בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁהַגָּמָל הָיָה יוֹצֵא בִּשְׁלִיחוּת, כְּשֶׁהַצְּפַרְדְעִים הָיוּ מְסֻגָּלִים לָעוּף, וּכְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי נוֹהֵג לְשׁוֹטֵט עַל הֶהָרִים וּבַעֲמָקִים, הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שֶׁהִתְגוֹרְרוּ יַחְדָיו.

מִחוּץ לְאִמָּם הַזְּקֵנָה וְלַדַּלּוּת שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶנֶת בְּבֵיתָם, הָיוּ לָהֶם בְּנֵי־בָּקָר מְעַטִים שֶׁיָרְשׁוּ מֵאֲבִיהֶם; וְהִנֵּה עָלָה הָרַעֲיוֹן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה קֵרֵחַ, לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת מְעַט הָרְכוּשׁ שֶׁלָהֶם, וְיוֹם אֶחָד הוּא הָלַךְ אֶל הָאָח הַבְּכוֹר וְאָמַר אֵלָיו:

“הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת שְׁתֵּי הָרְפָתוֹת הָאֵלֶּה, הָאַחַת הִיא כִמְעַט חֲדָשָׁה, הַשְׁנִיָּה הִיא כִמְעַט חֲרֵבָה. הָבָה נוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּרוֹת הַחוּצָה, וְאֵלֶה שֶׁיַחְזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַחֲדָשָׁה יִהְיוּ שֶׁלִי, הָאֲחֵרוֹת יִהְיוּ שֶׁלְךָ”.

“הוֹ, לֹא, מוּחַמַד”, הֵשִׁיב הָאָח הַבְּכוֹר; “אֵלֶּה שֶׁיַחְזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַנּוֹשָׁנָה יִהְיוּ שֶׁלְךָ”.

מוּחַמַד הִסְכִּים. הַפָּרוֹת הוּצְאוּ לַחָפְשִׁי, וְכֻלָּן חָזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַחֲדָשָׁה, מִלְּבַד פָּרָה עִוֶּרֶת זְקֵנָה וַעֲלוּבָה. מוּחַמַד הִבִּיעַ דִבְרֵי תַּרְעוּמוֹת וְלֹא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן, אֲבָל יוֹם יוֹם הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה הָעִוֶּרֶת שֶׁלוֹ אֶל הַמִּרְעֶה, וּבָעֶרֶב הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב לְצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה בֵּין הָעֲנָפִים וְהָיְתָה כּוֹפֶפֶת אוֹתָם כְּלַפֵּי מַטָּה וּמַשְׁמִיעָה אֶת קוֹל חֲרִיקָתָם. וַאֲזַי נִגַּשׁ מוּחַמַד אֶל אֶחָד הָעֵצִים וְאָמַר אֵלָיו:

“חַרְקָנִי שֶׁכְּמוֹתְךָ, הַאִם רָאִיתָ אֶת אָחִי?”

הָעֵץ כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וְהִמְשִׁיךְ בַּחֲרִיקוֹתָיו בְּקוֹל רָם עוֹד יוֹתֵר; וְאָז שָׁאַל אוֹתוֹ מוּחַמַד שֵׁנִית, וְשׁוּב לֹא הֵשִׁיב לוֹ הָעֵץ כָּל מְאֻמָּה.

נִתְמַלֵּא מוּחַמַד חֵימָה, נָטַל אֶת הַגַּרְזֵן שֶׁלוֹ, וְהֵחֵל גוֹדֵעַ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה – מַפָּל שֶׁל מַטְבֵּעוֹת זָהָב הֵחֵל לִזְרֹם מִן הַגֶּזַע הֶחָלוּל, דֶרֶךְ הַחֲתָכִים שֶׁעָשָׂה בְּגַרְזְנוֹ.

אַף כִּי שִׂכְלוֹ לֹא הָיָה רַב בְּיוֹתֵר, בְּכָל זֹאת הֵבִין מוּחַמַד לְהִשְׁתַּמֵשׁ בִּתְּבוּנָתוֹ הַמּוּעֶטֶת, וְלָכֵן הָלַךְ הַבַּיְתָה, וְשָׁאַל מֵאָחִיו הַבְּכוֹר שׁוֹר רָתוּם לָעֲגָלָה, וְהִשִּׂיג לוֹ שַׂקִים, וּמִלֵּא אוֹתָם בָּחוֹל; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעֵץ, הוּא שָׁפַךְ אֶת הַחוֹל הַחוּצָה, וּמִלֵּא אֶת הַשַּׂקִים בְּמַטְבֵּעוֹת הַזָּהָב. וְכַאֲשֶׁר חָזַר הַבַּיְתָה הִשְׁתּוֹמֵם אָחִיו לְמַרְאֶה הָעשֶׁר הָרַב כָּל כַּךְ.

וְשׁוּב נִשְׁתּוֹקֵק הָאָח הַצָּעִיר לְחַלֵּק אֶת הָרְכוּשׁ בֵּינֵיהֶם; וּכְמוּבָן, לֹא הִתְנַגֵּד הַפַּעַם הָאָח הַבְּכוֹר לְהַצָּעָתוֹ. הוּא הָלַךְ וְשָׁאַל מִשְּׁכֵנוֹ כְּלִי לִמְדֹד בּוֹ אֶת הַזָּהָב, וְעוֹרֵר עַל יְדֵי כַּךְ אֶת סַקְרָנוּתוֹ לָדַעַת, מַה רוֹצֶה מוּחַמַד הַסָּכָל לִמְדֹד בַּמְשׂוּרָה. הַשָּׁכֵן מָשַׁח אֵיפוֹא אֶת תַּחְתִּית הַכְּלִי בְּדֶבֶק־צִפֳּרִים, וְכַאֲשֶׁר הֶחֱזִיר הַקֵּרֵחַ אֶת הַכְּלִי נִמְצְאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב דְבוּקָה בְתַּחְתִּיתוֹ.

הָלַךְ הַשָּׁכֵן וְגִלָּה אֶת הַסּוֹד לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחָבֵר סִפֵּר אַף הוּא לַחֲבֵרוֹ, וְכָךְ יָדְעוּ כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר עַל מַזָּלוֹ הַטּוֹב שֶׁל מוּחַמַד.

זָהָב רָב כָּל כַּךְ בִּרְשׁוּתָם שֶׁל שְׁנֵי הָאַחִים גָרַם לָהֶם צָרוֹת צְרוּרוֹת. הֵם לֹא יָדְעוּ מַה לַעֲשֹׂת אִתּוֹ. לְבַסּוֹף הֵם לָקְחוּ אִתִּים וְחָפְרוּ תְּעָלָה עֲמוּקָה, וְקָבְרוּ בָה אֶת הַזָּהָב, וּבְחִפָּזוֹן רָב נִמְלְטוּ מִכְּפַר מוֹלַדְתָּם.

לְאַחַר שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִבֵּיתָם, חָשַׁב הָאָח הַבְּכוֹר כִּי לֹא נָעַל אֶת דֶלֶת בֵּיתוֹ. הוּא שָׁלַח אֵיפוֹא אֶת אָחִיו הַצָּעִיר שֶׁיִדְאַג לָזֹאת. כַּאֲשֶׁר הִגִיעַ הַבַּיְתָה, חָשַׁב מוּחַמַד כִּי עָלָיו לִדְאֹג לָזֶה שֶׁאִמָּם לֹא תְגַלֶּה אֶת סוֹדָם. לָכֵן הִרְתִּיחַ דוּד שֶׁל מַיִּם, וְשָׂם אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְתּוֹכוֹ, וְהִמְתִּין עַד שֶׁלֹא הוֹצִיאָה עוֹד כָּל הֶגֶה. לְאַחַר מִכֵּן, הוֹשִׁיב אוֹתָה לְיַד הַקִּיר, וְתָּמַךְ בָּה בְּמַטְאַטֵא לְבַל תִּפֹּל, לָקַח אֶת הַדֶּלֶת עַל שִׁכְמוֹ וְחָזַר אֶל אָחִיו שֶׁהָיָה מַמְתִּין לוֹ בַּיַּעַר.

כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאָח הַבְּכוֹר אֶת הַדֶּלֶת, וְהֵבִין אֶת אֲשֶׁר קָרָה לְאִמָּם, זָעַף מְאֹד עַל הַקֵּרֵחַ, אֲשֶׁר הִשְׁלָה אֶת עַצְמוֹ וְחָשַׁב כִּי עָשָׂה מַעֲשֶׂה נָבוֹן בְּיוֹתֵר שֶׁלָקַח אֶת הַדֶּלֶת אִתּוֹ, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת פְּתִיחָתָה עַל יְדֵי הַזּוּלַת. הָאָח הַבְּכוֹר נָטַל אֶת הָאָח הַצָּעִיר בְּעָרְפּוֹ וְטִלְטֵל אוֹתוֹ בְּחָזְקָה.

שָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר מַה לַעֲשֹׂת עַכְשָׁיו, הוּא רָאָה שְׁלשָׁה רוֹכְבִים בָּאִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ. בְּפַחְדָם הָרַב, חָשְׁבוּ הָאַחִים כִּי הַפָּרָשִׁים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, וּבִדְאָגָה רַבָּה הֵם חִפְּשׂוּ לָהֶם מְקוֹם מִקְלָט עַל אַחַד הָעֵצִים, וְנָשְׂאוּ אֶת הַדֶּלֶת אִתָּם.

וּמֵאַחַר שֶׁבֵּינָתַיִם יָרַד הַלַּיִל, וְהַחֲשֵׁכָה שָׂרְרָה בַּכֹּל, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם מַחְבּוֹאָם. מוּחַמַד חָשַׁב כִּי שִׂחֵק לָהֶם הַמַּזָּל שֶׁנִמְלְטוּ חַיִּים, וּבִהְיוֹתוֹ מָלֵא שִׂמְחָה עַל זֹאת, הוּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְהִנִּיחַ לַדֶּלֶת לִפֹּל לְמַטָּה מַמָּשׁ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אַחַד הַפָּרָשִׁים שֶׁעָבַר אֲזַי תַּחַת הָעֵץ.

הָרוֹכֵב שֶׁנִדְהָם מֵעָצְמָת הַמַּהֲלוּמָה שֶׁנָחֲתָה עָלָיו, הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ וְנִמְלַט בִּדְהִירָה וּבְחִפָּזוֹן מִשָּׁם, כְּשֶׁהוּא זוֹעֵק: “רַחֲמָנוּת עָלֵינוּ! הֲרֵי זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם!”

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר הַמְּאֹרָע הַזֶּה, חָשַׁב הָאָח הַבְּכוֹר כִּי דַי לוֹ בְשִׁגְעוֹנוֹת אָחִיו, וְחָרַשׁ לִנְטשׁ אוֹתוֹ.

מַה יָכֹל הָיָה מוּחַמַד לַעֲשֹׂת עַכְשָׁיו? הוּא הָיָה לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם. הָלְאָה הוּא נָדַד, עָיֵף וְרָעֵב, עַד שֶׁלְבַסוֹף הִגִּיעַ לִכְּפָר אֶחָד. הוּא הִתְיַצֵּב לְיַד הַפֶּתַח שֶׁל הַגַ’אמִי וּבִקֵשׁ נְדָבוֹת לִקְנִיַּת מָזוֹן עֲבוּרוֹ מֵאֵת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. וְהִנֵּה בָא אָדָם קְצַר־קוֹמָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מוּחַמַד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת לוֹ לִמְשָׁרֵת.

“כֵּן”, הֵשִׁיב מוּחַמַד, “אִם תַּבְטִיחַ לִי לְעוֹלָם לֹא לִכְעֹס עָלַי, יִקְרֶה מַה שֶׁיִקְרֶה, וְאִם תִּכְעַס עָלַי הָרְשׁוּת בְּיָדִי לְהָמִיתְךָ; לְעוּמַת זֹאת, אִם אֲנִי אֶכְעַס עָלֶיךָ תִהְיֶה אַתָּה רַשָׁאִי לְהָמִיתֵנִי”. וּמִכֵּיוָן שֶׁקָשֶׁה הָיָה לְהַשִּׂיג מְשָׁרֵת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, הִסְכִּים הָאִישׁ לַתְּנָאִים הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים מֵהַכְּלָל.

עַתָּה הֵחֵל הַקֵּרֵחַ לִשְׁחֹט אֶת כָּל הָעוֹפוֹת וְהַצֹּאן שֶׁל אֲדוֹנָיו.

“הַאִם הִנְךָ כּוֹעֵס עָלַי?” הוּא שָׁאַל אֶת אֲדוֹנוֹ.

“לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹא. וּכִי לָמָה זֶה אֶכְעַס עָלֶיךָ?” הֵשִׁיב הָאָדָם הַנִּפְחָד.

מִכָּל מָקוֹם, הָיָה מוּחַמַד מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בִּיְשִׁיבָה בַבַּיִּת, בָּטֵל, מִבְּלִי לַעֲשֹׂת כָּל מְאֻמָּה.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדוֹן אַף הִיא הָיְתָה יְרֵאָה שֶׁמָא יַגִּיעַ עַכְשָׁיו תּוֹרָהּ, לְאַחַר שֶׁהֵמִית אֶת הָעוֹפוֹת וְאֶת הַצֹּאן, וּכְדֵי לְהִמָּלֵט מִן הַמְּטֹרָף הַזֶּה, הִיא שִׁכְנְעָה אֶת בַּעֲלָה לְהִסְתַּלֵק מִן הַבַּיִּת בַּלַיְלָה חֶרֶשׁ.

אֶלָא שֶׁמוּחַמַד שָׁמַע עַל אֲשֶׁר בְּדַעְתָּם לַעֲשֹׂת, וְהוּא נִכְנַס לְאַחַת מִן הַמִּזְוָדוֹת שֶׁלָקְחוּ אִתָּם, וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת הַמִּזְוָדָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים, הוּא יָצָא מִמֶּנָּה.

וְעַתָּה הָיוּ הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה מִתְיָעֲצִים יַחְדָיו, וּכְאֶמְצָעִי בִּטָחוֹן הֶחְלִיטוּ לִישׁוֹן אוֹתוֹ לַיְלָה עַל שְׂפַת הַיָּם; וְאִם מוּחַמַד יֵלֵךְ אִתָּם וְיִשְׁכַּב אַף הוּא לִישׁוֹן שָׁם, יְנַצְּלוּ אֶת הַהִזְדַּמְנוּת, וּבִשְׁעַת שְׁנָתוֹ יַשְּׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַיָּם, וְיַטְבִּיעוּ אוֹתוֹ. מוּחַמַד, הָיָה מִכָּל מָקוֹם, נָבוֹן לְמַדַּי, וְהוּא זָרַק אֶת הָאִשָּׁה בִּמְקוֹמוֹ, וְהִיא טָבְעָה בַּיָּם.

“הֲאִם אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל מוּחַמַד.

“וְכֵיצַד לֹא אֶכְעַס עָלֶיךָ, רָשָׁע שֶׁכְּמוֹתְךָ!” זָעַק הָאִישׁ. “לֹא רַק שֶׁהֶחֱרַבְתָּ אֶת כָּל רְכוּשִׁי וְהֵבֵאתָ אוֹתִי עַד לְפַת לֶחֶם, הִנֵּה גָזַלְתָּ מִמֶּנִי גַם אֶת אִשְׁתִּי!”

כְּשֶׁשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, הִזְכִּיר הַקֵּרֵחַ לַאֲדוֹנוֹ אֶת הַתְּנָאִים שֶׁעָשָׂה אִתּוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ לַעֲבוֹדָה, וְאָחַז בּוֹ וְזָרַק אוֹתוֹ לַיָּם אֶל אִשְׁתּוֹ.

שׁוּב נִשְׁאַר מוּחַמַד לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם, וְהָיָה מְשׁוֹטֵט כֹּה וָכֹה, שׁוֹתֶה קָפֶה, וּמְעַשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ. יוֹם אֶחָד מָצָא מַטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ פַּארַא, וְקָנָה בָה קִטְנִיוֹת אֲפוּיוֹת. וְכַאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אֶת הַקִּטְנִיוֹת, נָפְלָה קִטְנִית אַחַת לְתּוֹךְ הַבְּאֵר הַסְּמוּכָה, וּמוּחַמַד לֹא הָיָה יָכֹל לִמְצֹא אוֹתָהּ, וְהֵחֵל בּוֹכֶה וְזוֹעֵק: “אֵיפֹה הַקִּטְנִית שֶׁלִּי?”

וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד וְזוֹעֵק וּמְמָרֵר בַּבֶּכִי, יָצָא מִתּוֹךְ הַבְּאֵר אָדָם גְבַה קוֹמָה שֶׁרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה וְהוּא שָׁאַל אֶת מוּחַמַד: “לָמָה זֶה תִּזְעַק?”

“אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִית הָאֲפוּיָה שֶׁלִי!” זָעַק הַקֵּרֵחַ.

וְעַתָּה נֶעְלַם הָאִישׁ לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה בְהַחֲזִיקוֹ בְּיָדָיו שׁוּלְחָן קָטָן. הוּא נָתָן אֶת הַשּׁוּלְחָן לַקֵּרֵחַ וְאָמַר: "כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה רָעֵב תֹּאמַר: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!” וּלְאַחַר שֶׁאָכַלְתָּ לְשָׂבְעָה תֹּאמַר: “שׁוּלְחָן, זֶה מַסְפִּיק!”

לָקַח מוּחַמַד אֶת הַשׁוּלְחָן וְחָזַר אֶל הַכְּפָר. כַּאֲשֶׁר הָיָה רָעֵב, דַי הָיָה לוֹ אִם אָמַר: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!”, וּמִיַּד עָלוּ עַל הַשּׁוּלְחָן כָּל מִינֵי מַאֲכָלֵי מַעֲדַנִּים, וְהַמַּאֲכָלִים הָיוּ כֹה מְעֻדָּנִים עַד שֶׁבְּקֹשִׁי יָכֹל הָיָה לְהַחְלִיט מַה לֶאֱכֹל רִאשׁוֹנָה.

כַּאֲשֶׁר הָיְתָה רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו חָשַׁב: “הָבָה אַזְמִין אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר לִסְעֹד עִמָּדִי”, וְהוּא הִזְמִין אֶת כֻּלָּם לְפַת עַרְבִית; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ וְרָאוּ שֶׁאֵין אֵשׁ בַּתַּנּוּר וְאֵין מָזוֹן בַּחֶדֶר, שִׁעֲרוּ בְּנַפְשָׁם כִּי מְאָרְחָם מְלַגְּלֵג עֲלֵיהֶם. אֲבָל, הִנֵּה בָּא מוּחַמַד, הִצִּיב אֶת שׁוּלְחָנוֹ הַקָּטָן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְאָמַר רַק שְׁתֵּי מִלִּים: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!” וּמִיַּד הָיָה הַכֹּל מִן הַמּוּכָן. כֻּלָּם אָכְלוּ כְּאַוַת נַפְשָׁם, וּכְשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה הָיוּ מְקַנְאִים בִּשְׁכֵנָם הַקֵּרֵחַ, וְתִּכְנְנוּ תָּכְנִיוֹת רַבּוֹת כֵּיצַד לִגְזֹל מִמֶּנוּ אֶת שׁוּלְחָן הַפֶּלֶא הַזֶּה. לְבַסּוֹף הִגִּיעוּ לִידֵי הַחְלָטָה שֶׁבִּשְׁעַת הֵעָדְרוֹ שֶׁל מוּחַמַד, יִכָּנֵס הָאֶחָד מֵהֶם לְבֵיתוֹ וְיִגְנֹב אֶת שׁוּלְחָן הַקְּסָמִים.

וְכַךְ הָיָה, וְשׁוּב הָיָה מוּחַמַד נָתוּן לִמְצֻקַּת הָרָעָב; וּמַה יַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו? הָלַךְ אֶל הַבְּאֵר וְהֵחֵל בּוֹכֶה וְזוֹעֵק: “אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִית!” וְשׁוּב הוֹפִיעַ אוֹתוֹ אָדָם עֲנָק, וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

“אֵיפֹה הַשׁוּלְחָן שֶׁנָתַתִּי לְךָ?”

“הוּא נִגְנַב”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

שׁוּב יָרַד הָעֲנָק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה מִמֶּנָה וְטַחֲנַת יָד קְטַנָּה אִתּוֹ. לְאַחַר שֶׁנָתַן אוֹתָה לְיָדָיו שֶׁל הַקֵּרֵחַ אָמַר: “כְּשֶׁתְּסוֹבֵב אֶת הַיָּדִית לִימִין הִיא תָּפִיק זָהָב, וּכְשֶׁתְּסוֹבְבֶנָה שְׂמֹאלָה הִיא תָפִיק כֶסֶף”.

נָטַל הַקֵּרֵחַ אֶת הַטַּחֲנָה אֵלָיו הַבַּיְתָה, וְסוֹבֵב אוֹתָה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת, עַד שֶׁרִצְפַּת־בֵּיתוֹ הָיְתָה מְכֻסָּה בְמַטְבְּעוֹת זָהָב וָכֶסֶף. עַתָּה הָיָה עָשִׁיר יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהָיָה אֵי־פַּעַם קוֹדֶם לָכֵן.

מִכָּל מָקוֹם, נוֹדַע לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר שֶׁמֶץ דָבָר עַל הַטַּחֲנָה יִקְרַת הָעֶרֶךְ, וּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד הִיא נֶעֶלְמָה.

“אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִיוֹת!” שׁוּב צָרַח מוּחַמַד הַקֵּרֵחַ לְיַד הַבְּאֵר.

שׁוּב עָלָה אוֹתוֹ אָדָם עֲנָק וְשָׁאָל אוֹתוֹ:

“אֵיפֹה הַשּוּלְחָן וְאֵיפֹה הַטַּחֲנָה?”

“שְׁנֵיהֶם נִגְנְבוּ מִמֶּנִי”, יִבֵּב הַקֵּרֵחַ.

שׁוּב יָרַד הָעֲנָק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה מִמֶּנָה, וְהַפַּעַם הֶעֶלָה שְׁתֵּי אַלּוֹת, אֲשֶׁר מָסַר לַגִּבּוֹר שֶׁלָּנוּ, וְהִזְהִיר אוֹתוֹ בְּקַפְּדָנוּת שֶׁלֹא יֹאמַר מִלִּים אֲחֵרוֹת מִלְבַד אֲשֶׁר “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!”

מוּחַמַד לָקַח אֶת שְׁתֵּי הָאַלּוֹת וְרָצָה לִבְחֹן וְלָדַעַת אֶת יְעִילוּתָן. מִפִּיו נִפְלְטוּ הַמִּלִים: “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!”, וּמִיַּד נִתְחַלְקוּ הָאַלּוֹת מִתּוֹךְ יָדָיו, וְהֵחֵלוּ מַכּוֹת אוֹתוֹ לְלֹא רַחֲמִים.

“הַפְסִיקוּ, אַלּוֹת!” הוּא קָרָא עַתָּה, וְהִנֵּה, לְגֹדֶל הַפְתָּעָתוֹ הִפְסִיקוּ הָאַלּוֹת אֶת מַכּוֹתֵיהֶן.

אַף כִּי כָּאֲבוּ כָל אֲבָרָיו מֵעָצְמַת הַמַּכּוֹת, הָיָה מוּחַמַד שְׂבַע רָצוֹן בְּכָל זֹאת, מִשׁוּם שֶׁעָלְתָה בְּרֹאשׁוֹ מַחֲשָׁבָה כֵּיצַד עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּאַלּוֹתָיו.

הוּא מִהֵר וְחָזַר הַבַּיְתָה, וּמִיַּד הִזְמִין אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶל בֵּיתוֹ, מִבְּלִי לֹאמַר לָהֶם אֶת הַסִּבָּה לְכִנּוּסָם יַחְדָיו. הֵם בָּאוּ בִתְּשׁוּקָה רַבָּה, כִּי הָיוּ סַקְרָנִים לָדַעַת אֵיזֶה דָבָר נִפְלָא הוּא הוֹלֵךְ לְהַצִּיג בִּפְנֵיהֶם הַפַּעַם.

כַּאֲשֶׁר נִתְאַסְפוּ כֻּלָּם, הֶרְאָה מוּחַמַד אֶת שְׁתֵּי הָאַלּוֹת, וּבַאֲמִירַת הַמִּלִּים: “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!” הֵחֵלוּ מַהֲלוּמוֹת עֲצוּמוֹת נִתָּכוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם וְגוּפָם שֶׁל הָאוֹרְחִים. הֵם הֵחֵלוּ לִזְעֹק וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, אֲבָל מוּחַמַד סֵרֵב לֹאמַר אֶת הַמִּלִּים הַמַּפְסִיקוֹת אֶת הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָהֶם, בְּטֶרֶם הִבְטִיחוּ כֻּלָּם לְהַחֲזִיר אֶת הַשּׁוּלְחָן וְאֶת הַטַּחֲנָּה. לְאַחַר שֶׁשְׁנֵי הַחֲפָצִים הָאֵלֶה הוּחְזְרוּ הוּשַׁב הַשָּׁלוֹם עַל כַּנוֹ.

מוּחַמַד הַקֵּרֵחַ נָטַל אֲזַי אֶת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת הַקֶּסֶם וְהָלַךְ לִכְּפָר מוֹלַדְתּוֹ, וְחָזַר אֶל אָחִיו. עַתָּה, לְאַחַר שֶׁהָיָה חָכָם וְעָשִׁיר, נָשָׂא הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ אִשָּׁה, וְכֵן עָשָׂה גַם אָחִיו, וּמֵאָז וְהָלְאָה חַי חַיֵּי שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.

וּמֵאָז וְהָלְאָה לֹא הָיָה בַּכְּפָר אָדָם חָכָם יוֹתֵר מִמוּחַמַד הַקֵּרֵחַ.

הָיֹה הָיְתָה אַלְמָנָה וְלָה שָׁלשׁ בָּנוֹת. הָאַחַת טָוְתָה כָּתְנָה, וְהָאֲחֵרוֹת הָיוּ תּוֹפְרוֹת, וּבִמְלַאכְתָּן זוּ מָצְאוּ אֶת פַּרְנָסָתָן.

פַּעַם אַחַת רָאוּ הַנְּעָרוֹת צוֹעֲנִית עוֹבֶרֶת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, וְאָמְרוּ זוֹ לָזוֹ: “הָבָה נְבַקְּשָׁה לְהַגִּיד לָנוּ אֶת עֲתִידֵנוּ”. מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה כְּלָלִית הֵן קָרְאוּ לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וּלְאַחַר שֶׁכַּמָּה מַטְבֵּעוֹת כֶּסֶף עָבְרוּ דֶרֶךְ יָדֶיהָ, הִיא אָמְרָה לַבְּכִירָה שֶׁבָּאֲחָיוֹת: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָךְ הוּא בְמַעֲמַקֵּי הַבְּאֵר”. לָאָחוֹת הַבֵּינוֹנִית אָמְרָה: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָּךְ הוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת”, וְלַצְעִירָה אָמְרָה: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָּךְ הוּא בַבּוֹשֶׁת”. וּלְאַחַר שֶׁאָמְרָה אֶת הַמִּלִים הַלָּלוּ הַמְבַשְׂרוֹת רָעָה נֶעֶלְמָה הַצּוֹעֲנִית.

יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הַנַּעֲרָה הַבְּכִירָה הָיְתָה טוֹוָה, נִקְרַע הַחוּט שֶלָה, וְהַפֶּלֶךְ נָפַל וְהִתְגַלְגֵל עַד שֶׁלָפֶתַע נֶעְלַם לְמַטָּה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר.

“אֲהָה, יַקִּירוֹתַי!” הִיא קָרְאָה: “הַפֶּלֶךְ שֶלִי נָפַל לְתּוֹךְ הַבְּאֵר עֲזֹרְנָה לִי לְהַעֲלוֹתוֹ!” אַחְיוֹתֶיהָ קָשְׁרוּ חֶבֶל מִסָּבִיב לְמָתְנֶיהָ וְהוֹרִידוּ אוֹתָהּ לְתּוֹךְ הַבְּאֵר.

וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַנַּעֲרָה אֶל קַרְקַע הַבְּאֵר רָאֲתָה שָׁם שַׁעַר שֶׁל בַּרְזֶל. הִיא פָּתְחָה אוֹתוֹ, וּמִשֶׁנִכְנְסָה רָאֲתָה שָׁם עֶלֶם וְעַלְמָה יְשֵׁנִים, וְתִּינוֹק בַּעֲרִישָׂה לְיָדָם. הֵסִירָה אֶת צְעִיפָהּ וְכִּסְתָה בוֹ אֶת הָעֶלֶם וְאֶת הָעַלְמָה, וּמַבָּטָה נָפַל עַל אֵיזוֹ סַכִּין שֶׁהָיְתָה שָׁם, אֲשֶׁר הִיא לָקְחָה אוֹתָהּ, וְתָּקְעָה אוֹתָהּ בַּחֲגוֹרָתָהּ; לְאַחַר שֶׁעָשְׂתָה זֹאת, חָזְרָה אֶל פֶּתַח הַבְּאֵר וְנָתְנָה אֶת הָאוֹת לְאַחְיוֹתֶיהָ לִמְשׁוֹת אוֹתָהּ לְמַעְלָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה לְמַעְלָה, הִיא נִשְׁאֲלָה מַדּוּעַ שָׁהֲתָה כֹּה הַרְבֵּה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר. “חִפַּשְׂתִּי אֶת הַפֶּלֶךְ עַד שֶׁמְצָאתִיו”, הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ, וְזֶה הָיָה תֵּרוּץ מַנִּיחַ אֶת הַדַּעַת.

הָעֶלֶם הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אָדָם עָשִׁיר. וְהָעַלְמָה הָיְתָה נַעֲרַת־קְסָמִים, וּלְאַחַר שֶׁהִתְאַהֲבָה בּוֹ, הָיוּ נִפְגָשִׁים יוֹם יוֹם בְּקַרְקַע הַבְּאֵר. כְּשֶׁהֵקִיצָה מִשְׁנָתָהּ וְרָאֲתָה אֶת הַצָּעִיף הַמְכַסֶּה אוֹתָהּ הָיְתָה בִּמְבוּכָה רַבָּה. “אֲהָה יַקִּירִי!” הִיא אָמְרָה, "בֶּן תְּמוּתָה גִלָּה אֶת מַחֲבוֹאֵנוּ וּמִיַּד הִיא נֶעֶלְמָה וְנָטְלָה אִתָּהּ אֶת הַתִּינוֹק.

כְּשֶׁהָעֶלֶם רָאָה שֶׁסַּכִּינוֹ אֵינֶנָה, וְהוּא לֹא יָכֹל הָיָה לִמְצֹא אוֹתָהּ. אָמַר: “עַתָּה, לְאַחַר שֶׁשֻׁחְרַרְתִּי מִנַּעַרַת הַקְּסָמִים, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדִי לְגַלּוֹת מִי לָקַח אֶת סַכִּינִי”. טִפֵּס וְיָצָא מִן הַבְּאֵר, וְקָנָה אוֹסֶף שֶׁל דְבָרִים מוּזָרִים, וְיָצָא לִמְכֹּר אוֹתָם בָּרְחוֹבוֹת; וְכָל מִי שֶׁרָצָה לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אָמַר לוֹ כִי אֵין הוּא מוֹכֵר בְכֶסֶף, אֶלָא שֶׁיֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לְהַחֲלִיף אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּסַכִּין מְסֻיֶּמֶת.

בְּלֶכְתוֹ כֹה וָכֹה בָּרְחוֹבוֹת, הִגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָרוּ שָׁלשׁ הָאֲחָיוֹת. הֵן קָרְאוּ לוֹ וּבָחֲרוּ פְּלָכִים, מְחָטִים וְחוּטֵי מֶשִׁי, וְכַאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מַה מְחִיר כָּל אֵלֶה, אָמַר לָהֶן הַסּוֹחֵר כִּי לֹא יוּכַל לְקַבֵּל כָּל כֶּסֶף עֲבוּרָן, אֶלָּא שֶׁבִּרְצוֹנוֹ בְסַכִּין מְשׁוּמֶשֶׁת. כְּשֶׁשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, הוֹצִיאָה הָאָחוֹת הַבְּכִירָה אֶת הַסַּכִּין שֶׁהֵבִיאָה מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. הוּא קִבֵּל אוֹתָה בִמְחִיר כָּל הַסְּחוֹרוֹת, וְאָז הָלַךְ לְבֵיתוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת אִמּוֹ לָלֶכֶת אֶל הַנַּעֲרָה שֶׁשִׁחְרְרָה אוֹתוֹ מִיָּדֶיהָ שֶׁל נַעֲרַת־הַקְסָמִים וּלְבַקְּשָׁהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה. הָאֵם הָלְכָה לְפִי בַּקָשַׁת בְּנָה וְהֵבִיאָה אֶת הַצָּעָתוֹ וְהַנַּעֲרָה הִסְכִּימָה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשּׁה, וּבְמֵרוּץ הַזְּמַן נֶעֱרַךְ גַם טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִין.

נַנִּיחַ עַתָּה לַזוּג הַמְּאוּשָׁר, וְהָבָה נִתְחַקֶּה עַל גוֹרָלָן שֶׁל הָאֲחָיוֹת הָאַחֵרוֹת.

יוֹם אֶחָד הָלְכוּ שְׁתֵּיהֶן יַחְדָיו אֶל בָּתֵּי הַמֶרְחְצָאוֹת. לְאַחַר שֶׁהִתְרַחֲצוּ, הָלְכוּ בְּדַרְכָּן חֲזָרָה הַבַּיְתָה; וְהִנֵּה רָאֲתָה הָאָחוֹת הַשְׁנִיָּה כִּי אֲחוֹתָה אֵינָה מְהַלֶּכֶת עוֹד לְצִדָּה וְכִי לְפֶתַע נֶעֶלְמָה כָּלִיל.

הָאָחוֹת הַנְּבוֹכָה חִפְּשָׂה אֶת אֲחוֹתָה בְּכָל הָאֵיזוֹר וְלֹא הָיְתָה יְכֹלָה לְגַלֹּת אֶת עִקְבוֹתֶיהָ; וּבִהְיוֹתָה עֲיֵּפָה מְאֹד מִכָּל הַחִפּוּשִׂים, נִכְנְסָה הָאָחוֹת הַבֵּינוֹנִית לְבֵית קְבָרוֹת, וְנִרְדְמָה שָׁם מֵרוֹב עֲיֵפוּת. לְפֶתַע הִיא הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָה לְשֵׁמַע צָהָלָתוֹ שֶׁל סוּס, וְהִבִּיטָה מִסְּבִיבָה וְרָאֲתָה אָדָם יוֹרֵד מֵעַל גַבּוֹ שֶׁל סוּס. הוּא הָלַךְ לְקֶבֶר מְסוּיָם, פָּתַח אוֹתוֹ, וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אָדָם צָעִיר, נָתַן לוֹ מַשֶּׁהוּ לְהָרִיחַ, וְעַל יְדֵי כַּךְ הֶחֶזִיר אוֹתוֹ לְהַכָּרָתוֹ. לְאַחַר מִכֵּן הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא יִשָּׁמַע לוֹ.

“אֲנִי מַעֲדִיף אֶת הַמָּוֶת”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַצָּעִיר; וּלְאַחַר מִכֵּן שׁוּב סָגַר אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּקִבְרוֹ וְהָלַךְ לוֹ.

הָאָדָם הַצָּעִיר הָיָה בֶּן מֶלֶךְ, שֶׁפַּעַם הָיָה חוֹלֶה מְאֹד, וְהָאָדָם הָיָה רוֹפֵא, אֲשֶׁר יוֹפְיוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַחוֹלֶה עָשָׂה עָלָיו רוֹשֶׁם כַּבִּיר כָּל כַּךְ, עַד שֶׁלֹא יָכֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת הַמַחֲשָׁבָה שֶׁל הַפֵּרוּד מִמֶּנוּ. “אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ”, אָמַר הָרוֹפֵא יוֹם אֶחָד, “אֲבָל בִּתְנָאי שֶׁתַּבְטִיחַ לִי כִּי תִּשָׁמַע לִי לְאַחַר מִכֵּן תָּמִיד”. הַנֶָּסִיךְ לֹא יָכֹל הָיָה לְהַסְכִּים לָזֹאת, וְלָכֵן נָתַן הָרוֹפֵא לַנָּסִיךְ מַשְׁקֶה מַרְדִּים, וְהוּא הָיָה מוּטָל כַּמֵּת. הוֹרָיו שֶׁחָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֵת קָבְרוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ בִּנְיָן בַּעַל כִּפָּה; וּלְשָׁם הָיָה בָא הָרוֹפֵא כָל לַיְלָה כְּדֵי לְיַסֵּר אֶת הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן עַד שֶׁיַסְכִּים לִרְצוֹנוֹ.

לְאַחַר שֶׁרָאֲתָה אֶת הַמַּחֲזֶה הַדְרַמַאטִי הַזֶּה, חִכְּתָה הַנַּעַרָה עַד אוֹר הַשַּׁחַר, וְאָז הָלְכָה הַבַּיְתָה וְקָנְתָה צַלַחַת מְלֵאָה לוּקְמֶה בְּדַרְכָּה, מִשׁוּם שֶׁהָיְתָה רְעֵבָה מְאֹד. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֶת הַלּוּקְמֶה רָאֲתָה כִי הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּחָנוּת עֲצֵבִים, וְהִיא שָׁאֲלָה אוֹתָם לְסִבַּת הָעִצָבוֹן.

“בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁלָנוּ מֵת לִפְנֵי אַרְבָּעִים יוֹם, וְהַלּוּקְמֶה הַמְיוּעֶדֶת לוֹ, נִשְׁאֶרֶת יוֹם יוֹם בְּיָדֵינוּ”. וּבְשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, בִּקְשָׁה שֶׁיוֹלִיכוּ אוֹתָה אֶל הַשֻּׂלְטַאנַה, כִּי יֵשׁ לָה יְדִיעָה חֲשׁוּבָה עֲבוּרָה.

וְהַנַּעֲרָה הוּבְלָה אֶל הָאַרְמוֹן, וְכַאֲשֶׁר הוֹפִיעָה הַשֻּׂלְטַאנַה סִפְּרָה לָה הַנַּעֲרָה כִּי בְנָה לֹא מֵת, כְּפִי שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת, אֶלָא שֶׁהוּא חַי. “תְּנִי לִי אוֹתוֹ לְבַּעַל וַאֲנִי אַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלַיִּךְ”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה לַשֻּׂלְטַאנַה.

“וַדַאי שֶׁנִטְרְפָה עָלַיִךְ דַעְתֵּךְ, יַקִּירָתִי”, הֵשִׁיבָה הַשֻּׂלְטַאנַה. “הוּא מֵת לִפְנֵי אַרְבָּעִים יוֹם, וְכַיּוֹם וַדַאי שֶׁלֹא נוֹתְרוּ הֵימֶנוּ אֶלָא עֲצָמוֹת בִּלְבָד”.

הַנַּעֲרָה, בְּכָל אוֹפֶן, נִשְׁבְּעָה כִּי בֶּן הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן חַי הִנֵהוּ, “וְאִם אֵינֵךְ מַאֲמִינָה, בּוֹאִי אִתִּי הַלַּיְלָה וְאַרְאֶה לָךְ אֶת בְּנֵךְ”, הִיא אָמְרָה.

הַשֻּׂלְטַאנַה הִתְיָעֲצָה עִם הַפַּאדִישַׁאה בְּעִנְיָן זֶה, וְאוֹתוֹ לַיְלָה הֵם הָלְכוּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהִסְתַּתְּרוּ וְעָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ הָרוֹפֵא, פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר, וּלְאַחַר שֶׁהֶחֱזִיר אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל הַכָּרָתוֹ, שׁוּב הִצִּיג בְּפָנָיו אוֹתָה שְׁאֵלָה, וְקִבֵּל אוֹתָה תְּשׁוּבָה כְמוֹ קוֹדֶם לָכֵן.

לְאַחַר שֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹל בְּנָם, אָצוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה אֶל הַקֶּבֶר, וּבָכוּ, וְלָחֲצוּ אֶת בְּנָם אֶל לִבָּם. לְאַחַר מִכֵּן הֻתַּז רֹאשׁוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הָרָשָׁע, וְהַנַּעֲרָה הָיְתָה לַנָּסִיךְ לְאִשָּׁה.

בֵּינָתַיִּם חָזְרָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה הַבַּיְתָה, וְהָיְתָה מַמְּתִּינָה וּמְחַכָּה לְבֹא אֲחוֹתָה. וּמִכִּיוָן שֶׁלֹא בָאָה, לָבְשָׁה מְעִיל עֶלְיוֹן בָּלוּי, וְיָצְאָה לְחַפְּשָׂהּ, וְהָיְתָה חוֹזֶרֶת עַל הַפְּתָחִים לְבַקֵּשׁ אֶת לַחְמָה.

יוֹם אֶחָד הִיא בָאָה לְבַּיִת שֶׁבּוֹ יָשְׁבוּ אָב וְאֵם זְקֵנִים וּבֵן צָעִיר, שֶׁלֹא הָיָה עוֹשֶׂה כָּל מְאוּמָה. מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הָיָה מוּטָל עַל גַבּוֹ, וְרֹאשׁוֹ טָמוּן בֵּין שְׁנֵי כָּרִים. כַּמָּה רָצוּ הוֹרָיו שֶׁיִּשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִרְאוֹת וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ דָבָר עַל אִשְׁתּוֹ לֶעָתִיד, וְכָל הַנְעָרוֹת לֹא רָצוּ לְקַיֵּם אִתּוֹ כָּל יַחַס שֶׁהוּא.

כַּאֲשֶׁר דָפְקָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה עַל הַדֶּלֶת, הֵסֵבוּ קוֹלָה הַנָּאֶה וּפָנֶיהָ הַיָּפוֹת עֹנֶג רַב לַהוֹרִים הַזְּקֵנִים. הֵם קִבְּלוּ אוֹתָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּלְאַחַר הִרְהוּרִים קַלִּים אָמְרוּ אֵלֶיהָ: “יַלְדָּתֵנוּ, יֵשׁ לָנוּ בֵן, הַתִּרְצִי לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה?”

“כֵּן”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.

“אֲבָל”, אָמְרָה הָאֵם, “בְּנֵנוּ אֵינֶנוּ רוֹצֶה לֹאמַר אַף מִלָּה לְכָל אָדָם”.

“אֵין דָבָר”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה, “אֲנִי אֲדוֹבֵב אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁיִהְיֶה בַּעֲלִי”.

וְכַךְ הֵם הִשִּׂיאוּ אוֹתָם, וְהַנַּעֲרָה הוּשְׁאֲרָה לְבַדָּה עִם הָאָדָם הַצָּעִיר, כְּדֵי לְהִתְוַדֵעַ אֵלָיו; וְהַנַּעֲרָה רָאֲתָה כִי אָכֵן כַּךְ הוּא כְּפִי שֶׁתֵּאֲרוּ אוֹתוֹ. הוּא הָיָה מַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין שְׁנֵי כָּרִים, וּלְמַעֲשֶׂה לֹא הָיָה פּוֹתֵחַ פִּיו. הַנַּעֲרָה סָגְרָה אֶת דֶלֶת הַחֶדֶר, הָלְכָה אֶל הָאָדָם הַצָּעִיר, וּכְאִילוּ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלָיו אָמְרָה: “יַקִּירִי, הַנַּח לִי לָלֶכֶת; אַל תַּחֲזִיקֵנִי בְּחָזְקָה כָּל כָּךְ”.

הַהוֹרִים הַזְּקֵנִים חָשְׁבוּ אֵיפוֹא, לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, כִּי אָכֵן הִצְלִיחָה הַנַּעֲרָה לְעוֹרֵר אֶת הִתְעַנְיְנוּתוֹ שֶׁל בְּנָם. לְעֵת עֶרֶב הֵם הֵבִיאוּ פַּת עַרְבִית לָזוּג הַצָּעִיר, אֶלָא שֶׁהָאָדָם הַצָּעִיר לֹא הֵעִיז לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִבֵּין הַכָּרִים; וְלָכֵן אָכְלָה הַנַּעֲרָה אֶת שְׁתֵּי הַמָּנוֹת; וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁכְבָה, וְעָשְׂתָה עַצְמָה כְּאִילוּ יְשֵׁנָה, בְּעוֹד עֵינָה הָיְתָה פְּקוּחָה כְּלַפֵּי הָאָדָם הַצָּעִיר הַשּׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה.

כַּאֲשֶׁר חָשַׁב שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, קָם בַּחַשָׁאִי, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת ועָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת. הַנַּעֲרָה הָלְכָה בַחַשָׁאִי בְעִקְבוֹתָיו, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ נִפְגָשׁ עִם בְּרִיָה יָפָה שֶׁפָּנֶיהָ כִּפְנֵי הַלְּבָנָה, אֲשֶׁר דָרְשָׁה בִּשְׁלוֹמוֹ בְּאָמְרָה:

“אֲדוֹנִי הַבֵּיי, לָמָה שָׁהִיתָ זְמַן כָּל כַּךְ? עָיַפְתִּי מִצַּפּוֹת אֵלֶיךָ! אִילוּ הִשְׁתַּהֵיתָ עוֹד קִמְעָא, כִּי אָז הָיִיתִי נוֹטֶשֶׁת אוֹתְךָ כָּלִיל!”

הָאָדָם הַצָּעִיר הִסְבִּיר מַה קָרָה, וְכֵיצַד שׂוּמָה הָיָה עָלָיו לְהַמְתִּין עַד שֶׁתֵּרָדֵם הַנַּעֲרָה.

הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל הַפַּאדִישַׁאה שֶׁל עוֹלָם הַקְּסָמִים, וְהָאָדָם הַצָּעִיר רָאָה אוֹתָה לָרִאשׁוֹנָה בַחֲלוֹמוֹ וְהִתְאַהֵב בָּה. “אִם לֹא תִּרְאֶה פְּנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת מִלְבַדִּי, אָבֹא לְבַקֵּר אוֹתְךָ מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה”, הִיא אָמְרָה אֵלָיו אֲזַי; וְלָכֵן הָיָה הַצָּעִיר מַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ טָמוּן בֵּין שְׁנֵי הַכָּרִים, וְסֵרַב לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ שֶׁל כָּל אִשָּׁה אַחֶרֶת. עַתָּה, כְּשֶׁנַעֲרַת הַקְּסָמִים שָׁמְעָה עַל הָאָחוֹת הַצְּעִירָה, הִיא אָמְרָה: “אִם תַּבִּיט בְּפָנֶיהָ אַךְ פַּעַם אַחַת, לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת פָּנַי עַד עוֹלָם”.

וּמִיַּד לְאַחַר שֶׁשָׁמְעָה שׁוֹמַעַת־הַסּוֹדוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, חָזְרָה אֶל הַחֶדֶר וְנָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת; וּכְשֶׁחָזַר הַנַּעַר אֶל חַדְרוֹ הוּא מָצָא כִּי הַדֶּלֶת נְעוּלָה בְּפָנָיו. לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל בְרֵירָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לְבַקֵשׁ אֶת הַנַּעֲרָה הַנִמְצֵאת בִּפְנִים שֶׁתִּפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת; וְהִיא הִבְטִיחָה לַעֲשֹׂת כַּזֹאת, אִם יַבְטִיחַ לָה חֲגִיגִית כִּי יְשׂוֹחֵחַ אִתָּה רֶגַע קָט; וְלֹא הָיָה לוֹ כָּל מוֹצָא אַחֵר מֵאֲשֶׁר לְהַבְטִיחַ לָה.

וּכְשֶׁפָּתְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַדֶּלֶת, וּמַבָּטוֹ נִפְגַשׁ בְּמַבָּטָה, מִיַּד הִתְרוֹמְמָה חוֹמַת קְסָמִים בֵּין חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת לְבֵין הַדֶּלֶת – אוֹת כִּי נַעֲרַת הַקְּסָמִים לֹא תַחֲזֹר לְעוֹלָם.

וְהַהוֹרִים שֶׁל הָאָדָם הַצָּעִיר הוֹדוּ לָאֱלֹהִים עַל הַשִּׁנּוּי שֶׁחָל בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל בְּנָם, וְהָיוּ מְלֵאֵי סִפּוּק עַל שֶׁבְּדֶרֶךְ כֹּה מוּזָרָה מָצְאוּ אֶת כַּלָּתָם, וְהֵם חָגְגוּ אֶת חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִין בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.