הָיֹה הָיְתָה אַלְמָנָה וְלָה שָׁלשׁ בָּנוֹת. הָאַחַת טָוְתָה כָּתְנָה, וְהָאֲחֵרוֹת הָיוּ תּוֹפְרוֹת, וּבִמְלַאכְתָּן זוּ מָצְאוּ אֶת פַּרְנָסָתָן.
פַּעַם אַחַת רָאוּ הַנְּעָרוֹת צוֹעֲנִית עוֹבֶרֶת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, וְאָמְרוּ זוֹ לָזוֹ: “הָבָה נְבַקְּשָׁה לְהַגִּיד לָנוּ אֶת עֲתִידֵנוּ”. מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה כְּלָלִית הֵן קָרְאוּ לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וּלְאַחַר שֶׁכַּמָּה מַטְבֵּעוֹת כֶּסֶף עָבְרוּ דֶרֶךְ יָדֶיהָ, הִיא אָמְרָה לַבְּכִירָה שֶׁבָּאֲחָיוֹת: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָךְ הוּא בְמַעֲמַקֵּי הַבְּאֵר”. לָאָחוֹת הַבֵּינוֹנִית אָמְרָה: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָּךְ הוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת”, וְלַצְעִירָה אָמְרָה: “הַקִּיסְמֶט שֶׁלָּךְ הוּא בַבּוֹשֶׁת”. וּלְאַחַר שֶׁאָמְרָה אֶת הַמִּלִים הַלָּלוּ הַמְבַשְׂרוֹת רָעָה נֶעֶלְמָה הַצּוֹעֲנִית.
יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הַנַּעֲרָה הַבְּכִירָה הָיְתָה טוֹוָה, נִקְרַע הַחוּט שֶלָה, וְהַפֶּלֶךְ נָפַל וְהִתְגַלְגֵל עַד שֶׁלָפֶתַע נֶעְלַם לְמַטָּה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר.
“אֲהָה, יַקִּירוֹתַי!” הִיא קָרְאָה: “הַפֶּלֶךְ שֶלִי נָפַל לְתּוֹךְ הַבְּאֵר עֲזֹרְנָה לִי לְהַעֲלוֹתוֹ!” אַחְיוֹתֶיהָ קָשְׁרוּ חֶבֶל מִסָּבִיב לְמָתְנֶיהָ וְהוֹרִידוּ אוֹתָהּ לְתּוֹךְ הַבְּאֵר.
וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַנַּעֲרָה אֶל קַרְקַע הַבְּאֵר רָאֲתָה שָׁם שַׁעַר שֶׁל בַּרְזֶל. הִיא פָּתְחָה אוֹתוֹ, וּמִשֶׁנִכְנְסָה רָאֲתָה שָׁם עֶלֶם וְעַלְמָה יְשֵׁנִים, וְתִּינוֹק בַּעֲרִישָׂה לְיָדָם. הֵסִירָה אֶת צְעִיפָהּ וְכִּסְתָה בוֹ אֶת הָעֶלֶם וְאֶת הָעַלְמָה, וּמַבָּטָה נָפַל עַל אֵיזוֹ סַכִּין שֶׁהָיְתָה שָׁם, אֲשֶׁר הִיא לָקְחָה אוֹתָהּ, וְתָּקְעָה אוֹתָהּ בַּחֲגוֹרָתָהּ; לְאַחַר שֶׁעָשְׂתָה זֹאת, חָזְרָה אֶל פֶּתַח הַבְּאֵר וְנָתְנָה אֶת הָאוֹת לְאַחְיוֹתֶיהָ לִמְשׁוֹת אוֹתָהּ לְמַעְלָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה לְמַעְלָה, הִיא נִשְׁאֲלָה מַדּוּעַ שָׁהֲתָה כֹּה הַרְבֵּה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר. “חִפַּשְׂתִּי אֶת הַפֶּלֶךְ עַד שֶׁמְצָאתִיו”, הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ, וְזֶה הָיָה תֵּרוּץ מַנִּיחַ אֶת הַדַּעַת.
הָעֶלֶם הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אָדָם עָשִׁיר. וְהָעַלְמָה הָיְתָה נַעֲרַת־קְסָמִים, וּלְאַחַר שֶׁהִתְאַהֲבָה בּוֹ, הָיוּ נִפְגָשִׁים יוֹם יוֹם בְּקַרְקַע הַבְּאֵר. כְּשֶׁהֵקִיצָה מִשְׁנָתָהּ וְרָאֲתָה אֶת הַצָּעִיף הַמְכַסֶּה אוֹתָהּ הָיְתָה בִּמְבוּכָה רַבָּה. “אֲהָה יַקִּירִי!” הִיא אָמְרָה, "בֶּן תְּמוּתָה גִלָּה אֶת מַחֲבוֹאֵנוּ וּמִיַּד הִיא נֶעֶלְמָה וְנָטְלָה אִתָּהּ אֶת הַתִּינוֹק.
כְּשֶׁהָעֶלֶם רָאָה שֶׁסַּכִּינוֹ אֵינֶנָה, וְהוּא לֹא יָכֹל הָיָה לִמְצֹא אוֹתָהּ. אָמַר: “עַתָּה, לְאַחַר שֶׁשֻׁחְרַרְתִּי מִנַּעַרַת הַקְּסָמִים, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדִי לְגַלּוֹת מִי לָקַח אֶת סַכִּינִי”. טִפֵּס וְיָצָא מִן הַבְּאֵר, וְקָנָה אוֹסֶף שֶׁל דְבָרִים מוּזָרִים, וְיָצָא לִמְכֹּר אוֹתָם בָּרְחוֹבוֹת; וְכָל מִי שֶׁרָצָה לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אָמַר לוֹ כִי אֵין הוּא מוֹכֵר בְכֶסֶף, אֶלָא שֶׁיֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לְהַחֲלִיף אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּסַכִּין מְסֻיֶּמֶת.
בְּלֶכְתוֹ כֹה וָכֹה בָּרְחוֹבוֹת, הִגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָרוּ שָׁלשׁ הָאֲחָיוֹת. הֵן קָרְאוּ לוֹ וּבָחֲרוּ פְּלָכִים, מְחָטִים וְחוּטֵי מֶשִׁי, וְכַאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מַה מְחִיר כָּל אֵלֶה, אָמַר לָהֶן הַסּוֹחֵר כִּי לֹא יוּכַל לְקַבֵּל כָּל כֶּסֶף עֲבוּרָן, אֶלָּא שֶׁבִּרְצוֹנוֹ בְסַכִּין מְשׁוּמֶשֶׁת. כְּשֶׁשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, הוֹצִיאָה הָאָחוֹת הַבְּכִירָה אֶת הַסַּכִּין שֶׁהֵבִיאָה מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. הוּא קִבֵּל אוֹתָה בִמְחִיר כָּל הַסְּחוֹרוֹת, וְאָז הָלַךְ לְבֵיתוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת אִמּוֹ לָלֶכֶת אֶל הַנַּעֲרָה שֶׁשִׁחְרְרָה אוֹתוֹ מִיָּדֶיהָ שֶׁל נַעֲרַת־הַקְסָמִים וּלְבַקְּשָׁהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה. הָאֵם הָלְכָה לְפִי בַּקָשַׁת בְּנָה וְהֵבִיאָה אֶת הַצָּעָתוֹ וְהַנַּעֲרָה הִסְכִּימָה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשּׁה, וּבְמֵרוּץ הַזְּמַן נֶעֱרַךְ גַם טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִין.
נַנִּיחַ עַתָּה לַזוּג הַמְּאוּשָׁר, וְהָבָה נִתְחַקֶּה עַל גוֹרָלָן שֶׁל הָאֲחָיוֹת הָאַחֵרוֹת.
יוֹם אֶחָד הָלְכוּ שְׁתֵּיהֶן יַחְדָיו אֶל בָּתֵּי הַמֶרְחְצָאוֹת. לְאַחַר שֶׁהִתְרַחֲצוּ, הָלְכוּ בְּדַרְכָּן חֲזָרָה הַבַּיְתָה; וְהִנֵּה רָאֲתָה הָאָחוֹת הַשְׁנִיָּה כִּי אֲחוֹתָה אֵינָה מְהַלֶּכֶת עוֹד לְצִדָּה וְכִי לְפֶתַע נֶעֶלְמָה כָּלִיל.
הָאָחוֹת הַנְּבוֹכָה חִפְּשָׂה אֶת אֲחוֹתָה בְּכָל הָאֵיזוֹר וְלֹא הָיְתָה יְכֹלָה לְגַלֹּת אֶת עִקְבוֹתֶיהָ; וּבִהְיוֹתָה עֲיֵּפָה מְאֹד מִכָּל הַחִפּוּשִׂים, נִכְנְסָה הָאָחוֹת הַבֵּינוֹנִית לְבֵית קְבָרוֹת, וְנִרְדְמָה שָׁם מֵרוֹב עֲיֵפוּת. לְפֶתַע הִיא הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָה לְשֵׁמַע צָהָלָתוֹ שֶׁל סוּס, וְהִבִּיטָה מִסְּבִיבָה וְרָאֲתָה אָדָם יוֹרֵד מֵעַל גַבּוֹ שֶׁל סוּס. הוּא הָלַךְ לְקֶבֶר מְסוּיָם, פָּתַח אוֹתוֹ, וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אָדָם צָעִיר, נָתַן לוֹ מַשֶּׁהוּ לְהָרִיחַ, וְעַל יְדֵי כַּךְ הֶחֶזִיר אוֹתוֹ לְהַכָּרָתוֹ. לְאַחַר מִכֵּן הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא יִשָּׁמַע לוֹ.
“אֲנִי מַעֲדִיף אֶת הַמָּוֶת”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַצָּעִיר; וּלְאַחַר מִכֵּן שׁוּב סָגַר אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּקִבְרוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
הָאָדָם הַצָּעִיר הָיָה בֶּן מֶלֶךְ, שֶׁפַּעַם הָיָה חוֹלֶה מְאֹד, וְהָאָדָם הָיָה רוֹפֵא, אֲשֶׁר יוֹפְיוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַחוֹלֶה עָשָׂה עָלָיו רוֹשֶׁם כַּבִּיר כָּל כַּךְ, עַד שֶׁלֹא יָכֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת הַמַחֲשָׁבָה שֶׁל הַפֵּרוּד מִמֶּנוּ. “אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ”, אָמַר הָרוֹפֵא יוֹם אֶחָד, “אֲבָל בִּתְנָאי שֶׁתַּבְטִיחַ לִי כִּי תִּשָׁמַע לִי לְאַחַר מִכֵּן תָּמִיד”. הַנֶָּסִיךְ לֹא יָכֹל הָיָה לְהַסְכִּים לָזֹאת, וְלָכֵן נָתַן הָרוֹפֵא לַנָּסִיךְ מַשְׁקֶה מַרְדִּים, וְהוּא הָיָה מוּטָל כַּמֵּת. הוֹרָיו שֶׁחָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֵת קָבְרוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ בִּנְיָן בַּעַל כִּפָּה; וּלְשָׁם הָיָה בָא הָרוֹפֵא כָל לַיְלָה כְּדֵי לְיַסֵּר אֶת הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן עַד שֶׁיַסְכִּים לִרְצוֹנוֹ.
לְאַחַר שֶׁרָאֲתָה אֶת הַמַּחֲזֶה הַדְרַמַאטִי הַזֶּה, חִכְּתָה הַנַּעַרָה עַד אוֹר הַשַּׁחַר, וְאָז הָלְכָה הַבַּיְתָה וְקָנְתָה צַלַחַת מְלֵאָה לוּקְמֶה בְּדַרְכָּה, מִשׁוּם שֶׁהָיְתָה רְעֵבָה מְאֹד. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֶת הַלּוּקְמֶה רָאֲתָה כִי הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּחָנוּת עֲצֵבִים, וְהִיא שָׁאֲלָה אוֹתָם לְסִבַּת הָעִצָבוֹן.
“בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁלָנוּ מֵת לִפְנֵי אַרְבָּעִים יוֹם, וְהַלּוּקְמֶה הַמְיוּעֶדֶת לוֹ, נִשְׁאֶרֶת יוֹם יוֹם בְּיָדֵינוּ”. וּבְשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, בִּקְשָׁה שֶׁיוֹלִיכוּ אוֹתָה אֶל הַשֻּׂלְטַאנַה, כִּי יֵשׁ לָה יְדִיעָה חֲשׁוּבָה עֲבוּרָה.
וְהַנַּעֲרָה הוּבְלָה אֶל הָאַרְמוֹן, וְכַאֲשֶׁר הוֹפִיעָה הַשֻּׂלְטַאנַה סִפְּרָה לָה הַנַּעֲרָה כִּי בְנָה לֹא מֵת, כְּפִי שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת, אֶלָא שֶׁהוּא חַי. “תְּנִי לִי אוֹתוֹ לְבַּעַל וַאֲנִי אַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלַיִּךְ”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה לַשֻּׂלְטַאנַה.
“וַדַאי שֶׁנִטְרְפָה עָלַיִךְ דַעְתֵּךְ, יַקִּירָתִי”, הֵשִׁיבָה הַשֻּׂלְטַאנַה. “הוּא מֵת לִפְנֵי אַרְבָּעִים יוֹם, וְכַיּוֹם וַדַאי שֶׁלֹא נוֹתְרוּ הֵימֶנוּ אֶלָא עֲצָמוֹת בִּלְבָד”.
הַנַּעֲרָה, בְּכָל אוֹפֶן, נִשְׁבְּעָה כִּי בֶּן הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן חַי הִנֵהוּ, “וְאִם אֵינֵךְ מַאֲמִינָה, בּוֹאִי אִתִּי הַלַּיְלָה וְאַרְאֶה לָךְ אֶת בְּנֵךְ”, הִיא אָמְרָה.
הַשֻּׂלְטַאנַה הִתְיָעֲצָה עִם הַפַּאדִישַׁאה בְּעִנְיָן זֶה, וְאוֹתוֹ לַיְלָה הֵם הָלְכוּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהִסְתַּתְּרוּ וְעָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ הָרוֹפֵא, פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר, וּלְאַחַר שֶׁהֶחֱזִיר אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל הַכָּרָתוֹ, שׁוּב הִצִּיג בְּפָנָיו אוֹתָה שְׁאֵלָה, וְקִבֵּל אוֹתָה תְּשׁוּבָה כְמוֹ קוֹדֶם לָכֵן.
לְאַחַר שֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹל בְּנָם, אָצוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה אֶל הַקֶּבֶר, וּבָכוּ, וְלָחֲצוּ אֶת בְּנָם אֶל לִבָּם. לְאַחַר מִכֵּן הֻתַּז רֹאשׁוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הָרָשָׁע, וְהַנַּעֲרָה הָיְתָה לַנָּסִיךְ לְאִשָּׁה.
בֵּינָתַיִּם חָזְרָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה הַבַּיְתָה, וְהָיְתָה מַמְּתִּינָה וּמְחַכָּה לְבֹא אֲחוֹתָה. וּמִכִּיוָן שֶׁלֹא בָאָה, לָבְשָׁה מְעִיל עֶלְיוֹן בָּלוּי, וְיָצְאָה לְחַפְּשָׂהּ, וְהָיְתָה חוֹזֶרֶת עַל הַפְּתָחִים לְבַקֵּשׁ אֶת לַחְמָה.
יוֹם אֶחָד הִיא בָאָה לְבַּיִת שֶׁבּוֹ יָשְׁבוּ אָב וְאֵם זְקֵנִים וּבֵן צָעִיר, שֶׁלֹא הָיָה עוֹשֶׂה כָּל מְאוּמָה. מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הָיָה מוּטָל עַל גַבּוֹ, וְרֹאשׁוֹ טָמוּן בֵּין שְׁנֵי כָּרִים. כַּמָּה רָצוּ הוֹרָיו שֶׁיִּשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִרְאוֹת וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ דָבָר עַל אִשְׁתּוֹ לֶעָתִיד, וְכָל הַנְעָרוֹת לֹא רָצוּ לְקַיֵּם אִתּוֹ כָּל יַחַס שֶׁהוּא.
כַּאֲשֶׁר דָפְקָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה עַל הַדֶּלֶת, הֵסֵבוּ קוֹלָה הַנָּאֶה וּפָנֶיהָ הַיָּפוֹת עֹנֶג רַב לַהוֹרִים הַזְּקֵנִים. הֵם קִבְּלוּ אוֹתָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּלְאַחַר הִרְהוּרִים קַלִּים אָמְרוּ אֵלֶיהָ: “יַלְדָּתֵנוּ, יֵשׁ לָנוּ בֵן, הַתִּרְצִי לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה?”
“כֵּן”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.
“אֲבָל”, אָמְרָה הָאֵם, “בְּנֵנוּ אֵינֶנוּ רוֹצֶה לֹאמַר אַף מִלָּה לְכָל אָדָם”.
“אֵין דָבָר”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה, “אֲנִי אֲדוֹבֵב אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁיִהְיֶה בַּעֲלִי”.
וְכַךְ הֵם הִשִּׂיאוּ אוֹתָם, וְהַנַּעֲרָה הוּשְׁאֲרָה לְבַדָּה עִם הָאָדָם הַצָּעִיר, כְּדֵי לְהִתְוַדֵעַ אֵלָיו; וְהַנַּעֲרָה רָאֲתָה כִי אָכֵן כַּךְ הוּא כְּפִי שֶׁתֵּאֲרוּ אוֹתוֹ. הוּא הָיָה מַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין שְׁנֵי כָּרִים, וּלְמַעֲשֶׂה לֹא הָיָה פּוֹתֵחַ פִּיו. הַנַּעֲרָה סָגְרָה אֶת דֶלֶת הַחֶדֶר, הָלְכָה אֶל הָאָדָם הַצָּעִיר, וּכְאִילוּ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלָיו אָמְרָה: “יַקִּירִי, הַנַּח לִי לָלֶכֶת; אַל תַּחֲזִיקֵנִי בְּחָזְקָה כָּל כָּךְ”.
הַהוֹרִים הַזְּקֵנִים חָשְׁבוּ אֵיפוֹא, לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, כִּי אָכֵן הִצְלִיחָה הַנַּעֲרָה לְעוֹרֵר אֶת הִתְעַנְיְנוּתוֹ שֶׁל בְּנָם. לְעֵת עֶרֶב הֵם הֵבִיאוּ פַּת עַרְבִית לָזוּג הַצָּעִיר, אֶלָא שֶׁהָאָדָם הַצָּעִיר לֹא הֵעִיז לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִבֵּין הַכָּרִים; וְלָכֵן אָכְלָה הַנַּעֲרָה אֶת שְׁתֵּי הַמָּנוֹת; וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁכְבָה, וְעָשְׂתָה עַצְמָה כְּאִילוּ יְשֵׁנָה, בְּעוֹד עֵינָה הָיְתָה פְּקוּחָה כְּלַפֵּי הָאָדָם הַצָּעִיר הַשּׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה.
כַּאֲשֶׁר חָשַׁב שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, קָם בַּחַשָׁאִי, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת ועָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת. הַנַּעֲרָה הָלְכָה בַחַשָׁאִי בְעִקְבוֹתָיו, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ נִפְגָשׁ עִם בְּרִיָה יָפָה שֶׁפָּנֶיהָ כִּפְנֵי הַלְּבָנָה, אֲשֶׁר דָרְשָׁה בִּשְׁלוֹמוֹ בְּאָמְרָה:
“אֲדוֹנִי הַבֵּיי, לָמָה שָׁהִיתָ זְמַן כָּל כַּךְ? עָיַפְתִּי מִצַּפּוֹת אֵלֶיךָ! אִילוּ הִשְׁתַּהֵיתָ עוֹד קִמְעָא, כִּי אָז הָיִיתִי נוֹטֶשֶׁת אוֹתְךָ כָּלִיל!”
הָאָדָם הַצָּעִיר הִסְבִּיר מַה קָרָה, וְכֵיצַד שׂוּמָה הָיָה עָלָיו לְהַמְתִּין עַד שֶׁתֵּרָדֵם הַנַּעֲרָה.
הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל הַפַּאדִישַׁאה שֶׁל עוֹלָם הַקְּסָמִים, וְהָאָדָם הַצָּעִיר רָאָה אוֹתָה לָרִאשׁוֹנָה בַחֲלוֹמוֹ וְהִתְאַהֵב בָּה. “אִם לֹא תִּרְאֶה פְּנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת מִלְבַדִּי, אָבֹא לְבַקֵּר אוֹתְךָ מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה”, הִיא אָמְרָה אֵלָיו אֲזַי; וְלָכֵן הָיָה הַצָּעִיר מַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ טָמוּן בֵּין שְׁנֵי הַכָּרִים, וְסֵרַב לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ שֶׁל כָּל אִשָּׁה אַחֶרֶת. עַתָּה, כְּשֶׁנַעֲרַת הַקְּסָמִים שָׁמְעָה עַל הָאָחוֹת הַצְּעִירָה, הִיא אָמְרָה: “אִם תַּבִּיט בְּפָנֶיהָ אַךְ פַּעַם אַחַת, לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת פָּנַי עַד עוֹלָם”.
וּמִיַּד לְאַחַר שֶׁשָׁמְעָה שׁוֹמַעַת־הַסּוֹדוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, חָזְרָה אֶל הַחֶדֶר וְנָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת; וּכְשֶׁחָזַר הַנַּעַר אֶל חַדְרוֹ הוּא מָצָא כִּי הַדֶּלֶת נְעוּלָה בְּפָנָיו. לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל בְרֵירָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לְבַקֵשׁ אֶת הַנַּעֲרָה הַנִמְצֵאת בִּפְנִים שֶׁתִּפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת; וְהִיא הִבְטִיחָה לַעֲשֹׂת כַּזֹאת, אִם יַבְטִיחַ לָה חֲגִיגִית כִּי יְשׂוֹחֵחַ אִתָּה רֶגַע קָט; וְלֹא הָיָה לוֹ כָּל מוֹצָא אַחֵר מֵאֲשֶׁר לְהַבְטִיחַ לָה.
וּכְשֶׁפָּתְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַדֶּלֶת, וּמַבָּטוֹ נִפְגַשׁ בְּמַבָּטָה, מִיַּד הִתְרוֹמְמָה חוֹמַת קְסָמִים בֵּין חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת לְבֵין הַדֶּלֶת – אוֹת כִּי נַעֲרַת הַקְּסָמִים לֹא תַחֲזֹר לְעוֹלָם.
וְהַהוֹרִים שֶׁל הָאָדָם הַצָּעִיר הוֹדוּ לָאֱלֹהִים עַל הַשִּׁנּוּי שֶׁחָל בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל בְּנָם, וְהָיוּ מְלֵאֵי סִפּוּק עַל שֶׁבְּדֶרֶךְ כֹּה מוּזָרָה מָצְאוּ אֶת כַּלָּתָם, וְהֵם חָגְגוּ אֶת חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִין בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.