מֻקדש

למר

א. ל. בן־אביגדור

ברגשׁי חבה

מאת אוהבו המחבר

 

א.    🔗

לֵיל הַבָּצִיר. שַׁלְוַת־מָוֶת

עַל הָעִיר מַדְמֵנָה

אַט חוֹפֶפֶת; הַכֹּל הוֹזִים

בִּזְרֹעוֹת הַשֵּׁנָה.

וּבִכְסוּת חֲשֵׁכָה עָבָה

לוּטִים פְּנֵי־הַקָּרֶת;

דֶּלֶף טֹרֵד מִשָׁמַיִם

יֹרֵד עַל הָאָרֶץ.

וּבַחשֶׁךְ צֹעֵד גֶּבֶר

וְיִתְגָּרֵד בְּגַבַּחְתּוֹ;

הוּא הַשֹּׁמֵר שִׁמְעוֹן־לֵוִי

עֹמֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ.

הָעֲשָׁשִׁית תָּפִיץ סְבִיבָיו

לְשׁוֹנוֹת־נֹגַהּ גְּדֹלוֹת,

שֶׁבַּצְּלָלִים בָּאֲפֵלָה

יֹצְאוֹת הֵן בִּמְחֹלוֹת…

– “הוֹי לֵיל־סַגְרִיר!” יֵאָנֵחַ:

"כֶּלֶב לֹא יֵרָאֶה…

אֵלֵךְ אֶשְׁכַּב מְעַט לָנוּחַ…

הוֹי, פַּרְנָסָה רָעָה!"

וּבִכְבֵדוּת הוּא מִתְנַהֵל

אֱלֵי בֵּית־הַתְּפִלָּה:

–"שָׁם יִתְחַמֵּם מְעַט וְיוֹסִיף

לִשְׁמֹר אֶת הַקְּהִלָּה"

* * *

וּמֵאַחֲרֵי תַּנּוּר בֹּעֵר

יִשְׁכַּב שִׁמְעוֹן־לֵוִי;

אֶגְרֹף יָדוֹ – לִמְרַאֲשׁוֹתָיו…

“הוֹי, מַה נִּקְפָּא גֵוִי!” –

יֶאְנַק מָרָה – "מַה מְּאֻשָּׁרִים

"הֵמָּה הַבַּטְלָנִים!

יוֹמָם יִיגְעוּ, אַךְ בַּלָּיִל

יִישְׁנוּ שְׁנַת־עֲדָנִים!" –

אַךְ לֹא יָנוּם; פִּיו פָּתוּחַ,

מֻטּוֹת הָאָזְנָיִם:

– "אֵם מְאֻשָּׁרָה! בִּרְכַּת־מָרוֹם…

“יוֹסֵלִי הַנָּעִים!” –

"הַס! מַה נָּעִים יַטִּיף לִקְחוֹ…

נֹפֶת־צוּף – קוֹלֵהוּ…

אַבְנֵי־שֹׁהַם עִם סַפִּירִים

יַזִּיל מִשְּׂפָתֵיהוּ –

"בִּרְכַּת־בֶּטֶן… גָּאוֹן יֶהִי…

חָתָן – לִבְתוּלָתִי…

וּמָה רַבָּה, הָהּ, אֵל רַחֲמָן,

הָיְתָה אָז שִׂמְחָתִי!" –

"בִּתִּי רָחֵל – בְּתוּלָה יָפָה,

צְנוּעָה גַּם יְשָׁרָה…

אַךְ מֵאַיִן אֶקַּח מֹהַר?

הוֹי, פַרְנָסָה מָרָה!"

וַיֵרָדַם שִׁמְעוֹן־לֵוִי,

סֻגְּרוּ עַפְעַפֵּיהוּ;

וּבִמְרוּצָה יָצְאוּ שְׂרִיקוֹת

חֲטוּפוֹת מִנְּחִירֵיהוּ.

 

ב.    🔗

תְּקִיעוֹת, תְּרוּעוֹת, שְׁבָרִים יֹצְאִים

דְּחוּפִים וּמְגֹרָשִׁים

מִתּוֹך נְחִירֵי הַבַּחוּרִים –

שְׂרִיקַת צֹאן־קֳדָשִׁים…

וּזְמִירָתָם, זוּ שְׂרִיקָתָם,

מָה הִנָּהּ אֲבֵלָה!

אֶנְקוֹת־עֹנִי תִּתְפָּרֵצְנָה

יַחַד בְּמַקְהֵלָה…

נֵר הָעַמּוּד טֶרֶם יִכְבֶּה,

יִיצֶר צִלְלֵי־תוּגָה,

שֶׁבִּמְחֹלוֹת עַל הַקִּירוֹת

יִרְקְדוּ בְּלִי הֲפוּגָה.

נֵר הָעַמּוּד טֶרֶם יִכְבֶּה;

וּבַעֲלֵי הַגְּמָרָא

קֹרֵא יוֹסֵלִי בִּשְׁקִידָה:

“שֹׁור שֶׁנָגַח פָּרָה!”

קוֹל אִמְרוֹתָיו, מַנְגִּינוֹתָיו,

עָרֵב מִקּוֹל זָמִיר,

שֶׁבִּשְׁבָרָיו הוּא מִשְׁתַּפֵּךְ

שָׁם עַל רֹאשׁ הָאָמִיר.

אַט, בִּזְמִירָה דַקָּה יָחֵל –

צִפְצוּף זְמִיר־הַלָּיְלָה,

וּבְ“שַׁלְשֶׁלֶת” נְעִימָה, מְתוּקָה,

יַעַל מָעְלָה, מָעְלָה…

וְהַ“שַׁלְשֶׁלֶת” אַט תִּתְגּוֹלֵל

בְּחֶשְׁכַת בֵּית־הַתְּפִלָּה

וּבְהַגִּיעָהּ עַד הַסִּפּוּן –

יַעַן הֵדָהּ בְּהִילָה…

וְהוּא לֹא הִרְגִּיש עוֹד, לֹא יָדַע

מֶתֶק קוֹל זְמִירוֹתָיו,

כִּי כִּבְחַבְלֵי־קֶסֶם מָשְׁכוּ

לִבּוֹת מַנְגִּינוֹתָיו;

הוּא לֹא הִרְגִּישׁ, עֵת דִּמְעוֹתָיו

נָזְלוּ מֵעֵינֵיהוּ

כְּנִטְפֵי־מָטָר, בִּבְלִי־דָעַת,

עַל־לֹבֶן לְחָיֵיהוּ;

וּמִלְּחָיָיו נָזְלוּ, שָׁטְפוּ

עֲלֵי הָ“עַמּוּדִים”,

עֵת בִּשְׁקִידָה בִּדְמִי־לָיִל

הוֹסִיף בַּלִּמּוּדִים.

הוּא אַךְ יָדַע, כִּי “נִגּוּנָיו”

נָאִים מְאֹד לַגְּמָרָא;

כִּי שְׁקִידָתוֹ הֵם מַגְדִּילִים

לָבִין קְשִׁי הַסְּבָרָא…

וְיוֹמָם, לַיִל לָמַד, הָגָה

בְּתוֹרַת שֹׁכֵן־מְעוֹנָה;

וּבְשֵׁם “יוֹסֵלִי הַמַּתְמִיד”

קֹרָא בְּעִיר מַדְמֵנָה. –

ג.    🔗

אָבִיו רַבִּי יַעֲקֹב הָיָה

דַּרְשָׁן לְבַעֲלֵי־בָתִּים;

וּבְשַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים

“הִגִּיד” לַחַיָּטִים.

אַךְ כָּל דְּרוּשָׁיו לֹא הִסְפִּיקוּ

לָתֵת דֵּי־מִחְיָתוֹ,

אַף כִּי “זָהָב־לְשֹׁנוֹ” אָמְרוּ

שֹׁמְעֵי רָב־תּוֹרָתוֹ.

וְלָכֵן בָּחַר רַבִּי־יַעֲקֹב

לוֹ מִשְׁמֶרֶת שְׁנִיָּה,

הִיא – הַמְלַמְדוּת; אַךְ נַפְשֵׁהוּ

גַּם בָּזֶה לא חִיָּה! –

מְעֹנוֹ הָיָה קָטָן, אָפֵל

כְּקֶבֶר גֵּיא־צַלְמָוֶת;

וּבוֹ שְׁכֵנָה וּשְׁמָהּ “דַּלּוּת”

אִוְּתָה עוֹד לָשָׁבֶת…

בָּרִאשׁוֹנָה אַךְ בִּשְׁכֵנוּת

הָיְתָה מִתְגּוֹרָרֶת,

אַךְ מִיּוֹם אֶל יוֹם הֵחֵלָּה

לִהְיוֹת גַּם הַגְּבָרֶת…

וְרַבִּי־יַעֲקֹב רָאָה הֵיטֵב,

כִּי הִיא בוֹ מֹשֶׁלֶת;

אַךְ לֹא נִמְלָא רִגְשֵׁי־קֶצֶף

עַל זֹאת הַמְּנֻוְּלֶת.

עֵינָיו מְפִיקוֹת רוּחַ־חֶמְלָה

וְעַל לֹבֶן־הַמֵּצַח

רָחֲפָה תָמִיד מְנוּחָה נְעִימָה,

בִּטְחָה בְּאֵל־הַנֵּצַח.

וּמִסּוֹף הָעִיר וְעַד סוֹפָהּ

הָלַךְ שֵׁם תְּהִלָּתוֹ

לְמוֹרֶה מוֹעִיל, אֵין כָּמוֹהוּ

בְּדַעְתּוֹ וּבְחָכְמָתוֹ.

אָכֵן נִפְלָא, יָקָר הָיָה

בִּקְהַל כָּל חֲסִידָיו;

וְטוֹב, שָׂמֵחַ הָיָה תָמִיד

בְּלַמְּדוֹ אֶת תַּלְמִידָיו.

שִׁבְטֵי־נֹגֵשׁ, שׁוֹטֵי־משֵׁל

לְיָדוֹ לֹא הוּבָאוּ;

גַּם הַצִּינוֹק, הַמַּהְפֶּכֶת

בְּ“חַדְרוֹ” לֹא נִמְצָאוּ…

הוא לֹא רָגַז עַל תַּלְמִידָיו,

לֹא הִשְׁמִיעַ קֹלות;

בִּשְׂחוֹק נָעִים הֵשִׁיב לָמוֹ

מַעֲנֶה עַל הַשְּׁאֵלוֹת;

וּבְקוֹל מָלֵא אַהֲבָה, חִבָּה

הִטִּיף מוּסָר לָמוֹ;

וְכִמְעָט לֹא נִכַּר בֵּין הַ“מְּלַמְּדִים”

לוּלֵי אוֹת שֶׁבָּמוֹ…

וְאֵל הַמֵּטִיב אֶת חֲלָצָיו

בֵּרַךְ בְּרוּחַ־נְדִיבָה;

וּבְכָל שָׁנָה אִשְׁתּוֹ גְּרוּנָה

אֶשְׁכָּר לוֹ הִקְרִיבָה.

שָׁנִים חָלְפוּ, שָׁנִים עָבְרוּ –

וְעֶשְׂרִים שִׂפְתֵי־שׁוֹשָׁן

סְבִיב שֻׁלְחָנוֹ הִתְנוֹעָעוּ

וּשְׁתֵּי שְׂפָתָיו בְּרֹאשָׁן.

שָׁנִים חָלְפוּ, שָׁנִים עָבְרוּ –

וְרַבִּי־יַעֲקֹב עָשָׂה

חַיִל גָּדוֹל בִּ“מְלַמְּדוּתוֹ”

כְּחֻקָּהּ וּכְהִלְכָתָהּ…

וּבְהִסָּתֵר בּוֹ הַ“טְּחוֹרִים”

הָלַךְ לוֹ לִמְנוּחוֹת,

וְאַחַת עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת תַּמּוֹת

עָזַב לָאֲנָחוֹת!

וַתִּשָּׁאֵר אַחֲרֵי מֹתוֹ

בָּדָד אִשְׁתּוֹ גְּרוּנָה

עִם עֲשֶׂרֶת בָּנִים, בָּנוֹת

“וּבְלִי פַּת חִיּוּנָה”.

אַךְ אַחֶיהָ הָרַחְמָנִים

הָיוּ לָהּ לְמַשְׁעֵנָה

וְלֹא נְתָנוּהָ בְּעֶת־צָרָתָהּ

לִפּוֹל מֵאֵין־אוֹנָהּ:

שִׁשָּׁה בָנִים לֹא גֻדָּלוּ

בַּחוּרִים כַּהֲלָכָה

וְלֹא הִצְלִיחוּ לִלְמֹד תּוֹרָה –

נִהְיוּ לְבַעֲלֵי־מְלָאכָה;

עַל כָּל שְׁלָשׁ הַבְּתוּלוֹת חָמְלוּ

רַחֲמָנִיּוֹת נָשִׁים

וַתִּקְבֹּצְנָה נִדְבוֹת־כֶּסֶף

לְהַשִּׂיאָן לַאֲנָשִׁים.

וַיִּשָּׁאֶר לָהּ אַךְ אֶחָד:

יוֹסֵלִי הַצָעִיר,

נַעַר נֶחְמָד לָעֵינַיִם,

תַּלְמִיד חָרוּץ, מָהִיר;

וּבַ“יְשִׁיבָה” הוֹאִיל שֶׁבֶת

לִלְמֹד אַךְ הַגְּמָרָא –

וְכֹה נָגוֹזוּ יְמֵי יַלְדוּתוֹ

בְּנִבְכֵי יַם הַצָּרָה!

אַךְ אִמֵּהוּ לֹא נְטָשַׁתּוּ

בִּימֵי אָמְנוֹ אִתָּהּ:

כָּבְסָה, טָוְתָה, שֵׁרְתָה, תָּפְרָה –

אַךְ בַּעֲבוּר “תַּכְשִׁיטָהּ”.

 

ד.    🔗

יִצְחָק־יַעֲקֹב הָיָה שַׁמָּשׁ

בְּהֵיכַל עִיר מַדְמֵנָה;

עֶבֶד נֶאֱמָן לִ“גְבִירֶיהָ”

וְרָצוּי גַּם לַ“הֲמוֹנָהּ”.

אִשְׁתּוֹ רִבְקָה הַ“מַּגֶּדֶת” –

אִשָּׁה צְנוּעָה, תְּמִימָה –

אַךְ בַּת אַחַת לוֹ יָלָדָה,

יַלְדָּה יָפָה, נְעִימָה.

נַעֲרָה יָפָה, פֶּרַח־אָבִיב,

הָיְתָה חַנָּה־שָׂרָה;

וּבִלְעָדֵי יָפְיָהּ הָיְתָה

צְנוּעָה גַּם יְשָׁרָה:

כִּי בְעוֹדֶנָּה יַלְדָּה קְטַנָּה

בְּחֶבְרַת כָּל בְּנוֹת גִּילָהּ –

לָקְחָה אִמָּהּ אוֹתָהּ תָּמִיד

עִמָּהּ לְבֵית־הַתְּפִלָּה

וַתְּלַמְּדֶנָּה שָׁם הִתְפַּלֵּל

כִּיהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה,

וַתְּאַלְּפֶנָּה מִדּוֹת טֹבוֹת

וּמוּסַר הַתּוֹרָה.

וְחַנָּה־שָׂרָה מִכָּל מִשְׁמָר

שָׁמְרָה מִצְוֹתֶיהָ

וַתִּקָּרֵא “יוֹנַת־אֵלֶם”

בְּפִי כָּל רֵעוֹתֶיהָ.

אַךְ בִּיוֵן הָרֶפֶשׁ צָמַח

פֶּרַח נֶחְמָד, נָעִים:

שִׂפְתוֹתֶיהָ – אַךְ שׁוֹשַׁנִּים,

יוֹנִים – הָעֵינָיִם;

הַלְּחָיַיִם מַה נָּעֵמוּ!

וּזְהַב־תַּלְתַּלֶּיהָ

מִי לֹא אָהַב, מִי לֹא חָמַד

מִכָּל מַכִּירֶיהָ?

וּמַבָּטֵי הָעֵינַיִם –

עֵינֵי לַהַב שְׁחוֹרוֹת –

מַה נֶּהְדָּרִים, מַה נִּפְלָאִים

הָיוּ אֵל הַמְּאֹרוֹת!

“תְּחִנּוֹת” אִמָּהּ לֹא הֵעִיבוּ

שָׁם הָאוֹר הַבָּהִיר;

לֹא הֵסִירוּ אֶת הָרֶגֶשׁ

שֶׁבַּלֵב הַצָּעִיר.

 

ה.    🔗

כַּחֲצוֹת־לָיִל. עַל מִשְׁכָּבָהּ

תִּשְׁכַּב חַנָּה־שָׂרָה;

תִּשְׂחֶה, תִּצְלֹל בְּיַם דִּמְיֹנוֹת

– “אוֹי, מַחֲשָׁבָה זָרָה!”

תִּקְרָא – וְעַל לְחָיֶיהָ עֹבֵר

אֹדֶם־חַכְלִיל נָעִים:

– "חוּס־נָא, אֵלִי, הַצִּילֵנִי

מֵהִרְהוּרִים רָעִים!"…

"הָהּ, נִשְׁמָתִי הַפּוֹשַׁעַת!

קְלִפָּה טְמֵאָה… אוֹי־לִי!

מָה חֲפֵצָה הִיא מִמֶּנִּי?

הַצִּילֵנִי, אֵלִי!" –

מְלֵאָה רִגְשֵׁי־פַחַד, מֹרֶךְ

תָּקוּם מִבְּלִי־מִלִּים

וּבְיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת

תִּקַּח סֵפֶר־תְּהִלִּים.

“מָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ”

זָהֲרוּ לָהּ שׁוּרוֹתָיו –

“מָה אָהַבְתִּי!” הֵד בִּלְבָבָהּ

תִּשְׁמַע מִמִּלּוֹתָיו…

מְלֵאָה רִגְשֵׁי־עֶצֶב תַּהֲפֹךְ

דַּפֵּי תְּהִלּוֹתֶיהָ –

“דָּבְקָה נַפְשִׁי אַךְ אַחֲרֶיךָ”

רֹאוֹת שָׁם עֵינֶיהָ…

– “הוֹי, הַשָּׂטָן! רַק הַשָּׂטָן!”

תִּבְכֶּה, תִּצְעַק מָרָה:

"מַה זֶה חָפֵץ הוּא מִמֶּנִּי?

“אוֹי, מַחֲשָׁבָה זָרָה!” –

וְנִטְפֵי־דֶמַע חַמִּים, גְּדוֹלִים

שֹׁטְפִים עַל לְחָיֶיהָ;

אַךְ לֹא תִמְצָא בָּם מַרְגֹּעַ,

מְשֹׁטְטוֹת עוֹד עֵינֶיהָ.

לֹא מַטְמוֹנִים שָׁמָּה תְּחַפֵּשׂ,

גַּם לֹא פְּנִינֵי־זֹהַר;

“תְּחִנָּה” לִשְׁפֹּךְ לִבָּהּ תְּבַקֵּשׁ,

לְכַבּוֹת אֵשׁ־הַנֹּעַר.

אַךְ לֹא תִמְצָא! – בָּעֲנָנָה

לוּטוֹת הָעֵינָיִם

וּבְחִפָּזוֹן עוֹבֵר נֶגְדָּהּ

קְהַל הִרְהוּרִים רָעִים…

נֶאֱלָמָה גַּם נֶעְכָּרָה

תַּעַל עַל מִטָּתָהּ

וּפָנֶיהָ הִיא מַסְתֶּרֶת

מִבְּעַד לִשְׂמִיכָתָהּ.

אַךְ גַּם שָׁמָּה לֹא תָנוּחַ

רוּחָהּ הַשּׁוֹבֵבָה

וְעַד אַרְגִּיעָה אֶת הַשְּׂמִיכָה

תָּסִיר מֵעַל גֵּוָהּ – –

וּלְהַדְּמָמָה הַנֶּאֱלָמָה

תַּקְשִׁיב אַט בְּלִי־חָיִל –

וּמַה־נָּעִים לָהּ לִשְׁמֹעַ

שִׁירַת זְמִיר הַלָּיִל!

מְלֵאָה עֹנֶג וּמַעֲדַנִּים

תֵּשֵׁב בְּרִגְשֵׁי־מוֹרָא

וּבְכָל כֹּחָהּ תַּטֶּה אָזְנָהּ

אֶל הַקִּיר הַשְּׁחוֹרָה.

וְקוֹלוֹת־קֶסֶם, קוֹלוֹת־עֵדֶן

מְעִירִים רִגְשׁוֹתֶיהָ –

צִפְצוּף זָמִיר, צְלִילֵי־פֶלֶא

חֹדְרִים אֶל אָזְנֶיהָ…

תִּרְאֶה, תַּרְגִּישׁ כִּי תִמָּשֵׁךְ

בְּחָזְקָה אֶל הַקֹּלוֹת…

– "קֶסֶם, כִּשּׁוּף, קְלִפָּה טְמֵאָה

וּמַחֲשָׁבוֹת טְפֵלוֹת"…

לִבָּהּ יִבְעַר, יִרְעַשׁ, יִרְתָּח

תַּעֲמֹד עַל הַמִּטָּה – –

בְּחוֹר הַכֹּתֶל תַּבִּיט עֵינָהּ – – –

– "יוֹסֵלִי!! הַבִּיטָה:

"מָה עוֹרֶגֶת לָךְ נִשְׁמָתִי…

יָקָר אַתָּה… נָעִים…

קֶסֶם, כִּשּׁוּף, קְלִפָּה טְמֵאָה…

אוֹי, הִרְהוּרִים רָעִים"…

 

ו.    🔗

לָיִל. וּבִזְרָמִים גְּדוֹלִים

יִבְכֶּה הָרָקִיעַ;

אַנְחוֹת־חוֹלֶה פֹּלְחוֹת לִבּוֹת

רוּחַ קַר יַשְׁמִיע.

וּבִכְבֵדוּת יִתְנַהָלוּ

יְהוּדֵי עִיר מַדְמֵנָה

וּבְלִי־רָצוֹן הֵם מַעֲבִירִים

מֵעֵינֵימוֹ שֵׁנָה. –

–"בָּרוּךְ דַיָּן אֱמֶת… אוֹיָה!

אִשָּׁה כְּשֵׁרָה, צְנוּעָה –

צִירִים טוֹבִים וּמַלְאֲכֵי־

שָׁלוֹם שָׁם יִפְגְּשׁוּהָ"…

– "אֵשֶׁת־חַיִל, “בִּרְיָה” גְּדוֹלָה…

יָקָר הוּא מֵחָרוּץ

בִּרְכַּת מָרוֹם… גָּאוֹן יֶהִי…

יוֹסֵלִי הֶחָרוּץ" –

– "ישֶׁר גָּדוֹל, גַּם חוֹב מוּטָל…

מִי זֹאת לֹא יָבִינָה?

רַבִּי־קֹרַח יוּכַל לָתֵת

וְנָסַע וַלָּזִינָה –

רַבִּי קֹרַח יוּכַל לָתֵת!

מְלֵאָה עוֹד קֻפָּתוֹ

מִשֹּׁד־דַּלִּים… הוֹי, עֲלוּקָה!

מוֹצֵץ דַּם־קְהִלָּתוֹ" –

– "הוּא לֹא יִסַּע וַלָּזִינָה…

הֶבֶל וּרְעוּת־רוּחַ:

הָרַב הִגִּיד, כִּי הוּא לַמְדָּן

כְּאָבִיו הַמָּנוֹחַ –

– “לַמְדָּן” תֹּאמַר? שׁוֹטֶה, – מוּפְלָג!

הֲיֵשׁ גָּדוֹל מֶנּוּ?"

– "הַגְּבִיר רַבִּי נַחְמָן־אַרְיֵה

לְחָתָן יִקָּחֶנּוּ" –

–"שֶׁקֶר! רַבִּי נַחְמָן־אַרְיֵה

נֶצַח זֹאת לֹא יַעַשׂ" –

– הַסּוּ! הַסּוּ! שׁוֹד וָשָׁבֶר!

מַה שָּׁם קוֹל הָרַעַשׁ? –

וַהֲמוֹנִים רָצוּ, אָצוּ

דְּחוּפִים אֶל הַ“מִּטָּה”,

וְאֶצְלָהּ יוֹסֵלִי מַר צוֹעֵק:

“תְּנוּ לִי לָמוּת אִתָּהּ”! –

– הוּא הִתְעַלֵּף; הוֹי, הַצִּילוּ! –

מַיִם תְּנוּ־נָא, מָיִם! –

– לְבֵית הַשַּׁמָּשׁ שְׂאֻהוּ מַהֵר –

יוֹסֵלִי הַנָּעִים! –

 

ז.    🔗

בְּבֵית הַשַׁמָּשׁ יִצְחָק־יַעֲקֹב

עַל הָאָרֶץ שְׁחוֹחַ

יֵשֵׁב בָּדָד, דּוּמָם, אָבֵל

יוֹסֵלִי בְּלִי־כֹחַ.

רֹאשׁוֹ נִשְׁעַן עַל שְׁתֵּי יָדָיו,

מֹחוֹ בוֹ יִלָּחֶם;

מַשָּׂא כָבֵד כְּאֶבֶן גְּדוֹלָה

יַרְגִּישׁ עַל הַשָּׁכֶם.

וּבַמַּעְגָּל הוּא שָׁם סוֹבֵב,

רֶגַע לֹא יָנוּחַ;

הוֹי, מַה נּוֹרָא יִרְתַּח לִבּוֹ,

יֵהוֹם בּוֹ הָרוּחַ! –

לִפְנֵי עֵינָיו – סֵפֶר “אִיּוֹב”;

פְּצָעָיו מָה עֲצֻמִּים! –

אַךְ לֹא יִקְרָא בוֹ אַף מִלָּה:

אֵין לוֹ שָׁם תַּנְחֻמִּים!

הוּא לֹא יִמְצָא שָׁם אַף מִלָּה

אַחַת שֶׁתְּנַחֲמֶנּוּ:

הֲיֵרָפֵא הוּא אִם אִיּוֹב

סָבַל יֶתֶר מֶנּוּ? –

לא! לֹא יִמְצָא שָׁם תַּנְחֻמִּים…

גָּדוֹל מִיָּם שִׁבְרוֹ!

אֻמְלָל, גַּלְמוּד נִשְׁאַר עָתָּה,

וּבְמִי יָשִׂים שִׂבְרוֹ? –

זִרְמֵי־דֶמַע עַל לְחָיֵיהוּ

שֹׁטְפִים מִבְּנוֹת־עָיִן

וּבִצְעָקָה גְדוֹלָה יִקְרָא:

“אִמִּי… אִמִּי… אָיִן!” –

אַךְ יִתְעוֹרֵר: אָזְנָיו שֹׁמְעוֹת

אֶצְלוֹ בִּכְיָה מָרָה;

יָרִים רֹאשׁוֹ – וּלְעֻמָּתוֹ

תִּבְכֶּה חַנָּה־שָׂרָה.

וְאָזְנָיו שֹׁמְעוֹת קוֹל מִלֶּיהָ:

"יוֹסֵלִי… אִמֶּךָ

אֶהְיֶה אָנִי… אִמִּי, אָבִי…

תָּמִיד לֹא נִטְשֶׁךָ" – –

יַקְשִׁיב, יַאֲזִין קוֹל הַמִּלִּים,

יַבִּיט אֶל פָּנֶיהָ –

וְלִבּוֹ יַרְגִּישׁ, כִּי תַּנְחֻמִּים

שָׁמַע מִשְּׂפָתֶיהָ; –

לִבּוֹ יַרְגִּישׁ כִּי מִלֶּיהָ

חָבְשׁוּ אֶת מַכּוֹתָיו,

כִּי רַק עַתָּה יִתְרַפָּאוּ

פְצָעָיו וְחַבּוּרוֹתָיו.

נִכְלָם יַבִּיט אֶל פָנֶיהָ

וְיִפְגּשׁ אֶת מַבָּטָהּ;

אֹדֶם עֹבֵר עַל לְחָיֵימוֹ –

וְרֹאשָׁם יִשַּׁח מָטָה…

 

ח.    🔗

דֹּרוֹת רַבִּים, מֵאוֹת שָׁנִים,

דֹּרוֹת צְנִיעוּת טְהוֹרָה.

עָבְרוּ, חָלְפוּ – וְעַם יִשְׂרָאֵל

הָיָה רַק בַּתּוֹרָה.

הָעֲנִיִּים כָּעֲשִׁירִים

יָגְעוּ, כִּי הַבָּנִים

יֶהְגּוּ תָמִיד אַךְ בַּגְּמָרָא

וְיִהְיוּ רַק לַמְדָּנִים! –

וְאִיךְ לָמָדוּ?! כָּל חַיֵּיהֶם,

תָּמִיד, מִבְּלִי הֶרֶף

מִנְּעוּרֵיהֶם עַד יוֹם מוֹתָם,

מִבְּלִי דְּאֹג לַטֶּרֶף.

הֵמָּה יָדְעוּ, כִּי אֱלֹהַּ,

שֶׁעֲלֵי הַשָּׁכֶם

יִשְׂאוּ עֹל תּוֹרָתוֹ, בֶּטַח

יִתֵּן לָמוֹ לָחֶם –

לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ –

אַךְ לֶעָתִיד לָבוֹא

יָדְעוּ בֶטַח, כִּי כָל אֶחָד

עַל הַשָּׂכָר יָבוֹא;

כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה

רַק לִפְרֹזְדוֹר אָפֵל,

וְעַל כָּל אֶחָד לַתְקִין עַצְמוֹ

בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל

כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס

אֶל הַטְּרַקְלִין פְּנִימָה;

שֵׁם הַלַּמְדָּן יְהִי לִתְהִלָּה

וְשֵׁם הַבּוּר – לִכְלִמָּה:

כִּי גַּם לָבוֹא אֶל הַהֵיכָל

הַמָּלֵא זִיו־אוֹרָה

לוֹ לֹא יִתְּנוּ. כִּי לֹא עָמַל,

כִּי לֹא לָמַד תּוֹרָה;

כִּי לֹא לָמַד, כִּי לֹא יָדַע

תּוֹרַת־אֵל הַגְּדוֹלָה.

שֶׁכָּל אֶחָד מִן הָעֶרֶשׂ

עַד שֶׁיֵּרֵד שְׁאוֹלָה

יִלְמֹד אוֹתָהּ… וַיִּלְמֹדוּ! –

וּמְאֻשָּׁרִים הָיוּ

דֹרות אֵלֶּה: חַיֵּי־שֶׁקֶט,

חַיֵּי שַׁלְוָה חָיוּ…

אֲבָל פִּתְאֹם נֵעוֹר רוּחַ,

רוּחַ סַעַר נוֹרָא

נֵעוֹר חֶרֶשׁ בִּכְנַף־אֶרֶץ

וַיְהִי לְסוּפָה שְׁחוֹרָה –

וּבִכְנָפָיו הַבִיא חָדָשׁ

וְעַל הַיָּשָׁן – קָרֶץ;

וַתְּהִי פִּתְאֹם תְּמוּרָה כְלָלִית

רַבָּה עַל הָאָרֶץ:

חָכְמוֹת רַבּוֹת, תֹּרוֹת שֹׁנוֹת

פִּתְאֹם הִתְחַדָּשׁוּ,

שֶׁהַיְדִיעוֹת הָעַתִּיקוֹת

מִפְּנֵיהֶן חָלָשׁוּ.

אָז הֵחֵלּוּ הַחֲדָשׁוֹת

לַחְדֹּר גַּם אֵלֵינוּ;

וַיְהִי קֶצֶף, רִיב וּמָדוֹן

בִּרְחוֹב אֲבוֹתֵינוּ…

הֵמָּה דִּמּוּ כִּי רַק בָּנוּ

הָיְתָה הַחֲדָשָׁה

עֵת בֵּין כָּל עַמֵּי־הָאָרֶץ

הָאֱמוּנָה תָשָׁה! –

אָז הֵחֵלּוּ לָבִין רַבִּים

כִּי מִלְּבַד אֱמוּנוֹת

יֵשׁ עוֹד תּוֹרוֹת, חָכְמוֹת רַבּוֹת,

יֶשְׁנָה דֶּרֶךְ – תְּבוּנוֹת;

יֶשְׁנָן תֹּרוֹת, חָכְמוֹת רַבּוֹת

רָאוּ – וַיָּבִינוּ

כִּי הָעוֹלָם לֹא רַק פְּרֹזְדוֹר

כַּאֲשֶׁר אָז הָאֱמִינוּ…

…………….

אָז אֶל בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁוֹת,

אַכְסַנְיוֹת שֶׁל תּוֹרָה,

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הִתְגַּנָּבוּ,

חָדְרוּ קַוֵּי־אוֹרָה;

אָז יֵרָאוּ בְּאֵל הַבָּתִּים

אֶפִּיקוֹרְסֵי־חֶרֶשׁ.

שֶׁיָּפִיצוּ בָאֲפֵלָה

נֹגַהּ בְּרַק הַחֶרֶס;

אָז יָחֵלּוּ הַ“עִלּוּיִים”

לַעֲזֹב מְעַט הַגְּמָרָא

וּלְהִתְגַּנֵּב בִּדְמִי־לַיִל

אֶל בֵּית הָעֲזָרָה –

וּלְאוֹר נֹגַהּ הַיָּרֵחַ

נִרְאוּ סְפָרִים דַּקִּים…

אָז יִשָּׁמַע בְּכִי־נִרְדָּפִים,

צַעֲקַת רֹדְפִים, מַכִּים…

אוּלָם כְּרֹב הָרֹדְפִים לִרְדֹּף –

רַבּוּ הַנִּרְדָּפִים;

יָמִים עָבְרוּ – וְהָ“אֶפִּיקוֹרְסִים”

הָיוּ לָאֲלָפִים! –

כִּי מַה תִּגְדֹּר בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ?

וּלְמִי יֵשׁ הַיְכֹלֶת

לַעֲמֹד נֶגֶד רוּחַ סַעַר

לִשְׂחוֹת מוּל שִׁבֹּלֶת?!

…………….

 

ט.    🔗

יָמִים עָבְרוּ יָמִים חָלְפוּ –

וְיוֹסֵלִי הַנָּעִים

הֵחֵל לִגְזוֹל מֵהַתַּלְמוּד

שָׁעוֹת לַמַּדָּעִים…

עֵת בַּחוּרֵי בֵּית־הַיְשִׁיבָה

נָמוּ כֻלָּם שְׁנָתָם

וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ

הֶמְיַת מַנְגִּינָתָם, –

בַּלָּט יוֹסֵלִי אָז עָלָה

אֶל “בֵּית הָעֲזָרָה”

וּמִנֶּגְדּוֹ נִרְאוּ סְפָרִים

עַל עֲלֵי הַגְּמָרָא…

יָמִים עָבְרוּ, יָמִים חָלְפוּ –

וּמְאוּם אִישׁ לֹא יָדָע

מֵהַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל

יוֹסֵלִי בְהַתְמָדָה;

וְהוּא לֹא הִגִּיד, לא הִתְוַּדָּה

עַל עֲוֹן חַטָּאתוֹ,

עַד כִּי הַרְבֵּה פְּרִי־הִלּוּלִים

עָשְׂתָה לוֹ גְזֵלָתוֹ:

רִגְשֵׁי־לִבּוֹ, הֶגְיוֹנוֹתָיו

מָצְאוּ גֵיא־חִזָּיוֹן

וַיָּחֵלּוּ גַּם לְהִשְׁתַּפֵּךְ

עֲלֵי הַגִּלָּיוֹן. –

פִּתְאֹם הֵחֵל קִרְבּוֹ לַרְגִּישׁ

רוּחַ בַת הַשִּׁירָה

כַּמֶּרְקָחָה תֵּהוֹם, תִּרְתַּח

בְּלִבָּתוֹ הַצְּעִירָה;

וְזֶה הָרוּחַ בּוֹ הֵפִיחַ

לַהַב אֵשׁ־חֶזְיוֹנוֹת,

וַהֲמוֹנֵי זִיקִים נָפְלוּ

עֲלֵי הַגִּלְיוֹנוֹת –

וַהֲמוֹנֵי זִיקִים נָפְלוּ –

זִיקֵי אַהֲבָה בָּרָה;

וּבַזִּיקִים הֵצִיץ, נִרְאֶה

הַשֵּׁם “חַנָּה־שָׂרָה” –

* * *

יָמִים עָבְרוּ יָמִים חָלְפוּ –

וַאֲלוּף הַגְּמָרָא

הֵחֵל לִשְׁפֹּךְ רִגְשֵׁי־לִבּוֹ

לִלְבַב חַנָּה־שָׂרָה;

וְעֵת בַּחוּרֵי בֵּית הַיְשִׁיבָה

נָמוּ כֻלָּם שְׁנָתָם,

גַּם הַשַּׁמָּשׁ עִם “צְנוּעָתוֹ”

שָׁכְבוּ עַל מִטָּתָם, –

עָלָה יוֹסֵלִי הַמַּתְמִיד

אֶל בֵּית הָעֲזָרָה

וּבַשֶּׁלִי גַּם כֵּן עָלְתָה

אַחֲרָיו חַנָּה־שָׂרָה.

שָׁמָּה הָגוּ, שָׁם לָמָדוּ

שָׂפוֹת וּמַדָּעִים;

וַיִּתְלַכְּדוּ שָׁם לִבּוֹתָם

בְּקֶשֶׁר בַּת־שָׁמָיִם.

 

י.    🔗

פַּעַם אַחַת יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם

לָמְדוּ אָז קֹהֶלֶת

אֵיךְ בַּכֹּל לֹא יָכֹל שְׁלֹמֹה

לִמְצֹא הַתֹּעֶלֶת.

– "מַה־זֶה הָיָה לִידִידְיָהוּ

שָׁאֲלָה אֹתוֹ לְתֻמָּהּ:

כִּי בְזִקְנָתוֹ מָלֵא שֶׂפֶק,

עַד כִּי יָרַד דֻּמָּה?!" –

"הֵן מִלְּבַד תַּעֲנֻגּוֹת־בְּשָׂרִים

עשֶׁר וּמַעֲדַנִּים

שָׂבְעָה נַפְשׁוֹ חָכְמָה יֶתֶר

מִכָּל הַשַּׁאֲנַנִּים!"

"וְאֵיךְ לֹא מָצָא דֶרֶךְ טוֹבָה

שְׁלֹמֹה בִתְבוּנָתוֹ,

שֶׁבָּה יִבְחַר בֶּן־הָאָדָם

לְאָשְׁרוֹ וְהַצְלָחָתוֹ?!"

– לִבִּי יִשְׂמַח בִּשְׁאֵלָתֵךְ,

שִׁמְעִי, חַנָּה־שָׂרָה,

אֲבָאֵר לָךְ הַדָּבָר – עָנָה

יוֹסֵלִי בִּקְצָרָה:

הִנָּךְ רוֹאָה הָעֲשָׁשִׁית?

אוֹרָהּ לָךְ יַזְהִירָה;

אַךְ הֲתֵדְעִי, אֵיפֹה תִקַּח

כֹּחָהּ כִּי תָאִירָה?

הֲלֹא תִרְאִי: קִרְבָּהּ פְּנִימָה

יֵשׁ שָׁם שֶׁמֶן בָּהִיר

וּבַשֶּׁמֶן יֵשׁ גַּם פְּתִילָה,

וְהִיא שָׁם תִּשְׁאַב, תָּאִיר…

אַךְ הַגִּידִי: לָמָּה שֹׁנוֹת

הֵן הָעֲשָׁשִׁיּוֹת?

אַחַת מְעַט מְאֹד לָךְ תַּגִּיהַּ,

שֵׁנִית – בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת! –

דְעִי לָךְ כִּי לֹא הֵנָּה מְשַׁנּוֹת

נֹגַהּ הַלֶּהָבָה.

כִּי הַפְּתִילוֹת: אַחַת דַּקָּה.

עֵת הַשְׁנִיָּה עָבָה;

הָרִאשׁוֹנָה תִשְׁאַב שַׁמְנָהּ

בְּמִדָּה קְטַנָּה, רָזָה.

עֵת הַשְׁנִיָּה תִּשְׁאַב אֹתוֹ

בְמִדָּה מְאֹד נִפְרָזָה…

לָכֵן תָּפִיץ הָרִאשׁוֹנָה

רַק מִקָּרוֹב אוֹרָהּ.

עֵת הַשְּׁנִיָּה גַּם מֵרָחוֹק

נֹגַהּ אוֹר תְּפַזֵּרָה!

אוּלָם מִי מִשְּׁתֵּיהֶן תַּאֲרִיךְ

לַעֲמֹד כֵּן עַל כַּנָהּ

הָרִאשׁוֹנָה הֵן, שֶׁתִּשְׁאַב

שַׁמְנָהּ בְּמִדָּה קְטַנָּה! –

דְּעִי לָךְ, כִּי לַעֲשָׁשִׁיּוֹת

דּוֹמִים גַּם בְּנֵי־חַוָּה.

הָאַהֲבָה הִיא הַשֶּׁמֶן,

פְּתִילָה הִיא הַתַּאֲוָה…

גַּם בְּנֵי־אָדָם, אָנוּ רוֹאִים,

שׁוֹנִים עַל הָאָרֶץ:

אֶחָד יִחְיֶה בַּתַּעֲנֻגִּים.

שֵׁנִי – בְּאֵיד וָקָרֶץ.

וּמִי יַאֲרִיךְ יָמִים, שָׁנִים

תַּחַת הַשָּׁמַיִם?

הֵן הֶעָנִי בַעֲנִיּוּתוֹ

רוֹאָה אַתְּ בַּחַיִּים! –

הֲתֵדְעִי, לָמָּה? דְּעִי, בְּעָשִׁיר

תִּשְׁאַב בְּמִדָּה גְּדוֹלָה

פְּתִילַת חַיָּיו, הִיא הַתַּאֲוָה.

עַד שֶׁיֵּרֵד שְׁאוֹלָה!

אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁבְּאַהֲבָתוֹ

תִּבְעַר פְּתִילָה דַקָּה;

אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁתַּאֲוָתוֹ

תִּשְׁאַב בְּמִדָּה רַבָּה. –

וְזֶה הָאשֶׁר לוֹ לֹא מָצָא

שְׁלֹמֹה הַמָּנוּחַ,

לָכֵן קָרָא בִּימֵי זָקְנוֹ:

“הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ”…

– – – – – –

תַּקְשִׁיב, תַּאֲזִין חַנָּה־שָׂרָה,

רֹאוֹת הָעֵינָיִם

כִּי תִמָּשֵׁךְ בְּחַבְלֵי־קֶסֶם

לְיוֹסֵלִי הַנָּעִים – –

וּשְׁתֵּי זְרֹעוֹת חִבְּקוּ אֹתוֹ –

– "יוֹסֵלִי! עַד שְׁאוֹלָה

שָׁם… בִּלְבָבִי… תּוּקַד… תִּבְעַר…

לָךְ… לַהֶבֶת… גְּדוֹלָה…

– – – – –

וּנְשִׁיקָתָהּ וּנְשִׁיקָתוֹ

יַחַד הִתְלַכָּדוּ;

גַּם הַשְּׁנִיָּה, גַּם הַשְּׁלִישִׁית

לָעַד הִתְאַחָדוּ – –

הַרְבֵּה, הַרְבֵּה – אַךְ הַדֶּלֶת

סָבְבָה עַל צִירֶיהָ

וַתַּשְׁמִיעַ הַגַּבָּאִית

מַשַּׁק סַנְדָּלֶיהָ…

נָשְׂאָה יֶנְטֶה הָעֵינָיִם –

וּמָה הִיא שָׁם רוֹאָה?

"בָּחוּר, בְּתוּלָה בְמָקוֹם קָדוֹשׁ

יִתְחַבְּקוּן?! – אוֹיָה!"…

– – – – –

 

יא.    🔗

הַרְבֵּה, הַרְבֵּה חָלְפוּ שָׁנִים;

וּבָעִיר דִּנְהָבָה

ישֵׁב יוֹסֵלִי בִמְעֹנוֹ

תָּפוּשׂ בַּמַּחְשָׁבָה.

עַל שֻׁלְחָנוֹ כְּתָבִים, סְפָרִים

פְּזוּרִים וּמָשְׁלָכִים

כַּמַּצֵּבוֹת עַל הַקְּבָרִים

דוּמָם הֵם מוּנָחִים.

תָּוֵי פָנָיו הָעֲגֻלִּים

תְּכַסֶּה לִבְנַת־מָוֶת;

עֵינָיו מְפִיקוֹת יֵאוּשׁ נוֹרָא,

מַחְשְׁבוֹת־עַצָבֶת.

רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל שְׁתֵּי יָדָיו,

יַחְשֹׁב רֹב מַחְשָׁבוֹת;

כַּצֵּל עֹבְרוֹת לִפְנֵי עֵינָיו

תְּמוּנוֹת נֶעֱצָבוֹת:

יִזְכֹּר אָבִיו, אִמּוֹ, מוֹתָם;

שִׁבְתּוֹ אָבֵל שְׁחוֹחַ;

גַּם תַּנְחֻמּוֹת חַנָּה־שָׂרָה

יִזְכֹּר – וְיֵאָנֵחַ.

יִזְכֹּר לָמְדוֹ בִּדְמִי־לָיִל,

עָצְמַת הַתְמָדָתוֹ;

רִגְשׁוֹת־לִבּוֹ, חֲלֹמוֹתָיו,

זִיקֵי אֵשׁ־אַהֲבָתוֹ;

אַף הַנְּשִׁיקוֹת מַה בָּעָרוּ

שָׁמָּה בָּעֲזָרָה!

גַּם הִתָּפְשׂוֹ אָז בְּכַף יֶנְטֶה

יִזְכֹּר – וְיִצְחַק מָרָה…

יִזְכֹּר בָּרְחוֹ מִמַּדְמֵנָה;

בֹּאוֹ אֶל דִּנְהָבָה;

יַרְחֵי־עָמָל שִׁבְתּוֹ רָעֵב

וּבְבֶטֶן צָבָה.

אָז הִתְוַדַּע אֶל הֶחָכָם

נָתָן הָעֲזָתִי

וּבִתְמִימוּת שָׁפַךְ בְּחֵיקוֹ

כָּל רַחֲשֵׁי לִבָּתוֹ – –

אַךְ הוּא עָנָה אֹתוֹ מָרָה:

"לוּ נִשְׁאַרְתָּ שָׁמָּה,

טוֹב לָךְ הָיָה; עַתָּה וַדַי

תִּרְעַב עַל אֲדָמָה"…

"לוּ נִשְׁאַרְתָּ בְּאֹהֶל־תּוֹרָה –

רָעֵב לֹא הָיִיתָ;

כַּאֲבוֹתֶיךָ חַיֵּי־“שְׁכִינָה”

שָׁלֵו אָז הָיִיתָ;

"אֲבָל עַתָּה מִי לָךְ יָשִׁית

לִבּוֹ, עֶלֶם צָעִיר?

טוֹב לַבַּטְלָן, הַאֲמֵן, אֻמְלָל,

מִלְּכָל סוֹפֵר מָהִיר!"…

נִדְהָם יָצָא אָז מִמֶּנּוּ;

פָּקַח הָעֵינָיִם –

וַחֲלֹמוֹתָיו הָיוּ פִּתְאֹם

כְּקֶצֶף עַל הַמַּיִם!

אֲזַי הֵחֵל לִשְׁפֹךְ לִבּוֹ

אֶל חֵיק בַּת־שִׁירָתוֹ,

וּמֵעֵטוֹ עָפוּ שִׁירִים

מְהוּלִים בְּדַם לִבָּתוֹ. –

יִזְכֹּר שׁוּבוֹ אֶל מַדְמֵנָה;

עַל חֲצַר־הַמָּוֶת

הָלַךְ לִשְׁפֹּךְ מְרִי שִׂיחָתוֹ

אָז עַל קִבְרוֹת־אָבוֹת –

וּמִנֶּגְדּוֹ (הוֹי מַה נּוֹרָא

לִבּוֹ הָמָה מָרָה!) –

מַצְבַת־אֶבֶן וּמִמָּעַל

חָרוּת: “חַנָּה שָׂרָה”…

יִזְכֹּר עֻלְפּוֹ עַל הַקָּבֶר –

(לוּ אָז יָרַד שְׁאוֹלָה!)

וְאֶנְקַת־רַעַם מִתְפָּרֶצֶת

בְּקוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה –

– "הוֹי, מִי קָטַף אֶת הַפֶּרַח

בַּאֲבִיב יָמֵיהוּ?

לָמָּה נָבַל זֶה הַשּׁוֹשָׁן"? –

יִשְׁאַל אֶת נַפְשֵׁהוּ.

אָז עַל לִבּוֹ יַעַל סִפּוּר

שׁוֹמֵר בֵּית־הַקְּבָרוֹת:

טוֹב לָהּ עַתָּה, הַאֲמֵן… הַרְבֵּה,

הַרְבֵּה סָבְלָה צָרוֹת

“אַחֲרֵי זֶה הַמַּעֲשֶׂה”… יֶנְטֶה

רֶגַע הֵן לֹא נָחָה;

רִבְקָה חָלְתָה וְיִצְחָק־יַעֲקֹב

כְּיֶלֶד קָטָן בָּכָה" –

בָּרִאשׁוֹנָה בָּכָה,

וְאַחַר יִסֵּר אוֹתָהּ קָשָׁה;

הַרְבֵּה, הַרְבֵּה הִכָּה אוֹתָהּ

עַד שֶׁכֻּלָהּ תָּשָׁה;

"עַד שֶׁנָּפְלָה הָאֻמְלָלָה

פְצוּעָה עַל מִטָּתָהּ;

וְאַחֲרֵי יַרְחֵי־יֵאוּשׁ מִסְפָּר

נָפְחָה אַט נִשְׁמָתָהּ"…

"צַר לִי הָיָה… יָדַי נָעוּ…

לֹא אֲכַחֵד עָתָּה,

אָז בְּהוֹרִידִי אֶת הַמֵּתָה

אֶל הַקֶּבֶר מָטָה".

"יָדַי נָעוּ… גְּוִיָּה יָפָה…

בַּת־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה"…

…………….

– הוֹי, לְאָן עָפוּ הַמִּגְדָּלִים

שֶׁבְּדִמְיֹנוֹ בָנָה? –

וְנִטְפֵי דֶמַע חַמִּים, גְּדוֹלִים

שֹׁטְפִים מֵעֵינֵיהוּ

עַל שְׁתֵּי לְחָיָיו – וּמִלְּחָיָיו

יִזְלוּ עַל יָדֵיהוּ –

יָקִיץ… יַרְגִּישׁ עַל כַּף יָדוֹ

מִכְוַת אֵשׁ, צָרָבֶת; –

יַבִּיט נִדְהָם – וּמִמֻּלּוֹ

דִמְעַת אֵשׁ־לַהָבֶת…

– הוֹי, הַדְּמָעוֹת! יֶהְגֶּה מָרָה:

טוֹב כִּי הֵן נִשְׁאָרוּ

מֵהֲמוֹנֵי תִּקְוֹת־לִבִּי,

שֶׁבְּלִי־עֵת נִגְזָרוּ!"