בִּימֵי הַחֹרֶף יֵרָאֶה עַל שְׂפַת הַפְּלָגִים וְהַנְּחָלִים בְּאַרְצֵנוּ הָעוֹף הַנֶּחְמָד וְהֶחָבִיב – הַנַּחְלִיאֵלִי. לְאַט לְאַט יֵלֵךְ וּזְנָבוֹ הַמּוּרָם יִתְנוֹעֵעַ בְּלִי הֶרֶף. הִנֵּה בָּא אֶל הַמַּיִם וְיִצְעַד בָּהֶם בְּרַגְלָיו הַגְּבֹהוֹת. רִחֵף יַתּוֹשׁ –וְהַנַּחְלִיאֵלִי מִהַר לָטוּס אֵלָיו. הַיַּתּוֹשׁ בָּרַח וְהַנַּחְלִיאֵלִי יִרְדֹּף אַחֲרָיו עֵד אֲשֶׁר יַשִּׂיגֶנּוּ.

כְּנָפָיו וּזְנָבוֹ אֲרֻכִּים. לָכֵן יֵיטִיב כֹּה לָעוּף. אֵין דַּרְכּוֹ לָעוּף יָשָׁר נִכְחוֹ, כִּי אִם יַעֲלֶה וְיֵרֵד, בְּהַשְׁמִיעוֹ קוֹל־צִפְצוּף: “צוֹ־וִי! צוֹ־וִי!”

[ציור 37 – קובץ 98]

הַנַּחְלִיאֵלִי

מִשְׁכָּנוֹ – כֹּל נַחַל וּמִקְוֵה־מַיִם, וְעַל שֵׁם מִשְׁכָּנוֹ יִקָּרֵא “נַחְלִיאֵלִי”. כָּל הַיּוֹם יָרוּץ בְּרַגְלָיו הַחֲזָקוֹת לְבַקֵּשׁ אֹכֶל וְיִטְרֹף אֶת הַיַּתּוֹשִׁים וְהַזְּבוּבִים הַשּׁוֹרְצִים סָבִיב.

מִצְחוֹ וְתַחְתִּיתוֹ לְבָנִים, קָדְקָדוֹ, עָרְפּוֹ וַחֲזֵהוּ שְׁחוֹרִים וְגַבּוֹ אָפוֹר.

אֶת קִנּוֹ יָכִין בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים: בְּסִדְקֵי־חוֹמָה, בֵּין שָׁרָשֵׁי־עֵצִים, בִּגְזָעִים נְבוּבִים. הַקֵּן עָשׂוּי קְנֵי קַשׁ וְעָלִים וּמְרֻפָּד מִבִּפְנִים בְּנוֹצוֹת וּבִשְׂעָרוֹת.

הַנַּחְלִיאֵלִי דּוֹגֵר פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה תָּטִיל הַנְּקֵבָה 6 –8 בֵּצִים, וּבַשְּׁנִיָּה מֵאַרְבַּע עֵד שֵׁשׁ. בֵּצֵי הַנַּחְלִיאֵלִי תְּכֻלּוֹת־לְבַנְבַּנּוֹת וּמְלֵאוֹת כְּתָמִים אֲפוֹרִים־חוּמִים. נִבְקְעוּ הָאֶפְרוֹחִים וְטִפְּלוּ הַהוֹרִים בְּחִנּוּךְ בְּנֵיהֶם.

עֵר וּמְלֵא־תְנוּעָה הוּא הָעוֹף הַזֶּה וְקָשֶׁה מְאֹד לְגַדְּלוֹ בַּבַּיִת וּלְהַחֲזִיקוֹ בַּכְּלוּב.

פֵּשֶׁר הַתְּעוּפָה    🔗

“מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה… אָעוּפָה… אַרְחִיקָה נְדֹד”…

דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת יִשְׁאַף הָאָדָם לְהִדַּמּוֹת אֶל הָעוֹף, לָעוּף כָּמֹהוּ “עַל הָרִים וְעַל יַמִּים”. בִּימֵי־קְדוּמִים עוֹד טֶרֶם הֶאֱמִינוּ כִּי יָבֹא יוֹם וְהָאָדָם יִנָּשֵׂא בַּאֲוִירוֹן בִּמְרוֹמֵי־הָאֲוִיר. דִּמּוּ אָז, כִּי כְּדֵי לְהִתְעוֹפֵף אֵין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּנָפַיִם. לֹא מְעַטִּים מִבַּעֲלֵי־הַדִּמְיוֹן הָאֵלֶּה עָשׂוּ לָהֶם, אָמְנָם, כְּנָפַיִם, עָלוּ עַל הַגַּג וְנִסּוּ לְהִתְעוֹפֵף… מֵאֲלֵיכֶם תָּבִינוּ מֶה הָיָה סוֹפָם: הֵם נָפְלוּ אַרְצָה וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי־מוּם לְכָל יְמֵי־חַיֵּיהֶם…

כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ הֵיטֵב אֶת דְּבַר תְּעוּפַת־הָעוֹפוֹת הִנְנִי מְיָעֵץ לָכֶם לָסוּר אֶל הַמִּטְבָּח, לָקַחַת עוֹף שָׁחוּט (יוֹנָה, לְמָשָׁל) וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַקַּל הַזֶּה: שַׁבְּרוּ כְנָפָהּ הָאַחַת וְאַחַר שִׂימוּ אֶת הָעוֹף בְּמַיִם; נַעֲצוּ בִּגְרוֹנוֹ אַבּוּב זְכוּכִית וְנִשְׁפוּ בְּחָזְקָה: מִתּוֹךְ עֶצֶם הַכָּנָף הַשְּׁבוּרָה צָפוֹת וְעוֹלוֹת בַּמַּיִם בּוּעוֹת־אֲוִיר. חִדְלוּ מִנְּשֹׁף – וְחָדַל הָאֲוִיר. אֵין זֶה כִּי הָאֲוִיר עוֹבֵר עַל נְקַלָּה מִקְּנֵה־הַנְּשִׁימָה לְתוֹךְ עֶצֶם־הַכָּנָף הַנְּבוּבָה.

עַצְמוֹת הָעוֹף, רֻבָּן אוֹ קְצָתָן, נְבוּבוֹת הֵן.

אִם נַחְתּוֹךְ אֶת בֶּטֶן־הָעוֹף וּמָצָאנוּ בָּהּ אֶת הַקֵּבָה, הַכָּבֵד וְיֶתֶר הַקְּרָבַיִם, וּבֵינֵיהֶם כִּיסִים דַּקִּים שְׁקוּפִים מְלֵאִים אֲוִיר.

הָאֲוִיר חוֹדֵר לְתוֹךְ גּוּף הָעוֹף דֶּרֶךְ הַנְּחִירַיִם הַפְּתוּחִים תָּמִיד, עוֹבֵר דֶּרֶךְ הַגָּרוֹן אֶל הָרֵאוֹת וְאֶל כִּיסֵי הָאֲוִיר וּמִשָּׁם אֶל הָעֲצָמוֹת הַנְּבוּבוֹת.

[ציור 38 – קובץ 100]

שלד העוף:

מַקּוֹר……….גֻלְגֹּלֶת שְׁדֵרַת הַצַּוָּאר……..עַצְמוֹת שֹׁרֶשׁ־הַכַּף

….הָאַמָּה וְהַסּוֹבֵב….עֶצֶם הַזְּרוֹעַ צְלָעוֹת…….עֶצֶם הֶעָצֶה עֶצֶם הֶחָזֶה….

…..שְׁדֵרַת הַזָּנָב עֶצֶם הַקּוּלִית…. הָאִסְתַּוְרָה…. שְׁרַשְׁכַּף…. אֶצְבָּעוֹת….

נְשִׁימַת הָעוֹף נַעֲשֵׂית אֵיפוֹא בְּקַלּוּת נִפְלָאָה, כִּמְעַט שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, בְּיִחוּד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עָף לִקְרַאת הָרוּחַ.

בִּרְצוֹת הָעוֹף לִנְשֹׁף יִמְחָא וְיוֹרִיד כְּנָפָיו וּמִיָּד מִתְכַּוְּצִים כִּיסֵי־הָאֲוִיר, בְּיִחוּד אֵלֶּה הַמּוּנָחִים בֵּין פִּרְקֵי־הַכְּנָפַיִם וּשְׁרִירֵי־הֶחָזֶה, וְהָאֲוִיר נִדְחֶה הַחוּצָה.

כִּיסֵי־הָאֲוִיר כְּלֵי־שִׁמּוּשׁ הֵם לִנְשִׁימַת־הָעוֹף בְּשַׁעַת מְעוּפוֹ. אַךְ הֵם מְמַלְּאִים עוֹד תַּפְקִיד אֶחָד רַב־עֶרֶךְ: בָּהֶם מְסַדֵּר הָעוֹף וְקוֹבֵעַ אֶת גֹּבַהּ הַמְּעוּף.

בְּנָשְׁמוֹ יֵקַּל גּוּפוֹ וְיַגְבִּיהַּ וּבְנָשְׁפוֹ יִכִבַּד וְיַשְׁפִּיל לָעוּף.

גַּם בַּנּוֹצָה יֵעָזֵר הָעוֹף בִּמְעוּפוֹ.

מַבְחִינִים בֵּין מִינֵי־הַנּוֹצָה הָאֵלֶּה: א) נוֹצוֹת – הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת, שֶׁבָּהֶן נֶחְפֶּה הָעוֹף מִלְּמַעְלָה. ב) הַפְּלוּמָה – הִיא הַנּוֹצָה הָרַכָּה וְהַמְסֻלְסֶלֶת הַנִּמְצֵאת מִתַּחַת לַנּוֹצוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת.

נוֹצוֹת־הַכָּנָף הַגְּדוֹלוֹת נִקְרָאוֹת אֲבָרוֹת.

אִם תִּסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב בְּנוֹצָה גְדוֹלָה וּמְצָאתֶם בָּהּ אֶת הַחֲלָקִים הָאֵלֶּה: הַקְּשָׁב – הוּא הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן, הַנָּבוּב, הַנָּעוּץ בְּתוֹךְ מִכְסֵה־הָעוֹר, וְנִקְרָא גַם קְנֶה אוֹ קוֹלְמוֹס. הַדֶּגֶל – הוּא שֶׁטַח הַנּוֹצָה גוּפָהּ, הַמָּרְכָּב מִן הָעֲנָפִים, הָעוֹלִים בַּאֲלַכְסוֹן מִזֶּה וּמִזֶּה לַנִּצָּב. מִשְּׁנֵי צִדֵּי כָּל עָנָף יוֹצְאִים צִיצִים. גַּם מִצִּדֵּי הַצִּיצִים צוֹמְחִים לָרֹב פְּתִילִים דַּקִּים וּוָוִים זְעִירִים הַמְשֻׁלָּבִים וּמְסֻבָּכִים הֵיטֵב, עַד כִּי לֹא יָבוֹא הָרוּחַ בֵּינֵיהֶם.

כֵּן יַעֲטֶה הָעוֹף אֶת נוצתו וְהִיא כְּמִכְסֶה חַם לְכָל גוּפוֹ.

הָעוֹף הַמְעוֹפֵף לְמַה הוּא דוֹמֶה? – לִסְפִינַת־אֲוִיר. כְּנָפָיו מְשַׁמְּשׁוֹת לוֹ מְשׁוֹטִים וּזְנָבוֹ יִהְיֶה לוֹ לְהֶגֶה.

תַּבְנִית הַכְּנָפַיִם וְהַזָּנָב אֵינָהּ שָׁוָה בְּכָל מִינֵי הָעוֹפוֹת. רֹב הָעוֹפוֹת הַקַּלִּים וּמַתְמִידִים בִּמְעוּפָם נֵחַנּוּ בִּכְנָפַיִם אֲרֻכּוֹת וּמְחֻדָּדוֹת – אֵלֶּה הֵם “מַלְכֵי־הָאֲוִיר”. כְּנָפַיִם עֲגֻלּוֹת מְצַיְּנוֹת אֶת הָעוֹפוֹת הַמְסֻרְבָּלִים כִּבְדֵי־הַתְּנוּעָה.

בְּשׁוּט הָעוֹף בְּיָם־הָאֲוִיר כְּנָפָיו וְנוֹצוֹת־זְנָבוֹ פְּרוּשׂוֹת. אָז יִגְדַּל נֶפַח גוּפוֹ וּפְרִיחָתוֹ תֵּקַל. גַּם בְּהִתְנַפְּלוֹ אַרְצָה וּכְנָפָיו מִתְקַפְּלוֹת תִּהְיֶינָה עוֹד נוֹצוֹת זְנָבוֹ פְּרוּשׂוֹת מְעַט וּ“נְפִילָתוֹ” לֹא תְּסַכֵּן אֶת חַיָּיו.

נוֹצַת הָעוֹף עֲשׂוּיָה חֹמֶר קַל מְאֹד וְכִמְעַט כָּל חֲלָקֶיהָ מְלֵאִים אֲוִיר. –

זֶה פֵּשֶׁר הַתְּעוּפָה.