הָיְתָה לְפָנִים אִשָּׁה, אֲשֶׁר הָיָה לָהּ בַּעַל כֹּה פַּחְדָן, שֶׁלֹא הֵעִיז מֵעוֹלָם לָצֵאת לְבַדּוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ.

פַּעַם אַחַת הוּזְמְנָה הָאִשָּׁה לְחֲגִיגָה, וְכַאֲשֶׁר הֵכִינָה עַצְמָה לָלֶכֶת, בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ בַּעֲלָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּהֶקְדֵם, מִשּׁוּם שֶׁיִהְיֶה אָנוּס לָשֶׁבֶת בַּבַּיִּת עַד שׁוּבָה. הִבְטִיחָה לוֹ לַעֲשׂת כְּבַקָּשָׁתוֹ, וְאַךְ חָלְפָה מַחֲצִית הַשָּׁעָה לְשִׁבְתָּהּ בֵּין יְדִידֶיהָ וּכְבָר קָמָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם.

“לָמָה זֶה אַתְּ נֶאֱלֶצֶת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה כֹה מוּקְדָם?” שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ מְאָרְחֶיהָ. וְהִיא הֵשִׁיבָה כִּי בַּעֲלָה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וּמַמְתִּין לְשׁוּבָהּ.

“וְלָמָה הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין?” שָׁאֲלוּ.

“הוּא אֵינוֹ מֵעִיז לָצֵאת מִפֶּתַח הַבַּיִת בִּלְעָדַי”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

וְלָכֵן יָעֲצוּ לָהּ לְהִתְחַמֵּק מִבַּעֲלָה וּלְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ בַחֲשֵׁכָה, כְּשֶׁיֵצְאוּ אֵי־פַּעַם יַחְדָיו בַּלַּיְלָה; זוּ תִּהְיֶה הַתְּרוּפָה הַבְּדוּקָה בְּיוֹתֵר לְפַחֲדָנוּתוֹ.

וְהָאִשָּׁה עָשְׂתָה כְּפִי שֶׁיָעֲצוּ לָהּ, וּבָהִזְדַמְנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה לְיָדָהּ הִשְׁאִירָה אֶת הַבַּעַל לְבַדּוֹ בַחֲשֵׁכָה. הַבַּעַל זָעַק מִפַּחַד רַב עַד שֶׁלְבַסוֹף נִרְדַם בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ. עִם עֲלוֹת הַבֹּקֶר הוּא הִתְעוֹרֵר וְחָזַר זוֹעֵף אֶל בֵּיתוֹ.

בֵּין חֲפָצָיו הַנּוֹשָׁנִים הָיְתָה חֶרֶב מַחְלֶדֶת שֶׁבָּאָה לוֹ בִּירוּשָׁה מֵאָבִיו. לָקַח אוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַחְצֵחַ אוֹתָהּ, נִפְלְטָה מִפִּיו הַהַחְלָטָה שֶׁלֹא לָגוּר עוֹד עִם אִשְׁתּוֹ יַחְדָיו. כְּדֵי לְהוֹצִיא לָפוֹעַל אֶת הַחְלָטָתוֹ זוֹ, יָצָא לַדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁפַּךְ דְבָשׁ, וַהֲמוֹן זְבוּבִים הָיוּ מִתְלַקְקִים שָׁם וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם. שָׁלַף מוּסְטַאפַה אֶת חַרְבּוֹ וְהָלַם בָּהּ עַל מִמְרָח הַדְּבָשׁ וְרָאָה כִּי הָרַג בְּמַהֲלוּמָה זוֹ שִׁשִּׁים זְבוּבִים. הָלַם בַּשֵּׁנִית וְרָאָה כִּי שׁוּב הִפִּיל שִׁבְעִים חֲלָלִים.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ קַארַא מוּסְטַאפַה אֶל הֶחָרָט וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ לַחֲרֹט עַל חַרְבּוֹ: “בְּמַהֲלוּמָה רִאשׁוֹנָה הֵמִית קַארָא מוּסְטַאפַה הַגִּבּוֹר הַגָּדוֹל שִׁשִּׁים וַּבַמַהֲלוּמָה הַשְׁנִיָּה הִפִּיל שִׁבְעִים חֲלָלִים” אַחַר חֲרִיטַת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָטַל קַארַא מוּסְטַאפַה אֶת חַרְבּוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

עַתָּה הִגִּיעַ לְמִדְבַּר שְׁמָמָה, וְכַאֲשֶׁר יָרַד הַלַּיְלָה, שָׁכַב לִישׁוֹן וְתָקַע אֶת חַרְבּוֹ בַּקַרְקַע. וְהִנֵּה. ­– בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הָיוּ שׁוֹכְנִִים אַרְבָּעִים שֵׁדִים וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה יוֹצֵא לְשׁוֹטֵט בַּסְבִיבָה בְּכָל בֹּקֶר. רָאָה הַשֵּׁד אֶת הָאָדָם הַנִּרְדָם וְאֶת הַחֶרֶב הַתְּקוּעָה בַקַרְקַע; קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הַחֲרוּטִים בָּה, אָחֲזָה אוֹתוֹ רְעָדָה. עַתָּה רָאָה כִי מוּסְטַאפַה מִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ, וּכְדֵי לִכְרֹת בְּרִית עִם הָאָדָם הָאָיוֹם הַזֶּה, בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הַשֵּׁד לְהִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה שֶׁל אֶחָיו.

“מִי אַתָּה?” שָׁאַל אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר.

“אֲנַחְנוּ חֲבוּרַת שֵׁדִים, וּמִסְפָּרֵנוּ אַרְבָּעִים, וְאִם תּוֹאִיל לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ יִהְיֶה מִסְפָּרֵנוּ אַרְבָּעִים וְאֶחָד”.

“אֲנִי מַסְכִּים”, אָמַר מוּּסְְטַַאפַַה, “לֵךְ וֶאֱמֹר אֶת הַדָּבָר לַחֲבֵרֶיךָ”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַשֵּׁד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָץ אֶל חֲבֵרָיו וְאָמַר:

“אַחַי, גִבּוֹר רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ. אֶת גְבוּרָתוֹ הָעֲצוּמָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּמִּלִּים הַחֲרוּטוֹת עַל חַרְבּוֹ: בְּמַהֲלוּמָה אַחַת הֵמִית קַארַא מוּסְטַאפַה הַגִּבּוֹר הַגָּדוֹל שִׁשִּׁים; וּבַמַהֲלוּמָה הַשְּׁנִיָּה הֵמִית שִׁבְעִים; הָבָה נַכְנִיס סֵדֶר בַּכֹּל, מִשׁוּם שֶעוֹד מְעַט הוּא יָבֹא יָשָׁר הֵנָה”.

הַשֵּׁדִים יָצְאוּ אֵיפוֹא לְקַבֵּל פָּנָיו שֶׁל מוּסְטַאפַה, אֲשֶׁר בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם נָפְלָה רוּחוֹ. מִכָּל מָקוֹם הוּא הִצְלִיחַ לְהַגִּיד לָהֶם: “יְבָרֵךְ אֶתְכֶם אֱלֹהִים, חֲבֵרִים!” וְהַשֵּׁדִים הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּעַנְוַת רוּחַ וְהִצִּיעוּ לוֹ מָקוֹם בֵּינֵיהֶם.

בְּמֵרוּץ הַזְּמַן שָׁאַל אוֹתָם: “הַאִם יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אֶחָד כָּמוֹנִי?”

הַשֵּׁדִים הִבְטִיחוּ לוֹ שֶׁאֵין כָּמֹהוּ בֵינֵיהֶם, וּמוּסְטַאפַה הָיָה שְׂבַע־רָצוֹן, יֶתֶר עַל כֵּן הוּא הוֹסִיף וְאָמַר:

“מִשּׁוּם שֶׁאִם יֵשׁ אֶחָד כָּמוֹנִי, הָבָה יִתְחָרֵה אִתִּי בְּכֹחוֹ וְעָצְמָתוֹ”.

“וְכִי בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶפְשָׁר עוֹד לִמְצֹא אֶחָד כָּמוֹהוּ?” אָמְרוּ הַשֵּׁדִים שָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים בְּדַרְכָּם הַבַּיְתָה.

הַשֵּׁדִים הָיוּ צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת הַמַּיִּם הַדְּרוּשִׁים לָהֶם מִמָּקוֹם רָחוֹק; וְאֶת הַחוֹבָה הַזּוּ הָיוּ מְמַלְאִים לְפִי הַתּוֹר; בִּהְיוֹת וְהֵם גְדוֹלִים וַעֲצוּמִים בְּקוֹמָתָם הַגְּבוֹהָה וּבְכֹּחָם, הֵם הָיוּ כְּמוּבָן, יְכוֹלִים לָשֵׂאת כַּמּוּיוֹת גְדוֹלוֹת שֶׁל מַיִּם, מַה שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר יְכָלְתּוֹ שֶׁל בֶּן תְּמוּתָה פָּשׁוּט.

בְּאַחַד הַיָּמִים נִגַּשׁ הַשֵׁד הַמְמוּנֶה עַל הַתּוֹר אֶל מוּסְטַאפַה וְאָמַר אֵלָיו: “הַיּוֹם הִגִּיעַ תּוֹרְךָ לְהָבִיא אֶת הַמַּיִם, וַאֲנִי מִצְטָעֵר לוֹמַר כִּי הַבְּאֵר נִמְצֵאת בְּמֶרְחָק רַב מִכָּאן”. בִּהְיוֹת וְהַשֵּׁדִים הָיוּ מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי הַגִּבּוֹר, הָיוּ כְמוּבָן פּוֹנִים אֵלָיו בְּנִמּוּסִיוּת רַבָּה. מוּסְטַאפַה הִרְהֵר בְּמִקְצָת, וַאֲזַי בִּקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיִתְּנוּ לוֹ חֶבֶל. הַחֶבֶל נִתַּן לוֹ, וְאָז נָטַל אוֹתוֹ וְהָלַךְ אִתּוֹ אֶל הַבְּאֵר. הַשֵּׁדִים, שֶׁהָיוּ סַקְרָנִים, רָצוּ מְאֹד לָדַעַת מַה הוּא חוֹשֵׁב לַעֲשֹׂות בַּחֶבֶל, וְהֵם הִסְתַּכְּלוּ מֵרָחוֹק וְרָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהוּא קוֹשֵׁר בּוֹ אֶת מִבְנֶה הָאֲבָנִים שֶׁל הַבְּאֵר.

תְּמֵהִים מְאֹד עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה, הֵם רָצוּ אֵלָיו וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה הוּא חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת. “הוֹ”, הוּא הֵשִׁיב, “אֲנִי הוֹלֵךְ לָקַחַת אֶת הַבְּאֵר עַל שִׁכְמִי וּלְהָבִיא אוֹתָהּ הַבַּיְתָה, כַּךְ שֶׁאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא יִהְיֶה נִזְקָק לָלֶכֶת דֶרֶךְ כֹּה רְחוֹקָה לַהֲבָאַת מַיִּם”.

וַאֲזַי הֵם הִפְצִירוּ בּוֹ לְבַל יַעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא הִבְטִיחַ לָהֶם לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָם בִּתְנָאי שֶׁלֹא יַטְרִידוּ אוֹתוֹ עוֹד בְּמִלּוּי חוֹבָתוֹ לַהֲבָאַת מַיִּם.

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל מוּסְטַאפַה לְהָבִיא עֵצִים מִן הַיַּעַר. שׁוּב פַּעַם בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶת הַחֶבֶל וְהָלַךְ לוֹ. הַשֵּׁדִים הִסְתַּתְּרוּ בַמַחֲבוֹא וְהִבִּיטוּ מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאָם עַל מַה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת. וְהִנֵּה רָאוּ כִי הוּא תוֹקֵעַ יָתֵד בַּקַרְקַע וְקוֹשֵׁר אֵלָיו אֶת הַחֶבֶל, וּלְאַחַר מִכֵּן הוּא מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ מִסָּבִיב לְגִזְעֵי הָעֵצִים.

בְּמִקְרֶה הִתְחוֹלְלָה רוּחַ סְעָרָה, אֲשֶׁר הֵנִיעָה אֶת הָעֵצִים כֹּה וָכֹה.

“מַה אַתָּה עוֹשֶׂה, מוּסְטַאפָה?” קָרָא אֶחָד הַשֵּׁדִים.

“הוֹ, אֲנִי רַק הוֹלֵךְ לָקַַחַת אֶת הַיַּעַר כֻּלּוֹ הַבַּיְתָה בִּמְקוֹם לְקַחְתּוֹ חֲפָסִים חֲפָסִים, וְעַל יְדֵי כַךְ לִמְנֹעַ טִרְחָה יְתֵרָה”.

“אַל תָּנִיעַ אֶת הָעֵצִים”, קָרְאוּ כָל הַשֵּׁדִים יַחְדָּיו “אַתָּה עָלוּל לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיַּעַר. מוּטָב שֶׁנִשָּׂא אֶת הָעֵצִים בְּעַצְמֵנוּ”.

וְעַתָּה הָיוּ הַשֵּׁדִים מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי מוּסְטַאפַה עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קוֹדֶם לָכֵן, וְהֵם קָרְאוּ לְאֲסֵפָה כְּלָלִית כְּדֵי לָדוּן בְּכֹבֶד רֹאשׁ כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מִן הֶחָבֵר הֶעָצוּם הַזֶּה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּחְלַט לִשְׁפֹּךְ עָלָיו מַיִם רוֹתְחִים בַּלַּיְלָה בִּשְׁעַת שְׁנָתוֹ, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה לְהָמִיתוֹ.

לְגֹדֶל מַזָּלוֹ הוּא שָׁמַע אֶת הַשִּׂיחָה שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְיָכֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת. לְעֵת עֶרֶב הוּא הָלַךְ לִישׁוֹן בְּמִטָּתוֹ כָּרָגִיל. הַשֵּׁדִים הָלְכוּ לְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם דֶרֶךְ הַתִּקְרָה שֶׁל חַדְרוֹ, אֶלָּא שֶׁמוּסְטַאפַה הִנִּיחַ אֵיזֶה גוּף מְרֻפָּד, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה נוֹהֵג לִשְׁכַּב. מֵעַל לַגּוּף הַמְרֻפָּד הִנִּיחַ אֶת תַּרְבּוּשׁוֹ, וְכִסָּה אֶת הַגּוּף בְּמִכְסֶה הַמִּטָּה. וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּלֵּק לְקֶרֶן זָוִית וְשָׁכַב לִישׁוֹן, וְיָשַׁן שֵׁינָה עֲרֵבָה, מִחוּץ לְאֵזוֹר הַסַּכָּנָה.

כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַבֹּקֶר הֵם הָיוּ סְבוּרִים כִּי מֵת מוּסְטַאפַה, וּבָאוּ לִדְפֹק עַל הַדֶּלֶת שֶׁל חַדְרוֹ כְּדֵי לְהִוָּכַח אִם נָכוֹן הַדָּבָר.

“מִי שָׁם?” בָּא הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֶדֶר.

הַשֵּׁדִים הִתְפַּלְאוּ עַל כָּךְ מְאֹד, וְהָיוּ אֲחוּזֵי אֵימָה, וְקָרְאוּ לוֹ לָקוּם מִמִּטָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁעוֹד מְעַט תִּהְיֶה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם.

“הָיָה חַם לִי מְאֹד, בְּלֵיל אֶמֶשׁ”, הוּא אָמַר לָהֶם. “הִתְגַּלְגַּלְתִּי כָּל הַלַּיְלָה בְמֶרְחָץ שֶׁל זֵעָה”.

וַאֲזַי הִתְפַּלְאוּ הַשֵּׁדִים עוֹד יוֹתֵר שֶׁמַּיִם רוֹתְחִים נִרְאוּ לוֹ כְזֵעָה וְלֹא הָיוּ לָהֶם כָּל הַשְׁפָּעָה רְצִינִית עָלָיו.

וַאֲזַי הֶחְלִיטוּ הַשֵּׁדִים לְהַמְטִיר עָלָיו אַרְבָּעִים כַּדּוּרִים שֶׁל בַּרְזֶל בִּשְׁעַת שְׁנָתוֹ. אֶלָא שֶׁהַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ קָלַט גַם אֶת תֹּכֶן הַמְזִּמָּה הַזֹּאת, לְגֹדֶל מַזָּלוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָלֶכֶת לִישֹׁן, נִכְנָס לְחַדְרוֹ, וְשָׂם אֶת הַגּוּף הַמְּרֻפָּד בִּמְקוֹמוֹ בְּמִטָּתוֹ, וְשָׂם מֵעָלָיו אֶת תַּרְבּוּשׁוֹ, וְכִסָּה אוֹתוֹ בַּמִּכְסֶה שֶׁל הַמִּטָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּלֵק הוּא עַצְמוֹ לְאוֹתָה קֶרֶן זָוִית, וּמִמֶּנָּה הִבִּיט אֶל כָּל הֶעָשׂוּי לְהִתְרַחֵשׁ. הַשֵּׁדִים עָלוּ עַל הַגַּג, וּלְאַחַר שֶׁהֵסִירוּ כַּמָּה רְעָפִים מִמְּקוֹמָם, הִבִּיטוּ לְמַטָּה אֶל מַה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לָהֶם כְּחֲבֵרָם הַנִּרְדָּם. “הַבִּיטוּ, הִנֵּה בֵּית הֶחָזֶה שֶׁלוֹ, וְהִנֵּה רֹאשׁוֹ”, הֵם לָחֲשׁוּ זֶה לָזֶה, וּלְאַחַר מִכֵּן נִתַּךְ הַמָּטָר שֶׁל כַּדּוּרֵי הַבַּרְזֶל בָּזֶה אַחַר זֶה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלְכוּ הַשֵּׁדִים לְחָדְרוֹ שֶׁל מוּסְטַאפָה וְדָפְקוּ בַּדֶּלֶת. הַפַּעַם לֹא שָׁמְעוּ כָל תְּשׁוּבָה, וְהֵם הֵחֵלוּ לְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבָם כִּי הִנֵּה לֹא יַטְרִיד אוֹתָם עוֹד הַגִּבּוֹר. אֲבָל, לְמַעַן הַזְּהִירוּת דָפְקוּ שׁוּב, וְכֵן גַם זָעֲקוּ אֵלָיו בְּקוֹל רָם; וַאֲזַי נוֹדַע לָהֶם כִּי שִׂמְחָתָם הָיְתָה בְּטֶרֶם זְמָן מִשּׁוּם שֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל מוּסְטַאפָה: “לֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן כָּל הַלַּיְלָה, כִּי עַכְבָּרִים הָיוּ מְקַפְּצִים עָלַי, הַנִּיחוּ לִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט”.

עַתָּה, כִּמְעַט שֶׁנִטְרְפָה עֲלֵיהֶם דַעְתָּם. הַשֵּׁדִים לֹא יָכְלוּ כְלָל וּכְלָל לִתְּפֹשׂ אֵיזֶה סוּג אָדָם הוּא, הַחוֹשֵׁב אֶת מַפָּל הָאֲבָנִים הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הַבַּרְזֶל לְנִתּוּר עַכְבָּרִים.

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל מוּסְטַאפָה: “בָּאָרֶץ הַסְּמוּכָה יֵשׁ לָנוּ אָח מִמִּשְׁפַּחַת הַשֵּׁדִים שֶׁלָנוּ, הַאִם תַּסְכִּים לָצֵאת אִתּוֹ לְדוּ־קְרָב?”

מוּסְטָאפַה שָׁאַל אוֹתָם אִם אוֹתוֹ בָּחוּר חָזָק.

“חָזָק מְאֹד”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

“וּבְכֵן, הָבָה וְיָבֹא”. בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיָה הַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ מוּכָן לָמוּת מֵרֹב פַּחַד. כַּאֲשֶׁר הוֹפִיעַ הַשֵּׁד הָעַנָּק עַל בָּמַת הַקְּרָב, הֶחְלִיט לְהִתְגוֹשֵׁשׁ בְּמִקְצָת לִפְנֵי הַדּוּ־קְרָב, וּלְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי הֶסְכֵּם יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה.

הַשֵּׁד תָּפַשׂ אֶת מוּסְטַאפַה בִּגְרוֹנוֹ, וְאָחַז בּוֹ בְּחָזְקָה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁעֵינָיו שֶׁל מוּסְטַאפַה כִּמְעַט וְיָצְאוּ לוֹ מֵחוֹרֵיהֶן, וּמַבָּטוֹ הָיָה נָעוּץ כְּלַפֵּי מַעְלָה.

“בַּמֶּה נָעַצְתָּ אֶת מַבָּטְךָ?”, שָׁאַל אוֹתוֹ הַשֵּׁד לְאַחַר שֶׁהִרְפָּה מִמֶּנּוּ.

“הִסְתַּכַּלְתִּי כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּדֵי לְהִוָכַח לְאֵיזֶה גֹבַהּ יִהְיֶה עָלַי לִזְרֹק אוֹתְךָ, עַל מְנָת שֶׁאֲבָרֶיךָ יִתְרַסְקוּ לִרְסִיסִים מֵעָצְמַת נְפִילָתְךָ”, הֵשִׁיב הַגִּבּוֹר בְּזַעַם מְעֻשֶּׂה לְמַדַּי.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, נָפְלוּ הַשֵּׁדִים עַל בִּרְכֵיהֶם לְפָנָיו, וּבִקְשׁוּ אוֹתוֹ שֶׁיָחוּס וִיְרַחֵם עַל אֲחִיהֶם הַשֵּׁד.

מוּסְטַאפַה סָלַח לָהֶם בְּחַסְדּוֹ הָרַב, וְהַשֵּׁדִים בִּקְשׁוּ אוֹתוֹ שֶׁיְקַבֵּל מֵהֶם כַּמָּה מֵאוֹת מַטְבֵּעוֹת זָהָב, וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ.

בְּלֵב שָׂמֵחַ קִבֵּל מוּסְטַאפַה אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהוּעֲנָק לוֹ וְהִבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ לָלֶכֶת. הוּא נִפְרָד מֵהֶם בִּלְבָבִיוּת רַבָּה, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל שֵׁד אֶחָד, שֶׁנִצְטַוֶּה לְלַוֹּתוֹ עַד בֵּיתוֹ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ מוּסְטַאפַה לְמֶרְחַק מַה מִבֵּיתוֹ, רָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מַבִּיטָה בַּחַלּוֹן, וְאַךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ קָרְאָה: “הִנֵּה חוֹזֵר בַּעֲלִי הַפַּחְדָן בְּלִוְיַת שֵׁד!”

מוּסְטַאפַה רָמַז לָה מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ שֶׁל הַשֵּׁד לְבַל תַּגִּיד שׁוּם דָבָר, וְאָז הֵחֵל לָרוּץ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ.

“לְאָן אַתָּה נֶחְפָּז כָּל כַּךְ?” שָׁאַל אוֹתוֹ הַשֵּׁד.

“הַבַּיְתָה, לָקַחַת חֵץ וָקֶשֶׁת וְלִירוֹת בְּךָ”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה בָּרַח הַשֵּׁד אֶל אֶחָיו.

עוֹד טֶרֶם הִסְפִּיק מוּסְטַאפַה לָנוּחַ כָּל צָרְכּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ יְדִיעוֹת עַל דוֹב שׁוֹקֵק הַמֵּטִיל אֵימָתוֹ עַל כָּל הַסְּבִיבָה. הַתּוֹשָׁבִים בָּאוּ אֶל מוֹשֵׁל הַמְּחוֹז וּבִקְשׁוּ אוֹתוֹ לְצַוֹּת עַל הַגִּבּוֹר שֶׁיַהֲרֹג אֶת הַמַּפְרִיעַ מְנוּחָתָם. “הוּא כְבָר נִפְגָשׁ עִם אַרְבָּעִים שֵׁדִים” הֵם אָמְרוּ, “וְחֲבָל שֶׁהַדֹּב יָמִית אֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים רַבִּים”.

שָׁלַח מוֹשֵׁל הַמְּחוֹז לִקְרֹא לְמוּסְטַאפַה, וְאָמַר אֵלָיו כִּי לֹא נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים יִבָהֲלוּ מִפְנֵי הַדּוֹב, שָׁעָה שֶׁמִתְגוֹרֵר בַּמָּחוֹז אָדָם אַמִּיץ־לֵב כָּמֹהוּ.

וְאָז אָמַר מוּסְטַאפַה: “הַרְאֵה לִי אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצָא הַדֹּב, וּשְׁלַח אִתִּי אַרְבָּעִים פָּרָשִׁים”.

בַּקָשָׁתוֹ נִתְמַלְאָה. מוּסְטַאפַה נִכְנַס לְתוֹךְ הָאוּרְוָה, לָקַח חוֹפֶן שֶׁל אַבְנֵי חָצָץ קְטַנוֹת, וְזָרַק אוֹתָן עַל הַסּוּסִים. כֻּלָּם, מִלְבַד אֶחָד, הִזְדַקְפוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיוֹת. אֶת הַסּוּס הַזֶּה לָקַח מוּסְטַאפַה לְעַצְמוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַפָּרָשִׁים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הָלְכוּ אֶל הַמּוֹשֵׁל וְאָמְרוּ כִי וַדַאי שֶׁנִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ שֶׁל מוּסְטַאפַה וְכִי אֵינָם מוּכָנִים לַעֲזֹר לוֹ בְצֵיד הַדֹּב.

יָעַץ לָהֶם הַמּוֹשֵׁל: “מִיַד לִכְשֶׁתִּרְאוּ כִי הַדֹּב הוֹלֵךְ וּבָא, הִסְתַּלְקוּ מִמֶּנוּ וְהַנִּיחוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינָיו”.

וְכַךְ יָצְאָה חֲבוּרַת הַפָּרָשִׁים, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִמְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ שֶׁל הַדֹּב, הִנִּיחוּ אֶת הַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ לְנַפְשׁוֹ וְרָכְבוּ חֲזָרָה. מוּסְטַאפַה דִרְבֵּן אֶת סוּסוֹ שֶׁלֹא רָצָה לָזוּז מִמְקוֹמוֹ, וְהַדֹּב הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֵלָיו בִּצְעָדִים כְּבֵדִים.

בִּרְאוֹתוֹ עֵץ קָרוֹב אֵלָיו, קָפַץ הַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ עַל גַב סוּסוֹ, נֶאֱחַז בַּעֲנָפִים הַתְּלוּיִים מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, וּמָשַׁךְ אֶת גּוּפוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַדֹּב אֶל מִתַּחַת לָעֵץ, וּבְעוֹדוֹ מִתְכּוֹנֵן לַעֲלֹת אֵלָיו, צָנַח מוּסְטַאפַה מִלְמַעְלָה עַל גַּבּוֹ, וְהִכָּה אוֹתוֹ בְּאָזְנָיו, וְהִטָּה אוֹתוֹ לַכִּוּן שֶׁאֵלָיו רָכְבוּ הַפָּרָשִׁים. כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם קָרָא: “קַארַא מוּסְטַאפַה הַגִּבּוֹר, הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וּבָא”; וְאָז הֵם הִסְתַּדְרוּ בַמַעֲגָל, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵבִינוּ אֶת חֻמְרַת הַמַּצָּב, הֵמִיתוּ אֶת הַדֹּב בְּכִידוֹנֵיהֶם.

לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶה נִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ שֶׁל קַארַא מוּסְטַאפַה בְּכָל הָאָרֶץ, וְהַשִׁלְטוֹנוֹת הֶעֱנִיקוּ לוֹ אוֹתוֹת כָּבוֹד רַבִּים, וְהוּא הָיָה מְכֻבָּד עַל יְדֵי כָּל שְׁכֵנָיו, בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו.

בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁהַגָּמָל הָיָה יוֹצֵא בִּשְׁלִיחוּת, כְּשֶׁהַצְּפַרְדְעִים הָיוּ מְסֻגָּלִים לָעוּף, וּכְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי נוֹהֵג לְשׁוֹטֵט עַל הֶהָרִים וּבַעֲמָקִים, הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שֶׁהִתְגוֹרְרוּ יַחְדָיו.

מִחוּץ לְאִמָּם הַזְּקֵנָה וְלַדַּלּוּת שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶנֶת בְּבֵיתָם, הָיוּ לָהֶם בְּנֵי־בָּקָר מְעַטִים שֶׁיָרְשׁוּ מֵאֲבִיהֶם; וְהִנֵּה עָלָה הָרַעֲיוֹן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה קֵרֵחַ, לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת מְעַט הָרְכוּשׁ שֶׁלָהֶם, וְיוֹם אֶחָד הוּא הָלַךְ אֶל הָאָח הַבְּכוֹר וְאָמַר אֵלָיו:

“הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת שְׁתֵּי הָרְפָתוֹת הָאֵלֶּה, הָאַחַת הִיא כִמְעַט חֲדָשָׁה, הַשְׁנִיָּה הִיא כִמְעַט חֲרֵבָה. הָבָה נוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּרוֹת הַחוּצָה, וְאֵלֶה שֶׁיַחְזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַחֲדָשָׁה יִהְיוּ שֶׁלִי, הָאֲחֵרוֹת יִהְיוּ שֶׁלְךָ”.

“הוֹ, לֹא, מוּחַמַד”, הֵשִׁיב הָאָח הַבְּכוֹר; “אֵלֶּה שֶׁיַחְזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַנּוֹשָׁנָה יִהְיוּ שֶׁלְךָ”.

מוּחַמַד הִסְכִּים. הַפָּרוֹת הוּצְאוּ לַחָפְשִׁי, וְכֻלָּן חָזְרוּ אֶל הָרֶפֶת הַחֲדָשָׁה, מִלְּבַד פָּרָה עִוֶּרֶת זְקֵנָה וַעֲלוּבָה. מוּחַמַד הִבִּיעַ דִבְרֵי תַּרְעוּמוֹת וְלֹא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן, אֲבָל יוֹם יוֹם הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה הָעִוֶּרֶת שֶׁלוֹ אֶל הַמִּרְעֶה, וּבָעֶרֶב הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב לְצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה בֵּין הָעֲנָפִים וְהָיְתָה כּוֹפֶפֶת אוֹתָם כְּלַפֵּי מַטָּה וּמַשְׁמִיעָה אֶת קוֹל חֲרִיקָתָם. וַאֲזַי נִגַּשׁ מוּחַמַד אֶל אֶחָד הָעֵצִים וְאָמַר אֵלָיו:

“חַרְקָנִי שֶׁכְּמוֹתְךָ, הַאִם רָאִיתָ אֶת אָחִי?”

הָעֵץ כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וְהִמְשִׁיךְ בַּחֲרִיקוֹתָיו בְּקוֹל רָם עוֹד יוֹתֵר; וְאָז שָׁאַל אוֹתוֹ מוּחַמַד שֵׁנִית, וְשׁוּב לֹא הֵשִׁיב לוֹ הָעֵץ כָּל מְאֻמָּה.

נִתְמַלֵּא מוּחַמַד חֵימָה, נָטַל אֶת הַגַּרְזֵן שֶׁלוֹ, וְהֵחֵל גוֹדֵעַ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה – מַפָּל שֶׁל מַטְבֵּעוֹת זָהָב הֵחֵל לִזְרֹם מִן הַגֶּזַע הֶחָלוּל, דֶרֶךְ הַחֲתָכִים שֶׁעָשָׂה בְּגַרְזְנוֹ.

אַף כִּי שִׂכְלוֹ לֹא הָיָה רַב בְּיוֹתֵר, בְּכָל זֹאת הֵבִין מוּחַמַד לְהִשְׁתַּמֵשׁ בִּתְּבוּנָתוֹ הַמּוּעֶטֶת, וְלָכֵן הָלַךְ הַבַּיְתָה, וְשָׁאַל מֵאָחִיו הַבְּכוֹר שׁוֹר רָתוּם לָעֲגָלָה, וְהִשִּׂיג לוֹ שַׂקִים, וּמִלֵּא אוֹתָם בָּחוֹל; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעֵץ, הוּא שָׁפַךְ אֶת הַחוֹל הַחוּצָה, וּמִלֵּא אֶת הַשַּׂקִים בְּמַטְבֵּעוֹת הַזָּהָב. וְכַאֲשֶׁר חָזַר הַבַּיְתָה הִשְׁתּוֹמֵם אָחִיו לְמַרְאֶה הָעשֶׁר הָרַב כָּל כַּךְ.

וְשׁוּב נִשְׁתּוֹקֵק הָאָח הַצָּעִיר לְחַלֵּק אֶת הָרְכוּשׁ בֵּינֵיהֶם; וּכְמוּבָן, לֹא הִתְנַגֵּד הַפַּעַם הָאָח הַבְּכוֹר לְהַצָּעָתוֹ. הוּא הָלַךְ וְשָׁאַל מִשְּׁכֵנוֹ כְּלִי לִמְדֹד בּוֹ אֶת הַזָּהָב, וְעוֹרֵר עַל יְדֵי כַּךְ אֶת סַקְרָנוּתוֹ לָדַעַת, מַה רוֹצֶה מוּחַמַד הַסָּכָל לִמְדֹד בַּמְשׂוּרָה. הַשָּׁכֵן מָשַׁח אֵיפוֹא אֶת תַּחְתִּית הַכְּלִי בְּדֶבֶק־צִפֳּרִים, וְכַאֲשֶׁר הֶחֱזִיר הַקֵּרֵחַ אֶת הַכְּלִי נִמְצְאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב דְבוּקָה בְתַּחְתִּיתוֹ.

הָלַךְ הַשָּׁכֵן וְגִלָּה אֶת הַסּוֹד לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחָבֵר סִפֵּר אַף הוּא לַחֲבֵרוֹ, וְכָךְ יָדְעוּ כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר עַל מַזָּלוֹ הַטּוֹב שֶׁל מוּחַמַד.

זָהָב רָב כָּל כַּךְ בִּרְשׁוּתָם שֶׁל שְׁנֵי הָאַחִים גָרַם לָהֶם צָרוֹת צְרוּרוֹת. הֵם לֹא יָדְעוּ מַה לַעֲשֹׂת אִתּוֹ. לְבַסּוֹף הֵם לָקְחוּ אִתִּים וְחָפְרוּ תְּעָלָה עֲמוּקָה, וְקָבְרוּ בָה אֶת הַזָּהָב, וּבְחִפָּזוֹן רָב נִמְלְטוּ מִכְּפַר מוֹלַדְתָּם.

לְאַחַר שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִבֵּיתָם, חָשַׁב הָאָח הַבְּכוֹר כִּי לֹא נָעַל אֶת דֶלֶת בֵּיתוֹ. הוּא שָׁלַח אֵיפוֹא אֶת אָחִיו הַצָּעִיר שֶׁיִדְאַג לָזֹאת. כַּאֲשֶׁר הִגִיעַ הַבַּיְתָה, חָשַׁב מוּחַמַד כִּי עָלָיו לִדְאֹג לָזֶה שֶׁאִמָּם לֹא תְגַלֶּה אֶת סוֹדָם. לָכֵן הִרְתִּיחַ דוּד שֶׁל מַיִּם, וְשָׂם אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְתּוֹכוֹ, וְהִמְתִּין עַד שֶׁלֹא הוֹצִיאָה עוֹד כָּל הֶגֶה. לְאַחַר מִכֵּן, הוֹשִׁיב אוֹתָה לְיַד הַקִּיר, וְתָּמַךְ בָּה בְּמַטְאַטֵא לְבַל תִּפֹּל, לָקַח אֶת הַדֶּלֶת עַל שִׁכְמוֹ וְחָזַר אֶל אָחִיו שֶׁהָיָה מַמְתִּין לוֹ בַּיַּעַר.

כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאָח הַבְּכוֹר אֶת הַדֶּלֶת, וְהֵבִין אֶת אֲשֶׁר קָרָה לְאִמָּם, זָעַף מְאֹד עַל הַקֵּרֵחַ, אֲשֶׁר הִשְׁלָה אֶת עַצְמוֹ וְחָשַׁב כִּי עָשָׂה מַעֲשֶׂה נָבוֹן בְּיוֹתֵר שֶׁלָקַח אֶת הַדֶּלֶת אִתּוֹ, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת פְּתִיחָתָה עַל יְדֵי הַזּוּלַת. הָאָח הַבְּכוֹר נָטַל אֶת הָאָח הַצָּעִיר בְּעָרְפּוֹ וְטִלְטֵל אוֹתוֹ בְּחָזְקָה.

שָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר מַה לַעֲשֹׂת עַכְשָׁיו, הוּא רָאָה שְׁלשָׁה רוֹכְבִים בָּאִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ. בְּפַחְדָם הָרַב, חָשְׁבוּ הָאַחִים כִּי הַפָּרָשִׁים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, וּבִדְאָגָה רַבָּה הֵם חִפְּשׂוּ לָהֶם מְקוֹם מִקְלָט עַל אַחַד הָעֵצִים, וְנָשְׂאוּ אֶת הַדֶּלֶת אִתָּם.

וּמֵאַחַר שֶׁבֵּינָתַיִם יָרַד הַלַּיִל, וְהַחֲשֵׁכָה שָׂרְרָה בַּכֹּל, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם מַחְבּוֹאָם. מוּחַמַד חָשַׁב כִּי שִׂחֵק לָהֶם הַמַּזָּל שֶׁנִמְלְטוּ חַיִּים, וּבִהְיוֹתוֹ מָלֵא שִׂמְחָה עַל זֹאת, הוּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְהִנִּיחַ לַדֶּלֶת לִפֹּל לְמַטָּה מַמָּשׁ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אַחַד הַפָּרָשִׁים שֶׁעָבַר אֲזַי תַּחַת הָעֵץ.

הָרוֹכֵב שֶׁנִדְהָם מֵעָצְמָת הַמַּהֲלוּמָה שֶׁנָחֲתָה עָלָיו, הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ וְנִמְלַט בִּדְהִירָה וּבְחִפָּזוֹן מִשָּׁם, כְּשֶׁהוּא זוֹעֵק: “רַחֲמָנוּת עָלֵינוּ! הֲרֵי זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם!”

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר הַמְּאֹרָע הַזֶּה, חָשַׁב הָאָח הַבְּכוֹר כִּי דַי לוֹ בְשִׁגְעוֹנוֹת אָחִיו, וְחָרַשׁ לִנְטשׁ אוֹתוֹ.

מַה יָכֹל הָיָה מוּחַמַד לַעֲשֹׂת עַכְשָׁיו? הוּא הָיָה לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם. הָלְאָה הוּא נָדַד, עָיֵף וְרָעֵב, עַד שֶׁלְבַסוֹף הִגִּיעַ לִכְּפָר אֶחָד. הוּא הִתְיַצֵּב לְיַד הַפֶּתַח שֶׁל הַגַ’אמִי וּבִקֵשׁ נְדָבוֹת לִקְנִיַּת מָזוֹן עֲבוּרוֹ מֵאֵת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. וְהִנֵּה בָא אָדָם קְצַר־קוֹמָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מוּחַמַד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת לוֹ לִמְשָׁרֵת.

“כֵּן”, הֵשִׁיב מוּחַמַד, “אִם תַּבְטִיחַ לִי לְעוֹלָם לֹא לִכְעֹס עָלַי, יִקְרֶה מַה שֶׁיִקְרֶה, וְאִם תִּכְעַס עָלַי הָרְשׁוּת בְּיָדִי לְהָמִיתְךָ; לְעוּמַת זֹאת, אִם אֲנִי אֶכְעַס עָלֶיךָ תִהְיֶה אַתָּה רַשָׁאִי לְהָמִיתֵנִי”. וּמִכֵּיוָן שֶׁקָשֶׁה הָיָה לְהַשִּׂיג מְשָׁרֵת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, הִסְכִּים הָאִישׁ לַתְּנָאִים הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים מֵהַכְּלָל.

עַתָּה הֵחֵל הַקֵּרֵחַ לִשְׁחֹט אֶת כָּל הָעוֹפוֹת וְהַצֹּאן שֶׁל אֲדוֹנָיו.

“הַאִם הִנְךָ כּוֹעֵס עָלַי?” הוּא שָׁאַל אֶת אֲדוֹנוֹ.

“לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹא. וּכִי לָמָה זֶה אֶכְעַס עָלֶיךָ?” הֵשִׁיב הָאָדָם הַנִּפְחָד.

מִכָּל מָקוֹם, הָיָה מוּחַמַד מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בִּיְשִׁיבָה בַבַּיִּת, בָּטֵל, מִבְּלִי לַעֲשֹׂת כָּל מְאֻמָּה.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדוֹן אַף הִיא הָיְתָה יְרֵאָה שֶׁמָא יַגִּיעַ עַכְשָׁיו תּוֹרָהּ, לְאַחַר שֶׁהֵמִית אֶת הָעוֹפוֹת וְאֶת הַצֹּאן, וּכְדֵי לְהִמָּלֵט מִן הַמְּטֹרָף הַזֶּה, הִיא שִׁכְנְעָה אֶת בַּעֲלָה לְהִסְתַּלֵק מִן הַבַּיִּת בַּלַיְלָה חֶרֶשׁ.

אֶלָא שֶׁמוּחַמַד שָׁמַע עַל אֲשֶׁר בְּדַעְתָּם לַעֲשֹׂת, וְהוּא נִכְנַס לְאַחַת מִן הַמִּזְוָדוֹת שֶׁלָקְחוּ אִתָּם, וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת הַמִּזְוָדָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים, הוּא יָצָא מִמֶּנָּה.

וְעַתָּה הָיוּ הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה מִתְיָעֲצִים יַחְדָיו, וּכְאֶמְצָעִי בִּטָחוֹן הֶחְלִיטוּ לִישׁוֹן אוֹתוֹ לַיְלָה עַל שְׂפַת הַיָּם; וְאִם מוּחַמַד יֵלֵךְ אִתָּם וְיִשְׁכַּב אַף הוּא לִישׁוֹן שָׁם, יְנַצְּלוּ אֶת הַהִזְדַּמְנוּת, וּבִשְׁעַת שְׁנָתוֹ יַשְּׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַיָּם, וְיַטְבִּיעוּ אוֹתוֹ. מוּחַמַד, הָיָה מִכָּל מָקוֹם, נָבוֹן לְמַדַּי, וְהוּא זָרַק אֶת הָאִשָּׁה בִּמְקוֹמוֹ, וְהִיא טָבְעָה בַּיָּם.

“הֲאִם אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל מוּחַמַד.

“וְכֵיצַד לֹא אֶכְעַס עָלֶיךָ, רָשָׁע שֶׁכְּמוֹתְךָ!” זָעַק הָאִישׁ. “לֹא רַק שֶׁהֶחֱרַבְתָּ אֶת כָּל רְכוּשִׁי וְהֵבֵאתָ אוֹתִי עַד לְפַת לֶחֶם, הִנֵּה גָזַלְתָּ מִמֶּנִי גַם אֶת אִשְׁתִּי!”

כְּשֶׁשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, הִזְכִּיר הַקֵּרֵחַ לַאֲדוֹנוֹ אֶת הַתְּנָאִים שֶׁעָשָׂה אִתּוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ לַעֲבוֹדָה, וְאָחַז בּוֹ וְזָרַק אוֹתוֹ לַיָּם אֶל אִשְׁתּוֹ.

שׁוּב נִשְׁאַר מוּחַמַד לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם, וְהָיָה מְשׁוֹטֵט כֹּה וָכֹה, שׁוֹתֶה קָפֶה, וּמְעַשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ. יוֹם אֶחָד מָצָא מַטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ פַּארַא, וְקָנָה בָה קִטְנִיוֹת אֲפוּיוֹת. וְכַאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אֶת הַקִּטְנִיוֹת, נָפְלָה קִטְנִית אַחַת לְתּוֹךְ הַבְּאֵר הַסְּמוּכָה, וּמוּחַמַד לֹא הָיָה יָכֹל לִמְצֹא אוֹתָהּ, וְהֵחֵל בּוֹכֶה וְזוֹעֵק: “אֵיפֹה הַקִּטְנִית שֶׁלִּי?”

וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד וְזוֹעֵק וּמְמָרֵר בַּבֶּכִי, יָצָא מִתּוֹךְ הַבְּאֵר אָדָם גְבַה קוֹמָה שֶׁרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה וְהוּא שָׁאַל אֶת מוּחַמַד: “לָמָה זֶה תִּזְעַק?”

“אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִית הָאֲפוּיָה שֶׁלִי!” זָעַק הַקֵּרֵחַ.

וְעַתָּה נֶעְלַם הָאִישׁ לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה בְהַחֲזִיקוֹ בְּיָדָיו שׁוּלְחָן קָטָן. הוּא נָתָן אֶת הַשּׁוּלְחָן לַקֵּרֵחַ וְאָמַר: "כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה רָעֵב תֹּאמַר: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!” וּלְאַחַר שֶׁאָכַלְתָּ לְשָׂבְעָה תֹּאמַר: “שׁוּלְחָן, זֶה מַסְפִּיק!”

לָקַח מוּחַמַד אֶת הַשׁוּלְחָן וְחָזַר אֶל הַכְּפָר. כַּאֲשֶׁר הָיָה רָעֵב, דַי הָיָה לוֹ אִם אָמַר: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!”, וּמִיַּד עָלוּ עַל הַשּׁוּלְחָן כָּל מִינֵי מַאֲכָלֵי מַעֲדַנִּים, וְהַמַּאֲכָלִים הָיוּ כֹה מְעֻדָּנִים עַד שֶׁבְּקֹשִׁי יָכֹל הָיָה לְהַחְלִיט מַה לֶאֱכֹל רִאשׁוֹנָה.

כַּאֲשֶׁר הָיְתָה רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו חָשַׁב: “הָבָה אַזְמִין אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר לִסְעֹד עִמָּדִי”, וְהוּא הִזְמִין אֶת כֻּלָּם לְפַת עַרְבִית; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ וְרָאוּ שֶׁאֵין אֵשׁ בַּתַּנּוּר וְאֵין מָזוֹן בַּחֶדֶר, שִׁעֲרוּ בְּנַפְשָׁם כִּי מְאָרְחָם מְלַגְּלֵג עֲלֵיהֶם. אֲבָל, הִנֵּה בָּא מוּחַמַד, הִצִּיב אֶת שׁוּלְחָנוֹ הַקָּטָן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְאָמַר רַק שְׁתֵּי מִלִּים: “שׁוּלְחָן, הֵעָרֵךְ!” וּמִיַּד הָיָה הַכֹּל מִן הַמּוּכָן. כֻּלָּם אָכְלוּ כְּאַוַת נַפְשָׁם, וּכְשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה הָיוּ מְקַנְאִים בִּשְׁכֵנָם הַקֵּרֵחַ, וְתִּכְנְנוּ תָּכְנִיוֹת רַבּוֹת כֵּיצַד לִגְזֹל מִמֶּנוּ אֶת שׁוּלְחָן הַפֶּלֶא הַזֶּה. לְבַסּוֹף הִגִּיעוּ לִידֵי הַחְלָטָה שֶׁבִּשְׁעַת הֵעָדְרוֹ שֶׁל מוּחַמַד, יִכָּנֵס הָאֶחָד מֵהֶם לְבֵיתוֹ וְיִגְנֹב אֶת שׁוּלְחָן הַקְּסָמִים.

וְכַךְ הָיָה, וְשׁוּב הָיָה מוּחַמַד נָתוּן לִמְצֻקַּת הָרָעָב; וּמַה יַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו? הָלַךְ אֶל הַבְּאֵר וְהֵחֵל בּוֹכֶה וְזוֹעֵק: “אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִית!” וְשׁוּב הוֹפִיעַ אוֹתוֹ אָדָם עֲנָק, וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

“אֵיפֹה הַשׁוּלְחָן שֶׁנָתַתִּי לְךָ?”

“הוּא נִגְנַב”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

שׁוּב יָרַד הָעֲנָק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה מִמֶּנָה וְטַחֲנַת יָד קְטַנָּה אִתּוֹ. לְאַחַר שֶׁנָתַן אוֹתָה לְיָדָיו שֶׁל הַקֵּרֵחַ אָמַר: “כְּשֶׁתְּסוֹבֵב אֶת הַיָּדִית לִימִין הִיא תָּפִיק זָהָב, וּכְשֶׁתְּסוֹבְבֶנָה שְׂמֹאלָה הִיא תָפִיק כֶסֶף”.

נָטַל הַקֵּרֵחַ אֶת הַטַּחֲנָה אֵלָיו הַבַּיְתָה, וְסוֹבֵב אוֹתָה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת, עַד שֶׁרִצְפַּת־בֵּיתוֹ הָיְתָה מְכֻסָּה בְמַטְבְּעוֹת זָהָב וָכֶסֶף. עַתָּה הָיָה עָשִׁיר יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהָיָה אֵי־פַּעַם קוֹדֶם לָכֵן.

מִכָּל מָקוֹם, נוֹדַע לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר שֶׁמֶץ דָבָר עַל הַטַּחֲנָה יִקְרַת הָעֶרֶךְ, וּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד הִיא נֶעֶלְמָה.

“אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַקִּטְנִיוֹת!” שׁוּב צָרַח מוּחַמַד הַקֵּרֵחַ לְיַד הַבְּאֵר.

שׁוּב עָלָה אוֹתוֹ אָדָם עֲנָק וְשָׁאָל אוֹתוֹ:

“אֵיפֹה הַשּוּלְחָן וְאֵיפֹה הַטַּחֲנָה?”

“שְׁנֵיהֶם נִגְנְבוּ מִמֶּנִי”, יִבֵּב הַקֵּרֵחַ.

שׁוּב יָרַד הָעֲנָק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְשׁוּב עָלָה מִמֶּנָה, וְהַפַּעַם הֶעֶלָה שְׁתֵּי אַלּוֹת, אֲשֶׁר מָסַר לַגִּבּוֹר שֶׁלָּנוּ, וְהִזְהִיר אוֹתוֹ בְּקַפְּדָנוּת שֶׁלֹא יֹאמַר מִלִּים אֲחֵרוֹת מִלְבַד אֲשֶׁר “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!”

מוּחַמַד לָקַח אֶת שְׁתֵּי הָאַלּוֹת וְרָצָה לִבְחֹן וְלָדַעַת אֶת יְעִילוּתָן. מִפִּיו נִפְלְטוּ הַמִּלִים: “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!”, וּמִיַּד נִתְחַלְקוּ הָאַלּוֹת מִתּוֹךְ יָדָיו, וְהֵחֵלוּ מַכּוֹת אוֹתוֹ לְלֹא רַחֲמִים.

“הַפְסִיקוּ, אַלּוֹת!” הוּא קָרָא עַתָּה, וְהִנֵּה, לְגֹדֶל הַפְתָּעָתוֹ הִפְסִיקוּ הָאַלּוֹת אֶת מַכּוֹתֵיהֶן.

אַף כִּי כָּאֲבוּ כָל אֲבָרָיו מֵעָצְמַת הַמַּכּוֹת, הָיָה מוּחַמַד שְׂבַע רָצוֹן בְּכָל זֹאת, מִשׁוּם שֶׁעָלְתָה בְּרֹאשׁוֹ מַחֲשָׁבָה כֵּיצַד עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּאַלּוֹתָיו.

הוּא מִהֵר וְחָזַר הַבַּיְתָה, וּמִיַּד הִזְמִין אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶל בֵּיתוֹ, מִבְּלִי לֹאמַר לָהֶם אֶת הַסִּבָּה לְכִנּוּסָם יַחְדָיו. הֵם בָּאוּ בִתְּשׁוּקָה רַבָּה, כִּי הָיוּ סַקְרָנִים לָדַעַת אֵיזֶה דָבָר נִפְלָא הוּא הוֹלֵךְ לְהַצִּיג בִּפְנֵיהֶם הַפַּעַם.

כַּאֲשֶׁר נִתְאַסְפוּ כֻּלָּם, הֶרְאָה מוּחַמַד אֶת שְׁתֵּי הָאַלּוֹת, וּבַאֲמִירַת הַמִּלִּים: “אַלּוֹת, הַכּוּ צְמוּדוֹת!” הֵחֵלוּ מַהֲלוּמוֹת עֲצוּמוֹת נִתָּכוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם וְגוּפָם שֶׁל הָאוֹרְחִים. הֵם הֵחֵלוּ לִזְעֹק וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, אֲבָל מוּחַמַד סֵרֵב לֹאמַר אֶת הַמִּלִּים הַמַּפְסִיקוֹת אֶת הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָהֶם, בְּטֶרֶם הִבְטִיחוּ כֻּלָּם לְהַחֲזִיר אֶת הַשּׁוּלְחָן וְאֶת הַטַּחֲנָּה. לְאַחַר שֶׁשְׁנֵי הַחֲפָצִים הָאֵלֶה הוּחְזְרוּ הוּשַׁב הַשָּׁלוֹם עַל כַּנוֹ.

מוּחַמַד הַקֵּרֵחַ נָטַל אֲזַי אֶת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת הַקֶּסֶם וְהָלַךְ לִכְּפָר מוֹלַדְתּוֹ, וְחָזַר אֶל אָחִיו. עַתָּה, לְאַחַר שֶׁהָיָה חָכָם וְעָשִׁיר, נָשָׂא הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ אִשָּׁה, וְכֵן עָשָׂה גַם אָחִיו, וּמֵאָז וְהָלְאָה חַי חַיֵּי שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.

וּמֵאָז וְהָלְאָה לֹא הָיָה בַּכְּפָר אָדָם חָכָם יוֹתֵר מִמוּחַמַד הַקֵּרֵחַ.

הָיֹה הָיָה פַּאדִישַׁאה, וְהָיָה לוֹ בֵן, וְכַדּוּר זָהָב הָיָה לַנָּסִיךְ הַקָּטָן שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק בּוֹ, וּלְעוֹלָם לֹא הָיָה מִתְעַיֵּף מִן הַמִּשְׂחָק.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב בְּאַרְמוֹנוֹ, וּמְשַׂחֵק כָּרָגִיל בַּשַּׁעֲשֻׁעַ הֶחָבִיב עָלָיו, בָּאָה אִשָּׁה זְקֵנָה לִשְׁאֹב מַיִּם מִן הַמַּעְיָן שֶׁהָיָה מְפַכֶּה בַּחֲזִית הָאַרְמוֹן. וְהִנֵּה חָמַד לוֹ לָצוֹן, בֶּן הַמֶּלֶךְ, וְזָרַק אֶת כַּדּוּרוֹ אֶל הַכַּד שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְשָׁבַר אוֹתוֹ. מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ, הִיא הָלְכָה וְהֵבִיאָה כַּד שֵׁנִי וְחָזְרָה אֶל הַמַּעְיָן; וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָה זָרַק הַנָּסִיךְ אֶת כַּדּוּרוֹ אֶל הַכַּד, וְשָׁבַר אוֹתוֹ.

הָאִשָּׁה הַזְקֵנָה הָיְתָה כּוֹעֶסֶת מְאֹד, בְּכָל זֹאת, בִּגְלַל יִרְאַת הַכָּבוֹד כְּלַפֵּי הַפַּאדִישַׁאה הִיא לֹא הֵעִיזָה לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה, וְהָלְכָה וְקָנְתָה כַּד שְׁלִישִׁי, בְּאַשְׁרָאִי, מִשּׁוּם שֶׁלֹא הָיְתָה עֲשִׁירָה, וְלֹא הָיוּ לָה כָּל כְּסָפִים יְתֵרִים; וְכַאֲשֶׁר חָזְרָה בַפַּעַם השְׁלִשִּׁית אֶל הַמַּעְיָן, וְעָמְדָה לְהָרִים אֶת הַכַּד אֶל שִׁכְמָה, וְהִנֵּה שׁוּב הַפַּעַם פָּגַע כַּדּוּרוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ בַּכַּד וְשָׁבַר אוֹתוֹ לִרְסִיסִים.

לֹא הָיְתָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה יְכֹלָה עוֹד לַעֲצֹר בְּזַעְמָהּ, וּבִפְנוֹתָה לְעֵבֶר בֶּן הַמֶּלֶךְ הִיא אָמְרָה: “אַגִּיד לְךָ רַק דָּבָר אֶחָד, נְסִיכִי: וּלְוַאי וְתִתְאַהֵב בַּנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת”. וּלְאַחַר שֶׁאָמְרָה אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶה הָלְכָה לָה לְדַרְכָּהּ.

וּלְאַחַר שֶׁהָלְכָה הָיָה הַנָּסִיךְ מְהַרְהֵר זְמַן רַב בְּמִּלִּים שֶׁיָצְאוּ מִפִּיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וְהָיָה תָמֵהַ וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ לְפֵשֶׁר הַמִּלִּים הָאֵלֶּה. וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן, יוֹתֵר הֵן הִטְרִידוּ אוֹתוֹ, עַד שֶׁבְּרִיאוּתוֹ הֵחֵלָּה מִתְרוֹפֶפֶת מֵרֹב הִרְהוּרִים, וְגוּפוֹ נַעֲשָׂה כָּחוּשׁ וְצָנוּם, וּפָנָיו הֶחֱוִירוּ, וְהוּא אִבֵּד אֶת הַתֵּאָבוֹן, וְכַעֲבֹר זְמַן מָה נַעֲשָׂה חוֹלֶה כָּל כַּךְ עַד שֶׁנָּפַל אֶל עֶרֶשׂ דְּוָי.

הַפַּאדִישַׁאה לֹא יָכֹל הָיָה לְהָבִין אֶת סִבַּת הַמַּחֲלָה שֶׁל בְּנוֹ. הוּבְאוּ רוֹפְאִים וְהוֹדְגַ’אס, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכֹל הָיָה לִמְצֹא אֶת הַתְּרוּפָה לְמַחֲלָתוֹ.

יוֹם אֶחָד שָׁאַל הַפַּאדִישַׁאה אֶת בְּנוֹ אִם הוּא יָכֹל לָתֵת לוֹ הֶסְבֵּר עַל הַדָּבָר הַמּוּזָר הַמֵּצִיק לוֹ, וּמְהַוֶּה אֶת סִבַּת מַחֲלָתוֹ. הַנַּעַר סִפֵּר לוֹ אֲזַי עַל כַּדֵּי הָאִשָּׁה שֶׁהוּא שָׁבַר שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְכֵן עַל הַמִּלִּים שֶׁאָמְרָה אֵלָיו לְבַסּוֹף בְּרֹב זַעְמָהּ, הַמְּצִיקִים לוֹ כָל כַךְ עַד שֶׁשּׁוּם רוֹפֵא וְשׁוּם הוֹדְגָ’ה אֵינָם יְכֹלִים לִמְצֹא לוֹ תְּרוּפָה, אוֹ לְהוֹצִיא אֶת הַדְּבָרִים מִמֹּחוֹ. הוּא בִקֵּשׁ רְשׁוּת מֵאָבִיו לָצֵאת לַדֶּרֶךְ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת, מִשּׁוּם שֶׁחָשׁ כִּי רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ יוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַסֵּבֶל הַמֵּעִיק עָלָיו.

הַפַּאדִישַׁאה שֶׁרָאָה כִי הַנַּעַר לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים אִם לֹא יֵרָפֵא מִן הַמַּחֲלָה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת, וּלְאַחַר הִסּוּסִים רַבִּים הֶעֱנִיק לוֹ אֶת הָרְשׁוּת, וּמִנָּה אֶת הַלַאלַה שֶׁלוֹ שֶׁיְלַוֶּה אֶת הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר בְּדַרְכּוֹ.

לְעֵת עֶרֶב יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹא הִקְפִּידוּ בַּמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּהֶם, הָיְתָה הוֹפָעָתָם כְּמוֹ שֶׁל עוֹבְרֵי אֹרַח מְלֻכְלָכִים וְלֹא כְמוֹ שֶׁל נָסִיךְ נַעֲלֶה וְשֶׁל לַאלַה. הֵם כִּמְעַט שָׁכְחוּ אֶת טַעְמָה שֶׁל הַמְּנוּחָה וְשֶׁל הַשֵּׁינָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה עַל הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה נָטְשָׁה אוֹתָם כָּלִיל. לִבְסוֹף הִגִּיעוּ לְפִּסְגָּה שֶׁל הָר. וְכַאן שָׂמוּ לֵב כִּי הַסְּלָעִים וְהַקַרְקַע מִתְנוֹצְצִים כַּשֶׁמֶשׁ. כְּשֶׁהִבִּיטוּ מִסָּבִיב רָאוּ כִי אָדָם זָקֵן קָרֵב וְהוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם. הַמְּשׁוֹטְטִים שָׁאֲלוּ מָה שֵּׁם הַמָּקוֹם, וְהָאָדָם הַזָּקֵן הֵשִׁיב לָהֶם כִּי הֵם עוֹמְדִים עַתָּה עַל הָהָר שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת. הַנְּסִיכָה עַצְמָהּ עוֹטָה צָעִיף כָּפוּל שִׁבְעָה, וּבְכָל זֹאת הַבָּרָק שֶׁרָאוּ מִסְּבִיבָם נִגְרַם בְּשֶׁל יוֹפְיָהּ וּמַרְאֵה פָנֶיהָ שֶׁאֵין כְּמוֹתָם.

הַמְּשׁוֹטְטִים שָׁאֲלוּ עַכְשָׁיו לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה. הָאָדָם הַזָּקֵן הֵשִׁיב כִּי אִם יַמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם בְּקַו יָשָׁר, בְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נוֹסָפִים, יַגִּיעוּ אֶל אַרְמוֹנָה. שָׁם אִבְּדוּ אֲנָשִׁים רַבִּים אֶת רָאשֵׁיהֶם עַל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם וְטִרְחָתָם לַשָּׁוְא לִסְחֹט מִלָּה אַחַת מִפִּיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַיְּדִיעוֹת הַלָּלוּ. מִכָּל מָקוֹם, לֹא הִרְפּוּ אֶת רוּחוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ, וְהוּא וְהַלַּאלַה הִמְשִׁיכוּ הָלְאָה אֶת דַרְכָּם.

לְאַחַר נְדוּדִים רַבִּים, שׁוּב נִמְצְאוּ עַל פִּסְגָּה שֶׁל הָר אַחֵר, וְהֵם שָׂמוּ לֵב כִּי דָּם נוֹטֵף מִכָּל עֵבֶר. כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם, נִכְנְסוּ לִכְּפָר אֶחָד. כַּאן אָמַר הַנָּסִיךְ אֶל הַלַּאלַה: “אֲנִי עָיֵף מְאֹד, הָבָה נָנוּחַ מְעַט בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְנַעֲרֹךְ חֲקִירוֹת כָּל שֶׁהֵן”.

נִכְנְסוּ לְבֵית קָפֶה, וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר כִּי בָּאוּ נוֹסְעִים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, הֵם בָּאוּ בָזֶה אַחַר זֶה לְבָרֵךְ אוֹתָם לְשָׁלוֹם.

הַנָּסִיךְ שָׁאַל אוֹתָם מַדּוּעַ מַרְאֶה הָהָר הוּא כְאִילוּ הָיָה נוֹטֵף דָּם, וְהֵם סִפְּרוּ לוֹ כִי בְּמֶרְחַק שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים מִכַּאן נִמְצָא מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת, אֲשֶׁר צֶבַע שִׂפְתוֹתֶיהָ הָאֲדוּמוֹת מִשְׁתַּקֵּף בְּצֶבַע הָהָר שֶׁבִּפְנֵיהֶם. הִיא עוֹטָה צָעִיף כָּפוּל שִׁבְעָה אֵינָהּ מוֹצִיאָה כָּל הֶגֶה מִפִּיהָ, וְאוֹמְרִים כִּי אֲנָשִׁים רַבִּים הִקְרִיבוּ אֶת חַיֵּיהֶם בִּגְלָלָה.

בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר, וְהוּא הֶחְלִיט לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלוֹ כְפִי שֶׁנִסּוּ הָאֲחֵרִים, וְהוּא וְהַלַּאלַה שֶׁלּוֹ יָצְאוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכָּם.

לְאַחַר יָמִים רַבִּים הֵם רָאוּ הַר גָּבֹהַּ אַחֵר מִמֶּרְחַקִּים, וְהִסִּיקוּ אֶת הַמַּסְקָנָה כִּי וַדַאי זֶה מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים. לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן הִגִיעוּ אֶל הָהָר וְהֵחֵלוּ לַעֲלוֹת אֵלָיו.

מֵעַלֵיהֶם הִתְנַשֵׂא אַרְמוֹן נִשְׂגָּב, מְקוֹם מוֹשָׁבָה שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת; וְכַאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ אֵלָיו, רָאוּ שֶׁהוּא בָּנוּי כּוּלוֹ מִגֻּלְגָּלוֹת שֶׁל אָדָם, וְהַנָּסִיךְ אָמַר אֶל הַלַּאלַה: “אֵלֶּה הֵן גֻּלְגָּלוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁאָבְדוּ בְּנִסְיוֹנָם לְדוֹבֵב אֶת הַנְּסִיכָה. אוֹ שֶׁנַּשִּׂיג אֶת מַטָּרָתֵנוּ אוֹ שֶׁגֻלְגְלוֹתֵינוּ יְשַׁמְּשׁוּ לְאוֹתָהּ הַמַטָּרָה”.

בְּטֶרֶם נִסָּה לְהִכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן, שָׁכַר לוֹ חֶדֶר לִמְגוּרִים בַּחַאן לְמִסְפַּר יָמִים; וְכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא שָׁמַע אֶלָּא בְּכִיוֹת וְקִינוֹת: “הוֹ, אָחִי!” אוֹ “הוֹ, בְּנִי!” וְכַאֲשֶׁר שָׁאַל עַל סִבַּת הַתַּמְרוּרִים הַלָּלוּ, קִבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה:

“וְכִי לָמָּה תִּשְׁאַל? נִרְאֶה לָנוּ כִּי גַּם אַתָּה בָּאתָ לָמוּת. הָעִיר הַזֹּאת נִמְצֵאת בְּשִׁלְטוֹן אָבִיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת; וְכָל הָרוֹצֶה לְנַסֹת וּלְדֹבֵב אוֹתָהּ, חַיָּב לָלֶכֶת קוֹדֶם כֹּל לְאָבִיהָ הַפַּאדִישַׁאה, וְאִם הוּא נוֹתֵן אֶת הָרְשׁוּת לְכָךְ, הֲרֵי הוּא שׁוֹלֵחַ מִשְׁמָר הַמְּלַוֶּה אֶת הַגִּבּוֹר אֶל הַנְּסִיכָה”.

"כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַנָּסִיךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה אָמַר אֶל הַלַאלַה: “אָנוּ כִּמְעַט שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַמַּסָּע שֶׁלָנוּ. הָבָה נָנוּחַ כַּמָּה יָמִים, וְנִרְאֶה מָה צוֹפֵן הַגּוֹרָל עֲבוּרֵנוּ.” הֵם הִמְשִׁיכוּ אֵיפוֹא לָגוּר בַּחַאן, וְהָיוּ יוֹם יוֹם עוֹרְכִים טִיּוּל בְּכִכָּר הַשּׁוּק.

בַּעֲשׂוֹתָם כַּךְ יוֹם יוֹם, רָאָה הַנָּסִיךְ יוֹם אֶחָד אָדָם הַנּוֹשֵׂא זָמִיר בִּכְלוּב. הַצִּפּוֹר מָשְׁכָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ. כַּךְ שֶׁהֶחְלִיט לִקְנוֹת אוֹתָה. הַלַאלַה הִתְנַגֵּד לָזֹאת בְּאָמְרוֹ לַנַּעַר כִּי יֵשׁ עִנְיָן חָשׁוּב יוֹתֵר בִּפְנֵיהֶם. הַנָּסִיךְ, מִכָּל מָקוֹם, לֹא שָׁמַע בְּקוֹל הַלַּאלַה וְקָנָה אֶת הַצִּפּוֹר בְּאֶלֶף פְּיַאסְטֶרִים, וְלָקַח אוֹתָהּ אֶל חַדְרוֹ וְתָּלָה אֶת הַכְּלוּב מֵעַל לְמִטָּתוֹ.

פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנָּסִיךְ לְבַדּוֹ, וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר כֵּיצַד יוּכַל לְדֹבֵב אֶת הַנְּסִיכָה, וְהִרְהוּרָיו

הָיוּ נוּגִים וְעֲצֵבִים, מִשּׁוּם שֶׁהֶעֱלָה בְּמוֹחוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה כִּי אִם יִכָּשֵׁל, אַחַת דִינוֹ לָמוּת, הוּא נִזְדַּעֲזֵעַ בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַצִּפּוֹר מְדַבֶּרֶת אֵלָיו וְאוֹמֶרֶת:

“עַל שׁוּם מָה הִנְּךָ כֹּה עָצוּב, נְסִיכִי? מַה הַדָּבָר הָעוֹכֵר אֶת רוּחֲךָ?”

הַנָּסִיךְ נִדְהָם, כִּי לֹא יָדַע אֶל נָכוֹן מִי הַדּוֹבֵר אֵלָיו, הֲאִם זוּ הַצִּפּוֹר אוֹ אֵיזוֹ רוּחַ. לְאַחַר שֶׁנִרְגַע, חָשַׁב אוּלַי יֵשׁ בָּזֶה מִשׁוּם גִּלּוּי רְצוֹנוֹ שֶׁל אַלְּלַה. וְלָכֵן סִפֵּר לַזָמִיר אֶת כָּל סִפּוּר אַהֲבָתוֹ לַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת, וְכִי הוּא אוֹבֵד עֵצוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵיצַד יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, וּמָה עָלָיו לַעֲשׂת.

וְהַצִּפּוֹר הֵשִׁיבָה: “הָסֵר מִלִּבְּךָ כָּל דְּאָגָה. זֶה אַךְ קַל בְּיוֹתֵר. לֵךְ הָעֶרֶב אֶל הָאַרְמוֹן וְקַח אוֹתִי אִתְּךָ. הַנְסִיכָה עוֹטָה שִׁבְעָה צְעִיפִים, וְאַף אֶחָד טֶרֶם רָאָה אֶת פָּנֶיהָ, וְהִיא טֶרֶם רָאֲתָה פָּנָיו שֶׁל אִישׁ זוּלָתָה. שִׂים אוֹתִי בִּכְלוּב מֵאַחוֹרֵי הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, וּשְׁאַל אֶת הַנְּסִיכָה מָה שְׁלוֹמָהּ. הִיא, מִכָּל מָקוֹם, לֹא תִּתֵּן כָּל תְּשׁוּבָה; וַאֲזַי תֹּאמַר אֵלֶיהָ כִּי מִכִּיוָן שֶׁאֵין הִיא מוֹאִילָה בְחַסְדָהּ לְדַבֵּר אֵלֶיךָ הֲרֵי לֹא נוֹתָר לְךָ אֶלָּא לְדַבֵּר אֶל הַמְּנוֹרָה; וּבְכֵן, הָחֵל לְדַבֵּר, וַאֲנִי אָשִׁיב”.

הַנָּסִיךְ שָׁמַע לַעֲצַת הַזָּמִיר, וְהָלַךְ יָשָׁר אֶל אַרְמוֹן הַפַּאדִישַׁאה. כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לַמֶּלֶךְ כִּי בָא אָדָם חָדָשׁ, אֲשֶׁר בִּרְצוֹנוֹ לָלֶּכֶת אֶל בִּתּוֹ, קִבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ וְנִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁלֹא יַעֲשֶׂה כָּזֹאת. הוּא סִפֵּר לוֹ כִּי אַלְפֵי אֲנָשִׁים כְּבָר נִסּוּ לַשָּׁוְא לְדוֹבֵב אֶת הַנְּסִיכָה. הוּא נָדַר נֶדֶר, מִכָּל מָקוֹם, כִּי יִתֵּן אוֹתָה לְאִשָּׁה לְמִי שֶׁיַצְלִיחַ לְהָפִיק מִמֶּנָּה מִלָּה; מֵאִידָךְ, כָּל שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לַעֲשׂת זֹאת – דָמוֹ בְרֹאשׁוֹ. וּכְפִי שֶׁהַנָּסִיךְ רָאָה אֶל נָכוֹן בְּעֵינָיו, הֲרֵי הָאַרְמוֹן שֶׁל בִּתּוֹ כֻּלּוֹ בָנוּי מִגֻּלְגָּלוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם.

אֶלָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָזִיז אֶת הַנַּעַר קְשֵׁה הָעֹרֶף מֵהַשָּׂגַת מַטָּרָתוֹ. הוּא הִטִּיל גוּפוֹ לְרַגְלֵי הַפַּאדִישַׁאה וְנָדַר נֶדֶר לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרָה אוֹ לְאַבֵּד חַיָּיו בְּנִסְיוֹנוֹ זֶה. וְלָכֵן לֹא נוֹתָר עוֹד מַה לֹאמַר: הַפַּאדִישַׁאה נָתַן אֶת הַצַּו לְהָבִיא אֶת הַנָּסִיךְ בִּפְנֵי בִתּוֹ.

הָיְתָה שְׁעַת הָעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנָּסִיךְ בְּדִירָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה. הוּא שָׂם אֶת הַכְּלוּב מֵאֲחוֹרֵי הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, הִרְכִּין קוֹמָתוֹ מַטָּה מַטָּה בִּפְנֵי הַנְּסִיכָה, שָׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ, וְשׂוֹחֵחַ גַּם עַל עִנְיָנִים בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת מוּעֶטֶת. שׁוּם תְּשׁוּבָה לֹא נִתְּנָה. וַאֲזַי אָמַר הַנָּסִיךְ אֶל הַנְּסִיכָה: “הַשָּׁעָה הִיא מְאוּחֶרֶת, וְטֶרֶם זִכִּית אוֹתִי אַף בְּמִלָּה אַחַת. אֲדַבֵּר אֵיפוֹא עַתָּה אֶל הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, וְאַף כִּי אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, הֲרֵי בְּכָל זֹאת הוּא עָלוּל לִהְיוֹת רָגִישׁ יוֹתֵר מִמֵּךְ”.

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶה, פָּנָה אֶל הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה וְשָׁאַל:

“מָה שְׁלוֹמְךָ?”

וּמִיָּד בָּאָה הַתְּשׁוּבָה הַיְּשִׁירָה:

“יָפֶה לְמַדַּי, אַף כִּי שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ, מִבְּלִי שֶׁמִי שֶׁהוּא יִפְנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים, הִנֵּה שָׁלַח אוֹתְךָ אֵלַי אַלְּלַה מִן הַשָּׁמַיִּם, וַאֲנִי חָשׁ שִׂמְחָה כַּזוּ, כְּאִילוּ הָיָה כָּל הָעוֹלָם שַׁיָּךְ לִי. הַאִם אוּכַל לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבְּךָ בְּסִפּוּר כָּל שֶׁהוּא?”

הַנָּסִיךְ הִבִּיעַ אֶת הַסְכָּמָתוֹ, וְאָז הִמְשִׁיךְ הַקּוֹל:

"לְפָנִים הָיָה מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַת, וּשְׁלשָׁה נְסִיכִים רָצוּ לָקַחַת אוֹתָה לְאִשָּׁה. וְהָאָב אָמַר לַמְּחַזְּרִים אַחֲרֶיהָ: כָּל מִי שֶׁיִּצְטַיֵּן יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו, לוֹ אֶתֵּן אֶת בִּתִּי. הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים יָצְאוּ אֵיפוֹא יַחְדָיו, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַמַּעְיָן, הֶחֱלִיטוּ לָלֶכֶת כָּל אֶחָד בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְנַגֵּשׁ הָאֶחָד בְּרֵעֵהוּ בְּבִצּוּעַ מְשִׂימוֹתֵיהֶם. הֵם הִסְכִּימוּ, מִכָּל מָקוֹם, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יַנִּיחַ אֶת טַבַּעְתּוֹ מִתַּחַת לָאֶבֶן, לְיַד הַמַּעְיָן, וְכָל אֶחָד יִקַּח אוֹתָהּ חֲזָרָה, כַּאֲשֶׁר יַחֲזֹר לַמָּקוֹם הַזֶּה, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה הֵם יוֹדִיעוּ לְאַחֲרוֹן הַחוֹזְרִים, כִּי חֲבֵרָיו חָזְרוּ מִכְּבָר.

הָאֶחָד מֵהֶם לָמַד כֵּיצַד לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה, הַשֵּׁנִי – כֵּיצַד לְהֵעָשׂוֹת רוֹאֶה וּבִלְתִּי נִרְאֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי – כֵּיצַד לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת. כָּל שְׁלָשְׁתָּם חָזְרוּ בְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת יַחְדָיו אֶל הַמַּעְיָן. זֶה שֶׁיָכֹל הָיָה לְהֵעָשׂוֹת רוֹאֶה וּבִלְתִּי נִרְאֶה אָמַר כִּי בִתּוֹ שֶׁל הַפַּאדִישַׁאה חוֹלָה מְאֹד, וְכִי הִיא עֲלוּלָה לָמוּת תּוֹךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, הַשֵׁנִי אָמַר כִּי יָכִין תְּרוּפָה שֶׁבָּה יוּכַל לְהַחֲזִירָהּ לְחַיִּים; הַשְּׁלִישִׁי הִתְנַדֵּב לְהָבִיא אֶת הַתְּרוּפָה. בִּמְהִירוּת הַבָּרָק הוּא הִגִיעַ אֶל הָאַרְמוֹן, אֶל חַדְרָה שֶׁל הַנְּסִיכָה, שֶׁבּוֹ הָיְתָה שׁוֹכֶבֶת מֵתָה. רַק נָגְעָה הַתְּרוּפָה בְשִׂפְתוֹתֶיהָ, וְהִנֵּה חָזְרָה לְאֵיתָנָה, כְּפִי שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם לָכֵן. בֵּינְתַיִם בָּאוּ גַּם שְׁנֵי הַמְּחַזְּרִים הָאֲחֵרִים, וְהַמֶּלֶךְ צִוָּה לִשְׁלָשְׁתָּם לְסַפֵּר לוֹ עַל הֶשֵּׂגֵיהֶם".

עַתָּה עָשָׂה הַזָּמִיר הַפְסָקָה קְצָרָה לְכַּמָּה דַּקּוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן הִמְשִׁיךְ:

“הֶאָח, אֲדוֹנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ, מִי מִשְּׁלשֶׁת הַנְּסִיכִים לְדַעְתְּךָ, רָאוּי יוֹתֵר לָשֵׂאת אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה?”

הַנָּסִיךְ הֵשִׁיב: “לְדַעְתִּי, זֶה שֶׁהֵכִין אֶת הַתְּרוּפָה”.

הַזָּמִיר טָעַן כִּי זֶה שֶׁהֵבִיא אֶת הַיְּדִיעָה עַל מַחֲלָתָהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ; וְכָךְ הֵם הִתְוַכְּחוּ בֵינֵיהֶם.

הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת חָשְׁבָה בְּלִבָּה: “הֵם לְגַמְרֵי שׁוֹכְחִים אֶת זֶה שֶׁיָכֹל הָיָה לַעֲבֹר דֶרֶךְ שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה”. וּמִכִיוָן שֶׁהַוִּכּוּחַ עוֹד נִמְשַׁךְ, הִיא לֹא הָיְתָה יְכֹלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וְהֵרִימָה אֶת צְעִיפָהּ הַכָּפוּל שִׁבְעָה וְצָעֲקָה: “אַתֶּם, טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אֲנִי הָיִיתִי נוֹתֶנֶת אֶת הַנַּעֲרָה לָזֶה שֶׁהֵבִיא אֶת הַתְּרוּפָה. בִּלְעֲדָיו הָיְתָה עֲלוּלָה לְהִשָּׁאֵר מֵתָה”.

מִיָּד הוֹדִיעוּ לַפַּאדִישַׁאה כִּי בִתּוֹ סוֹף סוֹף הִפְסִיקָה אֶת שְׁתִיקָתָהּ. אֶלָא שֶׁהַנְּסִיכָה מָחְאָה בְּאָמְרָה כִּי נָפְלָה קָרְבָּן לְעָרְמָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וְכִי אֵין לַחֲשֹׁב אוֹתוֹ כִּי הִצְלִיחַ בִּמְשִׂימָתוֹ אֶלָּא עַד שֶׁיְדֹבֵב אוֹתָה שָׁלשׁ פְּעָמִים.

וְעַתָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַנָּסִיךְ: “אִם תּוּכַל לְדוֹבֵב אוֹתָה עוֹד פַּעֲמַיִּם, הִיא תִּהְיֶה שַׁיֶּכֶת לְךָ”.

הַנַּעַר יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, חָזַר לִמְקוֹם מְגוּרָיו וְהֵחֵל מְהַרְהֵר בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. כַּאֲשֶׁר הָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו, אָמַר אֵלָיו הַזָּמִיר: “הַשֻּׂלְטַאנַה כּוֹעֶסֶת עַל שֶׁהִפְסִיקָה אֶת שְׁתִיקָתָה, וְהִיא נִפְּצָה לִרְסִיסִים אֶת הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, כַּךְ שֶׁהַלַּיְלָה עָלֶיךָ לָשִׂים אוֹתִי עַל דּוּכָן אַחֵר הַבּוֹלֵט מִן הַקִּיר”.

וְלָכֵן, כַּאֲשֶׁר בָּא הָעֶרֶב, הָלַךְ הַנָּסִיךְ עִם הַזָּמִיר שֶׁלוֹ אֶל הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁנִּכְנַס לְדִּירָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה.

“יָפֶה לְמַדַּי, תּוֹדָה רַבָּה לְךָ”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

“אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאֵין הַשֻּׂלְטַאנַה רוֹצָה לְדַבֵּר. אַחֶרֶת לֹא הָיִיתָ פּוֹנֶה אֵלַי. מִכָּל מָקוֹם אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׁמֹעַ”.

“בְּרָצוֹן רַב”, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ, “הָבָה נִשְׁמַע אוֹתוֹ”.

וְהַזָּמִיר הֵחֵל אֶת סִפּוּרוֹ:

"בְּעִיר אַחַת הָיְתָה גָּרָה אֵי־פַּעַם אִשָּׁה, אֲשֶׁר שְׁלשָׁה גְּבָרִים אָהֲבוּ אוֹתָה – בַּאלְדִגִ’י אוֹגְלוּ, בְּנוֹ שֶׁל סוֹחֵר הַדְּבַשׁ, גַ’אדְגִ’י אוֹגְלוּ, בְּנוֹ שֶׁל סוֹחֵר הַשּׁוּמָן, וְטִירֶדְגִ’י אוֹגְלוּ, בְּנוֹ שֶׁל הַבּוּרְסְקָאִי. כָּל אֶחָד הָיָה עוֹרֵךְ בִּקּוּרָיו אֵצֶל הָאִשָּׁה בְּאוֹפֶן כָּזֶה שֶׁלֹּא יִוָּדַע הַדָּבָר לָאֲחֵרִים.

יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הָיְתָה מְסָרֶקֶת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, גִלְתָה בֵינֵיהֶן שַׂעֲרָה אֲפוּרָה, וְאָמְרָה אֶל לִבָּה: “אוֹי וַאֲבוֹי! הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת וּמִזְדַּקֶנֶת. עוֹד מְעַט יַגִּיעַ הַזְּמַן וִיְדִידַי לֹא יִרְצוּ עוֹד לָשִׂים לֵב אֵלַי. עָלַי לְהַגִּיעַ עַתָּה לִידֵי הַחְלָטָה וּלְהִנָּשֵׂא”.

לְמָחֳרָת הַיּוֹם הִזְמִינָה אֶת שְׁלשֶׁת אֲהוּבֶיהָ לָבֹא וּלְבַקְּרָהּ בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ.

הָרִאשׁוֹן בָּא גַ’אדְגִ’י, שֶׁמָצָא אֶת הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה, כְּשֶׁשָׁאַל אוֹתָה לְסִבַּת עִצְבוֹנָה, הֵשִּׁיבָה: "אָבִי מֵת, וַאֲנִי קָבַרְתִּי אוֹתוֹ בַגַּן. אֶלָא שֶׁרוּחוֹ מוֹפִיעָה לְפָנַי וּמַטְרִידָה אוֹתִי. אִם הִנְּךָ אוֹהֵב אוֹתִי, הָבָה עֲטֹף עַצְמְךָ בְּסָדִין זֶה וְלֵךְ וּשְׁכַב בְּמֶשֶׁךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּקֶּבֶר, וַאֲזַי לֹא תָּבֹא עוֹד רוּחוֹ שֶׁל אָבִי לְפָקְדֵנִי. וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹלִיכָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה אֶל הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ שֶׁעָשְׁתָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁגַ’אדְגִ’י הָיָה מוּכָן אֲפִילוּ לְהַטְבִּיעַ עַצְמוֹ לְמַעֲנָהּ, הוּא בְּרָצוֹן הִתְעַטֵּף בַּסָדִין וְשָׁכַב בּוֹ בַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ.

בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ בַּאלְדְגִ’י, אֲשֶׁר שָׁאַל לְסִבַּת עִצְבוֹנָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה. הִיא חָזְרָה עַל אוֹתוֹ סִפּוּר בְּיַחַס לְמוֹת אָבִיהָ, וְנָתְנָה לוֹ אֶבֶן גְדוֹלָה, וְאָמְרָה אֵלָיו שֶׁיֵלֵךְ אֶל הַקֶּבֶר, וְכַאֲשֶׁר תּוֹפִיעַ רוּחַ הָרְפָאִים שֶׁל אָבִיהָ שֶׁיַּדֶּה בָּהּ אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה.

אַךְ יָצָא בַּאלְדְגִ’י בְּדַרְכּוֹ אֶל הַקֶּבֶר, וְהִנֵּה נִכְנַס טִירֶדְגִ’י. גַּם הוּא הִבִּיעַ הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְצַעֲרָה שֶׁל הָאִשָּׁה, וְשָׁאַל אוֹתָהּ לְסִבַּת עִצְבוֹנָהּ.

“כֵּיצַד אוּכַל לְהִמָּנַע מִבֶּכִי”, אָמְרָה הָאִשָּׁה, “אִם אָבִי מֵת, וְהוּא קָבוּר בַּגַּן, וְאֶחָד מֵאוֹיְבָיו הוּא מְכַשֵּׁף וְהוּא עַכְשָׁו מִתְנַכֵּל לְהוֹצִיא אֶת גְּוִיָתוֹ, וּכְפִי שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹת, כְּבָר פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר לְמַטָּרָה זוֹ. אִם תּוּכַל לְהָבִיא אֵלַי אֶת הַגְּוִיָּה, מַה טוֹב; וְאִם לֹא – הֲרֵנִי אֲבוּדָה”.

אַךְ נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְבָר אָץ טִירֶדְגִ’י כְּדֵי לָקַחַת אֶת גְּוִיָתוֹ שֶׁל גַּ’דְגִ’י וְלַהֲבִיאָה אֵלֶיהָ.

אֲבָל בַּאלְדְגִ’י חָשַׁב עַתָּה כִּי יֶשְׁנָם שְׁנֵי רוּחוֹת רְפָאִים בִּמְקוֹם אֶחָד, וְהִשְׁתַּדֵּל לִפְגֹעַ בָּאֶבֶן בִּשְׁנֵיהֶם. בֵּינְתַיִּם הָיָה גַּ’אדְגִ’י סָבוּר כִּי רוּחַ הָרְפָאִים פָּגַע בּוֹ, וְקָפַץ מִן הַקֶּבֶר הַחוּצָה וְהִפִּיל אֶת הַסָּדִין מֵעָלָיו; וְאָז הִכִּירוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים זֶה אֶת זֶה, וְשָׁאֲלוּ לַהֶסְבֵּר עַל מַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ כָּאן.

“וְעַתָּה, נְסִיכִי”, אָמַר הַזָּמִיר, “הַגֶּד־נָא מִי מִשְּׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה רָאוּי לָאִשָּׁה הַזּוּ? אֲנִי סָבוּר כִּי טִירֶדְגִ’י”. אֲבָל הַנָּסִיךְ טָעַן לְמַעַן בַּאלְדְגִ’י אֲשֶׁר הֵסֵב לְעַצְמוֹ טִרְחָה מְרֻבָּה כָּל כַּךְ, וְכַךְ הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵיהֶם. וּבְכַוָּנָה תְּחִילָה הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁלֹא לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל גַ’אדְגִ’י.

הַנְּסִיכָה שֶׁהָיְתָה מַאֲזִינָה בִּתְּשׂוּמַת לֵב לַסִּפּוּר, הָיְתָה מְאֻכְזֶבֶת עַל שֶׁלֹּא נָטְלוּ כְּלָל בְּחֶשְׁבוֹן אֶת מַאֲמַצָיו שֶׁל גַ’אדְגִ’י וְהִבִּיעָה אֶת דַּעְתָּהּ בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה. וְשׁוּב הוּבְאוּ הַחֲדָשׁוֹת אֶל הַפַּאדִישַׁאה בְּאַרְמוֹנוֹ כִּי הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת יָצְאָה מִגֶּדֶר שְׁתִיקָתָה. וּבְכָל זֹאת, הָיָה צֹרֶךְ עוֹד לְהַכְרִיחָהּ לְדַבֵּר בְּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנָּסִיךְ יוֹשֵׁב בְּחַדְרוֹ, סִפֵּר לוֹ הַזָּמִיר כִּי הַנְּסִיכָה זָעֲמָה כָּל כַּךְ עַל שֶׁמָשְׁכוּ אוֹתָה בִלְשׁוֹנָהּ וְהִכְנִיסוּ אוֹתָהּ לְהַבָּעַת דְּבָרִים שׁוּב הַפַּעַם, עַד שֶׁמֵרֹב כַּעַס הִיא נִתְּצָה אֶת הַדּוּכָן הַבּוֹלֵט מִן הַקִּיר. בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית יִהְיֶה אֵיפוֹא צֹרֶךְ לָשִׂים אֶת הַכְּלוּב מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

הַדֶּלֶת (אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק, הַצִּפּוֹר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת) סִפְּרָה אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:

"שְׁלשָׁה יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, חָרָשׁ־עֵץ, חַיָּט, וְסוּפְטָא. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעִיר אַחַת, שָׂכְרוּ דִירָה מְשֻׁתֶּפֶת. לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר חֲבֵרָיו הָיוּ יְשֵׁנִים, קָם חָרָשׁ־הָעֵץ, שָׁתָה קָפֶה, הִצִּית אֵשׁ בַּצִ’בּוּק שֶׁלּוֹ, וּפָסַל דְּמוּת שֶׁל אִשָּׁה נָאָה מִתּוֹךְ גִּזְרֵי עֵץ שֶׁהָיוּ מֻטָּלִים בַּחֶדֶר. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם עֲבוֹדָתוֹ שָׁכַב לִישׁוֹן וְנִרְדָּם. זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן קָם הַחַיָּט, וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַפֶּסֶל שֶׁל הָאִשָּׁה תָּפַר לָהּ בְּגָדִים מַתְאִימִים וְהִלְבִּישׁ אוֹתָהּ בָּהֶם, וְאַף הוּא הָלַךְ לִישׁוֹן וְנִרְדָם. עִם שַׁחַר הִתְעוֹרֵר הַסּוּפְטָא וּכְשֶׁרָאָה אֶת דְּמוּתָה שֶׁל הַנַּעֲרָה הַחֲמוּדָה, הִתְפַּלֵּל אֶל אַלְּלָה שֶׁיִּתֵּן בָּהּ רוּחַ חַיִּים. תְּפִילָתוֹ שֶׁל הַסּוּפְטָא נִתְקַבְּלָה, וְהַפֶּסֶל הָפַךְ לִהְיוֹת נַעֲרָה חֲמוּדָה מְלֵאַת־חַיִּים, אֲשֶׁר פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ כְּמִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ.

כַּאֲשֶׁר קָמוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵיהֶם לְמִי תִּהְיֶה הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְעַתָּה, הַגֵּד נָא אֶת הָאֱמֶת לְמִי הִיא רְאוּיָה? לַחַיָּט. וּכְמוֹ בַּמִּקְרִים הַקּוֹדְמִים הִתְנַהֵל וִכּוּחַ בֵּינֵיהֶם.

וְעַתָּה נִתְעוֹרְרָה חֲמָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה, עַל שֶׁשָּׁכְחוּ לְגַמְרֵי אֶת מִפְעָלוֹ שֶׁל הַסּוּפְטָא, וְהִיא קָרְאָה בְּקוֹל רָם: “סְכָלִים שֶּׁכְּמוֹתְכֶם! הִיא צְרִיכָה לְהִנָּשֵׂא לַסּוּפְטָא מִשּׁוּם שֶׁהוּא נָתַן בָּה רוּחַ חַיִּים. הִיא לְפִיכָךְ שַׁיֶּכֶת לוֹ וְלֹא לְשׁוּם אָדָם אַחֵר”.

טֶרֶם סִיְּמָה דְבָרֶיהָ וְהִנֵּה הוּבְאוּ הַחֲדָשׁוֹת אֶל הַפַּאדִישַׁאה. הַנָּסִיךְ זָכָה אֵיפוֹא בַּנְּסִיכָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מַחֲרֶשֶׁת עוֹד. כָּל הָעִיר לָבְשָׁה חָג. וְהֵחֵלּוּ הַהֲכָנוֹת לַחֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִים.

הַנָּסִיךְ רָצָה, מִכָּל מָקוֹם, שֶׁהַטֶּקֶס יֵעָרֵךְ בְּאַרְמוֹן אָבִיו, וּגְדוֹלָה הָיְתָה הַשִּׂמְחָה כַּאֲשֶׁר חָזַר הַבַּיְתָה עִם אֲרוּשָׂתוֹ. אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה נִמְשְׁכוּ הַחֲגִיגוֹת, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה שֶׁנִּשְׁבְּרוּ כַדֶיהָ נִתְמַנְתָה לַמִשְׂרָה רָמָה בָּאַרְמוֹן, וְחָיְתָה בּוֹ בְּאשֶׁר וּבְכָל טוּב עַד סוֹף יָמֶיהָ.

הָיֹה הָיְתָה אַלְמָנָה וְלָה שָׁלשׁ בָּנוֹת. הָאַחַת טָוְתָה כָּתְנָה, וְהָאֲחֵרוֹת הָיוּ תּוֹפְרוֹת, וּבִמְלַאכְתָּן זוּ מָצְאוּ אֶת פַּרְנָסָתָן.

פַּעַם אַחַת רָאוּ הַנְּעָרוֹת צוֹעֲנִית עוֹבֶרֶת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, וְאָמְרוּ זוֹ לָזוֹ: “הָבָה נְבַקְּשָׁה לְהַגִּיד לָנוּ אֶת עֲתִידֵנוּ”. מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה כְּלָלִית הֵן קָרְאוּ לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וּלְאַחַר שֶׁכַּמָּה מַטְבֵּעוֹת כֶּסֶף עָבְרוּ דֶרֶךְ יָדֶיהָ, הִיא אָמְרָה לַבְּכִירָה שֶׁבָּאֲחָיוֹת: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָךְ הוּא בְמַעֲמַקֵּי הַבְּאֵר”. לָאָחוֹת הַבֵּינוֹנִית אָמְרָה: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָּךְ הוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת”, וְלַצְעִירָה אָמְרָה: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָּךְ הוּא בַבּוֹשֶׁת”. וּלְאַחַר שֶׁאָמְרָה אֶת הַמִּלִים הַלָּלוּ הַמְבַשְׂרוֹת רָעָה נֶעֶלְמָה הַצּוֹעֲנִית.

יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הַנַּעֲרָה הַבְּכִירָה הָיְתָה טוֹוָה, נִקְרַע הַחוּט שֶלָה, וְהַפֶּלֶךְ נָפַל וְהִתְגַלְגֵל עַד שֶׁלָפֶתַע נֶעְלַם לְמַטָּה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר.

“אֲהָה, יַקִּירוֹתַי!” הִיא קָרְאָה: “הַפֶּלֶךְ שֶלִי נָפַל לְתּוֹךְ הַבְּאֵר עֲזֹרְנָה לִי לְהַעֲלוֹתוֹ!” אַחְיוֹתֶיהָ קָשְׁרוּ חֶבֶל מִסָּבִיב לְמָתְנֶיהָ וְהוֹרִידוּ אוֹתָהּ לְתּוֹךְ הַבְּאֵר.

וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַנַּעֲרָה אֶל קַרְקַע הַבְּאֵר רָאֲתָה שָׁם שַׁעַר שֶׁל בַּרְזֶל. הִיא פָּתְחָה אוֹתוֹ, וּמִשֶׁנִכְנְסָה רָאֲתָה שָׁם עֶלֶם וְעַלְמָה יְשֵׁנִים, וְתִּינוֹק בַּעֲרִישָׂה לְיָדָם. הֵסִירָה אֶת צְעִיפָהּ וְכִּסְתָה בוֹ אֶת הָעֶלֶם וְאֶת הָעַלְמָה, וּמַבָּטָה נָפַל עַל אֵיזוֹ סַכִּין שֶׁהָיְתָה שָׁם, אֲשֶׁר הִיא לָקְחָה אוֹתָהּ, וְתָּקְעָה אוֹתָהּ בַּחֲגוֹרָתָהּ; לְאַחַר שֶׁעָשְׂתָה זֹאת, חָזְרָה אֶל פֶּתַח הַבְּאֵר וְנָתְנָה אֶת הָאוֹת לְאַחְיוֹתֶיהָ לִמְשׁוֹת אוֹתָהּ לְמַעְלָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה לְמַעְלָה, הִיא נִשְׁאֲלָה מַדּוּעַ שָׁהֲתָה כֹּה הַרְבֵּה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר. “חִפַּשְׂתִּי אֶת הַפֶּלֶךְ עַד שֶׁמְצָאתִיו”, הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ, וְזֶה הָיָה תֵּרוּץ מַנִּיחַ אֶת הַדַּעַת.

הָעֶלֶם הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אָדָם עָשִׁיר. וְהָעַלְמָה הָיְתָה נַעֲרַת־קְסָמִים, וּלְאַחַר שֶׁהִתְאַהֲבָה בּוֹ, הָיוּ נִפְגָשִׁים יוֹם יוֹם בְּקַרְקַע הַבְּאֵר. כְּשֶׁהֵקִיצָה מִשְׁנָתָהּ וְרָאֲתָה אֶת הַצָּעִיף הַמְכַסֶּה אוֹתָהּ הָיְתָה בִּמְבוּכָה רַבָּה. “אֲהָה יַקִּירִי!” הִיא אָמְרָה, "בֶּן תְּמוּתָה גִלָּה אֶת מַחֲבוֹאֵנוּ וּמִיַּד הִיא נֶעֶלְמָה וְנָטְלָה אִתָּהּ אֶת הַתִּינוֹק.

כְּשֶׁהָעֶלֶם רָאָה שֶׁסַּכִּינוֹ אֵינֶנָה, וְהוּא לֹא יָכֹל הָיָה לִמְצֹא אוֹתָהּ. אָמַר: “עַתָּה, לְאַחַר שֶׁשֻׁחְרַרְתִּי מִנַּעַרַת הַקְּסָמִים, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדִי לְגַלּוֹת מִי לָקַח אֶת סַכִּינִי”. טִפֵּס וְיָצָא מִן הַבְּאֵר, וְקָנָה אוֹסֶף שֶׁל דְבָרִים מוּזָרִים, וְיָצָא לִמְכֹּר אוֹתָם בָּרְחוֹבוֹת; וְכָל מִי שֶׁרָצָה לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אָמַר לוֹ כִי אֵין הוּא מוֹכֵר בְכֶסֶף, אֶלָא שֶׁיֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לְהַחֲלִיף אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּסַכִּין מְסֻיֶּמֶת.

בְּלֶכְתוֹ כֹה וָכֹה בָּרְחוֹבוֹת, הִגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָרוּ שָׁלשׁ הָאֲחָיוֹת. הֵן קָרְאוּ לוֹ וּבָחֲרוּ פְּלָכִים, מְחָטִים וְחוּטֵי מֶשִׁי, וְכַאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מַה מְחִיר כָּל אֵלֶה, אָמַר לָהֶן הַסּוֹחֵר כִּי לֹא יוּכַל לְקַבֵּל כָּל כֶּסֶף עֲבוּרָן, אֶלָּא שֶׁבִּרְצוֹנוֹ בְסַכִּין מְשׁוּמֶשֶׁת. כְּשֶׁשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, הוֹצִיאָה הָאָחוֹת הַבְּכִירָה אֶת הַסַּכִּין שֶׁהֵבִיאָה מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. הוּא קִבֵּל אוֹתָה בִמְחִיר כָּל הַסְּחוֹרוֹת, וְאָז הָלַךְ לְבֵיתוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת אִמּוֹ לָלֶכֶת אֶל הַנַּעֲרָה שֶׁשִׁחְרְרָה אוֹתוֹ מִיָּדֶיהָ שֶׁל נַעֲרַת־הַקְסָמִים וּלְבַקְּשָׁהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה. הָאֵם הָלְכָה לְפִי בַּקָשַׁת בְּנָה וְהֵבִיאָה אֶת הַצָּעָתוֹ וְהַנַּעֲרָה הִסְכִּימָה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשּׁה, וּבְמֵרוּץ הַזְּמַן נֶעֱרַךְ גַם טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִין.

נַנִּיחַ עַתָּה לַזוּג הַמְּאוּשָׁר, וְהָבָה נִתְחַקֶּה עַל גוֹרָלָן שֶׁל הָאֲחָיוֹת הָאַחֵרוֹת.

יוֹם אֶחָד הָלְכוּ שְׁתֵּיהֶן יַחְדָיו אֶל בָּתֵּי הַמֶרְחְצָאוֹת. לְאַחַר שֶׁהִתְרַחֲצוּ, הָלְכוּ בְּדַרְכָּן חֲזָרָה הַבַּיְתָה; וְהִנֵּה רָאֲתָה הָאָחוֹת הַשְׁנִיָּה כִּי אֲחוֹתָה אֵינָה מְהַלֶּכֶת עוֹד לְצִדָּה וְכִי לְפֶתַע נֶעֶלְמָה כָּלִיל.

הָאָחוֹת הַנְּבוֹכָה חִפְּשָׂה אֶת אֲחוֹתָה בְּכָל הָאֵיזוֹר וְלֹא הָיְתָה יְכֹלָה לְגַלֹּת אֶת עִקְבוֹתֶיהָ; וּבִהְיוֹתָה עֲיֵּפָה מְאֹד מִכָּל הַחִפּוּשִׂים, נִכְנְסָה הָאָחוֹת הַבֵּינוֹנִית לְבֵית קְבָרוֹת, וְנִרְדְמָה שָׁם מֵרוֹב עֲיֵפוּת. לְפֶתַע הִיא הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָה לְשֵׁמַע צָהָלָתוֹ שֶׁל סוּס, וְהִבִּיטָה מִסְּבִיבָה וְרָאֲתָה אָדָם יוֹרֵד מֵעַל גַבּוֹ שֶׁל סוּס. הוּא הָלַךְ לְקֶבֶר מְסוּיָם, פָּתַח אוֹתוֹ, וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אָדָם צָעִיר, נָתַן לוֹ מַשֶּׁהוּ לְהָרִיחַ, וְעַל יְדֵי כַּךְ הֶחֶזִיר אוֹתוֹ לְהַכָּרָתוֹ. לְאַחַר מִכֵּן הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא יִשָּׁמַע לוֹ.

“אֲנִי מַעֲדִיף אֶת הַמָּוֶת”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַצָּעִיר; וּלְאַחַר מִכֵּן שׁוּב סָגַר אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּקִבְרוֹ וְהָלַךְ לוֹ.

הָאָדָם הַצָּעִיר הָיָה בֶּן מֶלֶךְ, שֶׁפַּעַם הָיָה חוֹלֶה מְאֹד, וְהָאָדָם הָיָה רוֹפֵא, אֲשֶׁר יוֹפְיוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַחוֹלֶה עָשָׂה עָלָיו רוֹשֶׁם כַּבִּיר כָּל כַּךְ, עַד שֶׁלֹא יָכֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת הַמַחֲשָׁבָה שֶׁל הַפֵּרוּד מִמֶּנוּ. “אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ”, אָמַר הָרוֹפֵא יוֹם אֶחָד, “אֲבָל בִּתְנָאי שֶׁתַּבְטִיחַ לִי כִּי תִּשָׁמַע לִי לְאַחַר מִכֵּן תָּמִיד”. הַנֶָּסִיךְ לֹא יָכֹל הָיָה לְהַסְכִּים לָזֹאת, וְלָכֵן נָתַן הָרוֹפֵא לַנָּסִיךְ מַשְׁקֶה מַרְדִּים, וְהוּא הָיָה מוּטָל כַּמֵּת. הוֹרָיו שֶׁחָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֵת קָבְרוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ בִּנְיָן בַּעַל כִּפָּה; וּלְשָׁם הָיָה בָא הָרוֹפֵא כָל לַיְלָה כְּדֵי לְיַסֵּר אֶת הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן עַד שֶׁיַסְכִּים לִרְצוֹנוֹ.

לְאַחַר שֶׁרָאֲתָה אֶת הַמַּחֲזֶה הַדְרַמַאטִי הַזֶּה, חִכְּתָה הַנַּעַרָה עַד אוֹר הַשַּׁחַר, וְאָז הָלְכָה הַבַּיְתָה וְקָנְתָה צַלַחַת מְלֵאָה לוּקְמֶה בְּדַרְכָּה, מִשׁוּם שֶׁהָיְתָה רְעֵבָה מְאֹד. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֶת הַלּוּקְמֶה רָאֲתָה כִי הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּחָנוּת עֲצֵבִים, וְהִיא שָׁאֲלָה אוֹתָם לְסִבַּת הָעִצָבוֹן.

“בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁלָנוּ מֵת לִפְנֵי אַרְבָּעִים יוֹם, וְהַלּוּקְמֶה הַמְיוּעֶדֶת לוֹ, נִשְׁאֶרֶת יוֹם יוֹם בְּיָדֵינוּ”. וּבְשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, בִּקְשָׁה שֶׁיוֹלִיכוּ אוֹתָה אֶל הַשֻּׂלְטַאנַה, כִּי יֵשׁ לָה יְדִיעָה חֲשׁוּבָה עֲבוּרָה.

וְהַנַּעֲרָה הוּבְלָה אֶל הָאַרְמוֹן, וְכַאֲשֶׁר הוֹפִיעָה הַשֻּׂלְטַאנַה סִפְּרָה לָה הַנַּעֲרָה כִּי בְנָה לֹא מֵת, כְּפִי שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת, אֶלָא שֶׁהוּא חַי. “תְּנִי לִי אוֹתוֹ לְבַּעַל וַאֲנִי אַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלַיִּךְ”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה לַשֻּׂלְטַאנַה.

“וַדַאי שֶׁנִטְרְפָה עָלַיִךְ דַעְתֵּךְ, יַקִּירָתִי”, הֵשִׁיבָה הַשֻּׂלְטַאנַה. “הוּא מֵת לִפְנֵי אַרְבָּעִים יוֹם, וְכַיּוֹם וַדַאי שֶׁלֹא נוֹתְרוּ הֵימֶנוּ אֶלָא עֲצָמוֹת בִּלְבָד”.

הַנַּעֲרָה, בְּכָל אוֹפֶן, נִשְׁבְּעָה כִּי בֶּן הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן חַי הִנֵהוּ, “וְאִם אֵינֵךְ מַאֲמִינָה, בּוֹאִי אִתִּי הַלַּיְלָה וְאַרְאֶה לָךְ אֶת בְּנֵךְ”, הִיא אָמְרָה.

הַשֻּׂלְטַאנַה הִתְיָעֲצָה עִם הַפַּאדִישַׁאה בְּעִנְיָן זֶה, וְאוֹתוֹ לַיְלָה הֵם הָלְכוּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהִסְתַּתְּרוּ וְעָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ הָרוֹפֵא, פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר, וּלְאַחַר שֶׁהֶחֱזִיר אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל הַכָּרָתוֹ, שׁוּב הִצִּיג בְּפָנָיו אוֹתָה שְׁאֵלָה, וְקִבֵּל אוֹתָה תְּשׁוּבָה כְמוֹ קוֹדֶם לָכֵן.

לְאַחַר שֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹל בְּנָם, אָצוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה אֶל הַקֶּבֶר, וּבָכוּ, וְלָחֲצוּ אֶת בְּנָם אֶל לִבָּם. לְאַחַר מִכֵּן הֻתַּז רֹאשׁוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הָרָשָׁע, וְהַנַּעֲרָה הָיְתָה לַנָּסִיךְ לְאִשָּׁה.

בֵּינָתַיִּם חָזְרָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה הַבַּיְתָה, וְהָיְתָה מַמְּתִּינָה וּמְחַכָּה לְבֹא אֲחוֹתָה. וּמִכִּיוָן שֶׁלֹא בָאָה, לָבְשָׁה מְעִיל עֶלְיוֹן בָּלוּי, וְיָצְאָה לְחַפְּשָׂהּ, וְהָיְתָה חוֹזֶרֶת עַל הַפְּתָחִים לְבַקֵּשׁ אֶת לַחְמָה.

יוֹם אֶחָד הִיא בָאָה לְבַּיִת שֶׁבּוֹ יָשְׁבוּ אָב וְאֵם זְקֵנִים וּבֵן צָעִיר, שֶׁלֹא הָיָה עוֹשֶׂה כָּל מְאוּמָה. מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הָיָה מוּטָל עַל גַבּוֹ, וְרֹאשׁוֹ טָמוּן בֵּין שְׁנֵי כָּרִים. כַּמָּה רָצוּ הוֹרָיו שֶׁיִּשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִרְאוֹת וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ דָבָר עַל אִשְׁתּוֹ לֶעָתִיד, וְכָל הַנְעָרוֹת לֹא רָצוּ לְקַיֵּם אִתּוֹ כָּל יַחַס שֶׁהוּא.

כַּאֲשֶׁר דָפְקָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה עַל הַדֶּלֶת, הֵסֵבוּ קוֹלָה הַנָּאֶה וּפָנֶיהָ הַיָּפוֹת עֹנֶג רַב לַהוֹרִים הַזְּקֵנִים. הֵם קִבְּלוּ אוֹתָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּלְאַחַר הִרְהוּרִים קַלִּים אָמְרוּ אֵלֶיהָ: “יַלְדָּתֵנוּ, יֵשׁ לָנוּ בֵן, הַתִּרְצִי לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה?”

“כֵּן”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.

“אֲבָל”, אָמְרָה הָאֵם, “בְּנֵנוּ אֵינֶנוּ רוֹצֶה לֹאמַר אַף מִלָּה לְכָל אָדָם”.

“אֵין דָבָר”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה, “אֲנִי אֲדוֹבֵב אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁיִהְיֶה בַּעֲלִי”.

וְכַךְ הֵם הִשִּׂיאוּ אוֹתָם, וְהַנַּעֲרָה הוּשְׁאֲרָה לְבַדָּה עִם הָאָדָם הַצָּעִיר, כְּדֵי לְהִתְוַדֵעַ אֵלָיו; וְהַנַּעֲרָה רָאֲתָה כִי אָכֵן כַּךְ הוּא כְּפִי שֶׁתֵּאֲרוּ אוֹתוֹ. הוּא הָיָה מַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין שְׁנֵי כָּרִים, וּלְמַעֲשֶׂה לֹא הָיָה פּוֹתֵחַ פִּיו. הַנַּעֲרָה סָגְרָה אֶת דֶלֶת הַחֶדֶר, הָלְכָה אֶל הָאָדָם הַצָּעִיר, וּכְאִילוּ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלָיו אָמְרָה: “יַקִּירִי, הַנַּח לִי לָלֶכֶת; אַל תַּחֲזִיקֵנִי בְּחָזְקָה כָּל כָּךְ”.

הַהוֹרִים הַזְּקֵנִים חָשְׁבוּ אֵיפוֹא, לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, כִּי אָכֵן הִצְלִיחָה הַנַּעֲרָה לְעוֹרֵר אֶת הִתְעַנְיְנוּתוֹ שֶׁל בְּנָם. לְעֵת עֶרֶב הֵם הֵבִיאוּ פַּת עַרְבִית לָזוּג הַצָּעִיר, אֶלָא שֶׁהָאָדָם הַצָּעִיר לֹא הֵעִיז לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִבֵּין הַכָּרִים; וְלָכֵן אָכְלָה הַנַּעֲרָה אֶת שְׁתֵּי הַמָּנוֹת; וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁכְבָה, וְעָשְׂתָה עַצְמָה כְּאִילוּ יְשֵׁנָה, בְּעוֹד עֵינָה הָיְתָה פְּקוּחָה כְּלַפֵּי הָאָדָם הַצָּעִיר הַשּׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה.

כַּאֲשֶׁר חָשַׁב שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, קָם בַּחַשָׁאִי, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת ועָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת. הַנַּעֲרָה הָלְכָה בַחַשָׁאִי בְעִקְבוֹתָיו, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ נִפְגָשׁ עִם בְּרִיָה יָפָה שֶׁפָּנֶיהָ כִּפְנֵי הַלְּבָנָה, אֲשֶׁר דָרְשָׁה בִּשְׁלוֹמוֹ בְּאָמְרָה:

“אֲדוֹנִי הַבֵּיי, לָמָה שָׁהִיתָ זְמַן כָּל כַּךְ? עָיַפְתִּי מִצַּפּוֹת אֵלֶיךָ! אִילוּ הִשְׁתַּהֵיתָ עוֹד קִמְעָא, כִּי אָז הָיִיתִי נוֹטֶשֶׁת אוֹתְךָ כָּלִיל!”

הָאָדָם הַצָּעִיר הִסְבִּיר מַה קָרָה, וְכֵיצַד שׂוּמָה הָיָה עָלָיו לְהַמְתִּין עַד שֶׁתֵּרָדֵם הַנַּעֲרָה.

הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל הַפַּאדִישַׁאה שֶׁל עוֹלָם הַקְּסָמִים, וְהָאָדָם הַצָּעִיר רָאָה אוֹתָה לָרִאשׁוֹנָה בַחֲלוֹמוֹ וְהִתְאַהֵב בָּה. “אִם לֹא תִּרְאֶה פְּנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת מִלְבַדִּי, אָבֹא לְבַקֵּר אוֹתְךָ מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה”, הִיא אָמְרָה אֵלָיו אֲזַי; וְלָכֵן הָיָה הַצָּעִיר מַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ טָמוּן בֵּין שְׁנֵי הַכָּרִים, וְסֵרַב לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ שֶׁל כָּל אִשָּׁה אַחֶרֶת. עַתָּה, כְּשֶׁנַעֲרַת הַקְּסָמִים שָׁמְעָה עַל הָאָחוֹת הַצְּעִירָה, הִיא אָמְרָה: “אִם תַּבִּיט בְּפָנֶיהָ אַךְ פַּעַם אַחַת, לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת פָּנַי עַד עוֹלָם”.

וּמִיַּד לְאַחַר שֶׁשָׁמְעָה שׁוֹמַעַת־הַסּוֹדוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, חָזְרָה אֶל הַחֶדֶר וְנָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת; וּכְשֶׁחָזַר הַנַּעַר אֶל חַדְרוֹ הוּא מָצָא כִּי הַדֶּלֶת נְעוּלָה בְּפָנָיו. לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל בְרֵירָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לְבַקֵשׁ אֶת הַנַּעֲרָה הַנִמְצֵאת בִּפְנִים שֶׁתִּפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת; וְהִיא הִבְטִיחָה לַעֲשֹׂת כַּזֹאת, אִם יַבְטִיחַ לָה חֲגִיגִית כִּי יְשׂוֹחֵחַ אִתָּה רֶגַע קָט; וְלֹא הָיָה לוֹ כָּל מוֹצָא אַחֵר מֵאֲשֶׁר לְהַבְטִיחַ לָה.

וּכְשֶׁפָּתְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַדֶּלֶת, וּמַבָּטוֹ נִפְגַשׁ בְּמַבָּטָה, מִיַּד הִתְרוֹמְמָה חוֹמַת קְסָמִים בֵּין חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת לְבֵין הַדֶּלֶת – אוֹת כִּי נַעֲרַת הַקְּסָמִים לֹא תַחֲזֹר לְעוֹלָם.

וְהַהוֹרִים שֶׁל הָאָדָם הַצָּעִיר הוֹדוּ לָאֱלֹהִים עַל הַשִּׁנּוּי שֶׁחָל בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל בְּנָם, וְהָיוּ מְלֵאֵי סִפּוּק עַל שֶׁבְּדֶרֶךְ כֹּה מוּזָרָה מָצְאוּ אֶת כַּלָּתָם, וְהֵם חָגְגוּ אֶת חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִין בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.

הָיֹה הָיָה אֵי־פַּעַם עוֹשֶׂה מַסְּרֵקוֹת עָנִי; יוֹם אֶחָד אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “תְּנִי לִי כַּמָּה מָעוֹת קְטַנּוֹת, וַאֲנִי אֶקַּח אֶת מַסְרְקוֹתַי אֶל בֵּית הַקָּפֶה, וְאוּלַי אוּכַל לִמְכֹּר כַּמָּה מֵהֶם, וּלְהָבִיא הַבַּיְתָה אֶת מְחִירָם”.

בְּבוֹאוֹ אֶל בֵּית הַקָּפֶה יָשַׁב, וּבְעוֹדוֹ לוֹגֵם אֶת הַקָּפֶה שֶׁלּוֹ וּמְהַרְהֵר בְּמַצָּבוֹ הָרוֹפֵף, נִכְנְסוּ כַּמָּה סוֹחֲרִים וְהֵחֵלּוּ שׁוֹאֲלִים עַל עוֹשֶׂה מַסְרֵקוֹת. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִבְרֵיהֶם קָם עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת וְהִצִּיג בִּפְנֵיהֶם אֶת מַסְרֵקוֹתָיו; כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁסְחוֹרָתוֹ נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁמִּלְבַד שֶׁמָכַר אֶת כֻּלָּם, הֵם הִזְמִינוּ אֶצְלוֹ עוֹד אֶלֶף מַסְרֵקוֹת נוֹסָפִים.

שָׂמֵחַ בְּמַזָּלוֹ הַטּוֹב, הָלַךְ עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת הַבַּיְתָה וְתּוֹךְ כַּמָה חֳדָשִׁים הָיוּ אֶלֶף הַמַּסְרֵקוֹת מוּכָנִים לִמְסִירָה. הוּא הֵבִיא אוֹתָם אֶל הַסּוֹחֲרִים וְקִבֵּל אֶת מְחִירָם כְּפִי הַמוּסְכָּם, וְנוֹסַף לְכַךְ עוֹד קִבֵּל מַתָּנָה נָאָה.

עַתָּה לֹא הָיָה עוֹד עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת עָנִי; לְמַעֲשֶׂה הוּא הִתְעַשֵּׁר; וְהוּא הִצִּיעַ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁיַעַרְכוּ מַסָּע אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא בְּחֶדְגַ’אז.

“וַדַּאי שֶׁעָלֵינוּ לִנְסֹעַ לְשָׁם”, אָמְרָה הָאִשָּׁה, “אַךְ אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָקַחַת אֶת בִּתֵּנוּ אִתָּנוּ”.

“נַשְׁאִיר אוֹתָה אֵצֶל הַהוֹדְגָ’ה” אָמַר עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת, “הוּא אָדָם טוֹב”.

וְכַךְ סֻדָּר הַדָּבָר. הֵם הֵחֵלּוּ בְּהַכָנוֹת לַמַּסָּע הָאָרוֹךְ. שֶׁבּוֹ יִקְחוּ אִתָּם אַךְ אֶת בְּנָם הַצָּעִיר, וְאֶת הַבַּת הִשְׁאִירוּ בְּיָדָיו הַטּוֹבוֹת (כְּפִי שֶׁהֶאֱמִינוּ) שֶׁל הַהוֹדְגַ’ה.

קָרָה הַדָּבָר שֶׁהַהוֹדְגָ’ה, שֶׁבְּבֵיתוֹ הִשְׁאִירוּ עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת וְאִשְׁתּוֹ אֶת בִּתָּם, הָיָה מְקַנֵּא בְּהַצְלָחָתוֹ שֶׁל עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת, וּבַמִסְתָּרִים הָיָה שׁוֹאֵף לַעֲשֹׂת לוֹ רָעָה. עַתָּה הֶחְלִיט לְהָמִית אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁהוּפְקְדָה בְיָדָיו, אֶלָּא שֶׁרָצָה כִּי הַמָּוֶת יֵרָאֶה כְּאִילוּ בָּא בִּתְאוּנָה כָּל שֶׁהִיא. הָיָה זֶה נָהוּג בְּאוֹתָה הָאָרֶץ שֶׁכָּל אָדָם הָיָה הוֹלֵךְ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶל בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעִיר, וְהוּא חָשַׁב כִּי קַל יִהְיֶה לְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת הָאֵלֶּה וּלְהַטְבִּיעַ אוֹתָהּ שָׁם בַּחֲשָׁאִי.

בְּלֶכְתּוֹ אֶל בָּתֵי הַמֶּרְחְצָאוֹת, הוּא שָׂם כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת זָהָב בְכַף יָדָה שֶׁל בַּעֲלַת בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת כְּדֵי שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל הַנַּעֲרָה לָבֹא וּלְהִתְרַחֵץ שָׁם. לְפִיכָךְ הוֹפִיעָה בַּעֲלַת בָּתֵי הַמֶּרְחְצָאוֹת לְמָחֳרָתוֹ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַהוֹדְגַ’ה וְאָמְרָה אֶל הַנַּעֲרָה: "לָמָה לֹא תָּבֹאִי לְעִתִּים אֶל בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת?

“מִשּׁוּם שֶׁאֵין לִי מִי שֶׁיְלַוֶּה אוֹתִי”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.

“בֹּאִי אִתִּי, אֵיפוֹא, וַאֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ” אָמְרָה הָאִשָּׁה.

וְכַךְ הָלְכוּ שְׁתֵּיהֶן אֶל בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת; וְהָאִשָּׁה הִכְנִיסָה אֶת הַנַּעֲרָה אֶל הַמֶּרְחָץ שֶׁל הָאַוִּיר הַלּוֹהֵט וְ… קָרְאָה לַהוֹדְגַ’ה.

וּכְשֶׁרָאֲתָה הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה אֶת פְּנֵי הַהוֹדְגַ’ה הֵחֵלָּה לְהָבִין כִּי נָפְלָה כַּאן בַּפָּח, אֶלָא שֶׁלֹא נָפְלָה בְרוּחָה; אַדְרַבָּא, הִיא הֶחְלִיטָה שֶׁלֹא לְגַלּוֹת כָּל סִמָּנִים שֶׁל מְבוּכָה נַפְשִׁית וְהִיא פָרְשָׂה בִּשְׁלוֹמוֹ, שֶׁל הַהוֹדְגַ’ה וְאָמְרָה: “כַּמָּה אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁבָּאתָ, אַעֲזֹר לָהּ לַחֲפֹף אֶת רֹאשְׁךָ”; וְהִיא סִבְּנָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּמִדָּה כָּזוּ, עַד שֶׁכַּאֲשֶׁר גָמְרָה אֶת מְלַאכְתָּה לֹא הָיָה רֹאשׁוֹ נִרְאֶה בְּתוֹךְ הַקֶּצֶף. וְאָז הִיא לָקְחָה אֶת קַבְקַבֵי הָעֵץ הַכְּבֵדִים שֶׁלָהּ, וְקָשְׁרָה אוֹתָם יַחְדָיו בְּתוֹךְ מַגֶּבֶת וְהָלְמָה בָּהֶם אֶת הַהוֹדְגָ’ה לְלֹא רַחֲמִים עַד שֶׁלֹא יָכֹל הָיָה לְאַחַר מִכֵּן לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ מֵעָצְמָת הַכְּאֵבִים שֶׁל הַמַּהֲלוּמוֹת שֶׁסָפַג; וְהַנַּעֲרָה נִמְלְטָה בִּמְהֵרָה וְרָצָה כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ.

לְאַט לְאַט חָזַר הַהוֹדְגָ’ה אֶל הַכָּרָתוֹ. נִגֵּב אֶת הַסַּבּוֹן מֵרֹאשׁוֹ, הִתְלַבֵּשׁ וְחָזַר אַף הוּא הַבַּיְתָה. בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ יָמִים הָיָה עֲדַיִּן חָשׁ אֶת מַכְאוֹבֵי הָעֹנֶשׁ. וַאֲזַי, בְּתוֹרַת נְקָמָה. הוּא כָּתַב מִכְתָּב אֶל הוֹרֶיהָ וּבוֹ אָמַר כִּי הִיא בָּרְחָה מִבֵּיתוֹ, לְאַחַר שֶׁגָנְבָה מִמֶּנּוּ כֶסֶף.

כַּאֲשֶׁר¹ קִבְּלוּ הַהוֹרִים בִּזְמַנּוֹ אֶת הַמִּכְתָּב, הֵם נִזְדַעְזְעוּ וְרָגְזוּ; וּמִיָּד אָמְרוּ לִבְנָם לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּכָל הַמְּהִירוּת, לָקַחַת אֶת הַבַּת הַסּוֹרֶרֶת אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָה וּלְהָמִית אוֹתָהּ, וּלְהָבִיא אֲלֵיהֶם חֲזָרָה אֶת בְּגָדֶיהָ הַמּוּכְתָּמִים בַּדָּם, כְּאוֹת כִּי מִלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ.

הָאָדָם הַצָּעִיר בָּא, תָּפַשׂ אֶת אֲחוֹתוֹ, וְהֵבִיאָהּ אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָה. מִכָּל מָקוֹם לֹא נְתַנּוֹ לִבּוֹ לְהָמִית אוֹתָה, אֶלָּא שֶׁהִנִיחַ לָהּ לָלֶכֶת לְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה וּכְדֵי לְהַרְאוֹת כִּי מִלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ, פָּצַע אֶת רַגְלוֹ וְהִכְתִּים בְּדָמוֹ אֶת בִּגְדֵי אֲחוֹתוֹ; וְלָקַח אוֹתָם אֶל הוֹרָיו.

וּלְאַחַר שֶׁהָאָח נָטַשׁ אוֹתָהּ יָצְאָה הַנַּעֲרָה לַכִּוּוּן הַהָפוּךְ לִנְדֹד בֵּין הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים וְהַגֵּאָיוֹת, עַד שֶׁהִגִיעָה לְמַעְיָן שֶׁל מַיִּם חַיִּים. בְּעוֹד הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת לָנוּחַ רָאֲתָה אֶת הַפַּאדִישָׁה שֶׁל אוֹתָה הָאָרֶץ יוֹצֵא לָצוּד צַיִּד בְּחֶבְרַת הַוֶּזִיר, בִּגְלַל שֶׁפָּחֲדה מִפְּנֵיהֶם, הִיא טִפְּסָה עַל עֵץ וְהִסְתַּתְּרָה בֵּין עֲנָפָיו.

וּשְׁנֵי הַצַּיָּדִים הִגִּיעוּ לַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהַפַּאדִישָׁה אָמַר לָאַחֵר; “הַוֶּזִיר, בִּרְצוֹנִי לַעֲרֹךְ כַּאן אֶת תְּפִילַת הָאַבְּדֶסְט, וְלֹאמַר כַּמָּה זִמְרֵי תְּפִילָה אֲחֵרִים”. וְכַאֲשֶׁר הֵרִים הַפַּאדִישַׁאה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת הַנַּעֲרָה עַל הָעֵץ, נִרְאֲתָה בְּעֵינָיו כֹּה יָפָה כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם. לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת תְּפִלּוֹתָיו אָמַר אֶל הַוֶּזִיר: “כְּבָר גָלַלְתִּי אֶת הָאֶבֶן מִפִּי בְּאֵרִי!” וּבְהֲרִימוֹ אֶת עֵינָיו אֶל הַנַּעֲרָה שָׁאַל אוֹתָה; “הַאִם הִנֵּךְ רוּחַ רְפָאִים אוֹ שֵׁד מִשַּׁחַת?”

“לֹא רוּחַ רְפָאִים וְלֹא שֵׁד מִשַּׁחַת אֶלָא בַּת עָפָר וָאֵפֶר כָּמוֹךְ עַצְמְךָ”. הָיְתָה תְּשׁוּבָתָה.

וְהַפַּאדִישַׁאה בִּקֵּשׁ אוֹתָה לָרֶדֶת מִן הָעֵץ; וְאֶת זֹאת הִיא עָשְׂתָה, וְהֵם חָזְרוּ אֶל הָאַרְמוֹן יַחְדָּיו, וְשָׁם, לְאַחַר חַגִיגוֹת וּשְׂמָחוֹת בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת הֵם הָיוּ לְבַּעַל וְאִשָּׁה.

יוֹם אֶחָד הִיא סִפְּרָה לַפַּאדִישַׁאה עַל כָּל קוֹרוֹת חַיֶּיהָ, וּבְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת גַם אָמְרָה לוֹ כַּמָּה הִיא מִתְגַעֲגַעַת לִרְאוֹת אֶת הוֹרֶיהָ וְאֶת אָחִיהָ. הַפַּאדִישַׁאה הֵבִין אֶת תְּשׁוּקַת לִבָּה וְצִוָּה לַעֲשֹׂת הֲכָנוֹת לְמַסָּעָהּ. הוּא שָׁלַח אִתָּה אֶת הַוֶּזִיר וְנָתַן לוֹ אֶת הַהוֹרָאוֹת לְהָבִיא אֶת הוֹרֶיהָ שֶׁל הַשֻׂלְטַאנַה, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנָם לָבֹא. וּבְיוֹם מְסוּיָם יָצְאָה הַשֻּׂלְטַאנַה לַדֶּרֶךְ בְּלִוְיַת הַוֶּזִיר וְחֵיל מִשְׁמָר כָּבֵד.

לְאַחַר שֶׁנָסְעוּ כַּמָּה יָמִים הִגִּיעוּ לְרַגְלֵי גִבְעָה, וְהֶחְלִיטוּ לְהָקִים שָׁם אֶת אָהֳלֵיהֶם. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִכְנַס הַוֶּזִיר לְאֹהֶל הַשֻּׂלְטַאנַה וְאָמַר: "אַתְּ שַׁיֶּכֶת

לִי כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ שַׁיֶּכֶת לַפַּאדִישַׁאה, מִשּׁוּם שֶׁשְׁנֵינוּ מָצָאנוּ אוֹתֵךְ². מִכִּיוָן³ שֶׁנִשֵּׂאת לַפַּאדִישַׁאה וְלֹא לִי, עָלַי לַהֲרֹג אוֹתֵךְ⁴".

הַשֻׂלְטַאנַה הַמִּסְכֵּנָה הִתְחַנְנָה לְפָנָיו שֶׁבְּטֶרֶם יוֹצִיא אוֹתָה לַהוֹרֵג, שֶׁיַרְשֶׁה לָה לַעֲרֹךְ תְּפִילוֹתֶיהָ לְכַּמָּה רְגָעִים. הוּא נָתַן לָה אֶת הָרְשׁוּת הַמְּבֻקֶּשֶׁת; אֲבָל, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת בְּרִיחָתָה, קָשַׁר חֶבֶל אֶל מָתְנֶיהָ. בִהְיוֹתָה קְשׁוּרָה נִכְנְסָה לְחֶלְקוֹ הָאַחֵר שֶׁל הָאֹהֶל, וְשָׁם, בְּעֶזְרַת הַהַשְׁגָחָה הָעֶלְיוֹנָה, הִצְלִיחָה לְשַׁחְרֵר אֶת גוּפָה וּלְהִמָּלֵט.

בֵּינָתַיִּם עָיַף הַוֶּזִיר מֵהַמְתֵּן לָאִשָּׁה, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתָה. מַה גָדוֹל הָיָה תִּמְהוֹנוֹ כְּשֶׁמָצָא אֶת הַחֶבֶל קָשׁוּר אֶל אֶבֶן, וְשׁוּם עִקְבוֹת שֶׁל הַשֻׂלְטַאנַה. הוּא הֵעִיר אֶת חַיָּלָיו מִשְׁנָתָם, וְסִפֵּר בִפְנֵיהֶם סִפּוּר כְּזָבִים, כֵיצַד רָצְתָה הַשֻׂלְטַאנַה לִרְצֹחַ אוֹתוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן נִמְלְטָה. הוּחְלָט לְקַפֵּל אֶת הָאָהֳלִים וְלַחֲזֹר לְאַרְצָם.

הַשֻׂלְטַאנַה שֶׁנִמְלְטָה אָצָה לְכִיוּן בֵּית הוֹרֶיהָ. בְּדַרְכָּה פָּגְשָׁה בְּרוֹעֶה וּבִקְשָׁה אוֹתוֹ לְהַשְׁאִיל לָה חֲלִיפַת בִּגְדֵי גְבָרִים כְּתַּחֲלִיף עֲבוּר בְּגָדֶיהָ הַיְּקָרִים. הָרוֹעֶה לֹא הִתְנַגֵּד לַעֲשׂוֹת חֲלִיפִין כֹּה טוֹבִים. בְּעוֹדָה מְחֻפֶּשֶׁת כְּנַעַר צָעִיר, נִכְנְסָה הַשֻׂלְטַאנַה לְחָנוּת שֶׁבָּה עוֹשִׂים וּמוֹכְרִים חַלְוַוה, וּבִקְשָׁה לְקַבֵּל תַּפְקִיד שֶׁל עוֹזֵר. הַמִּשְׂרָה הַזּוּ נִתְנָה לָה וְעַד מְהֵרָה נָפֹצוּ הַיְּדִיעוֹת, כִּי יֵשׁ בְּחָנוּת הַחַלְוָוה עוֹזֵר נֶחְמָד, הַמַּצְלִיחַ מְאֹד בְּתַּעֲשִׂיַּת הַמַּמְתַּקִים.

בְּאוֹתוֹ זְמַן פָּרַשׂ אָבִיהָ שֶׁל הַשֻׂלְטַאנַה מִמְלַאכְתּוֹ כְעוֹשֶׂה מַסְרֵקוֹת וּפָתַח בֵּית קָפֶה. הוּא הָיָה בֵין אֵלֶה שֶׁהָיוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְבַקְּרִים בְּחָנוּת הַחַלְוָוה כְּדֵי לִרְאֹת אֶת הָעוֹזֵר הֶחָדָשׁ הַמְּפֻרְסָם. עוֹשָׂה הַחַלְוָוה הַמְחֻפֶּשֶׂת הִכִּירָה מִיַּד אֶת אָבִיהָ, וְאֵין כָּל פֶּלֶא שֶׁהוּא לֹא הִכִּיר אֶת בִּתּוֹ.

עַתָּה נַחֲזֹר אֶל הַפַּאדִישַׁאה. מֵאָז חָזַר הַוֶזִיר עִם הַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן הַכּוֹזֵב שֶׁלוֹ, לֹא יָדַע הַפַּאדִישַׁאה מָנוֹחַ. הוּא הָיָה תָּמִיד רוֹטֵן עַל אָבְדָן אִשְׁתּוֹ, וְהָיָה נֶאֱנַח וְנֶאֱנָק וּבוֹכֶה. “אֲנִי רוֹצֶה אֶת אִשְׁתִּי, וֶזִיר”, הוּא אָמַר יוֹם אֶחָד, עָלַי לְחַפֵּשׂ אוֹתָה אוֹ טוֹב לִי הַמָּוֶת". הַוֶזִיר מָחָה⁵ לַשָּׁוְא. הַפַּאדִישַׁאה לָקַח אֶת הַוֶּזִיר אִתּוֹ, יָצָא אֶת הָאַרְמוֹן, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֻׂלְטַאנַה.

לְאַחַר נְדוּדִים מְמֻשָּׁכִים הִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיְתָה מְצוּיָה לְמַעֲשֶׂה, וּמִכִּיוָן שֶׁהָיוּ רְעֵבִים, חִפְּשׂוּ אֵיזוֹ אַכְסַנְיָה. אָמְרוּ לָהֶם כִּי אֵין אַכְסַנְיָה בַּמָּקוֹם; לְעוּמַת זֹאת יֶשְׁנָה כַּאן חָנוּת, שֶׁאָדָם צָעִיר עוֹשֶׂה בּוֹ אֶת הַחַלְוָוה הַטְעִימָה בְּיוֹתֵר.

הַפַּאדִישַׁאה וְהַוֶזִיר הֶחְלִיטוּ לְבַקֵּר בֶּחָנוּת הַמְהֻלֶּלֶת, וְהִפְנוּ פַּעֲמֵיהֶם אֵלֶיהָ. מִיַּד עִם כְּנִיסָתָם לֶחָנוּת הִכּירָה הַשֻׂלְטַאנַה אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶלָא שֶׁהֵם לֹא הִצְלִיחוּ לְהַכִּיר אוֹתָה בְּתִלְבָּשְׁתָּה הַנָּאָה כְּזַבָּן צָעִיר.

“יְדִידִי הַצָּעִיר”, אָמַר הַפַּאדִישַׁאה, “הָבָה נִטְעַם מִן הַחַלְוָוה שֶׁלְךָ”.

“אִם יוֹאִיל אֲדוֹנִי לְהִשָּׁאֵר כַּאן הַלַּיְלָה”, אָמַר הַזַּבָּן הַצָּעִיר, “אֲעֲשֶׂה חַלְוָוה מְיוּחֶדֶת עֲבוּרְךָ, וּמִלְבַד זֹאת אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר נָדִיר בְּיוֹתֵר”.

בִּהְיוֹת וְלִבּוֹ נִמְשַׁךּ, מִבְלִי לָדַעַת לָמָה, אֶל הַזַבָּן הַצָּעִיר, הִסְכִּים הַפַּאדִישַׁאה לְהִשָׁאֵר, וְלִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר יֵשׁ עִם הַנַּעַר הַנָאֶה הַזֶּה לְסַפֵּר לוֹ.

נֶעֶרַךְ “נֶשֶׁף שֶׁל חַלְוָוה” בָּעִיר, וְעוֹשֶׂה הַחַלְוָוה הַצָּעִיר וְהַנָּבוֹן נִתְבַּקֵשׁ לָבוֹא וּלְהָכִין אֶת הָעוּגוֹת לַחֲגִיגָה הַזֹּאת.

“הָיִיתִי בְּרָצוֹן עוֹשֶׂה אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹרְחִים” הָיְתָה תְּשׁוּבַת עוֹשֶׂה־הַחַלְוָה לָהַזְמָנָה. הַמִּשְׁלַחַת חָזְרָה שׁוּב הַפַּעַם בְּמַטָּרָה שֶׁלֹא לְקַבֵּל עוֹד כָּל תְּשׁוּבָה שְׁלִילִית. “הָבִיא אֶת אוֹרְחֶיךָ אִתְּךָ” הֵם אָמְרוּ, “וַאֲנַחְנוּ נִשְׂמַח לְהַקְצוֹת לָהֶם מְקוֹמוֹת שֶׁל כָּבוֹד”.

וְכַךְ סֻדַּר הַדָּבָר שֶׁבְּאוֹתוֹ עֶרֶב יוֹפִיעוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל נֶשֶׁף הַחַלְוָה. הַמְּקוֹמוֹת נִקְבְעוּ עֲבוּרָם, וּלְפִי שָׁעָה נֶעֱלָם עוֹשֶׂה הַחַלְוָה בַּמִטְבָּח לְהַכָנַת הָעוּגוֹת.

כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן הִיא הוֹפִיעָה שׁוּב עִם צַלַּחוֹת וּמַאנְגַאל בְּיָדֶיהָ, וְעָבְרָה בֵין הָאוֹרְחִים, שֶׁבֵּינֵיהֶם הִיא הִכִּירָה מִלְבַד אֶת הַפַּאדִישָׁה וְאֶת הַוֶּזִיר, גַּם אֶת אָבִיהָ, אָחִיהָ וְהַהוֹדְגָ’ה.

שָׁעָה שֶׁהָיְתָה מְחַלֶּקֶת אֶת מָנוֹת הַחַלְוָה הִיא אָמְרָה; “בִּהְיוֹת וְאָנוּ נִמְצָאִים כַּאן לְמַטְרַת בִּדּוּר, הָבָה יְסַפֵּר כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ סִפּוּר קָטָן מֵחַיֵי עַצְמוֹ”, הֲשִׂיחוֹת הֵחֵלּוּ, וְזִכְרוֹנוֹת אִישִׁיים רַבִּים צָפוּ וְעָלוּ בַּסִפּוּרִים בִּפְנֵי הַנּוֹכָחִים. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל עוֹשֶׂה הַחַלְוָה, הוּא הִתְנָה תְּנָאי קוֹדֶם לָכֵן שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵצֵא מִן הַחֶדֶר כָּל עוֹד לֹא סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ “אִם מִי שֶׁהוּא מִכֶּם צָרִיךְ לָלֶכֶת, הָבָה יַעֲשֶׂה זֹאת מִיַד”.

“סַפֵּר סִפּוּרְךָ”, אָמְרוּ הַנּוֹכָחִים; “אַף אֶחָד לֹא יָקוּם מִמְּקוֹמוֹ!”

בְּשִׁבְתָּהּ לְיַד הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה הֵחֵלָה סִפּוּרָה עַל בִּקוּרָה בְּבָתֵי הַמֶּרְחְצָאוֹת. אָכֵן הַהוֹדְגַ’ה אָמַר כִּי הוּא חָשׁ שֶׁלֹא בְּטוֹב, וּבִקֵּשׁ לָצֵאת וְלִשְׁאֹף אֲוִּיר צַח “שֵׁב בִּמְקוֹמְךָ!” צִוָּה מְסַפֵּר הַסִּפּוּר בִּנְהִימָה שֶׁל זַעַם. לְאַחַר מִכֵּן הִיא הִמְשִׁיכָה בְּתֵּאוּר הִתְנַהֲגוּתוֹ הָאַכְזָרִית שֶׁל הַוֶּזִיר.

בְּעוֹד הָיָה הַפַּאדִישַׁאה מַקְּשִׁיב לַסִּפּוּר אָחוּז בְּחַבְלֵי קֶסֶם, כְּשֶׁעֵינָיו מְלֵאוֹת דְמָעוֹת, כִּי הוּא, כַּוֶזִיר וְכַהוֹדְגַ’ה וּכְאָבִיהָ וְאָחִיהָ, כֻּלָּם הֵבִינוּ אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר; וּבְסַיְּמוֹ אֶת הַרְצָאַת סִפּוּרוֹ אָמַר הַמְּסַפֵּר; “דְעוּ לָכֶם, שׁוֹמְעַי הַנִּכְבָּדִים, שֶׁהַוֶּזִיר הַזֶּה וְהַהוֹדְגָ’ה שֶׁהָיוּ אוֹיְבַי, נִמְצָאִים הַלַּיְלָה כַּאן בַּנֶּשֶׁף הַזֶּה, וְכֵן נִמְצָאִים כַּאן אָבִי וְאָחִי וּבַעֲלִי הַפַּאדִישַׁאה”.

וְבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִיא אָצָה אֶל בַּעֲלָהּ, אֲשֶׁר חִבֵּק אוֹתָה בִּזְרוֹעוֹתָיו בִּדְמָעוֹת שֶׁל גִיל.

לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר הִזְמִין הַפַּאדִישַׁאה אֶת הַוֶזִיר וְאֶת הַהוֹדְגָ’ה לְהִתְיַצֵּב בְּפָנָיו וְהוּא שָׁאַל אוֹתָם מַה הֵם מַעְדִיפִים אַרְבָּעִים פְּרָדִים אוֹ אַרְבָּעִים סַכִּינִים. הֵם הֵשִׁיבוּ: “אַרְבָּעִים סַכִּינִים לְאוֹיבֵנוּ, לָנוּ – אַרְבָּעִים פְּרָדִים”.

וְכִתְּגוּבָה עַל כַּךְ הֵם נִקְשְּׁרוּ לְאַרְבָּעִים פְּרָדִים רָצִים בָּהָר וּבַגָּאי⁶, עַד שֶׁנִתְפָּרְקוּ אֲבָרֵיהֶם, וְזֶה הָיָה סוֹפָם.

וּלְאַחַר שְׁהִיָּה מְאוּשֶׁרֶת בְּבֵית הוֹרֶיהָ וְאָחִיהָ, חָזְרוּ הַשֻׂלְטַנָה וּבַעֲלָה אֶל אַרְמוֹנָם, כְּדֵי לְהַתְחִיל שָׁם מֵחָדָשׁ אֶת חַיֵּיהֶם לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁל עִנּוּיִים וּפֵרוּד אַכְזָרִי זֶה מִזּוֹ.

באור המלים התרכיות המופיעות בספר

אַנְקָה – צפור אגדות

גַ’אמִי – מסגד לתפילה

הוֹדגַ’ה – מורה, כותב מכתבים

וֶזִיר – ראש הממשלה

חַלְוָוה – מאכל מתוק עשוי משומשמין טחונים מבושלים בסוכר

לַאלַה – יועץ חצר המלכות

לוּקְמֶה – מאכל תורכי מתוק

סוּפְטַא – מלומד בעניני דת

פַּאדִישַׁה – מלך

פְּיַאסְטֶר – מטבע כסף

צִ’יבּוּק – מקטרת בעלת קנה ארוך

קִיסְמֶט – גורל

שֻׂלְטַאן – מלך