בשנה הזאת, תרנ“ז, מלאו עשר שנים למות המשורר והציר הצעיר מרדכי צבי מאַנע ז”ל, ונאמר לכבד את זכרונו במצבת־כבוד הראויה לו, ומצבת־כבוד כזו הצבנו לו בספרתו, בהוציאנו את כל הגיוני רוחו, – אשר בהם קנה לו שם טוב ותהלה בספרותנו, בקובץ אחד, אשר אותו נגיש היום לפני כל קהל מכבדי המשורר המנוח הזה וכל מכבדי השירה העברית בקרבנו.

מצבה רוחנית כזאת יקרה ממצבות חמר, אבן ועץ.

ידעו נא הקוראים העברים מה היה המצי"ר מאַנע לשירה העברית ולספרותה וידעו להתאבל למות הכשרון הרענן הזה בעודו באִבו ולכבד את זכרו בלבבם כל הימים.

ואולם לא רק ערך זמני, ולא רק משום כבוד המשורר וזכרו יקרו לנו מעשי ידי מאַנע; לשירי המצי"ר מַאנע ולמאמריו יש ערך עצמי קים לדורות. ספרותנו כה דלה בשירה לירית, בשירת הלב והרגש, בשירי־טבע ויפי, עד כי אי־אפשר לבלי כבד והוקר את שירת המשורר הלירי הזה, היחיד כמעט בספרותנו במקצוע זה.

ומרדכי צבי מאַנע אמנם היה משורר לירי אמתי, ובמקצוע זה, בשירה הלירית, היה “משורר בחסד עליון”, משורר רב הכשרון והטעם. אל תבקשו בשירת מאַנע שירים לאומים, שירים חברותיים, שירים ע“ד שאלות החיים בחברה ובישראל; גם אל תבקשו בהם שירי־עלילה, שירי לעג ובקרת נמרצה. מאַנע כמעט לא שר שירים כאלה. בקשו בשיריו: שיר יפי ורגש הלב, השתפכות הנפש ע”ד הטבע ומחזות הבריאה, סערת רגשותיו ומעמד רוחו בקרבו, שירי רעות ואֵמון, שירי תקוה ובטחון, שירי כליון הנפש וגעגועיה; ואותם תמצאו בשירתו בשפע רב. שני מקורים היו לפני מאַנע שמהם שאב את שיריו הנחמדים, הלא הם: נפשו – נפש משורר – והטבע, ובאלה היה כחו רב. ואך בדרך כזאת אפשר להעריך את המצי"ר מאַנע ובת שירתו.

ואולם מלבד היות מאַנע משורר רב הכשרון היה גם ציר ומסור בכל לב ונפש לחכמת היפי, ויש ערך רב למאמריו ע"ד החכמות היפות בכלל ויחוסן לנו בפרט, שמלבד שגם הם מכילים בקרבם שירה יפה ונחמדה ושפעת רגשות מלבבים, עוד יקר ערכם לספרותנו, הדלה לגמרי במקצוע האֶסתתיקה.

ועתה הננו לדבר דברים אחדים ע"ד פרטי הקובץ הזה והוצאתו.

הספר נחלק לשני חלקים. בחלק הראשון נאספו כל שירי המשורר המנוח, המקורים והתרגומים, מהם כל אלה שבאו בדפוס במקומות שונים ורבים מהם במספר אותם שנשארו אחריו בכת“י ושעד הנה לא חזתם עין איש ויהיו חבושים בטמון בידי אבות המשורר ובידי ידיד נעוריו מר ש. ציז ויתר רעיו ומכריו. וגם אלה שכבר נדפסו באו פה בתקונים ושנויים שונים, שנמצאו בעזבון המשורר המנוח בכת”י. בחלק השני נאספו כל מאמריו שכבר נדפסו ושנשארו בכת"י, ועוד פרורים: לקוטי מאמרים שונים, פתגמים ומכתמים, ולאחרונה לקוטים ממכתבי המשורר המנוח (כמאה וששים במספר) הרבים להוריו ולידידיו.

מן המכתבים האלה נלקטו ובאו בדפוס רק הדברים הנוגעים לתולדותיו, קורות ימי חייו וההרפתקאות דעדו עליו, או אלה השופכים אור על תכונת נפשו ובת שירתו וכשרון הציור אשר לו, וכל הדברים שיש להם ערך ספרותי או שיש בהם ענין וחפץ לקוראים העברים לדעתם. במכתבים האלה ימצא הקורא עיקר תולדות המשורר המנוח ורק כמלואים להם באו “תולדות מרדכי צבי מאַנע ז”ל" הכתובות בידי רעו וידיד נעוריו, מר א. ל. שיינהויז בראש הספר.

השירים וגם המאמרים לא נחלקו במחלקות מיוחדות, כי כמעט כלם מסוג אחד הנם, אלא נסדרו לפי סדר הזמנים שבהם נכתבו: השירים לבד, המאמרים לבד והמכתבים לבד.

פה מקום אתנו להגיש תודתנו בשמנו ושם הקהל, המוקיר זכרון המצי"ר מאנע ובת שירתו ועבודתו הספרותית לשני רעי המשורר המנוח וידידי נעוריו מר: ש. ציז וא"ל שיינהויז, אשר מסרו על ידינו את כל הכתבים השייכים להוצאת הספר הזה וימציאו לנו את כל הידיעות הדרושות לסדור כתבי מאַנע ואשר לא חשכו כל עמל מנפשם לעזור על ידינו בסדור הספר הזה ככל אשר דרשנו מאתם.

ובזה הננו יוצאים מאת קהל הקוראים בתקותנו כי ידע להעריך את ערך פעלנו זה וידע לכבד את ההוצאה הזאת של “כל כתבי מרדכי צבי מאַנע” שהנה כמעט היחידה בספרתנו בצורתה ותבניתה.

ווארשא, ז' ניסן, תרנ"ו

ברגשי כבוד ויקר

המו"ל.