תה רענן, ריחני ויפה־גוון, חלט פּרץ בעצמו ומזג לנו, לי ולנוֹמבּרג ולדינזוֹן, כאשר ביקרתיו במעונו בווארשה, באביב תרס״א (ודאי תה פּוֹפּוֹב היה זה ולא תה ויסוֹצקי, שכן – עם אחד־העם לא היה לבו שלם, כידוע).
פרחי הסופרים המתחילים, בעברית ובאידיש, עולי־הימים הללו, הרעבים למחצה והבלתי־לבושים כהוגן, אשר התלקטו ובאו מאוקריינה ומרוסיה הלבנה וכו׳, נמשכו אל מעון פּרץ זה, כפרפרי לילה אל האור. והוא, י. ל. פּרץ בן־החמישים, שופע היה חמימות וליבוב. עלם־חמד, כנראה, היה בנעוריו, ולא לחינם ביקשה אז ממנו נערה אחת בזאמושץ עיר־מולדתו לפי המסופר בזכרונותיו: ״לאָמיר זיך ליבּ האבּן, לייבוּשל!..״
קרא את כתבי היד־שלנו, קרא בהתעניינות, העיר מה שהעיר, לשבט או לחסד, אבל למצבנו החמרי, כיצד ומהיכן אנו חיים כאן, בבירה פולנית זרה זו, לא חקר ולא דרש, ודבר זה דוקא היה נהיר לנו ועודד את רוחנו. לא כאחרים, שנהגו להזהיר ולהטיף מוסר: “על הכתיבה בלבד לא תוכל לחיות. עליך ללמוד מקצוע ולדאוג לתכלית!”
זמן רב נראה לנו פּרץ כאנטיפּוד לסופר הסובל מיסודו של בּרנר – ולא לחיוב. עם כל הוקרתנו את כשרונו הגדול, ראינו בו את הבעל בעמיו, ה“מסודר”, הנהנה מנוֹחיוּתם של חיי יום יום ודי לו בכך. ברם, עכשיו, כשאני סוקר את דרך חייו (לפי ספרו החשוב של נחמן מייזל), ברי לי שטעינו הרבה. האלים אהבוהו, אבל גם המרו לו… הנישואין הראשונים, הבלתי מוצלחים, הגירושין, דאגות פרנסה בין משרה למשרה. בכמה מאיגרותיו לדינזון נאמן־ביתו ואיש־סודו הוא מתנה צרות רבות ורעות, לרבות דברים כמוסים, אינטימיים ביותר, שאין מגלים אלא לצנועים (ומי לנו צנוע יותר מדינזון?!). הרי שתחת ה“פּלרינה” המפורסמת שלו נשא סבל לא מעט אף הוא!
זעיר־בורגני? ביקש לחיות בשלוה וליהנות מחיי יום יום? אבל “פיליסטר” זה עצמו הכנים ראשו לתוך התנועה המהפכנית היהודית, כתב בשבילה, נאם באסיפותיה הבלתי ליגליות, הסתכן וסוף־סוף גם נלקח לבית־האסורים, ל“ציטדל”, ששם היה כלוא כשלושה חדשים. הבו גודל לו!
כיום, אחרי שנים הרבה, אחרי כל תמורות העתים ו“גלגולי הניגונים” אין אנו נזקקים לאידיאולוגיה שלו, אלא לשירתו בלבד, וזו, רבת הזוהר והחזון (בירח מאי נולד פּרץ), מעוררת אהבה אליו. וכל אימת שאנו חוזרים אליה, מהדהדת בלבנו בקשת הנערה הזאמושצית מלפני שמונים שנה: “לאָמיר זיך ליב האָבן, לייבושל!..”
[“כל כתבי ג. שופמן”, כרך רביעי]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.