במושב הוועד הפועל הציוני, אפריל 1950
ירחב לבו של חבר ההנהלה, שתפקידו למלא שליחות התנועה ורצונה, בראותו את נחשול הפאטריוטיזם התנוּעתי וההתלהבוּת הרבה שבאוּ לידי ביטוי, לכאורה, בדיוני הועה"פ הציוני ובכינוסים שקדמו לו. דברים אלה נוטעים בלב האדם שעליו לבצע – תוספת כוח, אמונה ובטחון. רוצה אני שתהא בי ודאות, שכל מה שנאמר בין כתלי הוועד־הפועל הציוני ישמש נר לרגלי התנועה במעשיה יום יום. גם אני נמנה עם אלה שאינם מעלים על דעתם, כי אפשר לבצע מה שהוטל על מדינת ישראל בלי תנועה ציונית חזקה ומאורגנת, שהיא הלב והמוח של המוני היהודים המסייעים למדינת ישראל בהגשמת יעוּדה.
עלינו להכיר טובה לאלה שהפיצוּ שמועות, שמצוּיים בארץ אישים הרוצים להצר כביכול את צעדי ההסתדרוּת הציונית, שכן נזעקוּ הכל להציל ולהגן על הקיים. אני שואל: במה מורגש בבנין הארץ ציוני, או ההסתדרות הציונית, או מפלגה ציונית יותר מסתם יהודים, או ציבור של יהוּדים? משיבים לי: עלולים לבוא ימים קשים מבחינה פוליטית, ואז תראוּ את כוחם של הציונים. גם אני סבור כך. אכן, יש הבדל בין ציוני בכל ימות השנה לבין יהודי המסייע מתוך אהבה פעם פה פעם שם. אלא שאין לקיים תנועה בציפיה לימים רעים, שאז יינתן, להעמיד את הציונים במבחן ולעמוד על ערכה של ההסתדרות הציונית.
קיימת תנועה ציונית מאורגנת המונה מאות אלפי חברים ומיליונים שוקלים. היה מקום ויש מקום לכך, שפעולתם תהיה ניכרת ביותר, שייבדלוּ משאר המוני־העם הנמשכים אחרי מרכבת הציונות המנצחת. לצערנו עלינו לקבוע כי דבר זה לא נתקיים. אם המצב הזה יימשך – והלא כוּלנוּ רוצים שלא יבואו ימים רעים – יהיה קשה מאד להוכיח את חשיבותה של התנועה הציונית, אחת ברוּר: ראוי היה שהתנועה הציונית תעשה יותר, אם זה בשדה החלוּציוּת, בעליה או בגיוּס האמצעים להקלטת העולים. אתחיל בדבר האחרון.
המצב הוא כזה, שלרבים מאלה שאינם ציונים ניתן לומר, כי בשטח ההתנדבות הכספית לא הראתה התנועה הציונית דרך, לא חינכה. נראה לי, שעל נציגי ההסתדרות הציונית בועד־הפועל להראות את הדרך לחיזוק הפעולה הכספית. מן ההכרח למצוא דרך להכיר ציוני מכל יהודי אחר בששת ימי המעשה. אם לא נלך לפני ההמונים היהודים, לא יעמדו לנו כל טוב לבם והתרגשותם: חושש אני שנפסידם. נפל משהו בחיינו, הוקמה המדינה ויש ממשלה. אולם שתי מלכוּיות לנו במילוי תפקידים שונים בארץ.
אין ההסתדרוּת הציונית צריכה להתבטל, ואי־אפשר לקיימה בלי חינוך העם למעשים, או בלי מפעלים ופעוּלות. הוא הדין בממשלה ובמדינה. ומשום ששתי הרשויות נוגעות זו בזו, לא יועילו כל דיבורים, גם כשהם נשמעים בוועד־הפועל הציוני בפי אנשי הממשלה, כי עלינו לערוך תקציב אחיד; לדעתי, לא נגיע אליו לעולם. עלינו למצוא צורה אירגונית, חוּקית, לסידוּר הדברים. לא אדבר כאן על פרטי האירגון שיאפשר לכל שותף להרגיש כי הוא עושה את שלו. העם היהודי יודע שקליטת העליה וההתישבוּת ככל שהן נעשות – ההסתדרות הציונית עושה אותן.
אולם קשה לי להשלים עם הקנאה להסתדרות הציונית. הפאטריוטיזם של הקנאים מביאם לידי קידוּש כל דבר שהיה קיים עד עתה, בין שהוא טוב ובין שאינו טוב. הנה, בשאלת מיזוּג הקרנות, נדמה לי, שדווקא שומרי החומות חייבים לשקול מה טוב מבחינתה של ההסתדרות הציונית.
נוכח קיום המדינה, הממשלה ומוסדותיה הקונסטיטוּציוניים דרושה הסתדרוּת ציונית חזקה. ההסתדרות הציונית, הורתה של מדינת ישראל, צריכה לגבש את עצמה ולבדוק את כליה. כלום יעלה על דעת מישהו, למשל, לפנות לעם היהוּדי במגביות לשם גאוּלת קרקע בארץ־ישראל מידי הרב מימון, קפלן ובן־גוריון? ואם הלאמת הקרקע, היש צורך לשם כך במגבית מיוחדת? הפרוגראמות של מפלגות הכנסת כללו סעיף על הלאמת הקרקע. מדוע אין הכנסת נאמנה על הלאמת קרקע לעם ישראל? ידוע לי, שגם בממשלת ישראל יש החלטה על כך. אין ממשלת ישראל מוכרת קרקע חקלאית. אני חסיד הקרן־הקיימת וחסיד הלאמת הקרקע, אך עם זה אינני מתעלם מן המהפכה שחלה בחיינוּ והמחייבת, לדעתי, מיזוּג הקרנות.
רוצים אנו בהסדתרוּת ציונית חזקה ומאורגנת נוכח מכשירי־ההגשמה – כן יחזקו וכן ירבו – של הממשלה. נקרא לזה קנאת מבַצעים. אולם אמצעינו מוגבלים ואם אנו מוסרים את הכסף לגאוּלת הקרקע, אין כסף לקליטת עליה ולהתישבות, אין אמצעינו מספיקים, ואם אין בידנו לקיים את המחנות – תעבור הפעולה לממשלה. הוא הדין בהתישבות. הנה העלינו להתישבות מאתים נקודות, ועוד ידנו נטוּיה. אבל לא בכספנו בלבד נעשה הדבר. אנו תובעים כאן שיתוף כספי מוחשי מאוד של הממשלה. אחוּז האמצעים שלנו בהשקעה הכוללת פוחת והולך. אם הממשלה חייבת להשקיע כסף בכל המפעלים, הריהי רוצה להיות המבצעת והקובעת, ובצדק.
בד בבד עם חיזוּקנוּ וביצוּרנו הפנימי בתנועה ובהסתדרוּת, יש לחפש דרך לשיתוף־פעוּלה הדוק עם הממשלה ומכשיריה. ארוכה היא דרך השיתוּף וצורות רבות לה.
נראה לי, שסיסמת ההפרדה נכשלה כשלון חרוּץ. יש לשוב לשיתוף־פעוּלה מלא ולבבי בתפקידים, ואולי גם ללא תיחוּם קיצוני בין האנשים האחראים לפעולה משותפת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.