בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית, 18 בנובמבר 1948

עם שחרור הגליל והנגב הועמדו שטחים נרחבים לרשות ההתישבות, אשר יש ליישבם בלא השהיות, וזאת מטעמים מובנים. הוקמה ועדה שתסייר את הארץ ותבדוק את השטחים לקביעת מקום הנקוּדות. הועדה סימנה 96 נקוּדות, שרובן סמוּכות לאחד מגבולות הארץ, או שיש להן חשיבות איסטרטגית. 96 הנקודות מתחלקות בקירוב, כך:

בגליל העליון 40, מהם בדעתנו ליישב מיד 19

פרוזדור ירושלים 8 מהם בדעתנו ליישב מיד 5

חיבור פרוזדור ירושלים עם הנגב 18 מהם בדעתנו ליישב מיד 8

הנגב 22 מהם בדעתנו ליישב מיד 19

חוף הים 8

קיימת, כמובן, שאלת הכספים וכן שאלת הגופים שיעלו להתישבוּת. שיטת ההתישבוּת שלנוּ תהא – חקלאוּת אינטנסיבית. לא התעלמנוּ מן האפשרוּת שחלק מן הבעלים הקודמים יחזרוּ לשטחים הנטושים, והיות חקלאותנו אינטנסיבית תאפשר למסור גם להם שטחים לעיבוד. אין אנוּ נוטים להיכנס לכפרים הנטושים גופא, אולם לא תמיד נוכל לשמור על כלל זה. יש והכפר דווקא הוּא המקום האיסטרטגי המתאים ביותר. במידה שניכנס לכפרים – הרי כוונתנו לכניסה זמנית בלבד. ההוצאה ההכרחית לחמישים הנקודות הראשונות לששת החדשים הקרובים היא 1,125,000 ל“י. הקק”ל מוכנה לקנות מאת ממשלת ישראל קרקעות במחיר נוח (5 עד 10 ל"י הדונם), בתנאי שממשלת ישראל תקבל על עצמה את הדאגה ליישוב בעיית הערבים שנטשו את נחלותיהם אם יבקשו לשוב אליהן. ובתנאי שחלק מהכספים האלה (25%) יוחזר לסוכנות היהודית בצורת השתתפוּת הממשלה בעליה על הקרקע. הפרטים בענין זה יובררו עם שר־האוצר.

שאלת הגופים להתישבות ההסתדרוּיות השונות המארגנות גופים להתישבות חדשה אין לרשותם אנשים אלא ל־50 הנקודות הראשונות. עם זאת תמה הרזרבה ההיתישבוּתית בארץ כיום. אם ישתנה המצב ולא נצטרך להחזיק מגויסים רבים במחנות־הצבא נוכל לקוות לאפשרויות ההתישבות של חייילים רבים במסגרת התכניות לשיקום של אנשי צבא.

שאלת העולים החדשים. רבבות עולים נכנסים לארץ חודש חודש ורובם הגדול מתרכז בסביבת תל־אביב וחיפה. אנו מצווים לחפש דרכם לגייס מבין אלה אנשים להתישבוּת בצורות שונות. במחלקת ההתישבות תפעל קבוצת אנשים שמתפקידם לגייס להתישבות אנשים מבין העולים, בעודם בתוך המחנות. בכוונתנו גם ליישב קבוצות גדולות של עולים חדשים בשכנות לישובי־עובדים קיימים למען יעבדו בהם כשנה בתורת פועלים שכירים ויקבלו הכשרת־מה להתתישבוּת. במפעל זה נשתמש בכספים שמחלקת־הקליטה משקיעה בכל עולה, ומחלקת ההתישבוּת תשקיע אף היא סכומים מסוימים, וכך תיווצר קרן למשקי־עזר לעולים. פרנסתם תהיה, כמובן, על עבודות־חוץ.

בעיית הנגב מחייבת עיוּן מיוחד. מסתמנים לפנינו 6 סעיפי־פעולה עיקריים:

א) קימום ופיתוּח 18 נקודות הישוּב הראשונות בנגב. יידרשו לכך400,000 ל"י.

ב) שיקוּם וקימוּם מחדש של חמשת המשקים שנהרסו כליל: יד־מרדכי, בארות־יצחק, נגבה, בית־אשל, ניצנים, יידרשו 165,000 ל"י.

ג) תיקוּן מפעל־המים שהוחל בו בנגב בשעתו ואשר סבל עקב פעולות המלחמה – 150,000 ל"י.

ד) הקמת מפעל־המים הגדול. התכנית כבר הוכנה ואף הוזמנו צינורות במימומן של קרן־היסוד וקק“ל. תידרשנה עוד 500,000 ל”י.

ה) מכאן אנוּ באים למחשבה על הקמת בית־חרושת לצינורות־פלדה מרקוּעי פלדה שיובאו מחו"ל. רצוּי שנהיה חברים בחברה זו לייבוא־צינורות בשיעור של 20%. באם לא תהא אפשרות להביא מחוּץ לארץ את רקועי־פלדה יש לייצר צינורות־מלט, אשר בהיותם בקוטר מסויים ("40) מסוגלים לעמוד בפני לחץ גבוה, אפשר שנוכל ליהנות גם במימון הממשלה.

ו) באר־שבע. בשעתה נוסדה חברה בשם ‘אפיקים בנגב’ (הסוכנות היהוּדית, קק"ל והון פרטי) שמטרתה היתה הקמת עיר בנגב, בסביבת באר־שבע על קרקע הקק“ל. עכשיו יש הצעה להקים את העיר בתוך באר־שבע עצמה. סבורים שבעוד זמן קצר אפשר יהיה לרכז שם 300–200 משפחות. בדעת המחלקה להתישבות לפתוח שם סניף לאגף ההדרכה שלה, שהרי חלק נכבד מעבודתה ייעשה בנגב. אנחנו מבקשים בינתיים לאשר סכום של 10,000 ל”י להתחלות מימוש התכנית. בבאר־שבע מצויים מים לשימוּש ראשון.