ראשית התיסדותה של ההסתדרות העולמית הראשונה “עבריה” קשורה בשתי אספות הכנה, שנתכנסו בבזל בימי הקונגרס ציוני הששי (1903) והשביעי (1905). שתי אספות אלו נתקיימו בתקופה של משבר פנימי בציונות, ולא יכלו משום כך לרכז את דעת הקהל העברי ולהקים הסתדרות מאורגנת. הן טפלו בעיקר בהכרזת הרעיון העברי כלפי חוץ. באספה הכללית השניה נבחר ועד מרכזי בן שלשה חברים (נ. סוקולוב, ד"ר י. קלויזנר וש. ל. גורדון), ועובדה תכנית זמנית של הסתדרות כללית. על הועד המרכזי הוטלה החובה לגשת בהדרגה לייסוד ההסתדרות.
לרגלי המהומות והפרעות, שהתחוללו ברוסיה לא יכול הועד לגשת לפעולתו והעבודה כאילו נפסקה. אז נזדרזו עסקנים צעירים מחברי אגודת “עבריה” בברן ולקחו על עצמם בהסכמת הועד את כל עבודת המרכז של “עבריה”. בברן נוסדה לשכת מרכז “עבריה” (1906) ע“י יעקב כהן (יושב הראש), א. רובינזון, וש. פרלמן (המזכיר). הם עמדו בקשר תמידי עם ד”ר י. קלויזנר, ששהה אז בלוזאנה והיה לו יפוי־כח להנהלת הענינים מהאספה הכללית של “עבריה” שנתכנסה בימי הקונגרס בבזל. לשכת המרכז הוציאה קול קורא אל העם, פירסמה חוברות תעמולתּיות (“מה לעשות”? של ד"ר קלויזנר, “הלשון והחינוך” של אחד העם, ש. דובנוב וי.ל. קצנלסון, “כספר” של מ.י. ברדיצ’בסקי ועוד). שלחה חוזרים וכרוזים, התקשרה עם 52 אגודות עבריות בארצות שונות, שהסתפחו אל ההסתדרות החדשה, מינתה מורשים במדינות שונות, קבעה והוציאה את שקל “עבריה” (השקל התרבותי הראשון!), עיבדה את התכנית הכללית ואת ספר התקנות של הסתדרות וכינסה את האספה המכוננת של “עבריה”, הידועה בשם “הקונפרנציה ההאגית”.
מהי מהותה של ה“עבריה”? כדי להבין את מהותה של הסתדרות זו, כדאי להביא קטנים אחדים מהכרוז “אל העבריים”, שהוציא המרכז הברנאי ושאינו ידוע לרוב קהל הקוראים.
– – – "זה שנים אחדות, אשר רעיון יצירת הסתדרות בין־ארצית גדולה לתחית הלשון בפי העם, הסתדרות של “עבריה”, הולך וכובש את הרוחות, הולך ותובע את התגלמותו בחיים. תחית הלשון בפי העם – זהו המצע הרחב והיסודי, אשר עליו לבדו אפשרית ובת־קיום היא כל עבודה לאומית וחפשית.
הלשון היא הקרקע הרוחנית של העם. ולכן כל המוסדות הלאומיים הקולטוריים הבאים לעבוד לשם התחיה, אם לא נבנו או לא יבנו על קרקע זו של תחית הלשון, הרי הם עם כל התועלת שעלולים הם להביא, סוף סוף, כמפזרים זרע באויר; חלק ממנו אמנם יכה שורש פה ושם בשדות זרים, ואולם רובו יאבד וישָחת.
“עבריה” – כמו הציונות – באה לתת פתרון רדיקלי לשאלה הלאומית: האחרונה לצדה המדיני והראשונה לצדה הקולטורי וזו בזו אחוזה. גם “עבריה” גם הציונות אינן יכולות להסתפק בשאיפה להטבת תנאי־הקיום הזמניים של העם, כי אם שואפות הן להשיב לאיתנם את יסודות־הקיום ההיסטוריים שלו: ארצו ולשונו. – –. כמו זו כן זו שתיהן יחד נובעות מן הרגש הלאומי ההיסטורי, המרחיב את אפקי ההוה למקצה העבר עד קצה העתיד וחוצב מחיי שעה חיי עולם. הן באות בשם הלאום אל העם, בשם העם אל ההמון. הן באות ליצור מן ההמון – לאום.
הציוניות ו“עבריה” – הלא אלה שני זרמים מקבילים, לא סותרים אלא ממלאים זה את זה, אשר מטרה אחת ומפרץ־ים אחד שניהם – החרות השלמה של ההתפתחות: ההתפתחות החפשית של האינדיבידואליות הלאומית בתוך הכלל האנושי.
המלה העברית גואלת. “המלה העברית משיבה ליהודי את כבודו הראשון, שמה את היהודי לעברי, לאח ונכד לכל הדורות בני החורין, אשר חיו ויצרו את חיים העצמיים בלשון הזאת בעבר, לאח ואב לכל הדורות בני החורין, אשר יחיו וייצרו את חייהם העצמיים בלשון הזאת בעתיד”.
כבר סגנון הקטעים מציין את רוח הרדיקליות והמהפכנות, אשר ליוותה את ראשית דרכה של “עבריה”. ואמנם, שום הסתדרות עברית לא נתנה לשאיפותיה בטוי כה נועז ומחלט, כ“עבריה”. “עבריה” – קוראים אנו באחת ההצהרות של הרכז – היא תנועה של מהפכה פנימית ביהדות. האויב שלה – הגלות עם כל כוחותיה האפלים, עם כל לחץ האטמוספירה הרקובה שלה בת מאות שנים, הממלאים את העולם היהודי מחנק ובאשה ומדוים רעים ויסורי גסיסה. עבודת המהפכה והשיחרור של אדם שישראל צריכה, איפוא, להיות מכוונת קודם כל כלפי עצמו. הדבור העברי יכול לטהר את היהודי מזוהמת הגלות. הלשון החדשה, הלאומית־העצמית, הנושאת בקרבה את הד קולם של ימי חירותו וגבורתו של העם, את נשמתו הבריאה והיוצרת ואת זהרי מחשבותיו ואידיאליו הגדולים – לה יש האפשרות לחדש על היהודי את כל העולם ולשוב ולפתוח לפניו את דרכו אל עצמו, אל שלמותו, אל חופשו המלא“. “קשה לו לאיש בא בימים, אשר השתקע בתוך סדרי חיים ידועים לשנות את אלה תכלית שינוי ולתת לכל עולמו צביון חדש, אף על פי שבעמקי רגשו והכרתו יודה בצורך הדבר. לא כן הצעירים. הם המבקשים להם דרכים חדשים בחיים והשואפים רובם ככולם ביחוד בתקופת מעבר זו לשנות מן המטבע שטבעו אבות, הם צריכים ויכולים מצד אחד להבליג על הקושי והזרות שיש בכל חדש ולוותר מצד שני על נועם השגירות המסוכן ומדת הרשלנות שנמצא בהכרח אצל כל נושן”. ואל הצעירים האלה פונה “עבריה”, הם הם הממלאים את שורות אגודותיה. ה”עבריה" שואפת להקים אינטליגנציה עברית חדשה, שתיעשה למרכז החיקוי ולמופת לכל שדרות העם הרחבות ו אשר תראה את עצמה אחראית בעד המצב הקולטורי העברי בכל מקום.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.