שודר ב־12 בינואר 1962
ידידי, הערב פונה אני אליכם בבקשה שתושיטו לי יד־עזר להקמת ליגה חדשה בארץ, הליגה למלחמה בצמידות, או כפי שהיא תיקרא מעתה בראשי תיבות: לל"ץ.
הצורך בהקמת ליגה זו החריף השבוע נוכח הגל הגואה של שביתות. מכל הגלים שמסעירים את המדינה זהו הגל המסוכן ביותר, שכן הוא קנה לעצמו שביתה אצלנו בזכות פולחן השוויון שרק הפער קדוש ממנו, ובזכות האדרת־הרוח־והמדע שרק עבודת כפים נעלה ממנה.
מובטחני כי שורש כל רע הוא במשטר הצמידות שנהוג אצלנו במדינה. מי לא צמוד למי?
טכנאים למהנדסים, מהנדסים לרופאים, רופאים לאחיות, אחיות לאחים, אחים לאבא, אבא לאבן, אבן למורים, מורים למורות, מורות לגננות, גננות לגננים, גננים לרפתנים, רפתנים לטראקטוריסטים, טראקטוריסטים לטכנאים, טכנאים למהנדסים וכך חוזר חלילה…
כולם צמודים זה לזה, קשורים זה לזה, תלויים זה בזה כאילו היינו איזו שרשרת־בריאות שאין להפריד בין חוליותיה, כאילו היינו לא בני־אדם כי אם תעריפי־נסיעות באוטובוסים שאחד כרוך בשני, כאילו היינו ערימת־אגוזים שאך תזיז אחד מהם וכל הערימה מתגלגלת כמו מפולת־שלג בפרו.
כמו טובי ללובי, כמו יד לשם וכמו שם ליפת, כמו משל לנמשל וכמו מפ“מ למימשל, כמו “דברות” ל’עשרת” וכמו וויצ“ו ליום־סרט, כמו באר לשבע וכמו הרגל לטבע, כמו אל ל־על וכמו גל ל־קל, כמו דה־לגול וכמו גול לנבחרת, כמו ספרא לסייפא וכמו סלפא לזייפא, כמו בי.ג’י לבודה וכמו בודה לפֶשט, כמו ג’י.ג’י ל”הבימה" וכמו “הבימה” ל“דיבוק” כך דבוקים הננו כולנו, רתוקים והדוקים ללא רווח בין השורות ועם מספיק רווח בקופות.
מה לא צמוד למה?
אנחנו ל“לוקש”, ה“לוקש” למשכורת, המשכורת למדד, המדד ליוקר, היוקר למחיה, המחיה לפרנסה, הפרנסה לאשכול, אשכול לענבים, ענבים לכרם, כרם לתימנים, תימנים לספרדים, ספרדים לששון, ששון לגיל, גיל לפנסיה, פנסיה לקופה, קופה לשרצים וכך עד אין קץ ועד אין סוף.
כבר ביאליק הגדול בשירו המפורסם המצמיד חזה חזיון־אימים זה והזהיר אותנו מפניו בשירו הנפלא:
ובצאתך יחידי לעתות בלילה
בשעה שנוצצים כוכבים מלמעלה
ושמעו אזניך מרחוק קול הומה
וראו עיניך מרחוק אור נוצץ
בחלון ובעדו דמות אדם, הדומה
לצלו של מת מתנועע, מתרוצץ
מתרוצץ מתנודד, והמית הגיון נכאים
תנשא על נבכי השקט עדיך
אז מצמיד באחד מבתי הכלאים
מאחר בנשף – תראינה עיניך
שמעתם? “צלו של מת מתנועע, מתרוצץ ומתנודד”…
כן! – כזאת יקרה לנו אם לא ניחלץ כולנו, ומיד למלחמת־השמדה בעקרון ההצמדה שנוטל מאתנו את תחושת האינדיבידואליזם והרגשת ה – פרטי בהחלט.
הלאה ההצמדה!
אל יהיו עוד צמודים –
הירח לפרוטה, הפרוטה ללירה, הלירה לדולאר, הדולאר לזהב, הזהב לתפוחים, תפוחים לעצים, עצים לווייצים, ווייצים לקק“ל, קק”ל לדונאם, דונאם לפיק, פיק לברכים…
אל אלהים, לאן נגיע!
סופה של שרשרת זו מי ישורנו? אחריתו של נחש רב־חוליות זה מי ידע?
הן אם לא נפריד בין הדבוקים בעוד מועד, אם לא נפרק את השותפות הכפויה הזו, אם לא נילחם בעוז למען הפרדה מוחלטת – אפרטהייד בלע"ז – כי אז חלילה נמצא עצמנו יום אחד כולנו בצרור אחד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.