© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.
בכינוס הסתדרויות-הנוער, ירושלים, 11 ביוני 1939
– – – יש לקבוע שתי הנחות:
א) מרכז המלחמה ב“ספר הלבן” הוא בארץ;
ב) המנוף למלחמה זו הוא הנוער היהודי בארץ.
בהנחה הראשונה אין זו הכוונה לומר, שרק בארץ-ישראל יש להילחם נגד ה“ספר הלבן”. אך זה עכשיו היתה מערכה חשובה מאוד בלונדון: הויכוח בפרלמנט האנגלי. מאחרי המערכה הזאת עמדה נציגותו של העם היהודי, שהשקיעה לא-מעט כוחות בהכנת הויכוח הזה.
מערכה זו אינה השלב הפוליטי האחרון. השבוע – שלב שני של המערכה הפוליטית; בז’ניבה, בועדת-המנדטים. אין לראות מראש את התוצאות. אף שם מופיעה נציגות של העם היהודי. וגם זה לא יהיה השלב האחרון. בסוף הקיץ אולי יבוא שלב שלישי – מועצת חבר-הלאומים, אשר לה תוגשנה מסקנות ועדת-המנדטים. ואם גם יודעים אנו, שחבר-הלאומים כיום ערכו לא רב ביותר, אין לזלזל גם בשלב זה. ויתכן עוד שלב רביעי. יתכן, שבגלל עמדתה של ועדת-המנדטים ישוב הענין – אף כי אין דבר זה ודאי – לפרלמנט האנגלי. בויכוח האחרון נקטה הממשלה עמדה, ש“הספר הלבן” אינו סותר את המנדט. ויתכן, שרבים הצביעו בעד הממשלה על יסוד ההנחה, שאין סתירה בין “הספר הלבן” לבין התחייבויותיה הבין-לאומיות של אנגליה. ואין זה מן הנמנע, אם-כי אין זה ודאי, שאם ועדת-המנדטים תפסוק, כי “הספר הלבן” סותר את ההתחייבויות הבין-לאומיות של אנגליה, יהיה יסוד חשוב להעלות שוב את השאלה על במת הפרלמנט האנגלי.
ואף-על-פי-כן – מרכז המלחמה ב“ספר הלבן” הוא בארץ. – – – ולא על במת הפרלמנט, אף לא בז’ניבה, ולא בשום אינסטנציה פוליטית אחרת בעולם תוכרע הכף, אלא כאן. “הספר הלבן” עומד להתגשם בארץ, וצריך להכשיל אותו בארץ.
גם את ההנחה השניה, שהמנוף הפוליטי למלחמה הוא הנוער, אין להבין כך שרק הנוער היהודי בארץ יעמוד במערכה זו. אם הוא יעמוד לבדו, אין סיכויים רבים לנצחונו. לא רק הנוער אלא הישוב כולו, ולא רק הישוב בלבד אלא העם היהודי כולו נתבָּע למערכה זו. אולם העם היהודי כבול ומשותק כאשר לא היה כן זה שנים רבות. הוא במצב של חבוש שאינו יכול להתיר עצמו מבית-האסורים. יש מעט ארצות – אם בכלל יש כאלו – שבהן היהודים חפשים לעשות מה שהם רוצים. יש ארצות, שבהן אין היהודים חפשים אפילו לומר מה שהם חושבים. עלינו לראות ולדעת את המצב האיום, שבו נתונה היהדות; מרכזי-היהדות הגדולים באמריקה ובפולין לא התיצבו במערכה כראוי, כפי שמחייבת הסכנה הצפויה לעתיד העם היהודי. אבל על אף התנאים הכובלים את ידי העם היהודי, גנוזים הרבה כוחות והרבה אפשרויות גם בגולה הכפותה, והם עתידים להתגלות אם החלוץ של המחנה יַראה את הדרך. והחלוץ הוא הישוב.
אבל גם ידי הישוב כבולות במידה רבה, לא בכוח חיצוני אלא בחולשה פנימית. לא-מעטים הניגודים הפנימיים בישוב, ניגודים אמיתיים וניגודים מדומים, ניגודים אידיאולוגיים וניגודים כלכליים. ניגודים שיש בהם ממש כלשהו, וניגודים שהם מנופחים בזדון מתוך צמצום וחוסר בגרות פוליטית ואזרחית. בקראכם יום-יום את העתונות אתם רואים ודאי תביעות של שידוד המערכות, שבמקום הריב החמוּר שיש לנו, לישוב הקטן הזה, עם המעצמה האדירה בעולם, יתלקח בישוב ריב פנימי, ריב הגבאות, ריב על שלטון מדומה 1.
יש בישוב גם התרוצצות בין הדאגה לפרט ובין הדאגה לעם, בין הרצון לשמירת הקיים ובין הרצון להגן על עתיד הציונות. יש משקים, יש מוסדות, יש ישובים, והם חרדים לקיומם. טבעי הדבר, שכל אשר הוקם תוך מאמצים גדולים במשך שנים-שלושה דורות לא בתנאים קלים ולא בלי מסירות ואהבה ולא בלי קרבנות, יקר וחביב על בעליו, ויש חרדה שמא בתוך המלחמה הזאת יבולע לקנינים האלה. ואין זו רק אנוכיות גסה. אולם יש חשש רציני מאוד ומר מאוד, שמתוך הדאגה, שאין לזלזל בה ואין לגנות אותה, לשמירת הקיים – הקיים של היחיד והקיים של הציבור, של הישוב כולו – תוזנח הדאגה הגדולה האחת, המצדיקה את כל קיומנו בארץ: הדאגה לעתידו של העם היהודי, לעתידה של הארץ. לא היש אלא האין הוא העיקר. בשעה זו, כשהוכרזה מלחמה על זכות העם היהודי ועל עתידו במולדתו, אין שום יש בארץ, לא משקי ולא אנושי, שקוּל כנגד ההכרח להגן בכל האמצעים, בכל הכוח שיש בידינו, על מה שחסר עדיין לעם היהודי בארץ זו.
ויש חטיבה אחת בישוב והיא – הנוער, שאינו מטופל יותר מדי בדאגה ליש. ועל חטיבה זו להתרומם ולהעמיד במרכז חייה לא את עניניה האישיים, לא את מעמדה, לא את עתידה, אלא את הדאגה הגדולה האחת, דאגת האומה והמולדת. על הנוער להתרומם לא רק על עניניו האישיים אלא גם על אותם הדברים בחייו הרוחניים, הציבוריים והאידיאולגיים שאינם עיקר, או שאינם עיקר בשעה זו, ולהקדיש את כל רצונו וכוחו ויכלתו וגם, אם יהיה צורך – ויהיה צורך – את חייו, בשביל הדבר המרכזי הגדול. במסירות זו של הנוער תלוי גם כושר הפעולה וכושר המלחמה של הישוב ושל העם, משום כך – הנוער הוא המנוף.
לציבור היה צורך רב עם פרסום “הספר הלבן” באיזה מעשה גדול, שיפיל בבת-אחת את “הספר הלבן”. אבל אין להפיל את חומת “הספר הלבן” בתקיעת שופר. “הספר הלבן” מחייב מלחמה עקשנית, מרה וממושכת.
אחד הפיקחים בתוכנו אמר, שעלינו לנהוג בקביעת הקו על-פי חוק-המינימום שבחקלאות; רק אותם המעשים, שכל הישוב יעמוד מאחריהם – עלינו לעשות. זהו רעיון מוטעה ומסוכן. בפוליטיקה שולטים חוקים אחרים מאשר בחקלאות; כאן יש לנהוג לפי חוק-המכסימום ולא לפי חוק-המינימום; לא לפי האלמנטים המפגרים והנחשלים יש לקבוע את קו-הפעולה, אלא לפי האלמנטים החלוציים והנועזים, ואלה יגררו אחריהם את השאר.
אין לראות את הסכנה של ה“ספר הלבן” בתכניות שלו לאחר עשר שנים. בעוד עשר שנים לא יהיה זכר לתכנית זו. יתכן, שתהיה מלחמה ופני העולם ישונו תכלית שינוי. גם פני הארץ ישונו. אם לא תהיה מלחמה, לא תאריך ממשלה זו חמש שנים, והמדיניות האנגלית עוד תשתנה ותתחלף עשרת מונים. הסכנה הגדולה של ה“ספר הלבן” אינה במדיניות הקונסטיטוציונית שלו לאחר עשר שנים, אלא במשטר ההולך ונוצר עכשו.
אין להעלות על הדעת, שהישוב יסתפק רק בהתגוננות כלכלית, אם-כי התגוננות כלכלית היא חשובה וחיונית.
אנחנו היינו תמיד דרוכים לפעולה קונסטרוקטיבית, בזה, היה כוחנו, בזה עשינו את כל החיל, ולרגל החיל הזה נוכל לעמוד עכשיו בשער, אולם נשתנו הנסיבות. אם-כי נצטרך גם להבא, וביתר-שאת, להמשיך את פעולתנו הקונסטרוקטיבית, נצטרך גם להגיב תגובה מלחמתית. ואין סתירה בין תגובה מלחמתית לבין מאמצים קונסטרוקטיבית. אין עם יכול לנהל מלחמה אם חלק גדול של העם אינו יוצר ובונה בשעה שהחלק השני של העם עומד בחפירות. – – –
© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.
-
לאחר פרסום “הספר הלבן” התחילו האזרחים מחוגי “הבוקר” לתבוע התפטרות הנהלת הסוכנות ויצירת “ועד עליון” בכל חוגי הישוב. – המע'. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.