קד רַ' יְהוֹשֻׁעַ – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַ' דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס רָאָה אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְקָרָא עָלָיו: “אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה… גְּמוּלֵי מֵחָלָב” (ישעיה כח, ט) – זָכוּר אֲנִי, שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מוֹלֶכֶת עֲרִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ אָזְנָיו בְּדִבְרֵי תוֹרָה (אבות ב, ח; ירושלמי יבמות א, ו).
יוֹלַדְתּוֹ – אמו.
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
“גְּמוּלֵי מֵחָלָב” – תינוקות שזה עתה גמרו לינוק.
יִתְדַבְּקוּ אָזְנָיו – יתרגל לשמוע.
*
קה אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אִם יִהְיוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְהָאֲגַמִּים קֻלְמוּסִין וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ יְרִיעוֹת וְכָל בְּנֵי אָדָם לַבְלָרִין – אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל זַכְרוּתוֹ שֶׁל מִכְחוֹל בַּיָּם (שהש"ר א, ג).
הַיַּמִּים – מאגרי המים שבעולם.
אֲגַמִּים קֻלְמוּסִין – ואם יהיו כל הצמחים הגדלים בנהרות (צמח זה קרוי אגם)
כלי כתיבה.
יְרִיעוֹת – של פפירוס או קלף.
לַבְלָרִין – סופרים.
אֵין מַסְפִּיקִין – כל אלה לא יספיקו.
וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ וגו’ – ועם כל זאת לא למדתי מן התורה אלא מעט.
זַכְרוּתוֹ שֶׁל מִכְחוֹל – קצה מכחול (הסופג טיפה זעירה מן הים הגדול. וראו קטעים מה ו–צ לעיל).
*
קו אָמְרָה בִּתּוֹ שֶל קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: “אִי, חָכְמָה מְפֹאָרָה בִּכְלִי מְכֹעָר!” אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אָבִיךְ הַמֶּלֶךְ בַּמֶּה הוּא נוֹתֵן יַיִן? אָמְרָה לוֹ: בִּכְלֵי חֶרֶס. אָמַר לָהּ: כָּל הָעוֹלָם בִּכְלֵי חֶרֶס – וְאַתֶּם בִּכְלֵי חֶרֶס?! אָמְרָה לוֹ: אֶלָּא בַּמֶּה נִתֵּן? אָמַר לָהּ: כְּגוֹן אַתֶּם, שֶׁחֲשׁוּבִים אַתֶּם, תְּנוּ בִּכְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב. הָלְכָה וְאָמְרָה לְאָבִיהָ, – נָתְנוּ הַיַּיִן בִּכְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֶחֱמִיץ. אָמַר לָהּ הַקֵּיסָר לְבִתּוֹ: מִי אָמַר לָךְ כָּךְ? אָמְרָה לוֹ: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. קְרָאוֹ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: לָמָה אָמַרְתָּ לָּהּ כָּךְ? אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁאָמְרָה לִי, כָּךְ אָמַרְתִּי לָהּ.
– וַהֲרֵי יֵשׁ נָאִים וַחֲכָמִים?
– אִלְמָלֵי הָיוּ מְכֹעָרִים הָיוּ חֲכָמִים יוֹתֵר (תענית ז ע“א–ע”ב; נדרים נ ע"ב).
אִי – לשון קריאה.
כְּלִי מְכֹעָר – ר' יהושע בן חנניה שלא הצטיין ביופיו.
כְּגוֹן אַתֶּם – אנשים כמותכם.
וַהֲרֵי יֵשׁ וגו’ – והרי יש חכמים שהם נאים בהופעתם.
אִלְמָלֵי וגו’ – לו היו מכוערים, היו חכמים עוד יותר.
*
קז מַעֲשֶׂה בְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְרַ' יוֹסֵי הַכּוֹהֵן שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמְרוּ: נִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. פָּתַח רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְדָרַשׁ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם תְּקוּפַת תַּמּוּז הָיְתָה. נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְנִרְאָה כְּמִין קֶשֶׁת בֶּעָנָן, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לִשְׁמֹעַ, כִּבְנֵי אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִים וּבָאִים לִרְאוֹת בְּמַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה. הָלַךְ רַ' יוֹסֵי הַכּוֹהֵן וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתְּכֶם! אַשְׁרֵי עֵינַי שֶׁכָּךְ רָאוּ! וְאַף אֲנִי וְאַתֶּם בַּחֲלוֹמִי מְסֻבִּים הָיִינוּ עַל הַר סִינַי וְנִתְּנָה עָלֵינוּ בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: עֲלוּ לְכָאן, עֲלוּ לְכָאן! טְרַקְלִין גְּדוֹלִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת מֻצָּעוֹת לָכֶם, אַתֶּם וְתַלְמִידֵיכֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיכֶם מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית (חגיגה יד ע"ב).
מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – חוכמה נשגבה ונסתרת בענייני האלוהים, כוחותיו והתגלותו.
תְּקוּפַת תַּמּוּז – כשהשמים בהירים.
נִתְקַשְׁרוּ בְּעָבִים – כוסו בעננים.
מַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה – הילולים ושעשועי שמחה בשעת חתונה.
יוֹלַדְתְּכֶם – אמכם.
נִתְּנָה עָלֵינוּ בַּת קוֹל – שמענו קול משמים.
טְרַקְלִין – חדר מפואר לקבלת אורחים.
כַּת שְׁלִישִׁית – קבוצת צדיקים היושבת במקום מובחר בגן עדן.
*
קח אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: יָכוֹל אֲנִי לִטֹּל קִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים וְעוֹשֶׂה אוֹתָם אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְהַלָּלוּ מוֹלִידִים אַיָּלִים וּצְבָאִים (ירושלמי סנהדרין ז, יג).
לִטֹּל – לקחת.
עוֹשֶׂה אוֹתָם – הופך אותם בדרך של כישוף (ראו קטע קב).
*
קט בִּימֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיִּבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ. הוֹשִׁיבוּ פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס טְרָפֵיזִין מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא וְהָיוּ מְסַפְּקִים לְעוֹלֵי גוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם. הָלְכוּ הַכּוּתִים הַלָּלוּ וְאָמְרוּ: יֵדַע הַמֶּלֶךְ, מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדִים. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה וַהֲרֵי כְּבָר גָּזַרְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח וֶאֱמֹר לָהֶם אוֹ שֶׁיְשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַבַּיִת אוֹ שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו חָמֵשׁ אַמּוֹת אוֹ שֶׁיִּפְחֲתוּ מִמֶּנּוּ חָמֵשׁ אַמּוֹת – וּמֵאֲלֵיהֶם יַחְזְרוּ בָּהֶם.
הָיָה כָּל הָעָם כָּנוּס בְּבִקְעַת בֵּית רִמּוֹן. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּתַב הַמֶּלֶךְ הִתְחִילוּ בּוֹכִים. בִּקְשׁוּ לִמְרֹד בַּמֶּלֶךְ. אָמְרוּ: יָבוֹא חָכָם אֶחָד וִיפַיֵּס אֶת הַצִּבּוּר. מִי יֵלֵךְ? יֵלֵךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהוּא אָב בַּתּוֹרָה. נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְדָרַשׁ: אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה; כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְשָׁלוֹם (בר"ר סד, י).
גָּזְרָה – ציוותה.
מַלְכוּת הָרְשָׁעָה – רומי.
פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס – שני אחים מבני ישראל.
טְרָפֵיזִין – שולחנות.
אַנְטוֹכְיָא – עיר בצפון סוריה.
עוֹלֵי גּוֹלָה – השבים מבבל לארץ ישראל.
הַכּוּתִים – השומרונים (אויבי ישראל).
חָמֵשׁ אַמּוֹת – כשניים וחצי מטרים (ואין לשנות את גודל המקדש או את מיקומו).
יְפַיֵּס – ירגיע.
אָב בַּתּוֹרָה – גדול בתורה.
קוֹרֵא מִצְרִי – מין עוף.
מִשְׁתַּבֵּחַ – מתגאה.
*
קי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקֵּיסָר. הֶרְאָה לוֹ מִין אֶחָד: עַם שֶׁהֶחֱזִיר רִבּוֹנוֹ פָּנָיו מִמֶּנּוּ. הֶרְאָה לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ.
אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: מָה הֶרְאָה לְךָ? – “עַם שֶׁהֶחֱזִיר רִבּוֹנוֹ פָּנָיו מִמֶּנּוּ”. וַאֲנִי הֶרְאֵיתִי לוֹ: “יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ”. אָמַר לוֹ לַמִּין: מָה הֶרְאֵיתָ לוֹ? “עַם שֶׁהֶחֱזִיר רִבּוֹנוֹ פָּנָיו מִמֶּנּוּ”. – וּמָה הֶרְאָה לְךָ? – אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר הַקֵּיסָר: אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה מַרְאִין לוֹ – יְהֵא מַרְאֶה בְּמָחוֹג לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ? הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ (חגיגה ה ע"ב).
הֶרְאָה לוֹ – רמז לו (על ידי הטיית הפנים אחור או כדומה).
מִין – כופר.
עַם וגו’ – אתם אומה שאדוניה (הקב"ה) הפנה פניו ממנה.
יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ – להגן עלינו.
יְהֵא מַרְאֶה בְּמָחוֹג – יציג בשפת הרמזים.
*
קיא אַדְרְיָנוֹס אָמַר לוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: כַּמָּה קָשֶׁה לַצֹּאן שֶׁרוֹעָה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ: כַּמָּה עַז הַשּׁוֹמֵר שֶׁמַּצִּילָהּ מִכֻּלָּם (אסת"ר י, יא).
אַדְרְיָנוֹס – קיסר רומי.
צֹאן, זְאֵבִים – דימוי לעם ישראל ואומות העולם.
הַשּׁוֹמֵר – הקב"ה.
*
קיב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי, אָמְרוּ לוֹ: תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית הָאֲסוּרִים, אָמַר: “מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים?” (ישעיה מב, כד). עָנָה אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר: “הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִּדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ” (שם). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רַ' יְהוֹשֻׁעַ קָרָא עָלָיו: “בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז” (איכה ד, ב) – וְזָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמַר: מֻבְטָחְנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו.
אָמְרוּ: לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִי הוּא? רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע (גיטין נח ע"א).
קְוֻצוֹתָיו – שערות ראשו.
“מְשִׁיסָה” – בז, שלל.
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
“הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז” – ערכם כערך הזהב.
מֻבְטָחְנִי – בטוח אני.
הָעֲבוֹדָה – לשון שבועה (בדבר קדוש, במקדש).
פּוֹסְקִים – קוצבים, קובעים כדמי פדיון.
*
קיג מַעֲשֶׂה שֶׁנִּמְצְאוּ עֲצָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בְּלִשְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים וּבִקְשׁוּ חֲכָמִים לִגְזֹר טֻמְאָה עַל יְרוּשָׁלַיִם כֻּלָּהּ. עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: לֹא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה הִיא לָנוּ שֶׁנִּגְזֹר טֻמְאָה עַל עִיר אֲבוֹתֵינוּ. אַיֵּה מֵתֵי מַבּוּל? אַיֵּה הֲרוּגֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר? אַיֵּה הַהֲרוּגִים, שֶׁנֶּהֶרְגוּ מִן הַמִּלְחָמָה וְעַד עַכְשָׁו? אֶלָּא אָמָרוּ: וַדַּאי – טָמֵא, סָפֵק – טָהוֹר (תוספתא עדויות ג, ג; זבחים קיג ע"א).
לִשְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים – מקום אחסון העצים למזבח שבמקדש.
לִגְזֹר טֻמְאָה – לקבוע על ירושלים שכולה טְמֵאה (מחשש שיש עצמות גם במקומות אחרים).
אַיֵּה מֵתֵי מַבּוּל – שגוויותיהם מצויות מן הסתם במקומות רבים.
הֲרוּגֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר – שנהרגו בזמן חורבן הבית הראשון ולא נקברו כהלכה.
הַמִּלְחָמָה – כנגד הרומאים.
אֶלָּא אָמְרוּ וגו’ – חכמים קבעו כי מקום נחשב כטמא רק כאשר מוצאים בו עצמות בוודאות, אך לא בשל ספק.
*
קיד אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם חוּץ מֵאִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִינֹקֶת.
אִשָּׁה מָה הִיא? – פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אַכְסַנְיָא אַחַת, עָשְׂתָה לִי פּוֹלִין. פַּעַם רִאשׁוֹנָה סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם; שְׁנִיָּה – סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם; שְׁלִישִׁית – הִקְדִּיחָתַם בְּמֶלַח. כֵּיוָן שֶׁטָּעַמְתִּי מָשַׁכְתִּי יָדִי מֵהֶם. אָמְרָה לִי: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ סוֹעֵד? אָמַרְתִּי לָהּ: כְּבָר סָעַדְתִּי מִבְּעוֹד יוֹם. אָמְרָה לִי: הָיָה לְךָ לִמְשֹׁךְ יָדְךָ מִן הַפַּת! אָמְרָה לִי: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא הִנַּחְתָּ פֵּאָה בָּרִאשׁוֹנִים – וְלֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בְּאִלְפָּס אֲבָל מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בִּקְעָרָה?!
תִּינֹקֶת מָה הִיא? – פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיְתָה דֶּרֶךְ עוֹבֶרֶת בַּשָּׂדֶה וְהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בָּהּ. אָמְרָה לִי תִּינֹקֶת אֶחָת: רַבִּי, לֹא שָׂדֶה הִיא זוֹ? אָמַרְתִּי לָהּ: לֹא דֶרֶךְ כְּבוּשָׁה הִיא? אָמְרָה לִי: לִסְטִים שֶׁכְּמוֹתְךָ כְּבָשׁוּהָ.
תִּינוֹק מָה הוּא? – פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְרָאִיתִי תִּינוֹק יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, בְּאֵיזֹה דֶרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר? אָמַר לִי: זוֹ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה וְזוֹ אֲרֻכָּה וּקְצָרָה. הָלַכְתִּי בִּקְצָרָה וַאֲרֻכָּה. כֵּיוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִיר מָצָאתִי שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָה גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי “זוֹ קְצָרָה”? אָמַר לִי: רַבִּי, וְלֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ “וַאֲרֻכָּה”? נְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלְּכֶם חֲכָמִים אַתֶּם מִגְּדוֹלְכֶם וְעַד קְטַנְּכֶם (עירובין נג ע"ב).
לֹא נִצְחַנִי אָדָם – גבר עלי בוויכוח.
תִּינוֹק – ילד צעיר.
אַכְסַנְיָא – בעלת פונדק.
פּוֹלִין – סוג של קטניות.
פַּעַם רִאשׁוֹנָה – ביום הראשון.
לא שִׁיַּרְתִּי – לא השארתי (בשולי הקערה מעט מזון בעבור המארח או המלצר, והוא קרוי “פאה”, ולא נהג ר' יהושע כראוי).
הִקְדִּיחָתַם בְּמֶלַח – קילקלה את המאכל במלח מרובה.
כְּבָר סָעַדְתִּי וגו’ – כבר אכלתי עוד לפני השקיעה (ואמר זאת כדי שלא לפגוע במארחת).
לִמְשֹׁךְ וגו’ – לא לאכול הרבה מן הלחם (שנאכל כמנה ראשונה).
שֶׁמָּא לֹא הִנַחְתָּ וגו’ – האם אפשר שמנה זו, שלא אכלת, באה כפיצוי על הפאה שלא הנחת (בקערה) ביומיים הקודמים?
אִלְפָּס – כלי בישול גדול.
דֶרֶךְ עוֹבֶרֶת בַּשָּׂדֶה – ברשות הפרט.
כְּבוּשָׁה – סלולה על ידי אנשים רבים שנוהגים לעבור שם.
לִסְטִים – גזלנים.
*
קטו מַעֲשֶׂה בְרַ' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהִשְׁכִּים אֶצְלוֹ אָדָם, וְנָתַן לוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהֶעֱלָהוּ לַגַּג לִשְׁכַּב וְנָטַל סֻלָּם מִתַּחְתָּיו. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ? עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְנָטַל כָּל הַכֵּלִים וּכְרָכָם בְּטַלִּיתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ לֵירֵד נָפַל מִן הַגַּג וְנִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ. בְּשַׁחֲרִית הִשְׁכִּים רַ' יְהוֹשֻׁעַ וּבָא וּמְצָאוֹ כְּשֶׁנּוֹפֵל. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, כָּךְ עוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם שֶׁכְּמוֹתֶךָ? אָמַר לוֹ: רַבִּי, לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת הַסֻּלָּם מִתַּחְתַּי. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁמֵאֶמֶשׁ הָיִינוּ זְהִירִים בְּךָ. מִכָּאן אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: לְעוֹלָם יִהְיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם בְּעֵינֶיךָ כְּלִסְטִים, וֶהֱוֵי מְכַבְּדָם כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל (דרך ארץ ג, ג).
נָטַל – לקח, סילק (את הסולם שבו עלו לגג).
כֵּלִים – חפצים (שעל הגג).
כְּרָכָם בְּטַלִיתוֹ – עטף אותם בבגדו.
בִּקֵּשׁ לֵירֵד – רצה לרדת.
רֵיקָא – שוטה, בער.
יִהְיוּ… כְּלִסְטִים – חשודים כגזלנים.
הֱוֵי מְכַבְּדָם וגו’ – כפי שראוי לכבד את הנשיא.
*
קטז שָׁאַל אַדְרְיָנוֹס קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ: יֵשׁ אָדוֹן לָעוֹלָם? אָמַר לוֹ: וְכִי עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר הוּא? אָמַר לוֹ: וּמִי בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” (בראשית א, א). אָמַר לוֹ: וְלָמָּה אֵינוֹ נִגְלֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבְּרִיּוֹת וּתְהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶן? אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּזִיווֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי” (שמות לג, כ). אָמַר לוֹ: אִם אֵינְךָ מַרְאֶה אֵינִי מַאֲמִינֶךָ. בַּחֲצִי הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ וְאַתָּה רוֹאֵהוּ. אָמַר לוֹ: וּמִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ? אָמַר לוֹ: וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מָה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר? וּמָה הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רִבְבוֹת מְשַׁמְּשִׁים שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנָיו, אֵין כָּל בִּרְיָה יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזִּיווֹ מָלֵא עוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאֵימָתַי הוּא מְגַלֶּה כְּבוֹדוֹ? כְּשֶׁיֹּאבְדוּ אֱלִילִים מִן הָעוֹלָם (חולין נט ע“ב–ס ע”א; ילק"ש לשמות, שצו).
הֶפְקֵר – ואין לו בעלים.
תְּהֵא אֵימָתוֹ – ייראו ממנו.
לַעֲמֹד בְּזִיווֹ – לשאת את עוצמת אורו.
רִבּוֹא – עשרת אלפים.
מְשַׁמְּשִׁים – משרתים (של הקב"ה).
כְּשֶׁיֹּאבְדוּ וגו’ – על יסוד האמור בישעיה ב, יז–יח.
*
קיז אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: רוֹצֶה אֲנִי לְהַתְקִין סְעוּדָה לֵאלֹהֵיכֶם. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל. – מִפְּנֵי מָה? – מְרֻבִּים חֵילוֹתָיו. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. אָמַר לוֹ: צֵא וְהַתְקֵן עַל שְׂפַת הַיָּם, שֶׁהוּא מָקוֹם מְרֻוָּח. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַחַמָּה. בָּא הָרוּחַ וְכִבֵּד אֶת הַכֹּל לַיָּם. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – בָּאוּ גְשָׁמִים וְשִׁקְּעוּ אֶת הַכֹּל בַּיָּם. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ הֵם הַכַּבְּדָנִים וְהַזַּלְּפָנִים שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֵינִי יָכוֹל (חולין ס ע"א).
לְהַתְקִין – להכין.
חֵילוֹתָיו – צבאותיו ופמלייתו.
כִּבֵּד – טיאטא.
הַכַּבְּדָנִים וְהַזַלְפָנִים – המשרתים המטאטאים והמזליפים מים על האדמה לפני בוא המלך.
*
קיח אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: אֱלֹהֵיכֶם לְאַרְיֵה נִמְשַׁל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא” (עמוס ג, ח). מָה גְּדֻלָּתוֹ? הֲרֵי פָּרָשׁ הוֹרֵג אֶת הָאֲרִי. אָמַר לוֹ: לֹא נִמְשַׁל אֶלָּא כְּאַרְיֵה שֶׁל בֵּי עִלַּאי. אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי שֶׁתַּרְאֶנּוּ לִי. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. בִּקֵּשׁ רַ' יְהוֹשֻׁעַ רַחֲמִים וְנֶעֱקַר הָאֲרִי מִמְּקוֹמוֹ. כְּשֶׁהָיָה בְּרָחוֹק אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא נָהַם קוֹל רִאשׁוֹן – הִפִּילוּ כָּל הָעֻבָּרוֹת וְנָפְלוּ חוֹמוֹת רוֹמִי; בְּרָחוֹק שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָא נָהַם קוֹל שֵׁנִי – נָשְׁרוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְאַף הוּא נָפַל מִכִּסְאוֹ לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלָיו שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ. בִּקֵּשׁ רַ' יְהוֹשֻׁעַ רַחֲמִים עָלָיו וְהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ (חולין נט ע"ב).
פָּרָשׁ – צייד.
בֵּי עִלַּאי – שם יער אגדי (אולי בעולם העליון).
בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.
פַּרְסָא – כארבעה ק"מ.
עֻבָּרוֹת – נשים בהיריון.
אַף הוּא – הקיסר.
*
קיט אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת אָמַר לוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: טוֹב אֲנִי מִמּשֶׁה רַבְּךָ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא מֵת, וְנֶאֱמַר: “כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת” (קהלת ט, ד). אָמַר לוֹ: יָכוֹל אַתָּה לִגְזֹר שֶׁלֹּא יַדְלִיקוּ אֵשׁ בְּרוֹמִי שְׁלוֹשָׁה יָמִים? אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד גָּזַר וְאָמַר שֶׁלֹּא יַדְלִיקוּ אֵשׁ בְּרוֹמִי. לְעֵת עֶרֶב בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עָלָה אַדְרְיָנוֹס לְגַג פָּלָטִין שֶׁלּוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה עִמּוֹ. תָּלוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ עָשָׁן עוֹלֶה מִזָּוִית רְחוֹקָה. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: עָשָׁן זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: דֻּכָּס חוֹלֶה וְנִכְנַס רוֹפֵא לְבָדְקוֹ וְאָמַר: לֹא יִתְרַפֵּא עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה חַמִּים. תָּלָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ עֵינָיו וְרָאָה עָשָׁן בְּזָוִית אַחֶרֶת. אָמַר לוֹ: עָשָׁן זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אַתָּה מוֹצֵא אִפַּרְכָּא חוֹלֶה וְנִכְנַס הָרוֹפֵא לְבָדְקוֹ וְאָמַר: אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַפֵּא עַד שֶׁיָּחֵמּוּ לוֹ בְּלָגִין. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, עַד שֶׁאַתָּה קַיָּם לֹא נִתְקַיְּמָה גְזֵרָתְךָ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד; וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ: “לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת” (שמות לה, ג) – רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ יְהוּדִי מַדְלִיק אֵשׁ בְּשַׁבָּת? – וְאַתָּה אוֹמֵר “אֲנִי טוֹב מִמֶּנּוּ”?! (קה"ר ט, ג).
שְׁחִיק עֲצָמוֹת – ישתחקו עצמותיו (לשון קללה).
לִגְזֹר – לצוות.
פָּלָטִין – ארמון.
תָּלוּ עֵינֵיהֶם – הרימו את מבטם.
זָוִית – פינה.
דֻּכָּס – שר.
אִפַּרְכָּא – שר פלך.
יָחֵמּוּ לוֹ בְּלָגִין – יחממו את גופו בעזרת כלי של מים (חמים).
תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ – תצא ממך נשמתך (לשון קללה).
*
קכ אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: אִם חֲכָמִים אַתֶּם מִזִּקְנֵי אָתוּנָא – לֵךְ נַצְּחֵם וַהֲבִיאֵם אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה הֵם? אָמַר לוֹ: שִׁשִּׁים אִישׁ. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לִי סְפִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁשִּׁים חֲדָרִים וּבְכָל חֶדֶר תֵּן שִׁשִּׁים כִּסְּאוֹת. עָשָׂה לוֹ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְאָתוּנָא נִכְנַס לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. מְצָאוֹ לְאָדָם אֶחָד שֶׁפּוֹשֵׁט בְּהֵמָה. אָמַר לוֹ: רֹאשְׁךָ לִמְכִירָה? אָמַר לוֹ: הֵן. – בְּכַמָּה? – בַּחֲצִי זוּז. נָתַן לוֹ וְאָמַר לוֹ: תֵּן לִי רֹאשְׁךָ. נָתַן לוֹ רֹאשׁ שֶׁל בְּהֵמָה. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי רֹאשׁ שֶׁל בְּהֵמָה אָמָרְתִּי? אֲנִי רֹאשְׁךָ אָמַרְתִּי! לְסוֹף אָמַר לוֹ: אִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאַנִּיחֲךָ לֵךְ וְהַרְאֵנִי פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית אָתוּנָא. אָמַר לוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁכָּל הַמַּרְאֶה פִּתְחוֹ – הֵם הוֹרְגִים אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: טְעַן חֲבִילָה שֶׁל קָנִים, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם זָקְפֶנָּה, כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לָפוּשׁ.
הָלַךְ וּמָצָא שׁוֹמְרִים מִבִּפְנִים וְשׁוֹמְרִים מִבַּחוּץ, שֶׁאִם רוֹאִים הַזְּקֵנִים סִימָן שֶׁל רֶגֶל נִכְנֶסֶת הֵם הוֹרְגִים אֶת אֵלּוּ שֶׁמִּבַּחוּץ, וְשֶׁל יוֹצֵאת – הֵם הוֹרְגִים אֶת אֵלּוּ שֶׁמִּבִּפְנִים. הָפַךְ סַנְדָּלוֹ – וְהָרְגוּ אֶת אֵלּוּ שֶׁמִּבִּפְנִים; הָפַךְ סַנְדָּלוֹ – וְהָרְגוּ אֶת כֻּלָּם.
נִכְנַס וּמָצָא בַּחוּרִים מִלְמַעְלָה וּזְקֵנִים מִלְּמָטָּה, אָמַר: אִם אֲנִי נוֹתֵן שָׁלוֹם לַזְּקֵנִים תְּחִלָּה – אֵלּוּ הוֹרְגִים אוֹתִי, שֶׁיֹּאמְרוּ: אָנוּ גְדוֹלִים מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי אָנוּ יוֹשְׁבִים מִלְמַעְלָה וְהֵם מִלְּמַטָּה; וְאִם אֲנִי נוֹתֵן שָׁלוֹם לַבַּחוּרִים תְּחִלָּה – אֵלּוּ הוֹרְגִים אוֹתִי, שֶׁיֹּאמְרוּ: אָנוּ גְדוֹלִים מֵהֶם, שֶׁאָנוּ זְקֵנִים וְהֵם יְלָדִים. אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם לָכֶם. אָמְרוּ לוֹ: מָה לְךָ כָּאן? אָמַר לָהֶם: מֵחַכְמֵי הַיְּהוּדִים אָנִי וּבָאתִי לִלְמֹד חָכְמָה מִכֶּם. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, נִשְׁאָלְךָ דָּבָר. אָמַר לָהֶם: שַׁאֲלוּ, אִם אַתֶּם מְנַצְּחִים אוֹתִי – תַּעֲשׂוּ בִּי כִּרְצוֹנְכֶם, וְאִם אֲנִי מְנַצֵּחַ אֶתְכֶם – תֹּאכְלוּ פַּת אֶצְלִי בִּסְפִינָתִי.
זִקְנֵי אָתוּנָא – חכמי יוון היושבים בעיר אתונה המפורסמת כמרכז של חוכמה.
נַצְחֵם – גבור עליהם (בדברי חוכמה).
פּוֹשֵׁט – עור (בהמה).
בֵּית אָתוּנָא – בית מושב הזקנים והחכמים.
זָקְפֶנָּה וגו’ – הנח אותה על הקרקע כמי שמבקש לנוח.
סִימָן שֶׁל רֶגֶל – טביעת רגל.
נִכְנֶסֶת… יוֹצֵאת – בלא רשות הזקנים.
הָפַךְ סַנְדָּלוֹ – צעד כשהנעל על רגלו הפוכה, מקום העקב במקום האצבעות.
מִלְּמַעְלָה – בקומה השנייה.
*
אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָנוּ דִבְרֵי בַּדָּאוּת. אָמַר לָהֶם: הָיְתָה פִּרְדָּה אַחַת וְיָלְדָה, וְתָלוּ שְׁטָר בְּצַוַּאר הַוָּלָד וְכָתוּב בּוֹ, שֶׁהוּא תוֹבֵעַ בְּבֵית אָבִיו מֵאָה אֶלֶף זוּז. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי פִּרְדָּה יוֹלֶדֶת? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי לָכֶם דִּבְרֵי בַּדָּאוּת.
– מֶלַח שֶׁהִסְרִיחַ בַּמֶּה מוֹלְחִין אוֹתוֹ? אָמַר לָהֶם: בְּשִׁלְיָה שֶׁל פִּרְדָּה.
– כְּלוּם יֵשׁ שִׁלְיָה לְפִרְדָּה? – כְּלוּם הַמֶּלַח מַסְרִיחַ?
– בְּנֵה לָנוּ בַּיִת בַּאֲוִיר הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: הַעֲלוּ לִי חֹמֶר וּלְבֵנִים לְשָׁם.
– אֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵיכָן הִיא? זָקַף אֶצְבָּעוֹ וְאָמַר לָהֶם: כָּאן.
– וּמִי יֹאמַר שֶׁכָּךְ הוּא? – הָבִיאוּ חֲבָלִים וּמֹדּוּ.
– יֵשׁ לָנוּ בְּאֵר בַּשָּׂדֶה, הַכְנִיסֶהָ לָעִיר. אָמַר לָהֶם: הַפְשִׁילוּ לִי חֲבָלִים שֶׁל סֻבִּין וְאַכְנִיסֶנָּה.
– יֵשׁ לָנוּ רֵחַיִם שְׁבוּרִים, תָּפְרֵם. – הַפְקִיעוּ לִי מֵהֶם חוּטִים וְאֶתְפְּרֵם.
– עֲרוּגָה שֶׁל סַכִּינִים בַּמֶּה קוֹצְרִים אוֹתָהּ? – בְּקֶרֶן שֶׁל חֲמוֹר.
הֵבִיאוּ לוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים. אָמְרוּ לוֹ: אֵיזוֹהִי שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל שְׁחֹרָה? הֵבִיא הוּא לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי גְּבִינוֹת וְאָמַר לָהֶם: אֵיזוֹהִי שֶׁל עֵז לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל שְׁחֹרָה?
– אֶפְרוֹחַ שֶׁמֵּת בִּקְלִפָּתוֹ, מֵהֵיכָן הָרוּחַ יוֹצֵאת? אָמַר לָהֶם: בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנְסָה יוֹצֵאת.
– הַרְאֵנוּ כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹוֶה בְּהֶפְסֵדוֹ. הֵבִיא מַחְצֶלֶת וּמְתָחָהּ, לֹא נִכְנְסָה בַּשָּׁעַר. אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ קַרְדֹּם וְסִתְרוּ אֶת הַכֹּתֶל, – הֲרֵי כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹוֶה בְהֶפְסֵדוֹ.
לְבַסּוֹף הֵבִיא אֶת כָּל אֶחָד לַסְּפִינָה. כָּל אֶחָד כְּשֶׁרָאָה שִׁשִּׁים כִּסְאוֹת בְּחַדְרוֹ כְּסָבוּר: כָּל חֲבֵרָיו יָבוֹאוּ לְכָאן. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ לַסַּפָּן: הַתֵּר סְפִינָתְךָ. בֵּינְתַיִם הֵבִיא עָפָר מֵעֲפָרָם; כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַבְּלִיעִין נָטַל כַּד שֶׁל מַיִם מִבֵּית הַבְּלִיעִין.
כְּשֶׁבָּא לִמְקוֹמוֹ הֶעֱמִידָם לִפְנֵי הַקֵּיסָר וְרָאָם שֶׁהֵם שְׁפוּפִים, אָמַר: לֹא אֵלּוּ הֵם. נָטַל רַ' יְהוֹשֻׁעַ מֵעֲפָרָם וְזָרַק עֲלֵיהֶם – הֵעֵזּוּ כְּלַפֵּי הַקֵּיסָר. אָמַר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: עֲשֵׂה בָּהֶם כִּרְצוֹנְךָ. הֵבִיא אוֹתָם הַמַּיִם מִבֵּית הַבְּלִיעִין וּנְתָנָם בְּחָבִית. אָמַר לָהֶם: מַלְּאוּ חָבִית זוֹ וּלְכוּ לָכֶם. עָמְדוּ לְמַלְאוֹתָהּ, וְרִאשוֹן רִאשׁוֹן שֶׁעֵרוּ לְתוֹכָהּ נִבְלַע. הָיוּ מְמַלְאִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כִּתְפֵיהֶם – וְהָיוּ הוֹלְכִים וְכָלִים (בכורות ח ע“ב–ט ע”א).
דִּבְרֵי בַּדָּאוּת – דברים שאינם יכולים להתקיים.
תּוֹבֵעַ בְּבֵית אָבִיו – דורש ממון ממשפחתו.
אֲוִיר הָעוֹלָם – השמים.
מֹדּוּ – מדדו.
הַפְשִׁילוּ – שזרו.
הַפְקִיעוּ וגו’ – הוציאו לי מאבני הריחיים חוטים.
כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹוֶה בְּהֶפְסֵדוֹ – כלי שערכו קטן מן הנזק שהוא יכול לגרום.
קַרְדֹּם – גרזן.
סִתְרוּ – הרסו.
הַתֵּר סְפִינָתְךָ – וצא לים.
עָפָר מֵעֲפָרָם – אדמה מאתונה.
בֵּית הַבְּלִיעִין – מקום פלאי בים, הבולע כל מים שנשפכים אליו.
שְׁפוּפִים – מובסים ועגומים (ולכן לא הכירם).
הֵעֵזּוּ – התחצפו.
רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וגו’ – כל המים שיצקו לכלי נבלעו בתוכו בזה אחר זה.
הוֹלְכִים – ממשיכים.
נִשְׁמְטוּ כִּתְפֵיהֶם – נכפפה קומתם ונחלשו.
כָּלִים – מתים.
*
קכא שְׁנֵים עָשָׂר דְּבָרִים שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וּמֵהֶם שְׁלוֹשָׁה דִבְרֵי אַגָּדָה, שְׁלוֹשָׁה דִבְרֵי בּוּרוּת, שְׁלוֹשָה דִבְרֵי דֶרֶךְ אֶרֶץ.
שְׁלוֹשָׁה דִבְרֵי אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת” (יחזקאל יח, לב), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם” (שמואל א ב, כה)?
– כָּאן בְּעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, כָּאן בְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה.
– כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד” (דברים י, יז), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ” (במדבר ו, כו)?
– כָּאן קֹדֶם גְּזַר דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין.
– כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן” (תהלים קלב, יג), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ” (ירמיה לה, לא)?
– כָּאן קֹדֶם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה; כָּאן לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה.
שְׁלוֹשָׁה דִּבְרֵי בּוּרוּת: אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא?
אָמַר לָהֶם: מֵת מְטַמֵּא וְאֵין נְצִיב מֶלַח מְטַמֵּא.
– בֶּן שׁוּנַמִּית מַהוּ שֶׁיְטַמֵּא?
אָמַר לָהֶם: מֵת מְטַמֵּא וְאֵין חַי מְטַמֵּא.
מֵתִים לֶעָתִיד לָבוֹא צְרִיכִין הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אוֹ אֵין צְרִיכִין?
אָמַר לָהֶם: לִכְשֶׁיִּחְיוּ נַחְכִּים לָהֶם.
שְׁלוֹשָׁה דִבְרֵי דֶרֶךְ אָרֶץ: מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכַּם?
אָמַר לָהֶם: יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה.
אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם.
– אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה” (משלי ב, ו).
– מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְעַשֵּׁר?
אָמַר לָהֶם: יַרְבֶּה בִּסְחוֹרָה וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה.
אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ.
– אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעשֶׁר שֶלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב” (חגי ב, ח).
– מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים?
אָמַר לָהֶם: יִשָּׂא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ.
אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ.
– אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַבָּנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן” (תהלים קכז, ג) (נדה סט ע“ב–עא ע”א).
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא – עיר שהתפרסמה בחוכמתה.
בּוּרוּת – שטות ולגלוג.
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – התנהגות נכונה.
כָּתוּב אֶחָד וגו’ – ולכאורה יש סתירה בין שני הפסוקים (וכן בשתי הדוגמאות הבאות).
עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה – חוזרים בתשובה.
קֹדֶם גְּזַר דִּין – עדיין ניתנת העדפה לראויים לה.
בַּת פַּרְעֹה – שגרמה לשלמה לחטוא בעבודה זרה.
מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא – האם היא מטמאת, כדין גופת מת.
בֶּן שׁוּנַמִּית – שהחיה אלישע (מלכים ב, פרק ד).
הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי – זריקה של מים על אדם (ביום השלישי והשביעי לאחר שנטמא במגע עם מת), מים שמטהרים אותו מטומאתו.
נַחְכִּים לָהֶם – נשקיע מחשבה בעניין.
יְשִׁיבָה – לשם לימוד תורה.
יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים – יתפלל.
בֶּאֱמוּנָה – ביושר ובהגינות.
יְקַדֵּשׁ וגו’ – יקיים יחסי מין במחשבה טהורה.
*
קכב אָמְרָה בַּת קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: אֱלֹהֵיכֶם נַגָּר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו” (תהלים קד, ג), אֱמֹר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לִּי מַסְתּוֹרִית אַחַת. אָמַר לָהּ: לֶחָי! בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנִצְטָרְעָה. הוֹשִׁיבוּהָ בְּשׁוּק שֶׁל רוֹמִי וְנָתְנוּ לָהּ מַסְתּוֹרִית, שֶׁכֵּן הָיוּ נוֹהֲגִים בְּרוֹמִי, מִי שֶׁנִּצְטָרַע נוֹתְנִים לוֹ מַסְתּוֹרִית וְיוֹשֵׁב בַּשּׁוּק וְסוֹתֵר חוּטִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ בְנֵי אָדָם וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וְסוֹתֶרֶת חוּטִים. אָמַר לָהּ: יָפָה הַמַּסְתּוֹרִית שֶׁנָּתַן לָךְ אֱלוֹהַי? אָמְרָה לוֹ: אֱמֹר לֶאֱלוֹהֶיךָ שֶׁיִּטֹּל מָה שֶּׁנָּתַן לִי. אָמַר לָהּ: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּנוּ נוֹתֵן וְאֵינוֹ נוֹטֵל (חולין ס ע"א).
מְקָרֶה – בונה בעזרת קורות.
מַסְתּוֹרִית – כלי שבעזרתו פורמים את האריג.
לֶחָי – טוב, כך יהיה.
בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים – התפלל.
נִצְטָרְעָה – חלתה בצרעת.
יִטֹּל – ייקח.
*
קכג אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִפְּנֵי מָה לֹא בָּאתָ לְבֵי אֲבִידָן? אָמַר לוֹ: הָהָר – שֶׁלֶג, סְבִיבוֹתָיו – גְּלִידֵי קֶרַח, כְּלָבָיו אֵינָם נוֹבְחִים, טוֹחֲנוֹתָיו אֵינָן טוֹחֲנוֹת (שבת קנב ע"א).
בֵּי אֲבִידָן – מקום ישיבת חכמים לדיונים ולוויכוחים.
הָהָר שֶׁלֶג – שערות הראש הלבינו.
סְבִיבוֹתָיו – השפם והזקן.
כְּלָבָיו אֵינָם נוֹבְחִים – הקול אינו נשמע.
טוֹחֲנוֹתָיו – השיניים.
*
קכד כְּשֶׁמֵּת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: מִי יַעֲמֹד לָנוּ בִּפְנֵי הַמִּינִים? אָמַר לָהֶם: “אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים – נִסְרְחָה חָכְמָתָם” (ירמיה מט, ז) – כֵּיוָן שֶׁאָבְדָה עֵצָה שֶׁל בָּנִים, נִסְרְחָה חָכְמָתָם שֶׁל הַגּוֹיִים (חגיגה ה ע"ב).
כְּשֶׁמֵּת – כשעמד למות.
מִי יַעֲמֹד וגו’ – מי יתווכח כעת עם הכופרים והגויים (ראו קטעים קטז–קכב).
“אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים” – עם מות ר' יהושע.
נִסְרְחָה – התקלקלה ונפגמה.
*
קכה מִשֶּׁמֵּת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בָּטְלָה עֵצָה וּמַחֲשָׁבָה (סוטה מט ע"ב).
בָּטְלָה וגו’ – לא נמצאו עוד אנשים בעלי עצות ומחשבות מעולות כר' יהושע.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.