נולד בעיירה ילניבה, פלך סובאלק, ל' סיון תרמ“ס(1889), לאביו הרב בן־ציון שמעון רבה של הקהילה ולאמו שרה רייזל לבית אליהסון. למד תורה מפי אביו, עד לפטירתו בכסליו תר”ס, ואחר כך למד ב“חדר”. כעבור שנה עבר לחסותו של אחיו הגדול צבי דב, אשר לימדהו תלמוד, תנ“ך והלשון העברית. בהיותו כבן 12 עבר לעיר סובאלק הסמוכה, מקום שם למד ב”תלמוד תורה“, שהלימוד העיקרי בו היה תלמוד על כל מפרשיו, אך ניתן בו מקום גם לתנ”ך, עברית ורוסית, עד שהגיע למחלקה העליונה, היא ה“ישיבה”, בהנהלת ראשה ר' צבי לוריא. בישיבה היה פעיל בחוג של בחורים דבקים בציונות, אשר החזיקו מעמד נגד תעמולתן של מפלגות אחרות ברחוב היהודי, שהדיה הגיעו עד שערי ה“ישיבה”, והם היו ממייסדי אגודת “צעירי ציון” בעירם. בצאתו את הישיבה נשאר עוד זמן מה בסובאלק, השתלם בשפה הרוסית ונתן שיעורים פרטיים בעברית ותנ“ך, וזמן קצר עבד כעוזר בבית־מסחר. משם עבר לעיירת מולדתו, בה עשה כשנתיים כמורה לעברית ותנ”ך לילדים, ואחר כך כמורה בעיר קלם שבליטא, שלשלם עברה אמו עם כל בני המשפחה. כאן היה פעיל במפלגה הציונית של הצעירים.

המהפכה הרוסית בשנת 1905 והפרעות שפרצו בעקבותיה הפנו את מחשבתו לעליה לארץ־ישראל. ובהגיע לידו הקול־קורא הידוע של יוסף ויתקין – באה ההכרעה. בכסליו תרס"ט עלה לארץ. (אמו וכל יתר בני המשפחה נסעו לאמריקה).

עבד בכרם, ביקב ובפרדס, בבאר־יעקב ובראשון־לציון. ככל העולים בעת ההיא טעם אף הוא את טעם הקדחת וחוסר העבודה. עבד למעלה משנה בבית־החרושת לשמן וסבון “עתיד”, אשר בין לוד ובו־שמן, ואחר כך קרוב לשנתיים בעבודת יער הרצל בחולדה. באביב תרע“ב עבר לראשון־לציון, וכעבור כמה חדשים עבר לרחובות, בה שמר עם “השומר” ועבד בכרמים ובפרדסים. בהיותו בשמירה השתתף במאורע ההתנגשות עם ערבי הכפר זרנוגה, על גבולה המערבי של אדמת רחובות, בי”ח בתמוז תרע“ג, שבתוצאותיה עזבו “השומר” ורבים מן הפועלים את רחובות בערב ראש השנה תרע”ד, וגם הוא היה בין העוזבים.

להצעת ועד פועלי יהודה ארגן א. מ. קולר יחד עם כמה מחבריו קבוצת פועלים לגן שמואל, לחדשה ולבנותה. ובסתיו תרע“ד עלו לשם. כאן סבלו מקדחת וקדחת צהובה, תנאים קשים ושכנים מציקים, ובשנה הראשונה ניספו מספר חברים ממחלות ואסונות. ותקופת מלחמת העולם הראשונה עשתה את שלה. רבים לא עצרו כוח ועזבו ואחרים באו במקומם. הוא נשאר במקום היחידי מהראשונים. עד שנקרא באביב תרפ”א לעבודת המרכז של הסתדרות הפועלים החקלאים בועידתה בחנוכה תרפ"א.

בסיון תרע“ה נשא לאשה את חנה בת אליעזר ורחל קנטורוביץ, משומיאץ פלך מוהילב, שהיתה פועלת בחדרה ועברה לגן־שמואל. כאן נולד להם בא' אייר תרע”ו בנם בכורם בן־ציון, הוא הילד הראשון שנולד בקבוצה.

כשנוסדה הסתדרות פועלי שומרון (תרע"ו) נבחר לועד המרכזי שלה ביחד עם דוד רמז ונחום סנה. ומאז היה פעיל בעניני הפועלים בשומרון, בתנאים הקשים של ימי המלחמה. אחרי המלחמה השתתף ביסוד “אחדות העבודה” ואחר כך ציר בועידת היסוד של הסתדרות העובדים הכללית והסתדרות הפועלים החקלאים (חיפה חנוכה תרפ"א). שבע שנים פעל במרכז החקלאי, בתל־אביב ובירושלים. בסופה של שנת תרפ“א וראשית תרפ”ב עמד מקרוב לפעולת ההתישבות הגדולה בעמק־יזרעאל ואחר כך – בכל מפעלי ההתישבות של העובדים, כל השנים שעבד במרכז החקלאי, ערך את ספרי הדין וחשבון לועידת הסתדרות הפועלים החקלאים (ועידה ב' – שבט תרפ“ג, ועידה ג' – חורף תרפ”ד, ועידה ד' – ניסן תרצ"א). בפרק זמן זה ערך גם חוברות של סקירות והערכות (מטעם המרכז החקלאי) לקראת הקונגרסים הציוניים. במועצת ההסתדרות הי“ט, תרפ”ח, נבחר למזכירות ועדת הבקורת המרכזית בהסתדרות, שעל יסודה הוחלט באותה מועצה, והוא היה פעיל בארגונה והקמתה.

באב תרפ“ט נסע לאמריקה בשליחות “יכין” וארגן שם חברים להתנחלות במושבי־מטעים על אדמת הקרן־הקיימת, שיוכנו ויעובדו עד ליבול על ידי “יכין”. בסיון תר”ץ חזר לארץ ולעבודתו במרכז החקלאי. כעבור חדשיים קרה לו ולמשפחתו האסון הגדול במות בנו בכורו בן־ציון, בן 14, בדמי עלומיו. אז עבר עם משפחתו לקבוצת גבע. בסתיו תרצ"ב נסע שנית בשליחות “יכין” לאמריקה, לשם ארגון קבוצות נוספות להתישבות בעמק־חפר שהוחל אז בישובו. ארגן קבוצות חירות ב' וחירות ג' ומפעלי נטיעה פרטיים בעבודת “יכין”.

בספטמבר 1933 חזר לארץ ולביתו בגבע.

בסוף תרצ“ו נדרש מטעם המרכז החקלאי להכין את ספר ההסתדרות החקלאית לקראת הועידה החקלאית החמישית. לועידה שהתקיימה בינואר 1939 הוגש ספר בן 384 עמוד, שתכנו סקירה מקיפה על ההסת' החקלאית, קורותיה יצירתה וכל שהתרחש בה מאז ועידתה הקודמת בתרצ”א. מניסן תש“ב ואילך ערך והוציא לאור מטעם גוש חרוד חוברות “בעמק” (עד תש"ו הופיעו 20 חוברות), כלי־ביטוי לישוב החקלאי באזורי חרוד ובית־שאן, 23 נקודות במספר, וכן את החוברות “חג ומועד” וה”אמנות בחיינו".

מספטמבר 1944 ערך את “ניב הקבוצה” עד שנפסק בסתיו 1945. ומאביב 1945 פעל עם ש. יבנאלי בהכנתם לדפוס של כתבי ב. כצנלסון.

בשנת תש“ד, תש”ה ותש"ו כתב לשנתון “דבר” סקירות מקיפות על ההתישבות והחקלאות בשנים אלו.

מאביב תש“ה הוא פעיל במזכירות ועדת הבקורת המרכזית, שאליה נבחר במועצת נ”ד, אדר תש"ה.

– א. מ. קולר