאמִיל לְזַארִיף עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָה לוֹ; וְהֵם שְׁנֵיהֶם שָׂמְחוּ זֶה בָזֶה, וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ יַחְדָיו אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁבּוֹ שָׁכַן קַאמִיל, וְאוֹתוֹ לַיְלָה הֵם יָשְׁנוּ שְׁנַת יְשָׁרִים; וְלִבָּם שָׂמַח עַל כִּי מָצְאוּ שׁוּב הַפַּעַם אָח אֶת אָחִיו.

וּלְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר, בֹּקֶר טוֹב לָכֶם, רַבּוֹתַי! אָמַר קַאמִיל אֶל בַּת הַמֶּלֶךְ: “הֲרֵי אֲחוֹתִי אַתְּ, וְלָכֵן רוֹצֶה אֲנִי לְהַשִּׂיאֵךְ לְזַארִיף, חֲבֵרִי מִלֵּידָה!”

“יְהִי כִּרְצוֹנְךָ!” הֵשִׁיבָה לוֹ.

וְאָז הָלַךְ קַאמִיל לְבַקֵּשׁ אֶת הַבַּת מֵאָבִיהָ, וְהַלָּה הֵשִׁיב לוֹ: “הֲרֵי אֲחוֹתְךָ הִיא, עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ!”

וּמִיַּד הוּבְאוּ הַקַּאדִי וְהַמּוּפְתִּי וְהַמּוּכְתָּר; וְחוֹזֶה הַנִּשּׂוּאִים נִכְתַּב וְנֶחְתָּם, וְכַךְ נֶאֱמַר בּוֹ: “בִּתּוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה נְשׂוּאָה לִבְנוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה”: וְהוּא עָרַךְ אֶת חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִים שֶׁל זַארִיף בְּכָל הַפְּאֵר וְהֶהָדָר שֶׁטֶרֶם הָיוּ כְּמוֹתָם; וְכַךְ נָשָׂא זַארִיף לְאִשָּׁה אֶת פַאטִימָה, בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יָוָן, וְהֵם חָיוּ יַחְדָּיו חַיִּים שֶׁל אשֶׁר.

אֶלָא שֶׁמֵעַתָּה נִשְׁאָר קַאמִיל לְבַדּוֹ בְאַרְמוֹנוֹ; וְיוֹם אֶחָד נִגְשָׁה אֵלָיו פַאטִימָה וְרָאֲתָה כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל בִּתְמוּנָה מְסוּיֶמֶת וּבוֹכֶה; וְכַאֲשֶׁר רָאָה כִּי הִיא הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, מִיַּד הִטְמִין אֶת הַתְּמוּנָה. אֶלָא שֶׁהִיא רָאֲתָה אֶת הַדָּבָר וְאָמְרָה אֵלָיו:

“קַאמִיל אָחִי, עַל מַה בָּכִיתָ, וּמַה זֶּה אֲשֶׁר בְּיָדֶיךָ?”

תְּחִילָה סֵרֵב קַאמִיל לְגַלֹּת בְּפָנֶיהָ אֶת סוֹדוֹ, אֶלָּא שֶׁלְאַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעָה אוֹתוֹ שֶׁיְגַלֶּה לָהּ אֶת הָאֱמֶת, הוּא הוֹצִיא אֶת הַתְּמוּנָה וְאָמַר אֵלֶיהָ:

“אֲחוֹתִי הָאֲהוּבָה, הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁבִּגְלָלָה יָצָאתִי מִבֵּית אָבִי בְּיַחַד עִם זַארִיף, לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה וְהַמְיַגַּעַת, הָיְתָה הַנַּעֲרָה שֶׁזוֹ תְּמוּנָתָה”.

וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנָה פַאטִימָה יָפֶה בַּתְמוּנָה, הִיא מָחֲאָה כַּפֶיהָ וְאָמְרָה אֶל קַאמִיל אָחִיהָ: “אַל תִּתְעַצֵּב אֶל לִבְּךָ עוֹד, אָחִי הַיָקָר, הֲרֵי זוּ יְדִידָתִי, הוֹדָה בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָרוּחוֹת, וְאָבִיהָ הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָרוּחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת אֵלֶיךָ, אַל תִּתְעַצֵּב אָחִי הַיָּקָר, בִּרְצוֹן הָאֵל, אֵלֵךְ מָחָר לִרְאוֹתָהּ!”

“כַּמָּה יָפֶה, אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה”, הוּא הֵשִׁיב: וְאוֹתוֹ לַיְלָה הוּא יָשַׁן שְׁנַת-יְשָׁרִים; וּבְכָל זֹאת הָיָה חֲסַר סַבְלָנוּת עִם הָאֵר הַבֹּקֶר. מִיַּד יָצָא קַאמִיל וְהָלַךְ אֶל אַחוֹתוֹ וְאָמַר: “נָא אֵיפוֹא, מַה בִּדְבַר הַבְטָחָתֵךְ?”

“הָבָה”, הִיא אָמְרָה וְהָלְכָה; כִּי בֵינָהּ לְבֵין הוֹדָה הָיָה מוּסְכָּם, כִּי בְשָׁעָה שֶׁהָאַחַת מֵהֶן תִּרְצֶה לִרְאוֹת אֶת רְעוּתָהּ, עָלֶיהָ לִקְשֹׁר חוּט עַל אֲחַד מֵעַנְפֵי הָעֵצִים; וְהִיא הָלְכָה וְקָשְׁרָה אֶת הַחוּט עַל הָעֵץ הַמּוּסְכָּם; וּלְאַחַר זְמַן מַה הִיא רָאֲתָה אֶת הַנְּסִיכָה הוֹדָה עוֹבֶרֶת בַּגַּן וְהָלְכָה וְיָשְׁבָה לְיָדָהּ. מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן עָבַר גַּם קַאמִיל, וּפַאטִימָה קָרְאָה אֵלָיו: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אָחִי הֶאָהוּב!”

וְאָז שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הוֹדָה: “מִנַּיִן לָךְ אָח? סְבוּרָה הַיִיתִי כִּי אֵין לָךְ אָחִים!”

וּבִתְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָתָהּ סִפְּרָה לָהּ פַאטִימָה אֶת כָּל פָּרָשַׁת הִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם שֶׁל הָעִנְיָנִים, וְסִכְּמָה בַּמִּלִּים הָאֵלֶה: “עַל חַיַּי עָלַי לְהוֹדוֹת לְיָדָיו שֶׁל בֶּן-תְּמוּתָה זֶה”.

וְעַתָּה הָיְתָה הוֹדָה מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ, אֶלָא שֶׁהוּא, קַאמִיל, לֹא יָכֹל הָיָה לָשֵׂאת עֵינָיו אֵלֶיהָ, וְהוּא הִשְׁפִּיל מַבָּטוֹ לָאָרֶץ. וּבְסוֹפָה שֶׁל הַשִּׂיחָה אָמְרָה פַאטִימָה אֶל הוֹדָה: “אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה, קָרָאתִי לָךְ בִּמְיוּחָד לְמַטָּרָה זוֹ, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אֶת יָדֵךְ עֲבוּר אָחִי קַאמִיל”.

וְאָז הִסְמִיקוּ פָנֶיהָ שֶׁל הוֹדָה, וְהִיא אָמְרָה אֶל פַאטִימָה: “יָפֶה, אֲבָל עָלָיו לְבַקְּשֵׁנִי אֵצֶל הַסַּבְתָא שֶׁלִי, אִמּוֹ שֶׁל אָבִי!”

אֶלָא שֶׁפַאטִימָה הֵשִׁיבָה עַל זֹאת: “וְכֵיצַד יַגִּיעַ אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁלָךְ? וְכֵיצַד יַכִּיר אֶת הַסַּבְתָא שֶׁלָךְ?”

“אֲנִי אוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֵלֶיהָ”, אָמְרָה הוֹדָה. וְהִיא נָטְלָה אֶת קַאמִיל בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, כְּשֵׁם שֶׁנוֹשְׂאִים אֶת הַתִּינוֹק, וְהִתְנַשְׂאָה אִתּוֹ בָּאֲוִיר וְטָסָה אִתּוֹ עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁלָה; וְאָז הִיא אָמְרָה: "קַאמִיל, רְאֵה-נָא, הִנֵּה שָׁם יוֹשֶׁבֶת הַסַּבְתָא שֶׁלִי, לֵךְ אֵלֶיהָ וְהַגֵּד לָהּ: “גְּבִרְתִּי רָמַת הַמַּעֲלָה, הִנְנִי מְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ שֶׁל הוֹדָה, הַבַּת שֶׁל בְּנֵךְ”.

“בְּרָצוֹן”, הוּא הֵשִׁיב וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁל הוֹדָה. וְהוּא אָמַר אֵלֶיהָ: “בֹּקֶר טוֹב, גְבִרְתִּי רָמַת הַמַּעֲלָה!”

“מֵאָה פְעָמִים בֹּקֶר טוֹב”, הִיא הֵשִׁיבָה, “וְכִי מַה הֵבִיא אוֹתְךָ לְכָאן?”

“גְבִרְתִּי רָמַת הַמַּעֲלָה”, הוּא הִמְשִׁיךְ, “בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ שֶׁל הוֹדָה, הַבַּת שֶׁל בְּנֵךְ”.

אֶלָא שֶׁהִיא הֵשִׁיבָה לוֹ: “שְׁאַלְתִּיךָ מַה הֲבִיאֲךָ הֲלוֹם, וּמִי הֵבִיאֲךָ?”

בּוֹ בָּרֶגַע נִגְשָׁה הוֹדָה אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁלָהּ, נָשְׁקָה לָהּ עַל רַקָּתָה, וְאָמְרָה אֵלֶיהָ: “אֲנִי הֲבֵאתִיו לְכַאן, סַבָּתִי הַיְקָרָה, כְּדֵי שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ אֶת יָדִי, כִּי אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתוֹ, סַבָּתִי הַיְּקָרָה וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתֵךְ, סַבָּתִי הַיְּקָרָה, שֶׁתְּדַבְּרִי עַל זֹאת עִם אָבִי!”

וְכֹה הַרְבֵּה הִפְצִירָה בָּה, עַד שֶׁהַסַּבְתָּא הֵשִׁיבָה לָהּ: “אַל תִּדְאֲגִי, כַּאֲשֶׁר יָבֹא אָבִיךְ אַגִּיד לוֹ אֶת מַצָּב הַדְּבָרִים, וְאַדַּבֵּר אִתּוֹ בְּנִדּוֹן זֶה”.

מִכָּל מָקוֹם הוֹסִיפָה הוֹדָה וְאמְרָה: “לֹא בִלְבַד שֶׁעָלַיִּךְ לְהַגִּיד לוֹ זֹאת, אֶלָא שֶׁעָלַיִּךְ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ, לְמַעַן יִתֵּן אֶת הַסְכָּמָתוֹ”.

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה לָה סַבְתָּא: “אַל תִּתְעַצְבִי, הוֹדָה, לֹא תִּהְיִי לְאִשָּׁה אֶלָא לְקַאמִיל לְבַדּוֹ, וַאֲנִי נִשְׁבַּעַת לָךְ עַל זֶה בְחַיֵי רֹאשִׁי!”

וְעַתָּה הָיְתָה הוֹדָה סְמוּכָה וּבְטוּחָה, וְהִיא הוֹלִיכָה אֶת קַאמִיל אִתָּה, וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַגַּן, וְהִיא יָשְׁבָה לְיָדוֹ, כְּדֵי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ. וְהִנֵּה, בְּעוֹד הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיָדוֹ, רָאֲתָה כִי מִי שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לְפֶתַע אֵלָיו וְסוֹחֵף אוֹתוֹ מִמֶּנָּה וָהָלְאָה; וְהִיא הִבִּיטָה אַחֲרָיו, וְהִכִּירָה אוֹתוֹ; וְאָז הִיא רָצָה וְסִפְּרָה זֹאת לְסַבְתָא; וְהַסַּבְתָא שָׁלְחָה לִקְרֹא לִבְנָהּ; וְכַאֲשֶׁר בָּא הַבֵּן, הִיא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָה, וְסִיְּמָה בַמִּלִים: “פְּלוֹנִי חָטַף אֶת אֲהוּבָהּ שֶׁל בִּתְךָ”.

אֶלָא שֶׁהַלָּה הֵשִׁיב: “אִמָּא, יַקִּירָה, הֲרֵי לְעוֹלָם אֵינִי נוֹתֵן אֶת בִּתִּי לְבֶן-תְּמוּתָה”.

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה לוֹ אִמּוֹ: “אֵין הַדָּבָר נוֹגֵע לְךָ וְאֵין זֶה תָּלוּי בִּרְצוֹנְךָ אוֹ בִרְצוֹנִי, אֶלָא בִרְצוֹן בִּתְּךָ הוֹדָה”.

וּבוֹ בָּרֶגַע נִכְנְסָה הוֹדָה אֶל אָבִיהָ וְאָמְרָה אֵלָיו:

“אָבִי הַיָּקָר, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, וְאִם הִנְךָ אוֹהֵב אוֹתִי תִּתְּנֵנִי לוֹ”.

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ וְאָמַר: “לוּ יְהִי כִּדְבָרַיִּךְ! אֵיפֹה הוּא?”

וְשׁוּב סִפְּרָה לוֹ הוֹדָה כִּי יָשְׁבָה אִתּוֹ בַּגַּן וְהִנֵה בָּא אֶחָד וַחֲטָפוֹ; וְאַךְ שָׁמַע הָאָב כִּי נֶחֱטַף וּמִיַּד קַם מִמְּקוֹמוֹ וְאָץ לוֹ הָלְאָה וָהָלְאָה עַד אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַשֵּׁד אֲשֶׁר חָטַף אוֹתוֹ,

וְעַתָּה. רַבּוֹתַי, עָלֵינוּ לְהַפְנוֹת אֶת הַסִּפּוּר אֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁד אֲשֶׁר קַאמִיל הֵמִית אוֹתוֹ. אוֹתוֹ שֵׁד הָיָה לוֹ אָח, וְיוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בָּא לְבַקֵּר אֶת אָחִיו רָאָה כִּי נִרְצָח; וְאָז הוּא חָקַר וְדָרַשׁ מַה קָרָה, עַד שֶׁנוֹדַע לוֹ מִי הָיָה רוֹצֵחַ אָחִיו, וְהוּא אָץ אֶל הַגַּן וַחֲטָפוֹ. וּלְאַחַר שֶׁחֲטָפוֹ נָשָׂא אוֹתוֹ אֶל אַרְמוֹנוֹ וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ כְּדֵי לְחָקְרוֹ וּלְיַגֵּעַ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים. וְהוּא אָמַר אֵלָיו:

“כֵּיצַד אַתָּה חָשׁ עַתָּה, לְעוּמָתִי, כֶּלֶב שֶׁכָּמוֹךָ?”

אֶלָא שֶׁקַאמִיל הֵשִׁיב לוֹ וְאָמַר: “אוּלַי תַּחֲרִישׁ, כֶּלֶב שֶׁכָּמוֹךָ, כְּשֶׁהוֹדָה עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי גַבִּי, אֵינֶנִי מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר!”

וְעוֹד בְּטֶרֶם כִּלָּה אֶת דְּבָרָיו. וְהִנֵּה נִכְנַס אָבִיהָ שֶׁל הוֹדָה לְתּוֹךְ הָאַרְמוֹן; וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ הַשֵּׁד, עָמַד דוּמָם בִּמְקוֹמוֹ כְּשֶׁיָּדָיו שְׁלוּבוֹת. אֶלָא שֶׁאָבִיהָ שֶׁל הוֹדָה נָזַף בּוֹ וְאָמַר:

“כֶּלֶב שֶׁכָּמוֹךָ! הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יָשַׁב לְיַד בִּתִּי; וְהָיְתָה לְךָ הַחֻצְפָּה לַחֲטֹף אוֹתוֹ מִמֶּנָּה”; וְאָז נָטַל אָבִיהָ שֶׁל הוֹדָה אֶת הַשֵּׁד וְהִטִּילוֹ אֶל מְצֻלּוֹת הַיָּם; וְאֶת קַאמִיל הַנָּסִיךְ הוּא נָטַל וְהֵבִיאוֹ אֶל בִּתּוֹ

וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה הוֹדָה כִי בָא קַאמִיל, הִיא אָצָה אֵלָיו וּבֵרְכָה אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם. וְהוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר: “גְבִרְתִּי הוֹדָה, כְּשֶׁהִנְנִי מְרֻחָק מִמֵּךְ רַק שָׁעָה אַחַת בִלְבָד, אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתִי. נָא, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל תִּפָּרְדִּי עוֹד מִמֶּנִּי!”

“יְהִי כִדְבָרֶיךָ!” הִיא הֵשִׁיבָה, וְנִשְׁאֲרָה לְיָדוֹ.

וְכַעֲבֹר חֹדֶשׁ יָמִים הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “הַאֵין בִּרְצוֹנְךָ לְהִנָשֵׂא קַאמִיל?”

וְהוּא הֵשִׁיב: “נִשּׂוּאֵינוּ יוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בְּנוֹכְחוּת אָבִי וְאִמִּי”.

“זֶה אֲךְ דָּבָר קַל בְּיוֹתֵר”, הִיא אָמְרָה; וְאָצָה וְהֵבִיאָה אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל קַאמִיל, וְאָז נֶעֶרְכָה חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִים שֶׁכָּמוֹהָ עוֹד טֶרֶם הָיְתָה. וְקַאמִיל סִפֵּר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וּמֵעַתָּה חַי חַיִּים שֶׁל אשֶׁר וְשָׂשׂוֹן.

בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה חַי לְפָנִים אָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא שְׁמוֹ לִתְּהִילָה בִגְלָל אֲדִיקוּתוֹ הָרַבָּה; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא גָּר בֵּין הֶהָרִים כִּי שָׁם מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ; וְהָיָה מַקְדִּישׁ לֵילוֹתָיו לִתְּפִילָה, וְהָאֱלֹהִים הָיָה מְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְּׁאַלוֹת לְבָבוֹ לְטוֹבָה. וְכֵן הֶעֱמִיד הָאֱלֹהִים לְשֵׁרוּתוֹ עָנָן מְיוּחָד, שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְדַרְכּוֹ, וְהָיָה מְסַפֵּק לוֹ אֶת הַמַּיִם הַדְּרוּשִׁים לוֹ לִשְׁתִּיָה וְלִרְחִיצַת גוּפוֹ.

יוֹם אֶחָד עָבַר עֲבֵרָה כָּל שֶׁהִיא כְלַפֵּי הָאֱלֹהִים, וְהָאֱלֹהִים לָקַח מִמֶּנּוּ אֶת הֶעָנָן וְאַף לֹא שָׁמַע עוֹד אֶת תְּפִילוֹתָיו.

וְהָיָה אוֹתוֹ אָדָם נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ, וּמִתְחָרֵט עַל מַעֲשֵׂהוּ וּמְצַפֶּה בְּכִלְיוֹן נֶפֶשׁ לְאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ יַעֲנִיק לוֹ הָאֱלֹהִים שׁוּב הַפַּעַם אֶת חַסְדּוֹ.

לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְהַרְהֵר בְּרַעְיוֹנוֹ זֶה, הוּא נִרְדָּם וּבַחֲלוֹמוֹ נֶאֱמַר לוֹ: “הֲרוֹצֶה אַתָּה כִּי יַחְזִיר לְךָ הָאֱלֹהִים אֶת הֶעָנָן שֶׁלְךָ? וּבְכֵן, לֵךְ אֶל מֶלֶךְ פְּלוֹנִי וּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִתְפַּלֵל עֲבוּרְךָ אֶל הָאֱלֹהִים, כִּי אַךְ וְרַק בְּאֶמְצָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁבִּתְפִילָתוֹ יִנָּתֵן לְךָ מֵחָדָשׁ מְבֻקָּשְׁךָ”.

לְמָחָרָת הַבֹּקֶר יָצָא הָאִישׁ לְמַסְעוֹתָיו, לְאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁצוּיְנָה לוֹ בַחֲלוֹמוֹ, וּכְשֶׁהִגִיעַ לְשָׁם, שָׁאַל עַל מְקוֹם אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. לְאַחַר שֶׁהוֹלִיכוּהוּ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, רָאָה נַעַר יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא גָבֹהַ לְיַד הַשַּׁעַר, אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ.

הָאָדָם הֵשִׁיב: “נַעֲשֶׂה לִי עָוֶל, וּבִרְצוֹנִי לְהִתְלוֹנֵן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ”.

וְעַל זֹאת הֵשִׁיב הַשּׁוֹעֵר: “לֹא תּוּכַל הַיּוֹם לִרְאוֹת פָּנָיו, כִּי לְמַטָּרָה זוֹ קָבַע הַמֶּלֶךְ יוֹם מְיֻחָד בַּשָׁבוּעַ שֶׁבּוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת. הַמְתֵּן אֵיפוֹא עַד בּוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הָאִישׁ כַּמָּה סָגוּר וּמְסוּגָר הוּא הַמֶּלֶךְ מִבְּנֵי עַמּוֹ, חָשַׁב אֶל לִבּוֹ: "כַּמָּה קָדוֹשׁ עָלוּל הוּא לִהְיוֹת? אַף עַל פִּי כֵן הוּא הִמְתִּין, עַד בּוֹאוֹ שֶׁל יוֹם הַבִּקּוּרִים וְהָרַאְיוֹנוֹת, כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹעֵר וְאָז הָלַךְ שֵׁנִית אֶל הָאַרְמוֹן, וּמָצָא לְיַד הַשַּׁעַר אֲנָשִׁים רַבִּים הַמַּמְתִּינִים עַד שֶׁיִתְּנוּ לָהֶם לְהִכָּנֵס.

לְבַסּוֹף בָּא וָזִיר וְכַמָּה מְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים, אֲשֶׁר הִנִיחוּ לַמְבַקְּשִׁים לְהִכָּנֵס לָאַרְמוֹן.

בַּחֲדַר־הָרַאְיוֹנוֹת יָשַׁב הַמֶּלֶךְ מוּקָף בְּכָל גְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ, וּבְפָנָיו עָמַד וָזִיר אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת כָּל אַחַד הַנּוֹכָחִים. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאִישׁ לְסוֹף הַשּׁוּרָה, הִבִּיט אֵלָיו הַמֶּלֶךְ רֶגַע קָט וְאָמַר: “בָּרוּךְ הַבָּא, אִישׁ־הֶעָנָן שֵׁב נָא, בְּבַקָּשָׁה, עַד שֶׁאֶגְמֹר דְבָרַי עִם הָאֲחֵרִים”.

תָּמַה הָאִישׁ עַד מְאֹד עַל נוּסַח הַפְּנִיָּה אֵלָיו, וְכֵן עַל הַכִּשָׁרוֹן שֶׁבּוֹ מְנַהֵל הַמֶּלֶךְ אֶת תַּפְקִידוֹ. לְאַחַר שֶׁפָּתַר בְּחָכְמָה גְדוֹלָה אֶת כָּל הַסִּכְסוּכִים שֶׁהוּבְאוּ בְּפָנָיו, קָם מִמְּקוֹמוֹ, וְנָטַל אֶת הָאִישׁ בְּיָדוֹ, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִפְנִים הָאַרְמוֹן, דֶרֶךְ שַׁעַר שֶׁלְיָדוֹ עָמַד עַל הַמִּשְׁמָר עֶבֶד כּוּשִׁי בְּצִיּוּד צְבָאִי, מְזוּיָן בְּקֶשֶׁת חֶרֶב וּמָגֵן. כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ, הוּא קָם וּפָתַח אֶת הַשַּׁעַר.

“הַמֶּלֶךְ הוֹלִיכַנִּי”, – כַּךְ סִפֵּר הָאִישׁ – "עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְשַׁעַר שֵׁנִי. אֶת הַשַּׁעַר הַזֶּה פָּתַח הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ: עַתָּה עָמַדְנוּ בְּבַיִּת הָרוּס וְנוֹשָׁן, וְנִכְנַסְנוּ לְחֶדֶר שֶׁהֵכִיל רַק כַּמָּה עַנְפֵי־דְּקָלִים, קְעָרַת־רַחֲצָה וְשָׁטִיחַ.

“מִיַּד לִכְשֶׁנִכְנַס הַמֶּלֶךְ לַחֶדֶר הַזֶּה, הוּא זָרַק מֵעָלָיו אֶת הַלְּבוּשׁ הַמַּלְכוּתִי וְלָבַשׁ חָלוּק גַס שֶׁל צֶמֶר לָבָן, וְכִסָּה אֶת רֹאשׁוֹ בְמִצְנֶפֶת שֶׁל לֶבֶד, וַאֲזַי יָשַׁב וּבִקֵּשׁ אַף אוֹתִי לָשֶׁבֶת, וּלְאַחַר מִכֵּן קָרָא לְאִשְׁתּוֹ”.

כְּשֶׁאַךְ נִכְנְסָה הָאִשָּׁה וְשָׁאֲלָה לִרְצוֹנוֹ, הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ: "הֲיוֹדַעַת אַתְּ מִי הָאוֹרֵחַ שֶׁלָנוּ הַיּוֹם? “כֵּן”, הִיא הֵשִׁיבָה! “אִישׁ הֶעָנָן”.

“וַאֲזַי” אָמַר “יְכוֹלָה אַתְּ לָלֶכֶת עַתָּה! אֵין לָךְ עוֹד מַה לַעֲשׂוֹת כַּאן”.

“וְאַף הָאִשָּׁה הָיְתָה לְבוּשָׁה חֲלוּק צֶמֶר עָבֶה! אֲבָל פָּנֶיהָ הָיוּ כֹה יָפוֹת! וְהֵן הִזְהִירוּ כִפְנֵי הַלְּבָנָה”.

"כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, שָׁאַל אוֹתִי הַמֶּלֶךְ אִם עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל מִיַּד, וַאֲזַי עָלַי לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ וּלְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ, אוֹ אִם עָלָיו לְסַפֵּר לִי תְּחִילָה מְעַט עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ. בִּקַּשְׁתִּיו לְסַפֵּר לִי מְעַט עַל מַצַּב־עִנְיָנָיו. וְהוּא אָמַר אֵלַי:

“דַּע לְךָ כִּי אָבִי וְכֵן אָבִי זְקֵנִי, וַאֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים עַד לִימֵי קֶדֶם. לְפָנֵינוּ, כֻּלָּם הָיוּ מַלְכֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת. כַּאֲשֶׁר, לְאַחַר מוֹת אָבִי, עָבְרָה עַטֶּרֶת הַמַּלְכוּת אֵלַי, לֹא שָׂמַחְתִּי בָּהּ מְאֹד, כִּי הֶעֱדַפְתִּי לִחְיוֹת חַיֵּי אִכָּר פְּשׁוּטִים; אֲבָל, מֵאַחַר שֶׁהִתְיָרֵאתִי כִּי אִם אֶסְתַּלֵּק מִתַּפְקִידִי עֲלוּלִים לָחוּל הִתְקוֹמְמוּיוֹת וּמַחֲלוֹקֶת בָּאָרֶץ, וְלֹא יְכַבְּדוּ עוֹד אֶת הַחוּקִים הַקְּדוֹשִׁים וְהָאֱמוּנָה תֵּרֵד מַטָּה מַטָּה, הִשְׁאַרְתִּי הַכֹּל בְּמַצָּבוֹ הַקַּיָּם, וְהֶעֱמַדְתִּי שׁוֹמְרִים וַעֲבָדִים לְיַד שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן כְּדֵי לְהַטִּיל מוֹרָא וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הָרְשָׁעִים, וְלָבַשְׁתִּי כְּכָל קוֹדְמַי אֶת לְבוּשׁ הַמַּלְכוּת; אֲבָל מִיַּד לְאַחַר שֶׁעִנְיְנֵי הַמִּמְשָׁל מִסְתַּיְּמִים, אֲנִי מִתְיַחֵד לִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּמִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת, וְחַי לִי כַּאן בְּיִרְאַת אֱלֹהִים בְּיַחַד עִם בַּת דוֹדִי. בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אָנוּ מְכִינִים כָּל סוּגֵי עֲבוֹדוֹת מִן הֶעָלִים שֶׁל עַנְפֵי הַדְּקָלִים, וְאָנוּ מוֹכְרִים אוֹתָם, וּבַכֶּסֶף אָנוּ קוֹנִים אֶת מִצְרְכֵי הַמָּזוֹן לְפַת עַרְבִית, כִּי אָנוּ צָמִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם; וְכַךְ אָנוּ חַיִּים מִזֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. לוּנָה אִתָּנוּ הַלַּיְלָה, וּסְעַד אִתָּנוּ פַת עַרְבִית”.

"לְעֵת עֶרֶב בָּא מְשָׁרֵת וְנָטַל אֶת הָעֲבוֹדָה הַמּוּכָנָה לִמְכֹּר אוֹתָהּ, וְקָנָה פּוֹלִים בִּמְחִירָהּ, שֶׁהָיוּ לָנוּ לְמַאֲכָל. בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה שָׁמַעְתִּי כִּי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה קָמוּ וְהִתְפַּלְלוּ לֶאֱלֹהִים. עִם בֹּקֶר רָאֲתָה הַמַּלְכָּה אֵיזוֹ עֲנָנָה מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַרָקִיעַ, וְאָמְרָה אֵלַי: “לֵךְ בְּשִׂמְחָה לְשָׁלוֹם, כִּי תְּפִילָתֵנוּ נִתְקַבְּלָה”.

נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי כְּשֶׁהֶעָנָן שֶׁלִי מְהַלֵּךְ לְפָנַי, וְכָל מַה שֶׁהִתְפַּלַלְתִּי לוֹ בִּשְׁמָם אֶל הָאֱלֹהִים, נִתְמַלֵּא".

נָבִיא אֶחָד הָיָה גָר עַל הַר גָּבֹהַ, אֲשֶׁר לְרַגְלָיו הָיָה זוֹרֵם נַחַל מַיִּם; וּבַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁהָיָה רָחוֹק מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל יִשּׁוּב, הָיָה מַקְדִּישׁ אֶת זְמַנּוֹ לְמַחֲשָׁבָה וּלְהִרְהוּרִים.

יוֹם אֶחָד רָאָה רוֹכֵב שֶׁבָּא אֶל הַמַּעְיָן, יָרַד מִסּוּסוֹ, הִנִּיחַ אַרְנָק שֶׁנָשָׂא עַל צַוָּארוֹ, שָׁכַב לָנוּחַ, הִרְוָה צִמְאוֹנוֹ בְּמֵי הַנַּחַל, וּלְאַחַר מִכֵּן עָלָה הָרוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְרָכַב הַלְאָה מִשָּׁם, וְהִנִּיחַ אֶת הָאַרְנָק בִּמְקוֹם שִׁבְתּוֹ מִתַּחַת לָעֵץ.

זְמַן־מָה לְאַחַר מִכֵּן, בָּא אָדָם אַחֵר, גַם הוּא לִשְׁתּוֹת מַיִּם מִן הַנַּחַל, וְרָאָה אֶת הָאַרְנָק עִם הַכֶּסֶף, וְלָקַח אוֹתוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

אַחֲרָיו בָּא שְׁלִישִׁי; הָיָה זֶה חוֹטֵב עֵצִים אֲשֶׁר נָשָׂא עַל גַבּוֹ מַעֲמָסָה כְּבֵדָה שֶׁל עֵצִים, וְהִנִּיחַ אֶת מַשָּׂאוֹ לְיַד הַנַּחַל, וְיָשָׁב לִשְׁתּוֹת מִמֵּימָיו, וּבְעוֹדוֹ יוֹשֵׁב חָזַר הָרוֹכֵב הָרִאשׁוֹן, וְשָׁאָל אוֹתוֹ: “לְאָן נֶעֱלָם הָאַרְנָק שֶׁהָיָה מוּנָח כַּאן?”

חוֹטֵב הָעֵצִים הֵשִׁיב כִּי אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר עַל אַרְנָק כָּל שֶׁהוּא, וַאֲזַי שָׁלַף הָרוֹכֵב אֶת חַרְבּוֹ וְהֵמִית אֶת חוֹטֵב הָעֵצִים, וְחִפֵּשׂ בְּכָל בְּגָדָיו וַחֲבִילוֹתָיו וּלְאַחַר שֶׁלֹא מָצָא שׁוּם דָבָר, רָכַב הָלְאָה לְדַרְכּוֹ.

הַנָּבִיא אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַכֹּל מֵרֹאשׁ הָהָר, הֵרִים אֶת כַּפָּיו לַשָּׁמַיִם וְקָרָא:

“אֲדוֹנָי אֱלֹהִים! הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? הָאֶחָד לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וְהַשֵּׁנִי הוּמָת עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ?”

וַאֲזַי שָׁמַע אֶת קוֹל הָאֱלֹהִים הַמֵּשִׁיב לוֹ: “עֲסֹק בִּתְפִילָתְךָ וּבְהִרְהוּרֶיךָ, וְאַל תִּתְעַצֵּב אֶל לִבְּךָ עַל סִדְרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. אָבִיו שֶׁל הָרוֹכֵב גָזַל אֵי פַּעַם מֵאָבִיו שֶׁל לוֹקֵחַ הַכֶּסֶף אֶלֶף דִינָרִים, וְעַתָּה הֶחֱזַרְתִּי לִבְנוֹ אֶת הַכֶּסֶף; חוֹטֵב־הָעֵצִים, לְעוּמַת זֹאת, רָצַח אֶת אָבִיו שֶׁל הָרוֹכֵב, וַאֲנִי הִנַּחְתִּי לוֹ לִנְקֹם אֶת דָּם אָבִיו!”

וַאֲזַי קָרָא הַנָּבִיא: “אֵין אֱלֹהִים בִּלְעָדֶיךָ, יְהֵא שִׁמְךָ מְבוֹרָךְ, כִי אַתָּה לְבַדְּךָ יוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת!”

לְפָנִים, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה חַי אִישׁ חָסִיד וּבַעַל נְכָסִים. וּבְנוֹ שֶׁל הֶחָסִיד הַזֶּה אַף הוּא הָיָה צַדִּיק וְיָשָׁר.

וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הָאָב לָמוּת, הוּא קָרָא לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ אֲשֶׁר יָשַׁב לִמְרַאשׁוֹתָיו, כְּדֵי לְהַגִּיד בְּפָנָיו אֶת צַוָּאָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן.

וְהָאָב אָמַר: “הִשָּׁבַע לִי בָאֱלֹהִים, כִּי לֹא תִּשָּׁבַע בְּחַיֶּיךָ, לֹא שְׁבוּעַת אֱמֶת וְלֹא שְׁבוּעַת שָׁוְא!”

מִיַּד לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל הָאָב, בָּא אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַבֵּן וְאָמַר אֵלָיו:

“אָבִיךָ הָיָה חַיָּב לִי סְכוּם פְּלוֹנִי שֶׁל כֶּסֶף, וְאַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת; הַחֲזֵר לִי אֶת הַכֶּסֶף אוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ עַל זֹאת כָּל מְאוּמָה!”

וּבִהְיוֹת וְהַבֵּן רָצָה לְקַיֵּם אֶת צַוָּאַת אָבִיו, הוּא שִׁלֵּם לוֹ אֶת הַסְכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ, אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהִמָּנַע מִן הַשְׁבוּעָה.

לְאַחֲרָיו בָּאוּ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בִתְּבִיעוֹת שָׁוְא, עַד שֶׁחִלֵּק אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת כָּל נְכָסָיו, וְלֹא נוֹתַר לוֹ עוֹד כָּל מְאוּמָה.

וַאֲזַי הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיְתָה יְרֵאַת אֱלֹהִים, וְיָלְדָה לוֹ שְׁנֵי בָּנִים: “עַתָּה, לְאַחַר שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה לִי, אִם יָבֹא מִי שֶׁהוּא וְיִתְּבַע אֵיזֶה חוֹב מִמֶּנִי, אֶהְיֶה נֶאֱלָץ לְהִשָּׁבַע; מוּטָב אֵיפוֹא שֶׁנִנְטֹשׁ אֶת בֵּיתֵנוּ, וְנִסַּע לְאֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁבָּה אֵין מַכִּירִים אוֹתָנוּ!” הוּא עָלָה אֵיפוֹא עִם אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו לְסִפּוּנָהּ שֶׁל הַסְּפִינָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִקְלְעָה לוֹ בְּדַרְכּוֹ. וְהִפְלִיג בְּאֵין מַטָּרָה.

זְמַן־מַה לְאַחַר מִכֵּן הִתְנַפְּצָה הַסְּפִינָה אֶל הַסְּלָעִים; וְהַבַּעַל הִצִיל אֶת נַפְשׁוֹ. בִּשְׂחִיָה עַל קֶרֶשׁ אֶחָד; הָאִשָּׁה אַף הִיא נִצְלָה בְּאֶמְצָעוּת קֶרֶשׁ אַחֵר; וְאַף שְׁנֵי הַבָּנִים נִצְלוּ, כָּל אֶחָד עַל קֶרֶשׁ אַחֵר, אֶלָא שֶׁהַגַּלִּים לֹא נָשְׂאוּ אוֹתָם יַחְדָּיו לְמָקוֹם אֶחָד. הָאִשָּׁה נִדְחֲפָה אֶל הַיַּבֶּשֶׁת לִכְּפָר קָטָן, אֲחַד הַבָּנִים הִגִּיעַ לְאֵיזוֹ עַיָּרָה נִדַּחַת, וְאֶת הַבֵּן הַשֵׁנִי הֶעֱלוּ עַל אֵיזוֹ סְפִינָה אַחֶרֶת שֶׁעָבְרָה בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם; הָאָב נִקְלַע וְהִגִּיעַ עַל גַבֵּי הַגַּלִּים לְאִי מְרוּחָק.

מִיַּד לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, רָחַץ גוּפוֹ בְמֵי הַיָּם וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל וְרָאָה כִּי מִתּוֹךְ הַיָּם הִתְרוֹמְמוּ עוֹד דְּמוּיוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר הִתְפַּלְלוּ אִתּוֹ. לְאַחַר סִיּוּם תְּפִילָתוֹ הָלַךְ אֶל אֲחַד הָעֵצִים וְהִשְּׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ בְּפֵירוֹתָיו. לְאַחַר מִכֵּן מָצָא מַעְיָן שֶׁל מַיִּם; אֲשֶׁר בָּהֶם הִרְוָה אֶת צִמְאוֹנוֹ, וְעַל כָּל אֵלֶה הוֹדָה לָאֱלֹהִים.

כַּךְ עָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים. שָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִילָה, הָיוּ מִתְנַשְׂאוֹת מִתּוֹךְ הַיָּם דְמוּיוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלוֹת אִתּוֹ. בַּיוֹם הָרְבִיעִי שָׁמַע קוֹל הַקּוֹרֵא אֵלָיו: “חָסִיד, חָסִיד! הַמְּכַבֵּד אֶת אֱלֹהָיו וּמַקְפִּיד עַל קִיּוּם צַוָּאַת אָבִיו, אַל תִּירָא! אֱלֹהִים יַחֲזִיר לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר אָבַד לְךָ! עַל הָאִי הַזֶּה טְמוּנִים אוֹצָרוֹת עֲצוּמִים עַד בְּלִי דָי, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים מַעֲנִיק לְךָ אוֹתָם, וְעַל יָדֶיךָ יִבָּנֶה הָאִי הַזֶּה, וְאֲנָשִׁים יָבֹאוּ וְיִתְיַשְׁבוּ בוֹ; אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אֳנִיוֹת רַבּוֹת מְלֵאוֹת אָדָם; הִתְנַהֵג בְּטוּב לֵב כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה, הַמְּצוּיִים עַל סִפּוּנֵי הָאֳנִיוֹת, וְהַזְמֵן אוֹתָם לְהִתְיַשֵּׁב אֶצְלְךָ; אֱלֹהִים יַטֶּה אֶת לִבָּם אֵלֶיךָ!”

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן מָצָא הָאִישׁ אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הָאֱלֹהִים, וּמִיַּד לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעוּ הָאֳנִיוֹת אֶל הָאִי; וְהוֹאִיל וְהוּא הִתְנַהֵג כְּלַפֵּיהֶם בְּטוּב־לֵבָב, וְהִטָּה לָהֶם חֶסֶד, וְשָׁאַל עַל הַנִּצְרָכִים, וְתָּמַךְ בָּהֶם, הִגִּיעוּ אֵלָיו מְהַגְּרִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא עָבְרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְהָאִי הָיָה מְיוּשָׁב כּוּלוֹ, וּמִסְפָּר תּוֹשָׁבָיו הָיָה נִכָּר לְמַדַּי, וְהֵם בָּחֲרוּ בַיְהוּדִי הֶחָסִיד לִהְיוֹת לָהֶם לְמֶלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ נוֹדַע עַד מְהֵרָה עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּשְׁמוֹ הַטּוֹב נִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וְשִׁמְעוֹ הִגִּיעַ עַד לְאָזְנֵי בְּנוֹ הַבְּכוֹר, שֶׁנִתְקַבֵּל בְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אָדָם טוֹב אֲשֶׁר דָאַג לְחִנּוּכוֹ, וַאֲשֶׁר לֹא יָדַע כִּי אוֹתוֹ מֶלֶךְ אָבִיו הוּא. הוּא נָסַע אֶל הָאִי וְנִתְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁמִנָּה אוֹתוֹ מִיַּד לְמַזְכִּירוֹ הַסּוֹדִי.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן שָׁמַע גַּם בְּנוֹ הַצָּעִיר עַל הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ וְעַל הָאִי הַמְּשַׂגְשֵׂג וּפוֹרֵחַ; אַף הוּא חֻנַּךְ יָפֶה עַל יְדֵי הַסּוֹחֵר שֶׁבְּבֵיתוֹ מָצָא מִקְלַט, וְאַף הוּא שָׂם לַדֶּרֶךְ פְעָמָיו, וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ הֶחָסוּד וְהַיָּשָׁר, אֲשֶׁר מִנָּה אוֹתוֹ לִמְנַהֵל הַנְכָסִים שֶׁל מַלְכוּתוֹ.

לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים וְהִנֵּה הִגִּיעַ לָאִי אוֹתוֹ סוֹחֵר שֶׁבְּבֵיתוֹ מָצְאָה לָה מַחְסֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָה לֹא לִנְטֹשׁ אוֹתָה וּלְסַפֵּק לָה אֶת כָּל צְרָכֶיהָ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל גַם לְהַבָּא לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים בְּאֵין מַפְרִיעַ.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַסְּפִינָה, שֶׁבָּה הִפְלִיגוּ הַסּוֹחֵר וְהָאִשָּׁה, אֶל הָאִי, וְהִטִּילָה עוֹגֶן, לָקַח הַסּוֹחֵר כָּל מִינֵי בְּגָדִים יְקָרִים וְחֶפְצֵי־עֶרֶךְ אֲחֵרִים הַנּוֹצָרִים עַל הַיַּבֶּשֶׁת עַל מְנָת לְהַגִּישָׁם שַׁי לַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ שָׂמַח מְאֹד עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁקִּבֵּל, וְאַף הוּא הִגִּישׁ לוֹ מַתָּנוֹת מִצִּדּוֹ.

וּבִהְיוֹת ובֵין הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִגִּישׁ הַסּוֹחֵר לַמֶּלֶךְ הָיוּ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וּתְרוּפוֹת שֶׁשְׁמוֹתֵיהֶם וְהַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם לֹא הָיוּ יְדוּעִים לַמֶּלֶךְ, בִּקֵּשׁ אֶת הַסּוֹחֵר לָלוּן אֶצְלוֹ בַּלַּיְלָה, עַל מְנָת שֶׁיַסְפִּיק לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת כָּל הַקָשׁוּר בְּצִמְחֵי־הַתְּרוּפָה שֶׁהֵבִיא לוֹ. וְעַל זֹאת הֵשִׁיב הַסּוֹחֵר:

“אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! יֵשׁ לִי עַל הָאֳנִיָה אִשָּׁה חֲסוּדָה, אֲשֶׁר תְּפִילוֹתֶיהָ מְבִיאוֹת לִי אֶת הַבְּרָכָה, וַאֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי לָה אֶת חֲסוּתִי, וְאֵין אֲנִי יָכֹל לְהַשְׁאִירָהּ לְבַדָּהּ עַל הַסִּפּוּן!”

וְעַל זֹאת אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֶשְׁלַח אֵלֶיהָ אֲנָשִׁים מְהֵימָנִים, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ עָלֶיהָ וְעַל רְכוּשָׁהּ”. וּבִהְיוֹת וְהַסּוֹחֵר לֹא הִתְנַגֵּד לָזֶה, וְהִסְכִּים לְהִשָּׁאֵר בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, נִשְׁלְחוּ אֶל הָאֳנִיָה הַמַּזְכִּיר הַסּוֹדִי וּמְנַהֵל הַמֶּשֶׁק שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִצְטַוּוּ לִהְיוֹת עֵרָנִים כָּל הַלַּיְלָה.

שְׁנֵיהֶם עָלוּ עַל הַסִפּוּן; הָאֶחָד מֵהֶם עָמַד עַל הַמִשְׁמָר עַל הַסִּפּוּן הַקִּדְמִי, וְהַשֵׁנִי עַל הַסִּפּוּן הָאֲחוֹרִי, וּלְאַחַר שֶׁבִּלּוּ אֶת הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַלַּיְלָה בִּתְּפִילָה, נִפְגְשׁוּ יַחְדָּיו וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה:

“הֱיוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת עֵרָנִים, מוּטָב שֶׁנִמָצֵא יַחְדָּיו, וּנְסַפֵּר זֶה לָזֶה עַל אַרְפַּתְקוֹתֵינוּ וְהַנִּסָיוֹן שֶׁרָכַשְׁנוּ מִמַּה שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בָעוֹלָם הַגָדוֹל הַזֶּה”.

“אֲנִי נִתְנַסֵּיתִי הַרְבֵּה”, אָמַר הָאֶחָד מֵהֶם, “וְהַגּוֹרָל הִפְרִיד בֵּינִי לְבֵין אָבִי וְאִמִּי; וְכֵן הָיָה לִי גַם אָח, שֶׁשְׁמוֹ הָיָה כְשִׁמְךָ; הָיִינוּ כֻּלָּנוּ עַל סְפִינָה אַחַת יַחְדָּיו, וְהַסְּעָרָה נִפְּצָה אוֹתָה אֶל הַסְּלָעִים, וְכָךְ נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַשֵּׁנִי אֶת הַסִפּוּר הַזֶּה, שָׁאַל אוֹתוֹ עַל שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם אִמּוֹ; וְכַאֲשֶׁר הַלָּה אָמַר אוֹתָם, הוּא חִבֵּק אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים הֲרֵי אָחִי אַתָּה!”

וְהֵם סִפְּרוּ זֶה לָזֶה עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִכָּל אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם בִּימֵי יַלְדוּתָם וְאִמָּם שׁוֹמַעַת אֶת הַכֹּל בַּמִסְתָּרִים, אֶלָּא שֶׁהִיא חִזְּקָה אֶת לִבָּה וְלֹא נִתְגַלְתָה בִּפְנֵיהֶם.

כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַבֹּקֶר אָמַר הָאֶחָד אֶל אָחִיו: “הָבָה נַחֲזֹר הַבַּיְתָה וְשָׁם נַמְשִׁיךְ אֶת שִׂיחָתֵנוּ”.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן בָּא הַסּוֹחֵר וּמָצָא אֶת הָאִשָּׁה נִרְגֶשֶׁת מְאֹד. כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתָהּ עַל מַה שֶׁקָרָה לָהּ, הִיא הֵשִׁיבָה: “שָׁלַחְתָּ אֵלַי שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַלַּיְלָה, אֲשֶׁר חָרְשׁוּ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, וּמִשׁוּם כַּךְ נִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד נֶגְדָּם”.

הַסּוֹחֵר, נִזְעַם מְאֹד, הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ עַל הִתְנַהֲגוּת אֲנָשָׁיו כְּלַפֵּי הָאִשָּׁה. הַמֶּלֶךְ שֶׁאָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם מְאֹד וְהָיָה בָּטוּחַ בְּיֹשֶׁר לִבָּם, שָׁלַח לִקְרֹא גַם לָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁתַּסְבִּיר בַּמֶה אָשְׁמוּ הָאֲנָשִׁים.

כַּאֲשֶׁר בָּאָה הָאִשָּׁה שָׁאַל אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ: “הַגִּידִי נָא מַה רָעָה מָצָאת בְּאַנְשֵׁי אֵמוּנִי?”

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֲנִי מַשְׁבִּיעָה אוֹתְךָ בְּאֵל עֶלְיוֹן, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! צַוֵּה עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לַחֲזֹר עַל הַשִׂיחָה שֶׁנִהֲלוּ בֵּינֵיהֶם בִּהְיוֹתָם הַלַּיְלָה יַחְדָּיו!”

לְפִי פְּקוּדַת הַמֶּלֶךְ שׁוּב סִפְּרוּ הַשְּׁנַיִם אֶת הַסִּפּוּר עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מְאוֹרָעוֹת חֲיֵיהֶם, וְעַל פֵּרוּד מִשְׁפַּחְתָּם בְּעֵקֶב הַסְּעָרָה שֶׁנִּפְּצָה אֶת סְפִינָתָם.

וְאָז קָם הַמֶּלֶךְ מִכִּסֵא מַלְכוּתוֹ וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְחִבֵּק אוֹתָם וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים! הֲרֵי הִנְכֶם בָּנַי!”

וְהָאִשָּׁה, אַף הִיא, הֵסִירָה אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ וְאָמְרָה: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הִנְנִי אִמָּם!”

וְכַךְ נִשְׁאֲרוּ יַחְדָּיו, וְנִהֲלוּ חַיֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה רַבָּה עַד יוֹם מוֹתָם. יְבוֹרָךְ שֵׁם הָאֱלֹהִים הַמַּצִּיל אֶת יְרֵאָיו וְעוֹשֵׂי דְבָרוֹ וְאֶת כָּל הַפּוֹנִים אֵלָיו, וְאֵינוֹ מְבַיֵּשׁ אֶת הַנּוֹתְנִים בּוֹ אֶת אֵמוּנָם.

הָיֹה הָיָה אָדָם חָסִיד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בִּתְפִילָה לָאֱלֹהִים, וְהוּא וּמִשְׁפַּחְתּוֹ הָיוּ מִתְפַּרְנְסִים מִיְגִיעַ כַּפֵּיהֶם; בְּכָל יוֹם הָיָה מוֹכֵר אֶת הַכָּתְנָה הַטְּווּיָה לְחוּטִים וּתְמוּרָתָה הָיָה קֹונֶה כָּתְנָה גָּלְמִית אֲחֶרֶת וּמִצְרְכֵי מָזוֹן.

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שְׁמָכַר אֶת הַכָּתְנָה הַטְּווּיָה, פָּגַשׁ בִּיְדִיד שֶׁהָיָה נִמְצָא בִּמְצֻקָּה גְדוֹלָה, וּכְדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִמְּצֻקָּתוֹ, נָתַן לוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף שְׁהָיָה בְיָדוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ בַמֶּה לִקְנוֹת כָּתְנָה גָלְמִית וּמִצְרְכֵי מָזוֹן, וְחָזַר בְּיָדַיִּם רֵיקוֹת הַבָּיְתָה.

כַּאֲשֶׁר סִפֵּר לִבְנֵי בֵיתוֹ כִּי נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לַיְדִיד הָאוּמְלָל הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “מַה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו?” וַאֲזַי לָקַח הָאִישׁ אֶת כַּד הַמַּיִם הַיָּשָׁן, וְעוֹד מִצְנֶפֶת נוֹשָׁנָה, שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּבַּיִת וְיָצָא לִמְכֹּר אוֹתָם, כְּדֵי לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ בִּמְחִירָם. אֶלָא שֶׁאַף אֶחָד לֹא רָצָה לִקְנוֹת אֶת הַחֲפָצִים הַיְּשָׁ‏נִים, עַד שֶׁלְבַסּוֹף נִפְגַשׁ עִם אָדָם אֶחָד שֶׁנָשָׂא בְיָדוֹ דָג מַסְּרִיחַ, שֶׁאָמַר אֵלָיו: “הָרוֹצֶה אַתָּה לְהַחֲלִיף אֶת סְחוֹרָתְךָ שֶׁאֵין לָהּ קוֹנִים בַּדָּג הַזֶּה?” וְהַיִּשְׂרְאֵלִי הִסְכִּים וְנָתַן לוֹ אֶת כַּד הַמַּיִם וְאֶת הַמִּצְנֶפֶת, וְהֵבִיא אֶת הַדָּג אֵלָיו הַבַּיְתָה וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ:

“הָבָה, הָכִינִי אֶת הַדָּג הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁנוּכַל לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ וְלֹא נָמוּת בָּרָעָב!”

וְכַאֲשֶׁר בִּקְעָה הָאִשָּׁה אֶת בֶּטֶן הַדָּג מָצְאָה פְּנִינָה בְּתוֹכוֹ, שֶׁעוֹד טֶרֶם נִקְּבוּ בָּה חוֹר לְהַשְׁחָלָה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, הָלַךְ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְאֶחָד מִידִידָיו שְׁהוּא הֵבִין דָּבָר בִּסְחוֹרוֹת כְּגוֹן אֵלֶה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַפְּנִינָה וְלָדַעַת מַה מְחִירָהּ. הַלָּה שָׁאַל אֶת הַיִשְׂרְאֵלִי מִנַּיִן לוֹ הַפְּנִינָה הַזֹֹּאת, וְהַיִשְׂרְאֵלִי הֵשִׁיב: “אֱלֹהִים זִמֵּן לִי אוֹתָהּ!”

“עֶרְכָּה שֶל פְּנִינָה זֹאת הוּא אֶלֶף אַדַרְכְּמוֹנִים, שֶׁבְּרָצוֹן אֲנִי מוּכָן לָתֵת לְךָ בִמְחִירָהּ; אֶלָא שֶׁאִיעַץ לְךָ לָלֶכֶת אֶל הָאָדוֹן פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, שֶׁהוּא עָשִׁיר מִמֶּנִי וְאוּלַי יִתֵּן לְךָ יוֹתֵר בִּמְחִירָהּ”, אָמַר אֵלָיו הַיָּדִיד.

הָלַךְ הַיִשְׂרְאֵלִי לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵלָיו שָׁלַח אוֹתוֹ יְדִידוֹ, וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַפְְּנִינָה וְשָׁאַל אוֹתוֹ לִמְחִירָהּ.

“פְּנִינָה זוֹ אֵינָה שָׁוָה יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹנִים” אָמַר אֵלָיו אוֹתוֹ הָאִישׁ.

נָטַל הַיִּשְׂרְאֵלִי אֶת הַכֶּסֶף תְּמוּרָתָה, וְקָרָא לִשְׁנֵי סַבָּלִים, אֲשֶׁר יִשְׂאוּ אֶת הַכֶּסֶף עַד לְפֶתַח מְעוֹנוֹ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל בֵּיתוֹ, בָּא אֵלָיו עָנִי אֶחָד וְאָמַר: “תֵּן גַם לִי מִן הַכֶּסֶף הַזֶּה שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ אוֹתְךָ הָאֱלֹהִים!”

וְהַיִּשְׂרְאֵלִי הֵשִׁיב: “אַךְ אֶתְמוֹל הָיִיתִי עָנִי כָּמוֹךָ; קַח אֵיפוֹא אֶת הַמַּחֲצִית שֶׁל הַכֶּסֶף הַזֶּה!”

וְכַאֲשֶׁר חִלֵּק הַיִּשְׂרְאֵלִי אֶת כַּסְפּוֹ חֵלֶק כְּחֵלֶק, וְרָצָה לָתֵת אֶת הַמַּחֲצִית לֶעָנִי, הֵשִׁיב לוֹ הֶעָנִי: “שְׁמוֹר אֶת כַּסְפְּךָ וִיְבָרֵךְ אוֹתְךָ הָאֱלֹהִים! רַק שָׁלִיחַ אֲנִי שֶׁנִשְׁלַחְתִּי עַל יְדֵי הָאֱלֹהִים כְּדֵי לְנַסּוֹתְךָ!”

וְעַל זֹאת אָמַר הַיִּשְׂרְאֵלִי: “יְהֵא שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ!” וְחַי מֵאָז עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּעוֹשֶׁר וּבְכָל טוּב.

הָיֹה הָיָה אָדָם שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו, וְשֶׁבַּעֲלֵי חוֹבוֹתָיו הָיוּ מְצִיקִים לוֹ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁנָטַשׁ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ וְיָצָא לְאַרְצוֹת נֵכָר לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים וּלְקַבֵּץ נְדָבוֹת. רָעֵב וְעָיֵף, כְּשֶׁנַפְשׁוֹ מְדֻכְדֶכֶת עָלָיו, הִגִּיעַ לְעִיר גְדוֹלָה וּמְפֹאָרָה, הַמֻּקֶּפֶת חוֹמוֹת גְּבֹהוֹת מִסְּבִיבָה.

בְּמָקוֹם אֶחָד רָאָה בְנֵי אָדָם מְכֻבָּדִים נִכְנָסִים לְתוֹךְ בַּיִּת, שֶׁמַרְאֵהוּ הָיָה כְּאַרְמוֹן מַלְכוּתִי, וְהוּא הָלַךְ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם וְנִכְנַס אַף הוּא לְאוּלָם גָדוֹל. בְּקָצֵהוּ שֶׁל הָאוּלָם רָאָה אָדָם מְכֻבָּד וּנְשׂוּא־פָּנִים אָצִיל יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהוּא דָמָה לְוָזִיר, וּמְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים רַבִּים הָיוּ מְהַלְּכִים סְבִיבוֹ לְשָׁרְתוֹ; וְהִנֵּה עָמַד הָאָדָם הַזֶּה וּבֵרַךְ אֶת הָאוֹרְחִים בְּבִרְכַּת ‘בְּרוּכִים הַבָּאִים’.

הֶעָנִי נָסוֹג אֲחוֹרַנִית בְּבוֹשֶׁת פָּנִים, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמְּשָׁרְתִים הָרַבִּים וְאֶת כָּל הַזּוֹהַר וְהֶהָדָר, וּבְּפַחַד וְיִרְאָה יָשַׁב לוֹ בְקֶרֶן זָוִית לְבַל יִרְאֵהוּ אִישׁ. וּבְעוֹדוֹ יוֹשֵׁב שָׁם רָאָה אֶת אֲחַד הַמְּשָׁרְתִים בָּא עִם אַרְבָּעָה כַּלְבֵּי צַיִּד מְכֻסִּים בַּאֲרִיגֵי מֶשִׁי יְקָרִים, וּקְשׁוּרִים בְּשַׁלְשְׁלוֹת שֶל זָהָב עִם אַבְזָמֵי כֶסֶף עַל צַוָּארֵיהֶם. הַמְּשָׁרֵת קָשַׁר כָּל כֶּלֶב בְּקֶרֶן זָוִית מְיוּחֶדֶת וְהָלַךְ וְחָזַר כַּעֲבֹר רֶגַע עִם אַרְבַּע קַעֲרוֹת זָהָב, כָּל אַחַת מְלֵאָה בְמַאֲכָלֵי מַעֲדָנִּים, וְשָׂם כָּל קְעָרָה בִּפְנֵי כָּל כֶּלֶב, וְהִתְרַחֵק מִשָּׁם.

כֹּה הֵצִיק לוֹ הָרָעָב לֶעָנִי, עַד שֶׁהִבִּיט בְּחַמְדָנוּת אֶל הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוּגְשׁוּ לַכְּלָבִים, וְאִילוּ לֹא הָיָה מִתְיָרֵא, כִּי אָז הָיָה עָלוּל לֶאֱכֹל בִּתְּשׁוּקָה רַבָּה מִן הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוּגְשׁוּ לַכְּלָבִים.

אֲחַד הַכְּלָבִים, שֶׁכְּאִילוּ הָיָה מְחוֹנָן בְּרוּחַ נַעֲלָה, הִתְרַחֵק מִן הַקְּעָרָה שֶׁלוֹ, וְרָמַז לוֹ לֶעָנִי כִּי יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. הֶעָנִי נִגַּשׁ וְאָכַל לָשׂבַע, וּכְבָר רָצָה לָלֶכֶת מִשָּׁם; בְּרָם הַכֶּלֶב הִסְבִּיר לוֹ בִּרְמָזִים, כִּי יוּכַל לָקַחַת אִתּוֹ אֶת הַקְּעָרָה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר נוֹתַר בְּתוֹכָה; אָכֵן, הוּא אֲפִילוּ הֵזִיז אֶת הַקְּעָרָה לְעֶבְרוֹ. הֶעָנִי לָקַח אוֹתָהּ, וְהָלַךְ לוֹ, וְאַף אֶחָד לֹא עָקַב אַחֲרָיו.

וַאֲזַי נָסַע הֶעָנִי לְעִיר אֲחֶרֶת, מָכַר אֶת קַעֲרַת הַזָּהָב, קָנָה בִּמְחִירָהּ סְחוֹרוֹת וְחָזַר לְבֵיתוֹ, מָכַר אֶת סְחוֹרוֹתָיו, וּפָרַע אֶת כָּל חוֹבוֹתָיו וְהַמַּזָּל הֵאִיר לוֹ פָנָיו בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר שׁוּב נַעֲשָׂה לְאָדָם עָשִׁיר; וַאֲזַי חָשַׁב: עָלַי לִנְסֹעַ שׁוּב לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁבָּהּ לָקַחְתִּי אֶת קַעֲרַת הַזָּהָב, וּלְהַגִּישׁ מַתָּנָה לְבַעֲלָהּ, עַל נְדִיבוּת הַלֵּב שֶׁהִפְגִין לְעוּמָתִי הָאֶחָד מִכְּלָבָיו, וְכֵן עָלַי לְהַחֲזִיר אֶת מְחִירָהּ שֶׁל הַקְּעָרָה.

מִיַּד יָצָא לְאוֹתָהּ הָעִיר. כַאֲשֶׁר חִפֵּשׂ אֶת הַבַּיִת שֶׁבּוֹ לָקַח אֶת הַקְּעָרָה, רָאָה בִמְקוֹמוֹ רַק תֵּל חֳרָבוֹת שֶׁעוֹרְבִים הָיוּ מְקַרְקְרִים עָלָיו. חַדְרֵי הַמְּגוּרִים הָיוּ שׁוֹמְמִים, וּמַרְאֶה שֶׁל שְׁמָמָה הָיָה נָסוּךְ עַל הַכֹּל.

נֶעְצָב אֶל לִבּוֹ הוּא יָשַׁב שָׁם וְהָיָה מְהַרְהֵר בְּעִנְיָן הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בְּמֵרוֹץ הַזְּמַן וְעַל תְּמוּרוֹת הַגּוֹרָל. כַּאֲשֶׁר הִבִּיט סְבִיבוֹ רָאָה אָדָם עָנִי, בְּמַצָּב מְעוֹרֵר זְוָעָה, אֲשֶׁר רַחֲמָיו נִכְמְרוּ עָלָיו. הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ לְגוֹרָל בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. כֵּיצַד נֶעֱלַם כָּל הַזֹּהַר וְהֶהָדָר שֶׁהָיוּ בּוֹ? כֵּיצַד חָרַב הַבַּיִת אֲשֶׁר אַךְ חָרָבוֹת נוֹתְרוּ הֵימֶנוּ?

הֶעָנִי הֵשִׁיב לוֹ תוֹךְ אֲנָחוֹת מִלִבּוֹ הַדּוֹאֵב: "כָּל אָדָם מְקַבֵּל בְּכָל לְבָבוֹ אֶת אֲשֶׁר מַעֲנִיקִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם! אֱלֹהִים מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים וּמַשְּׁפִּיל רָמִים; וְאַל נָא תִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת עַל מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים; וְכִי מִי רַשָׁאִי לְהִתְלוֹנֵן עַל תְּמוּרוֹת הַגּוֹרָל?

“לֶהֶוֵי יָדוּעַ לְךָ שֶׁאֲנִי הִנְנִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲנִי בְּנִיתִיו, אֲני רָכַשְׁתִּי אֶת הַכֹּל שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְכָל מַה שֶׁרָאִיתָ בּוֹ הָיָה רְכוּשִׁי הַפְּרָטִי. אֶלָא שֶׁהַזְמַנִּים נִשְׁתַּנּוּ; אִבַּדְתִּי אֶת כָּל רְכוּשִׁי, וְהִנְנִי נִמְצָא עַכְשָׁו, מִבְּלִי לָדַעַת בְּעַצְמִי לָמָה וּמַדּוּעַ, בְּמַצָּבִי זֶה הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים”.

עַל שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁיָרַד מִנְכָסָיו ‘מַה הֵבִיא אוֹתוֹ לְכַאן’ סִפֵּר לוֹ הָאוֹרֵחַ שֶׁשׁוּב נִתְעַשֵּׁר, אֶת סִפּוּרוֹ עַל הַכֶּלֶב, וְאָמַר אֵלָיו כִּי בָא לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת מְחִיר קַעֲרַת הַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ לְעֵזֶר בִּשְׁעַת מְצֻקָּתוֹ, וְכֵן לְהַגִּישׁ לוֹ מַתָּנָה שֶׁרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ.

אֲבָל הָאָדָם הַמִּסְכֵּן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר בְּקוֹל בּוֹכִים וּבַאֲנָחוֹת: “אֲנִי סָבוּר כִּי נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַעְתְּךָ מוּטָב שֶׁאֶסְבֹּל מַחְסוֹר וּמְצוּקָה, מֵאֲשֶׁר לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת אֲשֶׁר הֶעֶנִיק אֶחָד מִכְּלָבַי; לְעוֹלָם לֹא אֲעַשֶׂה כָּזֹאת! סַע חַזָּרָה אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָאתָ, לֹא אֶקַח מִמְךָ מֵחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נָעַל”.

הֶעָשִִׁיר נִשֵּׁק אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, הִבִּיעַ לוֹ אֶת תּוֹדָתוֹ, נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם, וְנָסַע חַזָּרָה לְבֵיתוֹ.

מְסַפְּרִים כִּי בְּבָּצְרָה הָיָה חַי לְפָנִים אָדָם אֶחָד בְּשֵׁם עַמְר אִבְּן עָמִיר; וְהָיָה הָאִישׁ הַזֶּה יְרֵא אֱלֹהִים וּנְדִיב לֵבָב. וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ – גַּ’אמִילֶה, שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הַיָּפָה; וּבֵין יְדִידָיו הָאֲדוּקִים הָיָה אֶחָד, שֶׁרָחַשׁ אֵלָיו אֵמוּן רָב, וְהֶפְקִיד בְּיָדוֹ אֶת הַסְּכוּם שֶׁל אֶלֶף דִינָרִים, וּבִקְשָׁהוּ כִּי בְּמִקְרֶה וּתְאֻנֶּה לוֹ רָעָה כָּל שֶׁהִיא, וּבְנֵי בֵיתוֹ יִמָצְאוּ בִמְצֻקָּה, בְּבַקָּשָׁה שֶׁיִתֵּן לָהֶם אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה.

זְמַן־מַה עוֹד נִשְׁאַר אוֹתוֹ אָדָם בֵּין הַחַיִים, וּלְאַחַר מִכֵּן לָקַח אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים. כַּמָּה זְמַן לְאַחַר מוֹתוֹ הוּרָע מַצָּבָה שֶׁל גַּ’אמִילֶה, וְלָכֵן בִּקְשָׁה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָּה לִמְכֹּר אֶת טַבַּעַת הַחֹתָם שֶׁלָּה, וְלִקְנֹת בִּמְחִירָה מָזוֹן לְפַּת עַרְבִית אוֹ לְפַּת שַׁחֲרִית.

הַמְּשָׁרֶתֶת כְּבָר עָמְדָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת, שָׁעָה שֶׁפָּגַשׁ בָּה יְדִידוֹ הָאָדוּק שֶׁל עַמְר, וְשָׁאַל אוֹתָהּ: ״הַאִם הִנֵּךְ פְּלוֹנִית?" וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיבָה לוֹ בְּחִיוּב, הוּא שָׁאַל אוֹתָה לַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָה רָצְתָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת.

עַתָּה סִפְּרָה לוֹ הַמְּשָׁרֶתֶת עַל מַצָּבָה הַכַּלְכָּלִי הָרָע שֶׁל גְּבִרְתָּה, וְעַל רְצוֹנָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת כְּדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכֵי מָזוֹן תְּמוּרָתָה. הַסִּפּוּר נָגַע אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַיָּדִיד, עַד שֶׁנִגְּרוּ דְמָעוֹת מֵעֵינָיו, וַאֲזַי אָמַר:

“יֵשׁ לוֹ לְעַמְּר חוֹב אֶצְלִי, שֶׁל אֶלֶף דִינָרִים. תּוֹדִיעִי עַל זֹאת לִגְבִרְתֵּךְ”.

קוֹרֶנֶת מִשִּׂמְחָה עַל הַיְּדִיעָה הַזֹּאת, חָזְרָה הַמְּשָׁרֶתֶת הַבַּיְתָה אֶל גְבִרְתָּה וְאָמְרָה: “הוֹדוֹת לַעֲמָלוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי הֶאָצִיל וְהַנַּעֲלֶה הוּבְטָח קִיּוּמֵנוּ בְּכָבוֹד עוֹד לִזְמַן רָב”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה הַגְּבִירָה אֶת דְבָרֶיהָ, הִיא שָׁאֲלָה אוֹתָהּ עַל מַה שֶׁקָרָה, וְהַמְּשָׁרֶתֶת סִפְּרָה לָה אֶת כָּל פִּרְטֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּלְשֵׁמַע הַסִּפּוּר כָּרְעָה גַּ’אמִילֶה עַל בִּרְכֶּיהָ וְנָתְנָה שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֶאֱלֹהֵי הַשְּׁחָקִים שֶׁלֹא נָטַשׁ אוֹתָה בִּזְמַנִּים קָשִׁים כָּל כַּךְ.

לְאַחַר מִכֵּן שָׁלְחָה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת אֶל הָאָדָם הָאָדוּק, אֲשֶׁר מִיַּד בָּא עִם הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ אֶל בֵּיתָה; וּבִכְנִיסָתוֹ אֶל הַבַּיִּת הוּא סֵרֵב לִמְסֹר אוֹתוֹ לְשׁוּם אִישׁ זוּלַת לְאֵשֶׁת יְדִידוֹ.

וְכַאֲשֶׁר הִיא הוֹפִיעָה לְמַטָּרָה זוּ, הוּא רָאָה כִּי הִיא אִשָּׁה יְפַת־תּוֹאַר וּמוּשְׁלֶמֶת בְּכָל הַמִּעֲלוֹת, וְלִבּוֹ הָלַךְ שֶׁבִי אַחֲרֶיהָ. לֹא הוֹעִילָה לוֹ כָל חָכְמָתוֹ, וְהוּא לֹא יָכֹל הָיָה לְהִמָּנַע מִגִּלּוּי לִבּוֹ וְאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ. וְלָכֵן הוּא פָתַח פִיו וְאָמַר:

“בְּמַבָּטֵךְ אַתְּ גוֹזֶלֶת אֶת לִבִּי וַהַגִּיגַי”,

“אַתְּ תּוֹלֶשֶׁת אֶת הַבָּשָׂר מֵעַצְמוֹתַי”.

“נָא הַחֲזִירִי לְחוֹלֶה הָאַהֲבָה אֶת לִבּוֹ”,

“וְכִפְלַיִּם יְהֵא הַסְּכוּם שֶׁאַתְּ מְקַוָּה לְקַבְּלוֹ”.

זְמַן רָב עָמְדָה גַּ’אמִילֶה דוּמָם וּמַבָּטָה מָשְׁפָּל לָאָרֶץ. לְאַחַר מִכֵּן הִיא אָמְרָה:

“אֲבוֹי לְךָ! הֲאֵינְךָ נוֹדַע בָּרַבִּים בִּגְלָל אֲדִיקוּתְךָ, וְהַאִם אֵין קוֹרְאִים לְךָ בְּשֵׁם יְרֵא אֱלֹהִים?”

“וַדַּאי”, הוּא הֵשִׁיב, “אֶלָא שֶׁזֹהַר פָּנַיִּךְ גָנַב בַּמִסְתָּרִים אֶת לִבִּי. אַתְּ צְרִיכָה אֵיפוֹא לֹאמַר אֲךְ מִלָּה אַחַת, כְּדֵי לְזַקֵּף אֶת קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם כְּפוּף־גֵו שֶׁכָּמוֹנִי; כִּי זֶה הַדָּבָר הָרָאוּי לוֹ, לְמִי שֶׁבָּא לְחַפֵּשׂ מִקְלָט בְּצֵל קוֹרָתֵךְ”. “צָבוּעַ רַמַּאי שֶׁכָּמוֹךָ!” הִיא הֵשִׁיבָה לוֹ; “קוּם וְלֵךְ לְךָ מִכַּאן, בָּזוּי וּמְשֻׁלָּח שֶׁכָּמוֹךָ!” וְהוּא יָצָא מִן הַבַּיִת בְּלֵב לוֹהֵט מֵאַהֲבָה.

לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר שָׁקְלָה גַ’אמִילֶה בְּדַעְתָּה כֵיצַד לִתְּבֹעַ אֶת הַמַּגִּיעַ לָה; וַאֲזַי הָלְכָה אֶל הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לְהִתְלוֹנֵן בְּפָנָיו עַל הֶעָוֶל הַנַּעֲשֶׂה לָה. אֲבָל, הִיא לא יָכְלָה לִרְאֹת אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן פָּנְתָה לְרֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה וּמָסְרָה לוֹ אֶת תְּלוּנָתָה. הוּא הוּקְסַם עַד מְאֹד מִיָּפְיָה וְאָמַר:

"פָּנַיִּךְ נִרְאִים לִי כִּי עוֹמֶדֶת אַתְּ מֵעַל לִדְבָרִים

כְּגוֹן אֵלֶּה",

“וְשֶׁכְּמוֹתֵךְ אֵינָה צְרִיכָה לְהִכָּנֵס בְּעִנְיְנֵי מִשְׁפָּטִים”.

"הַרְצוֹנֵךְ, הָעֲדִינָה וְהָאֲצִילָה מִלֵּידָה לְקַבֵּל

כִּפְלַיִּם מֵהוֹנֵךְ?"

וְעַל זֹאת הִיא הֵשִׁיבָה: “אוֹי לָאִשָּׁה הַחָפְשִׁיָה, הַמִּתְמַכֶּרֶת לְעִנְיָן מְפֻקְפָּק!” וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָלְכָה אֶל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה וְסִפְּרָה לוֹ עַל הֶעָוֶל הַנַּעֲשֶׂה לָהּ.

הוֹאִיל וְהִיא נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו, אָמַר אֵלֶיהָ:

“תְּלוּנָתֵךְ כְּנֶגֶד הָאָדָם הֶאָדוּק תּוּכַל רַק אָז לִזְכּוֹת בַּדִין, אִם תָּבִיאִי שְׁנֵי עֵדִים מְהֵימָנִים שֶׁיְאַשְּׁרוּ אוֹתָהּ; בְּרַם, מוּכָן אֲנִי לָקַחַת עַל עַצְמִי אֶת הַנְהָלַת תְּבִיעָתֵךְ הַמִּשְׁפָּטִית, אִם אַתְּ מִצִּדֵּךְ תְּסַיְעִי לִי בְּאוֹשְׁרִי”.

וַאֲזַי הָלְכָה מִמֶּנּוּ אֶל הַשּׁוֹפֵט, וְהִתְלוֹנְנָה בְפָנָיו; אֶלָּא שֶׁהִיא לָקְחָה שֶׁבִי אֶת לִבּוֹ, וְהוּא הוּקְסַם מִמֶּנָּה בְּמִדָּה רַבָּה כָזֹאת עַד שֶׁכִּמְעַט נִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ.

"אַתְּ הַמְּעַנֶּגֶת אֶת עֵינַי! אִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב נָשִׁים כְּמוֹתֵךְ;

“הַאֵינֵךְ רוֹצָה לִהְיוֹת לִי לַאֲהוּבַת נַפְשִׁי, וַאֲזַי יִהְיֶה שַׁיָּךְ לָךְ, כָּל עשֶׁר הַזְּמַנִּים?”

וַאֲזַי הִיא הָלְכָה אַף מִמֶּנּוּ.

בַּלַּיְלָה שֶׁלְאַחֲרָיו הִיא חָשְׁבָה עַל תַּחְבּוּלָה הָעֲלוּלָה לַעֲזֹר לָהּ בְּקַבָּלַת הַמַּגִּיעַ לָה. וַאֲזַי שָׁלְחָה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת אֶל הַנַּגָּר לְהַזְמִין אֶצְלוֹ אָרוֹן בֶּן שְׁלשָׁה תָּאִים סְגוּרִים נִפְרָדִים. לְאַחַר מִכֵּן שָׁלְחָה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת לְרֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בְּהַזְמָנָה שֶׁיָבוֹא אֵלֶיהָ לְמָחָר בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר, וְאֶל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה – בְּהַזְמָנָה שֶׁיָבֹא אֵלֶיהָ לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם; וּלְאַחַר מִכֵּן הִזְמִינָה אֶת הַשׁוֹפֵט לָבֹא אֵלֶיהָ בַשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַרֹ מִכֵּן, וְאֶל הָאָדָם הֶאָדוּק שָׁלְחָה לְהוֹדִיעַ כִּי יָבֹא לִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם.

תְּחִילָה הִתְיַצֵּב בְּפָנֶיהָ רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהִיא קִבְּלָה פָּנָיו בְּשִׂיחָה נְעִימָה. עוֹד טֶרֶם סִיְּמָה דְבָרֶיהָ, וְהִנֵּה הוֹדִיעָה לָהּ הַמְּשָׁרֶתֶת: “הִנֵּה בָּא מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה”; וַאֲזַי הִיא אָמְרָה אֶל רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ: “מָקוֹם הַמִּסְתָּרִים הַיְחִידִי שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה הוּא בָאָרוֹן הַזֶּה; תּוּכַל לְהִכָּנֵס לְאַחַד הַתָּאִים שֶׁבּוֹ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”, וְכַךְ נִכְנָס רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְתּוֹךְ תָּא אֶחָד שֶׁל הָאָרוֹן וְהִיא סָגְרָה אֶת הַפֶּתַח עָלָיו.

עַתָּה נִכְנַס מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה. גַ’אמִילֶה קִבְּלָה אֶת פָּנָיו בְּשִׂיחָה יְדִידוּתִית; אַךְ עוֹד בְּטֶרֶם כִּלְתָה דְבָרֶיהָ, וְהִנֵּה הוֹדִיעָה לָהּ הַמְּשָׁרֶתֶת: “הִנֵּה בָּא הַשּׁוֹפֵט”. “אֵיפֹה אוּכַל לְהִסְתַּתֵּר?” שָׁאַל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה; וְהִיא הֵשִׁיבָה: מְקוֹם הַמִּסְתָּרִים הַיְּחִידִי הוּא בְתוֹךְ הָאָרוֹן הַזֶּה. שְׁנֵי תָּאִים פְּנוּיִים יֶשְׁנָם בּוֹ עֲדַיִן, הִכָּנֵס לָאֶחָד מֵהֶם", וְהוּא עָשָׂה כִדְבָרֶיהָ, וְהִיא סָגְרָה עָלָיו אֶת הַפֶּתַח.

עַתָּה, כְּשֶׁנִכְנַס הַשׁוֹפֵט הִיא קִבְּלָה אֶת פָּנָיו בְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ הַבָּא” יְדִידוּתִית, וְנִכְנְסָה אִתּוֹ בְּשִׂיחָה לְבָבִית, אֶלָא שֶׁעוֹד בְּטֶרֶם סִיְּמָה דְבָרֶיהָ בָּאָה הַמְּשָׁרֶתֶת וְהוֹדִיעָה כִּי הִנֵּה בָּא הָאָדָם הֶאָדוּק.

״הַאִם לֹא תּוּכְלִי לְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ?" שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.

“אֶת זֹאת לֹא אוּכַל”, הִיא הֵשִׁיבָה.

וְשׁוּב הוּא שָׁאַל: הֲאִם יֵשׁ אֵיזֶה מוֹצָא?

“אַכְנִיס אוֹתְךָ לָאָרוֹן, וַאֲשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ; וּלְאַחַר מִכֵּן תְּאַשֵּׁר אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, וְתוֹצִיא מִשְׁפָּטְךָ עַל הַסִּכְסוּךְ שֶׁבֵּינִי לְבֵינוֹ”.

הַשּׁוֹפֵט נִכְנַס אֵיפוֹא לַתָּא הַשְּׁלִישִׁי וְהִיא סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת עָלָיו.

וְאָז נִכְנַס הָאָדָם הֶאָדוּק. וְגַ’אמִילֶה פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה:

“שָׁלוֹם לְךָ, נָבָל שֶׁכְּמוֹתְךָ! כֵּיצַד עָלָה עַל דַעְתְּךָ וְכֵיצַד מְלָאֲךְ לִבְּךָ לָבֹא אֵלַי וּלְבַקְּרֵנִי?”

וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר: “מִתּוֹךְ גַעֲגוּעִים לִרְאֹת פָּנַיִךְ וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה לְהִמָּצֵא בְקִרְבָתֵךְ!”

“וְעַל הַכֶּסֶף אֵין אַתָּה אוֹמֵר דָּבָר!” הִיא אָמְרָה אֵלָיו; הִשָּׁבַע לִי כִי תַחֲזִיר לִי אוֹתוֹ, וַאֲזַי אֲמַלֵּא אֶת רְצוֹנְךָ!"

"וַאֲזַי הוּא אָמַר: “אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אַתָּה עֵדִי כִּי חַיָּב אֲנִי לְגַ’אמִילֶה אֶלֶף דִינָרִים, אֲשֶׁר בַּעֲלָהּ הִפְקִיד אֶצְלִי”.

לְאַחַר שֶׁשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קָרְאָה לַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָה, וְאָצָה בְּעַצְמָה אֶל חֲצַר הַמֶּלֶךְ וְהֵבִיאָה אֶת תְּלוּנָתָהּ עַל הֶעָוֶל שֶׁנַעֲשָׂה. הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לִקְרֹא לְרֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה וְלִמְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה וְלַשּׁוֹפֵט, אַךְ אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִמְצָא בִּמְּקוֹמוֹ; וְלָכֵן הוּא הִטָּה אֶת אָזְנוֹ לַתְּלוּנָה, וּבִקֵּשׁ אוֹתָהּ לְהַגִּישׁ הוֹכָחָה. עַל זֹאת הִיא הֵשִׁיבָה:

“יֵשׁ לִי אָרוֹן בְּבֵיתִי הַיָּכֹל לְהָעִיד לְטוֹבָתִי”.

וְאָז שָׂחַק הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “הֱיוֹת שֶׁהִנֵּךְ כֹּה יָפָה, אֲנִי מַרְשֶׁה לָךְ אֶת זֹאת”; וְהוּא שָׁלַח עֲגָלָה שֶׁעָלֶיהָ הוּטְעָן הָאָרוֹן וְהוּבָא בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְעַתָּה קָמָה גַּ’אמִילֶה וְאָמְרָה: “הָעִיד אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַמְּבֹרָךָ; וְאִם לֹא תָּעִיד, אָצִית אוֹתְךָ בָּאֵשׁ!”

וְאָז נִשְׁמְעוּ שְׁלשָׁה קוֹלוֹת מִתּוֹך הָאָרוֹן, אֲשֶׁר אִשְּׁרוּ כִּי הָאָדָם הֶאָדוּק הִכִּיר בַּחוֹב שֶׁל אֶלֶף דִינָרִים הַנִּמְצָאִים בְּיָדוֹ עֲבוּר גַ’אמִילֶה. הַדָּבָר נִרְאֶה כִמְשׁוּנֶה בְּעֵינָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וַאֲזַי אָמְרָה גַ’אמִילֶה: “בְּכָל הַמְּדִינָה לֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא אֲנָשִׁים מְהֵימָנִים יוֹתֵר וְאוֹהֲבֵי אֱמֶת יוֹתֵר מֵאֵלֶה הַנִּמְצָאִים בָּאָרוֹן הַזֶּה שֶׁיוּכְלוּ לְהָעִיד כְּנֶגֶד הַנִּתְבָע עַל חוֹבוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לִי”.

וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה הִיא פָתְחָה אֶת הָאָרוֹן וְהוֹצִיאָה מִמֶּנּוּ אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים.

וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתָה עַל פִּרְטֵי הָעִנְיָן, וְהִיא סִפְּרָה לוֹ הַכֹּל, וְכַּךְ הִיא קִבְּלָה פְּסַק־דִין מְחַיֵּב כְּנֶגֶד הָאָדָם הֶאָדוּק.

אַרְבָּעָה יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, חָרָשׁ־עֵצִים, צוֹרֵף־זָהָב, חַיָּט וְאִימָם. כְּשֶׁיָּרַד הָעֶרֶב הָיוּ מְצוּיִים בְּיַעַר גָּדוֹל וְרָחָב שֶׁהַסַּכָּנוֹת מְרֻבּוֹת בּוֹ: שׁוֹדְדִים, חַיּוֹת־טֶרֶף וְכַדּוֹמֶה. וּמִשּׁוּם כַּךְ הֶחְלִיטוּ שֶׁהָאֶחָד מֵהֶם יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר שָׁעָה שֶׁהָאֲחֵרִים יָנוּחוּ וְיִתְּנוּ שֵׁינָה לְעֵינֵיהֶם.

הָרִאשׁוֹן לַעֲמִידָה עַל הַמִּשְׁמָר הָיָה חָרָשׁ־הָעֵצִים. כְּשֶׁרָאָה אֶת הָאֲחֵרִים שְׁקוּעִים בִּשְׁנָתָם וְנוֹחֲרִים בְּהַרְוָחָה, חָשַׁשׁ שֶׁמָא תִּפֹּל גַם עָלָיו הַתַּרְדֵּמָה; וּכְדֵי לְהַרְחִיק אֶת הַתְּנוּמָה מֵעֵינָיו הוֹצִיא אֶת כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ, גָדַע אִילָן רַךְ, הֵסִיר אֶת עֲנָפָיו, וּמִגִּזְעוֹ פָּסַל דְּמוּת נַעֲרָה, דַּקַּת גִּזְרָה וִיְפַת תֹּאַר, יָדַיִּם עֲדִינוֹת וְרַגְלַיִם חֲמוּדוֹת.

לְאַחַר שֶׁנִגְמְרָה מִשְׁמַרְתּוֹ, הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל צוֹרֵף הַזָּהָב לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר. אַף הוּא חָשַׁשׁ שֶׁלֹא תִּפֹּל עָלָיו הַתַּרְדֵּמָה, וּכְשֶׁהִבִּיט סְבִיבוֹ נָפַל מַבָּטוֹ עַל נַעֲרַת הָעֵץ מְלֶאכֶת יָדוֹ שֶׁל חָרָשׁ־הָעֵצִים. הוּא הִשְׁתּוֹמֵם עַל מְלֶאכֶת הַמַּחְשֶׁבֶת הַנָּאָה שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּכְדֵי לְהַרְחִיק תְּנוּמָה מֵעַל עֵינָיו, הוֹצִיא אַף הוּא אֶת כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ, וְקִשֵּׁט אֶת הַנַּעֲרָה בְּכָל מִינֵי תַּכְשִׁיטִים, עֲגִילִים, צְמִידִים, נְטִיפִים וּרְבִידִים.

הַחַיָּט שֶׁהָיָה הַשְּׁלִישִׁי לַעֲמִידָה עַל הַמִּשְׁמָר, עָמַד תָּמֵהַ וּמִתְפַּלֵּא, וְהֵחֵל מַלְבִּישׁ אֶת הַדְּמוּת הַזֹּאת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ בִּבְגָדִים נָאִים, בְּצָעִיף וּבִנְעָלַיִם שֶׁל מֶשִׁי. כְּשֶׁגָמַר אֶת מְלַאכְתּוֹ הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַאִימָם שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְתַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה. פָּקַח עֵינָיו וּמִיַּד רָאָה אֶת נַעֲרַת הָעֵץ הָעוֹמֶדֶת בְּפָנָיו. נִרְאֶה הָיָה לוֹ כִּי כָל הַיַּעַר הוּצַת בְּלֶהָבָה אַחַת. הוּא עָצַר נְשִׁימָתוֹ וְכִמְעַט לֹא הֵעִיז לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ.

כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת דְּמוּתָה הַמּוּשְׁלֶמֶת שֶׁל הָאִשָּׁה וְאֶת יְפִי פָּנֶיהָ, הוּא כָרַע עַל בִּרְכָּיו וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בְּמָתְנֵי הָעֵץ שֶׁל גוּפָה. הוּא לִטֵּף אֶת הַמָּתְנַיִם לְאַט בְּכַפּוֹת יָדָיו, כְּאִילוּ חָשׁ תַּחְתָּן אֶת הַבָּשָׂר הֶעָדִין וְהָרַךְ. כְּאִלוּ מֵאֵלָיו נִפְתַּח פִּיו לִתְּפִילָה, וְאֶת יָדָיו הֵרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר:

“אֱלֹהֵי הַמְּרוֹמִים, אַל תַּעֲלִיב אֶת עַבְדְךָ הַנֶּאֱמָן בִּפְנֵי חֲבֵרָיו הָעוֹבְדִים בִּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, הַעֲנֵק עָלַי אֶת חַסְדְךָ, וּשְׁלַח אֵלַי אֶת הַפֶּלֶא מִמָּרוֹם. תֵּן נִשְׁמַת חַיִּים בָּעֵץ הַזֶּה, וְצֶבַע הַעֲנֵק לַפָּנִים וְחוֹם לַיָּדַיִם הַלָּלוּ. הָנִיעַ אֶת הָרַגְלַיִּם וַהֲפֹךְ אֶת הָעֵץ לְבָשָׂר, הַשָּׂמֵחַ בְחַיָּיו, תֵּן לָשׁוֹן בַּפֶּה הַזֶּה, וּשְׂפַת אֱנוֹשׁ, לְמַעַן יוּכַל לְסַפֵּר תְּהִילָתְךָ וּלְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ הִגָּדוֹל לְעוֹלָם וָעֶד”.

וּבִהְיוֹת וְהוּא הָיָה אָדָם צָעִיר, בַּעַל לֵב טָהוֹר, שָׁמַע הָאֱלֹהִים אֶת תְּפִילָתוֹ וְהֶעֱנִיק לוֹ אֶת הַחֶסֶד שֶׁלֹא נִשְׁמַע כָּמֹהוּ. מִיָּד הֵחֵלָה הַדְּמוּת לָנוּעַ, וְהַבְּגָדִים עָלֶיהָ הֵחֵלוּ מְרַשְׁרְשִׁים; הַפָּנִים וְהַיָּדַיִם הֶאֱדִימוּ בְמִקְצָת, וְשַׂעֲרָה צָמַח וְגָדַל. הַדְּמוּת הֵחֵלָה מְהַלֶּכֶת כֹּה וָכֹה, אַף כִּי תְּחִילָה הָיְתָה נְבוֹכָה בְּמִקְצָת, מִן הַפֶּה הֵחֵלוּ מְהַדְהֲדוֹת מִלִּים, תְּחִילָה כְנִסָּיוֹן לְמַלֵּל וּלְאַחַר מִכֵּן כְּדֵי לְהַבִּיעַ מַחֲשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנוֹת.

כַּאֲשֶׁר בָּקַע אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין גִזְעֵי הָעֵצִים, הֵקִיצוּ הַנִּרְדָּמִים מִשְּׁנָתָם, וְאַךְ רָאוּ אוֹתָה, וְהִנֵּה אַף הֵם הוּקְסְמוּ מִמֶנָּה עַד כְּדֵי טֵרוּף הַדַּעַת, וּכְחוֹלֵי תַּאֲוָה הֵחֵלוּ לָרִיב זֶה בָּזֶה לְמִי שַׁיֶּכֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת.

“אֲנִי הֲחִילוֹתִי בִּיְצִירָתָהּ”, אָמַּר חָרָשׁ הָעֵצִים. “תְּבִיעוֹתֵיכֶם אֵינָן בָּאוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן כְּלָל וּכְלָל”.

“אֲנִי קִשַּׁטְתִּי אֶת הָעֵץ חֲסַר־הָעֶרֶךְ בְּתַּכְשִׁיטֵי זָהָב. הִשְׁקַעְתִּי בָּהּ אֶת כַּסְפִּי וְאֶת רְכוּשִׁי”, אָמַר צוֹרֵף הַזָּהָב. “לָכֵן הִיא שַׁיֶּכֶת לִי”.

“אֵיזֶה עֶרֶךְ יֵשׁ לְתַּכְשִׁיטֶיךָ לְעוּמַת בְּגָדַי?” אָמַר הַחַיָּט “רַק הַשְׂמָלוֹת הֵן הַמַּעֲנִיקוֹת יוֹפִי לְנָּשִׁים, וְאַף אֲנִי הִשְׁקַעְתִּי אֶת כַּסְפִּי וּרְכוּשִׁי; וְלָכֵן הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת שֶׁלִי”.

הַאִימָם לְעוּמָתָם אָמַר: “דַבְּרוּ בִתְּבוּנָה וָדַעַת, מָה עָלוּל הָיָה לִהְיוֹת עֶרְכּוֹ שֶׁל כָּל זֶה, אִילוּ לֹא הִכְנַסְתִּי בָּהּ רוּחַ חַיִים? לֹא הָיָה זֶה אֶלָא בּוּל־עֵץ בִּלְבָד. אֲנִי הַיּוֹצֵר, וְאֵין כָּל מַחֲלוֹקֶת עַל זְכוּתִי”.

וַאֲזַי עָבַר דֶרְוִישׁ בַּדֶּרֶךְ. חָסִיד תָּמִים, אָדָם כָּחוּשׁ מֵרֹב סִגּוּפִים, וְעָטוּף בִּגְּלִימָה שֶׁל חוֹזְרִים בִּתְּשׁוּבָה. הֵם מִנּוּ אוֹתוֹ לְשׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם. אוּלָם, – אַךְ הִבִּיט הַדֶּרְוִישׁ אֶל פְּנֵי הַנַּעֲרָה הַיָּפִים, וְהִנֵּה נִתְעוֹרְרוּ בּוֹ יְצָרָיו, וְכִמְטֹרָף הִכְרִיז עַל תְּשׁוּקָתוֹ: “שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם”, הוּא אָמַר, “אֵיזֶה הֲבָלִים הִנְכֶם מְסַפְּרִים עַל עֵץ וְעַל רוּחַ חַיִּים? הֲרֵי זוֹ אִשְׁתִּי. וְכָל אֲשֶׁר הִיא נוֹשֵׂאת עַל גּוּפָהּ מִיָדִי בָּאוּ לָה. הִתְחוֹלְלָה קְטָטָה כָּל שֶׁהִיא בֵּינֵינוּ, וְלָכֵן הִיא נִמְלְטָה מִמֶּנִּי; וְדַוְקָא עַתָּה הָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹתֶיהָ, כְּדֵי לְהַחֲזִירָהּ לְבֵיתִי. הִנֵּה הִיא! כַּאן מְצָאתִיהָ! אַל תַּעֲשׂוּ שְׂחוֹק לְעַצְמְכֶם בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת!”

תּוֹךְ מְרִיבָה קוֹלָנִית הִגִיעוּ הַחֲמִשָּׁה עִם הַנַּעֲרָה הָעִירָה, מִיָּד פָּנוּ אֶל מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה. אוּלָם, – הַלָּה הִתְאַהֵב בָּהּ בְּאַהֲבָה תַּאַוְתָנִית גְּדוֹלָה פִּי אֶלֶף מִכָּל חֲמִשְׁתָּם, וְהוּא צָעַק: “נוֹכְלִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! הֲרֵי זוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָחִי. שׁוֹדְדִים רָצְחוּ אוֹתוֹ וְגָזְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. הִנֵּה הִיא! וְאַתֶּם הִנְכֶם שׁוֹדְדֵי הַדְּרָכִים!”

וְהוּא הֵבִיא אוֹתָם מִיָד אֶל הַקַּאדִי. אַךְ רָאָה הַקַּאדִי אֶת הַנַּעֲרָה בְּפָנֶיהָ, וְהִנֵּה נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתוֹ, עַד שֶׁבְּקוֹשִׁי יָכֹל הָיָה לְמַלֵּל אֶת דְּבָרָיו, “אַתֶּם טוֹעִים כֻּלְּכֶם”, הוּא אָמַר. “הַנַּעֲרָה הַזֹּאת גָּדְלָה בְּבֵיתִי. הַנַּעֲרָה הַזֹּאת הִיא שִׁפְחָתִי. אֲנָשִׁים רָעִים פִּתּוֹ אוֹתָהּ לִבְרֹחַ הֵיְּמֶנִי. יְהֵא שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ! הִנֵּה הִיא חָזְרָה. זוּ שֶׁבְּלִבִּי פְּנִימָה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְשׁוּבָהּ”.

הַשִּׁשָּׁה, לַמְרוֹת יִרְאָתָם מִפְּנֵי הַקַּאדִי, לֹא הִרְפּוּ הֵימֶנָּה. הֵם הִתְפָּרְצוּ בִּסְּעָרָה אֶל הַקַּאדִי,

“אַף כִּי הִנְנִי חֲסַר עָצְמָה, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִיָּדֶיךָ אֶת שְׁלָלְךָ”, זָעַק הָאִימָם. “אֱמוֹר נָא מַה שֶׁתָּשִׁיב כְּשֵׁיָבֹא הַיּוֹם וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב בִּפְנֵי שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ, הָאֵל הָעֶלְיוֹן?”

מִמִּלְחֶמֶת הַדְּבָרִים הִתְפַּתֵּחַ מַאֲבָק. כֻּלָּם נָטְלוּ נִשְׁקָם בִּידֵיהֶם, אֶלָא שֶׁאֶחָד מִן הַצּוֹפִים אָמַר: “כַּךְ וַדַּאי שֶׁלֹא תּוֹכִיחוּ אֶת זְכוּתְכֶם, אִם יַד הָאֱלֹהִים בַּדָּבָר, יוֹכִיחַ הָאֱלֹהִים. הָבָה נֵצֵא תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם וְקִרְאוּ אֶל הָאֱלֹהִים. אָנוּ כֻּלָּנוּ נַעֲנֶה “אָמֵן” יַחְדָּיו, וַאֲזַי אָנוּ מְקַוִּים כִּי הַתַּעֲלוּמָה הָזּוּ תָּבֹא עַל פִּתְרוֹנָה”.

וְאָז יָצְאוּ כֻּלָּם אֶל הַכִּכָּר שֶׁבְּמֶרְכָּז הָעִיר, מִתַּחַת לְכִּפַּת הַשָּׁמַיִם, וְהָאִימָם הֵרִים אֶת כַּפּוֹת יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּבְקוֹל בּוֹכִים הִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר:

“אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אַתָּה הַמַּשְׁקִיף עָלֵינוּ מִמְּרוֹמִים הוֹכֵחַ כַּיּוֹם הַזֶּה, אֶת אֲשֶׁר אֵין לְאֵל יָדֵינוּ לְהוֹכִיחַ, מִי הוּא הַזַּכָּאִי. אָמֵן”

וְכָל הָעָם עָנָה ‘אָמֵן’ פֶּה אֶחָד.

וְהַנַּעֲרָה, שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה, מֵאָז הִוָּצְרָה, נִשְׁעָנָה אֶל גֶזַע שֶׁל עֵץ. וַאֲזַי, מִבְּלִי מֵשִׂים, פָּתַח הָעֵץ אֶת סְגוֹר לִבּוֹ, וַעֲנָפָיו חָבְקוּ אֶת הַנַּעֲרָה; וְשׁוּב סָגַר עָלֶיהָ הָעֵץ, וְלֹא נוֹדָע כִּי בָאָה אָל קִרְבּוֹ.

וַאֲזַי עָמְדוּ כֻּלָּם דוּמָם. הֵם רָאוּ כִי מִן הָעֵץ בָּאָה וּבָעֵץ נִבְלָעָה; כְּכָל דָּבָר עֲלֵי אֲדָמוֹת הַחוֹזֵר אֶל הַמָּקוֹר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נוֹצָר.

באור המלים הערביות הנזכרות בספר:

אִימָם – הכהן המנהל את התפילות במסגד המושׂלמי. הקוראן מציין את אברהם אבינו כאימם. יורשׁיו של מוחמד אף הם נשאו את התואר הזה, המציין גם את נושׂא המשׂרה שׁל ראשׁ הכנסיה הדתית.

דֶּרְוִישׁ – זו מילה פרסית, שׁמשׁמעותה אדן־הדלת, או אלה הפושׁטים יד, וחוזרים על הפתחים לקבץ נדבות. בארצות האישׂלאם מהווים הדרוישׁים מעמד מיוחד שׁל מנהיגים רוחניים.

וָזִיר – משׁמעותו נושׂא משׂרה מכובדת מטעם השׁליט. הוזיר היה אישׁ הבינים בין המלך לבין העם. הקוראן מציין את אהרן כוזיר שׁל משׁה. התואר וזיר היה ניתן לפעמים לשׂרים שׁל מחלקות שונות בממשׁלה, כגון שׂר הכספים, שׂר המשׁטרה וכדומה, וראשׁ הוזירים היה כעין ראש הממשׁלה, הנושׂא בעול המדינה כולה.

מוּכְתָּר – ראשׁ הכפר, זקן הכפר.

מוּפתי – יועץ בעניני הדת המושׂלמית, ומחוה דעה. מבחינת ההלכה כל אדם מלומד, המייעץ בעניני דת, ושׁדעתו מכובדת על הצבור. המופתי הראשי בקושׁטא היה ראש הכנסיה הדתית שׁל המדינה, כשׁם שׁהוזיר הגדול היה ראשׁ השׁלטון החילוני.

קַאדִי – שׁופט הנותן החלטות לפי החוק המושׂלמי הדתי.