הָיֹה הָיָה אֵי־פַּעַם עוֹשֶׂה מַסְּרֵקוֹת עָנִי; יוֹם אֶחָד אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “תְּנִי לִי כַּמָּה מָעוֹת קְטַנּוֹת, וַאֲנִי אֶקַּח אֶת מַסְרְקוֹתַי אֶל בֵּית הַקָּפֶה, וְאוּלַי אוּכַל לִמְכֹּר כַּמָּה מֵהֶם, וּלְהָבִיא הַבַּיְתָה אֶת מְחִירָם”.
בְּבוֹאוֹ אֶל בֵּית הַקָּפֶה יָשַׁב, וּבְעוֹדוֹ לוֹגֵם אֶת הַקָּפֶה שֶׁלּוֹ וּמְהַרְהֵר בְּמַצָּבוֹ הָרוֹפֵף, נִכְנְסוּ כַּמָּה סוֹחֲרִים וְהֵחֵלּוּ שׁוֹאֲלִים עַל עוֹשֶׂה מַסְרֵקוֹת. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִבְרֵיהֶם קָם עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת וְהִצִּיג בִּפְנֵיהֶם אֶת מַסְרֵקוֹתָיו; כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁסְחוֹרָתוֹ נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁמִּלְבַד שֶׁמָכַר אֶת כֻּלָּם, הֵם הִזְמִינוּ אֶצְלוֹ עוֹד אֶלֶף מַסְרֵקוֹת נוֹסָפִים.
שָׂמֵחַ בְּמַזָּלוֹ הַטּוֹב, הָלַךְ עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת הַבַּיְתָה וְתּוֹךְ כַּמָה חֳדָשִׁים הָיוּ אֶלֶף הַמַּסְרֵקוֹת מוּכָנִים לִמְסִירָה. הוּא הֵבִיא אוֹתָם אֶל הַסּוֹחֲרִים וְקִבֵּל אֶת מְחִירָם כְּפִי הַמוּסְכָּם, וְנוֹסַף לְכַךְ עוֹד קִבֵּל מַתָּנָה נָאָה.
עַתָּה לֹא הָיָה עוֹד עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת עָנִי; לְמַעֲשֶׂה הוּא הִתְעַשֵּׁר; וְהוּא הִצִּיעַ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁיַעַרְכוּ מַסָּע אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא בְּחֶדְגַ’אז.
“וַדַּאי שֶׁעָלֵינוּ לִנְסֹעַ לְשָׁם”, אָמְרָה הָאִשָּׁה, “אַךְ אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָקַחַת אֶת בִּתֵּנוּ אִתָּנוּ”.
“נַשְׁאִיר אוֹתָה אֵצֶל הַהוֹדְגָ’ה” אָמַר עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת, “הוּא אָדָם טוֹב”.
וְכַךְ סֻדָּר הַדָּבָר. הֵם הֵחֵלּוּ בְּהַכָנוֹת לַמַּסָּע הָאָרוֹךְ. שֶׁבּוֹ יִקְחוּ אִתָּם אַךְ אֶת בְּנָם הַצָּעִיר, וְאֶת הַבַּת הִשְׁאִירוּ בְּיָדָיו הַטּוֹבוֹת (כְּפִי שֶׁהֶאֱמִינוּ) שֶׁל הַהוֹדְגַ’ה.
קָרָה הַדָּבָר שֶׁהַהוֹדְגָ’ה, שֶׁבְּבֵיתוֹ הִשְׁאִירוּ עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת וְאִשְׁתּוֹ אֶת בִּתָּם, הָיָה מְקַנֵּא בְּהַצְלָחָתוֹ שֶׁל עוֹשֶׂה הַמַּסְרֵקוֹת, וּבַמִסְתָּרִים הָיָה שׁוֹאֵף לַעֲשֹׂת לוֹ רָעָה. עַתָּה הֶחְלִיט לְהָמִית אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁהוּפְקְדָה בְיָדָיו, אֶלָּא שֶׁרָצָה כִּי הַמָּוֶת יֵרָאֶה כְּאִילוּ בָּא בִּתְאוּנָה כָּל שֶׁהִיא. הָיָה זֶה נָהוּג בְּאוֹתָה הָאָרֶץ שֶׁכָּל אָדָם הָיָה הוֹלֵךְ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶל בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעִיר, וְהוּא חָשַׁב כִּי קַל יִהְיֶה לְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת הָאֵלֶּה וּלְהַטְבִּיעַ אוֹתָהּ שָׁם בַּחֲשָׁאִי.
בְּלֶכְתּוֹ אֶל בָּתֵי הַמֶּרְחְצָאוֹת, הוּא שָׂם כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת זָהָב בְכַף יָדָה שֶׁל בַּעֲלַת בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת כְּדֵי שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל הַנַּעֲרָה לָבֹא וּלְהִתְרַחֵץ שָׁם. לְפִיכָךְ הוֹפִיעָה בַּעֲלַת בָּתֵי הַמֶּרְחְצָאוֹת לְמָחֳרָתוֹ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַהוֹדְגַ’ה וְאָמְרָה אֶל הַנַּעֲרָה: "לָמָה לֹא תָּבֹאִי לְעִתִּים אֶל בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת?
“מִשּׁוּם שֶׁאֵין לִי מִי שֶׁיְלַוֶּה אוֹתִי”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.
“בֹּאִי אִתִּי, אֵיפוֹא, וַאֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ” אָמְרָה הָאִשָּׁה.
וְכַךְ הָלְכוּ שְׁתֵּיהֶן אֶל בָּתֵּי הַמֶּרְחְצָאוֹת; וְהָאִשָּׁה הִכְנִיסָה אֶת הַנַּעֲרָה אֶל הַמֶּרְחָץ שֶׁל הָאַוִּיר הַלּוֹהֵט וְ… קָרְאָה לַהוֹדְגַ’ה.
וּכְשֶׁרָאֲתָה הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה אֶת פְּנֵי הַהוֹדְגַ’ה הֵחֵלָּה לְהָבִין כִּי נָפְלָה כַּאן בַּפָּח, אֶלָא שֶׁלֹא נָפְלָה בְרוּחָה; אַדְרַבָּא, הִיא הֶחְלִיטָה שֶׁלֹא לְגַלּוֹת כָּל סִמָּנִים שֶׁל מְבוּכָה נַפְשִׁית וְהִיא פָרְשָׂה בִּשְׁלוֹמוֹ, שֶׁל הַהוֹדְגַ’ה וְאָמְרָה: “כַּמָּה אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁבָּאתָ, אַעֲזֹר לָהּ לַחֲפֹף אֶת רֹאשְׁךָ”; וְהִיא סִבְּנָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּמִדָּה כָּזוּ, עַד שֶׁכַּאֲשֶׁר גָמְרָה אֶת מְלַאכְתָּה לֹא הָיָה רֹאשׁוֹ נִרְאֶה בְּתוֹךְ הַקֶּצֶף. וְאָז הִיא לָקְחָה אֶת קַבְקַבֵי הָעֵץ הַכְּבֵדִים שֶׁלָהּ, וְקָשְׁרָה אוֹתָם יַחְדָיו בְּתוֹךְ מַגֶּבֶת וְהָלְמָה בָּהֶם אֶת הַהוֹדְגָ’ה לְלֹא רַחֲמִים עַד שֶׁלֹא יָכֹל הָיָה לְאַחַר מִכֵּן לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ מֵעָצְמָת הַכְּאֵבִים שֶׁל הַמַּהֲלוּמוֹת שֶׁסָפַג; וְהַנַּעֲרָה נִמְלְטָה בִּמְהֵרָה וְרָצָה כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ.
לְאַט לְאַט חָזַר הַהוֹדְגָ’ה אֶל הַכָּרָתוֹ. נִגֵּב אֶת הַסַּבּוֹן מֵרֹאשׁוֹ, הִתְלַבֵּשׁ וְחָזַר אַף הוּא הַבַּיְתָה. בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ יָמִים הָיָה עֲדַיִּן חָשׁ אֶת מַכְאוֹבֵי הָעֹנֶשׁ. וַאֲזַי, בְּתוֹרַת נְקָמָה. הוּא כָּתַב מִכְתָּב אֶל הוֹרֶיהָ וּבוֹ אָמַר כִּי הִיא בָּרְחָה מִבֵּיתוֹ, לְאַחַר שֶׁגָנְבָה מִמֶּנּוּ כֶסֶף.
כַּאֲשֶׁר1 קִבְּלוּ הַהוֹרִים בִּזְמַנּוֹ אֶת הַמִּכְתָּב, הֵם נִזְדַעְזְעוּ וְרָגְזוּ; וּמִיָּד אָמְרוּ לִבְנָם לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּכָל הַמְּהִירוּת, לָקַחַת אֶת הַבַּת הַסּוֹרֶרֶת אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָה וּלְהָמִית אוֹתָהּ, וּלְהָבִיא אֲלֵיהֶם חֲזָרָה אֶת בְּגָדֶיהָ הַמּוּכְתָּמִים בַּדָּם, כְּאוֹת כִּי מִלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ.
הָאָדָם הַצָּעִיר בָּא, תָּפַשׂ אֶת אֲחוֹתוֹ, וְהֵבִיאָהּ אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָה. מִכָּל מָקוֹם לֹא נְתַנּוֹ לִבּוֹ לְהָמִית אוֹתָה, אֶלָּא שֶׁהִנִיחַ לָהּ לָלֶכֶת לְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה וּכְדֵי לְהַרְאוֹת כִּי מִלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ, פָּצַע אֶת רַגְלוֹ וְהִכְתִּים בְּדָמוֹ אֶת בִּגְדֵי אֲחוֹתוֹ; וְלָקַח אוֹתָם אֶל הוֹרָיו.
וּלְאַחַר שֶׁהָאָח נָטַשׁ אוֹתָהּ יָצְאָה הַנַּעֲרָה לַכִּוּוּן הַהָפוּךְ לִנְדֹד בֵּין הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים וְהַגֵּאָיוֹת, עַד שֶׁהִגִיעָה לְמַעְיָן שֶׁל מַיִּם חַיִּים. בְּעוֹד הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת לָנוּחַ רָאֲתָה אֶת הַפַּאדִישָׁה שֶׁל אוֹתָה הָאָרֶץ יוֹצֵא לָצוּד צַיִּד בְּחֶבְרַת הַוֶּזִיר, בִּגְלַל שֶׁפָּחֲדה מִפְּנֵיהֶם, הִיא טִפְּסָה עַל עֵץ וְהִסְתַּתְּרָה בֵּין עֲנָפָיו.
וּשְׁנֵי הַצַּיָּדִים הִגִּיעוּ לַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהַפַּאדִישָׁה אָמַר לָאַחֵר; “הַוֶּזִיר, בִּרְצוֹנִי לַעֲרֹךְ כַּאן אֶת תְּפִילַת הָאַבְּדֶסְט, וְלֹאמַר כַּמָּה זִמְרֵי תְּפִילָה אֲחֵרִים”. וְכַאֲשֶׁר הֵרִים הַפַּאדִישַׁאה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת הַנַּעֲרָה עַל הָעֵץ, נִרְאֲתָה בְּעֵינָיו כֹּה יָפָה כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם. לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת תְּפִלּוֹתָיו אָמַר אֶל הַוֶּזִיר: “כְּבָר גָלַלְתִּי אֶת הָאֶבֶן מִפִּי בְּאֵרִי!” וּבְהֲרִימוֹ אֶת עֵינָיו אֶל הַנַּעֲרָה שָׁאַל אוֹתָה; “הַאִם הִנֵּךְ רוּחַ רְפָאִים אוֹ שֵׁד מִשַּׁחַת?”
“לֹא רוּחַ רְפָאִים וְלֹא שֵׁד מִשַּׁחַת אֶלָא בַּת עָפָר וָאֵפֶר כָּמוֹךְ עַצְמְךָ”. הָיְתָה תְּשׁוּבָתָה.
וְהַפַּאדִישַׁאה בִּקֵּשׁ אוֹתָה לָרֶדֶת מִן הָעֵץ; וְאֶת זֹאת הִיא עָשְׂתָה, וְהֵם חָזְרוּ אֶל הָאַרְמוֹן יַחְדָּיו, וְשָׁם, לְאַחַר חַגִיגוֹת וּשְׂמָחוֹת בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת הֵם הָיוּ לְבַּעַל וְאִשָּׁה.
יוֹם אֶחָד הִיא סִפְּרָה לַפַּאדִישַׁאה עַל כָּל קוֹרוֹת חַיֶּיהָ, וּבְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת גַם אָמְרָה לוֹ כַּמָּה הִיא מִתְגַעֲגַעַת לִרְאוֹת אֶת הוֹרֶיהָ וְאֶת אָחִיהָ. הַפַּאדִישַׁאה הֵבִין אֶת תְּשׁוּקַת לִבָּה וְצִוָּה לַעֲשֹׂת הֲכָנוֹת לְמַסָּעָהּ. הוּא שָׁלַח אִתָּה אֶת הַוֶּזִיר וְנָתַן לוֹ אֶת הַהוֹרָאוֹת לְהָבִיא אֶת הוֹרֶיהָ שֶׁל הַשֻׂלְטַאנַה, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנָם לָבֹא. וּבְיוֹם מְסוּיָם יָצְאָה הַשֻּׂלְטַאנַה לַדֶּרֶךְ בְּלִוְיַת הַוֶּזִיר וְחֵיל מִשְׁמָר כָּבֵד.
לְאַחַר שֶׁנָסְעוּ כַּמָּה יָמִים הִגִּיעוּ לְרַגְלֵי גִבְעָה, וְהֶחְלִיטוּ לְהָקִים שָׁם אֶת אָהֳלֵיהֶם. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִכְנַס הַוֶּזִיר לְאֹהֶל הַשֻּׂלְטַאנַה וְאָמַר: "אַתְּ שַׁיֶּכֶת
לִי כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ שַׁיֶּכֶת לַפַּאדִישַׁאה, מִשּׁוּם שֶׁשְׁנֵינוּ מָצָאנוּ אוֹתֵךְ2. מִכִּיוָן3 שֶׁנִשֵּׂאת לַפַּאדִישַׁאה וְלֹא לִי, עָלַי לַהֲרֹג אוֹתֵךְ4".
הַשֻׂלְטַאנַה הַמִּסְכֵּנָה הִתְחַנְנָה לְפָנָיו שֶׁבְּטֶרֶם יוֹצִיא אוֹתָה לַהוֹרֵג, שֶׁיַרְשֶׁה לָה לַעֲרֹךְ תְּפִילוֹתֶיהָ לְכַּמָּה רְגָעִים. הוּא נָתַן לָה אֶת הָרְשׁוּת הַמְּבֻקֶּשֶׁת; אֲבָל, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת בְּרִיחָתָה, קָשַׁר חֶבֶל אֶל מָתְנֶיהָ. בִהְיוֹתָה קְשׁוּרָה נִכְנְסָה לְחֶלְקוֹ הָאַחֵר שֶׁל הָאֹהֶל, וְשָׁם, בְּעֶזְרַת הַהַשְׁגָחָה הָעֶלְיוֹנָה, הִצְלִיחָה לְשַׁחְרֵר אֶת גוּפָה וּלְהִמָּלֵט.
בֵּינָתַיִּם עָיַף הַוֶּזִיר מֵהַמְתֵּן לָאִשָּׁה, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתָה. מַה גָדוֹל הָיָה תִּמְהוֹנוֹ כְּשֶׁמָצָא אֶת הַחֶבֶל קָשׁוּר אֶל אֶבֶן, וְשׁוּם עִקְבוֹת שֶׁל הַשֻׂלְטַאנַה. הוּא הֵעִיר אֶת חַיָּלָיו מִשְׁנָתָם, וְסִפֵּר בִפְנֵיהֶם סִפּוּר כְּזָבִים, כֵיצַד רָצְתָה הַשֻׂלְטַאנַה לִרְצֹחַ אוֹתוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן נִמְלְטָה. הוּחְלָט לְקַפֵּל אֶת הָאָהֳלִים וְלַחֲזֹר לְאַרְצָם.
הַשֻׂלְטַאנַה שֶׁנִמְלְטָה אָצָה לְכִיוּן בֵּית הוֹרֶיהָ. בְּדַרְכָּה פָּגְשָׁה בְּרוֹעֶה וּבִקְשָׁה אוֹתוֹ לְהַשְׁאִיל לָה חֲלִיפַת בִּגְדֵי גְבָרִים כְּתַּחֲלִיף עֲבוּר בְּגָדֶיהָ הַיְּקָרִים. הָרוֹעֶה לֹא הִתְנַגֵּד לַעֲשׂוֹת חֲלִיפִין כֹּה טוֹבִים. בְּעוֹדָה מְחֻפֶּשֶׁת כְּנַעַר צָעִיר, נִכְנְסָה הַשֻׂלְטַאנַה לְחָנוּת שֶׁבָּה עוֹשִׂים וּמוֹכְרִים חַלְוַוה, וּבִקְשָׁה לְקַבֵּל תַּפְקִיד שֶׁל עוֹזֵר. הַמִּשְׂרָה הַזּוּ נִתְנָה לָה וְעַד מְהֵרָה נָפֹצוּ הַיְּדִיעוֹת, כִּי יֵשׁ בְּחָנוּת הַחַלְוָוה עוֹזֵר נֶחְמָד, הַמַּצְלִיחַ מְאֹד בְּתַּעֲשִׂיַּת הַמַּמְתַּקִים.
בְּאוֹתוֹ זְמַן פָּרַשׂ אָבִיהָ שֶׁל הַשֻׂלְטַאנַה מִמְלַאכְתּוֹ כְעוֹשֶׂה מַסְרֵקוֹת וּפָתַח בֵּית קָפֶה. הוּא הָיָה בֵין אֵלֶה שֶׁהָיוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְבַקְּרִים בְּחָנוּת הַחַלְוָוה כְּדֵי לִרְאֹת אֶת הָעוֹזֵר הֶחָדָשׁ הַמְּפֻרְסָם. עוֹשָׂה הַחַלְוָוה הַמְחֻפֶּשֶׂת הִכִּירָה מִיַּד אֶת אָבִיהָ, וְאֵין כָּל פֶּלֶא שֶׁהוּא לֹא הִכִּיר אֶת בִּתּוֹ.
עַתָּה נַחֲזֹר אֶל הַפַּאדִישַׁאה. מֵאָז חָזַר הַוֶזִיר עִם הַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן הַכּוֹזֵב שֶׁלוֹ, לֹא יָדַע הַפַּאדִישַׁאה מָנוֹחַ. הוּא הָיָה תָּמִיד רוֹטֵן עַל אָבְדָן אִשְׁתּוֹ, וְהָיָה נֶאֱנַח וְנֶאֱנָק וּבוֹכֶה. “אֲנִי רוֹצֶה אֶת אִשְׁתִּי, וֶזִיר”, הוּא אָמַר יוֹם אֶחָד, עָלַי לְחַפֵּשׂ אוֹתָה אוֹ טוֹב לִי הַמָּוֶת". הַוֶזִיר מָחָה5 לַשָּׁוְא. הַפַּאדִישַׁאה לָקַח אֶת הַוֶּזִיר אִתּוֹ, יָצָא אֶת הָאַרְמוֹן, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֻׂלְטַאנַה.
לְאַחַר נְדוּדִים מְמֻשָּׁכִים הִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיְתָה מְצוּיָה לְמַעֲשֶׂה, וּמִכִּיוָן שֶׁהָיוּ רְעֵבִים, חִפְּשׂוּ אֵיזוֹ אַכְסַנְיָה. אָמְרוּ לָהֶם כִּי אֵין אַכְסַנְיָה בַּמָּקוֹם; לְעוּמַת זֹאת יֶשְׁנָה כַּאן חָנוּת, שֶׁאָדָם צָעִיר עוֹשֶׂה בּוֹ אֶת הַחַלְוָוה הַטְעִימָה בְּיוֹתֵר.
הַפַּאדִישַׁאה וְהַוֶזִיר הֶחְלִיטוּ לְבַקֵּר בֶּחָנוּת הַמְהֻלֶּלֶת, וְהִפְנוּ פַּעֲמֵיהֶם אֵלֶיהָ. מִיַּד עִם כְּנִיסָתָם לֶחָנוּת הִכּירָה הַשֻׂלְטַאנַה אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶלָא שֶׁהֵם לֹא הִצְלִיחוּ לְהַכִּיר אוֹתָה בְּתִלְבָּשְׁתָּה הַנָּאָה כְּזַבָּן צָעִיר.
“יְדִידִי הַצָּעִיר”, אָמַר הַפַּאדִישַׁאה, “הָבָה נִטְעַם מִן הַחַלְוָוה שֶׁלְךָ”.
“אִם יוֹאִיל אֲדוֹנִי לְהִשָּׁאֵר כַּאן הַלַּיְלָה”, אָמַר הַזַּבָּן הַצָּעִיר, “אֲעֲשֶׂה חַלְוָוה מְיוּחֶדֶת עֲבוּרְךָ, וּמִלְבַד זֹאת אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר נָדִיר בְּיוֹתֵר”.
בִּהְיוֹת וְלִבּוֹ נִמְשַׁךּ, מִבְלִי לָדַעַת לָמָה, אֶל הַזַבָּן הַצָּעִיר, הִסְכִּים הַפַּאדִישַׁאה לְהִשָׁאֵר, וְלִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר יֵשׁ עִם הַנַּעַר הַנָאֶה הַזֶּה לְסַפֵּר לוֹ.
נֶעֶרַךְ “נֶשֶׁף שֶׁל חַלְוָוה” בָּעִיר, וְעוֹשֶׂה הַחַלְוָוה הַצָּעִיר וְהַנָּבוֹן נִתְבַּקֵשׁ לָבוֹא וּלְהָכִין אֶת הָעוּגוֹת לַחֲגִיגָה הַזֹּאת.
“הָיִיתִי בְּרָצוֹן עוֹשֶׂה אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹרְחִים” הָיְתָה תְּשׁוּבַת עוֹשֶׂה־הַחַלְוָה לָהַזְמָנָה. הַמִּשְׁלַחַת חָזְרָה שׁוּב הַפַּעַם בְּמַטָּרָה שֶׁלֹא לְקַבֵּל עוֹד כָּל תְּשׁוּבָה שְׁלִילִית. “הָבִיא אֶת אוֹרְחֶיךָ אִתְּךָ” הֵם אָמְרוּ, “וַאֲנַחְנוּ נִשְׂמַח לְהַקְצוֹת לָהֶם מְקוֹמוֹת שֶׁל כָּבוֹד”.
וְכַךְ סֻדַּר הַדָּבָר שֶׁבְּאוֹתוֹ עֶרֶב יוֹפִיעוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל נֶשֶׁף הַחַלְוָה. הַמְּקוֹמוֹת נִקְבְעוּ עֲבוּרָם, וּלְפִי שָׁעָה נֶעֱלָם עוֹשֶׂה הַחַלְוָה בַּמִטְבָּח לְהַכָנַת הָעוּגוֹת.
כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן הִיא הוֹפִיעָה שׁוּב עִם צַלַּחוֹת וּמַאנְגַאל בְּיָדֶיהָ, וְעָבְרָה בֵין הָאוֹרְחִים, שֶׁבֵּינֵיהֶם הִיא הִכִּירָה מִלְבַד אֶת הַפַּאדִישָׁה וְאֶת הַוֶּזִיר, גַּם אֶת אָבִיהָ, אָחִיהָ וְהַהוֹדְגָ’ה.
שָׁעָה שֶׁהָיְתָה מְחַלֶּקֶת אֶת מָנוֹת הַחַלְוָה הִיא אָמְרָה; “בִּהְיוֹת וְאָנוּ נִמְצָאִים כַּאן לְמַטְרַת בִּדּוּר, הָבָה יְסַפֵּר כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ סִפּוּר קָטָן מֵחַיֵי עַצְמוֹ”, הֲשִׂיחוֹת הֵחֵלּוּ, וְזִכְרוֹנוֹת אִישִׁיים רַבִּים צָפוּ וְעָלוּ בַּסִפּוּרִים בִּפְנֵי הַנּוֹכָחִים. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל עוֹשֶׂה הַחַלְוָה, הוּא הִתְנָה תְּנָאי קוֹדֶם לָכֵן שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵצֵא מִן הַחֶדֶר כָּל עוֹד לֹא סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ “אִם מִי שֶׁהוּא מִכֶּם צָרִיךְ לָלֶכֶת, הָבָה יַעֲשֶׂה זֹאת מִיַד”.
“סַפֵּר סִפּוּרְךָ”, אָמְרוּ הַנּוֹכָחִים; “אַף אֶחָד לֹא יָקוּם מִמְּקוֹמוֹ!”
בְּשִׁבְתָּהּ לְיַד הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה הֵחֵלָה סִפּוּרָה עַל בִּקוּרָה בְּבָתֵי הַמֶּרְחְצָאוֹת. אָכֵן הַהוֹדְגַ’ה אָמַר כִּי הוּא חָשׁ שֶׁלֹא בְּטוֹב, וּבִקֵּשׁ לָצֵאת וְלִשְׁאֹף אֲוִּיר צַח “שֵׁב בִּמְקוֹמְךָ!” צִוָּה מְסַפֵּר הַסִּפּוּר בִּנְהִימָה שֶׁל זַעַם. לְאַחַר מִכֵּן הִיא הִמְשִׁיכָה בְּתֵּאוּר הִתְנַהֲגוּתוֹ הָאַכְזָרִית שֶׁל הַוֶּזִיר.
בְּעוֹד הָיָה הַפַּאדִישַׁאה מַקְּשִׁיב לַסִּפּוּר אָחוּז בְּחַבְלֵי קֶסֶם, כְּשֶׁעֵינָיו מְלֵאוֹת דְמָעוֹת, כִּי הוּא, כַּוֶזִיר וְכַהוֹדְגַ’ה וּכְאָבִיהָ וְאָחִיהָ, כֻּלָּם הֵבִינוּ אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר; וּבְסַיְּמוֹ אֶת הַרְצָאַת סִפּוּרוֹ אָמַר הַמְּסַפֵּר; “דְעוּ לָכֶם, שׁוֹמְעַי הַנִּכְבָּדִים, שֶׁהַוֶּזִיר הַזֶּה וְהַהוֹדְגָ’ה שֶׁהָיוּ אוֹיְבַי, נִמְצָאִים הַלַּיְלָה כַּאן בַּנֶּשֶׁף הַזֶּה, וְכֵן נִמְצָאִים כַּאן אָבִי וְאָחִי וּבַעֲלִי הַפַּאדִישַׁאה”.
וְבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִיא אָצָה אֶל בַּעֲלָהּ, אֲשֶׁר חִבֵּק אוֹתָה בִּזְרוֹעוֹתָיו בִּדְמָעוֹת שֶׁל גִיל.
לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר הִזְמִין הַפַּאדִישַׁאה אֶת הַוֶזִיר וְאֶת הַהוֹדְגָ’ה לְהִתְיַצֵּב בְּפָנָיו וְהוּא שָׁאַל אוֹתָם מַה הֵם מַעְדִיפִים אַרְבָּעִים פְּרָדִים אוֹ אַרְבָּעִים סַכִּינִים. הֵם הֵשִׁיבוּ: “אַרְבָּעִים סַכִּינִים לְאוֹיבֵנוּ, לָנוּ – אַרְבָּעִים פְּרָדִים”.
וְכִתְּגוּבָה עַל כַּךְ הֵם נִקְשְּׁרוּ לְאַרְבָּעִים פְּרָדִים רָצִים בָּהָר וּבַגָּאי6, עַד שֶׁנִתְפָּרְקוּ אֲבָרֵיהֶם, וְזֶה הָיָה סוֹפָם.
וּלְאַחַר שְׁהִיָּה מְאוּשֶׁרֶת בְּבֵית הוֹרֶיהָ וְאָחִיהָ, חָזְרוּ הַשֻׂלְטַנָה וּבַעֲלָה אֶל אַרְמוֹנָם, כְּדֵי לְהַתְחִיל שָׁם מֵחָדָשׁ אֶת חַיֵּיהֶם לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁל עִנּוּיִים וּפֵרוּד אַכְזָרִי זֶה מִזּוֹ.
באור המלים התרכיות המופיעות בספר
אַנְקָה – צפור אגדות
גַ’אמִי – מסגד לתפילה
הוֹדגַ’ה – מורה, כותב מכתבים
וֶזִיר – ראש הממשלה
חַלְוָוה – מאכל מתוק עשוי משומשמין טחונים מבושלים בסוכר
לַאלַה – יועץ חצר המלכות
לוּקְמֶה – מאכל תורכי מתוק
סוּפְטַא – מלומד בעניני דת
פַּאדִישַׁה – מלך
פְּיַאסְטֶר – מטבע כסף
צִ’יבּוּק – מקטרת בעלת קנה ארוך
קִיסְמֶט – גורל
שֻׂלְטַאן – מלך
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.