ב־18 בספטמבר 1946 נתגלה תחת חורבות בתי גיטו וארשה המחבוא הראשון מתוך שלושת מחבואי הסתר שבהם הוסתרו בימים האחרונים לקיומה של וארשה היהודית מסמכי ארכיון “עונג שבת”, הארכיון המחתרתי של הגיטו. ב־1 בדצמבר 1950 עלה בידי המחפשים לגלות עוד מחבוא ובו חלקים נוספים של הארכיון רב הערך הזה. בין המסמכים שהוסתרו ונתגלו נמצא גם יומנו של עמנואל רינגלבלום, מייסדו ומנהלו של הארכיון. המחבוא השלישי, שקיומו היה ידוע, ובו חלק נוסף מן הארכיון, היה תחת הריסות וכבר לא ניתן היה להגיע אליו, שכן בחלק הזה של הגיטו נבנו בינתיים בניינים רבי קומות ומטמון של מסמכים ותעודות רבי חשיבות אבד. היומן שנתגלה בין המסמכים שניצלו הוא אחת התעודות החשובות ביותר ששרדו מן הדלקה ההיא, מקור רב היקף לידיעותינו אודות חיי יהודי וארשה בארבע שנות הכיבוש הנאצי, מקור המרחיב ומעמיק את הידוע, מגלה עובדות נוספות ומאמת ומשלים את האמור במקורות אחרים על שואת יהודי פולין.

זהו יומן־תעודה, הידוע גם בשם “כתבים מן הגיטו”. היומן ראה אור בשפות שונות ובמהדורות אחדות, ופרקים מתוכו וכמה מן המונוגרפיות הקצרות הכלולות בו התפרסמו בכתבי עת שונים העוסקים בתולדות השואה. בשנת 1952 נדפסו הכתבים לראשונה ביידיש, שפת המקור, בהוצאת המכון היהודי ההיסטורי בווארשה. חלקיו פורסמו עוד קודם לכן, בשנת 1948 בביטאון של המכון היהודי, “בלעטער פאר געשיכטע”, ובשנים 1951 ו־1952 ראו חלקיו אור בתרגום פולני, בפרסום אחר של המכון, Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego.

הפרסומים האלה שימשו בסיס לתרגום האנגלי של הכתבים שנעשה בידי יעקב סלואן. התרגום יצא לאור בשנת 1958 בהוצאת Nc. Graw-Hill. המהדורות האלה של ה“כתבים מן הגיטו” רחוקות מלהניח את הדעת. יד העורכים האנוסים מווארשה היתה בהם. המהדורה האמריקאית היא תרגומו של הפרסום הווארשאי ולוקה בליקויי המקור.

ולא זו בלבד אלא שדווקא ראשוניותו של הפרסום היתה לו לרועץ. לנגד עיניהם של העורכים והמהדירים היו אך מעט מפירות המחקר העומדים לרשותו של ההיסטוריון בן זמננו. הפרסום הראשון [ואלה שהלכו בעקבותיו] נפגם אפוא הן בשל המגבלות הפוליטיות שהטילו על עצמם העורכים הראשונים והן בגלל המידע ההיסטורי המצומצם יחסית שעמד לרשותם, שכן חקר השואה עמד אז בראשיתו. לעומת זאת עמדה להם התנסותם האישית במאורעות התקופה, התנסות שעזרה להם ודאי לפענח ולהאיר את סתומות הכתוב.

הוצאת “יידיש בוך” הווארשאית הוציאה בשנים 1961–1963 את המהדורה השלמה והמוערת של היומן ובהוצאתה לאור השתתפו טובי החוקרים היהודים בפולין, אהרון אייזנבך, טטיאנה ברנשטיין, ברל מרק ואדם רוטקובסקי.

ב־1983 יצא היומן לאור בפולנית בהוצאת Czytelnik הווארשאית, בתרגומו של רוטקובסקי שגם התקינו לדפוס. אייזנבך ערך והקדים דברים למהדורה. המהדורה הפולנית הזו כוללת את כל כתבי המלחמה של רינגלבלום חוץ מן החיבור שדן ביחסים בין פולנים ליהודים, חיבור שהתפרסם בשלשב מאוחר יותר. המונוגרפיה הזאת שחושפת את המגמות האנטישמיות, האיבה וההתנכרות של הפולנים ליהודים, קרבנות הכיבוש והגזרות הנאציות, לא היתה כנראה בעיני השלטון הפולני באותם הימים חומר קריאה ראוי לקהל הפולני.

שני הפרסומים שראו אור בווארשה והמהדורה הישראלית המורחבת של הספר בשני כרכים, שיצאה בשנת 1985 ביידיש בהוצאת ספריית י“ל פרץ ובהקדמתו של הד”ר י' קרמיש, תיקנו במידה רבה מאוד את עיוותי המהדורה קמא, אבל עורכיהן לא הצליחו להשתחרר מדבקותם במחקרי המכון היהודי ההיסטורי בווארשה ומן המחקר הפולני בתולדות השואה על מגבלותיו ודגשיו.

המהדורה הצרפתית של “כתבים מן הגיטו” יצאה לאור בשנת 1959 בתרגומו של לאון פוליאקוב בהוצאת Robert Laffont. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1962 תורגמו ה“כתבים” לאיטלקית בידי קרלו סוסי־פונטנטי ויצאו בהוצאת Arnold Mandadori. שתי המהדורות, הן הצרפתית והן האיטלקית, תורגמו מן המהדורה האנגלית של סלואן, שבעקבותיהן הלכה בשנת 1980 גם המהדורה היפנית של ה“כתבים”.

רק בשנת 1967 יצאה לאור המונוגרפיה המוקדשת ליחסים בין פולנים ליהודים במלחמת העולם השנייה, מתוך “הכתבים”, והופיעה כספר נפרד בשפה הגרמנית בהקדמתו של א' טרטקובר. תרגום זה, בשמו המטעה Ghetto Warschau Tagebücher aus dem Chaos, אינו שלם ולוקה בטעויות לא מעטות. לא כן התרגום המדויק והשלם של המונוגרפיה הזאת לשפה האנגלית שראה אור בהוצאת יד ושם, שעל עריכתה וביאורה שקדו יוסף קרמיש ושמואל קרקובסקי. רק בשנת 1988 התפרסם המקור הפולני השלם והמדויק של “היחסים” בעריכת אייזנבך ובהקדמתו המקיפה, בהוצאת Czytelnik הווארשאית.

שמו של עמנואל רינגלבלום ויומנו אינם זרים לקורא העברי. ארוכה היא רשימת התרגומים של חלקי היומן והמונוגרפיות הכלולות בו שהתפרסמו על פני השנים בכתבי העת העוסקים בחקר השואה ובהנצחת זכרה. היומן והמונוגרפיות הנספחות אליו היו מקור ואסמכתא לחוקרי השואה שהביאו את הדברים בשם אומרם, ואין לך חיבור העוסק באחריות יהודי וארשה וכליונן של קהילות פולין הקונגרסאית שאין היומן על חלקיו נזכר בו.

אלא ש“הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל”. אתרע מזלו של היומן ופרסומו בשפה העברית השתהה שנים על גבי שנים. אף־על־פי־כן לא פחת הצורך שבתרגום ה“כתבים” לעברית, אדרבה, הוא הלך וגבר, לא רק משום הרצון להביאם לאכסניה שהם ראויים לה, אלא משום הצורך המעשי שבהבאתם לפני חוקרים וקוראים שאין היידיש, שפת היומן, שפתם – קל וחומר השפה הפולנית.

כאמור, חוץ מן המונוגרפיה על “היחסים בין פולנים ליהודים” כתוב היומן ביידיש המתובלת בביטויים פולניים רבים, נוסף למלים ולביטויים הסלוויים שחדרו ליידיש משכבר הימים ונטמעו בה. בו בזמן, יש בו גם שפע ביטויים בעברית, שפה ששימשה את המחבר בתורת “שפת סתרים”, אפוריזמים רבים ואסוציאציות שמקורן בביטויים עבריים, פסוקים ושברי פסוקים מן המקורות, הדים לגרסת ינקות רחוקה וטעם לשונם של “מעמאר ביכער” ופנקסי חברות קודש וקהילות שהמחבר עסק בהם בעבודתו המדעית לפני השואה. ועל־אף הטעויות והשימושים האנכרוניסטיים, השארנו עברית תמימה זו במקומה, כמות שהיא, והקורא יעמד על חנה הרב. כן נהגנו גם בכמה ביטויים ביידיש, שתרגומם עלול היה ליטול מהם נשמתם.

בשעת הכתיבה לא התכוון רינגלבלום לתת ליומן צורה של ספר מגובש, הוא אף רומז על כך ואומר, במבוא למונוגרפיה על יחסים בין פולנים ליהודים“: “…החומר טרי מדי, לא בשל למשפטו של היסטוריון, חסר חומר רשמי, עיתונאי, שיהיה צורך להשלים בו את העבודה כתום המלחמה…”. אנחנו, העורכים והמתרגמים, לא ראינו ב”כתבים" ספר אלא מסמך, תעודה, שגם בצורתה הגולמית יש לה משמעות וחשיבות רבה. לפיכך הבאנו את ה“כתבים” בלא עריכה, בלא יתר ובלא חסר, כדי לשמור על אופים. סבורים היינו שדווקא על ידי שמירת אופיה של הכתיבה המקורית, המקוטעת לעתים, החוזרת על עצמה, המערבת פרטים טריוויאליים, בדיחות ואמרות כנף המתהלכות בציבור ורשימות פולקלוריסטיות בתוך רצף הדיווח ההיסטורי, יעלה בידינו להביא לפני הקורא בן ימינו שמץ מחוויות רושם קורות הגיטו בימים ההם. השתדלנו להביא את הדברים כמות שהם, בלבוש עברי הקרוב ביותר לשפת המקור. אילו זכינו היו ה“כתבים מן הגיטו” רואים אור, ערוכים ומושלמים בידי המחבר.

הרשימות שב“כתבים” מעמידות את הקורא על ההתפתחות שבראיית המאורעות המתרחשים לנגד עיניהם של יהודי וארשה, מבטאות את המעבר האיטי מ“גזרות” שהציבור האמין שניתן להתמודד עמן ולשרוד, בבחינת “מיר וועלן זיי איבערלעבן”, אל התודעה המבשילה והולכת כי לא ב“גזרות” הדברים אמורים אלא בשואה ובהשמדה גמורה. יומן רינגלבלום, מגלה לעינינו את המעבר מן ההיטלטלות בין תקוה לייאוש אל תהום האדישות, ההשלמה וחוסר האונים ואל ההתנערות והבשלת הרעיון שאין להשלים עוד עם ההליכה כצאן לטבח.

קושי מיוחד מהווה התעתיק העברי של שמות היישובים והרחובות. השפה הפולנית עשירה בתנועות וחצאי תנועות המיוחדות רק לה. זאת ועוד, מקצת מאותם השמות היו שגורים בפי היהודים בשינוי קל. אחדים מהם מופיעים בספרות העברית, הישנה והחדשה. בדרך כלל שמר התעתיק המסורתי על הפונטיקה של שפת המקור, אך לפעמים התרחק ממנה. השמות הללו הועתקו מפולנית בצורה פונטית, למעט השמות שצורתם העברית מקובלת מקדמת דנא, כגון וארשה, בריסק או גור. השמות ניתנו גם בפולנית.

שמות משפחה יהודיים וכן השמות הפרטיים המעטים ביידיש ניתנו ככתבם בעברית כיום. שמות פולניים וגרמניים ניתנו בדרך־כלל גם בכתבם באותה שפה. השארנו בצורתם המקורית כמה ביטויים לועזיים שהשתרשו בשפה העברית בעקבות השואה, כגון אומשלאגפלאץ, אקציה, יודנראט סלקציה וכיוצא בהם.

במקרים שבהם חייבה זאת כתיבתו המקוטעת או הרומזת של המחבר, ניתנו ההשלמות ההכרחיות להבנת הכתוב בסוגריים מרובעים [ ]. הסוגריים המעוגלים ( ) נתייחדו לביטויים, למלים ולמשפטים המסוגרים במקור. לפעמים לא השלים המחבר את כתיבת המשפט או הקטע, יש גם שלא עלה בידינו לפענח את הכתוב בשלמות. במקרים האלה סימנו בדרך כלל – – –.

ההערות המתלוות לרשימות באו להאיר ולהסביר את הכתוב. הן מתחלקות לכמה קבוצות:

1. הערות הבאות להסביר או להרחיב את יריעת הנושא המוזכר במקור, משום חשיבותו או ייחודו, או להבהיר את זהותם של האישים המוזכרים ברישומים.

2. מראי מקום והפניות לאזכורים ומקבילות ברשימות קודמות וביומנים של אנשים אחרים כגון יומן צ’רניאקוב, יומן קפלן, ויומן לוין וכן זיכרונות של האנשים שהיו מעורבים או עדים למתואר.

3. מראי מקום והפניות לחומר ארכיוני ולאסמכתאות שבחלקן היו ידועות למחבר או היו לנגד עיניו, כגון פרסומים רשמיים של שלטונות הכיבוש, אינפורמציה תקשורתית כגון רדיו ועיתונות גלויה ומחתרתית.

4. הפניות למונוגרפיות, חיבורים היסטוריים ומאמרים מקצועיים הדנים במאורעות המקום והתקופה.

המחבר לא הגיה את רשימותיו ולא הקפיד תמיד על כללי הפיסוק. יש רשימות הכתובות ברצף אחד, ויש שכתובות במקוטע. בדרך כלל הלכנו בעקבות המחבר, אבל כדי להקל במידת מה על הקורא עשינו מדי פעם שימוש ברווחים להפרדה בין הנושאים השונים שברשימה. כשקבע המחבר תאריכים אות כותרות לרשימותיו הבאנו את הפרטים הללו ככתבם וכלשונם, אבל הוספנו מספר סידורי לכל רשימה ורשימה. כשחסר תאריך, חסרה גם לעתים הוודאות השלמה לגבי מקומה של הרשימה בסדר הדברים, ובמקרים האלה הלכנו בדרך כלל בעקבות מהדורת י"ל פרץ או המהדורה הפולנית של הוצאת Czytelnik.

כאמור, רוב הרשימות נושאות תאריך. הדברים האלה נכונים עד לימי האקציה הגדולה, כלומר עד יולי 1942. מכאן ואילך מתמעט הרישום “היומני” הנושא תאריך ונעשה “תיאורי”, לפעמים מונוגרפי, לפעמים ספרותי. מתרבות רשימות המתארות את האירועים, את החיים בגיטו שיושביו נידונו לכליה – את השופ, את האומשלאגפלאץ, את האקציה ואת חלקן של הזרועות השונות בביצועה. ומעל לכל מרחף שמה וצלה של טרבלינקה. בדרך כלל אין ברשימות האחרונות האלה, שכתיבתן מסתיימת בימי ינואר 1943, תאריך, ולפיכך סידרנו אותן על פי האירועים ועל פי סדן ההגיוני, ובכללן גם קטעים שטרם ראו אור ופוענחו לאחרונה בידי יוסף קרמיש.

בעריכה המדעית של ה“כתבים” נתנו את דעתנו על הקוראים הישראלים הצעירים. המעטנו ככל האפשר בציון מקורות בשפה הפולנית, צמצמנו מעט את ההפניה לספרות הכתובה ביידיש והעדפנו את הספרות המקצועית ואת המקורות שנכתבו בעברית או תורגמו לעברית במשך השנים. לפעמים הפנינו את הקורא לספרות הכתובה אנגלית ולתעודות הכתובות בשפה זו. עם זאת ראוי להדגיש שרבה מאוד הספרות החשובה והרלוונטית הכתובה יידיש ופולנית שלא תורגמה לעברית. כללנו הפניות לחיבורים החשובים שבהם.

יצחק (אנטק) צוקרמן יזם בשעתו את הוצאת כתבי רינגלבלום בעברית, ועשה צעדים ראשונים לקראת מימוש הפרויקט הזה. אנשים רבים היו שותפים בתקופות שונות לתרגום, לפענוח ולהבהרת סתומות ה“כתבים”, ועבודתם השקדנית והממושכת סייעה להוצאת המהדורה העברית. מבין אלה נזכיר את הד"ר יוסף קרמיש שעמל בפענוח כתב היד, בירור הספקות והדרכת המתרגמים והעורכים של המהדורה הזאת. יבואו על הברכה כל אלה שתרמו מזמנם, ניסיונם וידיעותיהם ואפשרו להשלים את המלאכה.

הכרך הזה, הראשון בין השניים, כולל פרקי יומן מנסיעתו של המחבר לקונגרס הציוני הכ"א בבזל באוגוסט 1939 ותלאות שובו לווארשה עד שלהי שנת 1942, הימים שלאחר האקציה הגדולה, דהיינו עד לאחר גירושם של למעלה מרבע מיליון מיהודי וארשה לטרבלינקה והפיכת הגטו למחנה עבודת כפייה. הכרך השני כולל את החיבור “היחסים בין פולנים ליהודים במלחמת העולם השנייה”, מסות ורשימות שונות.

עם הגשת ה“כתבים” בעברית עומדת לרשות הקורא הישראלי שורת יומנים שנרשמו בשעת האירועים וחותם ימי הגורל ההם והחוויה הבלתי אמצעית טבועה בהם, ובכך הם נבדלים גם מספרי הזיכרונות שנכתבו לאחר המעשה, וזכו לעריכה ושיקול דעת שלאחר זמן. היומנים הנם בבחינת תעודה. עתה, משעלה בידינו לצרף לרשימת היומנים הללו את ה“כתבים”, אנחנו מניחים על שולחנו של הקורא העברי את הגדול והמקיף שביומנים שחוברו בימי הכיבוש, הגיטו והחורבן.

ישראל שחם