בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁהַגָּמָל הָיָה יוֹצֵא בִּשְׁלִיחוּת, כְּשֶׁהַצְּפַרְדְעִים הָיוּ מְסֻגָּלִים לָעוּף, וּכְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי נוֹהֵג לְשׁוֹטֵט עַל הֶהָרִים וּבַעֲמָקִים, הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שֶׁהִתְגוֹרְרוּ יַחְדָיו.
מִחוּץ לְאִמָּם הַזְּקֵנָה וְלַדַּלּוּת שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶנֶת בְּבֵיתָם, הָיוּ לָהֶם בְּנֵי־בָּקָר מְעַטִים שֶׁיָרְשׁוּ מֵאֲבִיהֶם; וְהִנֵּה עָלָה הָרַעֲיוֹן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה קֵרֵחַ, לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת מְעַט הָרְכוּשׁ שֶׁלָהֶם, וְיוֹם אֶחָד הוּא הָלַךְ אֶל הָאָח הַבְּכוֹר וְאָמַר אֵלָיו:
“הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת שְׁתֵּי הָרְפָתוֹת הָאֵלֶּה, הָאַחַת הִיא כִמְעַט חֲדָשָׁה, הַשְׁנִיָּה הִיא כִמְעַט חֲרֵבָה. הָבָה נוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּרוֹת הַחוּצָה, וְאֵלֶה שֶׁיַחְזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַחֲדָשָׁה יִהְיוּ שֶׁלִי, הָאֲחֵרוֹת יִהְיוּ שֶׁלְךָ”.
“הוֹ, לֹא, מוּחַמַד”, הֵשִׁיב הָאָח הַבְּכוֹר; “אֵלֶּה שֶׁיַחְזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַנּוֹשָׁנָה יִהְיוּ שֶׁלְךָ”.
מוּחַמַד הִסְכִּים. הַפָּרוֹת הוּצְאוּ לַחָפְשִׁי, וְכֻלָּן חָזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַחֲדָשָׁה, מִלְּבַד פָּרָה עִוֶּרֶת זְקֵנָה וַעֲלוּבָה. מוּחַמַד הִבִּיעַ דִבְרֵי תַּרְעוּמוֹת וְלֹא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן, אֲבָל יוֹם יוֹם הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה הָעִוֶּרֶת שֶׁלוֹ אֶל הַמִּרְעֶה, וּבָעֶרֶב הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה.
יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב לְצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה בֵּין הָעֲנָפִים וְהָיְתָה כּוֹפֶפֶת אוֹתָם כְּלַפֵּי מַטָּה וּמַשְׁמִיעָה אֶת קוֹל חֲרִיקָתָם. וַאֲזַי נִגַּשׁ מוּחַמַד אֶל אֶחָד הָעֵצִים וְאָמַר אֵלָיו:
“חַרְקָנִי שֶׁכְּמוֹתְךָ, הַאִם רָאִיתָ אֶת אָחִי?”
הָעֵץ כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וְהִמְשִׁיךְ בַּחֲרִיקוֹתָיו בְּקוֹל רָם עוֹד יוֹתֵר; וְאָז שָׁאַל אוֹתוֹ מוּחַמַד שֵׁנִית, וְשׁוּב לֹא הֵשִׁיב לוֹ הָעֵץ כָּל מְאֻמָּה.
נִתְמַלֵּא מוּחַמַד חֵימָה, נָטַל אֶת הַגַּרְזֵן שֶׁלוֹ, וְהֵחֵל גוֹדֵעַ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה – מַפָּל שֶׁל מַטְבֵּעוֹת זָהָב הֵחֵל לִזְרֹם מִן הַגֶּזַע הֶחָלוּל, דֶרֶךְ הַחֲתָכִים שֶׁעָשָׂה בְּגַרְזְנוֹ.
אַף כִּי שִׂכְלוֹ לֹא הָיָה רַב בְּיוֹתֵר, בְּכָל זֹאת הֵבִין מוּחַמַד לְהִשְׁתַּמֵשׁ בִּתְּבוּנָתוֹ הַמּוּעֶטֶת, וְלָכֵן הָלַךְ הַבַּיְתָה, וְשָׁאַל מֵאָחִיו הַבְּכוֹר שׁוֹר רָתוּם לָעֲגָלָה, וְהִשִּׂיג לוֹ שַׂקִים, וּמִלֵּא אוֹתָם בָּחוֹל; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעֵץ, הוּא שָׁפַךְ אֶת הַחוֹל הַחוּצָה, וּמִלֵּא אֶת הַשַּׂקִים בְּמַטְבֵּעוֹת הַזָּהָב. וְכַאֲשֶׁר חָזַר הַבַּיְתָה הִשְׁתּוֹמֵם אָחִיו לְמַרְאֶה הָעשֶׁר הָרַב כָּל כַּךְ.
וְשׁוּב נִשְׁתּוֹקֵק הָאָח הַצָּעִיר לְחַלֵּק אֶת הָרְכוּשׁ בֵּינֵיהֶם; וּכְמוּבָן, לֹא הִתְנַגֵּד הַפַּעַם הָאָח הַבְּכוֹר לְהַצָּעָתוֹ. הוּא הָלַךְ וְשָׁאַל מִשְּׁכֵנוֹ כְּלִי לִמְדֹד בּוֹ אֶת הַזָּהָב, וְעוֹרֵר עַל יְדֵי כַּךְ אֶת סַקְרָנוּתוֹ לָדַעַת, מַה רוֹצֶה מוּחַמַד הַסָּכָל לִמְדֹד בַּמְשׂוּרָה. הַשָּׁכֵן מָשַׁח אֵיפוֹא אֶת תַּחְתִּית הַכְּלִי בְּדֶבֶק־צִפֳּרִים, וְכַאֲשֶׁר הֶחֱזִיר הַקֵּרֵחַ אֶת הַכְּלִי נִמְצְאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב דְבוּקָה בְתַּחְתִּיתוֹ.
הָלַךְ הַשָּׁכֵן וְגִלָּה אֶת הַסּוֹד לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחָבֵר סִפֵּר אַף הוּא לַחֲבֵרוֹ, וְכָךְ יָדְעוּ כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר עַל מַזָּלוֹ הַטּוֹב שֶׁל מוּחַמַד.
זָהָב רָב כָּל כַּךְ בִּרְשׁוּתָם שֶׁל שְׁנֵי הָאַחִים גָרַם לָהֶם צָרוֹת צְרוּרוֹת. הֵם לֹא יָדְעוּ מַה לַעֲשֹׂת אִתּוֹ. לְבַסּוֹף הֵם לָקְחוּ אִתִּים וְחָפְרוּ תְּעָלָה עֲמוּקָה, וְקָבְרוּ בָה אֶת הַזָּהָב, וּבְחִפָּזוֹן רָב נִמְלְטוּ מִכְּפַר מוֹלַדְתָּם.
לְאַחַר שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִבֵּיתָם, חָשַׁב הָאָח הַבְּכוֹר כִּי לֹא נָעַל אֶת דֶלֶת בֵּיתוֹ. הוּא שָׁלַח אֵיפוֹא אֶת אָחִיו הַצָּעִיר שֶׁיִדְאַג לָזֹאת. כַּאֲשֶׁר הִגִיעַ הַבַּיְתָה, חָשַׁב מוּחַמַד כִּי עָלָיו לִדְאֹג לָזֶה שֶׁאִמָּם לֹא תְגַלֶּה אֶת סוֹדָם. לָכֵן הִרְתִּיחַ דוּד שֶׁל מַיִּם, וְשָׂם אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְתּוֹכוֹ, וְהִמְתִּין עַד שֶׁלֹא הוֹצִיאָה עוֹד כָּל הֶגֶה. לְאַחַר מִכֵּן, הוֹשִׁיב אוֹתָה לְיַד הַקִּיר, וְתָּמַךְ בָּה בְּמַטְאַטֵא לְבַל תִּפֹּל, לָקַח אֶת הַדֶּלֶת עַל שִׁכְמוֹ וְחָזַר אֶל אָחִיו שֶׁהָיָה מַמְתִּין לוֹ בַּיַּעַר.
כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאָח הַבְּכוֹר אֶת הַדֶּלֶת, וְהֵבִין אֶת אֲשֶׁר קָרָה לְאִמָּם, זָעַף מְאֹד עַל הַקֵּרֵחַ, אֲשֶׁר הִשְׁלָה אֶת עַצְמוֹ וְחָשַׁב כִּי עָשָׂה מַעֲשֶׂה נָבוֹן בְּיוֹתֵר שֶׁלָקַח אֶת הַדֶּלֶת אִתּוֹ, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת פְּתִיחָתָה עַל יְדֵי הַזּוּלַת. הָאָח הַבְּכוֹר נָטַל אֶת הָאָח הַצָּעִיר בְּעָרְפּוֹ וְטִלְטֵל אוֹתוֹ בְּחָזְקָה.
שָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר מַה לַעֲשֹׂת עַכְשָׁיו, הוּא רָאָה שְׁלשָׁה רוֹכְבִים בָּאִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ. בְּפַחְדָם הָרַב, חָשְׁבוּ הָאַחִים כִּי הַפָּרָשִׁים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, וּבִדְאָגָה רַבָּה הֵם חִפְּשׂוּ לָהֶם מְקוֹם מִקְלָט עַל אַחַד הָעֵצִים, וְנָשְׂאוּ אֶת הַדֶּלֶת אִתָּם.
וּמֵאַחַר שֶׁבֵּינָתַיִם יָרַד הַלַּיִל, וְהַחֲשֵׁכָה שָׂרְרָה בַּכֹּל, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם מַחְבּוֹאָם. מוּחַמַד חָשַׁב כִּי שִׂחֵק לָהֶם הַמַּזָּל שֶׁנִמְלְטוּ חַיִּים, וּבִהְיוֹתוֹ מָלֵא שִׂמְחָה עַל זֹאת, הוּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְהִנִּיחַ לַדֶּלֶת לִפֹּל לְמַטָּה מַמָּשׁ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אַחַד הַפָּרָשִׁים שֶׁעָבַר אֲזַי תַּחַת הָעֵץ.
הָרוֹכֵב שֶׁנִדְהָם מֵעָצְמָת הַמַּהֲלוּמָה שֶׁנָחֲתָה עָלָיו, הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ וְנִמְלַט בִּדְהִירָה וּבְחִפָּזוֹן מִשָּׁם, כְּשֶׁהוּא זוֹעֵק: “רַחֲמָנוּת עָלֵינוּ! הֲרֵי זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם!”
כַּמָּה יָמִים לְאַחַר הַמְּאֹרָע הַזֶּה, חָשַׁב הָאָח הַבְּכוֹר כִּי דַי לוֹ בְשִׁגְעוֹנוֹת אָחִיו, וְחָרַשׁ לִנְטשׁ אוֹתוֹ.
מַה יָכֹל הָיָה מוּחַמַד לַעֲשֹׂת עַכְשָׁיו? הוּא הָיָה לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם. הָלְאָה הוּא נָדַד, עָיֵף וְרָעֵב, עַד שֶׁלְבַסוֹף הִגִּיעַ לִכְּפָר אֶחָד. הוּא הִתְיַצֵּב לְיַד הַפֶּתַח שֶׁל הַגַ’אמִי וּבִקֵשׁ נְדָבוֹת לִקְנִיַּת מָזוֹן עֲבוּרוֹ מֵאֵת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. וְהִנֵּה בָא אָדָם קְצַר־קוֹמָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מוּחַמַד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת לוֹ לִמְשָׁרֵת.
“כֵּן”, הֵשִׁיב מוּחַמַד, “אִם תַּבְטִיחַ לִי לְעוֹלָם לֹא לִכְעֹס עָלַי, יִקְרֶה מַה שֶׁיִקְרֶה, וְאִם תִּכְעַס עָלַי הָרְשׁוּת בְּיָדִי לְהָמִיתְךָ; לְעוּמַת זֹאת, אִם אֲנִי אֶכְעַס עָלֶיךָ תִהְיֶה אַתָּה רַשָׁאִי לְהָמִיתֵנִי”. וּמִכֵּיוָן שֶׁקָשֶׁה הָיָה לְהַשִּׂיג מְשָׁרֵת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, הִסְכִּים הָאִישׁ לַתְּנָאִים הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים מֵהַכְּלָל.
עַתָּה הֵחֵל הַקֵּרֵחַ לִשְׁחֹט אֶת כָּל הָעוֹפוֹת וְהַצֹּאן שֶׁל אֲדוֹנָיו.
“הַאִם הִנְךָ כּוֹעֵס עָלַי?” הוּא שָׁאַל אֶת אֲדוֹנוֹ.
“לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹא. וּכִי לָמָה זֶה אֶכְעַס עָלֶיךָ?” הֵשִׁיב הָאָדָם הַנִּפְחָד.
מִכָּל מָקוֹם, הָיָה מוּחַמַד מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בִּיְשִׁיבָה בַבַּיִּת, בָּטֵל, מִבְּלִי לַעֲשֹׂת כָּל מְאֻמָּה.
אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדוֹן אַף הִיא הָיְתָה יְרֵאָה שֶׁמָא יַגִּיעַ עַכְשָׁיו תּוֹרָהּ, לְאַחַר שֶׁהֵמִית אֶת הָעוֹפוֹת וְאֶת הַצֹּאן, וּכְדֵי לְהִמָּלֵט מִן הַמְּטֹרָף הַזֶּה, הִיא שִׁכְנְעָה אֶת בַּעֲלָה לְהִסְתַּלֵק מִן הַבַּיִּת בַּלַיְלָה חֶרֶשׁ.
אֶלָא שֶׁמוּחַמַד שָׁמַע עַל אֲשֶׁר בְּדַעְתָּם לַעֲשֹׂת, וְהוּא נִכְנַס לְאַחַת מִן הַמִּזְוָדוֹת שֶׁלָקְחוּ אִתָּם, וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת הַמִּזְוָדָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים, הוּא יָצָא מִמֶּנָּה.
וְעַתָּה הָיוּ הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה מִתְיָעֲצִים יַחְדָיו, וּכְאֶמְצָעִי בִּטָחוֹן הֶחְלִיטוּ לִישׁוֹן אוֹתוֹ לַיְלָה עַל שְׂפַת הַיָּם; וְאִם מוּחַמַד יֵלֵךְ אִתָּם וְיִשְׁכַּב אַף הוּא לִישׁוֹן שָׁם, יְנַצְּלוּ אֶת הַהִזְדַּמְנוּת, וּבִשְׁעַת שְׁנָתוֹ יַשְּׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַיָּם, וְיַטְבִּיעוּ אוֹתוֹ. מוּחַמַד, הָיָה מִכָּל מָקוֹם, נָבוֹן לְמַדַּי, וְהוּא זָרַק אֶת הָאִשָּׁה בִּמְקוֹמוֹ, וְהִיא טָבְעָה בַּיָּם.
“הֲאִם אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל מוּחַמַד.
“וְכֵיצַד לֹא אֶכְעַס עָלֶיךָ, רָשָׁע שֶׁכְּמוֹתְךָ!” זָעַק הָאִישׁ. “לֹא רַק שֶׁהֶחֱרַבְתָּ אֶת כָּל רְכוּשִׁי וְהֵבֵאתָ אוֹתִי עַד לְפַת לֶחֶם, הִנֵּה גָזַלְתָּ מִמֶּנִי גַם אֶת אִשְׁתִּי!”
כְּשֶׁשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, הִזְכִּיר הַקֵּרֵחַ לַאֲדוֹנוֹ אֶת הַתְּנָאִים שֶׁעָשָׂה אִתּוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ לַעֲבוֹדָה, וְאָחַז בּוֹ וְזָרַק אוֹתוֹ לַיָּם אֶל אִשְׁתּוֹ.
שׁוּב נִשְׁאַר מוּחַמַד לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם, וְהָיָה מְשׁוֹטֵט כֹּה וָכֹה, שׁוֹתֶה קָפֶה, וּמְעַשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ. יוֹם אֶחָד מָצָא מַטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ פַּארַא, וְקָנָה בָה קִטְנִיוֹת אֲפוּיוֹת. וְכַאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אֶת הַקִּטְנִיוֹת, נָפְלָה קִטְנִית אַחַת לְתּוֹךְ הַבְּאֵר הַסְּמוּכָה, וּמוּחַמַד לֹא הָיָה יָכֹל לִמְצֹא אוֹתָהּ, וְהֵחֵל בּוֹכֶה וְזוֹעֵק: “אֵיפֹה הַקִּטְנִית שֶׁלִּי?”
וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד וְזוֹעֵק וּמְמָרֵר בַּבֶּכִי, יָצָא מִתּוֹךְ הַבְּאֵר אָדָם גְבַה קוֹמָה שֶׁרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה וְהוּא שָׁאַל אֶת מוּחַמַד: “לָמָה זֶה תִּזְעַק?”
“אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִית הָאֲפוּיָה שֶׁלִי!” זָעַק הַקֵּרֵחַ.
וְעַתָּה נֶעְלַם הָאִישׁ לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה בְהַחֲזִיקוֹ בְּיָדָיו שׁוּלְחָן קָטָן. הוּא נָתָן אֶת הַשּׁוּלְחָן לַקֵּרֵחַ וְאָמַר: "כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה רָעֵב תֹּאמַר: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!” וּלְאַחַר שֶׁאָכַלְתָּ לְשָׂבְעָה תֹּאמַר: “שׁוּלְחָן, זֶה מַסְפִּיק!”
לָקַח מוּחַמַד אֶת הַשׁוּלְחָן וְחָזַר אֶל הַכְּפָר. כַּאֲשֶׁר הָיָה רָעֵב, דַי הָיָה לוֹ אִם אָמַר: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!”, וּמִיַּד עָלוּ עַל הַשּׁוּלְחָן כָּל מִינֵי מַאֲכָלֵי מַעֲדַנִּים, וְהַמַּאֲכָלִים הָיוּ כֹה מְעֻדָּנִים עַד שֶׁבְּקֹשִׁי יָכֹל הָיָה לְהַחְלִיט מַה לֶאֱכֹל רִאשׁוֹנָה.
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו חָשַׁב: “הָבָה אַזְמִין אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר לִסְעֹד עִמָּדִי”, וְהוּא הִזְמִין אֶת כֻּלָּם לְפַת עַרְבִית; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ וְרָאוּ שֶׁאֵין אֵשׁ בַּתַּנּוּר וְאֵין מָזוֹן בַּחֶדֶר, שִׁעֲרוּ בְּנַפְשָׁם כִּי מְאָרְחָם מְלַגְּלֵג עֲלֵיהֶם. אֲבָל, הִנֵּה בָּא מוּחַמַד, הִצִּיב אֶת שׁוּלְחָנוֹ הַקָּטָן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְאָמַר רַק שְׁתֵּי מִלִּים: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!” וּמִיַּד הָיָה הַכֹּל מִן הַמּוּכָן. כֻּלָּם אָכְלוּ כְּאַוַת נַפְשָׁם, וּכְשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה הָיוּ מְקַנְאִים בִּשְׁכֵנָם הַקֵּרֵחַ, וְתִּכְנְנוּ תָּכְנִיוֹת רַבּוֹת כֵּיצַד לִגְזֹל מִמֶּנוּ אֶת שׁוּלְחָן הַפֶּלֶא הַזֶּה. לְבַסּוֹף הִגִּיעוּ לִידֵי הַחְלָטָה שֶׁבִּשְׁעַת הֵעָדְרוֹ שֶׁל מוּחַמַד, יִכָּנֵס הָאֶחָד מֵהֶם לְבֵיתוֹ וְיִגְנֹב אֶת שׁוּלְחָן הַקְּסָמִים.
וְכַךְ הָיָה, וְשׁוּב הָיָה מוּחַמַד נָתוּן לִמְצֻקַּת הָרָעָב; וּמַה יַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו? הָלַךְ אֶל הַבְּאֵר וְהֵחֵל בּוֹכֶה וְזוֹעֵק: “אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִית!” וְשׁוּב הוֹפִיעַ אוֹתוֹ אָדָם עֲנָק, וְשָׁאַל אוֹתוֹ:
“אֵיפֹה הַשׁוּלְחָן שֶׁנָתַתִּי לְךָ?”
“הוּא נִגְנַב”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.
שׁוּב יָרַד הָעֲנָק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה מִמֶּנָה וְטַחֲנַת יָד קְטַנָּה אִתּוֹ. לְאַחַר שֶׁנָתַן אוֹתָה לְיָדָיו שֶׁל הַקֵּרֵחַ אָמַר: “כְּשֶׁתְּסוֹבֵב אֶת הַיָּדִית לִימִין הִיא תָּפִיק זָהָב, וּכְשֶׁתְּסוֹבְבֶנָה שְׂמֹאלָה הִיא תָפִיק כֶסֶף”.
נָטַל הַקֵּרֵחַ אֶת הַטַּחֲנָה אֵלָיו הַבַּיְתָה, וְסוֹבֵב אוֹתָה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת, עַד שֶׁרִצְפַּת־בֵּיתוֹ הָיְתָה מְכֻסָּה בְמַטְבְּעוֹת זָהָב וָכֶסֶף. עַתָּה הָיָה עָשִׁיר יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהָיָה אֵי־פַּעַם קוֹדֶם לָכֵן.
מִכָּל מָקוֹם, נוֹדַע לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר שֶׁמֶץ דָבָר עַל הַטַּחֲנָה יִקְרַת הָעֶרֶךְ, וּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד הִיא נֶעֶלְמָה.
“אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִיוֹת!” שׁוּב צָרַח מוּחַמַד הַקֵּרֵחַ לְיַד הַבְּאֵר.
שׁוּב עָלָה אוֹתוֹ אָדָם עֲנָק וְשָׁאָל אוֹתוֹ:
“אֵיפֹה הַשּוּלְחָן וְאֵיפֹה הַטַּחֲנָה?”
“שְׁנֵיהֶם נִגְנְבוּ מִמֶּנִי”, יִבֵּב הַקֵּרֵחַ.
שׁוּב יָרַד הָעֲנָק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה מִמֶּנָה, וְהַפַּעַם הֶעֶלָה שְׁתֵּי אַלּוֹת, אֲשֶׁר מָסַר לַגִּבּוֹר שֶׁלָּנוּ, וְהִזְהִיר אוֹתוֹ בְּקַפְּדָנוּת שֶׁלֹא יֹאמַר מִלִּים אֲחֵרוֹת מִלְבַד אֲשֶׁר “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!”
מוּחַמַד לָקַח אֶת שְׁתֵּי הָאַלּוֹת וְרָצָה לִבְחֹן וְלָדַעַת אֶת יְעִילוּתָן. מִפִּיו נִפְלְטוּ הַמִּלִים: “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!”, וּמִיַּד נִתְחַלְקוּ הָאַלּוֹת מִתּוֹךְ יָדָיו, וְהֵחֵלוּ מַכּוֹת אוֹתוֹ לְלֹא רַחֲמִים.
“הַפְסִיקוּ, אַלּוֹת!” הוּא קָרָא עַתָּה, וְהִנֵּה, לְגֹדֶל הַפְתָּעָתוֹ הִפְסִיקוּ הָאַלּוֹת אֶת מַכּוֹתֵיהֶן.
אַף כִּי כָּאֲבוּ כָל אֲבָרָיו מֵעָצְמַת הַמַּכּוֹת, הָיָה מוּחַמַד שְׂבַע רָצוֹן בְּכָל זֹאת, מִשׁוּם שֶׁעָלְתָה בְּרֹאשׁוֹ מַחֲשָׁבָה כֵּיצַד עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּאַלּוֹתָיו.
הוּא מִהֵר וְחָזַר הַבַּיְתָה, וּמִיַּד הִזְמִין אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶל בֵּיתוֹ, מִבְּלִי לֹאמַר לָהֶם אֶת הַסִּבָּה לְכִנּוּסָם יַחְדָיו. הֵם בָּאוּ בִתְּשׁוּקָה רַבָּה, כִּי הָיוּ סַקְרָנִים לָדַעַת אֵיזֶה דָבָר נִפְלָא הוּא הוֹלֵךְ לְהַצִּיג בִּפְנֵיהֶם הַפַּעַם.
כַּאֲשֶׁר נִתְאַסְפוּ כֻּלָּם, הֶרְאָה מוּחַמַד אֶת שְׁתֵּי הָאַלּוֹת, וּבַאֲמִירַת הַמִּלִּים: “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!” הֵחֵלוּ מַהֲלוּמוֹת עֲצוּמוֹת נִתָּכוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם וְגוּפָם שֶׁל הָאוֹרְחִים. הֵם הֵחֵלוּ לִזְעֹק וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, אֲבָל מוּחַמַד סֵרֵב לֹאמַר אֶת הַמִּלִּים הַמַּפְסִיקוֹת אֶת הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָהֶם, בְּטֶרֶם הִבְטִיחוּ כֻּלָּם לְהַחֲזִיר אֶת הַשּׁוּלְחָן וְאֶת הַטַּחֲנָּה. לְאַחַר שֶׁשְׁנֵי הַחֲפָצִים הָאֵלֶה הוּחְזְרוּ הוּשַׁב הַשָּׁלוֹם עַל כַּנוֹ.
מוּחַמַד הַקֵּרֵחַ נָטַל אֲזַי אֶת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת הַקֶּסֶם וְהָלַךְ לִכְּפָר מוֹלַדְתּוֹ, וְחָזַר אֶל אָחִיו. עַתָּה, לְאַחַר שֶׁהָיָה חָכָם וְעָשִׁיר, נָשָׂא הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ אִשָּׁה, וְכֵן עָשָׂה גַם אָחִיו, וּמֵאָז וְהָלְאָה חַי חַיֵּי שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.
וּמֵאָז וְהָלְאָה לֹא הָיָה בַּכְּפָר אָדָם חָכָם יוֹתֵר מִמוּחַמַד הַקֵּרֵחַ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.