18־19.1.1978

קוד־סיור 18

יצאתי להשליך עוגן באוכלוסיה המזינית של ואדי־סעאל שהיתה כלולה בתוכניתי המאוחרת. ביגלל חוסר יכולת להגיע לסראביט היכנסתי את הסיור הזה כאלטרנטיבה. יצאתי בבוקר השכם עם איציק המינהלן שהימשיך בג’יפ לאילת להביא אספקה. היתארחתי אצל חג' מוסה צאלח המזיני מרובוע “הע’נימאת” ממשפחת “הסואריה”. ישבתי בקיוסק שלו. למזלי האיש חג' וגם שופט ונחשב כאיש המרכזי באותה המשפחה. המקום ליד באר ובריכת מים שחפר המינהל אשר הפך למרכז קבע ומשמש להיתכנסות קיצית קבועה.

אספתי אינפורמציה מפי כמה קשישים המצויים במקום. אישתו של חג' מוסה בשם “חסני” – באה עם בנה הפעוט וישבה ליד האח בחדר סמוך לקיוסק אשר לתוכו היזמין אותי החג' להיתארח. כשהלך נישארתי יושב לבדי בחברת חסני על כן ניצלתי את ההיזדמנות לישאלות בענינים אישיים. ליכשראיתיה פתוחה קיבלתי ממנה אינפורמציה אודות רפואה לעקרות וכל פרטים על ההיתנהגות המינית הקשורה לעקרות האשה בינה לבין בעלה שמשאיר אותה אצלו מתוך דאגה אישית או מתוך שיקול מיני ואחר. באופן חופשי אף ענתה על השאלה אם הדרישה המינית היא לפי תביעתה של האישה או של הגבר ומה קורה כשהאישה לא רוצה לישכב עם בעלה. כמו כן מהו משך הזמן של האקט המיני. מדבריה קיבלתי אישור לידיעות הקודמות מנשים וגברים כי אין האישה נהנית מן המגע המיני והיא ניבעלת ללא הישתתפות ריגשית מצידה כיון שהיא חייבת להיענות ליתביעות הגבר ללא היתחשבות בריגשותיה. שאלתי אותה: "למה את לא מסרבת כאשר בעלך דורש ולך אין נטיה להיזדווג? " אמרה לי: "אשה מוכרחה להיענות לגבר כי הוא שולט בה! " מכאן הבינותי את המונח “בעילה” שמקורו בישתי מילים: – לבוא עליה – שקיבלה גם את המשמעות של שליטה בגוף האישה בתור “בעלה” כלומר שהיא שייכת לו ולא הוא לה. ובהיתפתחות אטימולוגית נוספת: – להיות “בעל” רכוש, חפץ כלומר:– דבר העומד בירשותו הבילעדית של אדם עד כדי בעל תכונות כמו: – חוכמה גבורה.

האישה הבדוית – עד כמה שאני מיתרשם מהעדר ביטוי ביתחום המין שמישתרבב בכל מיני שיחות ומגעים אישיים איתן – שהיא מאבדת את הליבידו שלה לאחר כמה לידות. אין אתה מוצא אישה מעל גיל שלושים שהיא ערנית בכל הנוגע ליחסים בין המינים. אל זה מיתווסף “הטאבו” שכולא את האשה בתוך מערכת איסורים חברתיים ומבודד אותה מן הגברים.

התוצאה מכך שמשך ההיזדווגות המאפיינת את הבדוים – כפי שהם מעידים על עצמם – אינה נימשכת יותר מדקות ספורות. כל הזימון לאקט המיני נעשה לפי דרישת הגבר ולא לפי דרישתה, וזה מיתאשר מן השיחה עם חסני.

בצוהורים נתתי לחסני קופסת בשר וירקות כדי שתבשל ונאכל יחד. כיכלל אין האורח מצרף את המאכל שלו ואפילו זה פוגע ביכבוד המארח, אלא שלא רציתי להכביד עליהם והם הבינו זאת. היא בישלה ואפתה פתיר. בימקום שנהיה שלושה סועדים מצאתי את עצמי בין שמונה. בכל צוהורים נוהגים האנשים המיזדמנים ליסעוד על שולחן החג‘. כל הבדוים עוברי האורח שותים תה כחלק מטקס הארוח. מנין לחג’ כל כך הרבה כסף לזה? האם באמת אללה שולח את בירכתו ואין על מה לידאוג?

עם בוא שיפעת מטיילים שקנו קוקה והעסיקו את המקומיים בענייני מקח ומימכר, מצאתי לנכון ללכת ולחפש עתיקות. מצאתי שוב את המיבנה הכלקוליתי – ואולי ברונזה קדומה – ליד הטומולי בצורת עגול גדול ולידו עיגול קטן המסמן כוון. אבנר גורן טוען כי זה מקום מישכן המבקרים. לי נידמה שהסמיכות לטומולי פה ובעוד מקומות מעידים על כך שיש פה מיבנה פולחני ויש כוון. הזוית היתה ◦190 ◦200 בדיוק לסירבאל. מצאתי גלי עד (טומולי) כימעט שלמים כגובה נואמים שבחלקם היו הרוסים והם ליד ההר המחודד מדרום לקיוסק של החג'. בפתח ואדי אל־איביריק היו כתובות נבטיות שעליהן קישקשו הרועות והישחיתו אותן.

בלילה נותרתי לבד עם החג‘. בישלנו מרק לפי תפריט שלי להנאתו והנאת הילדים. ובלילה תיחקרתי אותו בעניני מישפט. הלילה היה נעים, אם כי טיפטף קצת. למוחורת בבוקר ניסיתי לימצוא גמל ולמזלי הרע לא מצאתי כי רציתי לגשת לסהרון. עד שעה 11:00 תיחקרתי את החג’ והישלמתי את השאלות בנושא המישפט הבדוי. ואז היגיע האמבולנס עם אמיר החובש. זו היתה היזדמנות להכיר את החולים התורנים. נשים שגופן נוצל על ידי לידה סובלות מכל מיני מיחושים, מחלות עור קשות ועוד. היתה שם יתומה עלובה בשם “בח’ית” בגיל הבגרות שנישאה וגורשה כי ראשה ללא שערות ביגלל אקזמה קשה שאפילו הרופא לא ראה כמוה. זו המיסכנה ניראית מבוהלת ועד עתה היתבישה לגלות את קרחתה לנשים מחשש שילגלגו עליה בחוגי הרכלניות. בסופו של דבר הגיעה למצב נורא בכל קרקפתה. הרופא דרש להסיע אותה לבית־החולים. היתה שם אחת אילמת חרשת החשודה בשחפת. בעלה אימסאעיד איש שהוא איש עני המטפל בה יפה כי ילדה ממנו בנים בריאים. לבד מזאת הוא נחשב לימרבב מעולה. בפעם הבאה אקליט אותו. גם אותה יצטרכו להסיע צפונה לריפוי. ילדים מקוררים ונשים בעלות מיחושים עמדו להיבדק בתור וניראה כי ליכבוד הרופא ומן התענוג של הבדיקה חיפשו מיחושים שכרגיל היו מיתעלמים מהם במצב רגיל. כך בעת ביקור הרופא מיתגלה מצב הבריאות העלוב של בדויים שבמצב טיבעי היו חייהם מיתקצרים.

אחר הבדיקה יצאנו עם האמבולנס לבקר את הסהרון המשולשל הקדוש בואדי מורה. אילו הייתי מוצא גמל היה הדבר עולה לי בכסף וביזמן. המזל שיחק לי כשאמיר עצמו תיכנן להגיע לשם. כי אם לא הייתי מבקר שם היה זה הפסד עצום בישבילי. המקום עליו נימצא הסהרון מרשים. על גבנון סלע ניפרד לצד הר שחום רובץ ככיפה הסהרון. שרשיו מיסתרגים סביבו בגובה של עשרה מטרים אשר יוצרים מחלפות ירק היורדות כתיסרוקת של בנות. המראה כובש כבר ממבט ראשון ולא במיקרה הבדוים מיחסים לו ערך של וילי. מדברי צבאח ג’ומעה מורה הדרך שהיה איתנו למדתי כי הסהרון משמש כימקום היתכנסות כללית של האוכלוסיה המקומית. לידו זובחים ומקיימים זוארה כללית על כל דיקדוקיה. המשפחות יושבות תחת העצים וכל זאת לציון ולאות בוסה על פרי השיטה הנושר מן העצים ומשמש מאכל לבהמות.

לאחר ששהיתי ליד הסהרון פחות משרציתי ותיחקרתי את צבאח היסתלקנו. בדרך שקענו כמה פעמים בחול. ואדי מורה זה, ניקרא על שם מעין מר שממנו המקומיים שותים. שהוא אחד מעשרות מויות – מורה המצויים בסיני המספקים נקודות אחיזה למי שחפץ לשחזר את מסעי יוצאי־מצרים. כך נימצא שהדמיון הלא מבוסס של “החוקרים” למיניהם קובע עובדות ללא כל בסיס אמיתי ואפילו שיקרי. יכול כל אחד לשרטט מסלול כל שהוא לפי צליל של שם, כי מורה יש בכל מקום בסיני ואף בסהרה.

בערב חזרתי סחוט וקצת מבוהל מן הרעיון שלא הייתי מבקר את הסהרון ומפסיד מקום מרשים כל כך. הבדוים קוראים לסהרון בשם “עלוקה”. הוא מסביר לי כמה דברים בתפישתם הדתית. העובדה שאינו משמש לירפואה והוא קדוש מלמדת שהמופע הייחודי מעורר את הבדויי ליחס לו סגולה אל טיבעית שצריך ליתיחס אליה מתוך קדושה.