שודר ב־17 בנובמבר 1961
חמש דקות אלו – כך נאמר לי – הן כולן שלך. קח ועשה בהן כחפצך. רק השתדל להיות לא משעמם מדי ולא חריף מדי, קצת מחנך וקצת מבדר, קצת רציני וקצת משעשע. נו, אתה הרי יודע כבר…
לא. אינני יודע. למען האמת, אפילו ברגע זה כאשר אני ניצב בדחילו לפני המיקרופון אינני יודע עדיין.
ואף על פי כן – נתפתיתי.
כי מגיע לפעמים זמן, ואדם חש לפתע שהוא זקוק למשהו פרטי בהחלט. מין פינה שקטה, מין מנזר, שבו הוא יכול להתבודד עם האונו שלו, – סליחה, רציתי לומר עם האני שלו… – קרן־זוית פרטית שכזאת בין אלומות־זרקורים, נוה שקט צמוד למיקרופון…
פרטי בהחלט – מין גל משלי, גל כזה אשר גם יהיה כבד, לא יהיה עכור, וגם אם יהיה קל לא יהיה מכור. מנזר – שמין זר לא ידרוך בו; שאדם יוכל בו להתרכז מבלי להתרגז, ולהרהר מבלי למהר, לחשוב בקול רם – וברמקול.
זו תהיה איפוא, הפינה השקטה שלי, פרטית בהחלט. בפינה זו ניפגש מפעם לפעם ונשוחח.
על מה?
על מה – לא?
על הכל ועל לא כלום, על שלג דאשתקד ועל החמסין של היום; על מחר שאיננו ועל אמש שעוד יבוא; על תיקים בלא שרים ועל זועפים שאינם… שרים; על מתים שאינם נקברים ועל חנוטים שנזרקים מקבריהם; על תכשיט ששמו מרגלית ועל קרן ששילמה רבית דרבית; על חמומי־טבריה ועל חכמי באר־שבע; על ששון שאינו מרבה שמחה ועל ישעיהו שאיננו נביא. על מסים ללא תקרה ועל תקציב ללא תחתית; על עצים כרותים ועל אבנים אשדודות; על נפשות שמחפשות מחבר ועל סיעות שמחפשות מבקר.
והכל – פרטי בהחלט.
אם יציק לי דבר כלשהו – אביא זאת לפניכם. כפי שנאמר:
דאגה בלב איש יקליטנה. אם ישמח דבר לבבי – אשמח גם אתכם. ואם חוט־שידרה לא יהיה לדברים לפעמים, חוט־שידור יהיה גם יהיה. אם הד לא יהיה – רמקול יהיה.
אשתדל להפוך פינה זו למין אנדרלמוסיה מאורגנת, תוהו־ובוהו מתוכנן. מין קונגו פרטי משלי.
פעם על השערים של אשכול ופעם על השערים של מנדי: מעין: לכל־מאנדי’בעי. פעם על אֵלים שנופצו פסיליהם ופעם על כסילים שנופצו אליליהם; פעם על או"ם, ופעם – על כלום. פעם על בן־בלה ופעם סתם דברי־בלע.
כי כן, כך אנו מתארים לעצמנו את פינתנו זאת, הפרטית בהחלט: שיחת חולין על ענינים שברומו של עולם ושיר־מזמור לדברים שמתגלגלים בצדי דרכים; עניני־דיומא להבהובה של הברקה, שורות־פטיט – בזכוכית מגדלת.
ואתם המאזינים, אל דאגה: זמן רב לא תסבלו.
שהרי אם לא אצליח – יזרקוני, אם אצליח – יפסיקוני…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.