הקדמה, כמוה כ…מעי העוור. איש אינו יודע למה הוא דרוש, אף על פי כן – הוא ישנו.
הקדמה כותבים, בדרך כלל, בשני מקרים: א) כשיש מה להגיד ב) כשאין מה להגיד.
כותב אותה או המחבר עצמו, או סופר אחר שאותו מחבר כתב פעם הקדמה לספרו שלו.
הקדמה אין קוראים. ובצדק.
הקדמה קלאסית פותחת בדברי־הצטדקות מגומגמים של המחבר למה הוא ראה צורך לכתוב ספר ומסיימת בהבעת־תודה למי ש“בלעדיו ספר זה לא היה נכתב”. למותר להגיד, כי אותו מישהו הוא לרוב יצור פיקטיבי שאינו קיים, אלא בדמיונו של המחבר.
*
כיוון שלא מצאתי איש שיסכים לכתוב לי הקדמה, לא נותר לי בלתי אם להסביר בכוחות־עצמי למה החלטתי להנציח בספר את 19 הפליטונים ששידרתי במסגרת פנתי “פרטי בהחלט”, בתכנית ב“צרור אחד” ב“קול ישראל”.
מאז נטלתי עט בידי, קסם לי כוח־המסתורין האצור במלים. ראיתי במלה לא רק אמצעי להביע בו רעיונות או דעות, כי אם יצור חי. יצור שיש לו גוף, נשמה, אופי, רצונות, קאפריסות.
מלים… מלים… מלים… – אמר האמלט.
כן, אבל מלים יש בכוחן לזעזע ממלכות, להחריד שליטים, להוליך אנשים אלי קרב, להלהיב המונים, לזרוע אימה, לרומם ולהשפיל, לדכא ולקומם, לשמח בריות או לנסוך בהם עצבות.
המלה לופתת אותך בצבת־ברזל, אך היא גם מלטפת ביד ענוגה; פעם מענה קשות את הגוף ופעם מהנה את הנפש; פעם מסעירה רגשותיך ופעם מסירה קמטי־דאגות ממצחך; היא גם מרגיזה וגם מרגיעה, גם מטיפה מוסר וגם מפתה לדבר־עבירה; גם לוחצת על מצפונך וגם חולצת ממיצר;
אהבתי להתבונן במשחקן של מלים; אהבתי לעקוב אחר שעשועיהן הקונדסיים. נהניתי מתעלוליהן.
הנה עומדת לפניך מלה־מטרוניתא מכובדת, כולה אומרת הוד וקדושה. הכל קדים לה קדה, חפצים ביקרה; אך מניה וביה, קורצת לך הקדושה קריצה שובבנית בעינה, מסירה מעצמה אות אחת בלבד והגבירה הסולידית הופכת נערה קלת־מידות;
ומה קל להפוך, בן לילה, מלך אדיר־כוח ללמך מגוחך, אוהב לאויב, חוזה להוזה, משפט למשפח, סופר ל…שופר.
כי כן, אהבתי את המלה, את הקסם, החן, והעצמה האצורים בה. לימים, התקרבתי אל המלים ונקשרו קשרי־רעות בינינו. ממסתכל פאסיבי אף הפכתי, לעתים, למשתתף פעיל במשחקיהן ובתעלוליהן. באין רואה, עזרתי להן להתל בבריות…
כאשר נהיו יחסינו אינטימיים יותר, נטלתי עמי אחת לשבועיים צרור מלים אל אולפני “קול ישראל” ויחדיו היינו משתעשעים לפני המיקרופון. מראש הזהרתי את ידידותי, שאין זה יאה לאדם מבוגר, כמוני, רק להשתעשע. גם אם לא ינעם להן הדבר – ולא רק להן… – נצטרך מפעם לפעם גם לומר משהו. משהו “לא משעמם מדי ולא חריף מדי, קצת מחנך וקצת מבדר, קצת רציני וקצת משעשע…” (כפי שכתוב בעמוד 7 של ספר זה ולפיכך אין טעם לחזור על כך פעמיים).
וכך המשכנו לשדר בפינתנו “הפרטית בהחלט” תשעה ירחים עד שתם המחזור הראשון של השיחות.
יום אחד, הופיעה אצלי משלחת מכובדת מטעם המלים, כמעט מלון־כיס שלם, ובפיה בקשה:
אנא, כנס אותנו פעם, את כולנו יחד, לאיזו מסיבה משותפת, כפי שמכנסים, להבדיל את מחזורי “הרצליה” או את ותיקי פלמ"ח. נשב, – כך אמרה משלחת־המלים, – ליד מהדורה, נשתה קפה מפינג’ן ונעלה זכרונות ברוח “היו זמנים”.
הסכמתי.
וכך נולד קובץ זה.
*
כאשר ניגשתי לקיים מסיבת־רעים זו, כלומר לערוך השידורים לדפוס, הסתבר לי, אגב קריאה, שאני עצמי שוב אינני מבין פשרם של רבים מן התעלולים שערכנו לפני המיקרופון.
בלית ברירה, הלכתי אל כותרות העתונים מן הימים, בהם נערכו השידורים ובעזרתן פענחתי את הסתומות.
אינני מציע שגם הקורא ילך בדרך זאת.
חבל על הזמן.
אך אם בכל זאת יתקשה הקורא להבין פה ושם כוונתו של פסוק או עיתויו, יטריח עצמו להציץ במדור המיוחד בסוף הספר (הזכרת נשכחות) ושם ימצא, ערוך ומסודר פרק כפרק, את לוח־הארועים כפי שנשתקפו בשידור. מהם דברים שעמדו ברומו של עולם ומהם פכים קטנים שערכם כיום כקליפת־השום.
אך למען השם, אל־נא תתחילו מן הסוף…
*
ועתה, יורשה נא לי להודות למספר אישים, ש“בלעדיהם ספר זה לא היה נכתב”:
למר ניקיטה כרושצ’וב (מוסקבה), לנסיך בון־אום (לאוס), למר יוסל’ה שוחמאכר (חולון), לגברת בריז’יט בארדו (פאריס), למר דב יוסף (ירושלים), למר מואיז צ’ומבה (קטנגה), למר נ. ארליך (מוסקבה); לגב' אליזבט טיילור (רומא?), לרב מנדלסון (מושב קוממיות), לאו־נו (בבידוד בראנגון), לג’מל עבדול נאצר (מדרום־מערב לתל־אביב), לרב שלמה לורנץ (ירושלים), למר אהרון בקר (קומה חמישית, בנין הועד הפועל), ליעקב בן־הרצל (קול ישראל) ולרבים רבים אחרים שתקצר היריעה לקרוא בשמותיהם.
ש.ר.
נ.ב.
תודה גם לדוש, שבלעדיו ספר זה היה נראה עלוב למדי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.