פורסם ב.מעריב" ב־23 במרץ 1962
חוק זה
בא במקום
החוק העותומני מימי השולטן
וחוק־המנדט של אלביון הצבוע
החוק הלאקוני מימי ג’ינג’יס חאן
והחוק הדראקוני של הכהן הידוע.
חוק זה
תכליתו
להגדיר את תפקיד הלשון
להגן על כבוד השלטון
לשים קץ להפצת דיבה
בעולם הזה ובעולם הבא.
בתוקף חוק זה
מצווה היא
החל מהיום
לא לכתוב ולא להכתיב.
לא לרמוז ולא להדליף
לא לדבר ולא להרהר
לא לבקר ולא לשדר
לא לצטט ולא לצייר
לא לשרטט ולא לספר
לא לדעת ולא להודיע
לא לשמוע ולא להשמיע
אלא
הודיה וקילוסים
תשבחות ופרכוסים
לאח הגדול שעינו פקוחה
ולאחים הקטנים מאותה משפחה
ומעתה
לא ילעיז עוד אדם בעתונות
ובפרשה לא יבחש עוד איש
ולא ילבינו פני חבר בהסתדרות
היושב בקומה חמשית
אף מלה על מעילה
אף משפט על משפט
לא צל של רמז על רמז של צל
אף שמינית של שמץ על שקיעתו של אֵל
מה מותר
עוד לעשות
בלשון?
ללקק בול קק"ל והדואר
וגם פינכת השליטים
בשעור דקדוק יסתכן בבית סוהר
שלא יבחין בין היחיד ורבים
מירושלים יצאה הטריא ושקלא
לא יהי עוד לשון על לשוננו נופל
לשון אדם לחכו תדבק לו
אם ישכח מי היה בה פעם מושל.
אם פרסם עורך
לשון־הרע
יקבל:
שנה מאסר
וקנס בודאי
נזיפה מהשר
וגנוי ממפא"י
פרסם לשון הרע
שנית
יסגרו
את:
הפה שדיבר
הברז שדלף
האיש שחיבר
והעתון שכתב
פירסם עורך לשון
הרע בשלישית
ינתקו לו:
חשמל ואינסטלציה
ואת מקור ידיעותיו
את קשרי־האינפורמציה
ואת פתיל חייו.
מי שיחרוץ – דינו נחרץ
מי שילשין – לשונו תקוצץ
מי שיגלה – יגלוהו
מי שירמוז – ירמסוהו
פרסם העתון
לשון הרע
תחול האחריות
על:
העורך, הכורך
והמגיש לרוטאציה
המפיץ, המריץ
והאחראי לאינסטלציה
יוצק העופרת
ורושם סטנוגראמה
היד המוסרת
טופס טלגראמה
העתונאי, הטלפונאי
והעורך הלילי
החשמלאי, הפזמונאי
והכתב הפלילי
הבחור הזעצער
ואיש ההגהה
שלא כובש את הייצר
ומפיץ לשון הרע
הכותב, האומר, החושב, הרומז
וכל מבקר שבלשונו הוא גומז
וכל האחרים אם נותרו עוד כאלה
כולם ביחד יושלכו אל בור כלא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.