שודר ב־6 באפריל 1962
על אף המאורעות הסוערים שמתרחשים סביבנו נשוחח היום על אף.
על אפה של קליאופטרה, מלכת־מצרים אשר בניד־עפעף ובניע־אף הדבירה מושלים אדירים והשפיעה השפעה מכרעת על מהלך דברי הימים.
אחד התחביבים האהובים על היסטוריונים הוא תחביב ה“אילו”: מה היה קורה בעולם, אילו… אילו אלכסנדר הגדול לא היה סובל מתסביך נחיתות ואילו נאפוליון לא היה סובל מכאבי־ראש ואילו נירון קיסר היה מצליח בדורו כפי שכל המשוררים המודרניים מצליחים בדורנו ואילו הקורפוראל שיקלגרובר, המכונה היטלר, היה לו הכשרון של פיקאסו…
אך המפורסמת ביותר בכל השאלות ההיפוטטיות הללו היא שאלתו של פאסקאל: מה היה קורה, אילו לקליאופטרה היה אף אחר?..
ההיסטוריה מלמדת אותנו כי מלכת מצרים היתה יפת־תואר והיה לה אף חטוב להפליא – ממש אפ־רודיטה. ככתוב בשיר השירים: אפך כמגדל הלבנון… עובדה היא כי יוליוס קיסר השתגע אחריה ואין היום כמעט ספק בכך שאלמלא הרומאנ’ום האימפריום הזה, היה גורלו של האימפריום רומאנום אחר משהיה…
בני־רומא העתיקה הם שנתנו לנו את האימרה “אובי פאטריה – איבי בנה”, רוצה לומר: “שם טוב היכן שהמולדת”, אך יוליוס קיסר חשב כנראה ש“אובי קליאופטרה איבי בנה” והעדיף לבלות לצדה של היפהפיה המצרית, תחת להשגיח על מעשיו של… ברוטוס. אלמלא זאת לא היינו צריכים ללמוד לבחינות־הבגרות את המונולוג המפורסם ממחזהו של שקספיר, ואלמלא זאת…
לא היתה ליז טיילור מתגלגלת לרומא להסריט בה סרט על חיי קליאופטרה ויתכן שאדי פישר היה נשאר בבעלותה עד עצם היום הזה.
אך מה לעשות?
רצה הגורל וקיסר רומי נשבה בקסמיה של קליאופטרה והענינים התגלגלו כפי שהתגלגלו ועכשיו יש לנו חרפות ובושות.
וכשאני אומר לנו, הרי הכוונה היא כמובן לעם ישראל. שכן, אילו מדובר היה בסתם איזו “שיקסע” מהוליבוד, לא היה איכפת לנו כלל וכלל כיצד היא מבלה את החופשה ברומא. אבל הגברת אלישבע־רחל איננה סתם אחת: היא בת ישראל כשרה, שהתגיירה כדת וכדין, ואחרי פרשת יוסל’ה שוכמאכר שכבר גרמה לנו בושות וחרפות בעיני הגויים, אין אנו יכולים להרשות לעצמנו סקאנדאל משפחתי נוסף…
כלום יכולים אנו לשכוח באיזו גאווה קיבלנו את אלישבע־רחל לחיק שלנו, כלומר לחיק היהדות? וכמה תקוות טובות תלינו בה? הרי מעשה ההתגיירות הזה היה בעינינו כ“דוקטרינת1 מונרו” חדשה. בדמיוננו ראינו את מונה־ליז מברכת בערב שבת על הנרות ומכינה געפילטע פישער – ממש א אידישע מאמע.
והנה עכשיו: מה יהיה עכשיו?
אפילו נניח שאדי המסכן יישר איכשהו את החשבון הדֶבי־טורי שלו, הרי הכתם שנשאר על היהדות לא יימחק במהרה.
תסלחו לי, שאני מחטט היום בצורה כזו בענין שהוא פרטי בהחלט. אבל הפרשה העיבה השבוע במידה כזו על כל המאורעות האחרים עד שאיננו פטורים גם ללמוד ממנה איזה לקח.
אני יודע כי הריני מזמין תגובות נזעמות מצד מועצת־הפועלות ומצד ארגון אמהות עובדות, אך בכל זאת איני פטור מלהביע דעתי שכל הטראגדיה הזאת לא היתה מתרחשת אילו לא היו שולחים הבעלים את נשותיהם לעבוד עבודות־חוץ. אינני מדבר כבר על כך כי מבחינת מס־הכנסה אין הדבר משתלם כלל, אבל אילו היה אדי פישר מסתפק במה שיש לו ולא היה שולח את אשתו להרויח מן הצד ומן הבד לא היה קורה מה שקרה.
אבל, כאמור, שורש הטראגדיה אינו בכך. החוטים מוליכים אותנו 2000 שנה ויותר אחורנית, ישר אל אפה היפה של קליאופטרה.
אלמלא היא…
תתפלאו, אבל אפה של קליאופטרה נושא גם ישירות באחריות למאורעות האחרונים בסוריה. ואין זה סתם “טריק” מצדי כדי לקשור בין שני נושאים רחוקים.
שוב פעם, תעיינו בספר ההיסטוריה ותמצאו: כיצד הגיעה בכלל קליאופטרה אל יוליוס קיסר? בגלל המרד שמתחריה של קליאופטרה המלכה חוללו בסוריה. יוליוס קיסר בא בשם רומא לשמש בורר בין הצדדים הנצים ובינתיים נשבה בקסמיה של היפהפיה המצרית.
אך לא די בכך: כאשר הגיע לשיאו הרומאן החדש בין קליאופטרה לבין אנטוניוס – מי שירש מקיסר גם את המלוכה וגם את המלכה – פרץ שוב מרד בסוריה ומארק אנטוני הוא הוא שסיפח לאחר דיכוי המרד את סוריה כפרובינציה לקיסרות שלו ובנה של המלכה המצרית היה למעשה השליט על סוריה. היה זה, איפוא, אנטוני אשר טיפח אצל המצרים את הקליאופטריוטיזם הסורי שממנו לא יכלו עוד להשתחרר במשך 2000 שנה ויותר.
אך טבעי שהמצרים לא רצו עוד לוותר על הנחלה שקליאופטרה השיגה בשבילם בזיעת אפה. וכך התגלגלו הענינים עד למרד האחרון. אלא שהפעם לא היה עוד לשליט המצרי איזה אנטוני שיעזור לו לכבוש מחדש את סוריה. אדרבא, עצם השם אנטוני מנוחתו עידן, מעורר אצל יורשיה של קליאופטרה אסוציאציות לא נעימות בהחלט…
וכך נאלצו להשלים עם הגירושין על אפם ועל חמתם.
אבל זה לא שייך לכאן…
נחזור איפוא לנושא:
כי כן, ניתן להוכיח בעליל שאלמלא האף של קליאופטרה לא היה בסופו של דבר נאצר מספח את סוריה ולא היתה סוריה מורדת במצרים, ולא היו הקצינים בדמשק מורדים באלה שמרדו במצרים, ולא היו המורדים בחלב מורדים בקצינים של דמשק שמרדו באלה שמרדו במצרים, והדייגים על הכנרת היו יכולים בשקט להוסיף ולדוג את דגיהם מבלי להיות מוטרדים, וגנרל שוודי אחד לא צריך היה לקלקל את הרושם הטוב שהשאיר אצלנו ראש ממשלה שוודי, והאמריקנים לא צריכים היו לערוך עדלי־יאדה במועצת הבטחון ובכלל…
אבל ההיסטוריה רצתה אחרת והחוטם שהטביעה המלכה היפהפיה על דברי הימים – אי אפשר עוד להשתחרר ממנו לעולמים.
-
“דוקטינת”במקור המודפס – הערת פב"י. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.