(מן השנים הראשונות של הקיבוץ)

המקום: חדר האוכל.

הזמן: חצי שעה לפני חצות.

המשתתפים: רווקים, רווקות ואנשים במצב לא ברור כמו מוישה (אשתו בחו"ל. אם הספיקה

להכיר אותו לפני שנסעה – ספק אם תחזור).

בפינה יושב הכּלֵי זְמֶר שלנו פיטר עם הגיטרה וסביבו חברי האגודה – אגודת חובבי מוסיקה קלאסית. שרה’לה יושבת על השולחן, מציצה בפיטר מלמטה למעלה ועם גמר נגינת “אֶמה פרובלימה” מתנהלת ביניהם שיחה שוטפת בעברית. מסתבר שיש הבדלים יסודיים בין הדיאלקט של גדרה לבין הדיאלקט של מטולה, כי השניים נכנסים לוויכוח חמור על המלה האנגלית seed. הוא טוען שבעברית זה גרעין והיא טוענת שזה זַרעין. סיד (סידני) ניגש ופוסק שגם בעברית אומרים סיד.

בפינה שניה מתנהלת פעולה תרבותית שקשה להגדירה. קופל יושב עם חלוץ ההכשרה – מלכיאל – ולפניהם ספרים ומחברות. לפי המלים האספרנטיות שבפיהם מסתבר שיש כאן שיעור. לא ברור בדיוק אם זה שיעור באנגלית או בעברית, מי כאן המורה ומי התלמיד. לאט־לאט מתברר שהוויכוח הנטוש ביניהם בצַבּרוֹ־סַכּסית הוא לא על בעיות פילולוגיות אלא פילוסופיות.

ובמרכז חדר־האוכל יושבת הג’מעה – כל בחור וטוב במשק, שאין לו מה לעשות.

את הטרקטוריסטים תכיר מיד לפי עמידתם – הם ישבו כבר מספיק ועכשיו הם רוצים שינוי. משום כך הם רכובים על השולחנות.

מוישה, בתור נשיא כבוד של “אֹרן” – אגודת רווקים נצחיים – לקח לידיו את רִכּוּז האסיפה הבלתי־רשמית. ויש לציין שנהג ממש כמו יושבי־הראש באסיפות משק – שתק כשצריך היה לדבר ודיבר כשלא נתבקש. הצ’יזבטים התחילו כרגיל בסיפוריו של דֹבל’ה על הגזבר של מנרה ומרכז־הקניות של חוליות, והצחוק שהתגלגל מפיו של… דבל’ה עצמו העיד על התעניינות השומעים.

במהרה נסבה השיחה על הטרקטוריסטים שלנו. פתחו במוגילה. אותו יום הכניס את האוכל למכבש ויצא לשדה. שכח כמובן להוציאו והתחיל לכבוש את החציר. הגבינה והעגבניות נכנסו אל חבילת החציר ולא נודע כי באו אל קירבה. אבל המזלגות, הכפות וצלחות הפח לא טעמו לחיכן של העֶגלות. טוג’ו הרפתן דווקא טען אותו יום שהחציר הוא “אייזן”. והעֶגלות כמעט טעו לחשוב שפירוש המלה אייזן הוא ברזל.

ומכיוון שהתחילו במוגילה הרי לא ירפו ממנו במהרה. סמוך על החבר’ה. סיפרו על הנפלאות שחולל הלה עם מעמיס הזבל בדיר. בתוך הזבל שהוציא מצאו לפחות קוב של רסק עצים –תוצאה של התנגשויות קלות בעמודי הדיר, דלתותיו וגדרותיו (אתם חושבים שזו גוזמה? ואם, אז מה? רק למוגילה מותר להגזים?). ראה מוגילה שהוא שכוב ממילא על שולחן הניתוחים ואין לו מוצא אלא בהלקאה עצמית – פתח וסיפר על עברו. ומעשה שהיה כך היה:

בכפר גלעדי, בהכשרה, נתנו לו לחרוש על 20-T. הוא היה עייף ונרדם על הטרקטור. מיד שקע בחלום על שחייה בים, וכשהתעורר מצא את עצמו ואת הטרקטור שקועים עמוק בבריכת־דגים.

מקרה דומה אירע לנתן. כאשר וילי הכניס אותו לעבודה ישב הלה לידו ונרדם. פתאום הרגיש וילי שנתן איננו, הפנה את ראשו ומצאו מוטל על החריש במרחק כמה מטרים ממנו וישן.

– את הסיפור על ויגי שמעתם? – שאל מישהו.

החבר׳ה שמעו אותו כבר חמש פעמים, אבל מה איכפת? האיצו בו לספר. פעם נשלח ויגי עם ה־“קייס” והפלטפורמה להביא ממנשיה את העובדים. הוא ירד בטיסה כשהוא מזמר להנאתו, עצר ליד העובדים, סיים את הזמר וצעק באנגלית: Jump on! כשעמדו החבר’ה תמהים היה בטוח שאינם מבינים טוב אנגלית ותירגם להם: קיפצו על הפלטפורמה! תוך כדי דיבור הפנה ראשו ונוכח שאין מאחוריו שום פלטפורמה. מסתבר שאיבד אותה טרם צאתו מחצר המשק.

פיט נכנס באותו רגע לחדר־האוכל, ומששמע שמדברים על טרקטוריסטים התלקח כולו: “יום יום מתעברים על צינור הקומי של הבניין חמש טרקטורים ורומסים אותו”, וסיים בהצהרה בשפתו של שקספיר:

Those god-damn tractorists are worse than us bloody-yekkes.

כלומר: טרקטוריסטים ארורים אלה גרועים אפילו מאיתנו הבלאדי־יֶקס. פתחו במעללי ה־9.W.D. עמוס הרגיש שעוד מעט יתחילו להוציא לאור את המעשים הטובים שלו. ניסה איפא להסב את השיחה: “על מוריס שמעתם? הוא איבד גלגל של מחרשה בבוקר, המשיך לחרוש כל אותו יום בלעדיו ורק כשחזר הביתה התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר…”

אבל החבר’ה לא ישכחו לעולם את חסד נעוריו של ה־9.W.D. – את השבוע הראשון שלו במשק.

ביום הראשון התפוצץ הגלגל האחורי שלו.

ביום השני ניסה אם עמודי הדיר יחזיקו מעמד בפני רעידת־אדמה.

ביום השלישי נכנסו הצמד־חמד עמוס וה־9.W.D אל בור הדלק.

ביום הרביעי לא קרה כלום. חשבו: סוף־סוף.

למחרת ריסק עמוס את הרדיאטור.

מעשים כמו עליה על תילי אבנים הרי הם מעשים שבכל יום אצלנו ופשוט בושה לדבר עליהם. אבל המעשה האחרון – נזכר פלוני – זהו שיא האקרובטיקה של טרקטוריסט. ופנה אל הטרקטוריסטים: האם ניסה מישהו מכם להעמיס את הטרקטור על פלטפורמה הקשורה מאחוריו תוך כדי נסיעה? תשאלו את אֶמה ואת רוחלה והן תספרנה לכם, כיצד עשה זאת מיודענו מוגילה.

פרץ נכנס לחדר־האוכל במקרה, מבלי לדעת מה שמצפה לו.

ראו אותו החברים וקפצו על המציאה: “סַפר, פרץ, איזה מקרה מעניין שקרה לך.” “שטויות!” צעק מוגילה, "הוא לא יספר על עצמו את כל האמת. שמעו ואספר לכם אני:

“פרץ קרא בעיתון של “הבונים” שהאדם בקיבוץ צריך ללמוד ולהתפתח תוך כדי עבודה. לפני שבוע החליט להרחיב את ידיעותיו על הכותנה. השאיר את חולצתו על הקמה וכשנבלעה בקומביין רץ למעלה לשקים לראות אם התקבלו גרגרי כותנה, אבל מצא שם רק את הכפתורים.”

השעה התקרבה לאחת.

– חברה, מחר אני צריך לקום בארבע וחצי – צריך לישון.

– במה אתה עובד?

– במכבש.

– אל תשכח את האוכל בפנים.

למחרת היה המכבש בתיקון (ומתי, אגב, איננו בתיקון?). משתוקן וניגשו לשדה, הוציאו מיד את האוכל והתחילו בכיבוש. המכבש התגבר על כמה מכשירים ששכח המכונאי בפנים, אבל כשהגיע למפתחות הפלדה תש כוחו.

גם כוחכם בוודאי תש, ולכן אסיים.

(1949)