© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

שמירת עתונים מימים עברו, אינה ענין לבעלי-עתון בלבד. צעקת מעשים תוך כדי היעשותם, התגובה היום-יומית עליהם, ערכן רב עד-אין-שיעור להיסטורין של העתיד. מה יהיה ערכו של קומפליקט שלם של “דבר” או “הארץ” 1929, בשנת 1999?

אין אנחנו יודעים מתן-שכרם ההיסטורי של ידיעות, מאמרים, מודעות. עם חלוף הזמנים, ישתנו כמה ערכים, ואיזו רשימה בקרן-זוית, שכותבהּ בשעתה בז לה בלבו, והקוראים סקרו אותה סקירה חטופה, אפשר תתעלה להיות תעודה יקרה.

נניח שהיה עתון בירושלים בשנת 1 לספירת האומות; ובפנה צנועה בעתון זה, היתה מודעה קטנה, לאמר: “אגודת הנגרים בנצרת מברכת את חברה יוסף ורעיתו מרים להולדת בנם ישו. יזכו לגדלו למצוות, לחופה ולמעשים טובים”. מה היו תיאולוגים נוצרים נותנים לכם בעד קטע-עתון כזה? אין אנחנו יודעים מי ומה נולד בתוכנו כיום. – מה היו בעינינו שני עתונים, אחד של קנאי ירושלים ואחד של האופוזיציה של רבי יוחנן בן זכאי?

חייב ההיסטורין בהקשבה לכל הצדדים, כל הזרמים, בסיכום כל הפרטים של מאורעות התקופה הנחקרת על ידו. מה תעודות תיטבנה לו מעתונים שוטפים? והיום בארץ נעשים מעשים גדולים, נפעלות פעולות קדחתניות, סוערים כוחות וזרמים וכתי-כתות ומחלוקות. אף ישנן נביטות חבויות ואטיות, אשר אחריתן מי יראה מראש? –

האם לא שכל פשוט הוא שנהיה קצת אחראים בפני הדורות הבאים, ונשמור בשבילם, לא אוסף מקרי, או ליקוט מבורר (מה נבור, אם אין אנו יודעים את החשוב בחשבון אחרון?), כי אם מספר הגון – נאמר 100 – קומפּלקטים שלמים ומלאים של כל עתון מובהק היוצא בארץ?

הקושי שבשמירת עתונים כפול הוא.

ראשית, ישנה שאלת השימור. על פּי רוב, נייר-העתונים אינו משובח, והוא מצהיב ומתפורר לאחר חדשים מועטים. ואפילו נייר טוב, סופו כליה, אם אין תנאים מיוחדים לשמירתו: איורור וחיטוי, החזקתו במקום מוגן בפני רמשים, מחוסן מאש, נקי מאבק, לא יבש יותר מדי ולא טחוב יותר מדי: מדע שלם הוא, שבתי-נכאת וספריות גדולות טורחות בו.

שאלה שניה היא תפישת-המקום. נסו לשמור על העתון היומי החביב עליכם, במשך שבועות אחדים בלבד. תראו כיצד הבית מתמלא מהם, כל הארונות והארגזים עוברים על גדותיהם, ואין נחת. עתה צאו וחשבו על שמירת קומפּליקטים יום-יום, שבוע-שבוע, במשך שנים רבות.

העתונות העברית הולכת ומתרחבת, וצרים לה מעונותיה גם בלאו-הכי. איפה תמצא את החדרים, והנוחיות, והתנאים, והכספים, ואנשי-המדע לימודי-השימור? לא עתון בודד יפתור את השאלה באמצעיו הפרטיים.

לאשרנו, לא יחידים אנו במערכה זו. ישנן ארצות עשירות משלנו, אף יותר מפותח אצלן חוש-השמירה לנכסים היסטוריים.

ביחוד שמו לבם לכך ראשי הספריה העירונית בניו-יורק. שם מצוקת-המקום היא שאלת-השאלות. אבל מה צמצום יעלה בידם בסידור-האצטבאות, בעת שעתון של יום אחד בלבד, הוא כרך ענקי? אחרי רוב נסיונות המציאו מין צילום מוקטן, הדומה לסרטי הקינמה. בסרט מצולם כזה, תופס “ניו-יורק טיימס ליום א'” העצום, נופח מועט משל קופסת-גפרורים שווידית. את הסרט אפשר להעביר לפני פּנס-אור, ולהראות את גליונות העתון כסדרם, מוגדלים על בד.

הדבר עודנו בתקופתו האכספּרימנטלית, והוא עולה בכסף רב. אבל, אם תחשבו שבשיטה זו רק חדר אחד נחוץ לאלפי עתונים, והם שמורים היטב לדורות, ואפשר להראות את הגליונות לחוקרים מוסמכים בלא קושי, ואפשר לעשות כמה העתקות על פי טופס ראשון – תהיינה ההוצאות קטנות בעיניכם לעומת הצורך להדפיס מספר גליונות על נייר טוב, ולהרבות בחדרי-שמירה שאין בהם בטחון משריפה, תעלולי-אקלים ומזמוז בידי חרקים.

יתאחדו העתונים שבארץ, בצירוף הספריה האוניברסיטאית ומחלקת-התרבות שעל-יד הסוכנות היהודית, בענין זה הנוגע לכולם: יקימו ועד לחקור ולעיין בשאלה, ואחרי-כן, יפקחו בכוחות משותפים על שימור העתונים ושימושם. עת לעשות – בטרם יאכלו סס ורקבון את הקומפליקטים הראשונים עד אין השב.

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.