שִׁיר עֶרֶשׂ / יעקב לרנר
יְשַׁן נָא, עוּלִי, כְּשֵׁרִי, צְחוֹרִי, עֵינְךָ סְגֹר וּשְׁקָט–
שְׁמַע: שִׁיר חָדָשׁ לָךְ אָשִׁירָה, אָשִׁיר לָךְ בַּלָּאט:
וּנְגִינוֹתַי נוּגוֹת כָּכָה, קוֹדְרוֹת הֵן כָּל-כָּךְ!…
זוֹעֵף יַאֲהִיל הָרָקִיעַ עַל קָדְקָדְךָ, צַח,
וְעַד גַּנֵּיהֶם סְחוּפִים בָּתִּים שְׁחוֹרִים שָׁם וּפֹה,
וַעֲרִירִים תּוֹעִים שְׁלָדִים, תּוֹעִים כֹּה וָכֹה.
שְׁמַע אֵיךְ בּוֹכֶה שָׁם בַּמֶּרְחָק רוּחַ מִבְּלִי-דֹם,
אֵיךְ בַּשְּׁמָשׁוֹת טִפּוֹת דְּלוּחוֹת דּוֹפְקוֹת כָּל הַיּוֹם.
כְּמִתְלַחֲשִׁים בְּתַרְעֻמּוֹת עַל בִּיאָתְךָ כָּאן:
“כְּלוּם אֵין בִּלְתּוֹ דֵי עֲלוּבִים?..” הַס, בְּנִי, וִישָׁן!
אֲיֵשֶׁנְךָ בִּנְגִינָתִי חִדְלַת-עֹז כָּל-כָּך:
אֵבְךְּ – וַאֲבַכֶּה אֶת הַחַיִּים שֶׁנָּפַחְתִּי בָךְ:
מִדֵּי דַבְּרִי בְּחַיֶּיךָ לִבִּי הוֹמֶה לִי:
אִם אֶת חַיַּי אַתָּה יוֹרֵשׁ, אוֹי לָךְ, יוֹרְשִׁי, בְּנִי!
אִם מַחֲשַׁכֵּי לֵב וָרוּחַ מַנְחִיל דוֹר לְדוֹר –
מַה-לָּךְ קַוּוֹת פֹּה זוּלָתִי שָׁחוֹר מִנִּי שְׁחוֹר?
כִּי מִנְּגָעִים רֻקַּם לִבְּךָ וּמִגְּנִיחוֹת, בְּנִי:
תּוּגַת-עוֹלָם הִיא צָפָתְךָ כָּאן אֶל יַם הַבְּכִי:
לִהְיוֹת בּוֹכֶה בֵין הַבּוֹכִים וּבְלִי-דַעַת עַל-מָה,
לָשֵׂאת לַעֲנָה בְחֵיקֶךָ, כַּעַס וְעִנְיָן רָע.
נוּמָה, שֵׂיִי!.. אֶת מַזָּלְךָ רָאֹה אֶרְאֶה כְּבָר:
כְּבָר הוּא נִצָּב מְרַאֲשׁוֹתֶיךָ, אוֹרֵב לָךְ כְּצָר.
עַז וּמְסָרֵב הוּא כַּמָּוֶת וְכַנֶּצַח גֵּא,
וּמְזִמּוֹתָיו – מִי יֵדָעֵן? – פַּרְסִין, תְּקַל וּמְנֵא!..
נֶצַח יִשְׁתֹּק – הוֹי, מַה-קָּשָׁה שְׁתִיקָה זֹאת מִנְשֹא!
שׁוֹתֵק – וּבִשְּׁתִיקָתוֹ יָדִין, יַחְתֹּךְ גְּזַר כָּל חָי.
עוֹד בְּטֶרֶם תִּרְאֶה אוֹרְךָ כְּבָר אֶת בְּרָקוֹ רָב,
אָפַף אוֹתְךָ בְּבַרְזִלּוֹ, עָטְךָ חַשְׁרַת-עָב.
עַתָּה שׁוֹתֵק הוּא וּמַאֲזִין אֶת נַחֲרָתְךָ-תֹּם –
וְעַל פָּנָיו לַעַג-אֲבָנִים קוּפֵא כָּל הַיּוֹם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
…וּבְהִתְעַטֵּף בָּךְ הַנֶּפֶשׁ, תִּשׁפֹּךְ דִּמְעוֹת-חֹם –
אַךְ תֹּאבַדְנָה פְּנִינֵי-עֵינְךָ שָׁוְא בַּחֲלַל-הַתְּהוֹם;
וּבִתְקֹף הַיֵּאוּשׁ אוֹתְךָ, תִּקְפֹּץ לָשׂוּם קֵץ –
אַךְ תֵּרָתַע, בֶּן-פַּחְדָּנִים, מִפְּנֵי בְרַק הַחֵץ;
וּבְהִתְחַמֵּץ, בְּנִי, לְבָבְךָ, תַּחֲרֹק: "יֹאבַד יוֹם
וַאֲבוֹתַי שֶׁבְּאַשְּׁמָתָם בָּאתִי עַד-הֲלוֹם!"
אוֹ אָז תָּרִים אֶגְרוֹף נֶגְדִּי, תַּרְעִים: "תֵּן הַדִּין!
אֵיך הִרְהַבְתָּ אָב לֹא-רַחֲמָן, לָקִים בֵּן וָנִין?"
נִדְכֶּה אֶעֱמֹד וּבְהַכְנָעָה לִפְנֵי חֲרוֹנְךָ, בְּנִי:
אֶשְׁמַע, אֶשְׂבַּע כְּלִמַּת בְּשָׂרִי – וְאוּלָם סָגוּר פִּי.
ב 🔗
שְׁקֹט, אֶפְרֹחִי, אַל תְּפַרְכֵּס: לָשִׁיר שִׁירִי תְנָה…
לִבִּי לִבִּי עַל מַזָּלוֹ שֶׁל הַדּוֹר הַבָּא:
דּוֹר-שִׁמָּמוֹן, תְּקוּפַת יֵאוּשׁ אֶרְאֶה בַעֲלִיל,
וּבַחַיִּים אֵין נֶחָמָה, אֵין אַף קֻרְטוּב גִּיל;
וּבַחַיִּים הַכֹּל זוֹעֵף, הַכֹּל מַר וָקָר,
וְעַל כֹּל יַאֲהִילוּ תָמִיד עָבֵי חֶשְׁכַּת צָר;
וְיָנוּעוּ אָז נַנָּסִים שְׁכוּרֵי רוֹשׁ וָסַם,
לֹ א לְבַקֵּשׁ אֶת-שֶׁאָבַד – רַק לִזְחִילָה סְתָם.
וְנָשַׁמּוּ כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַדּוֹר הַבָּא
וְהַנְשָׁמוֹת תִּתְעַרְפֵלְנָה – אוֹי לְאוֹתָהּ שָׁעָה!
…יִהְיוּ יָמִים – וּבַחוּצוֹת לֹא יִשָּׁמַע צְחוֹק,
אֲשֶׁר יַרְנִין אֶת הַכְּלָיוֹת, יַשְׁכֵּח מְרִי וָצוֹק;
לֹא תִשָּׁמַע גַּם אֲנָחָה יוֹצֵאת מִן הַלֵּב,
הַנּוֹקֶבֶת חַדְרֵי בֶטֶן וְגוֹרֶמֶת כְּאֵב.
רַק לִפְרָקִים מִי שֶׁיְּזוֹרֵר, יַפְרַע אֶת הַדְּמִי
אוֹ כִּלְאַחַר-יָד תִּזָּרֵק תְּלוּנָה כָּל שֶׁהִיא…
וּבִרְבוֹת יְמֵי הַשְּׁמָמָה וְכִמְלֹאת הַסְּאָה
יֹאבַד כָּלַח עַל הָאָרֶץ וְעַל יוֹשְׁבֵי-בָהּ.
וְלֹא עוֹד יִהְיוּ נְעוּרִים כְּלָל, כִּי-אִם צֵל עַל צֵל–
וְנִתְקַלְתָּ רַק בִּנְמוּשׁוֹת עַל כָּל תֵּל וָתֵל;
וְלֹא עוֹד תָּהֵל עַד לָנֶצַח אֵיזֹה קֶרֶן-אוֹר,
וְהִתְחִילָה שְׁעַת הַגְּוִיעָה, תְּקוּפַת אַחֲרוֹן-דּוֹר.
יוֹם וָלַיְלָה יַרְעִיף שַׁחַק, יַרְעִים עַד בְּלִי דָי –
וְשִׁכָּרוֹן שֶׁל תַּרְדֵּמָה יִמְסֹךְ עַל כָּל חָי.
וְהִתְקַפְּלָה כָּל הָאָרֶץ וְנֶאֱנְחָה דֹם –
וַעֲזוּבָה אַף נִשְׁכָּחָה תִצְנַח אֶל הַתְּהוֹם.
תרס"ט
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.