15.1.1978

קוד־סיור 17

מאחר שלא מצאתי טרמפ לסראביט וחששתי כי השבוע יעבור עלי בבטלה כפויה היצטרפתי לסיור קצר אל הטביק אל המקום המצוי כמה ק"מ מערבה מואדי “חבובה” המוביל אל ואדי סעאל. הימים הקרים של החורף מרחיקים מטילים והטרמפים בטלים בשישים. אבנר גורן ועוזרו גיל, גודרים בטביק לרגלי ג’בל “ערדה” אתר קדום מן הניאולית. בכל בוקר יוצאים ובערב חוזרים למינהל בביקעה. החלטתי לקחת ציוד שינה לכל מיקרה שיחשק לי.

בבוקר בשעה 09:00 יצאנו לדרך ונסענו בדרך גברוש המקצרת אל האתר. הדרך פשוטה ונוחה והגיונו של גברוש היתגלה ברמה גבוהה לעומת הדרך שפורצת מע"ץ שהיא ארוכה, עולה הרים ומחייבת הוצאות רבות. כשבאנו לאתר חיכו לנו שלושה מבני המזינה הגרים בואדי טביק במקום בו מצויה מלכודת הנמרים ומלכודת השועלים אשר פירסמתי את תמונתה בטבע וארץ. שניים מהם צעירים בעלי משפחות ואחד זקן ושמו עיד עאיד. חיפשתי קשר איתם וניכנסתי לתוך מערכת העובדים. ראיתי כי גיל לא מבין בהקמת עמודים ומתיחת רשת. יעצתי לו והידרכתי את הבדוים וכך היבחנתי בין מי שיודע משהו ובין סתם בדוי.

הזקן עיד עאיד היתגלה כאדם מיושב ידען ואף פתוח. בצוהורים ניסיתי ביזמן הארוחה ליבדוק את ידיעותיהם בפולקלור שלהם. והינה מפיהם שמעתי את הסיפור על “עיד אלמקאוה” שסיפר לנו ראשיד אירשידי. הסיפור שהיתקבל לאחר שכל אחד הישלים ותיקן בצורה שלמה ביותר. הלא הוא מצוי אצלי בתיק המישפחה. לערב ליכשהיסענו את הפועלים למאהל שהיה במרחק שלושה ק"מ היבעתי את רצוני להישאר היתקבלתי במג’מע ושם ביליתי איתם ליד אש חמה. עיד הזקן מיסתבר שהוא אלמן. אישתו מתה עליו ליפני שנתיים בלידתה את הבן הקטן. כפי הניראה מדימום משום שהמילדות נוהגות להוציא את השיליה באצבעותיהן וקורעות אותה ומשאירות קטעים ברחם, דבר שאינו מאפשר לרחם להיתכווץ ולעצור את הדם. אותו דבר קרה אצל עם סלימאן פראג' העובד בצוקי־דוד.

האיש נעים הלכות שממנו שאבתי חומר בכל השטחים שענינו אותי. בין לבין הופיע בחור שסיפר את סיפור דג הזהב והאיש הקמצן אשר סופר להם על ידי איזה ישראלי ואני החזרתי סיפור על “עלי־אבא”.

עיד הצעיר היה עיף ופרש לישון. נישארו לידי עיד הזקן ועואיד הצעיר. הימשכנו לעסוק בפוליטיקה ובשעה 21:00 היבעתי את רצוני לישון. להפתעתי גם שניהם היצטרפו. חשבתי כי זה ביגללי. מיסתבר שעיד הזקן האלמן נוהג יחד עם עואיד לישון במג’מע. מה ענינו של עואיד שהוא בעל משפחה שהוא ישן במג’מע לא נודע לי. ראיתי כי הוא ישן בשק שינה מן הסוג “מומיה” בצבע חום כמו זה שאיבדתי. כל מה שעשיתי בצורה דיסקרטית כדי ליראות אם שמי כתוב עליו לא היצלחתי. בלילה היה לי קר ביותר. עם אור בוקר שהיפציע היתעוררתי לקול שבירת זרדים על ידי עיד הזקן שהיה מדליק אש. כל הסביבה כוסתה ביכפור הניקרא “סקיע” כולל השמיכה ושק השינה. לאחר ארוחה שהוגשה על ידי כל אחד מן השלושה שארחו אותי, הם הלכו ונישארתי עם סלאמה הבדוי הצעיר הגוץ בעל סבר הפנים הנעים. שתי בנותיו של עיד הזקן ישבו לידינו. מצאתי כי פני הגדולה מושחתים. נאמר לי כי בקטנותה נפלה על האש. נישרפה וניכוותה בגופה ובפניה. הם פינו אותה לתל השומר בתל־אביב ובמשך שלושה חודשים עשו לה ניתוחים פלסטיים ובכך נמצאים פניה במצב פחות או יותר טיבעי.

יצאתי למוית טביק לאחר שעה של הליכה בואדי בתוך סלעים משחירים והיגעתי למפל ולידו עץ תומר בודד שהיכריז על מקום המים. הואדי שם צר ביותר והתומר השתול בתוכו מעורר רושם דוקא בהיותו מחוץ בין קירות הואדי. היתה שם זקנה שכיבסה צילמתיה מרחוק ובאתי לנסות ולדבר איתה. כל עוד רוחה בה אספה את הכביסה ומילאה את כלי המים. היבריכה את החמורים העמיסה וברחה. בעיניה בודאי הייתי לשד שהופיע לפתע פיתאום. הרועה שבאה להשקות את הצאן פגשה בה ושמעה משהו ממנה וגם היא אספה את העדר והיסתלקה כל עוד רוחה בה בעוד העדר רוצה לישתות ואינו מבין למה לא נותנים לו מים כיבכול יום?

ירדתי לאורך הואדי שהפך קניוני וצר ביותר בעוד המים יוצרים בריכות. בין פיתול לפיתול יש מפל קשה לירידה ובסוף יש תהום בלתי עבירה. החלטתי ליצפות על המפל הגדול מלמעלה ומצאתי עמדות מארב ליעלים. שוטטתי בכל פינה ומצאתי שמונה עמדות כאלו בכל פינה ובכל פיתול. כולן הגדה הדרומית של הואדי. בכמה עמדות היו מפוזרים המוני זנבות סיגריות שלא מיזמן עישנו אותן. זו עדות לכך שהבדוים עד היום צדים את היעלים למרות האיסור. עיד הזקן אמר לי כי הסיבה שהעמדות בצד זה ביגלל כוון הרוח. אני חושב שהגישה מצפון נוחה יותר ואפילו יש תנאים לעמדות מארב נוחים יותר הסיבה כפי הניראה אחרת הקשורה לדרכי הגישה של היעלים.

חזרתי על עקבי עד סוף המים עד התמר ומשכתי חזרה לאתר הקדום באזימוט שהערכתי כי יוביל אותי הישר אליו. בדרך פגשתי גידרות צאן מהתקופה הכלקוליתית שהן ערוכות בעיגול בקוטר של כעשרה מטרים וגובה הגדר כמטר אם בונים את הגדר מן האבנים שנפלו ונישארו במקום. בצד המערבי בתוך הגידרה סמוך לגדר, יש עיגול קטן בקוטר של מטר וחצי שכפי הניראה שימש כימקום לינה לרועים. את גידרות הצאן הללו ראיתי בהמוניהן באזור הזה בטיסה באוירון נוסעים קטן. ללמדך כי הקדמונים היתקיימו מגידול צאן.

בשעה 13:00 היגעתי הישר לארוחה לאחר הליכה של שעה בתוך ישימון שחום. זהו הפנפלין של סיני. אבנר גורן בא עם חיילת יפהפיה שגייס מן המחנה הצבאי איתו יצאנו חזרה למוית טביק. שם ירדנו חזרה אל המים והיגעתי איתם עד המפל הגדול שבו יש בריכה ענקית.

הדרך קשה ובהרבה מקומות נעזרתי באבנר. פשוט נהייתי זקן! זהו דבר שאתה חש בו באופן פיתאומי אם כי כשאני לא מיסתכל בראי נידמה לי שאני כבן עשרים. זו דרך המחשבה הרצונית והדמויים לא נישתנו מאז היותי צעיר. עד שלא מיתיחסים אליך כאל זקן אתה צעיר. ליקראת הערב היצטרפתי אל גיל שהלך לקבל מציאה מעואיד. זה הביא אותנו להד’בות ושם ניתבקשנו לעצור והוא הלך לאי שם והביא תיק עור ישן. בחזרה היבחננו בציורי סלע שאילמלא הסיור הארוך שלי בטביק היו הן אוביקט לשיטוט מיוחד. לערב הכינותי בגדים לישלושת אלה: – עיד עואיד ועיד ושלחתי אותם בידי גיל בימיוחד היו מכוונים לזקן לפי שנוצרה תהודה בינינו, והאיש פתוח ובעל מזג טוב וממנו למדתי הרבה דברים.

כך ניסתיים סיור קצר שבו למדתי הרבה. כיכלל אני סבור שכל יציאה לשטח יש בה ברכה והעשרה.