לְפָנִים, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה חַי אִישׁ חָסִיד וּבַעַל נְכָסִים. וּבְנוֹ שֶׁל הֶחָסִיד הַזֶּה אַף הוּא הָיָה צַדִּיק וְיָשָׁר.

וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הָאָב לָמוּת, הוּא קָרָא לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ אֲשֶׁר יָשַׁב לִמְרַאשׁוֹתָיו, כְּדֵי לְהַגִּיד בְּפָנָיו אֶת צַוָּאָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן.

וְהָאָב אָמַר: “הִשָּׁבַע לִי בָאֱלֹהִים, כִּי לֹא תִּשָּׁבַע בְּחַיֶּיךָ, לֹא שְׁבוּעַת אֱמֶת וְלֹא שְׁבוּעַת שָׁוְא!”

מִיַּד לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל הָאָב, בָּא אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַבֵּן וְאָמַר אֵלָיו:

“אָבִיךָ הָיָה חַיָּב לִי סְכוּם פְּלוֹנִי שֶׁל כֶּסֶף, וְאַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת; הַחֲזֵר לִי אֶת הַכֶּסֶף אוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ עַל זֹאת כָּל מְאוּמָה!”

וּבִהְיוֹת וְהַבֵּן רָצָה לְקַיֵּם אֶת צַוָּאַת אָבִיו, הוּא שִׁלֵּם לוֹ אֶת הַסְכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ, אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהִמָּנַע מִן הַשְׁבוּעָה.

לְאַחֲרָיו בָּאוּ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בִתְּבִיעוֹת שָׁוְא, עַד שֶׁחִלֵּק אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת כָּל נְכָסָיו, וְלֹא נוֹתַר לוֹ עוֹד כָּל מְאוּמָה.

וַאֲזַי הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיְתָה יְרֵאַת אֱלֹהִים, וְיָלְדָה לוֹ שְׁנֵי בָּנִים: “עַתָּה, לְאַחַר שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה לִי, אִם יָבֹא מִי שֶׁהוּא וְיִתְּבַע אֵיזֶה חוֹב מִמֶּנִי, אֶהְיֶה נֶאֱלָץ לְהִשָּׁבַע; מוּטָב אֵיפוֹא שֶׁנִנְטֹשׁ אֶת בֵּיתֵנוּ, וְנִסַּע לְאֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁבָּה אֵין מַכִּירִים אוֹתָנוּ!” הוּא עָלָה אֵיפוֹא עִם אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו לְסִפּוּנָהּ שֶׁל הַסְּפִינָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִקְלְעָה לוֹ בְּדַרְכּוֹ. וְהִפְלִיג בְּאֵין מַטָּרָה.

זְמַן־מַה לְאַחַר מִכֵּן הִתְנַפְּצָה הַסְּפִינָה אֶל הַסְּלָעִים; וְהַבַּעַל הִצִיל אֶת נַפְשׁוֹ. בִּשְׂחִיָה עַל קֶרֶשׁ אֶחָד; הָאִשָּׁה אַף הִיא נִצְלָה בְּאֶמְצָעוּת קֶרֶשׁ אַחֵר; וְאַף שְׁנֵי הַבָּנִים נִצְלוּ, כָּל אֶחָד עַל קֶרֶשׁ אַחֵר, אֶלָא שֶׁהַגַּלִּים לֹא נָשְׂאוּ אוֹתָם יַחְדָּיו לְמָקוֹם אֶחָד. הָאִשָּׁה נִדְחֲפָה אֶל הַיַּבֶּשֶׁת לִכְּפָר קָטָן, אֲחַד הַבָּנִים הִגִּיעַ לְאֵיזוֹ עַיָּרָה נִדַּחַת, וְאֶת הַבֵּן הַשֵׁנִי הֶעֱלוּ עַל אֵיזוֹ סְפִינָה אַחֶרֶת שֶׁעָבְרָה בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם; הָאָב נִקְלַע וְהִגִּיעַ עַל גַבֵּי הַגַּלִּים לְאִי מְרוּחָק.

מִיַּד לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, רָחַץ גוּפוֹ בְמֵי הַיָּם וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל וְרָאָה כִּי מִתּוֹךְ הַיָּם הִתְרוֹמְמוּ עוֹד דְּמוּיוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר הִתְפַּלְלוּ אִתּוֹ. לְאַחַר סִיּוּם תְּפִילָתוֹ הָלַךְ אֶל אֲחַד הָעֵצִים וְהִשְּׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ בְּפֵירוֹתָיו. לְאַחַר מִכֵּן מָצָא מַעְיָן שֶׁל מַיִּם; אֲשֶׁר בָּהֶם הִרְוָה אֶת צִמְאוֹנוֹ, וְעַל כָּל אֵלֶה הוֹדָה לָאֱלֹהִים.

כַּךְ עָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים. שָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִילָה, הָיוּ מִתְנַשְׂאוֹת מִתּוֹךְ הַיָּם דְמוּיוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלוֹת אִתּוֹ. בַּיוֹם הָרְבִיעִי שָׁמַע קוֹל הַקּוֹרֵא אֵלָיו: “חָסִיד, חָסִיד! הַמְּכַבֵּד אֶת אֱלֹהָיו וּמַקְפִּיד עַל קִיּוּם צַוָּאַת אָבִיו, אַל תִּירָא! אֱלֹהִים יַחֲזִיר לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר אָבַד לְךָ! עַל הָאִי הַזֶּה טְמוּנִים אוֹצָרוֹת עֲצוּמִים עַד בְּלִי דָי, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים מַעֲנִיק לְךָ אוֹתָם, וְעַל יָדֶיךָ יִבָּנֶה הָאִי הַזֶּה, וְאֲנָשִׁים יָבֹאוּ וְיִתְיַשְׁבוּ בוֹ; אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אֳנִיוֹת רַבּוֹת מְלֵאוֹת אָדָם; הִתְנַהֵג בְּטוּב לֵב כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה, הַמְּצוּיִים עַל סִפּוּנֵי הָאֳנִיוֹת, וְהַזְמֵן אוֹתָם לְהִתְיַשֵּׁב אֶצְלְךָ; אֱלֹהִים יַטֶּה אֶת לִבָּם אֵלֶיךָ!”

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן מָצָא הָאִישׁ אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הָאֱלֹהִים, וּמִיַּד לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעוּ הָאֳנִיוֹת אֶל הָאִי; וְהוֹאִיל וְהוּא הִתְנַהֵג כְּלַפֵּיהֶם בְּטוּב־לֵבָב, וְהִטָּה לָהֶם חֶסֶד, וְשָׁאַל עַל הַנִּצְרָכִים, וְתָּמַךְ בָּהֶם, הִגִּיעוּ אֵלָיו מְהַגְּרִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא עָבְרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְהָאִי הָיָה מְיוּשָׁב כּוּלוֹ, וּמִסְפָּר תּוֹשָׁבָיו הָיָה נִכָּר לְמַדַּי, וְהֵם בָּחֲרוּ בַיְהוּדִי הֶחָסִיד לִהְיוֹת לָהֶם לְמֶלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ נוֹדַע עַד מְהֵרָה עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּשְׁמוֹ הַטּוֹב נִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וְשִׁמְעוֹ הִגִּיעַ עַד לְאָזְנֵי בְּנוֹ הַבְּכוֹר, שֶׁנִתְקַבֵּל בְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אָדָם טוֹב אֲשֶׁר דָאַג לְחִנּוּכוֹ, וַאֲשֶׁר לֹא יָדַע כִּי אוֹתוֹ מֶלֶךְ אָבִיו הוּא. הוּא נָסַע אֶל הָאִי וְנִתְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁמִנָּה אוֹתוֹ מִיַּד לְמַזְכִּירוֹ הַסּוֹדִי.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן שָׁמַע גַּם בְּנוֹ הַצָּעִיר עַל הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ וְעַל הָאִי הַמְּשַׂגְשֵׂג וּפוֹרֵחַ; אַף הוּא חֻנַּךְ יָפֶה עַל יְדֵי הַסּוֹחֵר שֶׁבְּבֵיתוֹ מָצָא מִקְלַט, וְאַף הוּא שָׂם לַדֶּרֶךְ פְעָמָיו, וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ הֶחָסוּד וְהַיָּשָׁר, אֲשֶׁר מִנָּה אוֹתוֹ לִמְנַהֵל הַנְכָסִים שֶׁל מַלְכוּתוֹ.

לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים וְהִנֵּה הִגִּיעַ לָאִי אוֹתוֹ סוֹחֵר שֶׁבְּבֵיתוֹ מָצְאָה לָה מַחְסֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָה לֹא לִנְטֹשׁ אוֹתָה וּלְסַפֵּק לָה אֶת כָּל צְרָכֶיהָ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל גַם לְהַבָּא לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים בְּאֵין מַפְרִיעַ.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַסְּפִינָה, שֶׁבָּה הִפְלִיגוּ הַסּוֹחֵר וְהָאִשָּׁה, אֶל הָאִי, וְהִטִּילָה עוֹגֶן, לָקַח הַסּוֹחֵר כָּל מִינֵי בְּגָדִים יְקָרִים וְחֶפְצֵי־עֶרֶךְ אֲחֵרִים הַנּוֹצָרִים עַל הַיַּבֶּשֶׁת עַל מְנָת לְהַגִּישָׁם שַׁי לַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ שָׂמַח מְאֹד עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁקִּבֵּל, וְאַף הוּא הִגִּישׁ לוֹ מַתָּנוֹת מִצִּדּוֹ.

וּבִהְיוֹת ובֵין הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִגִּישׁ הַסּוֹחֵר לַמֶּלֶךְ הָיוּ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וּתְרוּפוֹת שֶׁשְׁמוֹתֵיהֶם וְהַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם לֹא הָיוּ יְדוּעִים לַמֶּלֶךְ, בִּקֵּשׁ אֶת הַסּוֹחֵר לָלוּן אֶצְלוֹ בַּלַּיְלָה, עַל מְנָת שֶׁיַסְפִּיק לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת כָּל הַקָשׁוּר בְּצִמְחֵי־הַתְּרוּפָה שֶׁהֵבִיא לוֹ. וְעַל זֹאת הֵשִׁיב הַסּוֹחֵר:

“אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! יֵשׁ לִי עַל הָאֳנִיָה אִשָּׁה חֲסוּדָה, אֲשֶׁר תְּפִילוֹתֶיהָ מְבִיאוֹת לִי אֶת הַבְּרָכָה, וַאֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי לָה אֶת חֲסוּתִי, וְאֵין אֲנִי יָכֹל לְהַשְׁאִירָהּ לְבַדָּהּ עַל הַסִּפּוּן!”

וְעַל זֹאת אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֶשְׁלַח אֵלֶיהָ אֲנָשִׁים מְהֵימָנִים, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ עָלֶיהָ וְעַל רְכוּשָׁהּ”. וּבִהְיוֹת וְהַסּוֹחֵר לֹא הִתְנַגֵּד לָזֶה, וְהִסְכִּים לְהִשָּׁאֵר בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, נִשְׁלְחוּ אֶל הָאֳנִיָה הַמַּזְכִּיר הַסּוֹדִי וּמְנַהֵל הַמֶּשֶׁק שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִצְטַוּוּ לִהְיוֹת עֵרָנִים כָּל הַלַּיְלָה.

שְׁנֵיהֶם עָלוּ עַל הַסִפּוּן; הָאֶחָד מֵהֶם עָמַד עַל הַמִשְׁמָר עַל הַסִּפּוּן הַקִּדְמִי, וְהַשֵׁנִי עַל הַסִּפּוּן הָאֲחוֹרִי, וּלְאַחַר שֶׁבִּלּוּ אֶת הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַלַּיְלָה בִּתְּפִילָה, נִפְגְשׁוּ יַחְדָּיו וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה:

“הֱיוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת עֵרָנִים, מוּטָב שֶׁנִמָצֵא יַחְדָּיו, וּנְסַפֵּר זֶה לָזֶה עַל אַרְפַּתְקוֹתֵינוּ וְהַנִּסָיוֹן שֶׁרָכַשְׁנוּ מִמַּה שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בָעוֹלָם הַגָדוֹל הַזֶּה”.

“אֲנִי נִתְנַסֵּיתִי הַרְבֵּה”, אָמַר הָאֶחָד מֵהֶם, “וְהַגּוֹרָל הִפְרִיד בֵּינִי לְבֵין אָבִי וְאִמִּי; וְכֵן הָיָה לִי גַם אָח, שֶׁשְׁמוֹ הָיָה כְשִׁמְךָ; הָיִינוּ כֻּלָּנוּ עַל סְפִינָה אַחַת יַחְדָּיו, וְהַסְּעָרָה נִפְּצָה אוֹתָה אֶל הַסְּלָעִים, וְכָךְ נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַשֵּׁנִי אֶת הַסִפּוּר הַזֶּה, שָׁאַל אוֹתוֹ עַל שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם אִמּוֹ; וְכַאֲשֶׁר הַלָּה אָמַר אוֹתָם, הוּא חִבֵּק אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים הֲרֵי אָחִי אַתָּה!”

וְהֵם סִפְּרוּ זֶה לָזֶה עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִכָּל אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם בִּימֵי יַלְדוּתָם וְאִמָּם שׁוֹמַעַת אֶת הַכֹּל בַּמִסְתָּרִים, אֶלָּא שֶׁהִיא חִזְּקָה אֶת לִבָּה וְלֹא נִתְגַלְתָה בִּפְנֵיהֶם.

כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַבֹּקֶר אָמַר הָאֶחָד אֶל אָחִיו: “הָבָה נַחֲזֹר הַבַּיְתָה וְשָׁם נַמְשִׁיךְ אֶת שִׂיחָתֵנוּ”.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן בָּא הַסּוֹחֵר וּמָצָא אֶת הָאִשָּׁה נִרְגֶשֶׁת מְאֹד. כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתָהּ עַל מַה שֶׁקָרָה לָהּ, הִיא הֵשִׁיבָה: “שָׁלַחְתָּ אֵלַי שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַלַּיְלָה, אֲשֶׁר חָרְשׁוּ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, וּמִשׁוּם כַּךְ נִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד נֶגְדָּם”.

הַסּוֹחֵר, נִזְעַם מְאֹד, הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ עַל הִתְנַהֲגוּת אֲנָשָׁיו כְּלַפֵּי הָאִשָּׁה. הַמֶּלֶךְ שֶׁאָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם מְאֹד וְהָיָה בָּטוּחַ בְּיֹשֶׁר לִבָּם, שָׁלַח לִקְרֹא גַם לָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁתַּסְבִּיר בַּמֶה אָשְׁמוּ הָאֲנָשִׁים.

כַּאֲשֶׁר בָּאָה הָאִשָּׁה שָׁאַל אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ: “הַגִּידִי נָא מַה רָעָה מָצָאת בְּאַנְשֵׁי אֵמוּנִי?”

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֲנִי מַשְׁבִּיעָה אוֹתְךָ בְּאֵל עֶלְיוֹן, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! צַוֵּה עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לַחֲזֹר עַל הַשִׂיחָה שֶׁנִהֲלוּ בֵּינֵיהֶם בִּהְיוֹתָם הַלַּיְלָה יַחְדָּיו!”

לְפִי פְּקוּדַת הַמֶּלֶךְ שׁוּב סִפְּרוּ הַשְּׁנַיִם אֶת הַסִּפּוּר עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מְאוֹרָעוֹת חֲיֵיהֶם, וְעַל פֵּרוּד מִשְׁפַּחְתָּם בְּעֵקֶב הַסְּעָרָה שֶׁנִּפְּצָה אֶת סְפִינָתָם.

וְאָז קָם הַמֶּלֶךְ מִכִּסֵא מַלְכוּתוֹ וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְחִבֵּק אוֹתָם וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים! הֲרֵי הִנְכֶם בָּנַי!”

וְהָאִשָּׁה, אַף הִיא, הֵסִירָה אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ וְאָמְרָה: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הִנְנִי אִמָּם!”

וְכַךְ נִשְׁאֲרוּ יַחְדָּיו, וְנִהֲלוּ חַיֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה רַבָּה עַד יוֹם מוֹתָם. יְבוֹרָךְ שֵׁם הָאֱלֹהִים הַמַּצִּיל אֶת יְרֵאָיו וְעוֹשֵׂי דְבָרוֹ וְאֶת כָּל הַפּוֹנִים אֵלָיו, וְאֵינוֹ מְבַיֵּשׁ אֶת הַנּוֹתְנִים בּוֹ אֶת אֵמוּנָם.