חלק אורגני של תנועת “תרבות” בפולין מהוה פעולתה התרבותית של הסתדרות המורים העבריים.

עם התגברות התנועה העברית והִתְרבות המוסדות החינוכיים העבריים בפולין נתגבש הצורך להקים הסתדרות מורים עברית, אשר תדאג להכשרתו המקצועית של המורה העברי ותגן על צרכיו הפדגוגיים והפרופסיונליים. נפלא הדבר, שדוקא במדינה זו, שהצטיינה במסורתה הפדגוגית העברית ושבה פעלו פדגוגים ידועי־שם, כמו ש. ל. גרדון, פינס, י. אלתרמן, א. כהנשטם, ש. ז. פוגצ’וב פ. שיפמן וטשרנה – נתאחר ייסודה של הסתדרות־המורים. אבן־היסוד להסתדרות זו הונחה בשנת 1926 בועידת המורים שנתכנסה בבריסק. ראשית פעולתו של המרכז הנבחר היתה: יצירת קשר אירגוני בין המרכז והמורים, סידור הסכסוכים השונים שנגרמו ע“י חוסר מרכז מנהל, קבלת לגליזציה והעיקר – פתרון שאלת הקוליפיקציות (תעודות הכשרה מקצועית). ב־25 ליוני 1927 אושרה ההסתדרות על ידי המיניסטריון לעבודה. השאלה היותר בוערת, שבה נתקלה ההסתדרות בראשית ימי היוסדה ושחריפותה לא ניטלה עד היום הזה – היתה שאלת הקוליפיקציות. לפי פקודת הממשלה צריכים היו המורים העברים להמציא – החל משנת הלימודים 1928 – קוליפיקציות מלאות לשלטונות בית הספר. אבל בו בזמן שבשביל מורי המוסדות הממשלתיים נוסדו בכל עיר ועירה קורסים להשתלמות, סודרו בשביל המורים העבריים קורסים רק בשני מקומות, ודוקא בחדשי הקיץ הבלתי נוחים להשתלמות. מרכז המורים פנה לעזרת ה”מועצה הלאומית", ובהשתדלותה אצל מינסטריון ההשכלה עלה לדחות את הגזרה.

בסוף שנת הלימודים 28–1927 נתקיימה בורשה הועידה הראשונה של הסתדרות המורים והגננות. קביעת הזמן הבלתי־נוח לכינוס הועידה גרמה, שמספר צירי־הועידה היה מועט וממילא לא הצטיינה בתוצאותיה. אבל ועידה זו שמשה כוח דוחף לאירגון עצמי ולליכוד כוחות במסגרת הסתדרותית ארצית.

יותר פוריה היתה הועידה השניה של הסתדרות המורים והגננות, שהתכנסה ב22–21 לאפריל 1930. בועידה זו הונחו היסודות האידיאולוגיים־פדגוגיים של ההסתדרות.

את הועידה פתח יוה“ר של ההסתדרות ד”ר י. אהרונסון. אחרי נאומי־הברכה של באי־כוח המוסדות המרכזיים בורשה ואחרי קריאת אגרות־הברכה של ההנהלה הציונית בלונדון ושל מרכזי המורים ו“תרבות” בארצות שונות, הרצה ד"ר אהרונסון על “היסודות האידיאולוגיים והפדגוגיים של עבודתנו החינוכית”. המרצה עמד בהרצאתו על מושג החינוך העברי, (“חינוך אידיאליסטי, סינטטי ושלם”), על מטרות החינוך, על האמצעים להגשמת המטרות החינוכיות ועל הפעולה הדידקטית והחינוכית של המחנך.

מתוך הדו“ח של המרכז ניכר היה גידולה המודרג של ההסתדרות. מספר חבריה עלה עד ל600 איש, מספר סניפיה הרשמיים והבלתי רשמיים – עד 114. רוב חברי ההסתדרות הם מורי בתה”ס העממיים וגננות. עיקר פעולתו של המרכז היה – עבודה אירגונית, פדגוגית ופרופסיונלית ועזרה משפטית וחמרית לחברים. המרכז הוציא גם ירחון, את “דבר המורה”.

הועידה הארצית השלישית של ההסתדרות נתקיימה ב12–11 לנובמבר 1932. ועידה זו היתה מוקדשת בעיקר לחיזוק היסוד האירגוני של ההסתדרות. אחרי נאום הפתיחה של היוה“ר ד”ר אהרונסון, הרצו: א. גלמן – על “המצב בהסתדרות”, ר. מילנר – על “מצב המורה ואמצעי ההגנה”, י. שרייבמן – על “היסודות האירגוניים של עבודתנו להבא”, רפאל גוטמן – על “שאלת הקוליפיקציות” וד"ר צ. זהר – על “הברית העברית העולמית”.

הועידה קבלה שורה של החלטות אירגוניות, שמטרתן – לשמור על שלמות ההסתדרות, לחזק את משמעתה הפנימית ולקבוע את היחסים ההדדיים בין המרכז והסניפים. נקבעה תכנית פעולתה של לשכת־העבודה, המתנהלת על ידי הסתדרות המורים והסתדרות “תרבות” על יסודות פריטטיים. ההחלטות הפרופסיונליות קבעו את היחסים בין המורים והועדים, את יחס המרכז אל קואופרטיבות המורים (בדרך כלל – שלילי), את זכות העבודה של המורים בבתי־הספר של “תרבות”, את תנאי העבודה (גובה המשכורת) של המורה והמנהל ואת תנאי פטורי המורה. הועידה הטילה על המרכז להשתדל לפני השלטונות בדבר סידור הקוליפיקציות של המורים – על יסוד הצעות מעשיות שונות. בדבר עבודתה הפדגוגית של הסתדרות המורים החלט בין השאר:

1.  הועידה מאשרת בכל תוקף, כי רק ביה"ס מטיפוסה של “תרבות” הנותן לילד חינוך עברי שלם, מתאים לצרכיו הטבעיים והלאומיים של הילד והעם העברי.

2.  הועידה מתנגדת לכל הנסיונות של כוחות חיצוניים או פנימיים להכניס שינוי בתכנו או צורתו של ביה"ס העברי, וביחוד היא מצהירה, שלא תוותר על שפת ההוראה העברית של איזה מקצוע כללי שהוא;

3.  הועידה מציעה למרכז לאחוז באמצעים מתאימים, בכדי להרים ולשפר את המצב החינוכי והדידקטי של ביה"ס העברי על ידי שורה של ביקורים פדגוגיים, פגישות גליליות, ספריה מטולטלת, תערוכה וכו';

4.  הועידה מטילה על המרכז לטפל ביחד עם מרכז “תרבות” בעיבוד חדש של תכנית הלימודים העבריים על יסוד הנסיון, שרכש לו ציבור המורים.

5.  הועד המרכזי ביחד עם מרכז “תרבות” יגש לעיבוד רשימה של ספרי לימוד מתאימים ולאירגון עבודת החיבור וההוצאה של ספרי לימוד למקצועות שונים, וביחוד – למקצועות הכלליים.

הועידה הטילה גם חובה על המרכז לעבד תכנית מסוימה לתיקון מצב של גני־הילדים הירודים מבחינה חמרית ולטפל במצבם הפדגוגי.

הועידה הבעיה את יחסה החיובי ל“ברית העברית העולמית”.