15–16.11.75
קוד יומן 5
בצוהורים יצאתי עם החצרן של צוק־דוד בשם “רלי” אל העילו שהוא המישור הגדול מצפון למרומי־סיני. אספנו יפרוקים יבשים כעצי הסקה לפועלים בבית־ספר שדה צוקי־דוד בשעה 30\15 היגעתי לשיח' מוחסין והיצבתי את עצמי לא הרחק מהמקעד. לא חכיתי הרבה ואחד מאנשי המקום בתום “נצאר איחסין” שהיה העומדה של אנשי המקום, בא והיציג את עצמו כשיח' המקום יחד עם סאלם עטוה איש חולני וצעיר יחסית שקידמו את פני והובילוני על חפצי למקעד השדה. אנשי המקום היו בני שבט אולאד־סעיד. האוהלים היו ניצבים בנחל צדדי לרגלי ג’בל בנאת. ערימות עצי הסקה היו מונחות בחזיתם. ישבנו ושתינו תה ועברנו את שלבי ההכרות. אספתי מהם פרטים אודות שיח' מוחסין.
בינתים הופיע איש צעיר בשום מחמור חסן פראג' ועוד כמה זקנים. עם חשכה אכלנו ג’רישה טעימה באופן יוצא מן הכלל. שביעות הרצון מן השילטון הישראלי היתבטאה בשיחה. בירמזים גילו לי כי השילטון המצרי היה רע.. עיד עטוה ההתנדב לכבר אותנו בג’רישה שאל אותי: “האם זה נכון כי היהודים זובחים ילד מוסלמי ומערבים את דמו בבצק על הלחם?”
דבר זה גרם לי לזעזוע לישמוע את עלילת הדם מפי הבדוים האלה שהם רחוקים ממגע פוליטי ודתי עם הארצות האירופאיות. הזעזוע הפך אצלי לרוגז עד שהחלטתי ללמד אותם פרק בעיקרי היהדות והציונות. אמרתי להם: “בן אדם חכם בודק תחילה את הדברים ולא ניתפש לסיפורי בדים!” היסברתי להם שבינינו לבין הנוצרים יש סיכסוך היסטורי על רקע דתי וכי הם מעלילים עלינו דברים כדי להשניא אותנו על עמים אחרים. היצגתי כעובדה את היחס ההומאני שלנו שמיתחייב מן הדת היהודית וכן את העובדה שהשחיטה שלנו נעשית ברחמים וכי אסור לנו לאכול בשר שיש בו דם. בין היושבים היה איברהים אל־עיאדי שאישר כי במצרים השחיטה היהודית היא הכשרה ביותר. והוספתי תוך טרוניה ואמרתי: “איך זה עולה על דעתכם שאנחנו היהודים נישחט ילד? הלא המצווה העיקרית אצלנו היא – לא תירצח!” שעה ארוכה נאמתי להם בנושא ההומאניות הישראלית. אם הישתכנעו זאת נדע במשך הזמן.
ליכנשהיתה השעה מאוחרת הלכו המבוגרים אל נשותיהם, ומעט צעירים ישבו לידי וציזבטנו. הם שאלו אותי אם גם לנו יש סיפורים על מסעי־שוד. סיפרתי להם את סיפור לוט ואברהם. בשעה 21/00 פרשו כולם ואני היכנסתי את עצמי לתוך שני שקי שינה. עיפתי מאוד. בלילה אחז אותי הקור שלא כרגיל כי לי יש תכונה שלפיה די לי בכיסוי מועט ואני מיצר חום מספיק. ואכן בישעת הבוקר, נח כפור על הארץ. עם עלות השמש בשעה 07/00 באו נצאר וסאלם וערכו אש. שתינו תה. יצאתי לאסוף צמחים ולגלות את מקורות המים של אנשי המקום. המים מצויים בנחל במקום שי בו צוק החוסם אותו. וסדק רחב עם תמילה בתוכו. לידו כמה עצי תמר. באותה שעה הגיעו בעלי התמרים והחלו ליגדוד אותם.
צילמתי הרבה והמשכתי ללכת בואדי כדי להגיע אל מקור המים הראשי. היגעתי אל מדרגה גבוהה שחסמה את הואדי ויצרה מפל הניקרא בפי הבדוים “סיד”. לרגליו היה גב גדול מלא חצץ. לדברי נצאר אלה הם מי הגשמים שנישארו עד הזמן הזה. נצאר זה הוא בעל אחות פרחאן מוסה אל־הדייב משבט אולאד סעיד בעל הבוסתאן היפה מואדי שריז. ג’בלי בנו החרש של פרחאן סעד איתנו בלילה ולן אצל דודתו באוהל.
עוד אני חוזר מבדיקת הגב הגדול, הופיע מולי בועז המדריך, שבא לקחת אותי לצוקי דוד בג’יפ. מאחר שמארחי הכינו לי את ארוחת הבוקר, לא יצאנו לדרך ליפני שאכלתי את הארוחה. השעה היתה 10/00.
את ארגז המזון הישארתי להם כמות שהוא כישהוא עשיר בכל מיני דברים שהם אוהבים. בזה סיפקתי את מצפוני ויחד עם זה לא רוששתי אותם.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.